22/4

השותפין פרק ראשון

בבא

בתרא

ד.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

שכל

דברי מלכות נחתכין על פיו. לפי תרגום [של] אחשורוש

אהדר ליה כלילא

דיילי. האנקה מתרגמינן ילא (ויקרא יא) והוא שרץ

טז א ב ג מיי' פכ"ו מהל'

א) [יבמות כב: ב"ק צד: ב"מ

מח: סב. סנהדרין מז. פה.

סנהדרין הל' א סמג

שקורין הרצו"ן ושערו קשה כמחטין ועשה לו עטרה מעורו סביבות

ט) נענש הרבה שנהרג דכתיב ויגידו למרדכי את דברי

מכות ח:], ב) סוכה נא: ע"ש,

לאוין רט:

עיניו: השתא מיהא [דאנא ואת]. אנא ואת שנינו כאן ואין שומע:

אסתר ולא כתב התם התך לפי שהרגו המן על שהיה משיב דברים

יז ד ה מיי' פי"ב מהל'

ג) [שם איתא רבא], ד) נ"א

דלא סגיא ליה בלא

רוצח הלכה טו:

הנני מחלל את מקדשי. סיפיה דקרא

מחמד עיניכם: מסתפינא

בין אסתר למרדכי ומיהו גמ' שלנו אין תופס כן דדרשינן במגילה

יח ו מיי' פ"ב מהל' שכנים

מלכא, ה) מגילה טו.,

ממלכותא. כפופים היו למלכות

(דף טו.) והתך להיכן הלך ומפרש לפי

ו) משתעשעת, ז) בס"א:

הל' טו סמג עשין פב

ראיתה, ח) ס"א ועביו, ט) [וכן

רומיים: מתמלכין. נוטלין רשות: אי

טוש"ע ח"מ סי' קנז סעיף

אהדר ליה כלילא דיילי נקרינהו לעיניה יומא שאין משיבין על הקלקלה:

הכי קתני וכן בגינה סתם כו'.

בפירקי דר"א פ"ג], י) שייך

ד:

❖

זיינך עלך ספרך כאן. אם נתגאית

חד אתא ויתיב קמיה אמר חזי מר האי עבדא

יט ז ח מיי' שם הלכה יח

לע"ב,

בכלי מלחמתך שהרגת בית אדוניך

וסיפא נמי יש לפרש כן אבל

טוש"ע שם סעיף ה:

בישא מאי קא עביד אמר ליה מאי אעביד

כ ט מיי' שם הלכ' יז סמג

ספר יוחסין שלך בידינו הוא [ידענו]

סתם בקעה ומקום שלא נהגו לגדור

ליה א"ל נלטייה מר א אמר ליה [כתיב] 1 גם

שם טוש"ע ח"מ סי' קנח

תורה אור השלם

❖

שאתה עבד: לא רכא כו'. לא מלך

בגינה אין מחייבין אותו:

סעיף א:

במדעך מלך אל תקלל אמר ליה האי לאו והא מבחוץ קתני קשיא. ותיובתא

1 גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל

ולא בן מלך: קלניא מתעביד. נעשה

מלך הוא א"ל ב וליהוי עשיר בעלמא וכתיב

תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל

בן חורין מאליו: שישא. שיש ירוק

אינה דמצינן למימר היינו

לעזי רש"י

תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עוֹף

ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר ולא יהא שבולט חוץ לחומה מ"מ קשיא היא

שקורין ביי"ש: ומרמרא. שיש לבן:

הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל

הרצו"ן [היריצו"ן]. קיפוד.

וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר:

אלא נשיא וכתיב ונשיא בעמך לא תאור

כוחלא. שיש צבוע כעין כחול: אידוותא

דא"כ מחוץ הוה ליה למיתני א:

ביי"ש [בי"ש] (בד"ה

קהלת י כ

א"ל בעושה מעשה עמך והאי לאו עושה גייז

ליה חבריה ושדי ליה. אע"ג

2 אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא

דימא. גלי הים [שהם נעים ונדים

שישנא). (שיש) חום אפור.

י)

א)

לו"ר. דפנה.

בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר:

והעין ו) מתעששת בראייתן]: נענש

דלעיל אמר גזוזא מידע ידיע

מעשה עמך א"ל מסתפינא (א) מיניה א"ל ליכא

ביי"ש (בד"ה ודפנא).

שמות כב כז

❖

דניאל. לקמיה מפרש עונשו: מלכי

בהוצא לא ידיע:

3 כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר

גרגירים, פרי הדפנה.

איניש דאזיל דלימא ליה דאנא ואת יתיבנא

וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר:

ישפר עלך. עצתי תיטב בעיניך:

לאפוקי

א"ל כתיב כי עוף השמים יוליך את הקול

משלי ו כג

במיחן עניין. בחנינת עניים: בכן תהא

4 וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

מוסף רש"י

ובעל כנפים יגיד דבר א"ל אנא הוא אי הואי ידענא דזהרי רבנן כולי האי לא

ארכא לשלותך. [יהא אורך]

נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ בְּרֹאשׁ

שישא. שיש צבוע, לא לבן

הוה קטילנא להו השתא מאי תקנתיה דההוא גברא א"ל הוא כבה אורו של

הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת

לשלומך: כולא מטא. כל החלום של

ולא שחור אלא כעין ירוק,

וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:

עולם דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם דכתיב

בלע"ז בי"ש (סוכה נא:).

ישעיהו ב ב

פורענות בא עליו: לקצת ירחין תרי

5 וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה

אפיק שפה ועייל שפה.

ונהרו אליו כל הגוים איכא דאמרי הכי א"ל הוא סימא עינו של עולם דכתיב

עשר. בשביל עצתו של דניאל תלה

שורה של אבנים נכנסה ושורה

נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל

יוצאה (שם). כי אידוותא

לו שנים עשר חדש: בהוצא. לולבי

והיה אם מעיני העדה ילך ויתעסק בעינו של עולם דכתיב הנני מחלל את

הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד

דימא. כגלי הים, שהאבנים

לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ

דקלים: ודפנא. ענפי עץ ערמונים

מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם א"ל מסתפינא ממלכותא א"ל שדר שליחא

משונים במראיהן זו מזו

וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט

שקורין לו"ר ופרי שלו קורין ביי"ש:

והעינים המסתכלות בהן

וּשְׂעִיר

עִזִּים

אֶחָד

וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא אדהכי והכי סתרית [ליה] ובניית

שוטטות ונראות כאילו גלי

לְחַטָּאת: במדבר טו כד

פשיטא. דהאבנים של שניהם דאפי'

[ליה] עבד הכי שלחו ליה אם לא סתרתה אל תסתור ואם סתרתה אל תבני

6 אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה

הים הם נדים ונעים (שם)

לא פסק לן דינא דמתני' המלמדנו

שחתכוהו מגדולתו. בימי

אָמַר אֲדֹנָי יְיָ הִנְנִי מְחַלֵּל

ואם סתרתה ובנית עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין אם זיינך עלך ספרך

אחשורוש שהרי בלשצר

אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם

שמתחלה בין שניהם עשאוה על

השליטו תלתא במלכותו וכן

כאן לא רכא ולא בר רכא הורדוס [עבדא] קלניא מתעביד מאי רכא מלכותא

מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל

כרחם היו חולקין בשוה האבנים

דריוש המדי, שנאמר (דניאל

נַפְשְׁכֶם וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם

דכתיב אנכי היום רך ומשוח מלך ואי בעית אימא מהכא ויקראו לפניו

ו) ועלה מנהון סרכיא תלתא

שהרי ברשות שניהם מונחים ויד

אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ:

די דניאל חד מנהון, וכן כורש,

יחזקאל כד כא

אברך אמרי מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה [מימיו] במאי

מי מהם תגבר: (הג"ה בפי' ר"ח

ב)

7 וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ

שנאמר (שם) ודניאל הצלח

במלכות דריוש ובמלכות כורש

בנייה אמר רבה באבני שישא ומרמרא איכא דאמרי באבני כוחלא שישא

קמ"ל דלא בעינן ראיה אלא שותף

מֶלֶךְ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי

ג)

פרסאה, וכשמלך אחשורוש

צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי יְשַׁלֵּם יְיָ

❖

מפיק מיניה בלא ראיה ואיהו דטעין

ומרמרא אפיק שפה ועייל שפה כי היכי דנקביל סידא סבר למשעייה

חתכו מגדולתו (מגילה טו.).

(ב)

לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ:

דדיליה נינהו עליו הראיה וכל כה"ג

שמואל ב ג לט

בדהבא אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמיחזי כי אידוותא דימא

8 וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת

הכי דיינינן ליה. וזה הדין מפורש

ובבא בר בוטא היכי עבד הכי והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' יהושע

מוסף תוספות

הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ

עוד כמו כן בפרק הבית והעלייה

לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל

בן לוי מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר שנאמר להן

א. דהכי נקטינן משמיהו

כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

בתחילתו איבעית אימא בשותפין

דרבוותא קמאי ז"ל דכל

בראשית מא מג

מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי

כי האי גוונא אנוחי אבנים ברשות

9 לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר

קשיא לא לגמרי איתותב

ארכא לשלותך וגו' וכתיב כולא מטא על נבוכדנצר מלכא וכתיב ולקצת ירחין

אלא למקשה בעלמא הוא

חבירו לא קפדי וחזקת רשות לאו

עֲלָךְ וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק

דקשיא ואיכא נמי

וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֵא

❖

תרי עשר וגו' איבעית אימא שאני עבדא דאיחייב במצות ואיבעית אימא שאני

כלום הוא שמעינן מינה דכל כהאי

דהילכתא נינהו. רמב"ן.

אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ:

בית המקדש דאי לא מלכות לא מתבני ודניאל מנלן דאיענש אילימא משום

דניאל ד כד

גוונא דמילתא דידיעא בשותפתא

ד)

01 כֹּלָּא מְּטָא עַל

לתרוייהו אע"ג דמנחי ברשותא

דכתיב ותקרא אסתר להתך ואמר רב התך זה דניאל הניחא למ"ד שחתכוהו

ה)

נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:

רבינו גרשום (המשך)

דחד מינייהו לא יכול למיטען דידי

דניאל ד כה

מגדולתו אלא למ"ד שכל דברי מלכות נחתכין על פיו מאי איכא למימר

11 לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר

[לעיל ב:] בגינה הסמוכה

נינהו דברשותי מנחי דקי"ל שותפין

דשדיוהו לגובא דארייוותא: הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי ו לאתויי

לעיר אבל בבקעה של

עַל הֵיכַל מַלְכוּתָא דִּי בָבֶל

לא קפדי אהדדי ע"כ): השתא סתם

שדות כו': הא סתמא. דיש

מְהַלֵּךְ הֲוָה: דניאל ד כו

אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא: לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של

21 וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ

שגודרין ויש שאין גודרין:

גינה אמרת לא. אע"פ שהיזק ראיה ז)

השתא סתם גינה. דאיכא

שניהם: פשיטא לא צריכא ז דנפל לרשותא דחד מינייהו אי נמי ח דפנינהו חד

מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר

קשה: אמר אביי כו'. האי מקום

היזק ראיה אמרת לא דאין

הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל

לרשותא דידיה מהו דתימא ניהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה קמ"ל:

מחייבין סתם בקעה דליכא

מָרְ¢דּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל

שנהגו לגדור דקתני מתני' אבקעה

❖

היזק ראיה מחייב: אמר

אסתר ד ה

מַה זֶּה:

וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו: הא גופא קשיא אמרת וכן

קאי: א"כ מאי אבל בבקעה. הא מינה

אביי ה"ק. כלומר כגון

חסורא מיחסרא וכן גינה

בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו הא סתמא אין מחייבין אותו אימא

סליק והכי איבעי (ג) למיתני אבל

סתם משום דאיכא היזק

הגהות הב"ח

מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין

סיפא אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו הא סתמא מחייבין

ראיה ובמקום שנהגו לגדור

(א) גמ' א"ל מסתפינא

אותו: מכפייה לקרנא לבר. ראשי

בבקעה מחייבין אותו: א"ל

אותו השתא סתם גינה אמרת לא סתם בקעה מיבעיא אמר אביי ה"ק וכן סתם

איכא איניש דשמע מלתא

רבא. לאביי אי הכי כדקא

הכותל יכוף לצד חבירו. וכל חזית

גינה ובמקום שנהגו לגדור בבקעה מחייבין אותו אמר ליה רבא אם כן מאי

ואזיל ומודע ליה א"ל השתא

תרצת א"כ מאי אבל

לשון קצה הוא וכן שנינו בתמיד (פ"ב

מיהא ליכא איניש גבן דאזיל

דקתני במתני' אבל בבקעה

אבל אלא אמר רבא הכי קתני וכן סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי

ולימא ליה: (ב) שם סבר

אי אמרת בשלמא דרישא

גבי מערכה וחזיתה מזרחה

מ"ד)

למחפייה

בדהבא:

לא איירי בדינא דבקעה

ומחייבין אותו אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו דמי ואין מחייבין אותו: אלא

ראשי הגזירין וכן מחזה מול מחזה

(ג) רש"י ד"ה א"כ מאי וכו'

כלל היינו דקתני בסיפא

❖

אם רצה כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית: מאי חזית אמר רב הונא אכפיה

איבעי ליה למיתנא:

אבל בבקעה דעד השתא

דמלכים (א ז) ראשי הנסרים מוסבין

לא איירי בדינא דבקעה

ליה לקרנא לבר ונעביד מלגיו עביד חבריה נמי מלבר ואמר דידי ודידיה

זה מול זה. ח) ועביד מאבראי כופה

אלא לדעתך דתרצת דרישא

איירי בבקעה מאי אבל

הוא אי הכי השתא נמי גייז ליה חבריה ואמר דידי ודידיה הוא גיזוזא מידע

רבינו גרשום

לצדי ראשי הכותל שמחבר בראשו

בבקעה תו דתני בסיפא:

אבנים וטיט ומעבהו: דידי ודידיה

ידיע איכא דאמרי אמר רב הונא מיכפא לקרנא מלגיו ונעבד מלבר גייז ליה

כלילא דיילי. כתר של מיני

אלא אמר רבא. אנא

האנקה שהן עלוקות נתן

מתריצנא דלא תקשי אבל

הוא. כדקתני מתניתין כשעושין

חבריה ואמר דידי ודידיה הוא אי הכי השתא נמי לייף ליה חבריה ואמר

סביב ראשו וניקרו עיניו: כי

ולא תקשי סתמא דרישא

אותו בין שניהם עושין חזית מכאן

דידי ודידיה הוא ליפופא מידע ידיע והא

מבחוץ קתני קשיא רבי יוחנן אמר

נר מצוה ותורה אור. אלו

לסתמא דסיפא וה"ק וכן

ומכאן: השתא נמי גייז לה. לההיא

תלמידי חכמים שעוסקין

בגינה סתם דינא דגינה

נשעייה

בתורה אלו סנהדרין:

סתם כדינא דמקום שנהגו

כפופה שהיא לצדו ואימא דידי ודידיה

ממלכותא. זו מלכות רומאי

לגדור בבקעה דמחייבין

הוא ולא עשינו חזית: מלגיו.

לייף ליה. מחבר חזית אחרת לצדו:

לצד שלו. ולקמיה פריך

הא מבחוץ קתני:

שהיה משועבד להם: שלחו

לגדור ועדיין לא שמעי'

ליה. ממלכות רומיים אם

דינא דסתם בקעה ואמטו

נשעייה

זיינך עלך ספרך כאן כלומר

להכי צריך למתני בסיפא

אם מלחמתך עליך שאתה מתגבר לשם ייחוסך כאן שיודעין אנו מאיזה משפחה אתה לפי שהורקנוס אביו של הורדוס פעם

אבל בבקעה לאשמעינן דינא דסתם בקעה דכמקום שנהגו שלא לגדור דמי דאין מחייבין לגדור דהשתא מיתרצא כולה מתני':

אחת הלך על הרומים להלחם ונצח וראה בשביה שפחה אחת יפת תואר וחמדה ועשה לה כדין תורה ובא עליה והוליד ממנה

ועושה לכותל חזית. סימן היכרא שידעו בני אדם שזה בנאו כולו בקרקע שלו משלו לפיכך כיון דעשה חזית אם נפל הכותל כו':

אותו הורדוס ולפיכך היו מחרפין אותו מיחוסו: קלניא. בן חורין נעשה: שישא. שיש לבן: ומרמרא. מנומרין: כוחלא. שחורין:

דכייף ליה קרנא מלבד. דלשקע בראש הכותל בסופו קנים בטיט ויכוף ראשם של קנים מבחוץ לצד הכותל לצד אויר חבירו:

כאדוותא דימא. כגלי הים שזו יורדת וזו עולה: שאני עבד משום דהוי שייך במצות עשה (שהזמן) [שאין הזמן] גרמא והורדוס

אזיל אידך חבירו וכייף ליה נמי מלבר לצד שלו ואמר הרי אית לי נמי חזית ודידי ודידך הוא הכותל ומקומו הלכך לא כייף אלא

עבד היה: בהוצא ודפנא. שנוהגין לעשות גדר מכפות תמרים ודפנא עץ של (עור) [ערמון] שקורין לו"ר וכיון דנתרצו לעשות

מלבר: אכתי אתי האי וגייז לההיא חזית שהוא (פצע) [לצד] שלו ואמר דידי ודידך הוא: השתא נמי לייף ליה. כלומר יחברם

כותל על זה ועל זה לעכב שלא יעשו אלא כמנהג המדינה: קמ"ל. כיון דזה נותן מחצה וזה נותן מחצה אין צריך להביא

לכותל בטיט בלא שקיעה: מידע ידיע. יכולין להבין ולהבחין בין דבוקה לשקיעה: והא מבחוץ קתני. ועושה לו חזית מבחוץ

ראיה: פיסקא וכן בגינה מקום שנהגו לגדור בגויל או בגזית וחבירו מעכב היו כופין אותו משום דאיכא היזק ראיה כדאוקימנא

קשיא להך לישנא דאיכא דאמרי: ור' יוחנן אמר. היינו חזית: