כז:
לא
יחפור פרק
שני בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בחטה.
ונקנין עמה נכסים
שאין להם אחריות. דתנן
וא"ת
והא חטה
יניקתה
ג' טפחים כדמוכח בשבת
בקדושין (דף כו.)
קז א מיי' פ"ג מהל' מכירה
א) גיטין כב., ב) נדרים נט:,
ג) [עירובין לו: וש"נ], ד) [לעיל
הל' ח טוש"ע ח"מ סי' רב
פרק אמר ר"ע בשמעתין דערוגה (דף פה.) ואין לומר
נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף
כה:], ה) ב"ק פב., ו) [לקמן
סעיף ז:
דכל שהוא דהכא לאו דוקא דהא בפ"ק דקדושין (דף כו.) קא מייתי לה
בשטר ובחזקה שהמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה וקרקע נקנה
קח ב מיי' פ"א מהל' תרומות
פב:], ז) [פי' כשיבא לחרוש
הל' כד:
ומרים המרדע להכות הבהמה
בשמעתא דאי בעי צבורין בה או לאו וקאמר כל שהוא למאי חזי ומשני
בכסף ואם מכר לו קרקע ומטלטלין יחד כיון שנתן דמי הקרקע או
קט ג מיי' פ"ב מהל' ביכורים
שחורש בה לא יהיו ענפי האילן
כגון שנעץ בה מחט וקאמר איכפל
מסר לו שטר מכירת קרקע או החזיק
מעכבין אותו. ערוך ערך מרדע],
הל' יא:
קי ד ה מיי' פ"י מהל' שכנים
ח) לקמן ס., ט) [שם], י) ס"י
תנא לאשמועינן מחט מי לא עסקינן
בקרקע מדעת מוכר נקנו המטלטלין
ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות הכא
א
שהצדדין אין יכולין, כ) [צ"ל אחר
הל' ח סמג עשין פב
דתלי ביה מרגניתא משמע דכל שהוא
בלא משיכה. קתני מיהא קרקע כל
במאי עסקינן בחיטי דיקא נמי דקתני כל
ד"ה קוצץ], ל) רש"ל, מ) [וע"ע
טוש"ע ח"מ סי' קנה סעיף כו:
❖
קיא ו מיי' פי"ג מהל' נזקי
שהוא חייב בביכורים וקס"ד ביכורי
דוקא וי"ל דנהי דיניקתה ג' מ"מ עיקר
תוס' קדושין כו. ד"ה קרקע],
שהוא ש"מ ת"ש אילן מקצתו בארץ ומקצתו
א)ב
ממון הל' כו סמג עשין
אילן קאמר: הכא במאי עסקינן
יניקתה אינו אלא כנגדה א ואילן נמי
בחו"ל טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי
סח טור ש"ע ח"מ סי' תיז
❖
בחטין. שכל ז' המינים חייבים
יניקתו כ"ה אפ"ה עיקר יניקתו י"ו מ):
סעיף ד:
הגהות הב"ח
ואחד אילן הנוטה מביא וקורא.
רבן שמעון בן גמליאל אומר הגדל בחיוב
ב)
בביכורים: מעורבין זה בזה. שאין
(א) גמ' הכא במאי עסקינן. נ"ב
חייב הגדל בפטור פטור ע"כ לא פליגי אלא
סומכין על הברירה לחלקו לחצאים
בפרק המקבל (ב"מ דף קז.
תימה דה"ל להקשות ממשנה י'
רבינו גרשום
דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה
פ"ג דמעשרות להדיא דאילן
ולומר שלצד הארץ חייבין ושלצד החוץ
ושם) פליגי רב ושמואל באילן הנוטה
ג)
העומד עיקרו בחו"ל פטור
בחטה. זרוע בתוכו וממנה
פטורין: אבל דכ"ע הגדל בפטור
אבל גדל בפטור דברי הכל פטור הכא
על המיצר רב אמר הנוטה לכאן
ממעשר וק"ל: (ב) שם דהדרי
(א)
מביא בכורים דלא אזלי שרשין
ערבי ובהא קא מיפלגי:
פטור. שאם היו כל שרשיו בחו"ל
לכאן והנוטה לכאן לכאן ושמואל אמר
כלום וליכא למימר דקא ינקי
במאי עסקינן דמפסיק צונמא אי הכי מאי
(ג) שם ושדי התם ובדחלולי
ממצר אחר: דיקא נמי. דבחטה
חולקין ופירש בקונט' התם דבנטיית
פטור ואפילו עומד האילן בתוך שש
טעמיה דרבי דהדרי ערבי (ב) ובמאי קא
בעלמא סגיא קמ"ל: (ד) רש"י
עסקי' דקתני קרקע כל שהוא
שרשים איירי ולפיכך שמעתין דהכא
עשרה אמה לארץ ולא אמרינן מן
ד"ה אוירא וכו' הקרקע הם
דאי באילן עסקינן לא סגיא
מיפלגי מר סבר אוירא מבלבל ומר סבר
כשני: (ה) ד"ה משקולת חוט
בקרקע כל שהוא כלל ש"מ:
הארץ ינק: דמפסיק צונמא. באמצע
כרב דאזיל בתר שרשין ורשב"א פירש
האדרכלין שבונין: (ו) ד"ה או
אילן הנטוע על (שפת) [ספר]
האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ושש
שם בענין אחר: שעל מנת כן
שרשים י) שאין שני צדדין יכולין לינק
אסיפא וכו' ת"ק בית השלחין
של ארץ ישראל מקצתו נוטה
עשרה אמה ותו לא והא תנן מרחיקין את
כל האילן: (ז) ד"ה מפני אהל
בארץ ומקצתו נוטה בחו"ל
ד)
הנחיל יהושע וכו'. במרובה (ב"ק
זה מזה: דהדרי וערבי. האילן נעשה
וכו' הענפים המרובים
טבל וחולין מעורבין זה בזה
האילן מן הבור כ"ה אמה אמר אביי מיזל
אחד למעלה בעביו: אוירא מבלבל.
דף פב.) פריך אמאי לא חשיב לה
מאהילין: (ח) תוס' ד"ה
דאותו הנוטה בארץ הוה ליה
ובדחלולי וכו' ענפים כולם כנגד
טבל ואותו הנוטה בחו"ל הוה
טובא אזלי אכחושי לא מכחשי אלא עד
בהדי עשרה תנאין של יהושע ומשני
אע"פ שבתוך הקרקע (ד) כשני אילנות
❖
המשקולת הס"ד:
ליה חולין ולאו בר עישורי
בדחלולי
סגי. פי' ר"ח
לה:
הואיל ולמעלה באויר העולם נעשה
שש עשרה אמה טפי לא מכחשי כי אתא
נינהו ולהכי טבל וחולין
אחד מתערבין יונקותיו: כ"ה אמה.
דחלולי לשון יראה שעושים צורות של
מעורבין זה בזה ואסורין
רב דימי אמר בעא מיניה ריש לקיש מרבי
רשב"ג סבר א) מש"ה אמר
מוסף רש"י
עץ ונראין כבני אדם ואין העוף רשאי
קשה לעולא דאמר [כו:] י"ו אמה ותו לא:
יוחנן אילן הסמוך למיצר בתוך י"ו אמה מהו
הגדל בחיוב חייב משום דיש
אכחושי לא מכחשי. בשדה חבירו
לישאר שם קמ"ל דאע"פ שברח העוף
טבל וחולין מעורבין זה
ברירה דיכול לברור איזה ענף
אמר ליה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים
בזה. אין לך פירי באילן הזה
נוטה בחו"ל ואיזה בארץ ורבי
אלא עד שיתסרי הלכך טפי מהכי
פעמים שמשאיר שם בשר המת שמביא
שאין מקצתו מן הארץ שהוא טבל
סבר אין ברירה מש"ה טבל
ה) כי אתא רבין אמר רבי יוחנן ג אחד אילן
לאו גזלן הוא: הנוטה. נופו לתוך
בפיו ונשאר שם בענף הלכך אין לו
ומקצתו מחו"ל שהוא חולין, לפי
וחולין מעורבין זה בזה ואסור
הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה מביא
שהיניקה מתערבת, ונפקא מינה
אבל גדל בחיוב דכולה אילן
שדה של חבירו: שעל מנת כן הנחיל
תקנה אלא בקציצת ענפים כולם (ח) ב:
שאין מעשרין מטבל ודאי עליו,
הוה בא"י אע"ג דאזלי שרשין
וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל
יהושע. התנה עמהם שלא יקפידו
דהוי מן החיוב על הפטור, ולא
בחו"ל וקא ינקי מחו"ל דברי
הדרן עלך לא יחפור
את הארץ: מתני' אילן שהוא נוטה
על כך: מתני' כ) מרדע. מלמד
ממנו על טבל ודאי (גיטין כב.).
הכל חייב דשדיין עיקרו בתר
ו) ד
הגדל בחיוב. מה שבתוך ארץ
נופו וקשיא לעולא: דמפסיק
בקר: קוצץ. הענפים עד גובה
לשדה חבירו קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה ובחרוב ובשקמה כנגד
ישראל (שם). מרחיקין את
צונמא. דלא קאזלי שרשין כלל
ז)
האילן מן הבור. שהשרשין
בחוצה לארץ מפני הצונמא
מלא מרדע שלא יעכבוהו מלהוליך
המשקולת בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת אבא שאול אומר כל אילן
ה
מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור
דמפסיק מש"ה דברי הכל חייב
מחרשתו שם: החרוב והשקמה.
סרק כנגד המשקולת: גמ' איבעיא להו אבא שאול ארישא קאי או אסיפא קאי
ומחלידין את הקרקע והכתלים
אבל אי לא מפסיק צונמא פטור
שצילם מרובה וקשה לשדה: כנגד
נופלים (ב"מ קיז.) כ"ה אמה.
מפני השרשין דקא ינקי מחוץ
תא שמע דתניא בית השלחין אבא שאול אומר כל האילן כנגד המשקולת
כך שיערו שהשרשין נמשכין
לארץ: אי הכי. דמפסיק צונמא
המשקולת. כל מה שנוטה לתוך
והולכין ומקלקלין את כותלי
בהא לימא רבי טבל וחולין
מפני שהצל רע לבית השלחין שמע מינה ארישא קאי שמע מינה אמר רב
שדהו: משקולת. חוט האמרכולין
הבור (לעיל יח.). מלא
(ה)
מעורבין זה בזה ב) דאותו
המרדע. בגבהו (לקמן פב:).
אשי מתניתין נמי דיקא דקתני כל אילן סרק אי אמרת בשלמא ארישא קאי
הנוטה בארץ הוי ליה טבל
שבונין חומה ותולין בה משקולת של
אין עושין חלל תחת רשות
ואותו הנוטה בחו"ל הוי ליה
היינו דקתני כל אילן אלא אי אמרת אסיפא קאי אילן סרק מיבעי ליה אלא
אבר: ואם בית השלחין היא כל
הרבים. ואע"ג דמקבל עליה כל
חולין ולאו בר עישורי אינן
לאו שמע מינה ארישא קאי שמע מינה: מתני' אילן שהוא נוטה לרה"ר
הזיקא דאתי מחמתיה, שאין
(והא גדל כולו בארץ) ומשני
האילן. אפי' אינו חרוב ושקמה קוצץ
ו
רצונם של בני אדם ליזוק ולירד
דהדרי ערבי נופין ולמעלה
כנגד המשקולת שהצל רע לבית
קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו רבי יהודה אומר גמל טעון פשתן או חבילי
לדין על עסקי ממונו, ומפרש
מקצתן בארץ ומקצתן בחו"ל
ואזיל מה הוא אותו חלל בורות
זמורות רבי שמעון אומר כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה: גמ' מאן
רבי סבר אויר ארץ ואויר חו"ל
השלחין: אבא שאול אומר כו'. בגמ'
שיחין ומערות (לקמן ס.). רבי
מבלבלן ולהכי טבל וחולין
מפרש אהייא קאי: גמ' ארישא
אליעזר מתיר. אלא שיכסהו
מעורבין זה בזה: מרחיקין את
תנא דבנזקין בתר אומדנא דהשתא אזלינן אמר ר"ל במחלוקת שנויה ורבי
קאי. דקאמר ת"ק קוצץ מלא מרדע
כיסוי חזק כדי שתהא עגלה
האילן ט"ז אמה ותו לא
אליעזר היא דתנן אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות
מהלכת, דר"א אזל בתר השתא
ורמינהו וכו'. מינק ינקי עד
ח)
ואפי' אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה
ולא חייש לשמא היום ולמחר
ט"ז אמה ואין מביא ממנו
רבי אליעזר מתיר בכדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים רבי יוחנן אמר
ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק
יכלה הכיסוי ויפול והכי אמרינן
בכורים. ג) ור' יוחנן ס"ל
בב"ק (שם). זימנין דמפחית.
בעולא אחד אילן הסמוך למצר
אפילו תימא רבנן התם זימנין דמפחית ולאו אדעתיה אבל הכא קמא קמא
נמי כנגד המשקולת: או אסיפא
ט)
דמתליע מתוכו ויפחות ולאו
חבירו וא' אילן הנוטה לתוך
קאי. דקאמר ת"ק (ו) כל האילן
קא קייץ ליה: ר' יהודה אומר גמל טעון פשתן או חבילי זמורות: איבעיא להו
אדעתיה דעובר ברה"ר ויעבור
של חבירו מביא וקורא שעל
ויפול (שם).
מנת כן הנחיל יהושע לישראל
כנגד המשקולת ואפילו אילן העושה
❖
שיעורא דרבי יהודה נפיש או דלמא שיעורא דרבנן נפיש פשיטא דשיעורא
הדרן עלך לא יחפור
את הארץ שזה חופר בתוך שלו
פירות ואמר ליה אבא שאול כל אילן
וזה נוטע בתוך שלו: פיסקא
דרבנן נפיש דאי ס"ד שיעורא דרבי יהודה נפיש רבנן בשיעורא דרבי
קוצץ מלא מרדע על גבי
סרק הוא דכנגד המשקולת אבל אילן
יהודה היכי עבדי ואלא מאי שיעורא דרבנן נפיש רבי יהודה בשיעורא דרבנן
המחרישה. שכשהוא עובר על
מוסף תוספות
העושה פירות נמי מלא מרדע ותו
גבי המחרישה והמרדע על
מאי עביד אפשר דגחין וחליף תותיה: רבי שמעון אומר כל האילן כנגד
לא: כל האילן. כל האילנות: אי
א. ומשום יניקת ג"ט שיונק
כתיפו כל אותן הענפים
המשקולת מפני הטומאה: תנא מפני אהל הטומאה פשיטא מפני הטומאה
משם אין קפידא כלל להיותו
שמעכבין לו קוצצין אותן
אמרת בשלמא ארישא קאי. ולטפויי
גזלן אפילו לענין ביכורים.
שכנגד המחרישה: בחרוב
תנן אי ממתניתין הוה אמינא דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם וסגיא
אתא [מחרוב ושקמה דקאמר ת"ק]
(ג)
ריטב"א. ב. ורש"י ז"ל פירש
ובשקמה. דאיכא תרתי
ל)
בדחלולי מלשון חלל וכו'.
לריעותא חדא דענפיו מרובים
בדחלולי בעלמא קא משמע לן:
היינו דקאמר כל: אלא אי אמרת
ואינו מחוור, דלא הוה ליה
ומזיק לשדה ואין (שוין)
אסיפא קאי. מאי כל הא לגרועי
למימר בדחלולי, אלא
פירותיהן חשובין: קוצץ כולו
הדרן עלך לא יחפור
❖
אתא: מתני' אילן הנוטה לרשות
בחלולי. רשב"א.
כנגד המשקולת. כל הענפים
הנוטים לשדהו וקוצץ ממטה
הרבים קוצץ. מן הענפים התחתונות
ועד למעלה כעין שיכול
כדי שיהא גמל עובר תחת העליונות: מפני הטומאה. מפרש בגמ': גמ' בתר [אומדנא] דהשתא אזלינן. דקתני קוצץ מן הענפים כדי
להוריד מלמעלה מן האילן
רבינו גרשום (המשך)
ועד למטה קו המשקולת
שיהא גמל עובר ורוכבו והרי חוזרין וגדלים לאחר זמן: כדי שתהא עגלה מהלכת. אם תקרתה חזקה כל כך מותר ואע"ג שסופה שתתליע
דדלמא מגדלו וקא מזיק
והולך שוה שאין שם עיכוב
לרבים. ואליבא דר"א דאמר
ענף: ואם בית השלחין היא.
ותפחת: קמא קמא קייץ ליה. כל ענף וענף שיקדים ויצמיח יקצצנו: בשיעורא דרבי יהודה מאי עבדי ליה. כשיבא גמל טעון פשתן היאך
כדי שתהא עגלה מהלכת עליה
השדה דצריך לה מטר כל שעה
יעבור: מפני אהל הטומאה. שמא יפול כזית מת אצל האילן והרי הענפים (ז) ארוכים מאהילין עליו ועל עוברי הדרכים ומביאים עליהם
וטעונה אבנים כלומר שתהא
להשקותה והצל רע לה קוצץ
את הטומאה: ושדי התם. על האילן ומתוך שענפיו רבים הטומאה עומדת שם ואינה נופלת לארץ ובני אדם עוברים תחתיה ואי לא
התקרה חזקה כדי שתהא
כל האילן בין עושה פרי בין
יכולה לסבול עגלה טעונה
אינו עושה כנגד המשקולת:
חיישינן אלא להכי בדחלולי בעלמא סגי ליה לקוץ אחד אחד מבינתים כדי להרחיק אויר ביניהם ולא תעמוד שם טומאה: קמ"ל.
אבנים אלמא דבנזקין אזלינן
אבא שאול אומר כל אילן סרק
מתניתא דאפילו לא נותר בו אלא ענף אחד מזיק הוא את הרבים: הדרן עלך לא יחפור
בתר אומדנא דהשתא ולא
שאין בו פרי קוצץ כנגד
חייש דלמא היום או מחר
המשקולת: איבעא להו. הא
מרקבת התקרה ונפלי בגווה
דקתני אבא שאול כל אילן סרק
אינשי דאזלי עלה. דזימנין דמפחית ולאו אדעתיה דלא מצי חזי ליה להכי קאמר אין עושין חלל. אבל הכא באילן דמתני' קמא קמא
כנגד המשקולת ארישא דמתני' קאי דקתני בחרוב ובשקמה כנגד המשקולת ואמר אבא שאול כל אילן סרק קוצץ כנגד המשקולת
דמגדיל ומזיק חזי ליה וקוצץ ליה ולא צריך למיקציה קודם לכן: שיעור דרבנן נפיש. דמחייבי לקוץ כפי שיהא גמל ורוכבו עובר
ולא חרוב ושקמה משום דקא טעני פירות כל שהוא או אסיפא קאי דקתני בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת בין אילן סרק ובין
דאי שיעור דר' יהודה נפיש רבנן דלא בעו אלא שיעור גמל ורוכבו אותו שיעור דר' יהודה דנפיש היכי מצי עבר תותיה אלא ש"מ
אילן פירות ואתא אבא שאול למימר כל אילן סרק כנגד המשקולת אפי' חרוב ושקמה דרמי לאילן סרק משום דאיכא תרתי לריעותא
דרבנן נפיש ור' יהודה שיעור דרבנן דנפיש מאי עביד ליה. ומשני לעולם שיעור דרבנן נפיש ודקא קשיא לך ר' יהודה שיעור דרבנן
אבל אילן פרי אינו קוצץ כל עיקר אפי' בבי' השלחין: ת"ש אבא שאול אומר כל האילן כנגד המשקולת מפני שהצל רע לבית השלחין
מאי עביד ליה אפשר דגחין הרוכב מעל גמלו וחליף תותי אילן משא"כ בזמורות: מפני אהל טומאה. דזימנין דחליף להתם מת תחת
דמזקי ענפיו שאין יכול המטר לירד מש"ה קוצץ ש"מ הא דקתני במתני' כל אילן סרק כנגד המשקולת ארישא קאי דאתי לאפוקי
האילן וקא מאהיל עליה האילן וחליף כהן או מי שאוכל חולין בטהרה וקאי ליה באהל המת מש"ה קוצץ: פשיטא מפני טומאה תנן
חרוב ושקמה דאינו קוצץ משום דקא טעין פירא: אי אמרת בשלמא ארישא קאי היינו דקתני כל אילן סרק ולא חרוב ושקמה אלא
ומאי קא מוסיף תוספתא ומשני [דשפיר] מוסיף דאי ממתני' דאמר מפני טומאה אמינא היינו מפני טומאה דקתני זימנין דשדי עורב
אי אמרת אסיפא קאי וקאמר אילן סרק קוצץ ולא אילן פירות א"כ ל"ל למיתני כל אילן סרק אילן סרק מיבעי ליה למיתני (הכי) אבא
טומאה דמת להתם על גבי האילן ולא קא נפל לארעא ומש"ה צריך לקצוץ שלא יניח שם הטומאה על גבן (למד"א) ואין צריך לקצוץ
שאול אומר אילן סרק כנגד המשקולת ולא כל האילן שעושה פרי אלא ש"מ מדקתני כל אילן סרק ארישא קאי ולחומרא דאתו
לאפוקי חרוב ושקמה דאינו קוצץ דהיינו חומרא: פיסקא אילן הנוטה (לשדה חבירו) [לרשות הרבים] כו'. מאן תנא דלהיכא דאיכא
האילן כנגד המשקולת אלא בדחלולי בעלמא סגי. כלומר שיקצוץ סביב הענפים ויקלוש אותם כדי שיהא חלול באויר כדי שלא יהא
נזק בתר אומדנא דהשתא אזלינן בתר נזק דשכיח ולא בתר נזק דעתיד למיתי: אמר ר"ל מחלוקת שנויה. במתני' אילן הנוטה ברה"ר
בכל האילן מקום עבה שיכול לעכב עליו הטומאה וכשתפול לארץ שלא תהא כנגדה על גבה שום סכך ובכך סגי קמ"ל תוספתא מפני
אהל טומאה דזימנין שישאו תחתיו וקא מאהיל מש"ה קוצץ הכל כנגד המשקולת: הדרן עלך לא יחפור
קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו דאזלינן בתר היזק דהשתא ולא בתר דעתיד למיתי דאי אזלינן בתר העתיד מכל וכל צריך לקצצו
א) נראה דחסר וצ"ל רשב"ג סבר דהגדל בחיוב חייב והגדל בפטור פטור ומשו"ה אמר וכו'.
ב) נראה דכצ"ל טבל וחולין מעורבין זה בזה כיון דמפסיק צונמא אותו הנוטה וכו'.
ג) לכאורה נראה דצ"ל ורבין אמר ר"י דלא ס"ל כעולא אלא אחד וכו':