ל:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפלניא
ג) אמר ליה מפלניא זבינתה דזבנה מינך. כלומר שאמר לי בשעת מכירה
זבינתיה דזבנה מינך ואכלתיה שני חזקה אמר ליה פלניא
כ א מיי' פי"ד מהל' טוען
א) [לקמן דף מג:], ב) כתובות
דף קט. , ג) שייך לע"א,
ונטען הלכה יד סמג
גזלנא הוא. פי' יש לי עדים שהוא גזלן ואפי' דר ביה
שהוא לקחה ממך. ומאחר שלא טען ואכלתי' שני חזקה שטר מכירה
❖
ד) [ע"כ שייך לע"א],
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
שלו עודנו בידו ומסקנא דמילתא מוקמינן ליה ביד המערער. והיינו
חד יומא הא קי"ל דגזלן אין לו חזקה ולא כפ"ה דפירש דאין לו עדים
א
קמו סעיף יג:
כא ב ג מיי' פט"ז שם
טעמא דכיון דמודה דשלו היה הקרקע מתחלה לא מבעיא היכא דלא
שהחזיק בה המוכר אפילו יום אחד דתו לא הוה מצי טעין פלניא גזלנא
הלכה ג סמג עשין צה
הגהות הב"ח
החזיק בה שלש שנים אלא אפילו
הוא משמע שרוצה לפרש גזלנא הוא
טוש"ע ח"מ סי' קמו סעיף
(א) גמ' ואימלכי בך:
החזיק בה שלש שנים נמי אינה חזקה
לא שיש לו עדים שהוא גזלן אלא כלומר
יז וסי' קמז סעיף ה:
דהאי ארעא דידי היא ואת לא זבינתה
כב ד מיי' שם הלכה א
(ב) שם דזבנא לי מיניה הא
ומפקינן ליה מיניה דהא חזקה שאין
בגזל (ז) היא הקרקע בידו ואין נראה
מינאי זיל לאו בעל דברים דידי את אמר
ארבע: (ג) שם דאכלה שבע
סמג שם טוש"ע ח"מ
עמה טענה היא שהוא אינו יודע אם
לר"י דהוה ליה לאסוקי כדמסיק
שנין דקדים: (ד) רשב"ם
סי' קמז סעיף א:
רבא דינא קאמר ליה: ההוא דאמר ליה
א
ב
כג ה מיי' שם הלכה ד
ד"ה א"ל מפלניא וכו' שני
היתה של אותו שמכרה לו אם לאו
לעיל לא קמודית לי דארעא דידי הוא
חזקה כי אמר נמי מפלניא
לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה
טוש"ע שם סעיף ה:
והוה ליה כהכיר בה בשדה שאינה
ואת מינאי לא זבינתיה וכו':
כד ו ז מיי' שם הל"ד וסמג
זבינתה דזבנה מינך נאמן וכו'
מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה אמר ליה
עביד איניש דקרי לשני טובא שני
יום אחד לכך הפסיד וכו'
שם טוש"ע ח"מ סי'
שלו של מוכר ויחזירנה למערער והוא
אם לקח אותה המוכר אם
קמו סעיף יז:
פלניא גזלנא הוא אמר ליה והא אית לי סהדי
חזקה. אבל אי לא עביד
יגבה מעותיו מן המוכרו לו כדפסקינן
כה ח ט י מיי' שם פט"ו
לאו: (ה) ד"ה שני חזקה
דאתאי (א) אימלכי בך ואמרת לי זיל זבין אמר
טובא וכו' כדמפרש לקמן
הלכה ז סמג שם
אף על גב דאית ליה סהדי דאכלה
בשנים אוחזין (ב"מ דף טו:). ואף על גב
❖
ולפיכך אמרתי כצ"ל ותיבת
טוש"ע שם סעיף יט:
ליה השני נוח לי הראשון קשה הימנו אמר
דליכא עדים למערער מדקאמר ולא
שבע שנין לא מהימנינן דהא איהו
ב
א)
אבל נמחק: (ו) ד"ה אמר
רבא וכו' טובא קאמר יותר
מודית לי כו' ולא אמרינן מיגו דאי בעי
דמכחיש להו דמודה שלא אכלה
רבא ג דינא קאמר ליה כמאן כאדמון דתנן
מג' שנים: (ז) תוס' ד"ה
רבינו גרשום
אמר אנא זבינתה מינך ואכלתיה שני
אלא שני חזקה דהיינו שלש שנים:
העורר על השדה וחתום עליה בעד אדמון
בא
מפלניא וכו' כלומר בגזל
ב)
❖
חזקה כדאמר מפלניא זבינתה
אבל
לו הקרקע בידו:
(ד)
דאמרי' השני נוח לי
אומר השני נוח לי הראשון קשה הימנו וחכ"א
להוציאה מתחת ידו מש"ה
דזבנה מינך נאמן שהוא עצמו אינו
אמרנא ליה זיל זבין
דאיבד את זכותו ה אפילו תימא רבנן התם עבד ליה מעשה אבל הכא דבורא
יודע אם זבנה המוכר מיניה דמערער
והראשון שגזלה קשה
מוסף רש"י
עביד איניש דמיקרי ואמר ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא
הימני ולא הייתי יכול
ו
אם לאו הלכך כיון דהוא מודי
העורר על השדה. ראובן
לטעון א) בעדו: והוא
אמר ליה מפלניא זבינתה ואכלתיה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלנא הוא
למערער דשלו היתה הודאת בעל דין
מערער על שדה שביד שמעון
המערער חתום עליה בעד
ואומר לוי שמכרה לך גזלה
אדמון אמר יכול לומר
אמר ליה והא אית לי סהדי דאתית באורתא ואמרת לי זבנה ניהלי א"ל אמינא
כמאה עדים דמי וגם מודה הוא שאינו
ממני, וחתום עליה בעד.
המערער משום הכי חתמי
יודע אם לקחה המוכרה לו מן
איזבון דינאי אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה ההוא דאמר ליה לחבריה
והוא חתום על שטר המכירה
ז
ח
על שטר מכירה השני נוח לי
שכתב לוי לשמעון כשמכרה
הבעלים אם לאו דהא לא טעין דזבנה
והראשון קשה הימני הכא
מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה אמר ליה
לו (כתובות קט.). אדמון
נמי לא שנא: אבל דבורא
מינך קמאי דידי וגם אין לו עדים
אומר. יכול הוא שיאמר מה
והא נקיטנא שטרא (ב) דזבני ליה מיניה הא ארבעי שני א"ל מי סברת שני חזקה
דמשיא עצה מיקרי ואמר
שהחזיק בה המוכר יום אחד הלכך
שלא ערערתי בשעה שלקחת
ליה: אמינא איזבין דינאי.
תלת שני קא אמינא שני חזקה טובא קא אמינא אמר רבא עבידי אינשי דקרו
ט
מלוי וחתמתי בתוך השטר
כלומר אע"פ שהוא שלי מן
הפסיד. אבל החזיק זה שלש שנים
עד, לפי שלוי אדם חזק וקשה
הדין אמרתי אקנה אותה
לשני טובא שני חזקה י וה"מ דאכלה שבע (ג) דקדים חזקה דהאי לשטרא דהך
וטעין מפלניא זבינתה דזבנה מינך
להוציאה מידו ונוח לי שתהא
ממך שלא רציתי להקניט
אבל
בידך שאוציאנה ממך בדין
עמך ועכשיו הואיל ולא
קמאי דידי כלומר שידעתי בברור
(שם). וחכ"א איבד את
רצית למוכרה לי אוציאנה
שלקחה מינך נאמן מיגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך ואכלתיה שני חזקה. אי נמי יש לו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד והכי אמרינן
זכותו. דהואיל וחתם הודה
מידך בבית דין: עביד אינש
❖
שאין לו עסק בה (שם).
דזבין דיניה. מי שאינו רוצה
לקמן בפירקין (דף מא:) גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין והכא בהאי עובדא אפילו אם באו עדים שהחזיק בה יום אחד אותו
להתקוטט קונה דבר שבדין
המוכר אבל אין יודע אם לקח אותה אם לאו אינו מועיל כלום מאחר שזה לא החזיק שלש שנים וגם הראשון אין לו שטר מכירה מן הבעלים:
היה להיות שלו מפני קשיות
ולא קא מודית לי כו'. כמו שפירשתי ד): ואת מינאי לא זבינתה. שאפילו אם היית טוען דמינאי זבינתה הלא אין לך לא שטר ולא חזקה: זיל.
בעל דינו: ד' שנין. כלומר
מוסף תוספות
שנה אחת היתה שלי קודם
מקרקע שלי לאו בעל דברים דידי את ואני מוחזק בה יותר ממך שאתה לא החזקת שלש שנים: אמר רבא דינא קאמר ליה. המערער ואפי' אם
א. [ו]מאן דזבין מיניה
שהתחילו שני חזקה שלך:
החזיק בה שלש שנים כמו שפירשתי וכן הלכה: מפלניא זבינתה ואכלתיה שני חזקה. ואין לו עדים שהחזיק בו אותו המוכר יום אחד דתו לא הוי
נמי לא קיימא ליה חזקה
והני מילי דאמרי' עביד
כדאמרינן לקמן (מז.) גבי
אינש דקרי לשני טובא שני
מצי טעין פלניא גזלנא הוא דהא טוענין ללוקח והכי מפרש לקמן גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין: פלניא גזלנא הוא. בשדה זו שממני
בן גזלן דלא קיימא ליה
חזקה להיכא דאכלה שבע
גזלה: ואימלכי. נועצתי: זיל זבין. לך קנה: השני נוח לי. אתה נוח לי לריב עמך ולהוציאה ממך בדין: אמר רבא דינא קא"ל. המערער ויטול שדהו
חזקה. יד רמה. ב. [ד]האי
שנים ג' שני חזקה קודם
ודאי עדים קא מייתי
זמנו דשטרא דהאי. אבל
דאפילו אדמון ורבנן לא פליגי אלא בדעביד המערער מעשה לסייעו ללוקח לקנות שדהו אבל בדבורא בעלמא כולהו מודו כרבא כדמפרש ואזיל
דאכלה שבע דאי בלא
אכליה המחזיק שית והאי
ואע"פ שהחזיק בה ג' שנים בלא מחאה יפסיד דהא חזקה שאין עמה טענה היא שמודה הוא שלא לקחה מיד הבעלים כי אם מיד איש נכרי שאין
עדים לא מהימן. רשב"א,
אידך יש לו שטר שקנאה ד'
ועיין רשב"ם.
שנים בתוך אותן ו' שנים
ידוע שהיה לו חלק בה אפילו יום אחד ולא מצי טעין אמאי לא מיחה מערער בתוך שלש דהיכא אמרינן דמפסיד מערער בשתיקתו היינו היכא
דהאי לא אכלה כי אם ב'
דטעין אידך מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה דעד שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה טפי לא מיזדהר הלכך זה שלא מיחה והוא לא
שנין קודם זמן שטרו יכול
לומר לו האי בעל השטר
נזהר בשטרו הפסיד אבל הכא דמודי מחזיק דלא מיניה דמערער זבניה שהוא בעל הקרקע ובעדים זבנה לא הורע כחו של מערער
למחזיק כיון דהמוכר מכרה
בשתיקתו שהחזקה במקום שטר מכירתו עומדת וכיון דאין שטרו מועיל לו שהרי מגזלן לקח אף חזקתו אינה כלום: כמאן כאדמון.
לי לסוף ב' שנים שהיתה
ואנן קיימא לן כרבנן בפרק אחרון דכתובות [קט.]: דתנן. ראובן העורר על שדה שמכר שמעון ללוי ואומר ראובן כי שמעון גזלו ממנו והוא ראובן
בידך אין לך מחאה גדולה
מזה דגלי מוכר דעתיה
המעורר חתום עליה בעד באותו שטר מכירה שכתב לו שמעון ללוי חתם ראובן ועד אחר עמו: השני. לוי נוח לי ולכך חתמתי: מעשה.
דאותה חזקה שהחזיק בה
שחתם עד: דמקרי ואמר. לשון ויקר מקרה (רות ב): ואמרת לי זיל זבנה ניהלי. ואם שלך היתה היה לך להוציא ממנו בדין חנם ולא לאבד
אינה חזקה:
מעותיך: אמינא למיזבן דינא. אמרתי בלבי טוב לי לקנות בדמים מועטים קרקע הראוי לי ולא לטרוח ולבא בדין: עביד איניש דזבין דיניה.
א) נראה דצ"ל ולא הייתי יכול
אדם תם שאינו רוצה להתקוטט אפילו על שלו עשוי הוא להוציא מעותיו ליטול את שלו בלא דין ומחלוקת. ובפירוש ר"ח מפורש אמינא למיזבן
לטעון עמו:
דינאי לקנות המריבות כלומר אע"פ שהיא שלי איני מוציאה מידו בלא מריבות ודינין אקנה אותם הדינין והמריבות באלו המעות אע"פ שעיקר
הארץ שלי: ואכלתיה שני חזקה. ולא נזהרתי בשטרי יותר: אמר ליה והא נקיטנא שטרא. שכתוב בה דזבנה לי כלומר שקנויה אצלי מן המוכר
הזה ארבע שנים ונמצא שקדם מקחי לחזקה שלך שנה אחת ואת מינאי לא זבינתה הלכך חזקה שאין עמה טענה היא שהמוכר לא יכול למוכרה לך
שכבר מכרה לי קודם: א"ל. מחזיק למערער מי סברת דמאי דאמינא שני חזקה דהיינו תלת שני בצמצום: שני חזקה טובא קאמינא. שקדמו לשטר
שלך הרבה ויש לי עדים בכל החזקה כדמפרש (ה) לקמיה אבל לפיכך אמרתי שני חזקה סתם שלא הייתי יודע שהיה לך שטר של ארבע שנים
שאצטרך לטעון ולפרש שני חזקה טובא: אמר רבא עביד איניש דקרי שני טובא שני חזקה. סתם ואם בא לטעון אחרי כן דשני חזקה טובא (ו)
יותר מג' שנים אין זה חוזר וטוען טענות אחרות להכחיש טענות ראשונות ואנן קי"ל לקמן [לא.] דאין אדם טוען בב"ד וחוזר וטוען טענות אחרות
להכחיש הראשונות אלא אחר טענות הראשונות נפסוק הדין הלכך כי מייתי סהדי בהני שני חזקה טובא מהימנינן ליה שהרי לא חזר וטען:
והני מילי. דמוקמינן לה בידיה דאייתי סהדי דאכלה ז' שנין שקדמו שני חזקה שלו למכירת השטר של מערער שהמוכר עצמו לא יכול למוכרה
אחר שהחזיק בה ג' שנים בשופי. אבל אי לית ליה סהדי אלא משית שני הדין עם בעל השטר דאין לך מחאה גדולה מזו שמיחה המוכר בזה המחזיק
לסוף שתי שנים שמכר לאחר והיה לו לזה להזהר בשטרו לעולם עד שיוציא השטר מיד השני ויקרענו. ויש מפרשים דאין צריך עדי חזקת ז' שנים
אלא של ג' אחרונים ואנן מהימנינן ליה על השאר מדאמר רבא עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה למדו כן דאי איכא סהדי על כל השבע
שנים אמאי איצטריך למימר עביד איניש כו'. ולאו מילתא הוא שהרי החזקה במקום השטר עומדת ולא יהא חזקת ג' שנים האחרונים שיש לו עדים
עליהם אלא שטר של ג' שנים והרי שטר של ד' שנים הקודם לו פוסלו ומדברי רבא אין ללמוד דלא צריך עדים לז' שנים שהרי רבא להודיענו בא
דאינו קרוי חוזר וטוען במאי דאמר לבסוף שני חזקה טובא קאמינא דעביד איניש כו' שאילו היה חוזר וטוען להכחיש דברים הראשונים אפי' כי
מייתי סהדי בהני אחרונים אינו כלום דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואחר טענות הראשונות נלך ובפי' ר"ח נמי מצריך עדים לכל הז' שנים:
זה