חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאו
קמודית דהא ארעא דידי הוא. פי' רבינו שמואל דאם מוחזק זה
כל נכסי דבי בר
סיסין. כלומר כל אותן קרקעות שקניתי מאותו
יז א ב מיי' פכ"א מהל'
א) לקמן דף קנט:, ב) צ"ל דבי
❖
בר, ג) צ"ל חננאל. דק"ס,
מכירה הל' כא סמג עשין
אדם ששמו בר סיסין: דמקריא דבי בר סיסין. כך קורין לו ואין
שלש שנים וטוען מפלניא זבנתיה דזבנה מינך קמי דידי דנאמן
פב טוש"ע ח"מ סי' ריח
ידוע אם קנאה מבי בר סיסין ולפיכך נקראת כן או כך שמה מעולם
במיגו דאי בעי אמר מינך זבנתיה ואכלתיה שני חזקה אי נמי אם
סעיף כה:
יח ג ד מיי' פי"א מהל'
וירושה היא לו מאבותיו: אוקמה בידא דלוקח. כדמפרש טעמא
יש לו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד והביא ראיה מההיא דדר
הגהות הב"ח
טוען ונטען הל' ג סמג
בקשתא בעיליתא דלקמן וכדבריו
לקמיה דעליה דידיה רמיא לגלויי דלאו
(א) גמ' בר סיסין מזבנינא
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
בר סיסין היא: אמר ליה רבא דינא
לך הוה ליה ההיא ארעא:
כן הוא היכא דיש עדים למערער
קמג סעיף א:
דא"ל לחבריה כל נכסי דבי בר סיסין
ב)
א
א)
יט ה מיי' שם פי"ד הלכה
(ב) שם אוקמה בידא:
הכי. להוציאה מספק מתחת יד המוכר
שהקרקע שלו היתה אבל בעובדא
מזבינא לך הואי ההיא ארעא דהוה מיקרי
(ג) שם אדרב נחמן נמי לא
יד סמג עשין צד טוש"ע
(א)
❖
שהוא מוחזק: המוציא מחבירו.
דהכא משמע שלא היה למערער
קשיא התם כיון: (ד) שם
ח"מ סי' קמו סעיף יג:
(ה)
דבי בר סיסין אמר ליה הא לאו דבי בר
מפלניא זבינתה דזבנה מינך
דהיינו לוקח עליו להביא ראיית זכות
עדים מדקאמר לאו קא מודית כו'
סיסין היא ואיקרויי הוא דמיקריא דבי בר
כצ"ל ותיבות דאמר לי נמחק:
ומאחר שאין לו ראיה יפסיד: קשיא
אי הוה טעין קמי דידי זבנה מינך
(ה) תוס' ד"ה לאו וכו'
רבינו גרשום
סיסין אתו לקמיה דרב נחמן אוקמא בידא
בעובדא דהכא דמשמע:
(ב) ב
דרבא אדרבא קשיא דרב נחמן אדרב
או דר בה חד יומא היה נאמן אף
(ו) בא"ד חד יומא במיגו:
נכסי דבי בר סיסין.
דלוקח א"ל רבא דינא הכי המוציא מחבירו
נחמן. דלעיל [כט:] מוקי לה רב נחמן ביד
על פי שלא החזיק שלש שנים מיגו דאי
(ז) בא"ד דקאמר השתא
כלומר אותן נכסים שקניתי
עליו הראיה קשיא דרבא אדרבא קשיא
מיגו שהיה יכול לשקר:
מבר סיסין שהיה עשיר
בעי אמר לא היתה שלך מעולם אבל
המוכר ורבא ביד הלוקח והכא
(ח) בא"ד מסוף פרק
מזבינא לך: קשיא דרבא
איפכא: דרבא אדרבא לא קשיא.
דרב נחמן אדרב נחמן דרבא אדרבא לא
ודאי השתא דאמר מפלניא זבינתה
זה בורר וכו' ידענא ביה
אדרבא. דלעיל סבירא
בהאי שטרא וכו' אי בעיא
דזבנה מינך והודה שהיתה שלו תו
דבכל דוכתי מוקי לה ביד המוחזק
ליה דביד הלוקח הוה
א
קשיא התם מוכר קאי בנכסיה הכא לוקח
קלתיה א"ל כיון דאיתחזק:
ליה לאוקמי. והכא להיכא
והתם מוכר כו': כיון. דכולי עלמא
לא מצי למיטען קמי דידי זבנה
קאי בניכסיה דרב נחמן אדרב נחמן נמי לא
(ט) בא"ד ונגזלה ממנו ואין
דרב נחמן אוקמוה ביד
קרו ליה דבי בר סיסין ונראין הדברים
מינך או קמי דידי דר בה חד יומא
לו זכות למחזיק אלא על פיו
לוקח ס"ל דביד מוכר
קשיא (ג) כיון דאמר ליה דבי בר סיסין ומיקריא
של זה המערער שעשאה:
הוה ליה לאוקמיה והוה
שלפיכך נקראת כן שקנאה מבי בר
(ו) מיגו דאי בעי אמר בתחלה לא
(י) בא"ד נראה לר"י דהתם
ליה אידך המוציא מחבירו
דבי בר סיסין עליה דידיה רמיא לגלויי דלאו
סיסין והוא אמר לאו מבר סיסין
היתה שלך מעולם דמיגו למפרע לא
נמי מיירי דחזר ואכלה:
עליו הראיה: קשיא דרב
דבי בר סיסין היא אבל הכא לא יהא אלא
(כ) בא"ד לרשב"א דהוה
נחמן אדרב נחמן. דלעיל
לקחתיה עליה דידיה רמיא לגלויי
אמרינן כדמוכח לקמן (דף מא:) גבי
ליה לאוקומי: (ל) בא"ד
אוקמא ביד מוכר והכא
דנקיט שטרא מי לא אמרינן ליה קיים שטרך
ולהביא ראיה דלאו מבר סיסין לקחה
ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע
נסכא דר' אבא דאי לא
ביד לוקח: התם מוכר
דהוה מחויב: (מ) בא"ד
קאי בנכסיה שמוחזק הוא
וקום בניכסי: ההוא דאמר ליה לחבריה
שנין ואמר מפלניא זבינתיה דזבנה
ואם יביא עדים דאיקרויי הוא דמיקריא
ג
בסוף המוכר את הבית גבי
מההוא קרקע דמקרי בי
❖
הכי ולא מהני שדות שלקח מבר סיסין
מינך אתא לקמיה דר' חייא אמר ליה
מאי בעית בהאי ביתא א"ל מינך זבנתיה
וכו' טענינן להו החזרתיו:
בר סיסין ומש"ה א) הוי
היא מוקמינן לה בידיה דהא פשיטא
אייתי סהדי דדר ביה אפילו חד יומא
ליה ללוקח להביא ראיה.
ואכלתיה שני חזקה אמר ליה בשוקי בראי
וס"ל דביד מוכר: הכא הויא
לן דהאי דאמר ליה נכסי דבי בר
ואוקמי' לה בידך משמע דאי לית ליה
הואי אמר ליה והא אית לי סהדי דכל שתא
ליה למוכר להביא ראיה:
מוסף תוספות
סיסין מזבנינא לך הכי קאמר ניכסי
סהדי אין נאמן לומר קמי דידי דר בה
עליה. דמוכר רמיא לגלויי:
הוה אתית תלתין יומי א"ל תלתין יומי
א. [ו]הודאה גמורה היה
מי לא אמרינן ליה לבעל
שקניתי ממנו ולא נכסי שלא קניתי
חד יומא במיגו דאי בעי אמר מינך
מודה לו שהוא של
שטרא להיכא דנפק עליה
בשוקאי הוה טרידנא אמר רבא ד עביד
ממנו אף על פי שנקראין כן. כך נראית
זבינתיה כיון שכבר הודה דלאו מיניה
אבותיו, אבל מאי דאמר
מערער קום קיים שטרך
איניש דכל תלתין יומי טריד בשוקא
ליה ההוא גברא דדידיה
וקום בנכסי ה"נ להיכא
השיטה: מי לא אמרינן ליה קיים
זבנה לית ליה תו מיגו ואין לו להאמינו
הוא, לאו הודאה היא וכו',
דאמר מוכר אנא בשכוני
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי
שטרך. אחרי שהמוכר רוצה לפסלו
במאי דקאמר השתא (ז) מתוך שהיה
ה
דהא איהו אמר דזבנה
גוואי הוינא הוה ליה
מינך, והפה שאסר הוא
ללוקח להביא ראיה ולקום
ארעא אמר ליה מפלניא זבינתה (ד) דאמר
והחזקה של שלש השנים במקום
יכול לשקר בתחילה קודם שהודה
הפה שהיתיר וכו', שאלו
בנכסי והא מעשה דבר
השטר היא באה ומאחר שהמוכר
דלא הוה מסיק אדעתיה שהיה זקוק
לי דזבנה מינך אמר ליה את לאו קא מודית
בבי"ד אמר כן היו
סיסין ודשכוני גוואי פרשתי
מאמינים אותו, עכשיו
היטב בסוף פרק מי שמת:
מערער על החזקה שאינה חזקה
לטענה זו והא דקאמר התם רב
דהאי
שאמר לו, למה לא יהא
אנא בשוקי בראי הואי.
צריך זה להביא עדים שחזקתו גמורה שלא דר זה עמו. ובהני תרי
וחזיתיה לדעתיה דחביבי דאי הוה א"ל קמי דידי זבנה מינך הוה מהימן
נאמן. רמב"ן. ועי"ש די"ח.
שהייתי הולך בסחורה
ליה במיגו דאי בעי אמר מינך זבינתה לא קאמר שהיה עדיין נאמן
עובדי סבירא לן כרב נחמן דהלכתא כוותיה בדינא [כתובות יג.] וכן פוסקין
ב. [ד]לא אלימא איהי
במקום שווקים ולא הייתי
לאפקועי מעשה ב"ד. רש"י
יכול למחות מפני טרוד
פירושי ר' חנינא ג) איש רומי: מאי בעית בהאי ביתא. שהכל יודעין
בטענה זו אלא כלומר אי הוה טעין מעיקרא קודם שהודה וה"ה דאי
סנהדרין שם. ג. [ו]ניהמנה
סחורתי: טרוד בשוקיה.
ששלי היה: א"ל אנא בשוקי בראי הואי. בארץ מרחקים מקום שאין
הוה טעין מעיקרא קמי דידי דר בה חד יומא דהוה מהימן ועוד ראיה
במיגו. תוס' סנהדרין לא:
ואינו יכול למחות: ב)הואיל
ד. [ו]אפילו איתיה לקמן
ולא זבינתה מנאי זיל פוק
מסוף (ח) דזה בורר (סנהדרין דף לא.) גבי ההיא איתתא דנפק שטרא
השיירות מצויות ולא ידעתי ולכך לא מחיתי ותנן בפרקין [לח.] היה ביהודה
וטוען בבריא, ממך
מן ארעא דידי ולאו בעל
והחזיק בגליל אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה באותה מלכות דהוו
מתותי ידה אמרה ידענא ליה בהאי שטרא דפריע הוא כו' ולא
זבינתיה, לא מהימן, מכיון
דברים דידי את ותבע
דאודי האי והודאתו
דמיך מאותו שקנית ממנו.
הודאה. רמב"ן. שיירות מצויות א"נ איכא לאוקמה בשעת חירום ואפילו באותה מדינה
הימנה רב נחמן א"ל רבא והא אי בעיא קלתיה כיון דאתחזק בבי
כדלקמן בהאי פירקין [שם] וכן פירשוה הגאונים כפי' ר"ח. אבל במקום
דינא אי בעיא קלתיה לא אמרי' אלמא אע"ג דקודם שראינוהו בידה
א) נראה דצ"ל הוה ליה ללוקח
להביא ראיה ולהוציא מיד
שהשיירות מצויות וליכא חירום לא מצי טעין הכי דקי"ל בפירקין (דף
היתה נאמנת לומר דפרוע הוא במיגו דאי בעיא קלתי' השתא דאתחזק
מוכר: הכא דלוקח קאי
לח:) מחזיקין בנכסי בורח דמחאה שלא בפניו הויא מחאה ואי טעין לא
בבי דינא פי' שראינוהו בידה לא מהימנה דאין כאן עוד מיגו שעל
בנכסיה הוי ליה למוכר להביא
ידעתי שהחזיק איש פלוני בקרקע שלי ולכך לא מחיתי אינו נאמן דכי
כרחך צריכה עכשיו טענה זו שהיא אומרת אם רוצה לפטור את הלוה
ראיה: ב) צ"ל את לאו קא
מודית דהאי ארעא דידי היא
היכי דאמרינן מחאה שלא בפניו הויא מחאה דחברך חברא אית ליה
ובקונט' פי' שם אתחזק שהיה השטר מקוים ב ואין נראה לר"י דמה מועיל
ואת לא זבינתה מינאי. הואיל
דמ"מ אי בעיא קלתיה ועוד ראיה דתנן בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף
ויאמרו לו למחזיק כמו כן אמרו לזה שאדם אחד מחזיק בקרקע שלו הואיל
ג
ולא זבינתה מינאי וכו':
ושיירות מצויות וכן הלכה: בשוקאי הוה טרידנא. למכור סחורתי
לח:) מנה לי בידך אמר לו הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור ופריך
ולקנות אחרת ולא ידעתי שאתה דר בביתי וכגון שיש לו בית אחר
מינה (שם מא.) למ"ד המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים והא
באותה העיר שהיה מתאכסן שם כל ל' יום. ויש מפרשים בשוקאי הוה
הכא כיון דתבעיה בעדים כמאן דאוזפיה בעדים דמי וקתני פטור ומאי
טרידנא ולא היה לי פנאי למחות אע"פ שידעתי ואינו נראה בעיני:
קושיא שאני הכא דפטור מיגו דאי בעי אמר אתמול לא היו דברים
מעולם אלא ודאי כי האי גוונא לא אמרינן מיגו ומה שפ"ה בפ' בתרא
אמר
דכתובות (דף קט: ושם) גבי עשאה סימן לאחר דאם טען ואמר חזרתי ולקחתיה ממנו לאחר שעשיתיה סימן בשמו נאמן דהפה שאסר הוא הפה
שהתיר דמאחר שיש עדים שהיתה שלו ונגזלה ממנו (ט) אין לו זכות אלא על פיו של זה שעשאה סימן לו והרי חזר ואמר לקחתיה ממך אין נראה
לר"י דבכי האי גוונא לא אמרי' מיגו כדפרישית דע"י מה שהיה יכול לטעון תחילה אינו נאמן עכשיו אלא נראה לר"י דהתם נמי (י) חזר ואכלה
שני חזקה אחר שעשאה סימן וכי תימא אי אכלה שני חזקה פשיטא ומאי קמ"ל ר' יוחנן דנאמן מתני' היא דחזקה שיש עמה טענה הרי זו חזקה וי"ל
דס"ד דלא מהימן כיון שערער עליו קודם שאכלה שני חזקה לומר שהיא שלו לא עביד איניש דליזבנה בתר הכי קמ"ל וכן ההוא עובדא דמייתי
בתר הכי איירי בשאכלה שני חזקה ובעובדא דידן אי הוה מייתי המחזיק סהדי דדר ביה חד יומא נראה לרשב"א דהוה (כ) לאוקומי לארעא
בידיה אע"ג דליכא מיגו מ"מ טענינן ללוקח מאחר שהיה המוכר נאמן לומר זבינתה מינך במיגו דאי בעי אמר לא היתה שלך מעולם ואף על גב
דהאי לוקח ידע שהיתה שלו והוי כחד סהדא מכל מקום הוי מיגו כדמשמע לקמן (דף לג:) גבי נסכא דר' אבא (ל) אי לא הוי מחויב שבועה
ואינו יכול לישבע היה נאמן לומר דידי חטפי במיגו דאי בעי אמר לא חטפי והיה מכחיש את העד והכא לא הוי מחויב שבועה דאין
נשבעין על הקרקעות וכה"ג מצינו בסוף המוכר (מ) (לקמן דף ע.) גבי מפקיד אצל חבירו בשטר דאע"ג דלא טענינן ליתמי נאנסו אפ"ה
טענינן ליה החזרתיו לך כיון שאביהם היה נאמן בטענה זו במיגו דאי בעי אמר נאנסו ואור"י דלא דמי לההיא דהמוכר את הבית דהכא אם היה
רוצה המוכר לזכות בטענה זו דלא היתה שלך מעולם לא היה מעכבה הלוקח שהרי יודע היה שהיתה שלו ד כתב ר"ח ראינו לרבותינו הגאונים
ז"ל דהאי מחזיק לית ליה למיחת לדינא בהדי מריה דארעא אלא האי דזבין ליה מחית בהדיה ואין נראה לרשב"א דהא כל זכות שתבא
לידו מכר ראשון לשני ולא יוכל לדחות
ולומר לו לאו בעל דברים דידי את ולקמן אשכחן בהדיא גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא דלא
מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי
את אלא אי הוה משכח סהדי
דדר ביה ההוא גברא חד
יומא הוה מוקי
לה ר' חייא בידיה:
מפלניא