ד:
השותפין פרק ראשון בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאפוקי
מדאביי. ואביי סבר דשפיר אית ליה למיתני תקנתא
נשעייה באמתא מלבר. יהא טח בטיט אמה בראש הכותל מבחוץ:
כ א מיי' פ"ב מהל' שכנים
א) [גי' הערוך ערך קפל ג'
אם
קיפולא], ב) נ"א ריבי.
הלכה טז טוש"ע ח"מ
לרמאי: עמד וגדר את הרביעית. ל"ג אם עמד
ומקפל ליה. (ד) מקפלו: הוצא. אם עשו מחיצת נצרים כיצד יעשו
רש"ל, ג) ב"ק כ:, ד) נ"א ריבי.
סי' קנח סעיף ד:
חזית: סינופי ד) יריכי לבר. ראשי ההוצים ה) ישב לצד שדה חבירו
ניקף דהא לכולהו לישני דגמרא קאי אמקיף בר מלישנא בתרא
כא ב ג ד ה מיי' פ"ג
רש"ל, ה) צ"ל יסב, ו) [ג.],
ז) הך ול"ג ניקף אינו מפירש"י
מהל' שכנים הל' ג סמג
דקאמר מקיף וניקף איכא בינייהו והא דדייק בפרק כיצד הרגל (ב"ק
וכשיהיה סונף ההוצים כשיכלה האחד ויתן את חבירו יסנפנו מבחוץ:
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
רק שייך בהג"ה. רש"א,
❖
❖
דף כ: ושם) טעמא דניקף הא מקיף
הג"ה. יריכי כדאמרי' לעיל ו) טפח יתירא
ח) בס"א: כוליה,
קנח סעיף ו:
דמי
פטור היינו לההוא לישנא: קנים
לביני (ה) אורבי תמ"ש. ור"ח פי' מוציא
נשעייה באמתא מלבר וניעבד מלגיו עביד
א
בזול. וא"ת מאי שנא משדה שאינה
ראשי הקנים ודפנא (ו) שהוא הקנים
חבריה מלבר ואמר דידי ודידיה הוא אי הכי
רבינו גרשום
גליון הש"ס
עשויה ליטע דאם נטעה חבירו שלא
העומדים לחיזוק המחיצה לחוץ מתוך
השתא נמי דקפיל ליה חבריה ואמר דידי
גמרא קילופא מידע ידיע.
נשעייה עליה אמה מלבר.
ברשות אמר רב ושמואל בהשואל (ב"מ
פירושו משמע שהקנים שמעמידין מן
ודידיה הוא $ א) קילופא מידע ידיע הוצא אמר
בתשב"ץ ח"א סימן נ"ג היה
שאמה העליונה מייסד
הצד לסמוך הכותל וזהו לשון סניפין
דף קא.) שמין לו וידו על התחתונה
לו הגירסא כאן קיפולא וכ'
אותה בסיד על פני כולה
רב נחמן סינופי יריכי מלבר וניעבד מלגיו
ב)
שהוא היפוך הלשון מלשון
לאורך הכותל מבחוץ לצד
ע"כ: אלא בשטרא. אם עשה האחד
ואור"י דשאני הכא דמצי א"ל לדידי
קילוף וכעין מ"ש רש"י חולין
חבירו: קפיל ליה. שיבא
עביד נמי חבריה מלבר ואמר דידי ודידיה
❖
סגי לי בנטירא בר זוזא ומ"מ דמי
יביא עדים ויחתמו לו ואם (ז) עשהו
דף מד ע"א ד"ה דאקפל:
חבירו בסתר ומקליף אותו
הוא אי הכי השתא נמי גייז ושדי ליה ואמר
הסיד: מידע ידיע. מקום
קנים בזול יהיב ליה דאנן סהדי דאם
שנים יעידו עדים ויחתמו דס"ל קופלא
הקילוף ולא יועיל לו: כל
דטינא מעילויה הוצא לא ידיע: ולא
דידי ודידיה הוא משריק ליה טינא השתא נמי
היה מוצאם כ"כ בזול היה גודר בהם:
הני דאמרן היינו בכותל
הגהות הב"ח
שניה ושלישית לא. אומר ר"י
יעשו. חזית לא לזה ולא לזה והרי
של אבנים אבל [אם] אותו
אתי חבריה וקליף ליה קילופא מידע ידיע
(א) גמ' דידיה הוא א"ל
כותל מקני הוצא הוא מאי
דהיינו טעמא דאין לך אדם
סימן שלא עשאה האחד בשלו שאילו
אביי אמר הוצא לית ליה תקנתא אלא
ותנא תקנתא לרמאי וכו' א"ל
חזית מצי למקבע ביה דסניף
עשאה היה עושה חזית מבחוץ: ועביד
שלא היה מסייע לרביעית ע"מ שיהא
האי מאי בשלמא רישא:
ליה ריבי מלבר דלכי גדיל
בשטרא: אבל אם עשו מדעת שניהם: אמר
(ב) שם היינו דאיכא בין ת"ק
להו להוצא ליכוון דליהוי
דידיה. עשה חזית מבחוץ: ותקנתא
גדור מד' רוחותיו ובקונטרס פירש
לר' יוסי ת"ק סבר דמי קנים
רישייהו דהוצא כייפי לבר
ליה רבא מפרזיקא לרב אשי לא יעשו לא זה
לרמאי. בתמיה וכי מפני דאגת רמאין
לפי שכבר יצא מן השלשה מב"ד א זכאי:
כצ"ל ותיבת הכל לפי נמחק:
לאותו צד של חבירו (שדין)
ולא זה א"ל לא צריכא דקדים חד מנייהו
(ג) שם דעמד ניקף הוא
[ושריק] ליה טינא דלא
איכפל תנא למיתני הא מתני': ורישא.
הג"ה וקצת קשה דא"כ גם ברביעית
דמגלגלין: (ד) רש"י ד"ה
מצי חבירו לגזוז להו (ולא
ועבד דידיה ואי לא עביד חבריה אמר דידיה
יצא זכאי עד טפח אחרון ע"כ:
דקתני ועושה חזית מבחוץ לאו תקנתא
ומקפל ליה מקלפו הס"ד:
למישדינהו) [ולמישדינהו]
ורבי
(ה) ד"ה הג"ה יריכי וכו'
דאיכא היכרא ומקשינן
הוא ותנא תקנתא לרמאי קמ"ל א"ל ורישא
יוסי סבר אם עמד ניקף
משום רמאי הוא דלא לימא חבריה של
(א)
יתירא לביני ירכי תמ"ש. נ"ב
אפ"ה אתי חבריה (ומקבל)
וגדר את הרביעית. אע"ג
שנינו הוא: תנא דינא. הואיל ובקעה
לאו תקנתא לרמאי הוא א"ל בשלמא רישא
כך היה גורס בעל הג"ה וכך
[ומקפל] לההוא טינא ושדי
הוא גי' נימוקי יוסף:
דעד השתא היה מחמיר כדמשמע
ליה ואמר דידי ודידך הוא
אין מנהג לגדור אין יכול לכופו אלא כונס
תנא דינא ומשום דינא תנא תקנתא אלא
(ו) בא"ד ודפנא שהן
(וישנו) [ומשני] קילופא
לישנא דמגלגלין עליו את
לתוך שלו ובונה ואיידי דתנא דינא תנא
הקנים: (ז) ד"ה אלא כו' ואם
סיפא דינא קתני דקתני תקנתא אמר רבינא
מידע ידיע: אביי אמר.
עשאוה שנים: (ח) ד"ה
הכל להך לישנא לא הוי הכי
תקנתא ועושה חזית משום רמאי אלא
בשום ענין לכותל הוצין אין
הכא בהוצי עסקינן לאפוקי מדאביי דאמר
הג"ה תמ"ש וכו' דלא בעינן
לו תקנה לעשות שום היכר
דלשון אם עמד משמע ניקף ב:
סיפא דינא לא תנא דהא פשיטא דאם
דליכא כצ"ל ותיבת מ"ט
שיהא כולו שלו שחבירו לא
הגה"ה הוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא קמ"ל
עשו מדעת שניהם תעשה משל שניהם
נמחק: (ט) ד"ה דת"ק סבר
יכול לרמותו אלא בשטרא
דבחזית סגיא: מתני' המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את
וכו' מגלגלין עליו בכולן כצ"ל
אא"כ יכתבו לו שטר שכולו
ג) ב
וכולה משום תקנתא הוא דתנייה:
❖
ותיבת את הכל נמחק:
שלו ואין לחבירו בו כלום:
מתני'
הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו רבי יוסי אומר אם
המקיף את חבירו משלש
ג
ואם עשו מדעת שניהם.
גמ'
כותל בבקעה בונין אותו
רוחותיו. שקנה ג' שדות סביב שדה
עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל: אמר רב יהודה אמר
שניהן בשותפות ועושין
מוסף רש"י
חבירו לשלשת מצריה וגדר את שלשתן
שמואל הלכה כר' יוסי דאמר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את
חזית מכאן ומכאן להיכרא
המקיף את חבירו משלש
שהכותל של שניהם הוא:
ונמצא שדהו של אמצעי זה מוקף משלש
הכל ל"ש עמד ניקף ל"ש עמד מקיף איתמר רב הונא אמר הכל לפי מה
ד
ה
רוחותיו. שהיה לו לראובן
ולא יעשה חזית לא זה ולא
רוחותיו: אין מחייבין אותו. לתת כלום
שלש שדות אצל שדה
זה. וממילא ידעינן דשל
שגדר חייא בר רב אמר הכל לפי דמי קנים בזול תנן המקיף את חבירו משלש
כדאמרי' דסתם בקעה מקום שנהגו
שמעון משלש רוחותיו (ב"ק
שניהם הוא דכיון דלאחד
רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו הא
כ:). וגדר. ראובן, את
אין לו חזקה בו יותר
שלא לגדור הוא: הג"ה תמ"ש ול"נ
הראשונה. סמוך לשדה
מחבירו לא יוכל לטוענו
רביעית מחייבין אותו אימא סיפא רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית
טעמא משום דאכתי לא מהני ליה
שמעון, לבד מחיצות חיצונות
דכולו שלו הוא: לא צריכא.
שהיו לו בינו לשאר הבקעות
מגלגלין עליו את הכל בשלמא לרב הונא דאמר הכל לפי מה שגדר בה היינו
דאקדים חד ועביד חזית
מידי שהכל יכולים ליכנס מרוח
. אין מחייבין אותו.
מצד שלו להכי צריך למעבד
(שם)
דאיכא בין ת"ק ורבי יוסי ת"ק סבר הכל לפי דמי קנים בזול אין ומה שגדר
רביעית אבל אם גדר רביעית מחייבין
אין מחייבין את שמעון כלום,
(ב)
אידך: אמר לו וכי תנא
דמאי אהני ליה, הרי שדהו
דמתני' לא אתי לאשמועינן
אותו כדאמרינן בגמ' ואע"ג דאמרינן
לא ורבי יוסי סבר הכל לפי מה שגדר אלא לחייא בר רב דאמר הכל לפי דמי
פתוחה מצד רביעית (שם)
.
בהא סיפא אלא תקנתא
לעיל דסתם בקעה מקום שנהגו שלא
קנים בזול מאי איכא בין ת"ק לר' יוסי אי דמי קנים בזול לא קיהיב ליה מאי
לא שנא עמד ניקף. אם
דרמאי. בשלמא רישא תנא
עמד ניקף וגדר את הרביעית
דינא ותנא תקנתא. תנא אם
לגדור הוא ה"מ בין בקעה לבקעה
קיהיב ליה אי בעית אימא אגר נטירא איכא בינייהו תנא קמא סבר אגר
גלי אדעתיה דניחא ליה
רוצה כונס בתוך שלו דאף
וכותל גבוה ד' אמות לשם הוא דלא
בהקיפו של ראובן ומגלגלים
על גב דחבירו אינו רוצה
נטירא אין דמי קנים בזול לא ורבי יוסי סבר דמי קנים בזול ואי בעית אימא
עליו את הכל לתת את חלקו
בעינן מ"ט דליכא היזק ראיה אבל
שימעט לו באויר אינו יכול
(ח)
ראשונה שניה ושלישית איכא בינייהו ת"ק סבר רביעית הוא דיהיב ליה אבל
בג' מחיצות פנימיות של
לעכב עליו היינו דינא ואגב
❖
בשביל היזק בהמות שלא יכנסו לשדה
ראובן (שם).
דאיצטריך למיתני דינא תנא
ראשונה שניה ושלישית לא יהיב ליה ור' יוסי סבר ראשונה שנייה ושלישית
צריך לגדור גדר שלו עשרה טפחים
נמי תקנתא אבל סיפא
לא אית ביה דינא כלל
נמי יהיב ליה איבעית אימא מקיף וניקף איכא בינייהו דת"ק סובר טעמא
המונע מליכנס הבהמות: ה"ג ר' יוסי
דהא דקתני מתני' אבל אם
מוסף תוספות
אומר אם עמד וגדר את הרביעית
דעמד ניקף (ג) דמגלגלין עליו את הכל אבל עמד מקיף אינו נותן לו אלא דמי
עשו מדעת שניהם בונין
א. ואע"פ שעכשיו הוא
את הכותל באמצע לאו
ז) ולא גרסי' ניקף: הג"ה וכן בפירוש
רביעית ורבי יוסי סבר ל"ש ניקף ול"ש מקיף אם עמד וגדר מגלגלין עליו את
נהנה מהם בצירוף
דינא הוא דמדעתייהו עבדי:
ר"ח ומיהו אניקף מפרשינן לה לקמן.
הרביעית, ולא הדר דינא
רבינא אמר בהוצא עסקינן
הכל לישנא אחרינא מקיף וניקף איכא בינייהו ת"ק סבר אם גדר מקיף את
אלא אמרינן קם דינא.
כו'. כלומר אפי' סיפא לא
תוס' והכי מוכח בפ"ב דב"ק והלשון
הרביעית נמי יהיב ליה ורבי יוסי סבר אם עמד ניקף וגדר את הרביעית הוא
רשב"א. ב. דמשמע אם
אתי לאורויי תקנתא כלל
מוכיח דקתני אם עמד ולא קתני אם
עמד מי שלא עמד עדיין,
לרמאי אלא לאורויי אכותל
דיהיב ליה דגלי דעתיה דניחא ליה אבל אם גדר מקיף לא יהיב ליה מידי
דהיינו ניקף דאי במקיף
גדר מכלל דלאו בההוא דגדר השלש
דהוצא לאפוקי מדאביי
רוניא
הו"ל למימר ר' יוסי אומר
דאמר לית ליה תקנתא אלא
מיירי. ת' מו' שמ' ע"כ: מגלגלין
אם גדר את הרביעית.
בשטרא קמ"ל דבחזית סגי
❖
עליו את הכל. לתת חלקו בשלשת הראשונות דכיון דגדר את הצד הפתוח גלי דעתיה דניחא ליה במאי דגדר חבריה: גמ' לפי מה שגדר.
בלא שטרא: מתני' המקיף
רשב"א.
את חבירו מג' רוחותיו.
בכל יציאות שהוציא בהן הראשון יחזיר לו מחצה: דמי קנים. דאמר ליה לדידי סגי לי בגדר קנים ואי אפשי בהוצאה של גדר אבנים: ה"ג תנן
כגון שהיו לו למקיף ד'
המקיף את חבירו מג' רוחותיו אין מחייבין אותו הא רביעית מחייבין אותו אימא סיפא ר' יוסי אומר כו': וגדר את הראשונה כו' אין מחייבין אותו.
שדות א' מכאן וא' מכאן
רבינו גרשום (המשך)
לשדה של אדם אחר שהיה
דהא לא אהני ליה מידי שהרי גלוי הוא מצד רביעית הא אם גדר עוד מקיף את הרביעית מחייבין אותו דאהני ליה: אימא סיפא רבי יוסי אומר.
באמצעיתן של אותן שדות
בזול (ולטעמיה) אי האי
בשלמא לרב הונא דאמר הכל דר' יוסי במה שגדר הוא היינו דאיכא בין ת"ק לר' יוסי דת"ק דלא נקט לישנא דהכל סבר דמי קנים בזול הוא דמחייבין
ורצה בעל אותן ד' שדות
פורתא דלא יהיב ליה דמי
לגדור שדותיו וגדר את הא'
קנים בזול מאי יהיב ליה.
אותו ור' יוסי סבר כו' ח) דהא ליכא למימר דת"ק דוקא אם גדר מקיף את הרביעית הוא דמחייבין אותו אבל אם גדר ניקף לא דכ"ש הוא השתא
ואת הב' ואת הג' ומאותן
לעולם כדאמר חייא בר רב
היכא דלא גלי דעתיה דניחא ליה בהיקיפא קא מחייב ליה כ"ש היכא דגלי ולר' יוסי נמי קס"ד השתא דתנא ניקף וה"ה למקיף אלא בגלגול דהכל
גדרים של אותן שדות לא
דלר' יוסי לא יהיב ליה
היתה משתמרת שדהו של
אלא דמי קנים בזול והאי
הוא דפליגי: אלא לת"ק דמי קנים נמי לא יהיב ליה אלא מאי יהיב ליה. מאי מחייבין אותו דדייקינן ממילתיה: יהב ליה אגר נטירא. דבר מועט
זה הואיל שלא גדר שדה
דמקשית מאי איכא בין
שהיה צריך ליתן לשומר בכל שנה כשהיא בקמותיה: דתנא קמא סבר. דמי רביעית יהיב ליה אם גדרה מקיף אבל דמי הראשונות לא יהיב
רביעית אין מחייבין הניקף
ת"ק לר' יוסי איכא בינייהו
ליה שכבר יצא מהם זכאי בבית דין שהיו שם ימים רבים ולא הועילו לו ואם גדרה ניקף לרביעית לא יהיב ליה מידי כדפיר' שכבר יצא ידי
ליתן חלקו המגיעו באותן
ראשונה שניה ושלישית
ג' גדרים הואיל ועדיין אינו
דת"ק סבר אם עמד מקיף
בית דין מהם ולר' יוסי לא שנא גדרה ניקף ולא שנא מקיף מגלגלין עליו (ט) את הכל בכולן דמי קנים: ואיבעית אימא מקיף וניקף איכא בינייהו.
משומר שדהו שעדיין פתוח
וגדר את הרביעית מחייבין
דתנא קמא אית ליה דרבי יוסי היכא דגדרה ניקף אבל רבי יוסי לית ליה דתנא קמא בגדר מקיף תנא קמא סבר לא שנא ניקף ולא שנא מקיף כי
מרוח א': ר' יוסי אומר
ליה לניקף דמי קנים בזול
אם עמד מקיף וגדר שדה
מאותה רביעית אבל מאינך
גדר לרביעית מחייבין אותו דהא תנא קמא במקיף איירי ודייקינן ממילתיה הא רביעית מחייבין אותו וכל שכן כשגדרה ניקף דגלי דעתיה:
רביעית מגלגלין לו את הכל
אחרינא לא יהיב ליה כלל
ור' ור' יוסי סבר דראשונה
לניקף ליתן בכל אותן ג'
גדרים לפי חלקו המגיעו
ושניה ושלישית נמי יהיב
דעכשיו שדהו משתמרת בכל צד: גמ' הכל כמה שגדר. כלומר אם זה המקיף גדר שדותיו בכותל יפה של אבנים חייב ליתן
ליה דמי קנים בזול: ואיבעית אימא מקיף וניקף איכא בינייהו. דת"ק סבר אם עמד מקיף נמי וגדר את הרביעית מחייבי ליה
לו זה הניקף לפי חלקו במה שהוציא זה על אותן גדרים ואין יכול לטעון לדידי סגי לי בכותל רעוע של מחיצת קנים: חייא
לניקף ליתן דמי קנים בזול מאותה רביעית ולא יותר דמצי ליטען ניקף אנא הוינא יתיב ומנטר לשדה שלי. ור' יוסי אומר אם
בר רב אמר. מצי ליטען ליה ולא יהיב ליה אלא דמי קנים בזול כמו שאם היו גדרים של קנים: בשלמא לרב הונא דאמר במה
עמד ניקף וגדר את הרביעית יהיב ליה מכוליה גדרים דמי קנים בזול דהואיל והוא עצמו גדר את הרביעית גלי אדעתיה דניחא
שגדר היינו דאיכא בין ת"ק ור' יוסי. דדייקי הכי הא רביעית לת"ק מחייבין אותו דמי קנים בזול ואתי ר' יוסי למימר לחלוק
ליה באינך גדרים. אבל אם עמד מקיף וגדר את הרביעית לא יהיב ליה כלל דמצי למימר אנא הויתי מנטר שדה שלי: אגר נטירא
על ת"ק ואמר את אמרת דמי קנים בזול ואנא אמינא דמחייבין אותו במה שגדר כעין שהוציא: אלא לחייא בר רב דאמר.
איכא בינייהו. דהאי דקשיא ליה לעיל לת"ק מאי קיהיב ליה אגר נטירא מאי דהאי ניקף הוי יהיב לשומר שדהו דעכשיו לא
לטעמא דר' יוסי דמחייב לניקף ליתן דמי קנים בזול מאי איכא בין ת"ק לר' יוסי כלומר מאי יהיב לת"ק בציר מדמי קנים
צריך דהיינו בציר מדמי קנים בזול.
ור' יוסי סבר מגלגלין עליו את הכל דיהיב ניקף דמי קנים בזול מכולהו גדרים: