השותפין פרק ראשון בבא בתרא
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הגה"ה
ג)ור' יוסי סבר. דוקא גדרה ניקף דגלי דעתיה אבל גדרה מקיף לא:
כתב בספרים אבל מקיף לא יהיב ליה אלא דמי רביעית.
ח)
כב א מיי' פ"ג מהל'
א) [לעיל ב:], ב) נ"א ובא
בזמנו. רש"ל, ג) שייך לעמוד
שכנים הל' א סמג עשין
רוניא אקפיה רבינא. ד' שדות היו לרבינא סביבות ארבעה מצריו של
וקשה דמנלן דיהיב ליה אפי' דמי רביעית דילמא לא יהיב ליה
הקודם, ד) [אכלויי לשון הרמת
פב טוש"ע ח"מ סי' קנז
רוניא וגדרן: הב לי כמה דגדרי. כרב הונא אליבא דר' יוסי דאמר הכל
כלל וכן משמע בפ' כיצד הרגל (ב"ק דף כ: ושם ד"ה טעמא) דקאמר טעמא
קול כצ"ל. רש"ל], ה) צ"ל
סעיף י:
כג ב מיי' שם הל' ב
ירעם והוא בש"ב כב וכן הוא
לפי מה שגדר דהכי קי"ל כדמוכח לקמן: יומא חד הוה גדר. רוניא
(ו) דניקף הא מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור ודחי שאני התם
בס"י, ו) [דברים ו ב"מ קח.],
טוש"ע שם סעיף ח:
היה גודר תמרים מדקל שבשדהו:
דא"ל לדידי סגי לי בנטירא בר זוזא מיהו
כד ג ד מיי' שם הל' א
ז) ס"א ל"ג ול"נ רק הוא
רוניא אקפיה רבינא מארבע רוחותיו א"ל הב לי
קיבורא דאהיני. אשכול של תמרים
יש לדחות דה"ק לדידי סגי לי בנטירא
הג"ה עד הס"ד. רש"ל,
טוש"ע שם סעיף י:
כה ה מיי' שם הל' ב
כמה דגדרי לא יהיב ליה הב לי לפי (א) קנים
ח) שייך לעמוד הקודם,
❖
❖
משל רוניא ובפניו: רמא ביה קלא. גער
בר זוזא הלכך פטור מלסייע לד' רוחות
ט) [כדאיתא בכתובות פד.],
טוש"ע שם סעיף יא:
בזול לא יהיב ליה הב לי אגר נטירותא לא
בו רוניא באריסיה דרבינא: א"ל.
אבל רביעית יסייע דאין לך אדם שלא
יהיב ליה יומא חד הוה קא גדר דיקלי אמר ליה
יסייע לרביעית שיהיה גדור מארבע
רבינא גלית אדעתיך שחביבין הדקלין
הגהות הב"ח
רבינו גרשום
רוחותיו: ואי לא דאיננא לך כרב
עליך וניחא לך בשמירתן: לא יהא אלא
לאריסיה זיל שקול מניה קיבורא דאהיני אזל
(א) גמ' הב לי לפי דמי קנים:
הב לי כמה דגדרי. הואיל
עיזי בעלמא מי לא בעית כו'. כלומר
הונא אליבא דר' יוסי. קצת היה נראה
לאתויי רמא ביה קלא א"ל גלית דעתך דמינח
(ב) שם בעלמא לאכלויי בעיא
והוקפת שדך מד' רוחותיה
אפי' אינך ירא מן הגנבים צריך אתה
שלא להפחידו היה אומר כן מדלא
כצ"ל ותיבת לאו נמחק:
ומשתמרת תן לי לפי חלקך
ניחא לך לא יהא אלא עיזא בעלמא מי לא
(ג) רש"י ד"ה פייסיה וכו'
המגיעך מהוצאותי: הב לי
לשמרן מן העזים: ולאו גברא בעית
קאמר ואי לא מגבינא לאפדנא מינך
בעי נטירותא א"ל עיזא בעלמא לאו
טוב לך שניאות להתפייס:
דמי קנים בזול. כלומר אם
(ב)
לאכלויי. להזעיק ולגעור בהן וירעם
או מחינא לך בסילואה דלא מבע דמא
ד) ה)
(ד) ד"ה ארבעה לצלא וכו'
לא תרצה ליתן שיעור גדר
לאכלויי בעיא א"ל ולא גברא בעית דמיכלי
רצען היה ולוקח עורות
ואע"ג דבלולב הגזול (סוכה דף לד: ושם
מתרגמי' אכלי (תהלים יח) וכן כל לשון
טוב תן לי מיהו שיעור
ונותן עורות לעבדנין:
לה אתא לקמיה דרבא א"ל זיל פייסיה במאי
דמי קנים בזול: הוה קא
הכרזה בתרגום יהונתן: פייסיה במה
ד"ה ולדרוש) אמר שמואל להנהו דמזבני
(ה) בא"ד אותה שדה
גדר דיקלא. היה (ולקט)
דאיפייס ואי לא דאיננא לך דינא כר"ה אליבא
דאיפייס. טוב לך להתפייס באגר
אסא אשוו זבינייכו ואי לא דרשינן לכו
דעכשיו: (ו) תוס' ד"ה הג"ה
(ג)
[לוקט] דיקלא: א"ל רבינא
וכו' דקאמר טעמא דגדר
לאריסיה זיל אייתי לי
דרבי יוסי רוניא זבן ארעא אמיצרא דרבינא
נטירא הואיל ונתרצה לכך: הגה"ה ואי
כר' טרפון ובעי למימר התם דלהפחידם
ניקף: (ז) ד"ה ארבעה וכו'
קיבורא. כגון אשכול של ג'
לא דאיננא לך כר' יוסי כו'
מכלל דהכי
היה אומר כן הכא נראה דהכי ס"ל
סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מצרא
הרי הוא מצרן כמוך דאמרי
או ד' תמרים תלוים בקנה
אינשי: (ח) ד"ה אע"פ שלא
א' מאותו דקל: רמא קלא.
הלכתא. וכן פסק ר"ח. תמ"ש: ארבעה
כדפירש רש"י ועוד מדקאמר ליה זיל
א"ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא אמרי
נתן עליו את התקרה
גער בו באותו אריס שלא
לצלא וד' לצללא. אני שמעתי צלא רצען
פייסיה במאי דאיפייס משמע דמן הדין
מגלגלין וכו' טעמא דגדר
יגע בתמרים: דניחא לך.
אינשי ארבעה לצלא ארבעה לצללא:
❖
ניקף:
בהני גדרים דגדרי: אלא
היה לו יותר אם לא בשביל שכבר
עני וצללא רצען עשיר וכך אמר לו ארבע
מתני' כותל חצר שנפל מחייבין אותו
עיזא בעלמא. כלומר מי
ארבעה
א) א
לצלא כו'.
ככרות צריכין לרצען עני למאכלות
נתפייס:
לא בעית למעביד נטירותא
לבנותו עד ארבע אמות בחזקת שנתן עד
ב
ביתו ליום כמו שצריכין לעשיר וזה עני
מחמת עיזי דלא ליפסדו
לפירוש הקונטרס מקשה ר"ת [הא] אין
מוסף רש"י
בשדך והשתא לא צריכת:
שיביא ראיה שלא נתן גמד' אמות ולמעלן אין
הוא וצריך לו השדה לפרנסה וכשם
מרחמים בדין ט) ועוד דקאמר סבר
מנה לי בידך אמר לו הין.
פסיקנא לך כרב הונא
מחייבין אותו סמך לו כותל אחר אע"פ שלא
שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדינא
רבינא לסלוקי משמע שטעה רבינא
ובפני עדים ואמר להם אתם
אליבא דר' יוסי. דאמר הכל
ד
עדי (שבועות מב.). נתתיו לך
כמה שגדר: ארבעה לצלא
דבר מצרא משום ועשית הישר והטובו)
ועוד מה שייך כאן האי מעשה אי משום
נתן עליו את התקרה מגלגלין עליו את הכל
פטור. מלשלם ומשבועה
ארבעה לצללא. כלומר
כך אני אומר לך עשה ישר וטוב לעני
דאיירי ברבינא ורוניא לייתי נמי מעשה
דאורייתא (שם). אין לך
דהיכי דצריכי לאושכף
ה בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן:
בידי. לא היו דברים מעולם,
עשיר שהוא (דלא) [צלא]
גמ' אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו
זה ואל תסלקהו ויש לגמגם דהעור
דהמקבל (ב"מ דף קט.) רוניא שתלא
חייב. לשלם ואינו נאמן
ד' ככרות למזונותיו ואנשי
קרוי צלא ולא הרצען כדאמרי' בעלמא
דרבינא הוה והנך תרי עובדי דשמעתין
בשבועה, שהרי הוחזק כפרן
ביתו כך צריכין לעבדן
ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן
ב)
. הימלטי. שנותנים
עני משל אמר לו כלומר
מאי דרגש ערסא דצלא
לייתי נמי התם ועוד דצלא הוא עור
(שם)
(נדרים דף נו:)
נסרים סביב פתחי חלונות
ולואי שיפרע בזמנו אביי ורבא דאמרי
מעשה זה דבר מיצרא אינו
ואומר אני רוניא רצען היה ונותן
כדאמרי' (מו"ק דף כז.) מאי דרגש ערסא
(ד)
ופתחין ובמקום חורי קיבוע
אלא משום ועשית הישר
❖
תרוייהו עביד איניש דפרע בגו זימניה זימנין
הקורות (ב"ק סז.).
והטוב וכיון דזה רוניא עני
דצלא ואומר ר"ת דזבן ארעא אמיצרא
עורות לעבדנין לעשות מהן מנעלין
הוא (אעפ"כ) אינו יכול
דמתרמו ליה זוזי
אמר איזיל איפרעיה
דרבינא היינו אמיצר אותם שדות
למוכרן בשוק וכך אמר לו רב ספרא
לחיות בלא שדה (שאם)
כי
דאקפיה רבינא מארבע רוחות והיה
לרבינא העני זה שכרו מועט שהוא
[ואם] לא יקח עכשיו
מוסף תוספות
יפסיד מעותיו ואין לו במה
רבינא מצרן מג' רוחות ורוניא מרוח אחת ואף על גב דאמר בהמקבל
צריך ליתן שכר הרבה לעבדנין דאמרי אינשי ארבעה זוזי לצורך מקח
א. ולא היה יכול לסלקו
להתפרנס משום הכי לא
(ב"מ דף קח:) הני ארבע בני מצרא דקדים חד מינייהו וזבן מאי דזבן
העור וארבעה זוזי לשכר העבדנין והיינו צללא לפיכך עשה ישר וטוב
וכו', ויש לו חלק בפירות,
תוכל לסלוקיה דאין לך
הרי הוא כאילו הוא שותף
ועשית הישר והטוב גדול
ותהי לו שדה זו לפרנסת ביתו ז) ול"נ ד' לצלא ד' ככרות צריך לעבדן
זבן מ"מ סבר רבינא לסלוקי משום שהיה מצרן מג' צדדין ורוניא רק
עמו בגוף הקרקע [ו]. ר"ן.
מזה דתשביק ליה למיזבן:
עני וד' לצללא כמו כן ד' לצורך עבדן עשיר ומשל הוא כנגד רוניא שהיה
מרוח אחת א"ל רב ספרא אמרי אינשי ארבעה לצלא פירוש לעור גדול
פיסקא כותל חצר שבין
ב. איכא למידק מאי
בחזקת ש[לא] נתן, ואי זה
ב' חצירות שנפל מחייבין
צריך ליתן לעבדן ד' זוזי וד' לצללא עור קטן כלומר צריך ליתן מן
לו שדה אחת בתוך שדות של רבינא כדאמר לעיל דרבינא אקפיה מארבע
מוחזק בו יותר, וי"ל [ד].
אותו למעכב שיסייע לבנות
רוחותיו ועכשיו קנה לו שדה אצל מצר רבינא ומפסיק שדה רבינא בין
הקטן כמו מן הגדול שיש טורח בקטן כמו בגדול ה"נ מאי טעמא דינא
רשב"א. ג. חזקה לא
עד ד' אמות משום היזק
נתפייס לאחר מיכן ולא
ראיה והואיל דמחייבין ליה
שדותיו וא"ל רב ספרא לרבינא שיעשה הישר והטוב להניח לרוניא אותה
דבר מצרא משום שיהיו כל שדותיו סמוכין שיוכל לחורשן בבת אחת ולכך
פרע וכו' כיון דאין דין זה
לסיועיה אם טוען הלה לא
הוא מצרן מרוח אחת כמו אתה מג' רוחות וה"ר אברהם פירש דהך
(ה) דעכשיו יהיה לו שנים שכמו שצריך שמירה לשני שדות [צריך] ג"כ לאחד
גלוי לכל שיחייבוהו ב"ד
נתן לי כלום אלא אני לבדי
ומכמה דברים יציאת האחד מרובה כיציאת שנים ונמצא רוניא משתכר:
ארעא דזבן רוניא אמיצרא דרבינא היינו אמצרא דאותן שדות
על כך. שם. ד. מארבע
בניתי לי משלי וזה אומר
אמות ולמעלה שניכר
נתתי הרי הוא בחזקת שנתן
מתני' מחייבין אותו לבנותו עד ד' אמות. דבהכי סגי להיזק ראיה:
שהיה רוניא אריס בהן כדאמרי' רוניא שתלא דרבינא הוה וה"ק ליה רב
שהכותל שלו. שיטמ"ק
עד שיביא ראיה עדים שלא
בחזקת שנתן. אם אמר האחד לאחר שבנאו אני עשיתיו משלי שלא רצה
ספרא לרבינא אע"פ שאין לרוניא בגוף הקרקע כלום מכל מקום הואיל
בשם תוספות הרא"ש.
נתן: מד' אמות ולמעלה
ה. דגלי אדעתיה דניחא
אין מחייבין אותו. לסייעו
זה לסייעני ותובעו חצי היציאה וזה אומר נתתי חלקי נאמן: עד שיביא.
שהוא עובדן א הרי הוא מצרן (ז) כמו דאמרי אינשי ארבעה לצלא נותנין
ליה בהוצאה ולא דמי לדר
לבנותו דהשתא ליכא היזק
התובע עדים שתבעו ולא נתן לו דכיון דחובה עליו לסייעו ומשפט זה
ד' זוז על העור וכמו כן צריך ליתן לצללא לאומן המעבד את העור:
בחצר חבירו דלא גלי
ראיה: סמך לו זה. שלא נתן
מארבע אמות ולמעלה אין מחייבין אותו כו' בחזקת שלא נתן. ב
אדעתי' אלא בחנם. תוס'
מד' אמות ולמעלה ובנה זה
לכל גלוי לא היה בונה משלו אלא היה צועק עליו בב"ד: סמך לו כותל
ב"ק כ: ו. אע"ג דסתם
בחלקו כותל אחר גבוה כמו
אחר. לאחר שבנאו האחד למעלה מד' אמות הרבה ולא רצה האחר
איירי כגון דידעינן דקדם חד וארציה לחבריה והיה
מלוה ל' יום וכו' אפ"ה
זה שהגביה חבירו משלו
אם אמר פרעתיך תוך ל'
שנתכוין לבנות שניהן ביחד
לסייעו בהגבהתו סמך השני כותל אחר כנגד כותל זה כדי לסכך ולתת
מסרהב כדמשמע לישנא אין מחייבין אותו ולכך הוי בחזקת שלא נתן
ג
יום נאמן, דכיון שלא קבע
ושיהיה כותל זה שהגביה
וא"צ להעמיד בשעשה חזית : אע"פ שלא נתן תקרה מגלגלין עליו
עליו תקרה מכותל לכותל אע"פ שלא נתן עליו עדיין התקרה: מגלגלין
(ח)
ד
לו זמן ל' יום בפירוש,
חבירו אחד מכותל הבית:
את הכל. אע"ג דזה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כיון דגלי דעתיה
עליו את הכל. דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהיאך: בחזקת שלא
מיכסיף ופרע תוך ל'.
אע"פ שלא נתן עליו את
רשב"א.
התקרה. על כותל זה
נתן. אם בא הראשון ותבעו לדין לאחר שסמך את כותלו לכותל
דניחא ליה בהוצאה חייב ה וכן משמע נמי בכיצד הרגל (ב"ק דף כ: ושם)
שהגביה חבירו אלא כעין
ראשון ואומר לו תן לי חלקך במה שהגבהתי וזה אומר נתתי חלקי
דקאמר טעמא דניקף הא מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור
קונדסין ונתן עליהם את
התקרה מצד אחד על
אינו נאמן אלא בעדים שאין משפט זה גלוי לכל ועד שיחייבוהו בית דין
ואפ"ה כשעמד ניקף חייב כן נראה לי אי נמי הכא זה חסר הוא שגורם
כותליו אעפ"כ מגלגלין
אינו עשוי ליתן: גמ' הקובע זמן לחבירו.
במלוה שהלוהו:
לו שהגביה הכותל למעלה מד' אמות כדי שלא יהיה לו היזק ראיה
עליו את הכל מה שהוציא
בשום ענין ממנו: הקובע זמן לחבירו. אור"י דוקא קובע זמן
זה על אותו גובה יותר על
אילימא
ד' שאע"פ שלא נתן התקרה
אבל בסתם הלואה לא חשיב ליה תוך שלשים תוך זמנו: ובא בזמנו ואמר פרעתיך תוך זמני אינו נאמן. ונראה לי שיש עדים שחייב לו
ו
עליו נהנה הוא מן הכותל
א) וההנאה היא בביתו
וקבע לו זמן דאי
לאו הכי ניהמניה שפרעו תוך זמן במיגו דאי בעי אמר לא הלוית לי כלום או לא קבעת לי שום זמן ולקמן מיבעי ליה
מחמת אותו כותל: והואיל
אי דמארבע אמות ולמעלה אין
מחייבין אותו לבנות אם טוען הלה ואמר אני נתתי והגבהתי עמו והלה אומר לא נתת הרי הוא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן: הקובע זמן לחבירו. לפרוע לו את חובו:
א) נראה דצ"ל וההנאה היא מחמת שהוא דר בביתו ע"י אותו כותל.