לא
יחפור פרק
שני בבא בתרא
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דכל
דמידדי אי הדר חזי לקיניה מידדי.
בשביל של כרמים. דע"י כרמים ד) נדדה
חוץ לחמשים (ה) ומיהו בתר
לא היה צריך למאי
עא א ב מיי' פ"ה מהל'
א) נדה יז:, ב) [שם].,
ג) כתובות טו., ד) צ"ל מדדה.
איסורי ביאה הל' ה
רובא דעלמא ליכא למיזל דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו
דקאמר אי הדר חזי לקיניה מידדי כיון דשובכין דעלמא
יעב"ץ, ה) רש"ל, ו) נ"א ה"ג,
סמג לאוין קיא ועשין רמג:
מדדה אי לא לא מדדה והאי אי מעלמא אתא לא מצי חזי לקיניה
יותר מחמשים מן הכרמים ה) [אז] ליכא למיחש לרובא דעלמא דכל
עב ג ד מיי' פי"ב מהל'
ז) [ערך קף ט"ז ע"ש שכתב
בריש גמ' דפ' אין עומדין (דף
מאכלות אסורות הל' כח
דכרמים מפסיקין לפניו: אף אנן נמי תנינא. כר' חנינא [לעיל כג:] דרוב
המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אבל הנך שני שובכין שהכרמים
❖
לא.)רב מרדכי וכו'],
סמג לאוין קמח טוש"ע י"ד
וקרוב הלך אחר הרוב: נמצא
בתוך חמשים אמה שלהם אתי שפיר
סי' קכט סעיף יז:
עג ה ו מיי' שם פ"י הל' יג
בפרוזדור. נמצא דם לאשה בין
דקרוב לזה שלו אפילו נמצא חוץ
בשביל של כרמים דאם איתא דמעלמא אתי
סמג לאוין קמד טוש"ע
הגהות הב"ח
לחמשים אמה דלא נפק מתורת מדדה
כותלי רחם מבחוץ הקרוי בית החיצון:
כיון דמידדי לא מצי אתי דכל דמידדי והדר
י"ד סי' רצד סעיף יא וסי'
ספיקו טמא. ספק זה טומאה
דע"י כרמים מידדי יותר מחמשים
(א) גמ' אמר רבא ש"מ כצ"ל
קכט סעיף יח:
(ו)
חזי ליה לקיניה מידדי ואי לא לא מידדי אמר
עד ז ח מיי' שם פי"ב הל'
ואות ו' נמחק: (ב) שם
אלא איירי דאפילו אם יהו שובכין
ודאית מדקתני שחזקתו מן המקור
אימור מאיהי דקירא
אביי אף אנן נמי תנינא א) א דם שנמצא
כט סמג לאוין קמח
דעלמא בין הכרמים ועוד מדנקט
ומה ספיקא יש כאן. רישא דמתניתין
אתאי: (ג) שם אם איתא
טוש"ע י"ד סי' קכט סעיף
❖
בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור
דמאיהי דקירא אתאי:
יט:
שביל משמע שאלו ב' השובכין בתוך
במסכת נדה [יז:] משל משלו באשה החדר
(ד) שם דסבר לה להא דר'
ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבא א"ל רבא רוב
והפרוזדור והעלייה דם החדר טמא
השביל א והניפול כמו כן נמצא בתוך
חנינא: (ה) רש"י ד"ה בשביל
ומצוי קא אמרת רוב ומצוי ליכא למאן דאמר
וכו' חוץ לחמשים אמה ומיהו
השביל דליכא למיחש שהן משובכין
והוא המקור ומפרש בגמרא [שם] החדר
רבינו גרשום (המשך)
וכו' ואי לא לא וכו' בפניו
דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין
דעלמא אפי' אינם רחוקים כלל כיון
מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה
ב) ב
הס"ד: (ו) ד"ה ספיקו טמא
הוא דדם מקור רוב ומצוי
ספק זה טמא טומאה:
דלא מצי חזי לקיניה אבל מאלו
והפרוזדור מבחוץ לצד פניה והעלייה
ודאי מן המקור בא וטמא:
עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את
(ז) ד"ה רוב ומצוי מקור
ש"מ מדקתני ושורפין עליו
השובכין הוא דאין דבר מפסיק בינו
בנויה על גבי שניהם ודם העלייה
התרומה (א) ואמר רבא ש"מ מדרבי חייא
דמיו: (ח) ד"ה איתא וכו'
את התרומה מכלל דרובא
לבין השובך: אמר אביי אף אנן
טהור ולול פתוח מעלייה לפרוזדור.
דבעינן ביה תרי רובי
דאורייתא דרוב דמים מן
תלת שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב
כדאמר התם כגון שהיו
המקור וש"מ מדקאזיל בתר
וקתני נמצא בפרוזדור חזקתו מן
נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור טמא
דלתות מדינה פתוחות:
רוב אע"ג דאתרע רוב
ושמע מינה רובא דאורייתא וש"מ איתא
כו'. בנמצא בגג פרוזדור מן הלול
המקור זב ויצא אל החוץ הואיל ורוב
(ט) ד"ה דהא וכו' נעולות
במקצת דהא יש דם עלייה
לדר' זירא דאמר רבי זירא אע"פ שדלתות
דמיא כלומר: (י) ד"ה
דטהור הוא דמקרבא ואפ"ה
ג)
דמים מצויים בו ולא אמר מן העלייה
ולפנים איירי כדמוכח בפרק כל היד
מאיהי דקירא שם מחוז:
אזיל בתר רוב ש"מ דאיתא
מדינה נעולות דהא אשה דכי דלתות מדינה
נטף דרך הלול ואע"ג דעלייה קרוב
(נדה דף יז: ושם ד"ה מן) וסוגיא דהתם
(כ) ד"ה דאי מגניב מיניה
לדר' זירא דאמר בפ"ק
מפרש במקומה: ואף על גב דאיכא
וכו' ימצאוהו דורכי
דכתובות בהנהו דאמר ר'
נעולות דמיא ואפי' הכי קא אזלינן בתר רובא
לפרוזדור שעל גבו: רוב ומצוי.
הענבים: (ל) תוס' ד"ה
יוסי מעשה בתינוקת שירדה
עלייה דמקרבא. וקרוב דמוכח
(ז) דמיו רבים יותר משל עלייה ועוד
והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד
ואע"ג וכו' כמו שפירשנו:
מן המעיין ונאנסה ואמר
(מ) ד"ה דתני כו' כר' חנינא
הוא דקרוב לעלייה הוא ומן החדר
שהן תדירין לזוב משם ודמי העלייה אין
ר"ע אם רוב העיר משיאין
ב
הדר ביה רבא מההיא איתמר חבית שצפה
(ונ"ל דאפי' גרסי' דתני)
לכהונה ורוב סיעה של
תדירין לצאת בהא ליכא מאן דפליג
אינו יכול לבא אא"כ שחתה ביותר
תא"מ ונ"ב ס"א וי"ל דהא
בנהר אמר רב ג נמצאת כנגד עיר שרובה
כשרין עוברין לשם הרי זו
דתני ר' חייא: (נ) ד"ה
על רבי חנינא: חייבין עליו על ביאת
כמו שפירש במסכת נדה (שם):
תינשא לכהונה. ור' זירא
(ל)
ישראל מותר כנגד עיר שרובה נכרים אסירא
דתני
ושמע מינה וכו' מן הלול
אמר אע"ג שדלתות מדינה
רבי חייא. אי גרסינן תני
מקדש. דלא מספקינן לה כמביא חולין
ולחוץ הגה"ה ונ"ל דהלכה
נעולות דאיתרע לה רובא
ושמואל אמר אפי' נמצאת כנגד עיר שרובה
לעזרה דודאי דם נדה הוא: ושורפין
אתי שפיר אבל אי גרסינן
כר' חנינא. ע"כ הגה"ה:
דליכא אלא חד רובא דלא
ישראל אסירא אימור (ב) מהאי דקרא אתאי
(ס) ד"ה אימור מאיהי
קא עוברת סיעה של כשרין
עליו תרומה. ולא אמרי' ספק הוא
דתני תימה היכי מייתי מהכא דרוב
❖
דקירא אתאי:
לשם אפ"ה משיאין לכהונה
לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי דמר אית ליה
ותולין לא אוכלין ולא שורפין: שמע
ומצוי הוא דלמא לאו משום דרוב
הואיל דרוב העיר משיאין
לכהונה דהא אשה כיון
מינה. מדאחזיק ליה בדם נדה
דרבי חנינא ומר לית ליה דרבי חנינא לא
ומצוי קאמר רבי חייא דשורפין עליו
דלית בה אלא חד רוב דרוב
מוסף רש"י
ודאי תלת: איתא לדר' זירא. דאמר
את התרומה אלא משום דרוב וקרוב
דכולי עלמא אית להו דר' חנינא והכא בהא
דמים מן המקור הן כדלתות
ספיקו טמא. מספק טמא
מדינה נעולות דמיין ואפ"ה
הלך אחר הרוב כרבי חנינא (מ) ונ"ל
גבי תשע חנויות בשילהי פ"ק דכתובות
קמיפלגי דמ"ס אם איתא (ג) דמהאי דקרא
טומאה ודאית (נדה יז:).
אזלינן בתר רובא: והא רבא
דאפילו גרסי' דתני לא מדברי רבא
[טו.] ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר
שחזקתו מן המקור.
הוא דאמר ברוב ומצוי.
אתאי ד עקולי ופשורי הוה מטבעי לה ומר
הוא אלא גמרא הוא דמייתי לה דשפיר
דאע"פ שדלתות מדינה נעולות דליתא
במקור מחזקינן ליה ולא
כגון דם דמקור ליכא מאן
סבר חריפא דנהרא נקט ואתאי ההוא חצבא
אמרינן מעלייה אתא ודמים
דפליג ודאי אזלינן בתר רוב
ה
הוה מוכח אביי ממתני' דנדה דרוב
אלא חד רובא להכשירה רוב העיר
דעלייה טהורין, דמפרוזדור
מכלל דס"ל דבעלמא היכא
דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה שריא
וקרוב הלך אחר הרוב דאף על גב[
שתשע חנויות שבה מוכרות בשר
לא אתי דם, אלא דמי חדר
דליכא אלא רוב וקרוב
ודמי עלייה פעמים שהן
רבינא לימא משום דסבר לה (ד) דרבי
לא אזלינן בתר רוב והיכי
דקתני ספיקו טמא על כרחך לאו
שחוטה והאחת מוכרת נבילה דאיכא
❖
נכנסין לפרוזדור (שם).
אמר הכא ש"מ מדר' חייא
חנינא שאני התם דאי מיגניב מינה
ספיקא הוא מדתני רבי חייא דחייבין
מילתא דבעינן ביה (ח) תרתי רובי
ו
דאזלינן בתר רוב דמשמע
בכל דוכתא אזלי בתר רוב.
כדאמרי' התם כגון דלתות מדינות
עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו
אצנועי בגויה לא מצנעי והני מילי חמרא
הדר ביה רבא מההיא דלעיל
מוסף תוספות
פתוחות ורוב טבחים סביבות המדינה
תרומה. (הג"ה) ומהר"ם אומר דרבא
אבל עינבי מצנעי הנהו זיקי דחמרא
דלא בעינן רוב ומצוי אלא
ז
א. האחד בראש השביל
דאזלינן בתר כל רוב: חבית
ישראל דאיכא למיזל בתר תרי רובי
מייתי לה דרוב ומצוי הוא דאי אינו
דאשתכחן בי קופאי שרנהו רבא לימא לא
לצד מזרח והשני בראש
של יין שצפה בנהר. ואין
להכשירה רוב העיר ורוב הבאין
מצוי א"כ מאי קמ"ל רבי חנינא כיון
השביל בצד מערב. רשב"א.
ידוע אם יין נכרים הוא אם
סבר לה לדרבי חנינא
ח שאני התם דרובא
מחוצה לה: דהא אשה כדלתות המדינה
דשמעינן לה מדתני רבי חייא אבל
ב. [ו]מעלייה בא בשינוי
יין ישראל: אימור מההיא
דשפוכאי
מועט יותר ממן החדר.
דקירא באה כלומר מאותו
נעולות(ט). כלומר דליכא למימר
ממתני' דנדה לא היה יכול להוכיח
תוס' נדה יז: ג. כדאמר
עבר הקרייה של מעלה
בה תרתי רובי אלא חד רובא שרוב דמים מן המקור וקא אזלי
דאפילו אם אינו רוב ומצוי הוצרך רבי חנינא לאשמועינן דלא נימא
לעיל ש"מ מדר"ח אזלי'
ממנה באה דרובא עיירות
בתר רובא ואקשי' והא
דנכרים נינהו. דשמואל אית
בה בתר רובא להביא קרבן לעזרה ולשרוף תרומה דמידי דאסור
ספיקו טמא הוה ספק ממש ולמאי דהדר ביה רבא וקאמר דלא הוי
רבא הוא דאמר רוב ומצוי
ליה דר' חנינא ורב לית
לעשותו מספק הוא: והא רבא הוא דאמר. לעיל רוב ומצוי ליכא
רוב ומצוי איצטריך רבי חנינא לאשמועינן דאי מדתני רבי חייא ה"א
ליכא מ"ד ואמרי' הדר ביה
ליה דר' חנינא: עקולי.
❖
רבא מההוא. רשב"א.
כעין שרגילין המים לעקול
למאן דאמר ולא תסייעין לר' חנינא מהא והכא מסייע ליה מינה
דרוב ומצוי הוא קמ"ל ר' חנינא דלאו רוב ומצוי הוא (ע"כ הג"ה):
ולעקול סביב ובאותן מים
ושמע
מינה איתא לדר' זירא. נראה לריצב"א דאע"ג דטעמא
דקאמר ש"מ תלת: חבית. של יין: (י) מההיא דקרא. שם מחוז הוא
שהתהום תחתיהן והולכין
ומעגלין עד שמטביעין מה
רבינו גרשום
על נהר פרת כדאמר בקדושין (דף עב.) לענין יוחסין ובגיטין [עי"ש]
דבעינן תרי רובי הוי משום דגזרינן רוב סיעה אטו
שצף על גבן. וכן הני
ואין ישראל מצויין שם והוא למעלה מפרת ויכולה חבית לבוא משם
רוב העיר מ"מ איצטריך ליה למימר גבי חנות דלא בעינן תרי
הכא במאי עסקינן דיחלוקו
פשורי לאותו מקום שהמים
אצלנו: רב לית ליה דרבי חנינא. ואזיל בתר קורבא. ושמואל אזל
רובי דאע"ג דליכא למימר הכי מ"מ איכא למיגזר שמא יקח מן
כגון דהוו הנהו שובכין
רפין ועומדין שאם היתה
במאה אמה ואותן ק' אמה
חבית זו צפה לשם הואיל
בתר רובא דאית ליה לדרבי חנינא: עקולי ופשורי הוו טבעי ליה.
הקבוע אי לאו דאיכא רובא דעלמא וגבי אשה נמי אי גזרינן בעלמא
הן שביל שבין ב' כרמים
שהמים רפין ואינן חריפין
הרבה מקומות יש משם ועד כאן שהמים מתעקלין ומתגלגלין
הוה לן להחמיר שלא לשרוף מן הלול ולפנים אטו מן הלול ולחוץ
היתה נטבעת שם ומש"ה
ונמצא באמצע הדרך שבין
הללו שובכין דהשתא ליכא
ליכא למיחש דמההיא
כגלגל במקום אחד מחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל תוך הנהר
(נ) ונראה לו דהלכה כרבי חנינא: ו) הג"ה וש"מ רובא דאורייתא.
למיחש לרובא דעלמא וכיון
דקירא אתאי: ושמואל אמר
והמים מכסין עליהם והספינות מתגלגלות שם וטובעות: ופשורי.
חשיב ליה רובא דליתיה קמן דברובא דאיתיה קמן לא צריך למידק
דמדדה הוא ודאי מהנך
ודאי אסור דאיכא למיחש
שובכין נפל דאי מעלמא לא
דמההיא דקירא אתאי והאי
הפשרות שלגים הנקוים אצל הנהר וקוו וקיימי ואם תבא החבית
ש"מ דקרא כתיב אחרי רבים להטות כדפריך פרק קמא דחולין
דלא טבעי עקולי ופשורי
מצי אתי דקי"ל כל המדדה
שם תעמוד שאין הנהר מוליכה: חריפותא דנהרא נקט ואתאי.
שמא
(דף יא. ושם) גבי הא דבעי מנ"ל הא דאמרינן זיל בתר רובא ופריך
והדר חזי לקיניה מדדה ואי
דחריפות' דנהרא שכבר
אימור
לא לא מדדי והאי הואיל
לקחה החבית המרוץ קודם
(ס) מהאי דקרא אתאי.
מתחלה נפלה באמצעית הנהר במקום חוזקו ומרוצת המים הביאתה
מנ"ל דכתיב אחרי רבים להטות:
דהוי שביל של כרמים
שהגיעה לעקולי ופשורי
ולא הניחתה לנטות ימין ושמאל: בפרדיסא דערלה. בכרם של ערלה:
ולאו דוקא נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסר שמואל אלא אפי'
מפסיק ומחיצות של שביל
ונקט ואתאי בשבולת המים
לימא
משום דסבר לה
מפסקי לא הוי חזי לקיניה
והלכך אסירא. לימא.
שרי רבינא. ולא חש שמא מכרם זה גנב היין זה: (כ) אי גניב מיניה
עיר שכולה ישראל איכא למיחש להכי:
ולא מצי אתי מעלמא משום
דמש"ה שריא דקסבר כר'
כר' חנינא. וליכא למימר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ
אצנועי בגויה לא מצנעי. אין דרך גנבים להצניע היין במקום שגנבוהו
הכי יחלוקו דמהנהו שובכין
חנינא דאמר רוב וקרוב
משם משום דמתיירא שמא ימצאהו דורך הענבים: זיקי. נודות:
מותרת דהא אי לית ליה כרבי חנינא אלא רוב וקרוב אזלינן בתר
נפלי: אמר אביי אף אנן
הולכין אחר הרוב והכא
קרוב א"כ הויא ודאי ערלה: ואצנועי בגויה. ואם תאמר
נמי תנינא. דרוב וקרוב
האי פרדס דערלה מיעוט
בי קופאי. טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל: לימא לא
אזלי בתר רוב דתנן דם
הוא לגבי שאר פרדסים
סבר לה לדרבי חנינא. לילך אחר הרוב אלא אחר הקרוב וכאן
מכ"מ יהא אסור דרובא דעלמא נכרים נינהו והוי יין נסך וי"ל דרוב
הנמצא בפרוזדור ספיקו
דלא הוי ערלה וקרוב
גנבי ישראל כדאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ע.): בי קופאי.
טמא שחזקתו מן המקור
דבגויה אשתכח: שאני
ישראל מצויים יותר מנכרים ולא אזלינן בתר רובא דעלמא:
בא שממנו רוב הדמים
התם. דמש"ה שריא דליכא
פי' בערוך ז) מקום כדאמרי' (סוטה דף מו:) רב מרדכי אלויה לרב
דשפוכאי
באין והמקור הוא פנימי
למימר דמיניה הוא ההיא
שימי בר אשי לבי קופאי ובכהאי גוונא היה דהוה קורבא דמוכח: לימא רבא לית ליה דר' חנינא. פי' והא רבא אית ליה לעיל דר' חנינא ג:
מכולן והחדר סמוך למקור
חצבא דאי מיגנב מיניה
לעולם בגויה לא הוי מצנעי
והפרוזדור הוא החיצוני
מרחיקין אינשי ומש"ה איכא למימר
ועליה בנויה על גבי שניהם
על גבי החדר והפרוזדור ולול פתוח בין עליה ופרוזדור נמצא הדם מן הלול ולפנים ספיקו טמא מן הלול ולחוץ ספיקו
דמשאר פרדסים דהיתרא הוי ולא משום דס"ל כר' חנינא: והני מילי. דשרי: חמרא. משום דלא מצנעי אינשי חמרא בפרדיסא
טהור ודם הבא מן החדר טמא דמן המקור בא ומן העליה טהור מן הפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור בא
דגנובי מיניה: אבל ענבי מצנעי. ואסורין: זיקי. נודות יין: בי קופאי. בין הגפנים: שרינהו רבא. משום דהנהו גפנים דישראל
ואע"ג דאיכא עלייה דדמה טהורה דמקרבא לגבי פרוזדור ממקור אזלינן בתר רוב דרוב דמים מן המקור באין: אמר
נינהו: לימא. מש"ה שרינהו דלית ליה לר' חנינא דאע"ג דרוב שאר גפנים דנכרים נינהו אזיל בתר קרוב הואיל דמשתכחן ביני
גופני דישראל דהוה קרוב להנהו זיקי וקסבר רוב וקרוב הלך אחר קרוב: שאני התם. לעולם רבא סבר לה כר' חנינא דודאי
רבא. מהא לא תסייע דרוב ומצוי שאני דדם המקור רוב הוא לכולהו ומצוי בו דם תדיר דתני ר' חייא דם הנמצא
בפרוזדור חייבין עליו חטאת על ביאת מקדש אם נכנסה במקדש ואם נגעה בתרומה שורפין עליו את התרומה דלא אמרי'
אזלינן בתר רוב והתם נמי איכא רוב ישראל ומש"ה שרינהו דרובא דשפוכאי כלומר רובן של אותה העיר שדורכין ושופכין יין
הכא כבשאר ספק טומאו' אם נגעו בתרומ' דתולין לא אוכלין ולא שורפין אבל הכא ודאי שורפין דספיקו ודאי טמא
ישראל נינהו ועל ידן הולך הכל ואישתכח נמי בי גופני ישראל ודאי ישראל אצנעינהו ומותרין: