כב:
לא
יחפור פרק
שני
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אמר רבא ה"ק מי שהיה כותלו כו'. הקשה ריב"ם דלמה ליה
הבא לסמוך. מתחילה כותל אצל כותל חבירו:
והא מי שהיה קתני.
נב א מיי' פ"ט מהל'
א) לעיל ב:, ב) נ"א וכמה
טפח, ג) נ"א במרדד. רש"ל,
שכנים הל' ט סמג עשין
כבר היה: ונפל לא יסמוך. לא יקרבנו לצד כותל חבירו:
למינקט בכי האי גוונא שהיה לו כותל ברחוק ארבע אמות
אלמא
ד) [לעיל יז: לקמן כה:],
פב טוש"ע ח"מ סי' קנה
דוושא דהכא מעלי להתם. מה שדשין ברגל בין שני הכתלים תמיד
ונפל ליתני שלא יסמוך כותלו לכותל חבירו אא"כ הרחיק ארבע אמות
ה) [לקמן כה: ב"מ קיז.],
סעיף יב ובהג"ה ועיין
ו) במ"א ליתא ולא יהיב וכו'
בטור:
וליכא למימר דדוקא בכי האי גוונא שהיה רחוק כבר ארבע אמות
מועיל לשני הכתלים להקשות
קרקעית יסודות הכתלים ולא ימוטו:
נג ב ג מיי' שם הל' שם
שיעורא, ז) בס"א: כולה,
אלא כותל גינה. מתוך שאין דשין
והרחיק הראשון קאמר דלא יסמוך
ח) [בחולין נב: כתב רש"י די"א
ועי' בהשגות ובמ"מ
א"כ מאי פריך בסמוך טעמא שלא
אותה מבפנים צריכה דישה מבחוץ:
טוש"ע שם סעיף יג:
שהיא מרטרינ"א בלע"ז],
הבא לסמוך לא יסמוך אלא אם כן הרחיק
נד ד מיי' שם פ"ז הל' א ב
ט) [וע"ע תוס' יומא עו. ד"ה
עיר חדשה. שעדיין לא נידושה אף
יאפיל אי משום סולם אבל משום
ממנו ארבע אמות מתקיף לה רבא והא מי
ג סמג שם טוש"ע ח"מ
הני חמשה ותוס' פסחים לג.
דוושא לא: אבל משום דוושא לא.
כותל חצר צריכה דוושא: מלמעלן.
סי' קנד סעיף כא:
ד"ה תתן ותוס' בכורות כט.
שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו קתני אלא
נה ה מיי' שם הל' ד וסמג
סד"ה היכי אזיל ותוס' נזיר ל.
וא"ת ולימא דאיירי בעיר ישנה א ואומר
צריך להגביה שיעור שלא יציץ בהשענו
❖
ד"ה פשיטא], י) צ"ל הבערה,
אמר רבא א הכי קתני מי שהיה כותלו סמוך
שם טוש"ע שם סעיף כב
ר"ת דבית הוי כגינה לפי שנותנין
על כותלו וישפיל ראשו ויראה דרך
וסי' קנה סעיף יד בהג"ה:
לכותל חבירו ברחוק ארבע אמות ונפל לא
נו ו ז מיי' שם הל' ד וסמג
חלונות (ויראה) בבית חבירו: שלא
מטה וכלים אצל הכותל ועוד י"ל
שם טוש"ע ח"מ סי' קנד
הגהות הב"ח
יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו
יעמוד. על ראש עובי כותלו ויראה:
דבחצר איכא דוושא דרבים מה
סעיף כב:
נז ח מיי' פ"ז שם הל' ה
(א) גמ' אמר רב ייבא:
ד' אמות מ"ט דדוושא דהכא מעלי להתם
ומכנגדן. צריך להרחיק כדי שלא
שאין כן בבית ולר"י נראה דניחא ליה
(ב) שם דמנח ליה (יתבא
טוש"ע שם סעיף כג:
אמר רב לא שנו אלא כותל גינה אבל כותל
לשנויי בעיר חדשה דומיא דרישא וכן
יאפיל ולא יהיב תנא דבריית' שיעורא ו):
נח ט מיי' פ"ט שם הל' ז
ב
בחור) תא"מ ונ"ב רש"י ל"ג
ליה: (ג) רש"י ד"ה מן הצד
טעמא שלא יאפיל. בשיש חלונות אבל
סמג שם טוש"ע ח"מ
ההיא דמרחיקין את הכותל מן
חצר אם בא לסמוך סומך רבי אושעיא אומר
שאין הכותל האחר מהלך:
סי' קנה סעיף טז:
המזחילה אע"ג דמפסקת בינתים
משום דוושא בשאין שם חלונות לא אלמא
אחד כותל גינה ואחד כותל חצר אם בא
נט י מיי' שם הל' ח טוש"ע
(ד) ד"ה גרמא וכו' ואפי'
לא חיישינן לדוושא: מן הצד. שאין
ההיא דמרחיקין את הסולם מן השובך:
למאן דלא דאין וכו' מעכב
שם סעיף יז:
לסמוך אינו סומך אמר רבי יוסי בר חנינא
וכמה אמר רב ייבא כו'. ותימה
ס כ מיי' שם פ"י הל' ה
עליו הס"ד: (ה) תוס' ד"ה
הכותל האחרון מהלך לאורך כותל
(ג)
זאת וכו' כי היכי דפטור ה"נ
וסמג שם טוש"ע שם
ולא פליגי ג הא בעיר ישנה הא בעיר חדשה
❖
דהשתא בעי וכמה ובתר
ראשון אלא מן הצד הוא בא אם זה
סעיף לא לב לג:
כצ"ל ותיבת דמעיקרא נמחק:
תנן החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין
(ו) בא"ד היינו דבשעת
א)
הכי פריך והתנן ארבע אמות וי"ל
ממזרח למערב זה בא מצפון לדרום
❖
מעשה בא ההיזק:
מכנגדן ארבע אמות ד ותני עלה מלמעלן
דרב ייבא גופיה בעי וכמה ולא גמר' ב
וראש עוביו כנגד החלון ומאפיל דהכא
רבינו גרשום
כדי שלא יציץ ויראה מלמטן שלא יעמוד
וכענין זה יש באלו מציאות (ב"מ דף
ליכא למיחש לדוושא דההוא פורתא:
והא מי שהיה כותלו סמוך
לעזי רש"י
במדיר ויראה ומכנגדן שלא יאפיל טעמא שלא יאפיל
את
וכמה. כדי שלא יאפיל לתנא דברייתא
כא. ושם ד"ה וכמה) :
ט)
לכותל חבירו קתני. כלומר
כותלו. ולא מצי לשנויי במגביה כותלו
דלא יהיב שיעורא: והלא מציץ. כיון
קעל"א [קיליניט"א].
להוסיף על המשנה ולתרצה
אבל משום דוושא לא הכא במאי עסקינן
את יכול אבל לחסר מינה
מרזב צינור.
❖
ד' אמות דכיון דקאי מן הצד ואורך
דסמוך הוא אע"פ שהוא מגביהו יכול
ה בבא מן הצד ב) וכמה אמר (א) ייבא חמוה
מרטרינ"א נמייה.
אין אתה יכול: אלא אמר
להציץ: במדיר את כותלו. עושה
הכותל לרחבו של חלון יכול לעמוד
רבא הכי קאמר מי שהיה
דאשיין בר נדבך משמיה דרב כמלא רחב
ו
וכו'. מאי טעמא דוושא
בסוף הכותל ולשחות ולהציץ:
ראש כותלו מדרון ומשפעו לצד
דהכא מהני התם כלומר
מוסף רש"י
חלון והלא מציץ א"ר זביד במדיר את כותלו
והא אנן תנן ארבע אמות.
ג)ז
החלונות עד שאינו ראוי לא לעמוד
דמתני'
מש"ה צריכה להרחיק ד'
והא אנן תנן ארבע אמות לא קשיא כאן מרוח
מודי ר' יוסי בגירי דידיה.
אמות כדי שיהיו דשין
עליו ולא להשען עליו: משתי רוחות.
איירי נמי מן הצד כיון דלא
אע"ג דאמר על הניזק
שם בני אדם העוברין
אחת כאן משתי רוחות ת"ש ואת הכותל
חייש לדוושא אלא משום חלונות:
שני כתלים זה כנגד זה משני צדי
ח
להרחיק את עצמו, הנימילי
בינתים ומעלי ההיא דישה
לימא תנן סתמא דלא כרבי יוסי.
היכי דלאו אדם עצמו מזיקו,
לכותל שניהם שמתחזקין
החלון: את הכותל מן המזחילה ד'
מן המזחילה ד' אמות כדי שיהא זוקף את
כגון אילן ובור שבשעת
היסודות: אמר רב לא שנו.
אמות. מזחילה הוא צינור גדול כעין
פר"ח מדקאמר הכא טפי
הסולם טעמא משום סולם אבל משום דוושא
נטיעתו אינו מזיקו אלא
דצריך להרחיק ד' אמות
השרשים גדילין ומתפשטין
אלא מכותל גינה שאין
לימא דלא כרבי יוסי ולא קאמר
קנעל"א שלנו ומונחת לאורך הכותל
לא הכא במאי עסקינן במזחילה משופעת דאי
מאליהן לאחר זמן, אבל היכי
דשין שם בני אדם בשדה
אמשניות דלעיל משמע דכולהו אתי
על הכותל ומי הגג זבין לתוכה והיא
דאדם עצמו מזיקו וזורק בו
מחמת הירקות אבל בכותל
משום דוושא הוא הא קא אזיל ואתי תותיה:
כר"י והוי כולהו גירי דיליה דמההיא
מקלחתם לארץ ואם אורך כותלו
חציו מודה הוא דלא גרמא
חצר שנידושה היא מעיקרא
מתני' מרחיקין את הסולם מן השובך
דניזקין הוא דתיפטר אלא
שאינה צריכה חזוק הבא
ט
שעתא משתכחא היזיקא ג ולא פליג רבי
מהלך על פני חצר חבירו ומזחילה
מזיק ממש הוא ואדם מועד
לסמוך סומך בפחות מד':
ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה ואת
יוסי אלא באילן וצ"ל לפי' דמתניתין
עליו צריך זה להרחיק ממנה אם בא
לעולם ער וישן שוגג ומזיד
ד
בעיר ישנה. שנידושה היא
❖
(ב"מ קיז.).
יהכותל מן המזחילה ד' אמות כדי שיהא זוקף
מכמה שנים אם בא לסמוך
דלעיל הוי נמי גירי דיליה דמיד
לבנות כותל בצדה ארבע אמות על
סומך אבל בעיר חדשה
את הסולם: גמ' לימא מתניתין דלא כר'
כשסומך הכותל מונע הדוושא :
פני ארכה כו' כדי שיהא זוקף שם
ז)
ה
אינו סומך בלא הרחקה
כדי שיהא זוקף את הסולם. כשמכר
מפני שצריכה דישה לחזק:
מוסף תוספות
סולם בשיפוע לעלות בו לתקן מזחילתו
יוסי דאי ר"י הא אמר זה חופר בתוך שלו
ד)
מלמעלן. אם בנה כותלו
ונתן לו זקיפת הסולם בחצירו
לנקותה מעפר וצרורות הנופלין בה
וזה נוטע בתוך שלו אפילו תימא ר' יוסי הא
א. דלית בה משום דוושא
מן הצד סמוך לחלון חבירו
[ו]ככותל חצר, וה"ה לבית.
צריך להגביה הכותל ד'
ומעכבין קילוח המים: במזחילה
איירי וקמ"ל דבעי ארבע אמות:
אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר
ה)
רבינו יונה. ב. [ו]קאמר
אמות יותר מן החלון:
והא
גרמא הוא. תימה דלא פריך
משופעת. שתקרת הגג משופעת
מילתא באנפי נפשיה כמה
כדי שלא יעמוד על כותלו
כ מודי רבי יוסי בגירי דידיה ה"נ זמנין דבהדי
הכי לעיל גבי דוושא:
ויוצאת להלן מן הכותל לתוך החצר
ראוי להרחיק כשהוא מן
וישוח ויציץ בחלון. ואם
זאת אומרת גרמא בנזקין אסור.
דמנח ליה (ב) יתבא בחור וקפצה והא גרמא הוא
הצד, טפח, וכו', ומיהו
מנמיכו כותלו מן החלון
והמזחילה בסוף התקרה משוכה
תלמודא סבר דאמתניתין
צריך להנמיכו מן החלון
א"ר טובי בר מתנה זאת אומרת גרמא בניזקין
ומעיקרא ס"ד כי היכי
להלן מן הכותל לתוך החצר הלכך
קאי ולהכי פריך והא ד'
ד' אמות: שלא יעמוד. על
אמות תנן. ריטב"א.
כותלו זקוף ויראה בחלון
אסור רב יוסף הוה
ליה הנהו תאלי דהוו
(ה) דמעיקרא פטור ה"נ דמותר הכא
אי לאו משום זקיפת סולם לא היה
ג. שמעכשיו ממש הם
ואם בנהו כנגדו צריך
אתו
משמע דגרמא בנזקין דפטור וכן בפ'
צריך להתרחק מראשי התקרה:
ראוים להזיק ממקומן בלי
להרחיק ד' אמות שלא
שום חידוש הרי הוא חשיב
יאפיל חלונו: הכא במאי
דאי משום דוושא הא אזיל ואתי תותיה. תחת השיפוע:
כיצד הרגל (ב"ק דף כו:) זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות
גירי. ריטב"א, וע"ע רמב"ן
עסקינן. דקתני שלא יאפיל
מתני'
מרחיקין את הסולם מן השובך. אם יש לזה שובך בחצירו
וקדם וסילקן אפילו הוא פטור ובפרק הפרה (שם דף מז:) הכניס
ורשב"א.
ד. משום
בבונהו מן הצד של חלון
דשרשים ליתנהו ומאילהם
ולא כנגדו וצריך להרחיק
פירות לחצר בעל הבית שלא ברשות כו'. וקאמר בגמרא דאם
סמוך לכותל שבין שתי החצירות וחבירו בא להעמיד סולם בחצירו
באים ומתחדשים. שם.
מן החלון כדי שלא יאפיל
אצל הכותל ירחיקנו מן השובך ארבע אמות: כדי שלא תקפוץ
אכלה והוזקה פטור ונתן סם המות לפני בהמת חבירו
ה. [ו]גרמא דגיריה הוא.
דהשתא לא מצי למידק
הנמייה. מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים והיא חיה קטנה :
רשב"א. ו. אבל גרמא
דפטור (שם) ושולח בעירו ביד חרש שוטה וקטן (שם נט:) ופורץ
דטעמא שלא יאפיל אבל
י)
ח)
בנזקין הוא הגורם לאחר
משום דוושא לא דהא איכא
גמ' לימא מתני' דלא כרבי יוסי. דפליג בסיפא דפירקין [כה:] בנוטע
גדר בפני בהמת חבירו וכופף קמת חבירו בפני הדליקה
לעשות היזק שאינו אלא
מקום דוושא טובא אלא
ועושה מלאכה במי חטאת (שם נה: נו.) וליבה וליבתו הרוח דפטור
אילן סמוך לבור וטובא מילי איכא במתניתין דודאי לאו כרבי
מזמין. רמב"ן. ועיין בדינא
דוק מיניה הכי ומכנגדן
דגרמי להרמב"ן באורך.
כלומר אם בונהו מכנגד
יוסי אלא לימא אף זו דסולם ושובך דלא כרבי יוסי: בגירי דיליה.
בכל הנך כדאמר בפרק הכונס (שם דף נט:) ומבעית חבירו דהוי נמי
ז. דכל היכא דההיזק נעשה
חלון צריך להרחיק ד' אמות
בחצים הבאים לו מיד גופו של בעל הבית ממש: דבהדי דמנח ליה.
גרמא כדאמר בפרק קמא דקדושין (דף כד:) דאיהו הוא דאבעית
מיד בשעת מעשה נקרא
כדי שלא יאפיל אבל אם
דינא דגרמי. רא"ש. וע"ש
בונהו מן הצד סמוך לחלון
בעוד שאוחז בסולם קפצה: גרמא בניזקין אסור. ואפי' (ד) למ"ד
אנפשיה ובכיצד הרגל (ב"ק דף כג:) שיסה בו כלב שיסה בו נחש
שמבאר בפרטות כל
אין צריך להרחיק כולי האי
❖
פטור ויש ליתן טעם מאי שנא כל הני מדינא דגרמי כגון אחווי
(ב"ק דף צח: ק.) דלא דאין דינא דגרמי ופטור מלשלם אסור לגרום
הגמרות.
ד' אמות דבבציר מהכי סגי
דמן צדי חלון לא מאפיל
וכשבא להעמיד גרמא להזיק חבירו מעכב: תאלי. דקלים קטנים:
אחויי דהגוזל בתרא (שם דף קטז: ושם) ומראה דינר לשולחני ונמצא
עליה כולי האי כמו מכנגדו
רע ונפרצה אומר לו גדור ודן את הדין דחייב לר"מ אפילו לא נשא
אומני
ובבציר הרחקה סגי: וכמה.
רבינו גרשום (המשך)
שיעור צריך להרחיק כותלו
ונתן בידו והשורף שטרותיו של חבירו ומוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו וחילק רבינו יצחק לשון אח' דדינא דגרמי חייב היינו שעושה
מן צד החלון: כמלוא
שפוע היוצא חוץ לכותל
הוא עצמו היזק לממון חבירו ו ועוד חילק דדינא דגרמי דחייב היינו (ו) משעת מעשה שבא ההיזק ז ועל הכל קשה טיהר את הטמא ובעה"ב עצמו
רוחב חלון. צריך להרחיק
ומצי למעביד דוושא אבל
עירבן עם פירותיו ואמאי חייב דהוא עצמו אינו עושה היזק בממון חבירו וגם באותה שעה שמטהר אינו בא ההיזק ונראה לריצב"א דדינא דגרמי
ולא מאפיל. ומקשי' הואיל
משום זקיפת סולם צריך
ולא מרחיק כותלו משום
להרחיק מן המזחילה ואילך
הוי מטעם קנס כדמוכח בירושלמי ולכך כל היזק המצוי ורגיל לבא קנסו חכמים וטעם דקנסו שלא יהא כל אחד הולך ומזיק לחבירו בעין
ד' אמות: פיסקא כדי שלא
היזק אורה אלא מלא רוחב
והיינו טעמא דמאן דמחייב בהיזק שאינו ניכר ואפשר דבשוגג נמי קניס רבי מאיר כי היכי דקניס במטמא ומדמע אחד שוגג ואחד מזיד:
תקפוץ הנמייה. חיה בסולם
החלון לא מגבי ליה נמי
של שובך ואוכלת בשובך
משום היזק ראיה למעלה
אתו מיירי. דאם יש לזה שובך
מן החלון אלא כמלא רוחב
בצד כותלו של חבירו ולאידך סולם בצד כותלו מרחיקו מן השובך: מודה ר' יוסי בגיריה. כלומר הכא שאני דהוי כעין שזורק
חלון הא מציץ א"כ יכול להציץ בחלון: במדיר את כותלו. שעושהו חד למעלה כמדרון מכאן ומכאן שאינו יכול לעמוד עליו
אדם חץ ומזיק באותה זריקה דחייב בו כך אם מזיק אדם לחבירו בידים ודאי חייב אע"ג דעביד בתוך שלו ומ"ט הוי הכא גיריה
ולהציץ: והא אנן תנן ד' אמות צריך להרחיק. והיכי מצית למימר כמלא רוחב חלון. לא קשיא כאן מרוח אחת כלומר אם בנה כותל
מרוח אחת מצידו אחד של חלון אינו צריך להרחיק אלא מלא רוחב חלון והא דקתני מתני' ד' אמות מן הצד נמי מיירי וכגון שבנה
דזימנין דבהדי דמנח ליה לסולם בתוך ד' אמות שלו זימנין דיתבא ההיא נמייה בחור וקפצה לשובך והיינו גיריה דידיה והכא
מודה דמרחיקין ד' אמות: והא גרמא היא. דבאותה גרמא שלו קפצה ולאו דעביד איהו בידיה דלא קא מאכיל היונים לנמייה
ב' כתלים מב' רוחות של חלון הואיל ואלו ב' כתלים מאפילים הרבה מש"ה צריך להרחיק כל כותל וכותל מצד החלון ד' אמות.
והא דמודה ר' יוסי דבגיריה דידיה חייב היכא דעביד איהו בידים כדגרסי' בב"מ דף קי"ז דהנהו בי תרי דהוו דיירי חד בעליונה
תנן ואת הכותל מרחיקין מן המזחילה של חבירו ד' אמות. שאם יש לחבירו חזקה בחצירו שהמזחילה של גגו שופכת בחצרו הואיל
וחד בתחתונה כו' דהכא מודה ר' יוסי בגיריה דידיה משום דעילאי משי ידיה ונפל על תתאה דעבד בידים אבל הכא הא גרמא
ויש לו כך חזקה יכול לזקוף סולם בחצר חבירו בעל כורחו ולעלות על גגו ואם רצה זה לבנות כותל סמוך לגגו צריך להרחיק
היא ואמאי חייב: תאלי. אילנות בחורים:
ד' אמות ממנו כדי זקיפת סולם: הכא במאי עסקינן. דקתני זקיפת סולם ולאו משום דוושא צריך למיתני: דמצי אזלי תותי. ההיא