לא
יחפור
פרק
שני בבא בתרא
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שעושה
אותו גלל. אע"ג דגלל משביח הקרקע כשהיא כולה
שעושה אותו גלל.
מרבה לו זבל ושורף את הזרעים
שנזרעו בו:
פב
א) לעיל יח., ב) גיטין לא:,
א ב מיי' פ"י מהל'
גלל מזיק: אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר.
מתני' את הנבלות ואת הקברות כו'. משום ריח רע: אלא למזרח
ג) [בילקוט ובע"י איתא שם],
שכנים הל' ג סמג עשין
ד) [עי' בערוך ערך ערף שכתב
פב טוש"ע ח"מ סי' קנה
העיר. שאין הרוח מזרחית קשה (ג) תדיר אא"כ באה לפורענות
משום דרוח מערבי שהוא קשה ירחיק ויוליך הריח מן העיר כדאמרי'
סעיף כג:
בשם רבינו גרשום פירוש נכון
פג ג מיי' שם הלכה ה'
על זה], ה) [בתריה רש"ש],
אבל כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת
דכתיב (יונה ד) רוח קדים
(ברכות מ.) הישן למזרח גרנו דמו בראשו מפני שרוח מערבית מביא
ו) בס"א: תלמידי ישו, ז) [ועי'
הקש בחוטמו: מפני שהיא
סמג שם טוש"ע שם
חרישית ותך השמש וגו' לפיכך אינה
תי"ט דהכא סוף מ"ט ומ"ש
סעיף לא:
שעושה אותו גלל: מתני' מרחיקין את
פד ד טוש"ע א"ח סי' צד
תדירה. לא גרסי' מ"ט דמן הברייתא
מביאה הריח לעיר: חוץ מן מערבה.
עוד ביומא פ"ה מ"ב ע"ש],
❖
א
ח) וכ"פ הערוך ערך אסתנא
סעיף ב בהג"ה:
בגמ' מפרש טעמא: גמ' וסומך. אינו
היא דהכי איתא בתוספתא (פ"א ע"ש):
הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר
עי' תוס' גיטין לא: ד"ה שדיא
וצבא השמים לך משתחוים. וא"ת
❖
צריך להרחיק נ' אמה: שאינו עושה
נשיב,
חמשים אמה ב אין עושין בורסקי אלא למזרח
גליון הש"ס
כלל. ומרחיק נ' אמה דקאמר ר"ע
בלילה נמי במזרח משתחוים
העיר רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה
אשאר רוחות דרישא קאי: תדירא
וי"ל דאין לנו ללמוד אלא ממה שאנו
גמרא ומשתחוה קשיא. עי'
תורה אור השלם
חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה
סנהדרין דף צא ע"ב:
ברוחות. אותו צד תדיר ברוח
רואין וא"ת ואמאי לא נדע מקום
תוס' ד"ה אוריה כו' ולר"ח
1 הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ יִפְרֹשׂ
א) ומרחיקין את המשרה מן הירק ואת
שרוח מערבית מנשבת תדיר משאר
תפלה מבית המקדש שהיתה שם
עיקר. עי' קדושין דף יב ע"ב
כְּנָפָיו לְתֵימָן: איוב לט כו
תוס' ד"ה והאיכא: שם ד"ה
הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן
2 אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ אַתָּה
רוחות: רוח צפונית מנשבת עם כל
שכינה במערב וי"ל דמשם אין ללמוד
רוח מזרחית. כדפי'
עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי
אחת. מהרוחות לפי שהיא רכה
הדבורים ורבי יוסי מתיר בחרדל:
דאע"ג דשכינה בכל מקום אי אפשר
ג
הקונטרס במתני' כצ"ל
הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ
❖
גמ'
ברש"י חבקוק א' ח':
להשים ארון וכפורת אלא בצד אחד
ומתוקה וצלולה כדאמר ביבמות
איבעיא להו ר' עקיבא היכי קאמר לכל
וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל
אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת
(דף עב.) וממתקתן: בן נץ. מלאך
וריצב"א אומר דמשם אין ללמוד
רוח הוא עושה וסומך חוץ ממערבה
כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ
העשוי בדמות נץ: מעמידה. בכנפיו:
דשכינה במערב דנהי דבית קדשי
מִשְׁתַּחֲוִים: נחמיה ט ו
רבינו גרשום
דמרחיק נ' אמה ועושה או דלמא לכל רוח
3 הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ
תדירא בשכינה. במערב היא שוכנת:
הקדשים היה במערב המקדש מ"מ
פיסקא
בורסקי. מקום
הוא עושה ומרחיק חמשים אמה חוץ
וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ:
לאבותינו. אנשי כנה"ג שאמרו מקרא
הארון שהשכינה שם כדכתיב (שמות כה)
שמעבדין בו העורות
איוב לח לה
ממערבה דאינו עושה כלל ת"ש דתניא ר"ע
4 וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי
ומסריח: אלא למזרח העי'.
זה בספר עזרא: וצבא השמים.
ונועדתי לך שם היה במזרח בית קדשי
מפני שרוח מערבי שהיא
יֹצֵא וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא
לכל
אומר לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים
רוחתא אוקמן.
השמש והירח העומדים במזרח: לך
הקדשים ז):
תדירא מנשבת בו ודוחה
זכריה ב ז
לִקְרָאתוֹ:
5 יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל
הסריחה שאינה באה לעיר:
אמה חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר
משתחוים. למערב: ודלמא. הם
כל הני אמוראי לית להו הא דתניא
חוץ ממערבה. שהיא תדירא
כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי
למזרח משתחוים וכי תימא אין דרך
בברכות (דף ל.) שחייב אדם להתפלל
מפני שהיא תדירא א"ל רבא לרב נחמן מאי
ודוחה את הסריחה לעיר א)
דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב:
להשתחוות סמוך לרב הם עושין
נגד ירושלים משום דכתיב והתפללו
מש"ה אין עושין: שאלמלא
דברים לב ב
תדירא אילימא תדירא ברוחות והא אמר
ב)
6 הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס וְכֶסֶף
כן. שרוח צפונית מבלבלתן
כעבד שנטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו
אליך דרך ארצם אלא סברי כר'
רב חנן בר אבא אמר רב ד' רוחות מנשבות
אין העולם מתקיים:
בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף
ישמעאל דאמר בכ"מ שכינה ומאן
ומשתחוה כשהוא הולך לאחוריו משנטל
(ה)
יפרוש כנפיו לתימן. משום
וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל יִסְגְּדוּ אַף
❖
בכל יום ורוח צפונית עם כולן שאילמלא כן
דמעמידה לאותו רוח תדיר:
ישעיהו מו ו
יִשְׁתַּחֲווּ:
פרס מתרחק תמיד בהשתחויה:
דאמר שכינה במערב סבר כר"ע
בתפלה. שהשכינ' במערב
אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת ורוח
פרס. מתן: אתה הוא ה' לבדך.
דאמר מפני שהיא תדירה ור' חנינא
ומש"ה צריך להרחיק
דרומית קשה מכולן ואילמלא בן נץ
משם: לך משתחוים. [צבא]
הגהות הב"ח
בתר ה) וצבא השמים כתיב ועל עסקי
דשמעתין דאמר כגון אתון דיתבון
השמים היינו השמש והירח
שמעמידה מחרבת את העולם שנאמר
שליחות צבא השמים הוא משבח
לצפונא דארעא דישראל אדרימו סבר
(א) גמ' שהודיעונו מקום
כשיוצאים במזרח לך
תפלה: (ב) שם אמר רב
משתחוים למערב ושם
המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן
ואומר אתה הוא לבדך במדה זו:
לה כברייתא דברכות:
1
יהודה אמר רב מאי דכתיב
צריך להחזיר בשעת תפלה:
אוריה.
לשם מחזירין שליחותן. כשבאין לומר
לשון שפ"ה דאוריה מערב
אלא מאי תדירא תדירא בשכינה דאריב"ל
יערוף: (ג) רש"י ד"ה אלא
ואימא. שהשכינה במזרח
וכו' קשה תמיד אא"כ:
ודקאמר לך משתחוים
עשינו שליחותך צריכין לשוב אל מקום
נראה לר"ת $ולר"ח עיקר ח):
בואו ונחזיק טובה לאבותינו (א) שהודיעו מקום
רוח מערבית שבא מערפו של
(ד) ד"ה והנה המלאך וכו'
עושים כעבד שנוטל
שהשולחם עומד שם: למקום
שחזר בו המקום מליתן בה
פרס מרבו ומשתחוה
תפלה דכתיב 2 וצבא השמים לך משתחוים
מדה: (ה) תוס' ד"ה לכל
עולם. כדפי' בקונט' מאחורו
שמשתלחין. פי' באותו מקום שנשתלחו
וחוזר לאחוריו. כך בשעה
מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודלמא כעבד
וכו' דאמר שכינה בכ"מ
שיוצאין ממזרח חוזרין
❖
שם אף שם השכינה מצויה ואומרים לו
של עולם דמערב קרוי אחור דכתיב
ומאן דאמר:
פניהם לשכינה במזרח
שנוטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו $ ומשתחוה
עשינו שליחותך: והנה המלאך הדובר
אחור וקדם צרתני ודרשינן [בחגיגה]
ומשתחוים ושוב יוצאין
קשיא ורבי אושעיא סבר שכינה בכל מקום
וזורחין. קשיא: לבדך
בי יוצא. בנבואת זכריה למוד את
(דף יב.) לענין מזרח ומערב וכתיב
משליחותך ומשנה מבשר
מוסף רש"י
דאמר רבי אושעיא מאי דכתיב אתה הוא
ירושלים כמה ארכה וגו' ומלאך אחר
נמי ארם מקדם ופלשתים מאחור
ודם: ויאמרו לך הננו. בכ"מ
2
ומרחיקין את המשרה.
שהן. [מלמד] שהשכינה
יוצא לסתור שליחותו של ראשון שחזר
(ישעיה ט) וקרי נמי דרום ימין ולצפון
ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו'
מים ששורין בו את הפשתן,
בכל מקום: והנה המלאך
בו המקום (ד) ולא יתן בה מדה
שמאל כדאמרי' בשמעתין והיינו משום
שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם שלוחי בשר
מן הירק. שלמיני מאכל,
הדובר בי יוצא מאת
כרוב ושומין וכרישין (לעיל
השכינה ומלאך אחר יוצא
ואומר פרזות תשב ירושלים והרי
דשכינה במערב ופני השכינה למזרח
ודם ממקום שמשתלחים לשם מחזירים
יח.). ואת הכרישין. כרתי,
לקראתו. מן צד אחר יוצא
שניהם מאת השכינה באים ואחריו
לכך קרוי מערב אחור ומזרח קדם
פוריל"ש (שם). ואת החרדל
ולפני שכינה: דמודי בה
שליחותן אבל שלוחיך למקום שמשתלחין
מן הדבורים. שאוכלין
לא נאמר אלא לקראתו זה בא מכאן
ודרום ימין וצפון שמאל ולמ"ד שכינה
מיני. שמשתחוין לצבא
משם מחזירין שליחותן שנאמר התשלח
את החרדל ומחדד את
השמים היוצאין מן המזרח:
ג)
3
וזה בא מכאן: רב ששת. מאור עינים
בכל מקום צ"ל דהאי דקרי מזרח
פיהם ואוכלות את דבששלהן
אוריה. קורין בלשונן לרוח
ברקים וילכו ויאמרו לך הננו יבואו ויאמרו
הוה: לכל רוחתא אוקמן. העמידני
קדם ומערב אחור ודרום ימין וצפון
(שם). ד' רוחות מנשבות
מערבי: יערוף כמטר לקחי.
בכל יום. מזרחית בבקר
זה העוסק בתורה לשמה
לא נאמר אלא וילכו ויאמרו מלמד שהשכינה
להתפלל: דמורו בה מיני. תלמידי
שמאל משום שכינה בבית המקדש
ורוח דרומית בחצי היום
ומרכין אזניו לשמוע לקחי
בכל מקום ואף רבי ישמעאל סבר שכינה
עובדי ע"ז ו) מורים הוראה להתפלל
שהיה במערב ופני השכינה כלפי
ומערבית בתחלת הלילה
עושה טובה לעולם כמטר
וצפונית בחצי לילה, כמהלך
זה שבא מן מערב: שבאה
במזרח: אוריה. אני שמעתי כך קורין
ישראל שהיו במזרח ומשתחוים שם:
בכל מקום דתנא דבי רבי ישמעאל מנין
חמה שמהלכת ממזרח לדרום
מערפו של עולם. מרוח
הגה"ה
למערב בלשון פרסי. ול"נ שכך קורין
ורבינו יצחק בר יהודה
ומדרום למערב וממערב
מערבי ערפו של שכינה
ששכינה בכל מקום שנאמר 4 הנה המלאך
לצפון (סנהדרין טז.) שש שעות
הוא. דכתיב צפון וימין אתה
למזרח בלשון לעז והיינו דקאמר אויר
פירש דכשעמד אדם הראשון
הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו
ראשונות של יום מנשבת
בראתם דמשמע דימינו של
יה שהשכינה במערב ופניו למזרח
כשנברא היו פניו למזרח ואין נראה
רוח מזרחית מהלוך החמה
שכינה בדרום ושמאלו לצד
אחריו לא נאמר אלא לקראתו מלמד
ושש אחרונות רוח דרומית
נמצא המזרח אוירו: יערוף כמטר לקחי.
שהיה ערפו כלפי השכינה למאן
צפון ופניו למזרח וערפו
ובתחלת הלילה רוח מערבית
ששכינה בכל מקום ואף רב ששת סבר
למערב אלמא דשכינה
משה רבינו דימה את התורה לארבע
דאמר שכינה במערב. ע"כ הגה"ה:
ובחצות הלילה רוח צפונית
במערב: ותזל כטל אמרתי.
רוח מזרחית שמסערת כל העולם
שכינה בכל מקום דא"ל רב ששת לשמעיה
רוחות כשם שאי אפשר בלא הם כך
(ברכות ג:). ורוח צפונית.
היינו שמזלזל תורה שעוסק
נוחה היא לא חמה ולא צוננת
שלא לשמה מביא רעה
לכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח ולאו משום
כולו. והא דמשמע במתניתין
אי אפשר לעולם בלא תורה: מערפו
וממתקת את שאר הרוחות
לעולם כרוח צפוני שמנשב
של עולם. אני שמעתי מחוזקו של עולם
שהיא נוחה מכל הרוחות היינו כשהיא
דלית ביה שכינה אלא משום דמורו בה
(גיטין לא:).
ומביא רעה לעולם: עד
ד
שמזלת את הזהב. שנותנין
על שם שהשכינה במערב ס"ל. ואני
באה כדרכה אבל כשבאה לפורענות
מיני ורבי אבהו אמר שכינה במערב דא"ר
בני אדם כספם וזהבם
אומר מאחוריו של עולם שהמערב קרוי
היא מסערת $ כדפי' הקונט' במתניתין:
בזול בשביל התבואה:
אבהו מאי אוריה אויר יה אמר רב יהודה (ב)
כשעירים עלי דשא. זהו
אחור שנאמר הן קדם אהלך ואיננו
וממזרים
מאי דכתיב יערוף כמטר לקחי זו רוח
העוסק בתורה שלא לשמה:
5
ואחור ולא אבין וגו' (איוב כג): שמזלת
כשעירים. כשד: וכל העוסק
מערבית שבאה מערפו של עולם תזל כטל אמרתי זו רוח צפונית
ד)
בתורה לשמה מביא טובה
את הזהב. שמחממת ומביאה שרב
לעולם כרביבים הללו
שמזלת את הזהב וכן הוא אומר 6 הזלים זהב מכיס כשעירים עלי דשא
ורעבון בא והזהב זל: וכן הוא אומר.
שיורדין בנחת:
זו רוח מזרחית שמסערת
את כל העולם כשעיר וכרביבים עלי עשב זו
זהב: כשעיר. שד:
דכתיב זילותא גבי
5
א) נראה דצ"ל משו"ה אין
רוח דרומית שהיא
מעלה
רביבים ומגדלת
עשבים תניא ר"א אומר עולם
לאכסדרה
עושין כל עיקר.
לאכסדרה