כ:
לא
יחפור פרק
שני
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלית
בה שיעורא. פירוש דאין שיעור לחספא למעט מפותח
דלית בה שיעורא. והוי כמאן דליתא: חרס. לענין הוצאת שבת: כדי
כא א ב מיי' פט"ו מהל'
א) שבת פב. ביצה לט., ב) [צ"ל
אמר], ג) ב"ק סא: ב"מ
טומאת מת הלכה ד:
ליתן בין פצים לחבירו. פצימי חלונות שבכותל מרחיקין זה מזה
טפח ולא גרסינן כדתנן דמה ענין זה לשיעורי שבת אלא
א
כב ג ד מיי' שם הל' ב:
קיח:, ד) לעיל יח., ה) [בכלאים
וכדתנן בוי"ו וה"פ ואמאי מלח ממעט הא כי שקיל חספא כשיצטרך
ברוחב החלון ליכנס האורה בין כל אחד ואחד ונותן בחומה למטה
ב
כג ה מיי' פט"ז מהל' שבת
פ"ב מ"ב ובתרומות פ"ב מ"א
הל' כא סמג לאוין סה
ובב"מ נט: במשנה איתא
לו יסיר גם המלח כדי שלא יזיק את הכותל ואהא מייתי וכדתנן כלומר
ולמעלה חרס רחב בין זה לזה וטח בטיט והחרס עב והוי שם כאבן:
באמת אמרו], ו) גי' ת"ח
טוש"ע א"ח סי' שסב סעיף
והא בעי גניזה. ומסלקו לגנזו: חוץ
דמיירי נמי דלית ביה כדי ליתן בין
[לפי פי' תוס'] ותנור,
ה השמיטו הא דמלח ורבב
ז) [לעיל יח.], ח) [בסהמ"ש
ממלח ורבב. מפני שהמלח מתפזר
פצים לחבירו דאין ראוי לכלום ולא
ע"ש:
דלית בה שיעורא כדתנן חרס כדי ליתן
א)
כד ו ז מיי' פ"ט מהל'
ל"ג תי' אבל], ט) [בסהמ"ש
והרבב ניתך כשמתחמם: מלח
שקיל ליה ואית ספרים דלא גרסי
בין פצים לחבירו כלי חרס חזי ליה דמיטנף
אבל אינו יכול], י) [קורת
שכנים הל' ג סמג עשין
א
❖
סדומית. $ עבה וקשה כאבן: שני
חספא גופיה תיחוץ אלא גרסינן
רש"ש], כ) צ"ל דתניא. רש"ש,
פב טוש"ע ח"מ סי' קנה
חזי לאומנא דמנקב ספר תורה חזי למקרא
ב
סעיף ז:
צבורי מלח. גבוהים עשרה אצל
ותיפוק ליה משום חספא כלומר
כה ח ט מיי' שם הל' יא
ג בבלוי והא בעי גניזה ד שם תהא גניזתה
ותיפוק ליה שיסיר המלח כשיסיר
כותלי מבוי ומניח שני ראשי קורות י)
סמג שם טוש"ע ח"מ
גליון הש"ס
(ואמר) רב בכל עושין מחיצה חוץ ממלח
ב)
ה
סי' קנה סעיף א:
חספא ומשני דלית בה שיעורא
המבוי עליהן שכובד הקורה מעמיד
כו י מיי' שם הל' יב
רש"י ד"ה מלח סדומית
ורבב ושמואל אמר אפילו מלח אמר רב פפא
את המלח: ושל חמור. ריחים של
כדתנן כו' ולא שקיל ליה:
טוש"ע שם סעיף ב:
עבה וקשה כאבן. עי'
ושל חמור שלש מן האיצטרובלא.
כז כ מיי' שם הל' יא
ולא פליגי הא במלח סדומית הא במלח
פרש"י ביצה לט ע"א ד"ה
חמור: איצטרובלא. הוא מושב
טוש"ע שם סעיף א:
סדומית ולזה הכא ע"כ ט"ס
איסתרוקנית והשתא דאמר רבה עושה
הריחים שבתוך קליפת העץ שקורין
פי' רבינו חננאל דבשל חמור
כח ל מיי' שם הל' יב
והציון ברש"י הוא על מלח
צרק"א: קלת. היא אפרכסת שקורין
איסתרוקנית. וכן בסוגיין
טוש"ע שם סעיף ב:
ליכא טיריא דאין חמור טוחן בה אלא
אדם שני צבורי מלח ומניח עליהם קורה
כט מ נ ס מיי' שם הל' יג
אפי' מלח איסתרוקנית ולא
טרויימוריי"ר: מאי טיריא איכא.
חמור קורא לבנין העצים הנושאים
שהמלח מעמדת את הקורה והקורה מעמדת
פליגי צ"ל אפי' מלח
וטוש"ע שם סעיף ג:
❖
ל ע פ צ מיי' שם הל' יב
את הריחים כמו שמצינו דעצים
ריחים קטנים וקלים הן ואין הקרקע
סדומית:
את המלח אפי' מלח איסתרוקנית ולא פליגי
וטוש"ע שם סעיף ב:
מרעיד בגילגולו: משום קלא. י"מ
הנושאים נקראים חמור כמו העץ
לא ק מיי' שם פ"ו הל' יב
הא דאיכא קורה הא דליכא קורה: מרחיקין
שהמטה מוטלת עליו כדתנן (כלים
קול הנהגת החמור וי"מ קול הריחים:
סמג שם טוש"ע ח"מ
הגהות הב"ח
❖
את הריחים ג' מן השכב שהן ארבעה מן
מתני' אלא אם כן יש על גביו.
סי' קנו סעיף ב:
פי"ח מ"ג) נקליטי המטה וחמור
(א) גמ' כי כירה דנחתומין
הרכב וכו': מאי טעמא משום טיריא והא
טהורים וכן העץ הסובל שידה תיבה
חלל גובה ארבע אמות מפי התנור
ו
דמי לא: (ב) שם רפת בקר
קודמת: (ג) שם ריבה
תניא ושל חמור שלשה מן האיסטרוביל
מוסף רש"י
עד התקרה כדי שלא יאחוז האור
ומגדל נקרא חמור דתנן כ) חמור שתחת
בחלונות מהו בנה כצ"ל
בתקרה: עד שיהא תחתיו מעזיבה.
המלבן וספסלים שתחת הרגלים
שהן ארבעה מן הקלת התם מאי טיריא
בין פצים לחבירו.
ותיבות אכסדרה תחת אוצר
מהו נמחק: (ד) רש"י ד"ה
כשמסדרין פצימין ועמודים
טהור וכן עץ שהנפח סומך עליו
אשטרי"ך בלע"ז טיח קרקע ג' טפחי'
איכא אלא משום קלא: ואת התנור שלשה
ז
ואם הזיק אחר שהיו שם:
וקורות ועושין סואר של
נקרא חמור דתנן (שם פי"ד מ"ג) חמור
שלא תבער תקרה תחתונה של
(ה) ד"ה כרפת וכו' שהוא לח
מן הכליא שהן ארבעה מן השפה: אמר
קורות על הארץ ויש חלל בין
עלייה ועל גביו ד' אמות: ובכירה
של נפחים טמאים וכן הריחים
מתחמם כצ"ל ואות ו'
זה לזה, סומכן מתחתיו שלא
(ו)
אביי שמע מינה כליא דתנור טפח נפקא
נמחק: (ו) תוס' ד"ה ושל
יתעקם (שבת פב.) או: כמו
מעזיבה טפח. אף היא כלי חרס
הבנין עשוי כמין כסא ועליה ריחים
מינה למקח וממכר: מתני' ג) חלא יעמיד
וכו' של נפחים טמא וכן:
פצימי פתחים ופצימי חלונות
וזהו איצטרובל ואדם יושב כנגד'
ששופתים קדירה על חללה ואין עושין
(ז) בא"ד ורגליו מתוחות
הקבועים בחומה והן של עץ
אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על
למטה ומסבב: (ח) בא"ד
וסודרין אותם למטה ולמעלה
במקום גבוה ורגליו (ז) מרווחת למטה
בתוכה היסק גדול כמו שעושין
טוחן ביד אלא שהוא כצ"ל
ומשתי רוחות, ופעמים שהן
גביו גובה ארבע אמות היה מעמידו בעלייה
בתנור: ואם הזיק. אחר (ד) שיהא
ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ביה
ואות כ' נמחק: (ט) ד"ה מאי
קצרין ברוחב ומושיבין שנים
וכו' לבעל הריחים וטוחן וכן
זה בצד זה וצריך להושיבן
צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים
טיריא אלא קול בעלמא אבל בריחים
שם כל השיעורין הללו משלם מה
❖
פטיש:
בשוה שלא יהא זה נמוך מזה
שאדם טוחן בידיו או בגופו אית ביה
שהזיק ואעפ"כ מעכבין עליו השכנים
ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק
ולא יהו עקומים וכשאחד
ט
נוטה נותן לתחתיו חרס או
נדנוד והיא טיריא ולר"י נראה דשל
להרחיק בכל השיעורים הללו שמא
ר' שמעון אומר לא אמרו כל השיעורין האלו
אבן להשוותו, או בשאין די
לעזי רש"י
ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם: ביין
חמור נמי טוחן ביד ג אלא (ח) כשהוא
ברוחב שניהם מבדילן זה מזה
אלא שאם הזיק פטור מלשלם ד) י לא יפתח
התירו. אם היה אוצר של יין התירו
על גבי בנין כדתנן במס' זבים בפרק
מעט ונותן חרסים דקים
צירק"א. מסגרת עץ
אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת
ביניהם (ביצה לט.). לא
המקיפה אבן הריחיים.
לפתוח תחתיו חנות של נחתומין
רביעי חמור של ריחים ושל יד והא
יעמיד אדם תנור בתוך
טרויימוריי"ר
אוצרו של חבירו ולא רפת בקר באמת ביין
ה)
וצבעין שאין העשן קשה ליין: אבל
דתניא בתוספת' בפ' קמא דמכילתין
הבית. בני העיר מעכבין
[טרימויא"ה]. אפרכסת,
התירו אבל לא רפת בקר: גמ' והתניא
עליו, שלא תבער האש בתקרה
(משפך שדרכו מכניסים
לא רפת בקר. שהריח קשה ליין:
מרחיקין הריחים של יד שלשה מן
❖
. מעזיבה. טיח של
חומר לריחיים וכדומה).
(ב"ק סא:)
גמ'
בתנור ארבעה ובכירה שלשה אמר אביי
והתניא.
לענין מעמידה
השכב שהן ארבע מן הרכב ושל חמור
סיד על תקרה ודומה לו
בספר עזרא (נחמיה ג) ויעזבו
בעלייה בתנור ארבעה מעזיבה
שלשה מן האיצטרובל שהן ארבע מן
כי תניא ההיא בדנחתומין דתנור דידן כי
כ
ו)
ירושלים עד החומה (שם)
.
מוסף תוספות
מתחתיו ובכירה שלשה: בדנחתומין.
הקלת לא משום דבשל חמור אין
כירה דנחתומין (א): לא יפתח חנות וכו':
ובכירה. שפחותה מתנור
ואין מבעירין בתוכה אש גדול
א. אלא עם המלח
שמסיקין אותו תמיד וכן הכירה
טוחנין ביד אלא סתם של יד אין
תנא אם היתה רפת קודמת לאוצר
ז)
ל
(ב)
(שם) שאין היסק שבה גדול
הצבור בתוכו. רשב"א.
בכירת נחתומין: תנור דידן. דיהב
בהן חמור אלא ע"ג קרקע ולכך קתני
(ב"מ קיח:) טפח. מעזיבה
ב. וליחוש שמא יצטרך
מותר מ בעי אביי כיבד וריבץ לאוצר מהו
יהא תחתיה (שם). ואם
ביה תנא דמתני' שיעור ג"ט ככירה
בתר הכי ושל חמור אבל תרוייהו
לחרס כדי ליתן אותו
טוחנין ביד: שמע מינה כליא
ריבה בחלונות מהו (ג) אכסדרה תחת האוצר
הזיק. שדלק הבית והדליק
בין פסים לחבירו. שם.
דנחתומין דמי: כיבד וריבץ. גגו
את סביביו (שם). חנות של
ג. [ו]מתני' ניחא דאיכא
מהו בנה עלייה על גבי ביתו מהו תיקו בעי
נ
דתנור טפח. הא דלא קאמר נמי
לצורך האוצר ולא הספיק להכניס לו
נחתומין. מוכרי לחם,
טיריא שהרחים ע"ג קרקע
שמסיקין שם אור תמיד (לעיל
ומנדנד את הקרקע אבל
רב הונא בריה דרב יהושע תמרי ורמוני
לעיל ש"מ שכב דריחים נמי טפח ד
תבואה עד שפתח זה חנות תחתיו מי
. תחת אוצרו. עלייה
היכא שהוא ע"ג בנין
יח.)
מאי
תיקו: באמת ביין התירו וכו': תנא
לפי שהיה פשוט להם איך היה:
הוי כקודם לאוצר או דילמא דכיון
שאוצרין בה תבואה ושמן ויין
של עצים אינו מתנדנד.
ס
תנור דידן ככירה דנחתומין דמי.
והעשן קשה להן (שם). ולא
שיטמ"ק בשם תוס' הרא"ש.
דכיבד וריבץ הוי כקידם האוצר: ריבה
ע ביין
התירו מפני שמשביחו ולא רפת
רפת בקר. הריח קשה להן
ד. ונפק"מ למקח וממכר.
❖
❖
בחלונות. בעלייתו דגלי דעתיה
כל אחד היה עושה תנור
(שם).
רמב"ן.
בקר
מפני שמסריחו אמר רב יוסף פ האי
שלו כפי מה שהיה רוצה גדול או קטן
שלאוצר הוא עשוי שיכנס לו אויר
דידן
אפילו קוטרא דשרגא נמי קשיא ליה
שלא ירקב התבואה: בנה עלייה על
אבל כירות של נחתומין היו כולן שוות
רבינו גרשום
רבינו גרשום (המשך)
א"ר ששת ואספסתא כרפת בקר דמיא:
צ
גבי ביתו. על גגו ורגילין היו לבנות
והיו בקיאין בהן ונפקא מינה למקח
מתני' ק חנות שבחצר יכול למחות בידו
ומשני דלית ביה שיעור.
כי תניא ההיא שיעור גדול
מאי
שנא רישא ומאי
וממכר:
שם לאוצר מהו את"ל ריבה בחלונות
מש"ה לא חייץ: בין פצים
בכירה ותנור של נחתומין
ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין
שנא סיפא. השתא ס"ד דתינוקות
לאו הקדמה הוא היכי דכולי בניינא
לחבירו. כעין שסומכין
משום דאיכא היסק גדול
את הקורות המוצעות על
לא סגי אלא באותו שיעור
ומקול היוצאין אבל עושה כלים יוצא ומוכר
להכי עביד מאי: תמרי ורמוני.
דסיפא היינו שבאין לקנות בחנות
ח)
הקרקע כדי שלא יעקלו
דתנור דידן לא בעי אלא ג'
ומשום הכי פריך מ"ש אבל מפטיש
הכניס שם תמרים ורמונים מי הויא
בתוך השוק ואינו יכול למחות בידו ולומר
ומשימין תחת הקורה
טפחים ככירה של נחתומין:
ט)
פיסקא בעי אביי כיבד
חתיכה של חרס לסומכן
וריחים לא פריך דאין שם נכנסין
התחלת אוצר או דילמא אין אוצר
לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא
כמו שאנו רגילין לעשות
וריבץ לאוצר. שהיה בדעתו
מקול הריחים ולא מקול התינוקות: גמ'
אלא בתבואה ויין ושמן: והאי דידן.
ויוצאין דמי שיש לו חטין לטחון נותן
לשום שם תבואה ולא
באבנים: וכלי חרס נמי
הספיק לשום שם תבואה
חזי ליה ושקל ליה ואמאי
לבעל הריחים (ט) וכן פטיש:
יין שלנו אפילו עשן העולה מן הנר
מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי סיפא
עד שבנה אידך רפת בקר
ממעט בחלון דאגב דצריכי
קשה לו: אספסתא. שחת של תבואה:
לכלי נקט ליה עם המלח.
שלו מהו. מי אמרי' הא
אתאן לחצר אחרת א"ל רבא
אי הכי ליתני חצר אחרת מותר אלא אמר רבא
ומשני דמיטנף דלא חזי:
כרפת בקר דמיא. מחמת שהוא
שכיבד וריבץ כמאן דכבר
חזי לאומנא. לקבל בו דם:
אצר שם תבואתו דמי ולא
סיפא
לח (ה) ומתחמם ומעלה סרחון:
היה רפת קודם. ומאחר
שם תהא גניזתו ומבטל ליה
מתני' ולא מקול התינוקות. קא
סלקא דעתך תינוקות הבאים לקנות יין ושמן וכל דבר הנמכר בחנות: גמ' מאי שנא
שכיבד וריבץ זה לא יפתח
ולא שקל ליה: רבב. שומן:
אידך רפת שלו ואם ת"ל
מחיצה. אי לענין שבת אי
רישא. דקתני יכול לומר איני יכול
לישן מקול הנכנסין והיוצאין
וסיפא קתני אינו יכול לומר לו איני יכול לישן מקול התינוקות:
הואיל דכיבד וריבץ זה לא
בפני הטומאה: מלח נמי א)
סיפא
מפשר כמים. מלח סדומית
יפתח אידך רפת בקר הא
שעב הוא ואינו יפה ודאי
קמיבעיא לן ריבה חלונות
עושין בו מחיצה לענין שבת משום דקא מבטל ליה ולא חזי אבל מלח אסתרוקנית שדק הוא לא מבטל ליה ואין עושין בו
באוצר כדי שיכנס הרוח באותן חלונות כדי לייבש תבואתו מהו. מי אמרי' הואיל דריבה לא יפתח אידך רפת בקר או דילמא
מחיצה: עושה אדם. לגבי מבוי. וקורה מעמדת את המלח שמכבשתו ומגנת עליו מן הגשמים. הא דאיכא קורה עושין בו
הואיל דעדיין לא אצר בו כמו דלא עביד ולא כלום הוא ומצי למפתח דהוי ליה קדים: בנה עליה על גבי בית. סתם דלא ידעי
מחיצה מפני שהקורה מעמידתו: פיסקא משום טיריא. שמזעזע הכותל מחמת בנין הרחיים הקבועין סמוך לכותל וי"א טיריא
אי לצורך אוצר בנאו או לא מאי: תמרי ורמוני. דלא מזיק להו הבלא אצר זה באוצרו מהו. מי אמרי' הואיל וכבר אצר בה
המיית הרחיים קשה לכותל. והני רחיים ב) שמחזיר מחזיר ג"ט מן האצטרוביל קרי התחתון שכב הרחיים של חמור ורכב
תמרי ורמוני עדיין דעתו לאצור שם תבואה ולא יפתח או דילמא הואיל ועדיין לא אצר דבר דמזיק ליה הבלא מצי למפתח
קרי קלת: מאי טריא איכא הא לא קביע בנינו בקרקע ולא מזעזע הקרקע ואמאי מרחיקין אלא משום קלא של רחיים שקשה
דהוה ליה קדים תיקו: באמת ביין התירו. לפתח חנותו תחת אוצר של חבירו מפני שמשביח הבלא והעשן: האי יין דידן אפי'
לכותל מרחיקין הכא נמי משום קלא: לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית. אם העליה שעל גבי בית היא של חבירו אא"כ יש
קוטרא [דשרגא]. עשן הנר קשה ליה: ואספסתא. חזיז למיתן תחת אוצר יין של חבירו שהוא מתחמם מחמת שהוא לח ומסריח
וכרפת בקר דמי: פיסקא חנות שבחצר השותפין. אם רוצה חבירו לפתוח שם חנות יכול חבירו לעכב עליו ולומר ליה איני
על גביו של תנור ועד העליה ד' אמות מפני הלהב שלא ידליק העליה: היה מעמיד. התנור בעליה שלו ותחת העליה בית
יכול לישן מקול הנכנסין ויוצאין בחנות לקנות אבל רשאי לעשות כלים בתוך החצר ויוצא ומוכרן: ולא מקול התינוקות. משמע
של חבירו לא יעמידנו עד שיהא תחתיו מעזיבה ג' טפחים כדי שלא יזיק לבית של חבירו. ואפ"ה אם הזיק משלם מה שהזיק
דפחות מן השיעור הזה ג) אין יכול לדוחקו אבל מן השיעור הזה יכול חבירו לעכב עליו אבל מן השיעור הזה אין יכול
ליה עכשיו תינוקות שבאין לקנות ממנו חפצים כעין שרגילין בני אדם לשלוח תינוקות בשליחותן מש"ה מקשה ליה בגמ' מ"ש
לדוחקו: והתניא בתנור. בעינן ד' טפחים ובכירה ג' והיכי קתני מתני' היה מעמיד בעליה עד שיהא תחתיו ג' ובכירה טפח
רישא דקתני יכול חבירו למחות ולומר לו איני יכול לישן מפני הנכנסין והיוצאין ומ"ש סיפא דקתני אין יכול למחות בידו לא
א) [נראה דצ"ל חוץ מרבב ומלח רבב משום שניתך כשמתחמם מלח נמי מפשר כמים]. ב) [אולי צ"ל והני ריחים של חמור מרחיק ג' טפחים מן האצטרוביל וד' מן הקלת ולהתחתון שנקרא שכב קרי אצטרוביל ולרכב קרי קלת]. ג) [ונראה דצ"ל דפחות מן השיעור הזה יכול חברו
לדחקו ולעכב עליו אבל כשמרחיק כשיעור זה אינו יכול לדוחקו ולעכב עליו]