לג:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי
טעין ואמר לפירות ירדתי כו'. פי' תחלה כי א"ל מאי בעית
כיון דאודי. דשלא כדין החזיק עד עתה: אודי. וישלם פירות שאכל
מג א מיי' פט"ז מהל' טוען
א) לעיל דף לא., ב) [שם
וש"נ], ג) [לעיל כט.], ד) לקמן
הלכה ו סמג עשין צה
וכן הלכה: ז) ויש ספרים שכתוב בהם אייתי רב אידי בר אבין סהדי
בהאי ארעא אע"ג דבשעה שאכל היה בעל השדה יכול לעכב
דף לו., ה) [שם ליתא אלא הכל
טוש"ע ח"מ סי' קמה סעיף
דהוה קריב אוקמה רב חסדא בידיה. וגם ר"ח פי' כן. א"ל רב חסדא אמאי
ולא היה נאמן לומר לפירות הורדתני מיהו כיון שכבר אכלו וזה בא
א
ג:
דברי רב יהודה הן וברב אלפס
מד ב מיי' שם פ"ט הל' ו
בסוגיין דף קעא. קעב. גריס
להוציא נאמן לומר לפירות ירדתי וא"ת מאי איריא משום דלא חציף
קסמכת דאכלינהו לפירי אהודאת פיו הא עד השתא הוא טעין דאנא
מאי טעמא לא חציף וכו'
סמג עשין צה טוש"ע
תיפוק ליה משום דתפיס מידי דהוה
קריבנא טפי והני סהדי דאייתת לא
ח"מ סי' קלז סעיף א:
וכ"כ רב אלפס עוד בשבועות
מה ג מיי' שם ועי' בהשגות
פ"ז דף שיד:], ו) שבועות דף
אמטלטלין שאין עשויין להשאיל
מסהדי דאנת קרוב וראוי ליורשה
כיון דאודי אודי: זה אומר של אבותי וזה
(ג)
א)
לב: ודף מז., ז) [חוזר לע"א],
ובמגיד משנה טוש"ע
❖
ולהשכיר דאי אמר לקוחין הן בידי
והוא אינו ראוי ליורשה אלא
אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה
ח) [ע"כ שייך לשם],
שם ס"ב:
מו ד מיי' שם פ"ד הל' ח
נאמן וי"ל דאיצטריך טעמא דלא חציף
אסהדי דאנת קרוב והאי לא ידעי
הוא והאי אייתי סהדי דאכל שני חזקה אמר
ופ"ד מהל' גזילה הלכה
אם לקטן והניח ברשות שאינן שלו
ליה ומתוך שהוא יכול לומר לא אכלתי
רב חסדא מה לו לשקר אי בעי א"ל מינך
יד סמג עשין צה טוש"ע
הגהות הב"ח
ב)
דלא תפיס בהן וא"ת כי לא אמר נמי
יכול לומר אין אכלי ודידי אכלי
ח"מ סי' עה סעיף יג וסי'
❖
זבינתה ואכלתיה שני חזקה אביי ורבא לא
(א) גמ' ותובלי' בידיה
שסד סעיף ג וסעיף ד:
לפירות ירדתי אלא דאייתי סהדי דאכל
דאנא קריבנא טפי שאין עדים
ואמר: (ב) שם דאמר
סבירא להו הא דרב חסדא מה לי לשקר
ב' שנים כי הך דשמעתין יהא נאמן
מכחישים אותו בכך הלכך לא מפקינן
ליה לחבריה: (ג) רשב"ם
במקום עדים לא אמרינן ההוא דאמר ליה
ד"ה ויש ספרים וכו' וראוי
בטענתיה במיגו דאי בעי אמר לפירות
מיניה: (הג"ה. לא היא (אלא) שהודה
רבינו גרשום
ב
ליורשו והוא אינו ראוי
לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה
שאכל הפירות אלא כדמפרש הרב
ירדתי לאו פירכא היא דאין זה מיגו
ליורשו: (ד) ד"ה אמר רב
הדרא ארעא והדרי פרי.
חסדא וכו' עדות אבות כצ"ל
לבסוף דלא נהירא ליה שהודה על
שהרי בא לתבוע גם הקרקע ודוקא
דאכל למפרע כיון דלא
ג
מינך זבני ואכלתיה שני חזקה אזל אייתי סהדי
ותיבת זכות נמחק: (ה) תוס'
אסהידו אתלת שנין הדרא
אכילת הפירות אלא עדים היו שאכלו
פירי דתרתי שנין הדרי אבל פירי
דאכלה תרתי שני אמר רב נחמן הדרא
ד"ה אי הכי וכו' דשטרא
ארעא והדרא פירי. אמר
ג)
א
ולא היה יכול לכפור ושרא ליה מריה
דשנה שלישית לא הדרי דאי מהימן
לפירי וכו' אפי' ארעא אפי'
רב זביד. אמאי הדרי
ארעא והדרי פירי אמר רב זביד אם טען
ב
אם הוא: (ו) ד"ה היינו וכו'
פירי והא אי טעין ואמר
דמי זה שאמר שהודה על אכילת
במאי דאמר שאכלה שלש שנין גם
❖
דאמר להו אביי וכו':
לפירות ירדתי שנתמשכנה
ואמר לפירות ירדתי נאמן לאו מי ד) אמר רב
פירות הלא לא הודה אלא על הקרקע
הקרקע תהיה שלו:
לו במשכנת' דסוריא או
איזיל ואגדריה לדיקלא. פי' לגדור
יהודה האי מאן דנקיט מגלא ותובליא (א)
אריס אני בה נאמן. האי
ג
ומכל מקום מאי דאכל עד השתא לא
מאן דנקיט מגלא ותובליא
הגהות חו"י
ואמר איזיל איגדריה לדיקלא דפלניא דזבניה
מפקינן מיניה כיון דליכא עדים
תמרים שעל הדקל דגדירה
ולפי שהדקלין הם גבוהין
(א) נ"ב לפי פירושו ר"ל
כשרוצין ללקוט התמרים א)
ניהלי מהימן (אלמא) לא חציף איניש דגזר
בדבר שרב אידי היה קרוב יותר
שייכא בתמרים ולא איירי בקציצת
ה)
דיש עדים כמה אכל:
מביאין מגל ארוך ומשימין
אלא על פיו של זה ואביי ורבא סברי
הדקל דא"כ ה"ל למימר ואיקטליה
דיקלא דלאו דיליה הכא נמי לא חציף איניש
(ב) נ"ב לפי זה ה"ה באין
תובליא שהוא סל בראש עץ
עדים וטען קניתי ממך
דכיון דאודי אודי שהרי הודאת בעל
כדאמרי' בפ' כל הנשבעין (שבועות דף
ארוך ומגביהין הסל כנגד
למיכל פירי דלאו דיליה אי הכי ארעא נמי
ועדיין לא החזיק ג"ש ג"כ לא
התמרים וחותכין אותם
דין כמאה עדים ופיו מחייבו ממון
מו. ושם) אר"נ האי מאן דנקיט נרגא
ארעא אמרינן ליה אחוי שטרך אי הכי פירי
משלם פרי מש"כ לטעם
במגל ונופלים התמרים בסל
ואי הוה גרסינן הא אמאי לית ליה
ואמר איזיל ואקטליה לדיקלא דפלניא
שכתב הרמב"ם הובא בש"ע
כדי שלא יפלו התמרים
❖
נמי שטרא לפירי לא עבדי אינשי ההוא
סימן קמה ס"ג ובש"כ שם:
לארץ ויתבקעו ויתפלחו:
לרב חסדא הא סברא ויש לפרש בענין
כו' ונראה לר"י ולריב"ם שאם היה
אי הכי. להיכא דאחזיק
דאמר (ב) לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל
אחר ובדוחק ולכן לא כתבתיו. ע"כ)
בא לקצוץ הדקל עצמו לא היה נאמן
בקרקע תרתין שנין אמאי
מינך זבנית ואכלתיה שני חזקה אייתי חד
לא אמרינן לא חציף אינש
מוסף רש"י
ולא נהירא לי דהא לא מוכח הא
דדוקא פירות הוא דעבדי אינשי
דאכל ארעא דלא דידיה ולא
סהדא דאכלה תלת שני סבור רבנן קמיה
סוגיא דשמעתא שהודה על אכילת
דמזבני אבל דקל אין דרך בני אדם
זה אומר של אבותי. היה
מסלקינן ליה ומשני ארעא
הקרקע והרי היא שלי (לעיל
אמרי' ליה אחוי שטרך:
דאביי למימר היינו נסכא דרבי אבא
הפירות אלא עדים היו בדבר ולא
למכור לקוץ תדע דאמרי' בפ' החובל
לא.). מה לו לשקר. לזה
היה יכול לכפור ח): האי אייתי סהדי
(ב"ק דף צא: ושם) שורי הרגת נטיעותי
דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא
המחזיק במאי דטוען דשל
א) עי' בערוך ערך תבליא.
ו) ד
אבותיו וירשה מהם אי בעי
דאבהתיה היא. עד יום מותם ומעולם
קצצת אתה אמרת לי להרגו אתה
לקמיה דרבי אמי הוה יתיב ר' אבא קמיה
אמר כו' והלכך בהאי מיגו
לא מכרו לאבותיו של זה השני: אמר
אמרת לי לקצצו פטור ופריך א"כ לא
מהימנינן ליה (שם). מה
אייתי חד סהדא דמיחטף חטפא מיניה אמר
רב חסדא מה לו לשקר. לזה שיש לו
לו לשקר במקום עדים.
שבקת חיי לכל בריה וכו' משמע דאינו
ליה אין חטפי ודידי
חטפי אמר רבי אמי
כלומר ע"י האי מיגו דמה
עדי חזקה במאי דטעין דשל אבותיו
נאמן במיגו דאי בעי אמר מכרת לי
לי לשקר לא יזכה בקרקע,
לקצצו: לא חציף איניש. לאו משום
היכי
היא אי בעי הוה א"ל להאי שיש לו
שהרי עדים מכחישים את
דבריו שאומרים דשל אבותיו
דקאמר בפרהסיא איזיל ואיגדריה קאמר דלא חציף דאפילו ליקט
עדות (ד) זכות אבות מינך
זבינתה ואכלתיה שני חזקה הלכך מיגו
דאידך היא וגם החזקה אינה
בצנעא נמי שייך לא חציף איניש אם לא שלקחם דרך גניבה:
דמצי טעין הכי ויזכה בטענה זו והוא לא חשש לטעון כי טעין נמי
כלום שהרי אין עמה טענה
אי הכי אפילו ארעא נמי. למאי דפרישית לעיל דאינו נאמן אלא
כי אם טענת שקר (שם).
של אבותיו אע"ג דמכחיש להו לעדים מהימן: מה לי לשקר
והדרי פירי. של שתי שנים
במקום עדים לא אמרינן. כלומר כל טענה שאדם טוען כגון זה
בפירות שלקט כבר אבל מכאן ואילך אינו נאמן אפילו בפירות
(לעיל כט.). נסכא. חתיכת
כסף מותך, לשון (ישעיה מ)
אע"ג דשטרא (ה) בפירי לא עבדי אינשי צריך לפרש אפילו ארעא אם
שאמר של אבותי ואתה רוצה לקיימה על ידי מה לי לשקר וטענה זו
הפסל נסך חרש (שבועות
הוא טוען שהקרקע שלו שלקחה לא יחזיר פירות שכבר אכל אבל
מכחשת עדים כי הכא לא מהימנינן ליה שהרי העדים מעידים
ד
. חטפי ודידי חטפי.
לב:)
קרקע פשיטא שיחזיר דאינו נאמן להבא: היינו נסכא דר' אבא. לא
שלי חטפתי, שאתה גזלתו
שטענתו שקר והיאך תקיימנה על ידי מה לי לשקר הלא ודאי
❖
ממני (שם).
אקרקע קאי דפשיטא שמחזיר הקרקע אחר שאין לו שנים עדים ה אלא
משקר הוא וחזקת השלש שנים אינה כלום דהויא לה חזקה
שאין עמה טענה והכי הלכתא: אזיל ואייתי סהדי דאכלה תרתין
השתא נמי אפירי מסיק וסבר השתא כאילו חד סהדא לאורועי למחזיק
מוסף תוספות
שנין. ועדיין היה מחזר לבקש עדות של שנה שלישית ולא מצא:
קאתי על הפירות שאכל ואינו יכול לכפור ולימא לא אכלתי וכאילו בא
אמר רב נחמן הדרא ארעא. דבתרתין שנין לא הויא חזקה:
לחייבו שבועה על הפירות אם יכפור ויאמר לא אכלתי ואע"פ שמעיד
א. [ד]בחזקת בעלים
עומד. ריטב"א. ב. [ד]כאן
והדרי פירי. של ב' השנים שאכל שלא כדין דהא לא טעין מעיקרא
שהחזיק בה ג' שנים כיון דאין אחר עמו הרי כאילו אינו מעיד על
וכו' אמרינן מיגו להאמינו
אריס הייתי ולפירות ירדתי דמהימנינן ליה כדלקמן דשטרא לפירי
החזקה אלא נעשה עד אחד לתובעו פירות הכי ס"ד וטועה עד דאמר (ו)
בפירי דאכיל, אע"ג דלא
מהימן בגופה דקרקע,
לא עבדי אינשי. והני מילי בדאיכא סהדי דאכלינהו לפירי (א) אבל
אביי
[ד]הא דלא מהימנינן ליה
אי ליכא סהדי דאכלינהו לפירי אלא בהודאת פיו והוא טעין דזבנתיה מינך ואכלתינהו לפירי דארעא ופירי דידי נינהו ארעא כיון דלית ליה
בגופה דקרקע וכו', משום
דריעא טענתיה דאמרינן
ראיה בשטר ולא עדי חזקה הדרא למרה וחייב שבועת היסת על הפירות דזבנינהו מיניה דמיגו דמצי אמר לא אכלתי פירות כי אם מעט
(ב)
ליה אחוי שטרך וכו', ולכן
כגון עייל כורא ואפיק טפי מכורא דבהכי הוה חזקה כדלקמן [לו.] כי אמר אכלי טובא ודידי אכלי מהימן דאין כאן מה לי לשקר במקום עדים
לעינן פירי כיון דאיכא מיגו
שאין ידוע אם לקח קרקע זו מבעליה אם לא אלא לפי שאבד שטרו בתוך ג' שנים מפסיד ולא דמי להא דאביי ורבא דפליגי עליה דרב
מהימן אע"ג דריעא
טענתיה. שיטמ"ק בשם שיטה
חסדא לעיל [ע"א] דהתם כיון דאיתברירא מילתא דרב אידי קרוב טפי הרי נודע שאין לו חלק בקרקע ופירות שאכל שלא כדין אכל ואפי' בהודאת
לא נודע למי. ועיין רמב"ן.
פיו ליחייב: אמר רב זביד אי טעין כו'. מילתא באפי נפשה היא. והכי קאמר אם מתחילה כשטענו בעל הקרקע מאי בעית בהאי ארעא אילו
ג. [ו]ליכא למימר מה לי
לשקר שהרי להנאת עצמו
לא השיב לו מינך זבינתה אלא לפירות ירדתי כדין אריס למחצה לשליש ולרביע או שמכרת לי פירות עד עשר שנים: נאמן. במה שאכל
רוצה לשקר. רמב"ן.
למפרע ובשבועת היסת דזבינהו מיניה ואע"ג דאיכא סהדי דאכלינהו לפירי ושאין הקרקע קנוי לו דלא חציף איניש למיחת לארעא דחבריה
ד. ואפי' כשאכל בעדים,
ואמאי אמרינן דהדרא
ולמיכל פירי דחבריה בחנם כדמפרש ואזיל. ומיהו מכאן ולהבא לא יאכל בלא עדים ושטר שקנה הפירות דא"כ כל אדם ירד לקרקע חבירו
ארעא והדרא פירי. ריטב"א.
ויאכל פירותיו ויאמר לפירות ירדתי מאחר שלא נחוש לערעורו של בעל הקרקע: מגלא ותובילא. כלי גודרי תמרים המגל לגדור ותובילא חבל
ה. דהא אית למערער עידי
אבות ולא שייך ביה נמי
לעלות לדקל מרוב גובהו. וי"מ תובילא סל לקבל פירות: ואמר. בפנינו: איזיל ואיגדריה לדיקלא דפלניא. כלומר אלקוט הפירות: מהימן.
שבועה דעד אחד, שאין
ושבקין ליה ב"ד ללקט הפירות בלא עדים ושטר אחרי שאין ידוע שהבעלים מוחין בדבר קודם לקיטה ואם אתא חבריה וטען להד"מ אחר שליקט
נשבעין על הקרקעות
האילן לית עליה אלא שבועת היסת אבל מקמי דליגדריה אתא מריה דדיקלא ואמר להד"מ לא מהימן מלקט עד דמייתי ראיה. ודוקא בשטען
שבועה דאורייתא. שם.
מתחילה לפירות ירדתי נאמן במה שאכל כבר אבל אם מתחלה טען מינך זבינתה ואח"כ טען לפירות ירדתי שמכחיש דבריו הראשונים אינו
טוען וחוזר וטוען: אי הכי אפי' ארעא נמי. כי טעין דזבינתה מינך ליהמנוהו בלא עדי חזקה דלא חציף איניש למיחת בארעא דלא דידיה
היא ולמיכל פירותיה: פירי נמי. נימא אחוי שטרך: היינו נסכא דר' אבא. דין זה דומה לאותו דין של נסכא דר' אבא. ולא ללמוד מדר' אבא
היו צריכין דמילתא דפשיטא היא שישלם הקרקע אחרי שאין לו שני עדים ודומיא בעלמא מדמינן אותו. אי נמי לכך היו מדמין האי דינא לנסכא
דר' אבא כי היכי דלהדר פירי עם ארעא דהוי כמי שיש עדים דאכל פירות דבלא עדים לא מהדרי פירות כדלעיל דרב נחמן אלא קרקע לחוד:
היכי