כט:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי גרסינן ומודה מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות דאע"ג כו'.
אנו יודעים על הלילות מסתמא כיון שדר בימים דר נמי בלילות אם
י א מיי' פי"ב מהלכות
א) [לקמן דף קנט:], ב) צ"ל
❖
טוען הלכה ג סמג עשין
דינא הכי,
לא שטוען המערער שבודאי לא דר ור"ח פירש דמר זוטרא קאי
אע"ג דסבירא (ג) למר זוטרא דאי טעין טענתיה טענה אבל אנו לא
א
צה טוש"ע ח"מ סי' קמ
אפירכא דרב יימר דפריך נוגעין בעדותן הן וקאמר מר זוטרא אי
נטעון בשבילו מודי הוא היכא דהוי מערער רוכל המחזר בעיירות
סעיף ח:
יא ב מיי' שם ועי' בהשגות
טעין ואמר המחזיק לייתו תרי סהדי
דדרו ביה שלש שנים ביום
למכור קישוטי נשים ואינו חוזר לעירו כי אם לזמן ארוך דאע"ג דלא
הגהות הב"ח
טוש"ע שם סעיף יד:
ובלילה והבו לי אגרא ונפקו ואזלו
טעין לייתי מחזיק סהדי דדר בה
יב ג ד מיי' שם הלכה ה
(א) גמ' דבת זריעה: (ב) שם
אתו לקמיה דרב נחמן:
להו והנהו דדיירי ביה אחריני נינהו
רצופות יומם ולילה אנן טענינן ליה
וסמג שם טוש"ע ח"מ
ומודי מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות
א
(ג) רשב"ם ד"ה הכי גרסי'
סי' קמד סעיף א:
טענתו טענה ולא נוגעין בעדותן
דדילמא משום דלא קביע במתא
דאע"ג דלא טען טענינן ליה אנן ומודה רב
יג ה מיי' שם הלכה טז
וכו' דסבירא ליה למר זוטרא
ב
החזיק זה בביתו וכי הוה אתי במתא
הן דלא דיירי בה השתא דמצי
וסמג שם טוש"ע ח"מ
וכו' ולא ידע זה כצ"ל ותיבת
(ח)
הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידא
ליה נמחק: (ד) ד"ה עיטרא
סימן קמא סעיף יד:
הוי נפיק האי מחזיק מן ביתא ולא
למימר להו הבו לי אגר ביתא אלא
יד ו מיי' פ"א מהלכות
וכו' להם בפנינו דמי וכו'
לליליא לא עבידא רמי בר חמא ורב עוקבא
ידע ליה זה המערער מעולם
אינהו אמרו דיירנא ואינהו אמרו
ולכתוב עליה שטר: (ה) ד"ה
מכירה הלכה טו ועי'
בר חמא זבון ההיא אמתא בהדי הדדי מר
אלא וכו' צונמא טרשין במאי
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
שהחזיק זה בביתו ולכך שתק ולא מיחה
פרענו והפה שאסר הוא הפה שהתיר
קני: (ו) ד"ה זיל ברור וכו'
פב טוש"ע ח"מ סימן קצב
אישתמש בה ראשונה שלישית וחמישית
הלכך יביא המחזיק עדים שלא יצא
דאי בעו אמרי לא דיירנא ביה וליכא
שבא עמך בדין כדין:
סעיף ח וסימן קמא סעיף
(ז) ד"ה עליו להביא ראיה
ומר אישתמש בה שניה רביעית וששית נפק
יב:
מן הבית כל שלש השנים אפילו לילה
למימר דדילמא מכחיש להו שהוא לא
טו ז מיי' פי"ב מהלכות
כצ"ל ותיבת למערער נמחק:
ערער עילוה אתו לקמיה דרבא אמר להו
אחת. ול"ג ומודי רבא דהא לא איירי
היה יודע כלל שהיו דרים באותו בית
(ח) תוס' ד"ה (בע"א) אמר
טוען הלכה יג סמג
וכו' בעדותן הן דהא לא
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
רבא לעיל אי טענינן ליה או טעין איהו
ובסמוך לא גרסינן מודה מר זוטרא
מאי טעמא עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו
דיירי: (ט) בא"ד עדים הם
קמא סעיף יב וסעיף יד:
לנפשיה וכל מאי דתריץ רבא לעיל
אלא ומודה רבא דבעי' שלש שנין
אהדדי כי היכי דלדידכו לא הוי חזקה לעלמא
טז ח ט מיי' שם פט"ו
רוכלים: (י) בא"ד ולא היו
ג
אליבא דרב הונא תריץ ואי גרסינן הכי
ביממא ובליליא אם הנך עדים
לנים בזה הבית: (כ) ד"ה
הלכה י' עי' מ"מ סמג
(ט)
נמי לא הוי חזקה ולא אמרן אלא דלא כתוב
שם טוש"ע ח"מ סי' קמו
בשכוני גוואי הואי והואי לי
הוה לן למיגרס ומודה רב הונא: ומודה
רוכלים המחזרים בעיירות אע"ג דלא
❖
❖
דרך עליך:
סעיף יא וסעיף יב:
עיטרא ד אבל כתוב עיטרא קלא אית ליה
רב הונא. אע"ג דבעי רצופות יום ולילה:
אמרו דדרו ביה שלש שנין ביממא
אמר רבא אכלה כולה חוץ מבית רובע קנה
ה
בחנוונותא דמחוזא. חנויות שמוכרין
ובליליא אלא אמרי בידינו היה זה
רבינו גרשום
מוסף תוספות
כולה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה
הבית שלש שנים רצופות אע"ג שימים
בהן לחם ויין דאי טעין אין חוששין
א. אבל אי טעין אנא לא
מודי מר זוטרא ברוכלין.
דרב יהושע ולא אמרן אלא דבר זריעה
רבים הם מחזרים בעיירות ולא היו (י)
לטענתו דאע"ג דלא דר בו בלילות
(א)
ידעתי אם דר בו כל
דאי האי מחזיק הוי רוכל
בזה הבית עדותן עדות ור"ת גרס
חזקה מעלייתא היא שאין דירתן אלא
היא אבל לאו בר זריעה היא קני לה אגב
ב
הלילות אם לא, לפיכך
המחזר בעיירות דלא מצי
ביום: מר אישתמש ראשונה כו'.
יביא עדים דדר בו תלת
דדיירנא ביה שלש שנין ופירש דאביי
למידר בה ביממא ובלילה
ארעא מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא
שנין ביממא ובלילה וכו',
מפני שהולך בסחורתו
ורבא תרוייהו סבירא להו דאין
עובדת לזה שנה ולזה שנה שאין אחד
מעתה צונמא במה יקנה ואלא באוקומי בה
טענתיה לאו טענה וכו',
ואמר הרוכל החזקתי ג'
צריך להביא עדים על הימים ועל
מהן יכול להחזיק בה ג' שנים רצופות
[ד]לא מצינו הפרש בדיני
שנים בלא ערעור והאי
חיותא ומשטחא בה פירי ה"נ איבעי ליה
ז
ממונות בין טעין ולא
לא ידע לטעון כנגדו כיון
להפסיד חבירו: עיטרא. שטר חלוקה
הלילות ורבא לא אמר ביממא ובליליא
טעין, אלא בין טעין טענת
דקים (ליה) [לן] דרוכל
לאוקומי בה חיותא אי נמי משטחא בה פירי
אלא להוציא המקשה מסברתו ולא
ובעדים שתעבוד לזה שנה ולזה שנה.
בריא ובין מי שאינו טוען
אינו שוהה תדיר בביתו
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי
טענת בריא או שאינו טוען
שמא איתרמי דזה בא וכיון
א)ח
לפלוגי אאביי אתא וקאמר מר זוטרא
י"מ קלא אית ליה והיה לו למחות מיד
כלום. רבינו יונה. ב. ולא
שלא ראהו שהיה דר שם
ביתא אמר ליה מינך זבינתיה ואכלית שני
אם אמר העידוני סתם שדרתי ג' שנים
ולא מיחה ולאלתר הויא חזקה דכמי
גרסינן אע"ג דלא טעין
שתיק ליה להכי ילפינן ליה
וכו'. רשב"א. וע"ע ברבינו
למערער למיטען דליתי האי
חזקה א"ל אנא בשכוני גוואי הואי אתא
בחזקת ימים ולילות אע"פ שלא ראו
שמכרה להם (ד) בפניו דמי שהרי
(ב)
יונה. ג. וכיון דלליליא
רוכל סהדי דדר בה בין
ממש כל הימים והלילות אלא שבחזקת
הניחם להביא עדים ולכתוב עליו
לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל ברור
לאו בר דירה הוא כמאן
ביממא בין בלילא ואי לא
ט
דליתנהו דמי ולא הויא
לא הוי חזקה: ומודי רב
שטר חלוקה ושתק אי נמי כיון דאיכא
כן מחזקין אותו שכל שעה שהיו נכנסים
אכילתך אמר ליה רבא הכי דינא המוציא
ב)
הפסקה בין יממא ליממא
הונא. דאמר לעיל ג' שנים
פעמים ביום ופעמים בלילה היו
תרתי שני חזקה מפוזרות ועיטרא
כי היכי דלהוו מפוזרים
רצופות דמשמע בין ביממא
מחבירו עליו הראיה ורמי דרבא אדרבא
רואין אותו בביתו טענתיה טענה
איכא קלא וכחזקה גמורה דמי דהיה
אלא לעולם רצופים נינהו.
בין בלילה מודי דאי אחזיק
ורמי דרב נחמן אדרב נחמן דההוא
ר"י מיגש. ד. [ד]חנותא
חד בחנות דמיחזק בג' שנים
והוה ליה למימר עדותן עדות אלא
לו למחות ולא מיחה. ואין נראה לי כלל
דמחוזא עבידא למידר
ביממא אע"ג דלא דר בה
דא"ל
אגב דנקיט ברישא דמילתיה אי טעין
אלא משלש שנים ראשונות הויא חזקה
בהו בין ביממא בין
בלילא הוה חזקה משום
בליליא מצד עצמן אי הוה
דליממא עבידי למיתב בהו
אומר נמי טענתיה טענה ומודה רבא וה"ה מר זוטרא ואביי
כיון דאיכא עדים ושטר בין זה לזה כדאמרינן לקמן בפירקין (דף מא:)
דאיר בהו איניש דעלמא.
ולא בלילה דמצי למימר
שלש לקוחות מצטרפות אמר רב וכולן בשטר אלמא אמר רב אע"ג דכל
ברוכלין המחזרין בעיירות אף על גב דלא טען טענינן ליה דאין צריכים
רשב"א. ה. [אבל] התם
המחזיק עבדי בה כדעבדי
כולהו איניש מוברי לה
אינשי ביממא: כי היכי
אחד אין מחזיק אלא שנה אחת מצטרפים שלש השנים לחזקה משום
להעיד שראו ממש שהרי הם מחזרין בעיירות ואין יכולין להעיד על
לארעא וארעא גופה לא
דלדידכו לא הויא חזקה.
דמכח שטר קאתו ה"נ לא שנא והיינו טעמא דהויא חזקה שהיה לו
הראיה אלא יעידו שבחזקתו היה זה הבית שלש שנים ימים ולילות:
עבידא למיזרעה שתא בתר
משום דלית חד מיניה
ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דביממא עבדי ובליליא לא עבדי.
שתא כי היכי דתעביד פירי
דאחזיק רצופין לעלמא נמי
למערער למחות בתוך שלש שנים ואינו יכול לומר בשביל שראיתי'
טפי הילכך הא אכלה האי
לא הויא חזקה ומשלמיתו
פירוש ומועיל להם אם החזיקו ג' שנים ואע"ג דלאו שלש
מחזיק בדילוג לא מחיתי שהייתי סבור לכך אתם עושים שאתם יראים
להאי ארעא כדאכלי ליה
לה למערער. והני מילי
רצופות אלא מפוזרות כיון דאורחייהו בהכי דהוי כאתרי דמוברי באגי
להחזיק שנים רצופות שהשטר מוכיח שלא בשביל כן עושים אלא
בעלים. שם. ו. [דאי לאו
דלא הוי חזקה היכא דלא
ג
הכי] מאי מודה רב הונא
כתבי שטרא שטר חלוקה
שע"מ כן חלקו שכן יהו משתמשין. וכן עיקר: חוץ מבית רובע.
ואם תאמר א"כ פשיטא דמודה רב הונא כדפריך לעיל גבי באגי וי"ל
דהא הכא ליכא מפוזרות
שתעבוד לזה שנה ולזה
באותו שדה שלא נעבד בו ולא נזרע: דבר זריעה היא. דאמר ליה
לפי שבני אדם שאינם חנוונים דרים בהן בין ביום ובלילה ואותן צריכים
כלל דהא דר בהו כל ימי
שנה אבל כתבו שטר חלוקה
ד
התלת שנין ברצוף ודומיא
אע"ג דלא החזיקו בה ג'
אי דידך הואי אמאי לא זרעת והלכך לא מחיתי: אלא מעתה.
ג' שנים רצופות יום ולילה וס"ד דחנוונים נמי יצטרכו כן ה קא משמע לן
דמרחצאות ושובכות, והא
שנים רצופות הויא חזקה
ומהאי טעמא אתי שפיר דבעינן להו שלש שנים שלימות דהיינו ו' שנים
הלוקח מחבירו צונמא במאי קני לה באיזו אכילה של שלש שנים
(ה)
ו
לאו במפוזרות ורצופות
משום דעיטרא קלא אית
שייך אלא במקוטעות,
להו ולאלתר איבעי ליה
אע"ג דבשדות ובית הבדים לא בעינן אלא שלש שנים בין הכל (אלא)
הואיל ואינה בת זריעה וכי אינו קונה אותה בהעמדת שם בהמותיו
ומודה תנא דמתני' הו"ל
למיתי ולערער וכיון דלא
לרבוץ ולרעות או לשטיחת פירותיו: הכא נמי כו'. ולא קני
היינו משום דכמו שאר בני אדם הדרים שם שאין חנוונים בעו ג' שנים
למימר. שם. ז. בדבר
ערער הויא חזקה: אמר
שאין בו דין חלוקה ואע"ג
רבא אכלה כולה קרקע
לה אגב ארעא: ואכלתיה שני חזקה. ואבדתי שטרי ואתה לא מחית
ביום ובלילה ה"נ חנוונים בעו ג' שנים שלימות דהיינו ו' שנים והא
דנחית לה לכולה. שם.
שני חזקה חוץ מבית רובע
לי שאזדהר בשטרי: אמר ליה. מערער: אנא בשכוני גוואי הואי.
דלא אייתי להא לעיל גבי ומודה רב הונא אומר ר"ת משום דלא סלקא
ח. ודילמא טעין כולה
בה: אבל לאו בת זריעה
שלי. שם. ועיין יד רמה.
שמעתתא דבתי וכי האי גוונא איכא בסוף [הכונס] (ב"ק דף סא:) גבי
בחדרים הפנימים היתה עיקר דירתי והייתי עובר דרך עליך
היא. אותו בית רובע: אלא
ומודו חכמים לרבי יהודה: דלא תחזקו אהדדי. ואע"ג דתנן לקמן
ט. [ד]חיישינן דילמא
מעתה הא צונמא דלאו בת
ומשתמש עמך בבית החיצון שדרת בו ברשותי ולכך לא מחיתי:
משתכח קלא. ר"ן.
זריעה היא ולא קני ליה
אמר ליה. למחזיק: זיל ברור אכילתך. הבא עדים שדרת בבית
(דף מב.) השותפין אין להם חזקה זה על זה פרש"י דהכא הוזקקו לעשות
י. שהיה להן פתח לרה"ר
אגב ארעא אי לא שטח בה
ז
ופתח על החיצון. תוס'
פירי הכא נמי בהאי בית
לבדך ג' שנים בלא אותו שבא עמך (ו) כדין כל חזקת ג' שנים שצריך
כן לפי שלא היה להם עדי שותפות ח וקשיא לר"י דא"כ אותו שהחזיק שנה
רי"ד. יא. שאם כן בכל
רובע אי לא יעביד בה מידי
להביא עדים שהחזיק בה חזקה גמורה: המוציא מחבירו. דהיינו
ראשונה יאמר שהוא שלו כיון שאין עדים שיש לחבירו חלק ונראה לר"י
חזקה שבעולם יטעון כך
לא קני לה אגב ארעא:
ויופסדו כל החזקות. שם.
אנא בשכוני גואי. והחזקתי
מוכר שהרי לוקח מוחזק: עליו. (ז) למערער להביא ראיה שנשתמש
דלא היו רוצים שיחזיק האחד שלש שנים שלא תשתכח השותפות:
בה ולא שמשתה בה יותר
אבל כתוב עיטרא קלא אית לה.
עמו. וסבירא ליה לרבא דכיון שראו עדים לזה המוחזק שנשתמש בו
והא דאמר בהמפקיד (ב"מ לט. ושם
ממני. אמר ליה ללוקח זיל
ברור אכילתך כלומר הבא
ד"ה לא) גבי אין מורידין לנכסי קטן ל"ש עביד עיטרא ל"ש לא
שלש שנים אין לנו לחוש שמא גם זה היה עמו הואיל ולא שמענו
עדים שלא שימש עמך
עביד אין מורידין גבי יתמי החמירו [וע"ע תוס' גיטין כח. ד"ה והניחו]:
בלתי היום. והאי עובדא לא מתוקם אלא כשהיה לו עדות
ט
בבתי גואי ותחזיק בהו.
בשכוני
גוואי הואי. והואי לי (כ) אורח עלך ונראה לי שהיה לו
ורב נחמן אוקמה השתא
למערער דבית זה שלו היה אבל בלא עדות אפילו רב נחמן
ביד מוכר ולהכי אמר ליה
עדים שהיה בשכוני גוואי אבל לא היו יודעים באיזה דרך
מודי דהמחזיק נאמן בלא ראיה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
רבא דינא הכי ביד לוקח
היה יוצא דאי לא היה לו עדים כלל דהוה בשכוני גוואי היכי הוה קאמר
דאי בעי אמר שלי הוא מעולם כי אמר נמי מינך זבינתה מהימן:
הוה לך לאוקמה ויהא
י
המוכר המוציא מחבירו
רב נחמן זיל ברור אכילתך דאטו יש להם לעדי חזקה לידע שלא היה
כל
עליו הראיה דמוכר להוציא
המערער באותו
בית כל שלש שנים ואם יאמר המערער הייתי עמך
שני ימים ואין לך שלש
שנים שלימות והעדים אינן יודעים יפסיד :
יא
קאתי:
לאו