כד:
לא
יחפור פרק
שני בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מרחיקין
את האילן [מן העיר] כ"ה אמה. וזרעים צריך להרחיק
דשפוכאי. שופכי יין מן החבית לנודות למכור לעוברי דרכים במדינה
עה א ב מיי' פי"ב מהל'
א) (ב"מ קיז), ב) [שם קי:],
ג) מכות יב. [ערכין לג:],
מאכלות אסורות הל'
זאת כדמסיים ואזיל: ברברבי. דליכא למיחש לרובא דעלמא למימר
מן העיר עד אלף אמה דאין עושין מגרש שדה:
ד) [ערכין שם], ה) עירובין
כט סמג לאוין קמח טוש"ע
מ"ש
מעוברי דרכים נפול: ואי איכא רברבי בהדייהו. אף הקטנים
מבור דקוצץ ונותן דמים אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי
כג:, ו) [לקמן כה:],
י"ד ס' קכט סעיף יט:
עו ג מיי' פ"י מהלכות
ז) עירובין ג., ח) [פי' שורף
כו'. תימה לרשב"א א"כ כשהאילן קדם נמי אמאי נותן דמים
מותרין דברברבי לאו אורחייהו דעוברי דרכים אלא כולהו (ד) מלוקח
❖
שכנים הל' א סמג עשין
ומייבש לחלוחית'. ערוך],
מהאי טעמא וי"ל דכשהאילן קדם
יין של מדינה זו נינהו וישראל הן.
פב טוח"מ סי' קנה:
עז ד מיי' וסמג שם טוש"ע
כיון דסמך בהיתר אין לחוש אם
וקטנים שאין דרך ללוקח יין להביאם:
דשפוכאי ישראל נינהו וה"מ ברברבי אבל
א
ח"מ סי' קנה סעיף כב
הגהות הב"ח
אימור באברורי הוה מנחי. להשוות
יתעצלו וישאר האילן עומד אבל עוד
זוטרי אימור מעוברי דרכים נפול ב ואי איכא
בהג"ה:
עח ה מיי' שם הל' א סמג
קשה לו דמאי שייך הכא קידרא דבי
משא החמור כשיש שתי נודות זה
(א) במשנה סרק נ' אמה
רברבי בהדייהו אימור באברורי הוה מנחי:
אם כצ"ל ואות ו' נמחק:
שם:
שותפי והלא קוצץ תחלה קודם שיתנו
גדול מזה מעט ומכביד המשא לצד
מתני' א)גמרחיקין את האילן מן העיר עשרים
עט ו מיי' פי"ג מהל'
(ב) גמ' לא עבדינן ומנא
דמים ואומר ר"י דה"פ דמשום
אחד מניחין נוד קטן אצלו
תימרא דשאני בין זרעים
שמיטה הל' ד סמג
וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה
להשוות המשא: מתני' מרחיקין
לאילנות: (ג) שם אמר רב
לאוין רעח ופסק כת"ק:
קידרא דבי שותפי לא חיימא ולא
פ ז מיי' פט"ז מהלכות
כהנא היינו דאמרי אינשי
אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים
את האילן מן העיר. בגמרא מפרש
קרירא לא רצו לתקן שיתנו דמים
קידרא דבי שותפי: (ד) רש"י
שבת הלכה ו סמג עשין
אמה (א) ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן
ד"ה ואי איכא וכו' מלוקחי
מד"ס א טוש"ע א"ח סי'
דאע"ג דקוצץ תחלה פעמים שלא
משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש
ד
יין וכו' וישראל הן הקטנים
שנח סעיף ט:
מרחב פנוי לפניה: חרוב ושקמה.
דמים ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק
ישמע להם לקוץ תחלה אם לא ידע
פא ח ט י מיי' פ"י מהל'
ב)
וכו' מניחין עוד נוד קטן
כצ"ל והד"א: (ה) ד"ה מ"ש
ענפיהם רבים: ואילן סרק. גנאי
שכנים הל' ב סמג עשין
מי יתן לו הדמים וכל אחד ואחד
זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים:
גבי בור וכו' וקתני ביה אם:
פב טוש"ע ח"מ סי' קנה
גמ' מאי טעמא אמר עולא משום נויי העיר
❖
הוא לעיר: ונותן דמים. מי שהעיר
יתרשל ולא יקוץ כדי שלא ליתן דמים
(ו) ד"ה לא חמימא וכו'
סעיף כב:
ה
שלו: גמ' ותיפוק ליה דאין עושין
כי בעל האילן ידרוש מעמו:
יעמוד לאורך כצ"ל ותיבת זה
ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא
ולימא להו הבו לי ברישא והדר
ג)
נמחק: (ז) תוס' ד"ה ולימא
מגרש שדה. משנה היא בפ' אחרון
❖
וכו' דניחא ליה כיון:
מגרש שדה לא צריכא לר"א דאמר עושין
רבינו גרשום
ד)ו
איקוץ. גבי בור לא שייך
של ערכין (דף לג:) ומגרש אלף אמה
שדה מגרש ומגרש שדה הכא משום נויי
והני מילי. דמותרין: היכא
למיפרך הכי דניחא כיון שסמך
הוא וכל אלף אמה אסור לעשותו
(ז)
א
דהנהו זיקי רברבי נינהו
לעזי רש"י
העיר
לא עבדינן ולרבנן נמי דאמרי אין
באיסור שיקוץ תחלה:
שדה וקס"ד לא שדה לבן ולא שדה
ב
אבל אי משתכחי זוטרי ודאי
❖
קשיא לאביי. תימה מאי קשיא
פל"ה [פיל"א]. יעה.
אסור דאימר מעוברי דרכים
עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ה"מ
אילן: לא צריכא לר' אלעזר. דפליג
נפלו: ואי איכא רברבי
ליה הא ברייתא איירי
התם ואמר בד"א בערי הלוים אבל
זרעים
אבל אילנות עבדינן והכא משום נויי
ואשכח זוטרי בהדייהו
בערי ישראל כו': ה"ג ולרבנן דאמרי
בגורן קבוע ומתניתין בגורן שאינו
אסירי. דחיישי' דמעוברי
מוסף רש"י
העיר לא ומנא תימרא דשאני בין
(ב)
דרכים נפל דאימור
אין עושין הני מילי בזרעים אבל
קבוע ויש לומר דאביי גופיה הוה
דאין עושין שדה. של לוים,
זרעין לאילנות ה) דתניא ז קרפף יותר מבית
באברורי קא מנחי על גבי
באילנות עושין. בתוך אלף אמה:
משני דמה טעם קאמר אי לאו משום
מגרש. שנתנו ללוים אלפים
החמור כעין שקושרין
סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא
אמה סביב לעיר, כדכתיב
עוברי דרכים נודותיהן על
והכא. בתוך עשרים וחמש אמה
דקשיא ליה מה צריך לפרש טעמא
(במדבר לה ומדותם מחוץ
גבי חמוריהן וקושרין מצד
כגינה ואסור ניטע רובו הרי הוא כחצר
משום נויי העיר אין עושין: קרפף
כדי שלא יזיק והשתא דבברייתא
לעיר את פאת קדמה אלפים
החמור נוד גדול ומצד השני
ומותר: ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן
באמה וכתיב מקיר העיר
כמותו ומשימין בין שתי
יותר מבית סאתים שהוקף לדירה.
מפרש טעמא כדי שלא יזיק מתני'
וחוצה אלף אמה וגו' הא כיצד
נודות הללו נוד אחד קטן
דמים וכו': מ"ש גבי בור דקתני קוצץ ונותן
נמי איכא לפרושי הכי:
סאתים הוא שיעור חצר המשכן
ו)
אלף אמה מגרש שאין בו לא
ואם נמצאו גדולים כה"ג
בית ולא שדה והשאר שדות
וקטנים עמהן ודאי מעוברי
דמים ומאי שנא הכא דקתני קוצץ ואינו
ונתנוהו חכמים שיעור לכל היקף
שעושה
וכרמים (מכות יב.) מגרש
דרכים נפיל ומשואי חמור
שלא הוקף לדור בתוכו או להשתמש
נותן דמים אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא
הוי אלף אמה סביב לעיר
ואסירי. ל"מ. ואי איכא
ז)
(ג)
מדכתיב מקיר העיר וחוצה
רברבי בינייהו. אפי' דזוטרי
מן הבית לתוכו כגון קרפף שבבקעה
ומאי קושיא דלמא שאני הזיקא דרבים מהזיקא דיחיד אלא אי איתמר דרב
אלף אמה סביב, וחוץ לאותו
מותרין דאימור באברוארי
אבל המוקף לדירה אפי' בית עשרה
אלף היה להם ללוים אלף
הונחו ושפוכי ישראל
כהנא אסיפא איתמר אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ולימא להו הבו לי
כורין מטלטלין בו וקאמר הכא
אמה לשדות וכרמים, כדכתיב
אנחינהו להתם כעין
ברישא דמי והדר איקוץ אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא
ומדותם מחוץ לעיר וגו',
שרגילין לעשות כדפרישית
יתר מבית סאתים שהוקף לדירה
צא מהם אלף אמה מגרש
לעיל באידך לישנא והכי
קרירא: ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים: מאי שנא מבור
הוא מותר לטלטל בכולו: נזרע
עיקר: פיסקא מרחיקין את
והשאר שדות וכרמים, מגרש
פנוי מכלום ואין בו בית ואין
דאמרת לא יקוץ התם דודאי לאו למיקץ קאי ספיקו נמי לא אמרינן
האילן מן העיר כ"ה [אמה].
רובו. בטלו הזרעים שם דירה
זורעין אותו אלא נוי הוא
מפרש בגמ' טעמ' מאי:
ליה קוץ הכא דודאי למיקץ קאי ספיקו נמי אמרינן ליה קוץ ואי משום
ממנו והרי הוא כגינה שאין הקפה
לעיר (ערכין לג:) אין עושין
בחרוב ובשקמה נ' אמה.
דמי אמרינן ליה אייתי ראיה ושקול: מתני' מרחיקין את גורן
שדה מגרש משום ישוב ארץ
משום דאיכא תרתי
לדירה הואיל ויתר מבית סאתים
ח
ישראל, והיינו חורבן שממעט
לריעותא חדא דאין
הוא אין מטלטלין בו עוד: אבל
קבוע מן העיר חמשים אמה לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אא"כ
את הזריעה, ולא מגרש
פירותיהן שוין כלום ועוד
ט
שדה שמחריב את נוי העיר
שענפיהן מרובין משאר
ניטע רובו. באילנות אין האילנות
יש לו חמשים אמה לכל רוח ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו בכדי שלא
(שם). נזרע רובו. בזרעונים,
אילנות: מ"ט. מרחיקין:
מבטלין תורת דירתו ממנו והרי
יזיק: גמ' מ"ש רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי סיפא אתאן לגורן שאינו
ביטל דירתו, דבזרעונים לא
אמר עולא משום נויי העיר.
דיירי אינשי והוי ליה גינה
הוא כחצר שלפני הבתים שהקיפוה
שיהיה משוייר מישורי פה
קבוע היכי דמי גורן שאינו קבוע א"ר יוסי בר' חנינא כל שאינו זורה ברחת רב
ואסור לטלטל אף בשאינו
סמוך לעיר בלא שום עיכוב.
לדירה ומותר: מאי שנא (ה) בור.
נזרע דבטיל ליה לגבי רובא,
ועולא למה ליה למימר
אשי אמר מה טעם קאמר מאי טעמא מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים
י
דבעינן נמי הרחקה וקתני נמי אם
אבל בנוטע אילנות לא ביטל
משום נויי העיר מרחיקין
דירתו, דאורחא להסתופף
תיפוק ליה דאין עושין שדה
אמה כדי שלא יזיק מיתיבי מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה וכשם
הבור קדמה קוצץ ונותן בעל הבור דמי
בצל אילנות תמיד (ערובין
שיש בו זרע או אילנות אין
האילן לבעל האילן: לא חמימא ולא
שמרחיקין מן העיר חמשים אמה כך מרחיקין מדלועיו ומקשואיו ומנטיעותיו
כג:). מהזיקא דיחיד. דכיון
עושין מגרש ולא מגרש
דברשות נטע שאינו מזיק עד
שדה כדגרסי' במס' א) מכות
קרירא. שזה סומך על זה אף כאן
ומנירו של חבירו חמשים אמה כדי שלא יזיק בשלמא לרב אשי ניחא אלא
זמן גדול לא חייבוהו חכמים
לגבי מגרש לוים [דכתיב]
דמי האילן מי יתנם אם באת להטילם
לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא
ומדותם מחוץ לעיר וגו'
לאביי קשיא קשיא בשלמא ממקשואיו ומדלועיו דאזיל אבקא ואתי בליביה
❖
דיחיד (לקמן כה:)
.
ב)
משום דהוי להם לוים
על בני העיר כל אחד אומר ממני לא
ומצוי ליה אלא מנירו אמאי א"ר אבא בר זבדא ואיתימא ר' אבא בר זוטרא מפני
דכתיב ומגרשיהם יהיו
ח)
יתחילו ונמצא האילן עומד והעיר מגונה
לבהמתם וגו' להכי ג) צריכי
שעושה
ואין זו תפארת ארץ ישראל: ומאי
אלפים אמה מגרש אבל
מוסף תוספות
שאר הערים בכ"ה אמה
קושיא. מבור לעיר דאיצטריך לשנויי הכי דלמא שאני היזק דרבים מהזיקא דיחיד לא חייבו חכמים לקוץ אילנו בשביל בור היחיד בלא דמים
א. [ד]אמרינן אם הבור
מגרש סגיא: לא צריכא
אבל בשביל היזק רבים חייבוהו לקוץ: לא חמימא כו'. אם באת להמתין עד מתן מעות יעמוד זה לאורך ימים בני העיר סומכין זה על
קדמה קוצץ ונותן דמים
לר"א דאמר עושין שדה
(ו)
לימא לי' הב לי דמים
מגרש ד) להיכא דזרע או
זה ובעל האילן רוצה בכך לפיכך יקוץ ואחרי כן יגבה מעותיו מהן בב"ד: התם. גבי בור דודאי של אילן אם ודאי קדם לאו למיקץ קאי כדקתני
ברישא והדר איקוץ. ר"ן.
נטע אילן בתוך כ"ה אמה
אם האילן קדם לא יקוץ ספיקו נמי לא אמר ליה קוץ שעל הניזק להביא ראיה: הכא דודאי. נמי למיקץ קאי אלא שנוטל דמים כדקתני
ב. ושלא ברשות עבד דין
סמוך לעיר: הני מילי דאין
❖
הוא. ריטב"א.
עושין להיכ' דזרע [דא"א]
אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ספיקו נמי אמר ליה קוץ ממ"נ על כרחך וכשבא לגבות דמים אמר ליה אייתי ראיה דאת קדמת ושקול:
למיזל תחותיה בזרעים
מתני' גורן קבוע. בגמ' מפרש מאי קביעותא: חמשים אמה. מפני המוץ המזיק את בני העיר כשהוא זורה וגם הזרעים הוא
משום דקא מזקי זרעים לבני
העיר דלא מצי למדרס
מייבש: ומנירו של חבירו. ובגמרא מפרש מאי היזק דמוץ לניר. ניר היא חרישה שחורשין בימי הקיץ ואין זורעין בו עד ימות
רבינו גרשום (המשך)
בזרעים אבל אילן דמצי
החורף כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים כדכתיב נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים (ירמיה ד): בכדי שלא יזיק. האי שיעורא
מיזל תחותיה ה) דאפי'
למימר ליה בני העיר קוץ
משמע בציר מחמשים אמה ובגמרא פריך מ"ש מרישא דאמרת אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח: גמ' שאינו זורה ברחת. שאין
אילנות אין נוטעין משום
דרמיא עלך מעיקרא משום
נויי העיר: קרפף שהוא יותר
דקידרא דבי שותפי לא
הכרי גדול וא"צ לזרות ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו. רחת פל"ה בלע"ז. כשהכרי גדול צריך להגביה התבואה ברחת
מבית סאתים. כחצר המשכן
חמימא ולא קרירא דכל מאי
וזורק כלפי מעלה והרוח מנשבת ודוחפת המוץ למרחוק: רב אשי אמר. שיעורא דסיפא כרישא ומה טעם קאמר: מקשואיו ומדלועיו.
שהוקף לשום דירה אם נזרע
דבעי למגבי מכמה אינשי
רובו הרי הוא כגינה דזריעה
איכא טירחא יתירא דסמכי
נטיעה שהקשואין והדלועין גדילין בה: בשלמא לרב אשי ניחא. דקתני בכולהו חמשים אמה: אלא לאביי קשיא קשיא [הכי] גרסינן:
היא ואסור לילך בה בשבת
הני אהני אבל את קוץ
שעושה
משום דמדרסי זרעים ואיכא
הואיל דאת יחיד ומזקת
חלול שבת: נטע רובו
לרבים ורמיא עלך והדר
מגבי מבני העיר. ו) אבל לגבי בור הואיל דלית ליה מלתא אלא גבי חד לא מצי למימר ליה הב לי ברישא והדר איקוץ דודאי
מאילנות הרי הוא כחצר ומותר. משום דמצי למיזל בין אילן לאילן. ואיכא דאמרי כשדה אסור לטלטל בו כחצר מותר לטלטל
יהיב ליה ומש"ה קוצץ ונותן דמים: ומ"ש מבור דאמר ספק זה קדם לא יקוץ. התם באילן דבור כיון דודאי דהיכא דידעי' דודאי
בו: מ"ש גבי עיר דקתני אם העיר קדמה קוצצין ואין נותן דמים ומ"ש גבי בור דקתני אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים אמר רב
דהאילן קדם לא יקוץ ספיקו נמי לא יקוץ. קאי ז) זיל אייתי ראיה דאילנך קדם ושקול דמיך:
(הונא) [כהנא] מש"ה גבי עיר אינו נותן דמים משום דליכא למיקם עלה דמלתא. למאן שאיל דמים הואיל ומרבים אתי למגבי
פיסקא מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה. משום דקא מזיק התבן שזורין מן התבואה לבני העיר: מ"ש דגורן מרחיק נ'
סמכי אהדדי ולא יהבי כלום דקדירה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא שזה סומך על זה וזה על זה אבל גבי בור כיון דמיחיד
אמה. ולגבי נטיעות מרחיקין בכדי שלא יזיקו דהיינו בציר מחמשים אמה: רב אשי אמר. סיפא ורישא חדא טעמא הוא דמה טעם
אתי למגבי לא סמך אלא חד וידע למאן שאיל דמים ומש"ה קוצצין ונותן דמים ודלמא משום האי טעמא לא מצית למימר גבי
מרחיק נ' אמה מן העיר כדי שלא יזיק לנטיעות ולנירו: בשלמא לרב אשי. דמפרש טעמא דמתני' ניחא דכן הכי נמי קתני בברייתא
עיר אם קדמה דאין נותן דמים דהא קתני גבי סיפא דמתני' אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים אלמא דלא משום האי טעם הוא.
אלא לאביי קשיא דמתרץ סיפא לגורן שאינו קבוע והא קתני רישא דברייתא מרחקין מן מקשואין ומדלועין דהיינו נטיעות נ'
אלא היינו טעם הוא דמתני' דשני בין קדמה העיר לקדם הבור דשני היזק דיחיד מהיזק דרבים ולהכי גבי עיר דאיכא היזק דרבים
אמה: קשיא. בשלמא מקשואין ומדלועין מש"ה צריך להרחיק חמשים אמה דאזיל התבן ויתיב על פרח. בליביה. פרח. כמו ויצא
קוצץ ואינו נותן דמים אבל גבי בור דליכא היזק דרבים קוצץ ונותן דמים: אמאי קוצץ והדר נותן דמים הא מעיקרא מצי למימר
פרח שתרגומו ואפיק לבלבין: ומצבי ליה. ומנפחו ומיבשו: מפני שעושין אותו גלל. התבואה הזרועה בקרקע תיעשה זבל ותירקב:
להו בעל האילן הב לי דמי ברישא והדר איקוץ הואיל דאילני קדם אמר רב כהנא מש"ה קוצץ מעיקרא והדר נותנין דמים דמצו
א) צ"ל במס' ערכין דף לג. ב) אולי צ"ל משום דהוי צורך לוים וכו'. ג) עי' סוטה כז במשנה ועירובין דף נו ע"ב וצ"ע. ד) נראה דצ"ל ומגרש שדה מ"מ להיכא וכו' סמוך לעיר אסור. ה) ר"ל עבדינן אבל בתוך כ"ה אפי' אילנות וכו'. ו) עי' תד"ה ולימא ודו"ק. ז) צ"ל
הכא דוודאי למיקץ קאי ספיקו נמי אמרינן ליה קוץ וזיל אייתי ראיה.