לא
יחפור פרק
שני בבא בתרא
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כמה
מרובע יתר על העיגול רביע.
בית סאה כמה הוו להו תרי אלפי ות"ק גרמידי. על אמה רוחב:
הכי איתא בברייתא
קב א ב מיי' פ"ב מהל'
א) (לקמן קא:) עירובין יד: ודף
דמסכת מדות וכן בעירובין: הכי גרס ר"ת פש להו
נו: נז. עו: סוכה ח. [אהלות פי"ב
ביכורים הל' יג:
כמה מטי. לכל חד מהנך אילנות תתל"ג ותילתא אכתי נפישין להו
קג ג מיי' שם פ"ד הלכה ד:
מ"ו], ב) בכורים פ"א מי"א
תרי תילתא אמתא. פי' כשתקיף אילן דעולא רצועה רחבה שני
שש עשרה אמה דעולא דהוי אלף וכ"ד: לא דק. עולא לא דקדק כל
א
קד ד מיי' שם פ"ב הלכה יג:
גיטין מח., ג) לקמן פא. בכורים
קה ה מיי' פ"ב מהל' מתנות
פ"א מ"ו [גיטין מח.], ד) קדושין
כך הואיל וקרוב לשיעור זה קאמר ולא איכפת ליה: אימור דאמרינן
שלישי אמה יהא גדול כאילן
המשנה שהי' יותר ס"ה אמות ושליש
כו. פאה פ"ג מ"ו לקמן קנ.,
עניים הל' ג:
לא דק. היכא דאזיל לחומרא הכא
ברוחב אמה שהרי אם תקיף ל"ב
קו ו מיי' פ"ט מהל' שמיטין
ה) צ"ל ס"ה, ו) צ"ל ב"ד, ז) צ"ל
אחר. רש"ש, ח) רש"ל מ"ז,
קא אזיל לקולא דאינו יונק כל כך
על ל"ב מרובעים יצטרך קכ"ח
הל' יט סמג לאוין רעא
בית סאה בשבילן (א) כמה הוו להו תרי
❖
ט) רש"א, י) [צ"ל מביא ואינו
טוש"ע ח"מ סי' סז סעיף כב:
וקאמר איהו דיונק ופטר ליה
ולד' קרנות ח' שלישים הרי ק"ל ושני
אלפי וה' מאה גרמידי לכל חד כמה מטי
קורא], כ) [עי' תוס' קדושין כו.
מביכורים: מי סברת. שש עשרה
שלישים אורך על שני שלישים רוחב
ועי' תי"ט ד"ה ובבכורים וכו'
ליה תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא אכתי
❖
סתירת תוס' ע"ש],
רבינו גרשום (המשך)
תחסר הרביע שהעיגול פחות ישאר
אמה דעולא בריבועא קאמר דליהוי
נפישי ליה דעולא לא דק אימור דאמרינן לא
צ"ח וכן ס"ה אמה ושליש תחתוך לג'
שלשים ושתים על ל"ב כדקאמרינן:
שהנטיעות קטנות ובחורות לא
דק לחומרא לקולא לא דק מי אמרינן מי
צריך להו הרחקה כולי האי
גליון הש"ס
בעיגולא קאמר. שכל סביביו יונק
חלקים לאורך תהיה רצועה אחת
סברת בריבועא קא אמרינן בעיגולא קא
מש"ה סגי להו בר"ן הרחקה
של קצ"ו ברוחב שליש תחתוך לשנים
שש עשרה והיינו בעיגולא דאילו
תוס' ד"ה לא כו' וי"ל דהתם
אבל באילן שאמר עולא בזקן
אמרינן מכדי כמה מרובע יותר על העיגול
א)
כשענפי. עיין לקמן דף עא ע"ב
שגדל כל צרכו קאמר דמינק
ותשים זה בצד זה תהיה רצועה
ברבוע נמצא כנגד האלכסון יותר
❖
תוס' ד"ה ואי:
ט"ז אמה מכל רוחותיו שעולה
רביע (ב) פשו להו ז' מאה ושתין ותמניא
משש עשרה אמה: וכמה מרובע
ארכה צ"ח על רוחב שני שלישי אמה
חשבונו בפישוט תתרכ"ד
אכתי פש ליה פלגא דאמתא היינו דלא דק
יתר על העיגול רביע. דל רביע
עוד מצא ר"י בספר (ד) אחר מפורש
כדפרישית אלא מרישא ג'
אילנות שכבר גדלו כל צרכן
הגהות הב"ח
ולחומרא לא דק תא שמע הקונה אילן
מאלף וכ"ד פשו להו תשס"ח אמות
בגמרת הספר להקיף בחוטים אילן
ב)א
אפי' הן של ג' בני אדם ונטועין
ברוחב אמה אכתי לא שוי שיעורי
דעולא שהוא ל"ב על ל"ב עד שיהא
(א) גמ' בית סאה בשבילן עד
וקרקעו מביא וקורא מאי לאו כל שהוא
בתוך בית סאה הרי אלו
ב
עצרת כמה הוו: (ב) שם על
מצטרפין כמו שאם היו של
דהשתא (ג) פשו להו שיעורי דמתני'
שני שלישי אמה סביב תחתוך
לא י"ו אמה תא שמע קנה שני אילנות
ג) ג
העיגול רביע (פשו להו ז' מאה
אדם אחד וחורשין כל בית
אדעולא פלגא דאמתא ונמצא אילן
החוטין ותפשטם יהיה העליון ארכו
ושיתין ותמניא) תא"מ ונ"ב ר'
סאה בשבילן שלא יקלקלו עד
בתוך של חבירו מביא ואינו קורא הא דשלשה
משולם לא גרס לה: (ג) רש"י
ר"ה שנכנס שביעית: כמה הוו
יונק י"ו אמה ומחצה לכל צד דהיינו
ק' שהוא מקיף ל"ג ושליש וכל שיש
מביא וקורא מאי לאו כל שהוא לא הכא נמי
ד"ה וכמה מרובע וכו' דהשתא
להו לכל א' מהללו ג' אילנות
ל"ג על ל"ג דשיעורא דעולא תשס"ח
ברחבו טפח יש בהיקפו ג' והתחתון
פשה ליה שיעורא דמתני':
ברצועות פשוטות תמני מאה
י"ו אמה ת"ש ד)ר"ע אומר הקרקע כל שהוא
(ד) תוס' ד"ה הכי גרס ר"ת
ותלתין ותלתא ותילתא אמין
צ"ו שהוא מקיף ל"ב הרי (ה) התחתון
ושיעורא דמתני' תתל"ג ונפיש שיעורא
חייב בפאה ובבכורים
וכותבין עליו פרוזבול
וכו' בספר אחד מפורש בגליון
שזהו השליש של חשבון בית
ו
דמתניתין אדעולא ס"ה אמות באמה
פחות מן העליון מכל צד ב' אמות
הספר וכו' עד שיהא רוחב
סאה שחשבנו למעלה כ"ה
ונקנין
החוט שני שלישי אמה:
רוחב חלוק הרצועה לרוחב הרי ק"ל
ותחתוך העודף מצד אחד ותמלא
מאות מישתכח דבין אילן
(ה) בא"ד הרי אורך התחתון
לאילן תמני מאה ותלתין
❖
אמה אורך ברוחב חצי אמה הקף מהם האילן ל"ב אמה לצפון וכנגדו
צד אחד ז) האורך לצד הקצר תהיה רצועה צ"ח וכן הוא ס"ה
פחות מן העליון:
ותלתא ותילתא ואכתי נפיש
לדרום נמצא מהצפון לדרום ל"ג שהרי הוספת עליו חצי אמה לכאן
ושליש דרך אחרת ל"ג ושליש על ל"ג ושליש מרובעים עולה אלף
ליה חשבון של עולא על האי
חושבנא מאתן פחות ט'.
וחצי אמה לכאן ובידך נשארו ה)ס"ו ברוחב חצי אמה תן חציין למזרח
ומאה וי"א אמות ושליש של שליש שהיא תשיעית אמה תחסר
ומשני עולא לא דק כלומר לא
מוסף רש"י
וחציין למערב נמצא מוקף ברבוע. ולא דקדק הגמרא כל כך דנקט
הרביעית ישאר תתל"ג ושליש הרי אילן המשנה ל"ג ושליש על ל"ג
דקדק בדבר כל כך שהעמיד
כמה מרובע יותר על העיגול
חשבון האילן על זה. ומקשי'
פלגא אמתא דהא עולא בעיגול קאמר ואילו בעיגול הייתי יכול
ושליש (הג"ה. או כעין זה שליש סאה הוי י"ו וב' שלישים על
רביע. דהא כל עיגול שרחבו
אימור דאמרי' לא דק היכא
להוסיף עליו שני שלישי אמה לכל צד אלא משום האי פורתא לא
חמשים חתוך באמצע ושים זה על זה יהיה עשרים וחמש על שלשים
אמה יש בו היקף שלש אמות
דאיכא חומרא שאם היה
כדתנן במתני' (ערובין יג:) ואם
מחמיר והיה מצריכו בפחות
דק כולי האי ואית דגרסי פש ליה תרי תילתי דאמתא: היינו דלא
ושלש ושליש) דרך אחרת בית סאה היא מאה על כ"ה תקח השליש
היה מרובע אמה על אמה היה
משיעור זה להביא ביכורין
דק. עולא דהוה מצי למימר שיתסרי ופלגא ולחומרא לא דק
לאילן אחד יהיה ל"ג ושליש על כ"ה והם ל"ג ושליש על ל"ג ושליש
לו היקף ד' אמות, אמה לכל
אמרי' ליה אימור לא דק א)
רוח, נמצא מרובע יתר על
ואזיל לחומרא ולא צמצם שיעורו: מאי לאו כל שהוא. חוץ לעביו
אבל לחומרא אי לא דק ומי
עגולים שהרי מוסיף הרביע מלבר שהיא שליש מלגיו דהיינו ח' אמה
העיגול רביע (שם יד:) והדברים
אמרי' דצריך ט"ז אמה לכל
של אילן לכל צד: הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו
ושליש באורך ל"ג ושליש יהיו ל"ג ושליש על ל"ג ושליש מרובעים
נראים לעינים, דאילו אמה עגולה
רוח כדפרישית אית ליה קולא
קורא כו'. לקמן תנן בהמוכר את הספינה [פא.] המוכר שתי אילנות לחבירו
(ולספרים דגרסינן פש להו פלגא דאמתא) ועשה אותו עגול שיחסר
חוט שלש אמות מקיפה, ואמה
דפחות מט"ז אמה שעולה
ח)
מרובעת צריכה חוט ד' לסובבה,
חשבון לאלף וכ"ד אם נטוע
ולא פירש לו קרקע לא קנה קרקע אבל קנה שלשה קנה קרקע ואף
הרביע שהוספת ויהיה עגול ל"ג ושליש על ל"ג ושליש ולספרים
אמה לכל רוח (סוכה ח.). קנה
הוא אין מביאין ממנו ביכורין
על פי שלא פירש הלכך גבי ביכורים נמי שתי אילנות מביא ואינו
דגרסי פש ליה פלגא דאמתא יש לפרש דחשיב עולא י"ו לכל צד לבד
שני אילנות בתוך של
משום דקא יניק משדה חבירו
חבירו. דקי"ל (לקמן פא.) שלא
והיינו קולא והוה ליה לעולא
קורא דלא מצי למימר פרי האדמה אשר נתתה לי (דברים כו): הא ג'.
מקום האילן ומקום אילן שליש על שליש נמצא אילן דעולא ל"ב
קנה קרקע, הלכך אינו קורא,
לעיין ולדקדק שלא יפטרנו
דקנה קרקע מביא וקורא: מאי לאו. משום דקנה קרקע מעט
ושליש על ל"ב ושליש כשתקיף מכל צד פלגא דאמתא יהיה ל"ג ושליש
דלא מצי למימר פרי האדמה
מביכורין אלא כדינו ומאי
אשר נתת לי (גיטין מח.). הא
לקולא לא דק: מי סברת. דהא
סביבם: לא. משום דקנה שש עשרה אמה סביב כל אחד: ובוידוי.
על ל"ג ושליש ורבינו משולם מפרש דעולא לא חשיב מקום האילן
שלשה. דקי"ל דקנה קרקע
דקחשיב עולא ט"ז אמה לכל
ומקום האילן הוי אמה על אמה נמצא דהוי אילן דעולא ל"ג על ל"ג
לא גרסינן ליה במתני' במסכת פאה
דאין וידוי אלא במעשר והוא
ב
[פ"א מ"ו]
תחתיהן וביניהן כמלא אורה וסלו
רוח דאמות מרובעות קא בעי
(שם). וכותבין עליו פרוזבול.
דאית להו מורשא דקרנתא
אינו תלוי בקרקע: פרוזבול. תנן במסכת גיטין (דף לו.) הלל תיקן
ואם היו מרובעים היה עולה אלף ופ"ט תחסר הרביע ישאר תתי"ו ושלשה
דאמרינן במסכת גיטין (לז.) אין
בעגולא קא אמרי' דחשיב
פרוזבול שראה שנמנעו העם מלהלוות מפני השביעית המשמטת
רבעי אמה ול"ג ט)(והוו) [פשו] להו ז' מאה ושתין ותמניא נמצא
כותבין פרוזבול אלא על הקרקע
סביבות האילן ט"ז אמה בלא
ואם יש קרקע כל שהוא ללוה
דאילן המשנה יתר על של עולא י"ו אמה ושליש ורביע ופלגא דאמתא
ועוברים על מה שכתוב השמר לך פן יהיה דבר וגו' [דברים טו] עמד והתקין
מורשא דקרנתא. ואכתי מקשה
כותבין עליו פרוזבול אף מחוב
ליה למאי דבעי לתרוצי באמות
תקנה שלא תשמט שיהא מוסר שטרותיו לבית דין וכותב עליהן
קאי אבית סאה שהיא חמשים על חמשים כשתסיר פלגא דאמתא
גדול ושוב לא תשמטנו שביעית,
עגולות מכדי כמה מרובע יותר
פרוזבול וזה גופו של פרוזבול מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינים
לאורך וכן לרוחב יעלה החסרון חמשים אמה חסר רביע דהיינו לג'
דכי תקון הלל פרוזבול אשיעבוד
על העיגול רביע וכשתוציא
קרקעות תקון, דמלוה המצויה
הרביע מן אלף וכ"ד אמות לא
שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה
אילנות ולאילן אחד יעלה י"ו אמה ושליש ורביע וישאר כאילן דעולא:
❖
היא (קדושין כו:)
.
משתייר לך אלא תשס"ח כיצד
לחומרא לא דק.
ותו לא משמטת ליה שביעית דלא קרינא ביה לא יגוש שאין תובע
וא"ת והא נמי קולא הוא הא דמייתי
[שם]
מח' מאות תשליך מאתים
נשתיירו שש מאות וממאתים
ביכורים דמפקע להו מתרומה ומעשר כדאמרינן
חובו אלא ו) מב"ד והתם [גיטין לו.] מוקמינן לה בשביעית בזמן הזה דרבנן.
תוציא ג' הרי הן ז' מאות ונ'
מוסף תוספות
בהמוכר את הספינה (לקמן דף פא: ושם) ויש לומר דעולא לא איירי
ואמרינן התם [שם לז.] אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אבל אין לו קרקע
אמות עגולות ומכ"ד תשליך
א. שהיה יכול עוד עולא
הרביע נשתיירו י"ח ואותן י"ח
ללוה לא כתבינן ליה דהלואה דלא שכיחא היא דמסתמא אין אדם
אלא במאי דאינו מביא בתוך י"ו אבל חוץ לי"ו פעמים מביא ופעמים
להוסיף על שיעורו ולומר
מוסיף על ז' מאות ונ' הרי
אילן
וקרקעו כו'. למאי דמוקי לה בי"ו אמה
סומך אלא על קרקע הלוה וכשאין לו לא תיקן הלל פרוזבול:
אינו מביא:
אילן שהוא סמוך למצר
תשס"ח ואכתי אין מגיע
חבירו תוך ט"ז אמה ושני
צריך לפרש מאי אתא לאשמועינן ונראה לרשב"א דאתא לאשמועינן
חשבון של עולא לתמני מאה
ונקנין
שלישין גזלן הוא לפי. רשב"א.
ותלתין ותלתא ותילתא לפי
ולמידק הא קנה אילן סתם אינו מביא וקורא ואם קנה ב' אפילו סתם מביא וקורא דקנה קרקע וכר"מ דאמר (לקמן פא.) הקונה
ב. ע' תוס' רי"ד שמבאר
שחשבון של עולא שכשחושב
ב' אילנות קנה קרקע: הא שלשה מביא וקורא. הוה מצי למיפרך מסיפא דקתני בהדיא במסכת ביכורים בסיפא דהך דמייתי הכא
שיטה זו. ג. ואפילו
בעיגול הוא פוחת חצי אמה
מדוקיא, ואע"ג דמפרש לה
מכלל ד' ב) אמות האילן
הקונה ג' אילנות תוך של חבירו מביא וקורא אלא דאורחא דגמ' בכמה מקומות שמדקדק מרישא מה שיכול ג [ועי' תוס' שבת לט: ד"ה אלא פניו]:
סיפא בהדיא. רמב"ן.
מחשבון של תמני מאה ותלתין
לא שש עשרה אמה.
וא"ת והא אמרינן בהמוכר את הספינה (לקמן דף פב. ושם) גבי שלשה קנה קרקע וכמה תחתיהן וביניהן וחוצה
ד. עדיין יש לו חוץ להן
ותלתא ותילתא וכשתרצה
כמלא אורה וסלו ואע"פ
להשוות חשבונו של עולא
להן כמלא אורה וסלו וי"ל $ דהתם כשענפי האילן גדולים הרבה ויוצאין חוץ לשש עשרה אמהד ואם תאמר קונה אילן אחד אמאי אינו מביא
שיש תחתיהן של נופות ט"ז
לחשבון זה צריך אתה להביא
וקורא למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי ומ"ש ממוכר שדהו לפירות דמביא וקורא לדידיה כדאמרינן בפרק השולח (גיטין דף מז: ושם) וליכא
אמה, אבל מיהו אם אין תחת
ד' רצועות של רוחב חצי אמה
הנופות ט"ז אמה ה"נ דקנה
ואורך כל אחת ל"ב אמה שהן
למימר דהאי תנא סבר דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דהא ר"מ אית ליה דכקנין הגוף דמי בהשולח (שם דף מח.) ובהחובל (ב"ק דף צ. ושם)
מגזעו של אילן ט"ז אמה.
ס"ד ותשימם מבחוץ לאלו
ואית ליה לקמן (דף פא.) דקונה אילן אחד י)(אינו מביא וקורא) וי"ל דשאני התם שהקרקע קנוי לו עד זמן קבוע אבל הכא אם יתייבש מיד
תוס' רי"ד. ה. שאפי' מי
תשס"ח אמה עגולות תשים
שאין לו קרקע מעשר
אותן ד' רצועות בריבוע ולא
האילן אין לו בקרקע כלום אי נמי התם קרקע קנויה לו לכל דבר למשטח בה פירי ולמיזרע בה סילקא וירקא אבל גבי אילן אין לו אלא
יניקה לבדה: ובוידוי. פי' בקונטרס דלא גרסינן ובוידוי דלא כתיב במעשר שני (שיש) שום וידוי לא מארצך ולא מאדמה אשר
פירותיו ומתודה עליהן.
בעיגול ויבא החשבון שוה
רמב"ן. ו. כדברי רש"י ז"ל
ומהיכן אתה נוטל אותן ס"ד
נתת לי אע"ג דכתיב ביה וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו (דברים כו) לא שיהא לו לחלק אלא לכל ישראל ומיהו
ולא מטעמיה. שם.
אמה שאתה מחלק לד' רצועות
ה
ז. ומילתא דלא שכיחא לא
של אורך ל"ב (אורך ל"ב)
על כרחך אין וידוי בלא קרקע דתני עלה בירושלמי אף בוידוי ומכל מקום לא גרסינן ליה מדתני עלה בירושלמי מכלל דבמשנה ליתיה כ) ו:
עבדו רבנן תקנתא. תוס'
אמה ורוחב חצי אמה שאתה
❖ כותבין עליו פרוזבול דלא פלוג רבנן במקרקעי והא דכותבין אפילו על קרקע כל שהוא פי' רשב"ם בהשולח (גיטין דף לז. ד"ה אלא)
ולכתוב עליה פרוזבול. אבל אמטלטלין אין כותבין פרוזבול מפני שיכול לכלותן והיא הלואה דלא שכיחא ועציץ נקוב אע"פ שיכול לכלותו
ז
קידושין כו:
משים בריבוע מחוץ לעיגול זה
מכאן אתה נוטלן לפי שחשבון
תמני מאה ותלתין ותלתא
משום דאין אונאה לקרקעות והוי כאילו יש לו משכון בכל ואין נראה דנהי דאין להן אונאה ביטול מקח ביתר מפלגא יש להן אלא היינו טעמא
ותילתא הוא עודף על ז' מאות
רבינו גרשום
וס"ח ששים וה' אמות ושליש
משום דגבי והדר גבי כמעשה דקטינא דאביי (כתובות דף צא:) דע"י כך ראוי לגבות כל חובו וכענין זה איכא סוף פרק כל הגט (גיטין דף ל:)
כמה הוו להו. כלומר עשר
אמה ומחשבון זה אינו חושב
גבי המלוה מעות את הכהן כו' הניח מלא מחט גובה מלא קורדום: [ועי' תוס' גיטין לז. ד"ה אלא ותוספות קדושין כו: ד"ה ולכתוב]:
נטיעות הללו המפוזרות בכל
אותו שליש אמה שאינו דבר
בית סאה כשתחלק הבית סאה
חשוב אלא ס"ה אמות חושב
בשוה לאלו נטיעות כמה הוי בין נטיעה לנטיעה: תרין אלפין וחמש מאה אמין. דקי"ל בית סאה הוי נ' על נ' אמה כדגמרי' מחצר
מס"ד אמות נעשה אותן ד' רצועות שארכן ל"ב ורחבן חצי אמה ואותה אמה חמישית הנשארת חלוק אותה לד' רביעי אמה ויהיה
המשכן והני נטיעות מפוזרות בנ' על נ' ועכשיו חלק נ' [על] חמשים לרצועות שכל רצועה מבת נ' אמה אורך ואמה רוחב הויין נ'
כל רביע חצי אמה אורך וחצי אמה רוחב ותן אלו ד' רבעין לד' הקרנות של רצועות למלאות הזויות והיינו דקאמר אכתי פש ליה
רצועות ועכשיו חבר הני רצועות ראשה של זו בצד ראשה של זו שתהא הכל רצועה אחת תמצא ארכה אלפים ות"ק אמה וברוחב
לעולא פלגא דאמתא דבציר חשבונו מחשבון ג' אילנות והיינו דלא דק עולא ולחומרא לא דק שמחייב להביא ביכורים בפחות
רצועה אמה ועכשיו מדה אותן י' נטיעות בשוה בארכה של רצועה זו תמצא בין כל נטיעה ונטיעה ר"ן אמה אויר ומש"ה צריך
משיעור ברייתא של ג' אילנות. והא דלא חשבינן ההוא שליש אמה משום דאי מרבעת לה להוסיפה על רצועות של חצי אמה לא
לחרוש כל בית סאה דלא מהני כלל חרישה של אילן זה לאילן זה אם לא יחרשו לכולן מפני שמרוחקות הן כל כך זו מזו כדאמרן
היתה אפי' כחוט השער מש"ה לא חשיב ליה: מביא וקורא. מן הארץ אשר נתת לי: מאי לאו. דקני קרקע כל שהוא וקשיא לעולא
ומקשי הא לא הוו להו כלומר אכתי חשבון של י' נטיעות הללו אינו מגיע כלל לחשבון של אילן עולא אפי' למחצית חשבונו לפי
דאמר דאילן הסמוך לתוך ט"ז אמה גזלן הוא: מביא ואינו קורא. משום דקי"ל דקנה [שני] אילנות בתוך שדה חבירו לא קנה קרקע
שעולא לאילן א' היה נותן ט"ז אמה לכל ד' רוחות שיונק היינו ל"ב אמה על ל"ב אמה צא ופרוס ועשה מהן רצועות ל"ב שכל
אבל ג' אילנות דקנה קרקע מביא וקורא. מאי קנה קרקע לאו דקנה כל שהוא וקשיא לעולא. לא ט"ז אמה קנה מן האחרון ועד
אחת ל"ב אורך ואמה רוחב וצרפם לרצועה אחת תמצא שעולות ל' רצועות שכל אחת ל"ב אורך ועולה חשבונם ט' מאות וס' אמה
חבירו: ולכתוב עליה פרוזבול. היינו תקנת עשירים שהיו מלוים על משכון קרקע דלאו שמיטה משמט לא מלוה בשטר ולא מלוה
על המשכון וכתוב הכי מוסרני לכם אגב קרקע ב"ד פלוני ופלוני חוב שיש לי על פלוני שאגבנו בכל שעה שארצה וחותמין עליו
ועדיין נשתיירו בידך ב' רצועות שכל אחת ל"ב אורך ואמה רוחב הרי חשבונם ס"ד אמות צרוף אלו ס"ד על תשע מאות וס' ובא
החשבון אלף וכ"ד שכך עולה חשבון אילן אחד שאמר עולא באורך. וחשבון אורך של אחד מעשר נטיעות לא הוי אלא ר"ן ואכתי
ב"ד אלמא דקרקע כל שהוא חייב בביכורים אע"ג דסמיך האי קרקע למצר אחר וקשיא לעולא:
מנא ליה לעולא דמצריך כל כך. אלא מרישא מדתנן כו' כלומר אל תתמה מחשבון של י' נטיעות שאינו בא לחשבונו של עולא לפי
א) נראה דצ"ל אבל לקולא לא דק מי אמרינן כיון דמצריך וכו'.
ב) אולי צ"ל מכל ד' צידי האילן: