לא:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וזו
כט א מיי' פכ"ב מהל' באה בפני עצמה ומעידה. תימה בין לרב הונא בין לרב חסדא
בדאבהתא מי איתכחש. עדות של אבהתא קיים
הוא והכל מודים
א) שבועות דף מז:,
ב) כתובות דף כב: יבמות דף
עדות הלכה א סמג
בו: המכחישות זו את זו. בעדות אחת כגון (ג) שנים אומרים פלוני
נהמנינהו לבתראי במיגו דאי בעי פסלינהו לקמאי בגזלנותא
פח:, ג) [ביצה כו. ע"ז ז:],
עשין קי טוש"ע ח"מ סי' לא
ומיהו במיגו דאי בעי הוי מזמי להו ליכא להמנינהו דיראים להזימן
לוה מפלוני מנה ושנים אחרים הכחישום ואמרו לא לוה ממנו כלום
ד) כתובות דף כג:, ה) [בשאר
סעיף א:
ל ב מיי' פט"ו מהל' טוען
רש"ש], ו) צ"ל רב חסדא אמר,
פן יוזמו גם הם ונראה לי דמיגו במקום עדים לא אמרינן י)(ועוד)
שהרי באותו היום שאתם אומרים שלוה ממנו היה עמנו הלוה כל
ז) צ"ל ואוקי. הגהות וחדושים,
ונטען הל' ה סמג עשין
אותו היום ולא לוה משום אדם כלום
דמיגו לא יוכל לסייעם יותר משני
ח) רש"ל, ט) [כתובות כב:],
נה טוש"ע ח"מ סי' קמו
י) רש"א מ"ז, כ) [צ"ל רב],
ובעדות כזה לא האמינה תורה
עדים ואפי' היו עמהן ק' עדים אין
סעיף כג:
באבהתא מי אתכחש
לימא רבא ורב נחמן
א
לא ג מיי' פי"ב מהל'
ל) [וע"ע תוס' כתובות כ. ד"ה
❖
האחרונים יותר מן הראשונים אלא
נאמנין דתרי כמאה ועוד אומר ר"י
בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי
גירושין הלכה כג סמג
אלא],
בעדות הזמה כגון שמעידים על
דלא שייך מיגו דאין דעת שניהם
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
(ו)
דאיתמר ב' כתי עדים המכחישות זו את זו
א)
קנב סעיף ג וסי' יז סעיף מב
העדים עצמם עמנו הייתם במקום
שוה ומה שירצה זה לטעון לא יטעון
אמר רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה
וע"ש:
הגהות הב"ח
א
ורב
זה : נחמן כרב הונא. תימה
פלוני ולא ראיתם שלוה: זו באה
לב ד מיי' פ"כ מהלכות
ב
וזו באה בפני עצמה ומעידה ורב חסדא אמר
(א) גמ' ורבא כרב חסדא לא
איסורי ביאה הלכה ד
בפני עצמה ומעידה. כשאר ה) עדיות
דבפרק ב' דכתובות (דף יט:) תניא
טוש"ע אה"ע סי' ג סעיף א
אליבא דרב חסדא וכו' ורבא
בהדי סהדי שקרי למה לי לימא רב נחמן דאמר
❖
שנים שהיו חתומין על השטר ומתו
שבעולם דלא נחזיקנה בפסולה
אמר לך עד כאן לא קאמר
ב ג:
רב הונא התם אלא: (ב) שם
כרב הונא ורבא כרב חסדא (א) אליבא דרב
מספק: וזו באה כו'. בעדות אחרת.
ובאו שנים ואמרו (ז) שכתב ידם
אימתי בזמן שיש עליו
חסדא כולי עלמא לא פליגי כי פליגי אליבא
הוא אבל קטנים או פסולי עדות או
אבל אחד מכת זו ואחד מכת זו אין
עוררין אבל אין עליו עוררין
רבינו גרשום
מעלין כצ"ל: (ג) רשב"ם
אנוסים היו אם כתב ידם יוצא
מצטרפין לעדות אחת דהא אחד
דרב הונא רב נחמן כרב הונא ורבא עד כאן
ד"ה המכחישות וכו' כגון
באבהתי לא איתכחוש.
ממקום אחר אין נאמנין ופריך
מהם פסול בודאי ואין כאן אלא חצי
לא קאמר רב הונא אלא לעדות אחרת אבל
שהעידו שנים פלוני לוה:
להכי אוקמה נכסי בחזקת
ומגבי' ביה בשטרא תרי ותרי נינהו
עדות. וטעם דרב הונא משום דאוקי
(ד) ד"ה אמר רב חסדא וכו'
אבהתא דהאי: [ב' כתי עדי']
לאותה עדות לא הדר אייתי סהדי דאבהתיה
ולא יעידו עוד בשום עדות:
המכחישות זו את זו. בעדות
גברא אחזקיה ולא תפסלינהו מספק:
ומסיק התם (כרב) נחמן דלא
כ)
(ה) ד"ה שנים וכו' א"נ
אחת: אמר רב הונא. אע"ג
היא אמר רב נחמן ב אנן אחתיניה אנן מסקינן
ו) א"ר חסדא בהדי סהדי שקרי
מגבינן בשטרא ואוקי תרי להדי תרי
כגון שעדיין בעלה קיים:
דבהאי עדות מוכחשות הן
ליה לזילותא דבי דינא לא חיישינן מתיב רבא
(ו) תוס' ד"ה וזו באה וכו'
זו באה בפני עצמה בעדות
למה לי. ולא יעידו (ד) בשום עדות
ואוקי ממונא בחזקת מריה ואמאי
דלא שייך מיגו אלא באדם
אחרת ומעידה וכשירה
ואיתימא רבי זעירא שנים אומרים מת ושנים
לא מגבינן ביה והא סבירא ליה הכא
בעולם דאוקי ממונא אחזקיה ולא
ב)
ז)
אחד אבל בשנים לא
משום דלא ידעי איזו כת
שייך מיגו דאין דעת שניהם
משקרא ולהכי אידך כת נמי
אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה ושנים
כרב הונא דכשרים הם לעדות אחרת
תוציאנו מספק שמא העדים פסולים:
שוה: (ז) ד"ה ורב נחמן
באה בפני עצמה ומעידה
לימא רב נחמן. שמכשיר עדות
דמוקמינן להו אחזקת כשרות והתם (ח)
אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם
וכו' ואמרו ידענו שכתב ידם
וכשירה אבל תרוייהו כחדא
הוא זה אבל קטנים היו או
כעדות אחרת דמי דהא אין מכחישים
דאבהתא שהעידו עדים מוכחשים
לא מצי למיתי משום דאיכא
נשאת לא תצא רבי מנחם ברבי יוסי אומר
פסולי עדות היו או אנוסים:
למימר דחדא מינייהו
אלו את החתומים בזאת המלוה שהיו
דהיינו עדות אחרת שלא הוכחשו בו
(ח) בא"ד והתם נמי כעדות
גתצא אמר ר' מנחם בר' יוסי אימתי אני אומר
מוכחשת היא ורב חסדא
❖
אומרים אין חייב לו כלום אלא
כדרב הונא שהכשירם בעדות אחרת
אחרת דמי:
אמר בהדי סהדי שקרי למה
תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת אבל
לי הואיל דאתכחשא חדא
שלא הוכחשו בה: אליבא דרב חסדא
שאמרו אינכם נאמנים בדבר זה
מינייהו בחזקת מוכחשין
נשאת ואח"כ באו עדים הרי זו לא תצא א"ל
כ"ע לא פליגי. לומר כל אחד אנא
דפסולים הייתם והוה לן למימר
ג
נינהו תרוייהו ולא מצי
מוסף רש"י
אנא סברי למעבד עובדא השתא דאותיבתן
לאסהודי נמי בעדות אחרת
דנאמנים כמו הכא דכשרים אף על
סבירא כרב חסדא דודאי רב נחמן
ב' כתי עדים המכחישות
דממ"נ חדא מנייהו פסולה
את ואותבן רב המנונא בסוריא לא עבדינן בה
גב דאלו מכחישים אותם ופוסלים
לא סבירא ליה כרב חסדא דהא רב
זו את זו. שנים אומרים הרג
היא: נימא רב נחמן דאמר.
ושנים אומרים לא הרג
נהי דאיתכחוש באכילה
עובדא נפק עבד עובדא מאן דחזא סבר
וחושבין אותן כשאר פסולים לכל
חסדא אפילו בעדות אחרת בעלמא
זו באה בפני
(שבועות מז:).
באבהתא מי מתכחש ומצי
דבר עדות ואומר ר"י דכי אמרו
פוסל כל שכן בעדות דאבהתא
טעותא היא בידיה ולא היא אלא משום
עצמה ומעידה. בעדות
לאסהודי על אבהתא ס"ל
אחרת, וכן זו, ואע"פ שהאחת
כדרב הונא דהכי נמי אמר
קטנים היו ליכא לאוקמינהו אחזקייהו
שהוכחשו העדים מאכילה באותו עדות
דתליא באשלי רברבי דתנן רבי יהודה
ג)
ד)
פסולה אין לך לפסול לא זו
רב הונא אע"ג דאיתכחשא
של אותו קרקע: אבל באותו עדות.
וכן אנוסים נמי לא מפקי להו מחזקת
ולא זו, הואיל ואינך יודע איזה
בהאי עדות זו באה בפני
אומר ד אין מעלין לכהונה על פי עד אחד אמר
דאותו קרקע עצמו לא. [והלכתא
כשרות דאמרינן אנוסים היו מחמת
מהן פסולה, אבל אחד מכת
עצמה ומעידה משום דליכא
ח)
ר' אלעזר אימתי במקום שיש עוררין
זו ואחד מכת זו אין נאמנין
למיקם עלה דמילתא מאן
(ב)
כר"נ שהרי נפסק הדין על פיו
נפשות ופסולי עדות היו איכא למימר
בעדות אחת, דמה נפשך אחד
מוכחשין וה"נ אידך: ורבא.
אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על
כדמוכח לקמן אנן אחתינן]: הדר
כגון שפוסלים אותן משנולדו
מהן פסול, והיינו דנקט ביה
דאמר שזו עדות מוכחשת
האי לישנא באה בפני עצמה
פי עד אחד רבן שמעון בן גמליאל אומר
ס"ל כרב חסדא: אליבא דרב
אייתי סהדי. אותו שהפסידו רב נחמן:
שאומרים קרובים היו ועכשיו
. בהדי סהדי
ומעידה (שם)
חסדא כ"ע לא פליגי. דאפי'
נתרחקו : ורבא כרב חסדא.
משום ר' שמעון בן הסגן מעלין לכהונה ע"פ
דאבהתיה היא. והרי לשניהם עדי
ל) ד
שקרי למה לי. הואיל
רב נחמן מודי דכיון דרב
והאחת פסולה אין אחת מהן
חסדא פוסלו לכל עדיות
ואם תאמר אם כן אמאי חשיב רבא
חזקה ועדי אבות ואין כח לזה מזה
עד אחד רשב"ג היינו ר' אלעזר וכי תימא ערער
נאמנת לשום עדות (שם)
.
אע"ג דבחד עדות מכחשי
במרובה (ב"ק דף עב: ושם ד"ה אין) ובפ'
וכל דאלים גבר כדאמר רב נחמן
חד איכא בינייהו רבי
אלעזר סבר ערער חד
באשלי רברבי. בחבלים
אהדדי בשאר עדיות דעלמא
גדולים וגסים שקשין לינתק,
לא מכחשי כ"ש דס"ל לרב
לקמן בשמעתין [לד:]: אנן מסקינן ליה.
זה בורר (סנהדרין דף כז. ושם ד"ה אין) עד
ורשב"ג
כלומר חכמים גדולים אמרוה
חסדא דהיכא דמכחשי
כלומר לא נחזיק את זה יותר מזה
זומם חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת
ואין נוחין לבטל דבריהם
באותו עדות במקצת
הואיל ועדות שניהם שוה: לזילותא דבי דינא. שמא ילגלגו הבריות על
(ביצה כז.) חבלים עבים
חידושו והלא מה שהוא נפסל אינו חידוש דהא מן הדין היה להיות לשניהן
באכילתה בלבד דהם
וחזקים, וי"א באילנות גדולות
מוכחשין נמי לאבהתי ולא
ב"ד על שסותרין את דיניהם ודמי לחוכא ואיטלולא: שנים אומרים
פסולים כמו בשני כתי עדים המכחישות זו את זו א"כ לא הוי חידוש
כמו (בראשית כא) ויטע אשל
מוקמ' נכסי בחזקת אבהתא:
מת. אשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו שנים ואמרו לה מת בעליך
אלא מה שהמזימין כשרים ואומר ר"י דרבא דאמר חידוש הוא לא
(ע"ז ז:). רשב"ג היינו ר'
כי פליגי. רב נחמן ורבא:
אלעזר. דהא ודאי במקום
אליבא דרב הונא. דאמר זו
הוי אלא לפי המסקנא דאתי שפיר כרב הונא:
ושנים אומרים לא מת א"נ שנים אומרים נתגרשה בחיי בעלה ואינה
שיש עוררין לא אמר ר"ש
באה בפני עצמה ומעידה וזו
אנן
אחתינן ליה אנן מסקינן ליה. ואם היה אותו דלית ליה חזקת
זקוקה ליבם ושנים אומרים לא נתגרשה וזקוקה ליבם א"נ כגון (ה) שהיה
דליהוי חד נאמן, וכי אמר
באה בפני עצמה ומעידה רב
מעלין במקום שאין עוררין
נחמן דאמר נהי דאתכחוש
אבהתיה מוחזק תחילה אתי שפיר אחתינן ומסקינן שנעמידה
בעלה קיים ובאין להתירה לאחר הרי זו לא תנשא דאוקי תרי להדי
. ערער
קאמר (כתובות כו.)
באכילה באבהתא מי
תרי ואיתתא בחזקת איסור אשת איש קיימא: ואם ניסת לא תצא.
בידו כאשר היה בתחלה ואפילו לא היה מוחזק לא זה ולא זה מצי לפרש
ה
חד. הוי ערער ואין אחד
מכחשא ס"ל כרב הונא
❖
נאמן עליו להכשירו (שם).
הואיל דליכא למיקם עלה
אחתינא ליה לתתה לזה ומסקינא ליה שנוציאנה מידו ויהא דין כל
דיעבד אין לכתחלה לא. ובפרק האשה שנתארמלה ט) פרכינן מכדי תרי
דאלים גבר. ר"י: ואם ניסת לא תצא. בפ"ב דכתובות (דף כב: ושם ד"ה
דמילתא מאן מוכחשין:
ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי ומשני אמר רב ששת כגון שניסת
ורבא אמר לך כו' אבל
כגון) מוקי כשניסת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי וחשדא ליכא
לאחד מעדיה ותו פרכינן היא גופה באשם תלוי קיימא ומשני באומרת
באותה עדות לא מהימנא
מוסף תוספות
ו
כדפי' התם ז: אבל ניסת ואח"כ באו עדים הרי זו לא תצא.
כלל: הדר אייתי אידך סהדי
ברי לי שמת בעלי: בזמן שבאו עדים. האחרונים שאמרו לא מת
א. דעדים לא מהימני
נמי דשל אבהתי הוי דהשתא
וטעמא משום זילותא דבי דינא וקשה לרשב"א דעל כרחך לאו
ולאח"כ ניסת לפיכך תצא שהרי באיסור נשאת שאילו שאלה מב"ד
במיגו, טפי ממאי דמהימני
מיתכחשי כולה עדות אמר
מתורת עדותן. רשב"א.
רב נחמן אנן אחתינה
היו אוסרין לה לינשא: אבל אם נשאת. על פי עדי מיתה שהתירוה
טעמא משום זילותא דבי דינא הוא דאם כן אפילו לא נשאת אלא
ב. דדילמא בטענה זו
לההוא דאייתי מעיקרא
התירוה לינשא תנשא כדמשמע בכל הסוגיא דאיכא זילותא אפילו לא
בית דין לינשא ואחר כך באו עדים שהוא קיים לא תצא דחיישינן
השוו שניהם אבל מי יימר
סהדי דהוי דאבהתי ונטלנו
דישוו בטענה אחרת. שם.
ניכסי מהאי דהוי מוחזק בהו
לזילותא דבי דינא וקשה לרב נחמן: למעבד עובדא. דמחתינן ליה
נעשה מעשה וכ"ת דאין ה"נ ונשאת דקאמר היינו שהתירוה לינשא
ג. ואלו אומרים כשרים
ויהבינהו ליה וכיון דהדר
ומסקינן ליה ולא ניחוש לזילותא דבי דינא: דאותיבתן. השיבותני
ושוב לא תצא מהיתרה הראשון דבאו עדים ואח"כ נשאת לא מצי
היינו, וכיון דחשיב להו
אידך ואייתי סהדי דאבהתיה
כתרי ותרי על מה שהם
הואי סלקין להא דיהיבנא
מברייתא זו: ואותבן רב המנונא. השיב לו כמו כן מהא ברייתא
לפרושי התירוה לינשא אלא נשאת ממש וע"כ טעמא דמספיקא לא
חלוקים על הכשרות ועל
ליה ומהדרי להו להאי
דר' מנחם ורבנן: נפק עבד. רב נחמן עובדא ולא חש לזילותא
מפקי לה מבעל ולא משום זילותא וי"ל לעולם טעמא משום זילותא
הפסלות, א"כ עדות
ולזילותא דבי דינא דיהבי
המלוה שאינן מכחישין
להאי בתחלה והדר יהבי
דבי דינא: טעותא היא בידיה. שלא נזכר מהך ברייתא דלעיל
ודוקא כשנשאת ואח"כ באו עדים איכא זילותא דבי דינא שכבר נאסרה
אותן בה, קיימת. תוס'
לאידך לא חיישינן דודאי
ועוד דאמר לא עבדינן בה עובדא: דתליא באשלי רברבי. רבי
לכל העולם כיון שנשאת נמצא מה שחוזרין לאסרה לעד שנשאת לו אין
הרא"ש כתובות כ. ד. [אבל
אנן אחתינן ליה ואנןמסקינן
חוזרין אלא בעבורו אבל אם באו עדים קודם שנשאת ליכא זילותא
יהודה ור' אלעזר ור' שמעון ב"ג כולהו סברי להו דלא חיישינן לזילותא
הכא] באה כל אחת בפ"ע
ליה: שנים אומרים מת בעל.
ומעידה משום דמוקמינן
במדינת הים: ושנים אומרים
דבי דינא כדמפרש רב אשי במסקנא [לב.]: אין מעלין לכהונה. להחזיק
דעל כרחך צריכין לחזור מהיתרה הראשון כדי לאסרה לכל
כל אחת בחזקת כשרות.
לא נתגרשה. שאותן עדים
העולם הלכך ליכא זילותא אם אוסרים אותה נמי לעדיה. ר"י:
אדם בכהן לאכול בתרומה ולעבוד עבודה ולישא את כפיו על פי
תוס' כתובות כ. ה. וכן בדין
עמנו היו באותה שעה: בזמן
דכיון דמעיקרא בחזקתו
שבאו עדים נמי שאמרו
עד אחד המעידו שהוא כהן כדמפרש ר' אלעזר לקמיה [בשמעתין]:
והאמר
הוה קאי, דינא הוא דהדר
שלא מת ואחר כך נשאת
א"ר אלעזר אימתי. אין מעלין ע"פ עד אחד בזמן שיש על הכהן עוררין עדים הפוסלים אותו כדמפרש בסמוך. ולפרש דברי ר' יהודה בא ולא לחלוק
ליה. ריטב"א. דהא אילו
לבעל הואיל דהני מכחשי
הויא ליה מעיקרא האי
הני בדין הוא שתצא
עליו: אבל אין עליו עוררים. אלא קול פסול בעלמא כדמפרש לקמיה [שם] מעלין ע"פ עד אחד שמכחיש את הקול: רשב"ג היינו ר' אלעזר. דהא ודאי
ראיה דאייתי לבסוף לא
דמחמרי' גבי אשת איש
במקום שיש עוררין עליו לא אמר רשב"ג דליהוי חד נאמן וכי אמר מעלין במקום שאין עוררין קאמר: ערער חד איכא בינייהו. והא דקתני בזמן
הוה מפקינן לה לארעא
[אבל] נשאת על פי שנים
מיניה. יד רמה. ו. הואיל
שאמרו שמת ואחר כך באו
שיש עליו עוררין היינו עד אחד הפוסלו ומכחיש עד אחד המכשירו: דרבי אלעזר סבר ערער חד. הוי ערער ואין עד אחד נאמן עליו להכשירו:
ועל עדותו היא נשאת
עדים שלא מת הרי זו לא
ורשב"ג איכא לזות שפתים שמא
תצא דחיישינן לזילותא דבי
עיניו נתן בה והעיד שקר.
דינא שהשיאוה על פי שנים שאמרו שמת וקשיא לרב נחמן: א"ל. רב נחמן: נפק ר' נחמן ועבד עובדא דלא חש לזילותא דבי דינא מאן דחזא דעבד עובדא סבר דטעות הוא בידיה משום דמוקשה ועומד הוא: באשלי רברבי. דסברי דלא
רש"י יבמות כה. ד"ה מת.
חיישינן לזילותא דבי דינא: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. לחלוק לו תרומה: שיש עוררין עליו. בקול ולא בעדות שהוא בן גרושה ובן חלוצה: רשב"ג היינו ר' אלעזר. דבמקום שיש עוררין לא קאמר רשב"ג דמעלין אלא במקום
ז. דבשום מקום אין שנים
שאין עוררין. א) דר' אלעזר סבר מעלין ולהיכא דאיכא עורר חד אין מעלין ורשב"ג סבר עד דאיכא ערער תרי:
חשודין. תוס' כתובות כב:
א) צ"ל ערער חד איכא בינייהו דר"א סבר דאף דליכא רק עורר חד ג"כ אין מעלין וכו':