חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שתא
קמייתא לא קפיד וכו'. תימה (ט) מנא לן דר' ישמעאל דוקא
דאי לא תימא הכי. הרי שלח ירמיה לאותן שהיו בבבל שגלו עם יכניה
ג
א) [לקמן לג:], ב) [שבת לה:
א מיי' פי"א מהלכות
מגילה יח: גיטין יד. חולין ט.
טוען הלכה ב סמג עשין
י"א שנה קודם גלות צדקיהו בנו בתים ושבו כי לא תצאו משם עד
יליף משור המועד ולא רבנן אינהו נמי מצי גמרי משור
לב.], ג) [לעיל כח: וש"נ],
צה טוש"ע ח"מ סי' קמ
מלאת לבבל שבעים שנה למה ליה להזהירם על זאת אלא עצה
המועד דהיינו טעמא נמי דלעיל דגמר משור המועד דכיון דקפיד בג'
ד) בדפוס פיזרו הנוסח "כאן
סעיף ז:
ד ב מיי' שם הל' ה וסמג
מת רש"י ז"ל", ה) המהרש"ל
זמנין ולא מיחה א"כ ודאי
מכרה או נתנה לו וי"ל דלא דמי דודאי
טובה (ד) קמ"ל דהוא משיא אותם הכא נמי עצה טובה בעלמא היא:
מוחק תיבות, של חבירו,
שם טוש"ע ח"מ סי' קמו
תדע. דכל עצמו היה יגע ליעצם עצה
דר' ישמעאל דאזיל בתר אכילות שפיר
ו) [וכשמעידין. רש"ל], ז) צ"ל
סעיף א:
❖
ה ג מיי' שם פי"ב הל' ד
טובה דקאמר להו נמי מקום גניזת
מצי למיגמר משור המועד דמה התם
הם,
דאי לא תימא הכי בנו בתים ושבו ונטעו
1
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
שטרותיהם היכן הם מתקיימים יותר:
הוחזק נגחן בג' פעמים אף כאן בשלש
גנות ואכלו את פרין מאי קאמר אלא עצה
קמ סעיף ח וסי' קמא סעיף
מחיל איניש. על פירות קרקעו לאדם
אכילות אם לא שמכרה לו היה מקפיד
ב:
תורה אור השלם
טובה קמ"ל הכא נמי עצה טובה קמ"ל תדע
ו ד ה מיי' שם וסמג שם
האוכלן: אלא מעתה. כיון דאתרי
ואין זה וזה תלויים בשהוי זמן אבל
1 בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ
דכתיב 2 ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים
טוש"ע ח"מ סימן קמא
לרבנן דתלוי בשהוי זמן כמה ישהה
גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן: שנין מחיל תיהדר ארעא ממי שיצא
סעיף ג:
רבים אלא אמר רבא שתא קמייתא מחיל
ז ו ז מיי' שם הלכה ב סמג
ירמיהו כט ה
ויקפיד לא שייך למגמר משור המועד:
עליו ערעור לסוף שנתים תיהדר
2 כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי
שם טוש"ע ח"מ סי' קמ
איניש תרתי מחיל תלת לא מחיל אמר ליה
אלא
ארעא לבעלים לבר מפירי דהא מחיל
מעתה מחאה שלא בפניו כו'.
סעיף ח וע"ש בהג"ה:
יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים
ח ח [וע"ש בהשגות
אביי אלא מעתה כי הדרא ארעא תיהדר לבר
ליה עלייהו: אלמה אמר רב נחמן.
אור"י דליכא לאוקמי פירכא
הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה
ובמ"מ] טוש"ע שם
הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר
מפירי אלמה אמר רב נחמן הדרא ארעא
דאביי אלא כשהן (י) בעיר אחת דאי
לקמן בשמעתין:
א)
סעיף ט וסי' לז סעיף יב:
הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי
ט ט מיי' שם הלכה ב
בעיר אחרת היכי פריך דלא תהא
והדרי פירי אלא אמר רבא שתא קמייתא לא
חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים
❖
עד כאן פירוש רש"י זצ"ל
ד)
טוש"ע שם סי' קמ סעיף
ירמיהו לב יד
רַבִּים:
❖
מחאה ותהא חזקה אדרבה כיון דלא
קפיד איניש תרתי לא קפיד תלת קפיד א"ל
ח:
מכאן ואילך פירוש רבינו
הויא מחאה לא הויא חזקה דהא אינו
אביי אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישיב
שמואל ב"ר מאיר
הגהות הב"ח
צריך לבא בעיר אחרת לפני המחזיק
דקפדי אפילו אמאן דחליף אמיצרא דידהו
רבינו גרשום (המשך)
אלמה אמר רב נחמן. לקמן בשמעתין
ולמחות כדמוכח לקמן א:
(א) גמ' אי מחית באנפאי
הני נוגעין בעדותן הן. ואם תאמר
הכי נמי דלאלתר הוי חזקה וכי תימא הכי נמי
הוה: (ב) שם מהו דתימא
קים להו לרבנן דטפי לא
גבי מחזיק בקרקע חבירו ואזיל אידך
מצי א"ל אם איתא וכו' לא
מיזדהר מכלל שאם יבוא
אם כן נתת דבריך לשיעורין אלא אמר רבא
ואייתי סהדי דאכלן תרתין שנין ולא
ואמאי הוו נוגעין בעדות הא
ב)
מצינא דאינטר ואי נמי:
ויערער אדם לאחר ג' שנין
(ג) שם דייני דשפילי דייני
אין בדברו ממש אע"פ
שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה תרתי
יותר ואמר רב נחמן הדרא ארעא
איכא מיגו דה"מ אמרי פרענא לך אגר
ב
א
הכי מי לא: (ד) רש"י ד"ה
שאבד השטר משום
והדרי פירי של שתי שנים: תרתי לא
ואע"ג דבתר דתקון רבנן שבועת
ותלת מיזדהר טפי לא מיזדהר אמר ליה אביי
דאי לא וכו' עצה טובה היה
דמוקמינן בידו בעדי חזקה
משיא כצ"ל ותיבות קמ"ל
קפדי. על מה שזה יורד לתוך שדהו
היסת לא מהימני לאסהודי בהאי מיגו
שיש בידו ג' שנים: א"כ
אלא מעתה מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה
דהוא נמחק: (ה) רשב"ם
דטפי לא מיזדהר הואיל ולא
של חבירו ה) בלא רשותו ומיהו פירי לא
כדאיתא בריש האיש מקדש (קדושין מג:) ג
דאמר ליה אי מחית (א) באפאי הוה מיזדהרנא
ד"ה ה"נ דלאלתר וכו' ולא
שמע שום מערער. אם כן כי
מחיל: תלת קפיד. הואיל ושילש
הכא דאמתני' קיימינן ואכתי לא
מיחו הס"ד ואח"כ מ"ה טפי
מיחה אדם בתוך ג' שנים
בשטראי דאמר ליה חברך חברא אית ליה
ב
ג)
לא מזדהר הלכך היה
במקום אחר שלא בפניו
באוולתו ליכנס בלא רשות הבעלים
ניתקנה שבועת היסת מאי פריך
לבעלים הראשונים
אמאי הוי מחאה הא מצי
וחברא דחברך חברא אית ליה אמר רב הונא
וזה ששתק ולא מיחה ודאי מכרו לו:
להימניה במיגו ויש לומר דהאי לאו
למחות בתוך שלש שלא
אמר ליה האי כיון דלא
שלש שנים שאמרו הוא שאכלן רצופות מאי
יחזיק בקרקע שלו ואם
מחית באפאי לא מיזדהרנא
ג
ה"נ דלאלתר תיהוי חזקה. למי שירד
מיגו הוא שיראים לומר פרענו לך כי
לא מיחה הפסיד הס"ד
בשטראי: ומשני דאמר ליה
קמ"ל תנינא חזקתן שלש שנים מיום ליום
לנכסי דבי בר אלישיב הואיל ולא
שמא יזכה האחר ויתבע מהם פעם
ד (כ)
ואח"כ מ"ה אי מחית:
אידך חברך חברא אית ליה
(ו) ד"ה באתרא וכו' עולה
והוה לך לשמור שטרא:
מיחו (ה): אי מחית באפאי הוה
מהו דתימא מיום ליום לאפוקי מקוטעות
שנית [וע"ע תוס' שבועות מה: ד"ה
לו לחשבון וכו' עד שילקוט
למעוטי מקוטעות שלא
אמר
מר זוטרא אי טעין
מיזדהרנא בשטראי. יותר מג' שנים.
בעדים]:
ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל אמר רב חמא
תבואות ג' שנים ואי טעין
תהא סוף ראשונה ותחלת
אידך ואומר אני: (ז) ד"ה
ואמר כו'. הקשה ר"י בר מרדכי לפ"ה
אחרונה ואמצעי' שלמה א)
ומשני חברך חברא אית ליה ונודע
ומודי רב הונא באתרי דמוברי באגי פשיטא
ד
חדא וכו' וגם אין מכניסין
ולעולם שלמות בעינן ואפי'
לך שמחיתי ואם היתה לקוחה בידך
כי לא טעין נמי אמאי לא נשאל מהן
שם: (ח) ד"ה אמר מר זוטרא
מפוזרות כגון שנה ראשונה
לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דלא מובר
וכו' ומסתמא אם בימים
כדבריך היה לך להזהר בשטרך יותר
כי שמא אינן יודעין על הלילות שלא
ושלישית וחמישית קמ"ל
והאי גברא מוברה מהו דתימא א"ל אם
דר: (ט) תוס' ד"ה שתא וכו'
רב הונא דרצופות בעינן ג'
(ב)
מג' שנים: שאכלן רצופות. אבל אם
נוציא על פיהן שלא כדין דבכל עדיות
תימה א"כ מנא לן: (י) ד"ה
שנים והיינו מיום ליום
איתא דדידך הואי איבעי לך למיזרעה קמ"ל
הניחה שנה שניה ואחר כך אכלה שתי
אנו דורשין יפה וכאן נמי אמאי לא
אלא וכו' כשהן דרין בעיר
דקאמר מתני': מודי רב
אחת וכו' לבוא לעיר אחרת:
דאמר ליה חדא ארעא בכוליה באגא לא
הונא באתרא דמוברי באגי.
שנים שלישית ורביעית מצי אמר בעל
נחקור אותן מספק ולאו פירכא היא
(כ) ד"ה הני וכו' יזכה האחר
שאותה שדה שזורעה שנה
❖
מצינא לינטר ואי נמי בהכי ניחא לי
בדין ויתבע: השדה האי דלא מחאי לך היינו משום
דכיון שהעידו על הימים אפי' יאמרו אין
ה
אחת. שניה מניחין אותה
בורה אם כך רגילין אפי' לא
דאוברת לה שנה שניה דגלית אדעתך
אנו
דעבדא טפי תנן חזקת הבתים והא בתים
החזיק כי אם מפוזרין הוה
דלאו דידך הואי והלכך לא זרעת
דביממא ידעי בליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שיבבי
חזקה דמצי למימר ליה
מוסף תוספות
למערער החזקתי בה בשעה
אותה: חזקתן שלש שנים מיום ליום.
שיבבי מידע ידעי ביממא ובליליא רבא אמר כגון דאתו
בי תרי ואמרי
ו
ז
א. דדייקינן מדתנן שלש
שרגילין בני אדם לעבוד
שלא יהיה הפסק בינתים: מהו דתימא
ארצות לחזקה (לקמן לח.)
שדותיהן: קמ"ל רב הונא.
אנן אגרינן מיניה ודרינן ביה תלת שנין ביממא ובליליא אמר ליה רב
מיום ליום. דקתני מתניתין למעוטי
דמחאה שלא בפניו הויא
דמצי למימר לי' המחזיק
יימר לרב אשי הני נוגעין בעדותן הן דאי לא אמרי הכי אמרינן להו זילו
מחאה, כיון שחזקה
איזרענא ארעאי הואיל דהני
מקוטעות דלא תימא שלש שנים
מועלת כשהוא עמו
סביבותי אינן זורעין חדא
הבו ליה אגר ביתא להאי א"ל דייני דשפילי הכי דאיני מי לא עסקינן
(ג)
מקוטעות קאמר כי היכי דקתני סיפא
במדינה ומנא ליה דילמא
ארעא בכולי באגי דאינן
לעולם לא הויא מחאה
זרועין לא מצינא למינטר
כגון דנקיטי אגר ביתא ואמרי למאן ליתביה אמר מר זוטרא ואי טעין ואמר
שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינה
ח
ט
ומה שחזקה מועלת לפי
מקמיה דריסת רגל עוברין
ליתו תרי סהדי לאסהודי ליה דדר ביה תלת שני ביממא ובליליא טענתיה טענה
מיום ליום אלא ג' חדשים בראשונה
שהיה לו לבא אצלו
ושבין ומשו"ה לא זרענא
כששמע שהחזיק אלא
לה. ואי נמי מצי למימר
וג' חדשים באחרונה וי"ב באמצע:
ומודי בהכי ניחא ליה דלא
ודאי אינו מחויב לבא
קמ"ל. רב הונא דדוקא קתני למעוטי מפוזרות: ומודה רב הונא. דדי לו בחזקת אכילת שנים מפוזרות: באתרא דמוברי באגי. במקום שנוהגין
אצלו וכיון שאינו יכול
למיזרעה דעבדא טפי
למחות עד שתבא המחאה
בשתא אחריתא: בליליא לא
לזרוע שנה ולהוביר שנה שלא להכחיש את הקרקע דהא אחזיק בה כדמחזקי אינשי. ומיהו שנה שהובירה אינה עולה (ו) לחשבון שלש שני חזקה וצריך
לאזניו אין החזקה חזקה
ידעי אינשי אי דייר בה
לשמור שטרו יותר משלש שנים עד שילקוט שלש שנים. ואי טעין אידך אני באתי בתוך שלש ומצאתי שדה ריקם ולכך לא מחיתי מצי א"ל
דעיקר ראיית החזקה
המחזיק אי לא ואע"ג דהני
מדלא מיחה המערער וזה
מ"מ היה לך למחות שאע"פ שלא זרעתיה הייתי עושה בה ניר שאחר הקציר והיה לך להבין שבשביל שלא להכחיש כחה לא חפצתי לזרעה
תלת שנין אינן רצופין
לא היה יכול למחות. שיטה
משום לילותא אפ"ה הויא
כמנהג שדות העיר: והאי גברא מוברה. ועומדת בין שדות בורות כמותה: חדא ארעא בכולה באגא. שדה אחת זרועה בתוך בקעה
מקובצת בשם תוס' הרא"ש
חזקה וקשיא לרב הונא
גדולה איני יכול להושיב שם שומר לבדו בשבילה אבל כשכולן זרועות שוכרין שומר בין כולם וגם כן אין מכניסין שם בהמות: דעבדה טפי.
(כח:). ב. [ד]הא א"צ
דאמר בעינן רצופין: ומתרץ
(ז)
לפורעו בעדים. תוס'
אביי דמאן מסהיד אבתים
בשנה הבאה: בליליא לא ידעי. ואפילו הכי הויא חזקה דבשלמא גבי שדה וכל הנך אין דרכן לעשות מלאכה בלילה וכשמעמידין ו) עדים על
שבועות מה: ג. דרחמנא
דהאי מחזיק דייר בהם
מלאכת ימי שלש שנים הרי זו חזקה אבל בתים שדרך לדור בהן בלילה והוא אין יכול להביא עדים שראוהו דר אף בלילות וכיון דלית ליה
אמר (דברים יט) על פי
שיבבי הבית ואינהו מידע
שנים עדים יקום דבר
ידעי דהוה דייר ביה בין
סהדי על הלילות הוו להו מפוזרות ואם איתא לדרב הונא הא מצי אידך למיטען אני ראיתי שלא היית דר בלילות ולכך לא חשתי למחות
דמשמע הנאמנים בדיבור
ביממא בין בלילה ואכתי
דגלית אדעתך דלאו דידך הואי ואמאי הויא חזקה: שיבבי. השכנים שלו שראוהו דר בו יום ולילה ז) היו רגילין להעיד: שיבבי מידע
בלבד אבל העדים
רצופות נינהו: ורבא מתרץ
הטעונים לישבע קודם
כגון דאתו וכו' אנן אגרניה
ידעי. ואם יטעון ויאמר אייתי לי סהדי דדיירת ביה ביממא ובליליא יוכלו להעיד לו ומיהו אנן לא טענינן ליה כדמפרש בסמוך:
שיאמנו דבריהם אין ממש
מינה דמחזיק: הני עדים
דאי לא. שאם אין מעידין שהבית של משכיר: דייני דשפילי. שאינן בקיאין בדין דייני הכי לקבל עדות אלו אם כבר נתנו שכר הבית
בעדותם. תוס' קידושין מג:
נוגעין בעדותן דמשום ריוח
ד. כי שמא יביא הלוקח
שלהן מסייעי למחזיק דאי
למשכיר ומעולם בכי האי גוונא לא איירי רבא: אמר מר זוטרא אי טעין כו'. מילתא באנפי נפשה היא דפשיטא ליה למר זוטרא
❖
עוד עדים אחרים. רשב"א.
הוי אמרי ביממא דיירינן
דאע"ג דבעו כל הנך אמוראי לעיל ג' שנים רצופות אפ"ה אין מחייבין את המחזיק להביא עדים שיעידו בפירוש על כל הימים והלילות אלא יעידו
בלילה לא דיירינן לא הויא
סתם שראוהו דר ג' שנים ומסתמא אם (ח) דר בבית אף בלילות דר בו וקאמר מר זוטרא דאי טעין מערער ואמר אייתי סהדי כו' טענתו
חזקה ושלא כדין יהביתו
ליה ואכתי חייבין אתון
רבינו גרשום
טענה וצריך שיבואו עדים של לילות וימים דכיון דטעין טענת ברי דקאמר אני ראיתיו שלא דר בלילות בביתי ולכך לא מחיתי ואין חזקתו
למיתן למערער זימנא
חזקה ולכך אני אומר אייתי סהדי דדר ביה תלת שנין בין ביממא בין בליליא הלכך צריך להביא עדים להכחישו ולומר לו שהיה לו למחות:
אלא אמר רבא. משום האי
אחריתא אגריה ומשום הכי
טעמא אמרו רבנן דבעינן ג'
נוגעין בעדותן הן ואמאי
הכי מהימני. אמר ליה רב אשי
שנין לחזקה: מחיל אינש
ואינו חושש אם יעשה בה חבירו כלום תבואה אבל תלת לא מחיל והיכא דלא מיחה בג' שנין בודאי הוה חזקה: אם כן הואיל
דייני דשפילי מושפלים. דייני הכי שיהיו מאמינים להם מאחר שנתנו השכירות מי לא עסקינן דנקטי אכתי אגרי' בידי' ואמרי
דאמרת דתרתי שנין מחיל ליה מאי דעביד בגוה: אם כן מיחה והדרא ארעא תיהדר לבר מפירי דעבד בה דקיימא השתא אלמה
למאן ניתביה דאכתי לא יהבי דאינהו לא איכפת להו למאן מחייב להו למיתביה אי למחזיק אי למערער משום הכי מיהמני דלא
אמר רב נחמן וכו': לא קפיד אם שלא ברשותו ירד בה. תלת קפיד שלא יחזיק בה ומוחה: הכי נמי דתהוי לאלתר חזקה אם
נגעי בעדותן: אמר מר זוטרא כשטען המחזיק כבר היא בידי שני חזקה ואמר המערער לייתי סהדי דלסהוד ביה דדייר בה תלת
נשתמש אדם בנכסי דבר אלישיב. נתת דבריך לשיעורין דלמאן דלא קפיד יהבת ג' שנין לחזקה ולמאן דקפד לאלתר הוי חזקה:
שנין ביממא ובלילה טענתיה טענה אבל אי לא טעין הכי אנן לא ילפינן ליה למטען:
[תרתי ותלת] מיזדהר אינש בשטריה. שיהא שמור שאם יערער אדם על מקחו שיהא לו לראיה ושוב מייאש לשומרו וכיון דהכי
א) נראה דצ"ל ואמצעית שלמה דשלמות בעינן ולעולם אפי' מפוזרות וכו'.