כו:
לא
יחפור פרק
שני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד דאמרי ליה הא דאמר רב יהודה מיצר שהחזיקו כו'. תימה מאי
שהחזיקו בו רבים. לעשותו להן דרך אסור לקלקלו אע"פ שהוא של
צח א ב מיי' פ"ה מהל'
א
א) ב"ק כח. לעיל יב. ע"ש
ולקמן ס: ודף ק., ב) בס"י
מעילה הלכה ו:
יחיד. ואנא נמי הא אחזיקי ליה: לבתר דנפק. רב פפא: אמר. רב הונא
מייתי מרב יהודה דרבים שאני דאי לאו הכי קשיא מתני' דקתני
ב
צט ג מיי' שם ופ"י מהל'
איתא חדייבא, ג) מעילה יג:,
אמאי לא אמרי ליה: בתוך שש עשרה אמה. לאילן הויא חזקה דאילן
קוצץ ויורד ופירש ר"ח וריב"ם דרבים החזיקו במצריה דרב הונא
ד) שביעית פ"א מ"ו, ה) ג"ז
שכנים הל' ז סמג עשין
שם מ"ה, ו) בס"י חדייבא,
פב טוש"ע ח"מ סי' קנה
וברשותו דאי לאו הכי אין חזקתו מועלת כדמשמע בהמניח (ב"ק
אבל חוץ לשש עשרה אמה אין חזקתו חזקה שאע"פ ששרשיו מתפשטין
ז) [וכולו רש"ש], ח) צ"ל
סעיף ל:
דף כח. ושם) ואתא רב הונא וקא חפר
כ"ה אמה אינן יונקין אלא בתוך ט"ז
ק ד מיי' פ"ג מהלכות
שאינן, ט) צ"ל כדמשני התם.
רש"ש, י) צ"ל וההיא דתנן.
אמה סמוך לאילן וכדאמרינן לקמן
ברשות הרבים וקצץ שרשים דרב פפא
שמיטין הל' ה סמג לאוין
עד דאמרי ליה הא דאמר רב יהודה מצר
ג
❖
א)
רסז:
רש"ש,
❖
ומשום הכי פריך מדרב יהודה דכיון
ואנא (א) הוא חוץ לט"ז אמה קייצנא:
שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו לבתר דנפק
קא ה מיי' שם הל' ב:
הדייבא. דמן הדייב: לא נהנין.
שהחזיקו בו רבים אינו רשאי לחפור
ו)
אמר אמאי לא אמרי ליה כאן בתוך שש
גליון הש"ס
מדרבנן: ולא מועלין. אם נהנה
והא דקאמר אמאי לא אמרי ליה
עשרה אמה כאן חוץ לשש עשרה אמה:
רבינו גרשום
לא מעל אלמא לא קדשי: מידי
כאן בתוך שש עשרה אמה וכו'
תוס' ד"ה גזלן כו' דאע"ג
היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד
דמותר לסמוך. עיין בר"ש
מצר שהחזיקו בו רבים
איריא. מסקנא דקושיא הוא. כלומר
ה"פ כלומר כי קאמר רב יהודה מצר
❖
ריש בכורים:
אסור לקלקלו. ואבותי
והעצים שלו (וכו'): בעא מיניה יעקב ב) הדייבא
שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ה"מ
מכולה לאו איריא היא לא למשמע
ואבות אבותי החזיקו בו
מרב חסדא עצים של מי אמר ליה תניתוה
מכמה שנים: לבתר דנפק
תוך ט"ז אמה אבל חוץ לט"ז אמה
מינה בתר אילן ולא למשמע מינה
רב פפא אמר רב הונא אמאי
הגהות הב"ח
שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש
מותר לקלקלו כיון שמניח ט"ז אמה
בתר קרקע דטעמא משום דהנך
ג)א
לא אמרי ליה כאן בתוך שש
(א) רש"י ד"ה בתוך שש וכו'
כדין רשות הרבים ובסוף חזקת
שרשים גידולים הבאים לאחר שהוקדש
עשרה. סמוך למיצר אם
ד
לא נהנין ולא מועלין אי אמרת בשלמא בתר
ואנא חוץ כצ"ל ותיבת הוא
נטוע ויוצאין שרשין מתחת
הבתים (לקמן דף ס:) דאסר רבי יוחנן
האילן הוא ואיכא למ"ד במס' מעילה [יג.]
אילן אזלינן משום הכי לא מועלין אלא אי
נמחק: (ב) ד"ה כמה וכו' כי
ונכנסין לשדה חבירו קוצץ
לאדם שכנס תוך שלו להחזיר כתלים
אין מועלין בגידולין אפי' שרשי הקדש
עבדת ליה רצועה אחת של
ויורד וכאן חוץ לט"ז אמה
אמרת בתר קרקע אזלינן אמאי לא מועלין
אמה: (ג) ד"ה הא לא כו'
שהרחיקו כדין ושוב נכנסין
בשדה הקדש: לא נהנין איצטריכא
במקומן ה אע"גדאיכארווחאכדמשמעט)
שש עשרה אמה לכל:
שרשיו מתחת לשדה חבירו
אלא מאי בתר אילן אזלינן אימא סיפא בשל
ליה: רבינא אמר ל"ק. רישא דקתני
התם אליבא דר"ל הכא איכא רווחא ו
(ד) תוס' ד"ה עד דאמרי ליה
אמר רב יהודה דאסור
הקדש הבאים בשל הדיוט לא נהנין ולא
הא דאמר רב יהודה וכו'
לקלקלו:
רווחא דקאמר התם (ד) שאינו סותם
בתר אילן אזלינן היינו בתוך ט"ז
פיסקא הבאין בשל הקדש
דקאמר התם היינו שאינו
מועלין ואי בתר אילן אזלינן אמאי לא מועלין
כל רשות הרבים אבל ליכא רווחא
אמה וסיפא דקתני של הקדש באין
סותם: (ה) ד"ה גזלן וכו'
בשדה הקדש לא נהנין מהן
ויכול לומר מן האדמה אשר
מן השרשין לכתחלה א)
מידי איריא בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן
ט"ז אמה אבל אי איכא רווחא ט"ז
בתוך של הדיוט לא מועלין היינו
❖
נתת לי:
אבל הנהנה מהן כדין הקדש
חוץ לט"ז: גזלן הוא. שיונק משדה
אמה מודה רבי יוחנן דמותר לקלקלו
וקא סבר אין מעילה בגידולין רבינא אמר לא
היינו דלא מועלין דבתר
חבירו: ואין מביאין ממנו בכורים.
ומחזיר כתלים למקומן כדאמר הכא
אילן אזלי דשל הדיוט הוא
קשיא כאן בתוך שש עשרה אמה כאן חוץ
ג
מש"ה מה שקוצצין מן
מוסף רש"י
ומיהו קשה מאי קאמר רב פפא
אין צריך להביא ממנו בכורים דבעינן
לשש עשרה אמה: אמר עולא אילן הסמוך
השרשים יתן לבעל האילן:
אשר תביא מארצך (דברים כו): עשר
אמרי ליה מכולהי מאי כולהי ומפרש
מיצר שהחזיקו בו רבים.
ושל הקדש. אילן הקדש:
למצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא
שהשווהו ותקנוהו להילוך
לעולם בתר אילן אזלי
נטיעות מפוזרות בבית סאה. לארכו
ה"ר מנחם דמכולהי היינו מכל הני
והבעלים ידעו ושתקו, אסור
שרשים. ואמאי אין מועלין
ואין מביאין ממנו בכורים מנא ליה לעולא
דתנן י) אם האילן קדם לא יקוץ ספק
ולרחבו כולן בשוה יונקות מכל בית
לקלקלו. דודאי לרבים מחל
בסיפא משום דאותן
הא אילימא מדתנן עשר נטיעות המפוזרות
(רשב"ם לקמן ק.). שרשי
השרשים של הקדש שבאין
ד)
ד
כו' ולא יכלי ליה שהיה דוחה אותו
סאה וכולם ז) צריך להם ומותר לחורשו
אילן של הדיוט הבאין
בשדה הדיוט בגדולין של
בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה
דמיירי באילן עצמו אבל השרשים
ערב שביעית עד ראש השנה שהלכה
בשל הקדש לא נהנין
הקדש הבאין לשדה הדיוט
ולא מועלין. דאזלינן בתר
לאחר שהוקדש עסקינן
בשבילן עד ראש השנה כמה הוו להו
יקוץ ור"ת מפרש דרב הונא היה קוצץ
למשה מסיני הוא. ובית סאה חמשים
אילן ואילן בשל הדיוט קאי
ומש"ה אין מועלין דסבר
ולוקח השרשים לעצמו וא"ל רב
אמה על חמשים אמה שחצר המשכן
תרי אלפין וחמש מאה גרמידי לכל חד וחד
(מעילה יג:). של הקדש
אין מועלין בגידולין ב)
הבאין בשל הדיוט לא
דאמר אבותי הקדישו קירות
פפא מאי האי כלומר למה אתה
קרוי בית סאתים והוא מאה על
ז
כמה מטי ליה מאתן וחמשין הא לא הוי
נהנין. הואיל ועיקרו קאי
ואנו נתיר גמזיות: ורבינא
❖
חמשים: כמה הוי להו. בית סאה כי
לוקח השרשים לעצמך א"ל דתנן קוצץ
בשל הקדש (שם).
אמר. לעולם בתר אילן
דעולא ואלא ה) מדתנן ה שלשה אילנות של
ויורד וכיון שבדין אני קוצץ כמו כן
עבדת להו רצועה של אמה רוחב:
אזלינן ומש"ה לא מועלין
(ב)
ג' בני אדם הרי אלו
מצטרפין וחורשין כל
ודקא קשיא לך בסיפא
תרי אלפים וחמש מאה גרמידי.
יהו העצים שלי ואמרי ליה מכולהי
אמאי לא אזלינן בתר אילן
מוסף תוספות
בית
היינו הנהו דמייתי הכא וההיא דמייתי
שהרי יש כאן נ' רצועות של חמשים
ומועלין הא לא קשיא
א. פירש רש"י ז"ל ואנא
דרישא משום הכי אין
לקמן שרשי אילן הדיוט הבאים כו' דמינה מוכח לקמן דהעצים שלו
אמה ועולות לאלפים וחמש מאות אמה חלוק אותן לעשר אילנות
נמי אחזיקי לי. רמב"ן.
מועלין דנטוע הוא בפחות
דקתני במתני' היינו של בעל האילן ולא יכלי ליה שדחה לו כדדחי
תמצא צירוף קרקע יניקת כל אילן ואילן בין הכל מאתן וחמשין אמה
ב. אבל ביחיד מותר
מט"ז אמה סמוך למיצר
לקלקלו. שם. ג. [ב]מקום
אע"ג דאיכא למימר דיניק
אורך באמה רוחב: הא לא הוי כדעולא. דשיעור עולא נפיש
ליה לקמן עד דא"ל מרב יהודה כו' דנהי שלא תועיל חזקתי כחזקת
שהחזיקו בו בני רשות
הוא משל הקדש לא מועלין
רבים לענין שלא תהא רשאי לקוצצו לענין זה מיהא תועיל שיהו
דאמר דאילן יונק שש עשרה (ג) לכל צד הרי ל"ב על ל"ב עשה מהן
הרבים. שם. ד. [ו]אני כבר
דשדינן עיקרו בתר אילן
הנחתי להם דרך רחב ט"ז
אבל סיפא דקתני אילן של
העצים שלי ומסיק אמאי לא אמרי ליה חוץ לשש עשרה יש להיות
רצועה אחת של אמה רוחב כאשר עשית מבית סאה תמצאנה של אלף
וחוץ לט"ז אני חופר.
הקדש לא מועלין משום
דחוץ מט"ז אמות הוא נטוע העצים שלי כדאמר רבינא לקמן כאן תוך שש עשרה כו':
וכ"ד אמה שהרי יש כאן שלשים ושתים רצועות כל אחת ואחת ל"ב
רשב"א. ה. ואמרינן מ"ט
אלא הכא בגידולין הבאין לאחר מכאן. ויש ספרים דגרסי מידי
אמה: ואלא מדתנן שלשה אילנות. גדולים שיונקים יותר מן הנטיעות
דרבי יוחנן כדרב יהודה
דליכא למימר דמשרשי
דאמר רב יהודה מיצר
הקדש הן דהואיל שהוא
איריא הא בגידולין וכל זה מדברי המקשה כלומר על כרחך
ומפוזרין בבית סאה לארכו ולרחבו בשוה אע"פ ח) שאינו של אדם אחד
שהחזיקו בו רבים אסור
רחוק כל כך מי שקוצץ
לא תוכל לפשוט מכאן דבגידולין הבאין לאחר מכאן איירי ואי בתר
אלא של שלשה בני אדם מצטרפין להיות שדה אילן ולחרוש כל בית
לקלקלו. שם. ו. אלמא
אותן שרשין שהן לסוף ט"ז
לר' יוחנן הא דרב יהודה
אמה אין מכחיש כלום
אילן אזלינן רישא אשמועינן דאין נהנין וסיפא אשמועינן דאין מועלין
סאה בשבילן ערב שביעית עד עצרת כדין שדה אילן ואם לאו אין
אפי' בדאיכא רווחא הוא.
באילן מש"ה אין מועלין.
ואי בתר קרקע אזלינן רישא אשמועינן דאין מועלין וסיפא דאין נהנין
חורשין אלא כל אחד כדי צרכו דהיינו תחתיו וחוצה לו כמלא אורה
שם. ז. אע"פ שיש [לך]
ומתני' דקתני העצים של מי
לקוץ. רמב"ן. ח. בהם
אם בתוך ט"ז אמה חופר
בגידולין וא"ת ההיא בבא דאשמועינן דאין מעילה בגידולין לשמעינן
וסלו והשאר הוי שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח:
מדרבנן משום מעילה
וקוצץ הן של בעל האילן
בית בהקדש.
של הקדש הבאין בשל הקדש דהוי רבותא טפי וי"ל דנקט הכי משום
ריטב"א.
ואם חוץ לט"ז אמה חופר
ט. [ו]אכתי מצינן למילף
וקוצץ הן של בעל
אידך בבא דאשמועינן דאין נהנין דהוי רבותא טפי שאין הכל של הקדש ור"ח לא גריס אלא והמתרץ הוא דקאמר הכי דמוקי סיפא דאין
ח
מרישא דבתר אילן אזלינן.
[הקרקע]: אמר עולא אילן
מעילה בגידולין והא דלא נקט דשל הקדש בשל הקדש משום דבעי למינקט דומיא דרישא דאין הכל דהקדש אלא חד דהקדש וחד דהדיוט אבל
ט
תוס' רי"ד. י. שהוא עיקר
הסמוך למצר של שדה
יניקתו וכגופו חשובין.
אי בתר קרקע אזלינן ורישא אשמועינן דאין מעילה בגידולין ליתני רישא של הקדש בשל הקדש דאין מיושב כל כך לומר תנא רישא אגב
חבירו בתוך לט"ז אמה.
סיפא כמו תנא סיפא אגב רישא: רבינא אמר לא קשיא כאן תוך ט"ז כו'. רישא בתוך ט"ז אמה דבתר אילן אזלינןי וסיפא חוץ לט"ז
ריטב"א. יא. דלא חשיבי
שרשיו יונקין משדה חבירו
כלום. שם. יב. שפירש
ואין מביא מפירותיו
אמה דבתר קרקע אזלינן ואם תאמר וליתני אידי ואידי תוך ט"ז וליתני סיפא מועלין אי נמי אידי ואידי אחר ט"ז וליתני ברישא מועלין וי"ל
אין מביאין ממנו ביכורים
ביכורין דאין יכול לקרות
יא
דתנא הכי לאשמועינן דבתרוייהו בין בתוך ט"ז אמה בין חוץ לט"ז אמה לא נהנין ולא מועלין: גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים. פי'
אין צריך להביא. רשב"א.
את ראשית פרי האדמה
יג. ואמר כי לגבי זה דינו
אשר נתתה לפי שיונק
ר"ח משום דאין מביאין גזל על גבי המזבח שנאמר אני ה' שונא גזל בעולה (ישעיה סא) וכתיב והבאתם גזול וגו' (מלאכי א) ולית לן דעולא
כגזלן שאין צריך להביא
משדה אחרים: מנא ליה
❖
ממנו ביכורים. ריטב"א.
לעולא הא. דאילן יונק מכל
דהא בהדיא פסקינן כרבי יוסי דאמר זה נוטע בתוך שלו כו' וא"ת לפירושו עולא כמאן סבר דכרבנן נמי לא הוי דרבנן לא בעו הרחקה אלא
צידיו עד שש עשרה אמה
ד' אמות ולעולא שש עשרה אמה וי"ל דעולא הוי מוקי מתניתין בצונמא כדמוקי לה בריש פירקין ולהכי לא בעי אלא ד' אמות ומיהו קשיא
אילימא מדתנן במס'
שביעית עשר נטיעות
לרבי יצחק דפריך לקמן לעולא מהקונה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו כל שהוא ומאי קושיא שאני התם שקנאו ולא הוה גזלן ונראה כפי'
רבינו גרשום (המשך)
המפוזרין בתוך בית סאה
הקונטרס $ דאע"ג דמותר לסמוך אין מביאין ממנו בכורים דבעינן אשר תביא מארצך ולקמן דאמר אילן הסמוך מביא וקורא שעל מנת כן
יב
יג
לפי שהנטיעות הן בחורות
בשביעית והיו חורשין כל
צריך לתקן ערב ששית
בית סאה (שהן נטיעותיהן)
הנחיל יהושע את הארץ לא קאמר שעל מנת כן הנחיל שיהא מותר לסמוך דבלאו הכי שרי אלא על מנת כן הנחיל שיהא חשוב כמו מארצך
הנכנסת לשביעית כדי שלא
בשבילן ל' יום קודם לראש
עשר
נטיעות המפוזרות כו'. בסוכה (דף לד.) אמר עשר נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני
ויכול לומר (ה) אשר נתת לי:
יתקלקלו לפי שאין חורשין
השנה ועד ראש השנה דהכי
ודוקא עשר לתוך בית סאה אבל פחות אין צריכין חרישה כל כך וכן נמי אם היו בבית סאה יותר מעשר נטיעות אין חורשין לפי שעומדין ליעקר:
קי"ל ערב שביעית דהיינו
שנה ששית הנכנסת
א) [צ"ל לכתחילה כדין הקדש
כמה בשביעית לא חורשין כלל
אבל הנהנה מהן לא מועלין
כי אם שדה לבן עד הפסח ושדה אילן עד העצרת אבל שדה נטיעות שבחורות נינהו היו חורשין שלשים יום לפני ראש השנה כדכתיב בחריש ובקציר תשבות אם אינו ענין לשביעית עצמה שכבר נאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה
דבתר אילן אזלי]: ב) כ"ה
וכו' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור תנהו ענין לחריש ולקציר של שנה ששית הנכנסת לשביעית שאינו רשאי לקצור ולחרוש לצורך שביעית ולא בשביעית לצורך שמינית אבל הני נטיעות כדי שלא יתקלקלו היו חורשין עד ראש
לשון הגמ' בפסחים דף נו
השנה שנכנסת שביעית:
ע"ב: