כא:
לא
יחפור פרק
שני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סופר
מתא.
מאי טעמא עבדת הכי. שלא הרגת את הנקיבות: את זכר עמלק:
לא כמו
שפירש בקונטרס כותב ספר תורה
מג א מיי' פ"ב מהל' ת"ת
א) [עי' תוס' גיטין סח. ד"ה
וכתיב], ב) [ב"מ קט.], ג) שם
הל' ג סמג שם טוש"ע
ארור מונע חרבו. סיפיה דהאי קרא הוא: שתלא. נוטע כרמו ח)
בטעות דאין זה פסידא דלא הדר דיכולין להגיהו אלא כדפרישית
ס., ד) [שם], ה) [גי' רב אלפס
י"ד סי' רמה סעיף יז:
ומקרי
דרדקי. פי' בקונטרס בהמקבל
למחצה: אומנא. מקיז דם: סופר מתא. לבלר: כמותרין ועומדין
לעיל כותב שטרות:
מד ב ג מיי' פ"י מהל'
מבעלי],
והרא"ש
ו) [תוספתא פ"א], ז) [מפי'
שכירות הל' ז ועי'
דמו. שלא יקלקלו ואם קלקלו מסלק להו בלא אתרייתא אע"פ
(ב"מ דף קט. ושם) דהוי פסידא דלא הדרא משום דשבשתא כיון דעל על
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
רש"י סד"ה ומודה רב הונא
שלא התרו בו קודם לכן: פסידא
וקשה לר"י דהא רבא גופיה אית ליה
פח טוש"ע ח"מ סי' שו
נראה דלא גריס לכל זה וכ"כ
דלא הדר. כגון אלו שמשנתנבלה
לעיל דשבשתא ממילא נפקא ואומר
סעיף ח:
תוס' ג"כ להדיא בסמוך ד"ה
מאי טעמא עבדת הכי אמר ליה דכתיב
מה ד מיי' פי"ח מהל'
קנאת סופרים], ח) במ"א:
❖
ר"י דהוה פסידא דלא הדר דאותה
הבהמה או הרג המקיז והסופר כתב
תמחה את זכר עמלק אמר ליה והא אנן
כרמים, ט) [צ"ל המשנה],
מכירה הלכה ד סמג
1
ספר תורה בטעות: דאוקי ריחיא.
שעהשמלמדלהםטעותהםמתבטלים
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
א
(א) זכר קרינן א"ל אנא זכר אקריון אזל שייליה
רכח סעיף יח:
לטחון ולשכור: מרחיקין מצודת הדג
ואותה שעה אין יכולין להחזיר לעולם:
מו ה ו ז ח ט מיי' פ"ו
לרביה אמר ליה היאך אקריתן אמר ליה זכר
תורה אור השלם
שתלא.
מן הדג. צייד שנתן עיניו בדג עד
וא"ת מאי פסידא איכא
מהל' שכנים הל' ח סמג
שקל ספסירא למיקטליה אמר ליה אמאי
1 וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ אֱלֹהֶיךָ
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
אי יפסיד ישלם וי"ל דאינו
שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידין
קנו סעיף ה וע"ש בהג"ה:
לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב
א"ל א) דכתיב 2 ארור עושה מלאכת ה' רמיה
מפסיד אלא שפושע שאין הנטיעות
מצודתם משם אלמא אע"ג דלא זכה
מז י כ מיי' שם הל' יב
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
א"ל שבקיה לההוא גברא דליקום בארור א"ל
ופ"ב מהל' ת"ת הל' ז
גדילות כמו שהיו ראויות ליגדל :
ביה ולא מטא לידיה מרחיקין משם
לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה
א
ב
סמג שם וסי' יב טוש"ע שם
מרחיקין
אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת
מצודת הדג כו'. אע"ג
דא"ל קא פסקת לחיותי: שאני דגים
כתיב וארור מונע חרבו מדם איכא דאמרי
2
סעיף ג וטוש"ע י"ד סי'
הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:
❖
דיהבי סיירא. נותנין עין בהבטם
רמה סעיף כב:
דר"ת מפרש דבדבר
דברים כה יט
קטליה ואיכא דאמרי לא קטליה ב) ואמר רבא
2 אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְיָ
של הפקר אפי' רשע לא מיקרי כדתנן
להיות (ג) נוהגים לרוץ למקום שראו
ב מקרי ינוקא שתלא טבחא ואומנא וסופר
רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ
❖
(פאה פ"ד מ"ג) גבי פאה פירס טליתו
שם מזונות הילכך כיון שהכיר זה
ירמיהו מח י
רבינו גרשום
מִדָּם:
מתא כולן כמותרין ועומדין נינהו ג כללא
עליה מעבירין אותו ממנה וכן תנן
חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו
מאי טעמא עבדת הכי
דמילתא כל פסידא דלא הדר מותרה ועומד
בפ"ק דב"מ (דף י.) ראה את המציאה
בטוח הוא שילכדנו דה"ל כמאן דמטא
דמשיירת נשים: האי בר
הגהות הב"ח
הוא אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי
מבואה א) מההוא מבוי
ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה
לידיה ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא
(א) גמ' ≈זכר קרינן א"ל
(בני אדם) ולא היה רגיל
ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה
שהחזיק בה זכה ולא מיקרי רשע אלא
מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך
לדידי »זכר אקריון: (ב) שם
לכך וקא מוקים ריחים שלו
מפני שמרגילן לבוא אצלו:
סמוך לריחים של חבירו:
דינא הוא דמעכב עילויה דא"ל קא פסקת ליה
יבא: שמרגילם. לבא אצלו כשאבותיהם
בעני המהפך בחררה ובא אחר
(ג) רש"י ד"ה שאני דגים וכו'
דינא הוא כו'. מרחיקין
ונטלה משום שאם לא ישתכר במקום
שולחין אותן אל החנויות לקנות מן
לחיותי לימא מסייע ליה מרחיקים מצודת
להיות רגילין לרוץ וכו' ונתן
מצודת הדג מן הדג שאם
מצודה ומזונות וכו' וה"ל
החנוונים: שיוסקי. שקדים: אבל
זה ימצא להשתכר במקום אחר והך
היה רגיל אחד לפרוש
ג
הדג מן הדג כמלא ריצת הדג וכמה אמר
כמאן: (ד) ד"ה שלא וכו'
מצודתו a¿ ש∆ כ∆ רשתיקןבמים
הכא. שזה העמיד תחילה והרגיל
דשמעתא לא קשיא דאע"ג דהוי דבר
במבוי זה ויש כאן: (ה) ד"ה
רבה בר רב הונא עד פרסה שאני דגים
ובא חבירו ורצה לעשות
של הפקר מ"מ בכמה מקומות ימצא
להשתכר בכך וזה בא לירד אצלו
ואי שייך וכו' כבר מתא הוא
מצודתו כמו כן מרחיקין
דיהבי סייארא א"ל רבינא לרבא לימא רב
ולא וכו' לא מצי מעכב
אותה מן מצודת חבירו
שיוכל לפרוס מצודתו ועוד דהכא
לאומנותו אומר לו פסקת לחיותאי:
מלירד כצ"ל ותיבות את המבוי
כמלוא ריצת הדג דמצי
הונא דאמר כרבי יהודה ג) דתנן רבי יהודה
שלא להושיב ביניהן חייט ובורסקי.
אומנותו בכך והא דאמרינן בפרק
נמחק: (ו) בא"ד מעכב
ד
למימר ליה קא פסקת
אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות
עליה בן המבוי הזה או לא:
חיותאי ותסייע לרב הונא.
חזקת הבתים (לקמן דף נד:) נכסי
ממקום אחר להשכיר לו בית במבוי (ד)
(ז) תוס' ד"ה כופין וכו'
מהא לא תסייע ליה דשאני
מפני שמרגילן אצלו וחכמים מתירין אפי'
ויש כאן בני אותה אומנות: ולשכינו.
כנענים הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן
ד
(ב)
מוקמינן ליה לעיל
דגים דיהבי סיירא דמשום
❖
בתינוקות:
הכי מרחיקין מפני כי מסיר
הדר במבוי כמוהו: אינו כופהו.
תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה
זכה בהן מאי טעמא כנעני מכי מטא
לו דבר שבא כבר למצודתו
מלירד לאותו אומנות: רשב"ג אומר
זוזי לידיה איסתלק ליה וישראל לא
דרבי יהודה התם אלא דאמר ליה אנא
במאכל שמשים במצודתו
ד)
כו'. ורב הונא הוא דאמר כרשב"ג: מצי
לפי שכשמעיינין ורואין
קני עד דמטי שטרא לידיה ופי' רשב"ם
מוסף רש"י
קמפלגינא אמגוזי את פלוג שיוסקי אבל
מאכל במקום אחר בורחין
לעכב. מלעשות כאן אומנותם ולהביא
התם דישראל המחזיק רשע מיהא
מקרי ינוקא. פסידא דלא
ממצודתו של זה והולכין
הכא אפילו רבנן מודו דא"ל קא פסקת ליה
מיקרי ולפי' ר"ת אפי' רשע לא הוי
כאן למכור ואפילו לרבנן דאמרי
הדר הוא דשבשתא כיון דעל
לשם וגזלו בידים דבר
לחיותי מיתיבי עושה אדם חנות בצד חנותו
על (ב"מ קט.). אומנא. מוהל
שכבר [בא] במצודתו אבל
לשכינו אינו כופהו: ואי שייך בכרגא
כיון שלא ימצא במקום אחר וקשה
תינוקות (שם). וסופר מתא.
ברחוק פרסה אינו יכול
של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו
דהכא. שנותן מס גולגלתו למושל
לרשב"א מהא דאמר באיזהו נשך
המספר את אנשי העיר
להביט המאכל. אבל גבי
בתספורת (שם צז. ושם: ספר
ואינו יכול למחות בידו מפני שיכול לומר לו
ריחים דליכא למימר הכי
(ב"מ דף עג:) רב מרי בר רחל משכן
העיר הזאת כבר מתא (ה) לא מצי בר
❖
מתא).
דבר הבא לידי הסיר ממני
אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך
ליה ההוא נכרי ביתא אזל רבא
מתא לעכב עליו כל העיר ופשיטא לי
שעדיין לא בא לידו כלום
מודה דמצי לאוקמינהו
וזבניה נטר תריסר ירחי שתא שקל
דבר מבוי אבר מבוי דנפשיה לא מצי
שלי תנאי היא דתניא כופין בני מבואות זה
ה
במבוי: לימא דאמר כר'
מוסף תוספות
אגר ביתא אמטייה לרבא א"ל האי
מעכב את המבוי מלירד לאומנותו
את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא
יהודה ולא כרבנן. מפני
א. [מ]לימוד של אמת.
שמרגיל התינוקות לבוא
דלא מטאי לה למר אגר ביתא עד
כרבנן ולא כרב הונא מיהו איבעיא
בורסקי ולא מלמד תינוקות ולא אחד מבני
ה)
תוס' ב"מ שם. ב. [ו]אינו
אצלו ומצי למימר ליה שאר
השתא דאמר מר סתם משכנתא שתא
לי בר מבואה אבר מבואה אחרינא
משלם הפסד הריוח שהיה
בעלי חנויות קא פסקת
בעלי אומניות ו) ו ולשכנו אינו כופיהו רשב"ג
ולא מצי נכרי לסלוקי והשתא כיון
מאי מי מצי מעכב בן המבוי
לו אם גדלו והצליחו.
לחיותי: שיוסקי. שקדים:
(ו)
אומר אף לשכנו כופיהו אמר רב הונא בריה
נמוק"י. ג. [דמיירי]שרוצה
ומרחץ. שהיו רגילין לשכור
שקדמה חזקת רב מרי לחזקת רבא
הזה או לא מי הוי שכינו ואינו כופיהו
העני להרויח בשכירות או
מרחץ כדי לרחוץ: אתה
דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא
ז
א"כ זכה בה רב מרי דנכסי הכנעני
או דילמא שכינו דאמור רבנן בבר
כשרוצה לקנות דבר אחד
עושה בתוך שלך ואני
וחבירו מקדים וקונה וכו'
עושה בתוך שלי. וקשיא
אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא
הרי הן כמדבר ואי מקרי רשע אתי
מבואה דההוא מבוי קאמרי אבל בר
ח
ומש"ה נקרא רשע כי למה
לרב הונא: כופין בני
לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה
שפיר דלא היה רוצה לזכות בה אבל
מבואה אחרינא לאו שכינו הוא:
מחזר על זאת שטרח בה
מבוי זה את זה שלא
חבירו, וכו' אבל אם היתה
להושיב ביניהן לא חייט.
ומודה רב הונא. דאמר לעיל בר
לפירוש ר"ת דאפילו רשע לא מיקרי
דנפשיה לא מצי מעכב ט בעי רב הונא בריה
החררה דהפקר ליכא איסור
כלומר אומנין של מבוי
אמאי לא זכה בה רב מרי כיון
מבואה דאוקי ריחייא כו' דאית ליה
שאםלאזכה בזאתלאימצא
אחר אינן רשאין להושיב
דרב יהושע בר מבואה אבר מבואה אחרינא
אחרת. תוספות קידושין נט.
במבוי זה שלא לדעת
דהיתר גמור הוא ושמא לפנים משורת
כרשב"ג מודי הוא במקרי דרדקי
מאי תיקו אמר רב יוסף ומודי רב הונא במקרי
ד. [ו]יורד לאומנתו. שם.
י
כולן ולשכינו שבמבוי שלו
הדין עבד ולריב"א נראה דחזקת רב
דלא מצי מעכב לבר מבואה מללמד
ה. שהוא בן עירו. תוס'
אינו כופהו שלא יזקק
דרדקי דלא מצי מעכב דאמר מר (עזרא
ז) כ
רי"ד. ו. כיון שהוא בן עירו
מרי לא היתה אלא בתורת משכון
גם הוא התינוקות שמתוך כך יזהרו
מן אומנותו משום דאמר
תיקן להן לישראל שיהו מושיבין סופר בצד
ודינו כבר מבואה דנפשיה.
ליה אתה עושה בתוך
ורבא קנה ממנו בשטר וזכה בה
באומנותן שייראו זה מזה דאמר
שם. ז. [ד]יכול לומר לו אל
שלך ואני בתוך שלי:
סופר וניחוש דילמא אתי לאיתרשולי א"ל)
ואחר כך נתן מעות [וע"ע תוספות
מר קנאת סופרים תרבה חכמה:
תעשה במבואה דידי עבוד
רשב"ג אומר אף לשכינו
במבואה דידך. שם. ח. אי
כופהו. ורב הונא ס"ל
קנאת
ומודה קשיא, השתא אבר מתא
קדושין נט. ד"ה עני המהפך וכו' ותוס'
כרשב"ג: בר מתא אבר
ב"מ עג: סוף ד"ה נטר]: תנאי היא דתניא כו'.
תימה לרשב"א דאמאי לא מייתי ט) (הברייתא) דלעיל דממה נפשך רבי יהודה דאמר לא
אחריתי אי שייך בכרגא לא
מתא אחריתי מצי מעכב
יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות פליג אהך ברייתא ושמא ניחא לאתויי תנאי דפליגי בהדיא בהכי: כופין בני מבוי זה את זה כו' ולא
מצי מעכב וכו', אבר
שאם היה אומן א' בעיר
מבואה אחריני דהוא בר
ובא אומן אחר מעיר אחרת
מלמד תינוקות. נראה לר"י דבמלמד תינוקות נכרים איירי ולא יתכן אי גרס לעיל אחד מבני מבוי דהא מוקמינן ליה (ז) בתינוקות
מתא מצי מעכב וכו', לק"מ
כאותו ורצה לקבוע באותה
דמאי דאמרן וכו' דלא מצי
מדינה יכול לעכב על ידו
נכרים ומעכבין עליו בני מבוי והכא קאמר דלשכינו אינו כופהו ואפילו רשב"ג לא פליג אלא משום דפסיק לחיותיה אבל משום קול תינוקות
מעכב. שם.
ולומר קא פסקת לחיותא
לא חייש ומיהו לפי מה שפירשתי [לעיל] דגרסינן אחד מבני חצר אתי שפיר ולר' שמשון בן אברהם נראה דהכא בתינוקות ישראל ואפילו
ואי שייך אכרגא להתם
שפורעין מס גולגלותם
אחר תקנת יהושע בן גמלא ושאני הכא דכבר יש שם מלמד תינוקות אחר ובסמוך דקאמר דמודה רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי
לאדון אחד דמי כמאן
מעכב ואף על גב דאיהו סבר כרבן שמעון בן גמליאל צריך לומר דרבן שמעון בן גמליאל לא פליג אמלמד תינוקות אלא אשארא:
דהוה תרוייהו מאותה העיר
פשיטא לי דבר מתא אבר מתא [אחריתי מצי] מעכב. רב הונא בריה דרב יהושע כרבנן ס"ל ומיבעי ליה בר מבואה אבר
ולא מצי מעכב ליה:
דנפשיה. כלומר לשכינו
מבואה דעלמא ה אי מצי מעכב אי הוי בכלל שכינו ו אי לאו ז כדפירש הקונטרס וכוותיה קיימא לן לגבי רב הונא
לא מצי מעכב ורב הונא
דבתרא הוא: ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב. פירוש בני העיר אבל בני מבוי מצי מעכבי שלא יכנס במבואם:
ח
בריה דר"י לא ס"ל הא
דרב הונא דלעיל. ב) לא
קנאת
צריכא דלא שייך מאי. מי
אמרי' הואיל דממתא חדא תרוייהו אע"ג דלא שייך כרגייהו בחדא לא מצי מעכב ליה. או דלמא כיון דלמבוי דידיה הוא מצי מעכב דלא ליקבע במבוי דידיה תיקו:
א) נראה דצ"ל בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה מההוא מבוי ולא היה כו':
ב) [מד' רבינו ז"ל אלו נראה שהיה גורס בכאן ואי שייך בכרגא דהכא הא אמרת דלא מצי לעכב לא צריכא דלא שייך מאי עד כאן וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל
בפ"ו מהל' שכנים שגרס כן ע"ש].