לא
יחפור פרק
שני בבא בתרא
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתו
אומני ויתבי תותייהו.
אומני. מקיזי דם: קורקור. עורבים שדומים בצעקתן כקורין קורקור:
בקרקע
שלהן היו יושבין ולא
סא א ב ג ד מיי' פי"א מהל'
א) לקמן נ:, ב) [שם], ג) ב"ק
פג., ד) [שם עט:], ה) [שם פג.],
שכנים הל' ד' ה' סמג
אפיקו לי. כלומר אל יקיזו לי ט) עוד כאן שעל כן העורבים באין:
בקרקע של רב יוסף מדפריך בתר הכי והא גרמא הוא:
א
ו) [גיטין נח:], ז) לקמן מא.,
עשין פב טוש"ע ח"מ סי' קנה
והא
אחזיקו להו. פי' ר"י ב"ר מרדכי כיון שלא בא להחזיק בקרקע
בקוטרא. עשן: בבית הכסא. שעל גבי קרקע
ונראה לעינים שכך
ח) לקמן ס., ט) בס"א ליתא. לי,
סעיף לו לט:
היו בתי כסאות שלהן: מתני'
סב ה מיי' שם הל' ה טוש"ע
י) בס"י בשביל אותו, כ) בס"י אין
מרחיקין השובך מן העיר.
של חבירו ולומר שלו הוא אלא לתשמיש בעלמא שנהנה ממנה
ב
זה, ל) [צ"ל לאיש חזקה בנכסי
שם סעיף לט:
שהיונים מפסידין זרעוני גנות:
מועלת חזקה שלא בטענה ג דמסתמא
סג ו ז מיי' פ"ו מהל' גזילה
אשתו וכ"א ברא"ש], מ) ס"א
אא"כ יש לו כו'. שלא יפסידו היונים
לא היו אומרים שמכר להם רב יוסף
דהא קשה רישא לסיפא דרישא
הל' ט סמג עשין עג
אתו
אומני ויתבי תותייהו ואתו עורבי אכלי
קתני ל' ריס מן הישוב פורסין
טוש"ע ח"מ סי' קנה סעיף כד:
בשדה חבירו: מלא שגר היונה.
תשמיש זה והוו כי הנהו דלעיל (דף ו.)
דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי אמר
סד ח ט י כ ל מיי' שם הל'
ובסיפא קתני אפי' מאה מיל לא
(א)
❖
מרוצת פריחתה פעם אחת: ואם
דאחזוק להורדי דמועלת חזקה שלא
יפרוס,
ח סמג שם טור ח"מ סי'
להו רב יוסף א אפיקו לי קורקור מהכא א"ל
שע:
לקחו. כמו שהוא עם הקרקע אפילו
בטענה דמדלא מיחה ג' שנים מחל
סה מ נ טוש"ע ח"מ סי' קנה
אביי והא גרמא הוא א"ל הכי אמר רב טובי
❖
אין לו כל סביביו אלא בית רובע
לו ואין נראה דאם לא הקנה לו כי
סעיף כד:
גליון הש"ס
בר מתנה זאת אומרת גרמא בניזקין אסור
הקב הרי הוא בחזקתו שהרי הוחזק
החזיק להורדי אמאי החזיק לכשורי
גמרא ומישט שלשים ריס. עי'
והא אחזיק [להו] א) הא אמר רב נחמן אמר
גמ'
אין פורסין
בו הראשון כן:
אלא על כרחך התם שטוען שהקנה
חולין דף קכב ע"ב תוס' ד"ה
מוסף רש"י
לגבל: שם יורש תנינא. עיין
רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין ולאו איתמר
נשבין. שלא ילכדו בהם יוני היישוב:
לו ולהכי אחזיק לכשורי דאין אדם
ב
אין חזקה לנזקין. כלומר היכי
גיטין דף נח ע"ב תוס' ד"ה
אין
עושה קנין למחצה (ט): חזקה
שלשים ריס. ארבע מילין: וכרסייהו
עלה רב מרי אמר בקוטרא ורב זביד אמר
ב)
ג
כגון: שם צריכא. עי' בב"י
דמזיק לחבירו אין יכול לטעון
לנזקין. אומר ר"ת דאפי' הקנה
בחמשים אמה קמלייא. במה שהן
לקוחה היא בידי שהרי החזקתי
חו"מ סי' תי"ז בשם תשובת
(י)
ד בבית הכסא אמר ליה הני ה לדידי דאנינא
בה ג' שנים בחפירת בורות שיחין
הרשב"א וברמב"ן במלחמות
מלקטין בתוך חמשים אמה מתמלא
יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא
דעתאי כי קוטרא ובית הכסא דמו לי:
ומערות, דכי האי גונא לא הוי
פ"ד דב"ב בסוגיא דשטר כיס
כריסן ואין מפסידים בזרעים מכאן
דסבור היה שיכול לקבל ועכשיו אין
היוצא על היתומים: תוס' ד"ה
מתני' מרחיקין את השובך מן העיר
אחזקה דמצי טעין אידך משום
ג) ו
דלא אחזקת כדמחזקי אינשי לא
אלא כו' ז' ריס ומחצה.
ולהלן: לא יפרוס. נשבין: ביישוב
יכול לקבל ד ואין נראה דמדקאמר אין
❖
חששתי למחות
כדאיתא ביומא דף סז ע"א:
חמשים אמה ולא יעשה אדם שובך בתוך
(רשב"ם לקמן
כרמים. שפורחין מכרם לכרם
חזקה לנזקין איכא למידק הא ראיה
נ:). מרחיקין את השובך
שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל
מן העיר. שלא יפסידו תבואה
ושטים הרבה: ביישוב שובכין.
יש כדדייקינן בחזקת הבתים (לקמן
ופירות שסביב העיר (ב"ק פג.).
הגהות הב"ח
רוח רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין מלא
שמדלג משובך לשובך: ותיפוק ליה
דף מט:) גבי הא דתנן ולא (לאשה
ל)
אין פורסין נשבין. מכמורת
(א) גמ' וסלקי ויתבי בתאלי
(כתובות קג:) פחים, שלא ילכדו
שגר היונה ואם לקחו אפילו בית רובע
משום שובכין גופייהו. מאי מאה
חזקה בנכסי בעלה):
ז
ומפסדי: (ב) שם רבה אמר
בהן יוני בני הישוב (ב"ק עט:)
.
הרי הוא בחזקתו: גמ' חמשים אמה ותו
בקוטרא.
מיל דקאמר דמשמע דבשביל יוני
נראה לר"י דדוקא
בישוב שובכין: (ג) שם הרי זו
וכרסייהו בחמשים אמתא
בחזקתה: (ד) שם גבי רה"ר
מליא. במה שהן מלקטות
העיר מתרחק שבאין כאן דרך
בקוטרא דכבשן שהוא
לא ורמינהי אין פורסין נשבין ליונים אלא
ד)ח
אימור כונס לתוך שלו הוה אי
ומנקרות בקרקע מלאין בחמשין
שובכין בלאו יוני העיר נמי לא
גדול ומזיק ביותר אין חזקה כדאמר
נמי אחולי אחלי בני רה"ר גביה
אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס
אמה, הלכך לגבי אכילת תבואת
אבל יחיד אימא לא: (ה) שם
יפרוס שהרי לוכד יוני שובכות של
במרובה (ב"ק דף פב:) אין עושין
עיר אין לחוש ביותר (ב"ק
אמר אביי מישט שייטי טובא וכרסייהו
ה)
פיוסיה פייסיה בממוניה אי
פג.). בישוב כרמים. שהולך
אחרים: טוענין ליורש וטוענין
כבשונות בירושלים מ"ט משום קוטרא
נמי: (ו) רש"י ד"ה טוענין וכו'
מכרם לכרם עד למרחוק (שם).
בחמשים אמתא מליא $ ומישט שלשים ריס
ללוקח. בית דין פותחים פה וטענה
ודוקא נמי בית הכסא שלהן (כ) שהיה
ב"ד כן ופותחין: (ז) ד"ה לקח
איבעית אימא דידיה. שאותן
ותו לא והתניא ובישוב אפילו מאה מיל
חצר ובה זיזין בח"ה דף ס' תנן
שובכין שלו, ומשום יוני שובכין
ט
ליורש וללוקח שערער אדם עליהן ויש
למעלה מן הקרקע והיה מסריח
כצ"ל ותיבת במתני' נמחק:
שלא ילכדו בפחין אין לחוש דשלו
לא יפרוס רב יוסף אמר בישוב כרמים
לו עדים שהיתה שלו או של אבותיו וזה
ביותר אבל בשלנו שהוא מכוסה יש
י
(ח) ד"ה אימור לתוך שלו:
הן, אבל יש לחוש ליוני הישוב
לדידי
(ט) תוס' ד"ה והא וכו' דאין
שבאין דרך השובכין למרחוק
דאנינא דעתאי.
רבא אמר בישוב שובכין ותיפוק ליה
אומר ירשתיו מאבא או לקחתיו
חזקה:
כ
(ב)
אדם עושה קנין למחצה והכא
. הבא משום ירושה.
(שם)
מפלוני שהוחזק בו ימים רבים והביא
פי' שהיה איסטניס כדאמרינן בערבי
משום שובכין גופייהו איבעית אימא דידיה
נמי מיירי שהיו טוענים
שאומר אכלתיה שני חזקה מכח
ל
שהקנה להם והוי חזקה
ירושת אבי שהיה מוחזק בה
פסחים (פסחים דף קיג: ושם) שלשה
עדים שהוחזק בו אביו או המוכר
ואיבעית אימא דכנעני ואיבעית אימא
שיש עמה טענה הס"ד:
ביום מותו, אינו צריך טענה.
חייהם אינן חיים הרחמנים והרתחנים
לו שלש שנים אע"פ שלא טען והן
(י) ד"ה אין וכו' דאפילו הקנה
לומר היאך בא ליד אביו, דאין
דהפקר: רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין
לו בעדים יכול לחזור: (כ) ד"ה
ואניני הדעת אמר רב יוסף וכולהו
לקחו ממך או מאבותיך טוענין לו
אדם בקי בקרקעות אביו היאך
וכו': אמר רב פפא ואיתימא רב זביד זאת
בקוטרא וכו' בית הכסא שלהן
באו לידו, ומיהו ראיה בעדים
מ
בית דין (ו) ופותחים לו פה ואילו
איתנהו בי:
שהיו למעלה: (ל) ד"ה והתניא
בעי, שראו את אביו הוחזק בה
כקוטרא ובית הכסא דמו.
אומרת ו) טוענין ללוקח וטוענין ליורש $ יורש
למי שלא ירשה ולא לקחה מאחר
ביישוב אפי' מאה מיל לא
. לקח
יום אחד (לקמן מא.)
יפרוס תימה וכו' א"כ אם אפי'
חצר ובה זיזין וגזוזטראות.
תנינא ז) הבא משום ירושה אינו צריך
כשאמר לו המעורר מה אתה עושה
והא דקאמר אפיקו
❖
הבולטות לרשות הרבים, הרי
מאה מיל:
טענה לוקח איצטריכא ליה לוקח נמי תנינא
בתוך שלי והוא אומר החזקתי בה ג'
קורקור מהכא משמע דמשום עורבים
זו בחזקתה. דטענינן ללוקח
ואומרים אימר כונס לתוך שלו
שנים ולא אמרו לי דבר תנא במתני'
היה אומר ודאי אם לא היו עורבים
לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זה
ח)
(ג)
היה, אבל המוכרה לו שהוציא
מוסף תוספות
(לקמן דף מא.) דאין לו חזקה ומתני'
היה סובל אף על גב דאנינא דעתיה
בחזקתה $ צריכא דאי אשמעינן התם גבי
הזיזין הוא היה צריך להביא עדים
שנכנס לתוך שלו או שיטעון
א. כגון שלקח אילנות
דקתני הרי הוא בחזקתו אשמועינן
אי נמי העורבים היו אוכלים הדם
רשות הרבים דאימור כונס לתוך שלו
(ד)
שני חזקה החזקתי וכנסתי לתוך
בשדה חבירו. רבנו יונה.
דהיכא דלקחה מאחר ובאו וערערו
ופורחים ומקנחים בפירות: שלי, דהויא לה חזקה שיש עמה
ב. וליכא חסרון קרקע.
הוא אי נמי אחולי אחול בני רשות הרבים
מרחיקין השובך מן העיר
טענה, אבל לוקח לא צריך
עליו אין צריך להרחיק אלמא טענינן
רשב"א. ג. ולא בעינן אלא
גביה אבל הכא לא ואי אשמעינן הכא
למיטען מידי, אלא כך לקחתיה
חזקת סבלנות בלבד. שם.
חמשים אמה. מפני
ליה י) בשבילו שאותו שלקחה ממנו
ואין צריך לטעון היאך הוציא
ד. ואין אדם מצוי למכור
דכיון דיחיד הוא אימא פיוסיה פייסיה אי
(ה)
(ונימא) נתפייס עם סביביו במעות
התבואה הנשטחת בגגות העיר כדי
המוכר את הזיזין לחוץ לרה"ר,
כ)
נזקין כאלו ולצאת מביתו.
דטוענין ליורש וטוענין ללוקח
שם. ה. [ד]מיעוט הוא שיש
נמי אחולי אחיל גביה אבל רבים מאן פייס
עד שנאותו: אינו צריך טענה.
לייבש אבל לתבואה שבשדות ליכא
❖
.
פירות בגג. ריטב"א.
(לקמן ס.)
ומאן שביק אימא לא צריכא: הרי הוא
אינו צריך לומר אתה מכרת לאבי
למיחש בקרוב לעיר לפי שהשדות
ו. דכרסייהו נמי לא מליא
נ
אלא במלא שגר היונה.
אלא ראיתי לאבי שהחזיק בה ולא
רחוקין מן העיר אלף אמה כדתנן
בחזקתו: והא אמר
רב נחמן אמר רבה
רשב"א. ז. בלא תירוצא
רבינו גרשום (המשך)
ערער אדם עליו: לקח חצר ובה
(ערכין דף לג:) אין עושין מגרש שדה
דאביי היכא ניחא ליה רישא
בר אבוה אין חזקה
לנזקין רב מרי אמר
ולא
דברייתא אסיפא. שם.
מיל איכא ישוב שובכין מש"ה
ולא שדה מגרש: יעשה שובך
זיזין. (ז) במתני' בח"ה תנן אין
בקוטרא רב זביד
אמר בבית הכסא:
ח. דכיון שיש להם מקום
לא יפרוס דהא אזלי יוני העיר
❖
תוך שלו. ברחוק מן העיר בין השדות
מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות
לנוח בו אזלי טפי. רבנו יונה.
משובך לשובך כעין שעושין
מתני'
הרבים אדם הבונה בית לא יוציא
ואצטריך למיתני תרוייהו דאי תנא
היונים שאלו באין בשביל
אלו: ותיפוק ליה משום יוני
ראשי קורות תקרתו לרה"ר אבל אם רוצה כונס בנינו לתוך שלו ובונה
רישא להרחיק מן העיר התם דוקא מרחיק מפני שתבואות העיר
שובכין גופן. הללו אין
רבינו גרשום
ומוציא ראשי קורותיו לחוץ ואם לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות
מגולות הן בחצר הן בגג אבל תבואה הנזרעת בשדה ומכוסה אין צריך
פורסין: איבעית אימא. דהנהו
אתו אומני. שהיו מקיזין והיו
שובכין שלהן ומש"ה לא
יוצאים לרה"ר הרי הוא בחזקתה שבית דין טוענין לו שהראשון כנס
להרחיק ואי תנא סיפא משום דבשדות שכיחא תבואה אבל בעיר
רגילין אנשים הרוצין להקיז
יפרוס משום יוני העיר שבאין
דלא שכיח כולי האי אימא לא: בית ארבעת כורין כמלא שגר
לתוך שלו או נתפייס עם הרבים: אימא לתוך שלו הוא כונס.
(ח)
ה
באין שם להקיז ואגב
דרך שובכין הללו אבל משום
שמתקבצין שם עורבים מחמת
יוני שובכין ליכא למיחש
היונה. ור' יהודה ורבנן לא פליגי בשגר היונה כמה הוי דמודו רבנן
שאילמלא כן היו הרבים מעכבין עליו ולא היה יכול לעשות בזרוע אבל
הדם עולין ומפסידין פירות
הואיל ושלו הן: ואם לקחו.
כנגד היחיד אימא בזרוע עשה שהיה חזק ממנו: מאן פייס.
מי היה
דבית ארבעה כורין הוי שגר היונה אלא רבנן סברי כיון דבחמשים
האילנות: אפיקו לי קורקור
שקנה (חצר מן) השובך אפי'
מהכא. כלומר הוציאו עורבים
בית רובע הרי הוא בחזקתו
רשאי לקבל מעות: ומאן שביק. מי הוא שבידו למחול ולסלוח:
אמה מליא כריסייהו כדאמרינן בגמ' תו לא מזקי טפי ור' יהודה
סבר דכמלא שגר מזקי : אלא אם כן הרחיק שלשים ריס. היינו
הללו שקורין קורקור ומנקרין
ולא צריך נ' אמה לכל רוח:
מתני'
ו
באילנות כלומר הוציאו
זאת אומרת. דקתני ה"ז
ד' מיל דהמיל $ ז' ריס ומחצה ופעמים שהגמרא נותן שיעור בריסין ופעמים במילין ופעמים בפרסה: והתניא ביישוב אפילו מאה
האומנין משם ויכלו העורבין
בחזקתו דטוענין ליורש
ולא יפסידו האילנות: והא
וללוקח שאם אמר אדם
מיל (ל). תימה דמאי ס"ד דהוי פי' וביישוב אי קרי העיר יישוב א"כ אפילו מאה מיל לאו דוקא כמו שמשמע אלא אפילו אלף מיל או יותר
אחזיקו להו. האומנין שרגילין
לחבירו שדה זו גזלת ממני ג)
א"כ בשום מקום לא יפרוס אפילו במדבר ורחוק לאין סוף מן העיר ואפילו אם נאמר דמאה מיל דוקא מכל מקום היאך יפרש את הברייתא
והלה אמר אני קניתיה ממך
להקיז תחת האילנות: לא
ושני חזקה אכלתיה אין זו
איתמר עלה. היכא אמרי' אין
מ) ז דהכי תניא בתוספתא דמרובה אין פורסין נשבין ליונים אא"כ הרחיק מן היישוב שלשים ריס בד"א במדבר אבל ביישוב אפי' מאה מיל
ראיה אבל אם אמר אבא הניחה
חזקה לניזקין בקוטרא שאם
לא יפרוס כיון דעיר קרי יישוב ואי ס"ד דהכי פירושו בד"א במדבר פי' שאין זרעים אבל ביישוב פי' ביישוב זרעים אפילו מאה מיל לא
לי כלומר יורש הבא מחמת
היה חלון פתוחה לביתו של
ירושה א"צ טענה שכשאמר
חבירו והיה עולה עשן ומזיק
יפרוס אם כן מאי קשיא ליה ואומר ריצב"א דודאי ס"ד דאיירי ביישוב זרעים ולהכי פריך ומישט שייטי שלשים ריס ותו לא אפי' ביישוב
אבא הניחה לי א"צ לו יותר
לו ודאי אין חזקה לניזקין
זרעים והא מוכח דביישוב זרעים שייטי טובא ואין זה אלא משום אכילה אלמא דלא מליא כריסייהו בחמשים אמה ומשני דלא איירי
לטעון שלא יכול הלה לחזור
דהאי נזקא גופא מחמת העשן
ביישוב זרעים אלא ביישוב שובכין ויישוב כרמיםח וקרי מדבר היכא דליכא שובכים וכרמים: יורש תנינא. וס"ד המקשה דמתני' אשמעינן
ולומר לו הראני שטר מכירה
הוא וכן הכי נמי אם היה בית
שקנאה אביך ודאי א"צ לטעון
הכסא סמוך לביתו של חבירו
ביורש וה"ה בלוקח ומיהו רב זביד דנקט נמי יורש אמתני' דלקמן סמיך אבל מתני' דהכא לא שמעינן מינה יורש מדאיצטריך מתני' דלקמן:
לו יותר דב"ד טוענין בשבילו
והסרחון הולך אין חזקה
וצריכי. וא"ת ביורש נמי ליתני תרתי וי"ל דאשמעינן בלוקח וה"ה ביורש: אחולי אחילו גביה. פי' ז' טובי העיר במעמד אנשי
ויאמרו שמא אבד שטרו ואי
משום אנינות גופא אבל שאר
אתה יכול להוציאה מתחת ידו
היזיקות אם החזיק יש חזקה:
העיר שהרשות בידם כדאמר פרק בתרא דמגילה (דף
כו.) וכיון דליכא לכל חד בדרך אלא פורתא מחלי טפי מיחיד:
דמו לי. האי דמא: פיסקא מן
וכן ה"נ לוקח שאם אמר ד)
העיר נ' אמה. כדי שלא יאכלו
לקחתיה וכבר החזקתי בה שני
היונים זרעוני גינת העיר וכן נמי צריך להעמיד בתוך שלו א) שהיא לו נ' אמה לכל רוח שלא יאכלו זרעוני חבירו: כמלא שגר היונה.
חזקה אם טוען הלה ואמר הראה השטר א"צ ללוקח לטעון יותר שב"ד טוענין בשבילו שמא אבד השטר הכי נמי בשחלקו הרי הוא
כמו שיכולה היונה לפרוח בבת אחת: ואם לקחו. שנים מאחד והגיע לחלק אחד מקום השובך ולשני מקום הפנוי ואפי' אין בין שובך
בחזקתו וא"צ להרחיק יותר: הא נמי תנינא. באידך פירקין בחזקת הבתים אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר לקח חצר ובה זיזין
לגינת זה אלא הרחקת בית רובע הרי הוא השובך בחזקתו [שלא] להרחיק יותר הואיל ומתחלה היה השובך והגינה של א': נשבין.
וגזוזטראות הרי הן בחזקתן: משום דכונס בתוך שלו היה אי נמי אחולי אחיל גביה בני רה"ר. אבל גבי שובך לא אמרי' הרי הוא
מצודות: אלא אם כן הרחיק הנשבין מן הישוב ל' ריס. דאתו יוני הישוב ונכנסין לתוך הנשבין ותפיס להו אלמא דשייטי טפי מן נ'
בחזקתו משום דיחיד לא מחיל ליה שיכנסו יונים לתוך שדה שלו ולא אמרי' (דלא) הרי הוא בחזקתו קמ"ל דאפ"ה הרי הוא בחזקתו:
אמה והיכי קתני דבנ' אמה סגי: רב יוסף אמר. הא דתני בישוב אפי' ק' מיל לא יפרוס ב) אפי' יהא ק' מיל לעיר משום דקאזלן יוני
אבל רבים מאן פייס ומאן שביק. דלא מצי למיתן ממון לכל העולם צריכא דאפי' הכא הרי הוא בחזקתו: אין חזקה לניזקין. ואמאי
של עיר מכרם לכרם ואתו התם. והא דקתני אא"כ הרחיק ל' ריס דליכא ישוב כרמים בינתים. ורבא אמר בישוב שובכין דבהני ק'
הרי הוא בחזקתו הא מזיק לשדות דאחריני: רב מרי אמר. היכא אמרי' אין חזקה בקוטרא כדפרישית לעיל אבל בשאר מילי יש חזקה:
א) צ"ל אם יש לו נ' אמה וכו'.
ב) צ"ל לא יפרוס מיירי דבהני ק' מיל איכא ישוב כרמים משום דקאזלן וכו'.
ג) נראה דט"ס נפל בכאן וצ"ל והלה אמר שלא אמרת לי דבר ושני חזקה אכלתיה וכו'.
ד) נראה דצ"ל שאם אמר לקחתיה מפלוני וכבר החזקתי בה.