לא
יחפור פרק
שני בבא בתרא
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קנאת
סופרים תרבה חכמה. ולא גרסי' כמו שיש בספרים דאמר
ומודה רב הונא בריה דרב יהושע. אע"ג
דאמר [כא:] בר מתא אבר
מח א ב ג ד מיי' פ"ו
א) [לעיל כא.], ב) ב"ק פב:,
ג) מנחות סט., ד) [מו"ק כה.
מהל' שכנים הל' ט
מתא אחריתי מצי מעכב מלהביא כאן ולמכור מודה הוא ברוכלין
מר עזרא תיקן להם לישראל שיהו מושיבין סופר בצד
ב"ק לב:], ה) [צ"ל לשיד],
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
מוכרי בשמים המחזירין בעיירות להביא בשמים לנשים להתקשט
סופר דהא לא חשיב ליה
במרובה (ב"ק דף פב.) גבי עשר תקנות
ו) [צ"ל אדמגרסיתו. ערוך
סי' קנו סעיף ו:
שתיקן: מעלמא אתו
מט ה ו ז ח מיי' שם הלכה
ערך גרס א'], ז) [רש"ל מ"ז
ולעלמא ליזבנן. מכאן משמע דביומא
בהן דלא מצו לעכב עלייהו רוכלי העיר: לאהדורי. לחזר ולסבב
וגרס רנב"י אתו רבנן א"ל
י טוש"ע שם סעיף ז:
במבואות העיר ובבתים על כל הרוצה
דשוקא היה מותר להלוות לבני אדם
נ ט מיי' פ"ט שם הל' ט
לרב נב"י], ח) [לעיל ב:],
א) קנאת סופרים תרבה חכמה אמר רב נחמן
ט) בס"א: גוי, י) [ע"ש ד"ה
לקנות ואחרי כן ישוב לעירו: ואי
הבאים ממקומות שם לשוק לנכרים
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
בר יצחק ומודה רב הונא בריה דרב יהושע
קנה סעיף יב:
היום וברש"י שם וע"ע תוס'
❖
צורבא מרבנן הוא. דטריד בגירסא
דאתו מעלמא אבל לבני המקום לא
נא י מיי' שם פ"ז הל' א ב
תענית כ: ד"ה א"ל],
ברוכלין המחזירין בעיירות דלא מצי מעכב
א
ולא אורחיה לאהדורי אפי' לאקבועי
ודוקא בשוקא אבל לאהדורי לא:
ג סמג שם טוש"ע ח"מ
אמר
סי' קנד (סעיף ג וסעיף כב)
דאמר מר עזרא תקן להן לישראל שיהו
נמי: דלא כהלכתא. אלא לפנים
ליה רבא לרב אדא בר אבא.
❖
ב)
ב
[סעיף כא]:
תורה אור השלם
משורת הדין: דיקולאי. מוכרי סלים
כן גריס רבינו חננאל ולא
רוכלין מחזירין בעיירות כדי שיהו תכשיטין
1 כֹּה אָמַר יְיָ עַל שְׁלֹשָׁה
ויש אומרים מוכרי יורות: ולעלמא
גרסי' בר אהבה דאותו היה בימי רבי
מצויין לבנות ישראל והני מילי לאהדורי
ג
רבינו גרשום
פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל אַרְבָּעָה
ליזבנן. יומא דשוקא הוה והרבה באין
כדאמרינן בקדושין (דף עב: ושם) י)
אבל לאקבועי לא ד ואי צורבא מרבנן הוא
לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל שָׂרְפוֹ
ברוכלין. שמוכרין תכשיטי
ממקום אחר לקנות מן השוק לפיכך
היום ישב רב אדא בר אהבה בחיקו
עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד:
❖
אפילו לאקבועי נמי כי הא דרבא שרא להו
נשים שרק וכחל אע"ג
עמוס ב א
פיל
שבלע
אין בני העיר מעכבין גם על המוכרים
של אברהם אבינו:
דלא שייכי בחד כרגא דלא
לר' יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי דלא
כפיפה מצרית. בפ' ר' ישמעאל (מנחות
להביא אומנותם ולמכור לנקבצים
מצי מעכב עליה האי רוכל
כהלכתא מאי טעמא כיון דרבנן נינהו אתו
דמתא: והני מילי דלא
גליון הש"ס
לשוק: עמוראי. מוכרי צמר: אית
דף סט. ושם ד"ה פיל) איתא להך בעיא
מצי מעכב לאהדורי לחזר
לטרדו מגירסייהו הנהו דיקולאי דאייתו
לן אשראי במתא. מכרנו באמנה
דהכא ומסיק התם למאי אי למבטל
תוס' ד"ה וקמא כו' אמאי
ולילך משוק לשוק וממבוי
לא פריך מהכא. קשה לי על
למבוי ולמכור ולשוב לעירו
דיקלאי לבבל אתו בני מתא קא מעכבי
וצריכים אנו לשהות כאן עד שנגבה
טומאתו תנינא כל הכלים יורדין
קושייתם הא מהכא לא היה
אבל לקבוע חנותו בהני
חובות שלנו ואם אין אנו מוכרין
לידי טומאה במחשבה ואין עולין
עלויהו אתו לקמיה דרבינא אמר להו
ראיה לסתור ולחזור מכל
רוכלין למזבן תכשיטין
שינויי דלעיל ולהוכיח דגם
לא: דלא כהלכתא. כלומר
סחורותינו במה נתפרנס: עד
מטומאה אלא בשינוי מעשה וקאמר
מעלמא אתו ולעלמא ליזבנו והני מילי
ה
ו
לרבנן דר"י מותר לסמוך
שלא ילמדו ממנו אחרים
דעקריתו. שתעקרו חובותיכם מן
לא צריכא דבלע הוצין ועבדינהו
לרבא דהא כמו דמשנינן על
הלכה דלפנים משורת
ביומא דשוקא אבל בלא יומא דשוקא לא
אילן קדם לבור דמיירי בלוקח
הדין עבד להו משום
הלוקחים מכם באשראי: נקיט ליה
כפיפה אי הוי עיכול והוי ככלי גללים
וביומא דשוקא נמי לא אמרינן אלא לזבוני
ה"נ י"ל הכא דמיירי בלוקח
דרבנן נינהו דלא ליבטלו
ז
שוקא. הכרז שלא ימכור איש בעיר
או לא והכא בלע הוצין בעא מיניה
א
המקום שאצל כותל חבירו. גם
מגירסייהו לילך ולחזר בכל
בשוקא אבל לאהדורי לא הנהו עמוראי
(א)
תמוה לי במה דנקטו
גרוגרות אלא הוא: תהי ליה בקנקניה.
דאי כפיפה שלימה אמאי לא הוה
העיר ומשוק לשוק: הנהו
קושייתם רק לס"ד דלעיל הא
דקולאי. שמוכרין סלים.
דאייתו עמרא לפום נהרא אתו בני מתא
הריח לו בקנקנו אם יין הוא אם חומץ
בידיה מתני' היא ב וקשיא לר"ת א"כ
מבואר בסוגיא דחרדל
אתו דקולאי דמתא ומעכבי
קא מעכבי עלויהו אתו לקמיה דרב כהנא
כלומר בדקהו בהלכות אם תלמיד חכם
אמאי לא נקיטו ליה שוקא הא בעיא
דלמסקנא מה דקתני ר"י
להו אמר להו לא מציתו
מתיר בחרדל היינו דאמר
מעכבי עלייהו דמעלמא
הוא אם לאו. ריח היין כשמריחין
זו לא איפשיטא התם וי"ל דמ"מ
אמר להו דינא הוא דמעכבי עלייכו אמרו
לדבריהם דרבנן התינח משרה
אתי ולהנהו דאתי מעלמא
אותו אם טוב הוא קרי תהי כדאמרינן
הוה ליה לאיתויי הנך ראיות דמייתי התם
וירק אבל חרדל יהיה מותר
לשוק לזבני אבל לאהדורי
ליה אית לן אשראי (ב) אמר להו ח זילו זבנו
ודחי להו: אנא ענישתיה. כל אחד
לסמוך אף דבעל דבורים סמך
בבתים לזבונינהו לא דודאי
בת תיהא במסכת ע"ז (דף סו:) וכן
שיעור חיותייכו עד דעקריתו אשראי דידכו
בהיתר מ"מ כיון דקצת עשה
מצי למיעכב עלייהו: אית
בכתובות (דף קה.) קרנא הוה תהי
מהן היה מתאונן שעל ידו מת רב אדא
שלא כהוגן ומזיק להחרדל
לן אשראי במתא. חוב
ואזליתו רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות
מותר לזה להעמיד אצלו
שחייבין לנו ממון וצריכין
באמברא דחמרא: כפיפה מצרית.
משום דאמרינן בשבת בפ' שואל (דף
בספינה א"ל ריש גלותא לרבא פוק חזי
חרדלו בלי הרחקה כיון דבעל
לנו לעכובי הכא עד דפרעי
סל נצרים של ערבה: מהו. מי חשוב
קמט:) כל מי שחבירו נענש על ידו אין
דבורים מזיק גם אותו. ועלה
לן והב לן רשותא דניזבין
אי צורבא מרבנן הוא נקיט ליה שוקא א"ל
אמרינן לעיל לרבנן היינו
עד כפי חיותן עד דפרעי
כמעוכל והוה ליה ככלי גללים ואין
מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה
דרבנן לא היה להם לחלוק על
לן: נקיט ליה שוקא. שלא
רבא לרב אדא בר אבא פוק תהי ליה
מקבל טומאה עוד: א"ל. רב דימי
שנאמר (משלי יז) גם ענוש לצדיק
סברא זו ומשני דס"ל
ימכור אדם עד שימכור
בקנקניה נפק [אזל] בעא מיניה פיל שבלע
לרב אדא: מר ניהו רבא. אתה הוא
לא טוב אלא רע וכתיב (תהלים ה) לא
דדבורים לא מזקי לחרדל
כל גרוגרות שלו: תהי
ג)
יגורך רע. ר"י: וקמא היכי
עיי"ש היטב. א"כ הכא
ליה. הוי מריח מה יש
רבא לפי ששמע על רבא שהוא גדול
כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו
בדוושא דשניהם מזיקים זה
בו: מצרית. מצורי דקל
סמיך. ס"ד דבנפל איירי שכן משמע
העיר וסבור שהוא זה: טפח ליה
לזה מה בכך שהראשון
מהו מי אמרי' הואיל
לא הוה בידיה א"ל מר ניהו רבא טפח ליה
ד)
העמיד כותלו תחלה מ"מ
דהוות במעיו והקיאה [דרך]
בסנדליה. הכהו על סנדלו במקל
הלשון דקתני מי שהיה כותלו סמוך
בסנדליה א"ל בין דידי לרבא איכא טובא
יהא השני מותר לסמוך כותלו
בית הרעי כמאכל שנתעכל
דרך שחוק כשם שמכין למי שאינו
לכותל חבירו ומשני רב יהודה הכי
דאמר לו כמו שכותלי מזיק
דמי ונתבטל' ואין מקבלת
מיהו על כרחך אנא רבך ורבא רבה דרבך
אותך כן כותלך מזיק אותי
טומאה או דלמא הואיל
חשוב: דלא שהייה. שלא נמנע
קאמר הבא לסמוך כו' ומתני' הכי
וביותר דזה לא יתורץ גם
ואכתי קיימת היא דבר
לא נקטו ליה שוקא פסיד גרוגרות דידיה
מלהפרע: לאוניתא. אונאת בושתו:
פירוש' מי שהיה גבול כותלו סמוך
בתירוצם דדוושא לא הוי מזיק
חשוב הוי ואינה מבוטלת
אתא לקמיה דרב יוסף א"ל חזי מר מאי
ממש דמ"מ יאמר השני מה
ומקבלת טומא': אמר ליה.
דמלכא דאדום. אע"פ שהוא אדומי ט):
לכותל חבירו ורבא פריך דכותל קתני
שאני מזיקך בדוושא כמו כן
רב דימי לרב אדא מאן
עבדו לי א"ל מאן דלא שהייה לאוניתא
על שרפו. מחמת בזיון: דאמר להו
ולא גבול וא"ת לרבא דאמר בריש
אתה מזיקני בדוושא. ויהיה
נינהו מר רבא את הוא
לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי.
בהכרח לאוקמי הכא בלוקח
פירקין דאסור לסמוך קמא היכי סמך
רבא: טפח ליה. רב אדא
דמלכא דאדום לא נשהייה לאוניתיך דכתיב
ג
דהראשון לא עשה אפילו קצת
לרב דימי בסנדליה כלומר
שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם
ד ואפילו לפי' ר"ת דלמסקנא שרי רבא
כה אמר ה' על שלשה פשעי מואב ועל
שלא כהוגן בזה השני צריך
שלא היה חשוב בעיניו:
1
הולכים אצל אביי לגרם עצמות כלומר
לכולהו לסמוך לבד מבור מ"מ $אמאי
ליתן כל הרחקה כמ"ש תוס'
ורבא רביה דרבך. שהוא
ארבעה לא אשיבנו על שרפו עצמות מלך
❖
בסוגיא דחרדל וצע"ג:
רבי ואנא רבך: מאן דלא
ללמוד שלא לשובע: תו אכלו כו'. בואו
לא פריך מהכא דהוי רישא אלא
אדום ה) לסיד נח נפשיה דרב אדא בר אבא
שבקיה. לאוניתא (דעמון)
ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל
ממשרה וירק דהוי סיפא וי"ל דלא אסר
דמואב למלכא דאדום:
רב יוסף אמר אנא ענישתיה דאנא לטייתיה
אדמגרמיתו גרמי בי אביי.
הגהות הב"ח
רבא: שמעיה דרבא. שלוחו לקנות
רבא לסמוך אלא מילתא דמגופיה אתי
שהיה רגיל לומר לתלמידי
רב דימי מנהרדעא אמר אנא ענישתיה
בשר: ריש כלה. דורש ברבים
היזק אבל
הכא הכותל אינו מזיק
(א) גמ' אבל לאהדורי במתא
אביי כל זמן שאתם מגררין
דאפסיד גרוגרות דידי אביי אמר אנא
לא: (ב) שם אית לן אשראי
עצמות שאין בהן לחלוח
בשבתות: דלא הוו בסיומא. יש
כלום אלא שגורם למעט הדוושא:
ה
במתא אמר: (ג) שם וקא
בי אביי יכולין אתם ללמוד
❖
ענישתיה דאמר להו לרבנן אדמגרמיתו
אלא תורה כשורה וכהלכתא
אומרים שלא היו בעצה כשנעשה רב
ו)
נטרנא לערסיה:
נחמן ריש כלה ויש אומרים דלא
בי רבא לפי שאביי לא
גרמי בי אביי תו אכלו בישרא [שמינא] בי
רבא ורבא
אמר אנא ענישתיה
למד כל כך ולפיכך אמר
הוו בסיומא דפירקא דרבא דדריש
[דכי הוה אזיל לבי טבחא למשקל אומצא] אמר להו לטבחי אנא שקילנא
אביי אנא ענישתיה שהיה
מוסף רש"י
בשבת הרגל הלכות האמורות בפרק
מבזיני: ריש כלה הוה.
בישרא מיקמי שמעיה דרבא דאנא עדיפנא מיניה רב נחמן בר יצחק אמר
כפיפה. קופה, מצרית.
שהיה רגיל לדרוש בשבת
אחרון של בכורות: שמעתתא
מצורי דקל (מנחות סט.)
.
שלפני החג ורב נחמן
אנא ענישתיה דרב נחמן בר יצחק ריש כלה הוה כל יומא מיקמי
דמעשר בהמה.
בפרק
אחרון
טפח ליה בסנדליה. הכהו
היה דורש אותן שבתות
דניעול לכלה מרהיט בהדיה רב אדא בר אבא לשמעתיה והדר עייל
על סנדלו, ל"א בעט בסנדלו
והיו מתקבצין שם מהרבה
דבכורות ורבא אמרינהו
בסופא
(ב"ק לב: וכעי"ז מו"ק כה.).
מקומו' תלמידין לשמוע:
לכלה ההוא יומא נקטוה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרב
דפירקא: אתו רבנן.
תלמידי
החלונות. אחד מבני
עכביהו רב פפא ורב הונא
השותפין הבונה כותל בחצר
אדא בר אבא משום דלא הוו בסיומא אמרו ליה אימא לן הני שמעתתא
לרב אדא בר אהבה משום
נטרנא
הישיבה הבאים לשמוע:
כנגד חלונותיו של חבירו, בין
דלא הוי בסיומא במס'
ערסיה דרב אדא. אני מצפה
דמעשר בהמה היכי אמרינהו רבא אמר להו הכי אמר רבא והכי אמר רבא
מלמעלן. אם הכותל גבוה
בכורו' קמיה דרבא: קום
יותר מן החלונות צריך
והכנס לדרש דנגה לן
כאן שיביאו את מטת רב אדא
אדהכי נגה ליה [לרב נחמן בר יצחק] (ולא אתי רב אדא בר אבא)
ז)
להגביה למעלה מהן ד'
שכבר עבר מן היום הרבה:
שמת: מתני' לא יסמוך לכותל
אמרו ליה רבנן לרב נחמן בר יצחק קום דנגה לן למה יתיב מר אמר
אמות, כדי שלא יעמוד על
קא נטרנא לערסיה. כלומר
חבירו כותל אחר אלא אם כן כו'.
עובי כותלו ויראה, בין
שמת לפי שהיה מצערו כל
להו יתיבנא וקא מנטרא לערסיה דרב אדא בר אבא אדהכי נפק קלא
(ג)
מלמטן. אם הכותל נמוך מן
כך שלא בא אליו לעיין
מפרש בגמ': והחלונות. מי שהיו לו
עמו הדרשה: פיסקא מי
החלונות צריך להשפילו מהן
דנח נפשיה דרב אדא בר אבא ומסתברא דרב נחמן בר יצחק ענשיה:
חלונות פתוחים לחצר חבירו והוחזק
ד"א כדי שלא יעמוד על עובי
שהיה כותלו סמוך לכותל
מתני' מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ
כותלו ויראה, בין מכנגדן.
חבירו ונפל לא יסמוך
ט
בדבר זה שלש שנים ובא בעל החצר
צריך להרחיק את הכותל מן
כותל אחר. שלא יבנה שם
הרחיק ממנו ארבע אמות החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין כנגדן
לבנות שם כותל צריך לשער ד'
ח) י
החלונות ד"א כדי שלא יאפיל
כותל אחר אלא אם כן
❖
ארבע אמות: גמ' וקמא היכי סמיך אמר רב יהודה הכי קאמר
(לעיל ב:).
הרחיק ממנו מכותל חבירו
אמות: בין מלמעלן. אם בא להגביה
ד' אמות משום דוושא
יגביה כותלו ד' אמות מן החלונות:
הבא
כדמפרש בגמ'. החלונות
בין מלמטן. אם בא לבנותו נמוך צריך להשפילו מן החלונות ד' אמות וטעמא מפרש בגמ' [ע"ב]: בין מכנגדן. צריך להרחיקו מהן ד' אמות: גמ'
מלמעלן ומלמטן ומכנגדן
מוסף תוספות
ד' אמות כדמפרש בריש
הבא פ"ק: ומקשי' וכותל קמא
א. ועבד להו כפיפה. תוס'
מנחות סט. ב. דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה. שם. ג. אלא מרחיק בורו ג"ט ואם יעשה חברו למחר בור בתוך דנפל דהוה מעיקרא היכי סמיך בקרוב מד' אמות: אמר רב יהודה. הכי תריץ מתני' הבא לסמוך תחלה לא יסמוך לכותל וכו':
שדהו ירחיק ג"ט אחרים. רבינו יונה. ד. היה לו לכנוס בתוך שלו ב' אמות ולכשיבנה חברו מחר הכותל סמוך לו יכנוס לתוך
שלו ב' אמות אחרות. שם.
ה. שאין זה נקרא מזיק, אלא מונע טוב מבעליו בעלמא הוא, וכל אימת דליכא כותל אחר אין כאן בעלים. רמב"ן.