לא
יחפור פרק
שני בבא בתרא
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זכור
אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו. הוא אותו (ד) האיש
סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן. ואע"ג דקול הבא מחמת אחרים
לב א מיי' פ"ו מהל' שכנים
א) כתובות נ., ב) [דזימנין
דנפלי שאלתות ריש ואתחנן],
הל' יב ופ"ב מהל' ת"ת
לא מצי מחויי: משום תקנת יהושע בן גמלא. אחד מן הכהנים
דאמר רב יוסף (ביבמות דף סא.) תרקבא דדינרי עיילא ליה
ג) פי' איצטבא נקרא דוכן ראש
הל' ז סמג עשין פב טוש"ע
הגדולים שעמדו בבית שני כדאמר ביבמות (דף סא): ולמדתם ו) אותם.
מרתא בת בייתוס לינאי המלך עד דאוקים ליהושע בן גמלא בכהני
ח"מ סי' קנו סעיף ג וטוש"ע
איצטבא ששם יושבין ערוך ערך
דכן], ד) [לקמן כב.],
י"ד סי' רמה סעיף כב:
האב עצמו מצוה ללמדו: פלך. הרבה
רברבי וצדיק גמור היה כדאשכחן הכא והא דקאמר התם (שם)
מדינות בפלך אחד והוא
לג ב מיי' פ"ב מהלכות
ה) פסחים קיב., ו) צ"ל אתם,
לשון אפרכייא: רב שמואל בר שילת.
קטיר קא חזינא הכא לפי שהיו
ז) בדפוס הישן דפוס בנבשתי
ת"ת הלכה א סמג עשין
אחרים חשובים ממנו :
מלמד תינוקות היה (לעיל דף ח:):
בכל התוס' ספר בלא וי"ו רק
יב טוש"ע י"ד שם סעיף ז:
סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת
א
א
ולמדתם אותם ולמדתם אתם.
לד ג ד מיי' שם הל' ב
האחרון הכא בברייתא סופר
ואספי ליה. האכילהו והשקהו תורה
יהושע בן גמלא ואילך דאמר רב יהודה
הוא בוי"ו, ח) [לפנינו שם לא
טוש"ע י"ד שם סעיף ה
בעל כרחו כשור שנותנין עליו עול
יש ספרים דלא גרסי
וסעיף ח:
נמצא שום פי' ברש"י, והוא
(ג)
אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע
❖
לה ה מיי' שם טוש"ע י"ד
בהשואל (דף צז.). רש"ש],
על צוארו: לא תמחייה אלא בערקתא
ולמדתם אתם ודריש מדכתיב ולמדתם
בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה
שם סעיף י:
כי
משמע (ה) מעצמכם: מציון תצא
דמסנא. ברצועות של מנעלים
לו ו טוש"ע שם סעיף ט:
מישראל שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו
לז ז ח ט י כ ל מיי' פ"ו
תורה אור השלם
תורה. לפי שהיה רואה קדושה גדולה
כלומר מכה קלה שלא יוזק: ליהוי
מהל' שכנים הל' יא סמג
תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה מאי
צוותא לחבריה. אינך זקוק לייסרו
וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון
1 וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
דרוש ולמדתם אותם ולמדתם אתם התקינו
קנו סעיף א:
לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה
יותר מדאי ולא לסלקו מלפניך אלא
לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ
1
לח מ נ ס ע פ מיי' פ"ב
וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ
שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי
כדדרשי' בספרי למען תלמד ליראה
ישב עם האחרים בצוותא וסופו
מהל' ת"ת הל' ו סמג
דברים יא יט
וּבְקוּמֶךָ:
2 וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים
לתת לב: רופא. מוהל: אומן.
עשין יב טוש"ע י"ד סי' רמה
וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי
דרוש 2כי מציון תצא תורה (א) ועדיין מי שיש
סעיף טז:
וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר
מקיז דם: מעכבין עליו. מפני
תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים
לו אב היה מעלו ומלמדו מי שאין לו אב לא
לט צ ק מיי' שם הל' ה
יְיָ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ
עד שיאכל מעשר שני שלו והיה
שמרבה עליהן קול נכנסין ויוצאין:
טוש"ע י"ד שם סעיף
מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו
היה עולה ולמד התקינו שיהו מושיבין בכל
טו:
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר
לסופר יהודי. מלמד תינוקות:
רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים
מ ר מיי' שם טוש"ע יו"ד
יְיָ מִירוּשָׁלִָם: ישעיהו ב ג
פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז ומי
בסופר מתא. מלמד תינוקות העיר
ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת
3 כִּי שֵׁשֶׁת ח¢ דָשִׁים יָשַׁב
שם בהג"ה:
שמים ועוסק בתורה: כבן שש כבן
שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא
מא ש טוש"ע שם סעיף
(ב)
שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד
ומושיב מלמדים תחתיו והוא מורה
יח:
הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם:
❖
עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו
שבע. כבן שש בבריא כבן שבע
את כולם איך יעשו ויש שם קול גדול:
ב
מב ת מיי' שם הל' ו
מלכים א יא טז
בכחוש: בבציר מבר שית לא
טוש"ע י"ד שם סעיף
מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה
מתקנת יהושע בן גמלא ואילך. שישבו
❖
יט:
תקבל. והא דתנן במסכת אבות
מלמדי תינוקות בכל עיר: לא ממטינן
ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן
ג
הגהות הב"ח
ינוקא ממתא למתא. ללמוד מיום
(פ"ה מכ"א) בן חמש שנים למקרא
שבע אמר ליה רב לרב שמואל בר
א)
(א) גמ' תצא תורה וגו'
רבינו גרשום (המשך)
בבריא לגמרי כדאמר בכתובות
ליום שמא יוזק בדרכים שהשטן מקטרג
ועדיין: (ב) שם מבעט כצ"ל
שילת ד עד שית לא תקביל מכאן ואילך קביל
ואות י' נמחק: (ג) רש"י ד"ה
בשעת הסכנה שנאמר פן יקראנו אסון
(דף נ. ושם) הלומד בנו פחות מבן שש
רפואה או מקרא יכול
ואספי ליה כתורא וא"ל רב לרב שמואל
ואספי וכו' שנותנין לו עול:
לעכב עליו דלא מצי עביד:
אלא יוכל לכוף בני אותו
רץ אחריו ואינו מגיעו ואיכא דאמרי
(בראשית מב)
(ד) תוס' ד"ה זכור וכו' הוא
ולא לסופר יהודי. מלמד
בר שילת ה כי מחית לינוקא לא תימחי אלא
מתא להושיב מלמדי תינוקות: תיתורא.
חבריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו
אותו דאמר כצ"ל ותיבת האיש
תינוקות אלמא דמצי מעכב.
בערקתא דמסנא דקארי קארי דלא קארי
נמחק: (ה) ד"ה ולמדתם וכו'
הכא במאי עסקינן בסופר
גשר רחב וחבירו במנחות (דף לה.)
ותרוייהו איתנהו דחליש וגמיר
משמע אתם בעצמכם:
מתא שהוא סופר העיר
ליהוי צוותא לחבריה מיתיבי אחד מבני
ואיבעית אימא הא בכחוש והא בבריא:
תיתורא דתפילין מקום מושבם שדומה
ו
ז
(ו) ד"ה אחד וכו' שרי נמי
שכותב שטרות וספרים לכל
אחד מבני מבוי כו'. פי' רשב"א
לכל הפחות: (ז) ד"ה ולא וכו'
מצי מעכב מחמת הנכנסין
לגשר: גמלא. לוח קצרה: סך מקרי
חצר שביקש לעשות רופא אומן וגרדי
דאם לא היה סופר וכו' וא"ת
אצלו ואית דמפרשי בספר
דרדקי. מנין תינוקות הראויין
דלא גרס מבוי אלא חצר דאי
ב
ומלמד תינוקות בני חצר מעכבין עליו הכא
הא אמרי': (ח) ד"ה בסופר
מתא שמגלח כל בני העיר:
❖
וכו' דהא קרי ליה הכא:
למלמד אחד: ריש דוכנא. שומע עם
לא ממטינן ינוקא ממתא
גרס מבוי תיקשי לאביי דשרי בחצר
במאי עסקינן בתינוקות דעכו"ם ת"ש שנים
ח
ט
למתא. מפני כן התקינו
התינוקות מפי המלמד וחוזר ומשגירו
אחרת וההיא דעושה אדם חנות בצד
להושיב מלמדי תינוקות
שיושבין בחצר וביקש אחד מהן לעשות
בפי התינוקות ואותו ריש דוכנא
חנות של חבירו שרי לכל הפחות
בכל פלך ופלך: ואי
(ו)
מוסף רש"י
רופא ואומן וגרדי ומלמד תינוקות חבירו
מפסיק נהרא לא ממטינן.
נוטל שכר: ומסייעין ליה ממתא.
בחצר אחר ורבא נמי לא פליג עליה
ואספי ליה כתורא.
דאיכא למיחש דלמא יהא
מעכב עליו ה"נ בתינוקות דעכו"ם ת"ש מי
י
כ
לשכור לו אותו ריש דוכנא: דילמא
אלא דמוקי מתני' דשריא אף באותה
הלעיטהו תורה כשור שאתה
רגיל למיזל לחודיה ונפיל
מלעיטו ואובסו מאכל
שיש לו בית בחצר השותפין ה"ז לא ישכירנו
לנהרא: תיתורא. גשר
אתי לאיתרשולי. יתפאר בלבו שאין
חצר והכא אסר אפילו בחצר אחרת
❖
.
מרוחב: גמלא. גשר עשוי
(כתובות נ.)
אלא אחד מבני חצר גרס: מנסר צר ומשני צדי הנהר
לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר
כמותו ויתרשל מן התינוקות ולא
וגרדי. וא"ת ומאי שנא גרדי
קבועין ב' יתדות וקשור
יירא שמא יסלקוהו: כל שכן.
יהודי ולא לסופר ארמאי הכא במאי עסקינן
ל
חבל א' מזה לזה ואותן
מוסף תוספות
כשחשבנוהו יתן לב להיות למד יפה
מבעל ריחים דתנן במתני'
בסופר מתא אמר רבא מתקנת יהושע בן גמלא
העוברין על אותו נסר צר
א. היו גדולים ממנו
סומכין ידיהן בחבל ועוברין
שדואג מקנאת חבירו שסלקוהו מפניו
דאין יכול למחות בידו ולומר איני
ואילך לא ממטינן ינוקא ממתא למתא אבל
מ
נ
שהיו ראוים יותר לכהונה
אבל התינוקות שאין בהן
שיביישנו בבני העיר: דגריס
יכול לישן מקול הריחים ומקול הפטיש
גדולה. תוס' הרא"ש יבמות
דעת לסמוך לא ממטינן
מבי כנישתא לבי כנישתא ממטינן ס ואי מפסק
ולא דייק. שלומד הרבה ולא דייק
וי"ל דמתני' בעושה לעצמו והכא
סא. ב. דהתם ליכא עיכוב
דילמא אזיל לחודיה ונפיל:
נהרא לא ממטינן ואי איכא תיתורא ממטינן
נכנסים ויוצאין. ריטב"א.
סך מקרי דרדקי. עד כ"ה
ע
בלימוד התינוקות שלא ישתבשו:
בגרדי העושה לאחרים דאיכא נכנסין
ג. בתספורת. רש"י ב"מ צז.
תלמידים יכול ללמוד אחד:
ואי איכא גמלא לא ממטינן ואמר רבא סך
פ
ב)
צ
ויוצאין וא"ת הא אמרי' בסמוך האי
מאי
ד. שמתקבצים בני העיר
ריש דוכנא. ממונה תחתיו
אצלו. רבינו יונה.
עד שיסייע לו ללמוד
מקרי דרדקי עשרין וחמשה ינוקי ואי איכא חמשין מותבינן תרי ואי איכא
בר מבואה דאוקי ריחייא כו' דינא הוא
ק
ה. [ד]אם כתב שטר
הנער. ואין מנכין לו לרב
ארבעין מוקמינן ריש דוכנא ומסייעין ליה ממתא ואמר רבא האי מקרי ינוקי
דמעכב עליה משום דאמר ליה קא
בטעות, אין משלם לו
משכירותו כדי לשכור אותו
ג)
ר
ההפסד שהגיע לו ברעות
ריש דוכנא אלא מסייעין
פסקת לחיותי משמע דאי לאו משום
דגריס ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה לא מסלקינן ליה דלמא אתי לאיתרשולי
השטר, דגרמא בעלמא
ליה ממתא הצבור שוכרין
❖
דקא פסקת לחיותי היה יכול להעמיד
הוא. שם (לקמן).
אותו ריש דוכנא. מאי
רב דימי מנהרדעא אמר שכ"ש דגריס טפי ד) קנאת סופרים תרבה חכמה ואמר
טעמא לא מסלקי' ליה
שם הריחים אע"ג דעושה לאחרים
רבא הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס מותבינן ההוא
לההוא דלא גריס כל כך
ולקמן נמי תניא עושה אדם חנות
דאי מסלקינן ליה ומותבינן
רבינו גרשום
דגריס ולא דייק שבשתא ממילא נפקא רב דימי מנהרדעא אמר מותבינן דדייק
ת
בצד חנותו של חבירו כו' דאף על גב
להו קמיה ההוא דגריס טפי
ולא גריס ה) שבשתא כיון דעל על דכתיב 3 כי ששת חדשים ישב שם יואב
מפני התינוקות של בית
אתי לרשולי למימר הואיל
דאיכא נכנסין ויוצאין טובא ודוחק
רבן שבאין ללמוד תורה זה
דליכא דגריס כוותי לא
וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום כי אתא לקמיה דדוד אמר ליה
לחלק דהתם כבר יש יוצאין ונכנסין
מסלקי לי ואתי לרשולי.
אינו יכול לעכב עליו אפי'
בחצר השותפין: מי שיש
כל שכן דמותבינן להו
מאי
לריחים הראשון או לחנות הראשון
לו אב. שהיה חייב בלימודו
קמיה ההוא דגרס טפי מימר
וי"ל דהתם בחצר אחרת שרי א"נ מתני' נמי בעושה לאחרים ובריחים ובקול הפטיש אין נכנסין ויוצאין כל כך שנותנין לו פעם אחת וטוחן
מעלן: עד שית שנין לא
אמר אי מרשילנא מסלקו
ולא
תקבל ללומדו שאינו יכול
להו מקמאי כי היכי דסלקי
אבל בגרדי יש הרבה יוצאין ונכנסין שהרבה מביאין לו מטוה: לסופר ארמאי. משמע דאם לא (ז) סופר הוה שרי להשכיר לארמאי
להו מקמיה דאידך ומעיין
לסבול עדיין טורח הלימוד:
וא"ת דאמרי' בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיד.) האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לעובד כוכבים אמיצרא דבר ישראל חבריה משמתינן ליה דא"ל אריא
ואספי ליה כי תורא. כלומר
בהו שלא יבא אחר דגרס
תן עליו עול תורה כמו
טפי מיניה ויסלקו ממנו.
ארבעת אמיצראי ודוחק לחלק בין מכר לשכירות ונראה לר"י דהתם כשישראל רצה לקנות אבל אם אין ישראל רוצה לקנות מותר:
לשור זה שאובסין אותו
ומתעסק בהן הרבה משום
בסופר
מתא. אין נראה לפרש כפ"ה דסופר מתא היינו מלמד תינוקות של כל העיר דאיכא קול גדול דהא לקמן אמר רבא מקרי דרדקי
ז)
בעל כרחו ומכניסין בו
קנאת סופרים תרבה חכמה
המאכל כדי שיהא שמן כך
שזה מקנא לזה: חד דגריס
וסופר מתא כמותרין ועומדין כיון דאשמועינן דמקרי דרדקי הוי פסידא דלא הדר ה"ה מלמד כל תינוקות העיר ואמאי איצטריך
הכנס בו תורה: בערקתא
הרבה ולא דייק כל כך:
תו למינקט סופר מתא ואין לפרש נמי כפ"ה ח) בהמקבל (ב"מ דף קט:) סופר מתא מספר אנשי העיר ג דהא קרי (ח) הכא בברייתא
דמסנא. ברצוע' של מנעל
סופר אלא נראה כמו שפי' ר"ח סופר מתא כותב שטרות העיר ולהכי חשיב ליה לקמן פסידא דלא הדר אם נכתב השטר שלא כדין :
הכהו ואל תכהו יותר
ד
ה
מתקנת יהושע בן גמלא ואילך לא ממטינן ינוקא ממתא למתא. וכגון שיש כאן כ"ה ינוקי שראויין להשכיר להם מלמד ואם
מדאי שבשביל רוב הכאות
אין מתפקח אא"כ קרי
תאמר הא אי הוה ממטינן להו למתא אחריתי יצטרכו מלמד בפני עצמן כיון דאיכא כ"ה ינוקי וא"כ מאי נפקא מינה
מנפשי' קרי ואי לא ליהוי
צוותא לחבריה דקרי ואל
וי"ל דנפקא מינה דאי הוו ב' מלמדי תינוקות באידך מתא היו יכולין להושיב חציים בפני זה וחציים בפני זה:
תחוש להכותו יותר מדאי:
סך מקרי דרדקי כ"ה ינוקי.
אבל פחות מכאן אין בני העיר יכולין לכוף זה את זה להשכיר להם מלמד: פר"ח דרביה אקרייה זכר כדין
בתינוקות דעובדי כוכבים.
אם רוצה ללמוד ספר
והיינו רמייה דלא אשגח למידע היכי
הוה
קרי תלמידיה וכ"נ אבל אין נראה לפרש שגם רבו טעה ולימדו זכר דא"כ לאו רמייה הוא:
סופר