כג:
לא
יחפור פרק
שני
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוץ
מתני'
לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו. דאזלינן בתר רובא דעלמא
ניפול. גוזל: הנמצא בתוך חמשים אמה. של שובך: נמצא
סו א מיי' פט"ו מהל'
א) ביצה י:, ב) [שם יא.],
שובכות. בתוך חמשים לשניהן: גמ' רוב וקרוב. אם
ג) תיבת ודלא כרבי חנינא צ"ל
אבידה הל' יח סמג עשין
בין שני
ואפי' למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במקום (ו) שהוא
עד טוש"ע ח"מ סי' רס
אחרי תיבות אזיל בתרה.
מוחזק אבל הכא דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר רובא וא"ת בפרק
בא דבר לפנינו ויש בו להלך אחר הרוב והוא כך ואם תלך בו אחר
רש"ש, ד) [ועי' תוס' נדה יח.
סעיף ח:
❖
סז ב מיי' שם ופ"ט מהל'
ד"ה הלך],
הקרוב אינו כך הלך בו אחר
הרוב ואע"ג דתרוייהו דאורייתא רובא
אלו מציאות (ב"מ דף כד. ושם) לרבנן דרבי שמעון בן אלעזר דאמרי
רוצח הלכה ז סמג שם
דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות
אפילו בעיר שרובה כותים חייב
טוש"ע שם:
מתני' ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה
סח ג מיי' פ"ט מהל' רוצח
להכריז בדבר שיש בו סימן ואמאי
(שמות כג) וקורבא דאורייתא דכתיב
תורה אור השלם
א
הלכה ו:
והיה העיר הקרובה וגו': ואע"ג דאיכא
לא אזלינן בתר רובא כיון דליכא
הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה
סט ד הרמב"ם השמיט זה
1 וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל
אחריתי. שרחוקה ממנו שגדולה ממנה
חזקה דממונא וי"ל דתקנת חכמים
וע"ש בכ"מ:
א
הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכות
הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר
ע ה ו ז ח ט מיי' פט"ו
הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא
ברוב עם: בדליכא. רחוקה מזו
היא כדי לקיים מצות השבת אבידה
קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו מחצה על
מהל' אבידה הל' יח סמג
עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה
❖
שגדולה ממנה אלא כולן שוות: בין
מחצה שניהם יחלוקו: גמ' אמר רבי
כיון דיכול להתברר ע"י הכרזה אם
עשין עג טוש"ע ח"מ סי' רס
דברים כא ג
בְּעֹל:
❖
א)
סעיף ח:
ההרים. שאין דרך רוצחים לבא ממקומו'
היא של ישראל וישראל נמי לא
חנינא ב רוב וקרוב הולכין אחר הרוב
אחרים לכאן: לאו אע"ג דאיכא
מייאש דמסיק אדעתיה דלמא משכח
הגהות הב"ח
ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא
ישראל ויכריז ב: רוב וקרוב הלך
אחרינא. חוץ לחמשים אמה דנפישי
רבינו גרשום
(א) גמ' ואי בדליכא ודאי:
אפילו הכי רובא עדיף מתיב רבי זירא 1 והיה
אחר הרוב. וא"ת מאי קא משמע לן
מהאי: אימא סיפא כו'. הוא הדין
(ב) שם יותר מנ' אמה
פיסקא ניפול הנמצא. גוזל
העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא
בעי ר': (ג) שם על דא
מתניתא היא (כתובות דף טו.) ט'
דהוה מצי למיפרך נמי ליזיל בתר רובא
שנפל מן השובך: חוץ מנ'
אפקוהו לר' ירמיה. נ"ב עי'
אמה ה"ז של מוצאו. דאיכא
אחריתי דנפישא מינה ג בדליכא וליזיל בתר
חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה
דעלמא אלא דאית ליה פירכא
בפ' גט פשוט סוף דף קס"ה
למימר מעוברי דרכים נפל:
רובא דעלמא ביושבת בין ההרים תנן
דעדיפא : הכא במאי עסקינן.
ואחת מוכרת בשר נבילה [וכו']
דעל ידי מעשה עיילוהו לר'
(ד)
אמר ר' חנינא. להיכא
ד
ירמיה: (ד) רש"י ד"ה אימא
דאיכא רובא ואיכא קרוב
ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא
ובנמצא הלך אחר הרוב משמע אפי'
כולה מתניתין מתרצא במדדה בגוזל
וכו' דעדיפא מינה הס"ד:
הולכין אחר הרוב אע"ג
נמצא קרוב לחנות המוכרת נבילה
שאינו יכול לעוף אלא בדידוי מעט
של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחרינא
(ה) ד"ה הכא במאי וכו'
דרובא דאורייתא דכתיב
ואע"ג דאיכא אחריני חוץ
אחרי רבים להטות וקרוב
ותירץ ר"י בר מרדכי דאי ממתניתא
מעט הלכך תוך חמשים אמה של בעל
דנפיש מיניה בדליכא אי הכי אימא סיפא
ה
לחמשים אמה דנפיש:
דאורייתא דכתיב והיה העיר
הוה אמינא כגון דאין דלתות מדינה
השובך ואף על גב דאיכא אחריני
(ה)
(ו) תוס' ד"ה חוץ וכו' היינו
הקרובה אל החלל א)
חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו
❖
במקום שהאחר מוחזק:
דאי איכא שובך ויש בו
נעולות ג דאיכא תרי רובי קמ"ל רבי
דנפיש דכל המדדה אינו מדדה יותר
ואי דליכא ודאי מההוא נפל הכא במאי
(א)
רוב הולכין אחריו דמיניה
חנינא דאפילו דלתות מדינה נעולות
מחמשים וחוץ של חמשים של מוצאו
נפל: ואע"ג דאיכא. עיר
עסקינן ובמדדה ב) דאמר רב עוקבא בר חמא
דליכא אלא חד רובא ור' זירא דפריך
דכיון דאין מדדה יותר מחמשים וזה
רחוקה מינה דנפישי מינה
מוסף רש"י
כל המדדה אין מדדה יותר מנ' בעי ר'
דאיכא רובא דאינשי אלמא
ז
(ב)
ליה בסמוך אע"ג דר' זירא נמי
יצא חוץ לנ' נפק ליה מתורת מדדה
רוב וקרוב. אם בא מעשה
בתר קרוב אזלינן. ומשני
ירמיה רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת
אית ליה לקמן אפילו דלתות מדינה
וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל
לפנינו ויש לתלותו בדבר
בדליכא נפיש מינייהו
חוץ מחמשים אמה מהו (ג) ועל דא אפקוהו
הקרוב לו להתיר או לאסור,
מש"ה אזלינן בתר קרוב
ביה בתר רובא דעלמא: ועל דא
נעולות היינו בתר דשני ליה דקיבלה
ויש לתלותו אחר הרוב לענין
אבל היכא דהוי רוב וקרוב
לרבי ירמיה מבי מדרשא תא שמע נמצא
אפקוהו. שהיה מטריח עליהם:
מרבי חנינא ואין נראה לריצב"א
אחר חלוף הקרוב, הלך אחר
אזלינן בתר הרוב: וליזל
❖
הרוב (ביצה י:).
בתר רובא דעלמא. דאיכא
בין שני שובכות קרוב לזה שלו וקרוב לזה
וליזיל בתר רובא דעלמא. וליהוי של
דאם כן מאי פריך ליה מקרא
למימר דקטליה עוברין
שלו ואף על גב דחד
מינייהו נפיש מחבריה
תיקשי ליה אמתניתא דתשע
מוצאו דקא ס"ד דנמצא בין שתי
ושבין: ביושבת בין ההרים.
דלא קא עברי ואזלי אינשי
מוסף תוספות
חנויות ואפילו תוקמה כשאין דלתות
שובכות אחוץ לחמשים אמה נמי
הכא במאי עסקינן
ששניהן שוין וליזיל
ח
להתם וליכא למימר לזיל
מדינה נעולות הא טעמא דבעינן
קאי דנפיק ליה מתורת מדדה:
בתר רובא דעלמא הכא במאי עסקינן
א. ואפילו יודע המוצא
בתר רובא דעלמא הואיל
ט
דמישראל נפל, מ"מ
דליכא אינשי מש"ה אזלינן
תרי רובי אינו אלא מדרבנן משום
בשביל
בשביל
מתייאשי הבעלים וכו'
בתר קרוב אבל בעלמא לא
גזירה כדאמר בסוף פ"ק דכתובות
[ד]יחשוב המוצא דמרוב
אזלי' בתר קרוב: הכא במאי
(דף טו.) ונראה לר"י דאי ממתני' ה"א בנמצא באמצע ועוד נראה לר"י דרבי חנינא אתא לאשמועינן דאפילו בקורבא דמוכח דאזלינן בתר
גוים נפל. תוס' הרא"ש ב"מ
עסקינן. דהוי של מוצאו:
ד
כד. ב. אבל ניפול הנמצא
במדדה. שאין יכול לברוח
רובא וכן משמע בסמוך גבי חבית שצפה בנהר דבעי למימר דרב דאמר כנגד עיר שרובה ישראל מותרת לית ליה דרבי חנינא והיכי
אין בו סימן וא"א להחזירו
אלא מדדה עצמו מעט
מתוקמא דהא משמע דמותרת אפילו נמצאת סמוך לבית נכרי וזהו מטעם דאזיל בתר רוב העיר ישראל וכרבי חנינא אלא ודאי לגבי
לבעלים. שם. ג. ורוב
מעט: דאמר רב עוקבא כל
הנכנסין הוו ישראל. תוס'
המדדה אינו מדדה יותר מנ'
קורבא דביתו של נכרי הוי קורבא דלא מוכח כיון שדרים רוב ישראל באותה העיר ורב אזיל בתר רובא היכא דהקורבא לא מוכחא ודלא
רי"ד. ד. והאגופאפשיטא,
אמה. והואיל דהאי נמצא
כרבי חנינא ג) אבל אותה עיר כנגד האי דקירא הוי קורבא דמוכח ולכך אזיל בתרה וכל ההלכה תתיישב כמו שאפרש ולהכי לא מייתי
אלא משום רישא נקט לה,
חוץ מנ' אמה ודאי מעלמא
וספיקו אסור משום דהוה
נפל ומש"ה הרי הוא של
בכוליה גמרא דרבי חנינא אלא לקמן גבי חצבא דאישתכח בפרדיסא של ערלה דקורבא דמוכח הוא שנמצא בפרדיסא דערלה גופיה
ליה קבוע. ריטב"א.
מוצאו: רגלו אחת בתוך
ובפ"ק דביצה (דף י:) מייתי ליה נמי גבי הא דתנן זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים אסורים ומפרש בגמ' כגון שזימן שחורים
ה. משום דכתיב לשבטיך
נ' אמה ורגלו אחת חוץ
וירושלים לא נתחלקה
מנ'. מי אזלינן בתר שובך
ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מהו דתימא אינהו נינהו ואיתהפוכי איתהפיך קמ"ל דהנך אזול לעלמא והני
לשבטים.ריטב"א. ו. וניזיל
או בתר רובא דעלמא: ועל
אחריני נינהו ומעלמא אתו ומסיק עלה לימא מסייע ליה לרבי חנינא כו' והתם קורבא דמוכח הוא דהא שחורים ולבנים היו שם ומוכח
בתר רובא דעלמא. שם.
דא אפקוהו לר' ירמי' מבי
דאינהו נינהו: מתיב רבי זירא והיה העיר הקרובה כו' מאי לאו דאיכא אחריתי דנפישא מינה. אמתניתא דתשע חנויות נמי הוה ליה
ז. [ו]כגון שנמצא בשביל
מדרשא. משום דמטריד
מיוחד שאין רגילין בו אלא
להו בשאלות שאין בהן
לאקשויי אלא אמתניתא איכא לשנויי בדליכא ותו ליכא לאקשויי ניזיל בתר רובא דעלמא דלגבי רובא דעלמא הוה קורבת זו העיר קורבא
בני ירושלים. שם. ח. ועל
ממש:
דמוכח אבל לר' חנינא דאפילו בקורבא דמוכח הלך אחר הרוב פריך שפיר דכי נמי משנינן בדליכא אכתי תיקשי ניזל בתר רובא דעלמא :
ד)
דרך הרוב אינן יוצאין חוץ
בדליכא. תימה דהכא משמע דטעמא דהעיר הקרובה מביאה עגלה ערופה משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה
מחמשים אמה. רשב"א.
א) נראה דצ"ל ואם איכא שובך
ט. אחר אלא זה. תוספות
אחר רחוק מזה ויש בו הרבה
(דף מה:) תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין שמניחין אותה שאין בה בית דין והולכין לעיר אחרת שיש בה בית דין
רי"ד. י. אי מבני העיר
יותר מזה הולכין אחריו וכו'.
ואמאי והלא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה בית דין היה: ביושבת בין ההרים. ואם תאמר ואמאי איצטריך קרא בסוף
או מעוברי דרכים.
רשב"א. יא. דאזלינן בתר
פרק מרובה (ב"ק דף פב:) דאין ירושלים מביאה עגלה ערופה ואע"ג דכתיב (תהלים קכה) ירושלים הרים סביב לה מ"מ כל ישראל היו באין לרגל
ה
רובא דעלמא. שם.
יב. [ו]אפקוה משום
וגם בשאר ימות השנה להביא נדרים ונדבות וגם אומות העולם היו באין שם בסחורה שקרויה רוכלת עמים וי"ל שהיו מקומות שלא היו
ו
רגילים לבא רק בני ירושלים אי נמי בימי חזקיה שכל ישראל היו שם ולא היו באין לסחורה: ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה כו'.
דאמר מילתא דלא אפשר.
ז
רשב"א. ועיין ריטב"א.
יג. וקושיא זו ראשונה
ואמתניתא דתשע חנויות לא מצי למיפרך דהכא הוי קורבא דמוכח דהוי משובך זה דהוי תוך חמשים והנך דנפישי הוי חוץ לנ' ולעיל
אמרינן דכרסייהו בחמשים אמה מליין ח: בדליכא. לא מצי למיפרך דניזל בתר רובא דעלמא דמיירי דליכא שום שובך ט תוך שלשים
אינה עיקר. רשב"א.
יד. דהא היכא דליכא
ריס ואמר לעיל דלא שייטי אלא שלשים ריס ותו לא: ואי דליכא אחריני ודאי מההוא נפל. דבשלמא אי איכא דנפיש מיניה אתי שפיר
קורבא כלל ע"כ אזלינן בתר
רובא דרובא דאורייתא. שם.
דהוי של מוצאו כגון דהוי ההוא דנפיש של הפקר או של כותים אבל השתא דליכא ודאי מההוא נפל ולא מצי לשנויי כגון דליכא דנפיש
אלא שוין דמכל מקום אמאי הוי של מוצאו כיון שקרוב לזה דהכי משמע דחוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו אע"פ שקרוב לזה
מזה דהא תנן מצאו בין שני שובכין קרוב לזה שלו דכשהן שוין אזלינן בתר קרוב: ודאי מההוא נפל. ואם תאמר ודלמא מעוברי
דרכים נפל כדאמרינן לקמן גבי זיקי דחמרא דאישתכחן בי קופאי וי"ל דהיכא דודאי נפל ולא ידעינן ממי י תלינן בעוברי דרכים יא אבל הכא
דמצי למימר דמשובך בא לית לן למיתלי ולאחזוקי בנפילה דבני אדם נזהרין שלא יפלו מהם היונים: ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה
מבי מדרשא. אין לפרש משום דבעי מילתא דלא שכיחא כלל דהיכי איתרמי דרגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים בצמצום
דהא אשכחנא דמתניתין נמי בכהאי גוונא איירי דקתני מחצה על מחצה יחלוקו ונראה לרבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה
אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא יב: מצאו בין שני שובכין. ואע"ג דחד מינייהו
נפיש אומר ר"י דהך פירכא הוי מצי למיפרך אמתניתא דתשע חנויות דהאי קורבא דלא מוכח הוא דאי הוי תוך חמשים לזה הוי נמי תוך
חמשים לזה ואי הוי חוץ חמשים לזה הוי נמי חוץ חמשים לזה אפילו הכי אזלינן בתר קורבא ומיהו מצינן למימר דעיקר לא פריך אלא
משום דבעי למיפרך וניזל בתר רובא דעלמא יג אבל קשיא לרשב"א דהיכי מצי למימר אף על גב דחד מינייהו נפיש הא קתני מחצה על
מחצה שניהם יחלוקו ואי חד מינייהו נפיש ניזל בתר רובא יד ואומר ר"י דהוי מצי למימר וליטעמיך:
וליזיל בתר רובא דעלמא. הוי מצי לשנויי דאין כי אם שני שובכין תוך ל' ריס אלא בעי לשנויי דומיא דרישא דיש שובכין הרבה אע"ג
דהשתא דמוקי לה בשביל של כרמים לא הוי דומיא דרישא דהא רישא לא מיירי בשביל של כרמים בהא לא קפיד במאי דלא
הוי דומיא דרישא כיון שאין מזכיר במשנתינו שביל של כרמים בשום מקום ועוד הוה מצי לשנויי קרוב לזה שלו תוך חמשים אמה ובמדדה:
דכל