לה:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דררא
❖
דממונא. פירוש דדל טענתייהו מהכא יש ספק לב"ד
אם בא אחד מן השוק והחזיק בה. בהך קרקע דאמר רב נחמן [לד:] כל
נג א ב ג מיי' פט"ו מהל'
א) [לקמן לח.] ב"מ סז: קי.,
טוען ונטען הלכה ד
דהי מינייהו הוה הולד אם נולד קודם שמכר או אחר
דאלים גבר ובא זה השלישי וחטפה מהשנים אלו הטוענין של אבותי:
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
אין מוציאין אותה. בב"ד מידו של זה השלישי ואע"ג דלא טעין מידי
שמכר וכן בשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה (ב"ק דף מו.)
סי' קלט סעיף ב וע"ש ובסי'
הגהות הב"ח
קמו סעיף כב:
דשמא גם לב' הראשונים אין להם חלק בה: דתני רבי חייא גזלן
בלא טענתם מסופקים ב"ד איך היה מעשה אם קודם שנגחה ילדה
נד ד מיי' פי"א שם הל' ט
(א) גמ' אמרי נהרדעי ואם:
של רבים כו'. וסברי נהרדעי דבגזלן
או לאחר שנגחה וכן בשור רודף
(ב) שם הכי נמי דמהימן וכי
ופ"א מהל' מכירה הל'
תימא הכי נמי מתקני רבנן
כי האי מיירי שגזל משנים
אחר שור אחר והוזק (שם לה.) יש
טז סמג עשין צד צה טוש"ע
אית ליה דררא דממונא ולההוא אית ליה
מידי דאתי ביה: (ג) רשב"ם
ח"מ סי' קמב סעיף א וסי'
החלוקים בדבר זה אומר שלי הוא
קצב סעיף יא: להסתפק אם בשורו הוזק או אי
דררא דממונא הכא אי דמר לא דמר ואי דמר
ד"ה ומאי לא וכו' לא
וזה אומר שלי: לאו שמיה גזלן.
נה ה ו מיי' פי"א מהל'
בסלע לקה וכן בכל מקום דפליגי
מיתכפר בהשבה וכו' להשיב
לא דמר אמרי נהרדעי אם בא אחד מן
(א) א
טוען ונטען הל' ט סמג
לבעלים. נ"ב ודמי ממש להא
רבנן וסומכוס אבל הכא בזה אומר
לכופו בדיינים להוציא מידו מה
השוק והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
דחנוני חייב על הצלוחית היכא
שגזל: רב אשי אמר לעולם גזלן של
קמב סעיף א: של אבותי שעל פי טענותיהן בא
דנעשה עליו גזלן ולא יצא
דתני רבי חייא גזלן של רבים לאו שמיה גזלן
נו ז ח טוש"ע ח"מ סי' קנ
במאי שמחזירו לתינוק לקמן
רבים שמיה גזלן. הואיל ולא טעין
הספק אמרינן כל דאלים גבר:
דף פ"ח ע"א: (ד) בא"ד וכל
סעיף א:
אין
רב אשי אמר ב לעולם שמיה גזלן ומאי לא
מוציאים אותה מידו. ואפילו
מידי ומוציאים מידו ומעמידין אותה
נז ט מיי' פי"ד מהל' טוען
מאן דאלים משניהם גבר:
(ה) בא"ד דהמוכר במדה
שמיה גזלן שלא ניתן להשבון: חזקתן שלש
ונטען הל' ה ועי'
בפני שנים הראשונים שיש להם
כתבו הרשאה זה לזה הואיל
ג
און לרבים אינו יודע:
בהשגות ובמ"מ ופ"א מהל'
טענת אבות: ומאי לא שמיה גזלן.
שנים מיום ליום וכו': א"ר אבא אי דלי ליה
ורשעים הם (ו) אין נזקקים להם:
ד
(ו) תוס' ד"ה אין מוציאים
מכירה הל' יז סמג עשין פד
דתני רבי חייא גזלן של רבים לא
צה טוש"ע ח"מ סי' קמט
וכו' ורשעים הם. נ"ב וכן
דקאמר רבי חייא לא להקל עליו בא
איהו גופיה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה אמר
סעיף יד וסי' קצד סעיף א:
נראה לפרש לקמן בפ' מי
שמיה גזלן. שאין מוציאין
לפטרו מלשלם אלא להחמיר עליו
רב זביד ואם טען ואמר לפירות הורדתיו
נח י מיי' שם סמג שם
שמת בני רוכל תקברם אמן
ה
❖
מידו ומיירי בזה אומר של אבותי
ולומר דלא ניתן להשבון לא
טוש"ע ח"מ סי' קמט
בדף קנ"ו:
❖
נאמן וה"מ בתוך שלש אבל לאחר שלש לא
ו
סעיף טו וסי' קצד שם:
ולא בגזל מחמשה בני אדם דהתם
מיכפר בהשבה דאינו יודע למי
(ג)
א"ל רב אשי לרב כהנא אי לפירא אחתיה
אמאי אין מוציאין ורב אשי פליג
ישיב דמאחר שבא לידו צריך להשיב
מוסף רש"י
מאי הוה ליה למעבד א"ל ז איבעי ליה למחויי
רבינו גרשום
אנהרדעי וסבר דרבי חייא לא להקל
לבעלים ולא להוציאה מתחת ידו
במשלם שניא אלין
דאי לא תימא הכי הני משכנתא דסורא
בא אלא להחמיר דלא סגי בהשבה
ולהפקירה לשנים הראשונים וכל מאן
תיפוק ארעא דא בלא
התם להאי אית ליה דררא
כסף. דלא מיחזי כהלואה
[דממונא] בגוה. דקודם
דכתב בהו במשלם שניא אלין תיפוק
אחת כמו לשאר גזלן עד שישלם
דאלים (ד) גבר כדפסקינן לעיל ואי
א)
אלא כלוקח הימנו פירות
מכירה הות ממוניה דהאי
גזלה לכל אחד ואחד כרבי עקיבא
תפסינן לא מפקינן [לד:] כל שכן זה
ארעא דא בלא כסף אי כביש ליה לשטר
השנים האלו במעות הללו
ובתר מכירה דאידך ואין
❖
(ב"מ סז:).
בהגוזל עצים (ב"ק דף קג:) ומיירי בגזל
שבתורת גזל בא לידו והוא צריך
ידוע ממונו של מי ילדה
משכנתא גביה ואמר לקוחה היא בידי הכי
מש"ה יחלוקו: גזלן של
מחמשה א ובקונטרס פירש דמיירי
להוציאה מתחת ידו ואינו יודע למי
נמי דמהימן (ב) מתקני רבנן מידי דאתי ביה
[רבים]. כלומר גזלן של
בחנוני שמכר במדה שאינה ישרה
ישיב והכי נמי אמרינן בהמוכר את
שנים שעומדים במחלוקת
מוסף תוספות
לידי פסידא אלא איבעי ליה למחויי הכא
ח
ביניהם א) כגון אלא
דאינו יודע למי גזל ולכך לא ניתן
הספינה (לקמן דף פח:)
א"ר לוי קשה
א. [פירוש] גזל אחד
שלא ניתן להשבון שאע"פ
נמי איבעי ליה למחויי אמר רב יהודה אמר רב
להשבון ואף על פי שיכול לעשות בו
עונשן של מדות מעונשן של עריות
מחמשה בני אדם, דצריך
שמשיב קרוי גזלן שאין
ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם
לשלם לכל אחד,
ידוע של מי היתה שיחזירנה
צרכי צבור כדאמרינן בפרק אין
ומפרש התם אפשר בתשובה והכא
[ד]מרשות אחד מהם תפס
לו:
מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף
צדין (ביצה דף כט.) האי לאו השבה
לא אפשר בתשובה דהמוכר
ט
י
פיסקא אמר ר' אבא אי
ולשם יחזיר, אבל [הכא]
ואי
אם רצה מוציאו מרשותו,
דלי ליה. המערער כלומר
מעלייתא היא: דלי ליה צנא
ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא
במדה (ה) וגזל לרבים שאינו יודע למי
[וכל דאלים גבר]. רמב"ן
שסייע למחזיק להגביה לו
דפירי לאלתר הויא חזקה. וא"ת
ישיב ואליבא דרב אשי איירי נמי
בשטר אמר רבא
ואי אמר ישראל
ודלא כרשב"ם. ב. ומכאן
על כתיפו ב) או שהשליך
אני אומר דלא אמרינן מיגו
אחריו לביתו צנא של פירות
ולהימניה במיגו דאי בעי אמר לפירות
ר' חייא במוכר במדה שאינה ישרה
לדידי
נגד חזקת שלש שנים וכו',
מאותה שדה שמערער עליה
לרבים. כן נראה בעיני שיטה זו: אי
הורדתיו וי"ל דהוי מיגו במקום עדים
כדאמרינן בדלי ליה.
אע"פ שעדיין לא עמדה
דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה. אם יש עדים שהגביה המערער
דאנן סהדי כיון דדלי ליה צנא דפירי מודה שהיו הפירות שלו ועוד
שיטמ"ק בשם שיטלנ"ל.
ברשותיה ג' שנין חזקה
ב
ג. [ו]כל וכו' [ש]המיגו
אלא כיון שיש לו עדים
דאינו רוצה לטעון לפירות הורדתיו אלא תובע הקרקע והפירות ג:
צנא דפירי מקרקע זו על כתפיו של זה המחזיק שטוען לקוחה היא
מועיל לו למקצת טענתו
שהגביה לו צנא דפירי
ואי לפירא אחתיה מאי הוה ליה למעבד. אין לפרש דרב אשי
בידי מאחר שסייע לו להוליך הפירות לביתו שוב אין יכול לטעון
ולא לכל טענתו לא אמרינן
לאלתר הוי חזקה דאם
ביה מיגו. שם. ד. דאע"פ
איתא דשלו היא כיון שאמר
סבר דלעולם נאמן לומר לפירות הורדתיך דאם כן קשה לרב
ולומר לא מכרתיה לו שלא היה לו לסייעו בלקיטת הפירות אלא
שאינו מוחה אלא לחצאין
לו המחזיק הגבה לי היה
❖
אשי מאי טעמא דרבנן דבעו שלש שנים מיום ליום דהא לדידיה
היה לו למחות ומדסייע לו הפסיד וכמודה שמכר לו דמי. ור'
מחאתו מחאה. רשב"א.
לו למחות ולומר והלא
שלי הוא הקרקע מה יש
ליכא למימר כדמפרש רבא בריש פרקין דעד שלש שנים מיזדהר איניש
חננאל פירש אי איכא סהדי דיהב ליה לוקח למריה ארעא צנא דפירי
לך בפירות שדי: אמר רב
בשטריה טפי לא מזדהר דהא לעולם צריך לשמרו פן יאמר לפירות
דורון להוליכה לביתו נתברר שאכילת הפירות של לוקח ומדידיה
זביד. אי דלי ליה צנא ושוב
רבינו גרשום (המשך)
מערער על השדה דשלו
יהב ליה למוכר ואין נראה בעיני: אמר רב זביד אי טעין.
הורדתיך ועוד דאם כן היכי קאמר דאי לא תימא הכי דאיבעי ליה
הוא וטוען ואומר לפירות
להודיע לרבים שמשכנתא
למחויי אלא לא בעי למחויי דחזקתו אינה חזקה דיכול לומר לפירות
המערער בתר דדלי ליה ללוקח צנא דפירי לפירות הורדתיו כדין
הורדתיו שיהא אריסי שיהא
היא בידו ה"נ במוריד
הורדתיו ומייתי ממשכנתא דסורא ומאי מייתי אדרבה אם כדברי
אריס למחצה ושליש ולרביע וחלקו הוא דדלי ליה נאמן כלומר לא
חצי הפירות שלו וזה
חבירו לשדהו לפירות
שהגבהתי לו חלקו סיעתיו
בעי למחויי: ישראל הבא
הפסיד במאי דדלי ליה: והני מילי. דנאמן: בתוך שלש. דאם
רב אשי תו ליכא פסידא שיכול לומר לפירות הורדתיך ונראה לרשב"א
להגביה נאמן לומר כן:
מחמת עכו"ם כעכו"ם. כגון
איתא דזבנה מיניה אמאי לא מיזדהר בשטריה: אבל לאחר שלש. אי
דרב אשי לא בא להאמינו אחר ג' אם אומר לפירות הורדתיך אלא
הני מילי. דנאמן לומר כן
שקנאה מן העכו"ם ג' שנים
בתוך ג' כשלא החזיק בהן
אינן חזקה מה עכו"ם אין
שואל איזו תקנה יש לעשות מתחלה שלא יוכל לומר לאחר שלש שלי
טעין לפירות הורדתיו אינו נאמן ואע"ג דלא דלי ליה צנא דפירי
עדיין ג' שני חזקה אבל
לו חזקה מן ישראל אם
היא כשהורידו לפירות דסבר לא מהני מחאה אלא כשאמר פלניא
דעד תלת שנין מיזדהר אינש בשטריה טפי לא מיזדהר והוה ליה
לאחר ג' [לא]: מאי הוה
קנה ממנו קרקע אא"כ
ליה למיעבד. מה היה יכול
יש לו שטר מכירה עליה
לזה למחות בתוך שלש כדמפרש ואזיל: אי לפירא אחתיה. כי
גזלנא הוא דקא אכיל לארעאי בגזלנותא והיכא דאחתיה לפירות לא
למחות הא לא מצי לסלקו
לפי שבדיניהן אין חזקה
משכנתא דסורא לעשר שנים או לעשרים: מאי הוה ליה. לבעל השדה
מצי למחויי הכי וכן פירש הקונטרס והשתא מייתי שפיר ממשכנתא
קודם זמנו אם עשאו אריס
בשנים אצל ישראל הבא
לי' שנים עדיין לא הגיע
מחמת עכו"ם נמי אין
דסורא דמהניא מחאה כי האי גוונא [ועי' תוס' ב"מ קי. ד"ה אמר ליה]:
למעבד נמצא שכל המוריד את חבירו לפירות של שלש שנים או יותר
ד
זמנו: אפ"ה איבעי ליה
לו חזקה אא"כ יש לו
יפסיד קרקע שלו הואיל ולא יהא נאמן לאחר שלש לטעון לפירות
הכי
למחויי. אע"ג דלא הוי עיקר
אותו שטר שמכרה ישראל
הורדתיו: א"ל איבעי [ליה] למחויי. בתוך שלש ולומר לעדים דעו לכם שלפירות הורדתיו לכך וכך שנים וגוף הקרקע קנוי לי
מחאה דלא מצי למימר
לעכו"ם ואע"פ שיש לו
פלוני גזלנא הוא דאכיל
עדים לישראל שעמד בה
שאם אין לו שטר מכירה לזה המחזיק לא יוכל לטעון שטר היה לי ואבד כי לא נזהרתי בו אחר שלש דכיון דמיחה בו בעל השדה היה
ארעא דידי דהא ברשותיה
עכו"ם אין חזקתו חזקה
לו להזהר בשטרו: דאי לא תימא הכי. דמחאה לחצאין שמוחה על הקרקע ומודי בפירות לאו מחאה היא אלא כדאמרינן לקמן [לח:] פלניא
אוכל דהורידו לפירות מ"מ
מה שאין כן בישראל שאם
צריך למחות בפני עדים
קנה ישראל קרקע מחבירו
גזלנא הוא דקאכיל ארעא דידי בגזלנותא למחר תבענא ליה בדינא: אם כן האי משכנתא דסורא כו'. ותקנתא דרבנן הויא הך משכנתא
בתוך ג' ולומר הוו עדים
ישראל ועמד בה שני חזקה
משום דהמלוה לחבירו על שדהו אסור לאכול הפירות משום רבית אבל בנכייתא מותר כעין משכנתא דסורא שמלוה עשרה מנה על
שפלוני (שעובד) [שאוכל]
ובא אחר וערער עליה ואמר
שדה שלי אני הורדתיו
זה מישראל פלוני קניתיה
שדהו ולסוף עשר שנים חוזר הקרקע לבעלים בחנם ונמצא קונה פירות של כל שנה במנה ואין כאן צד רבית ואע"פ ששוין הפירות
לפירות לכך שנים ואי לא
אם יש לו עדים שעמד בה
כפלים שהרי הוא קרוב לשכר וקרוב להפסד שמקבל פירות של כל שנה במנה ואפילו בשנת שדפון שלא יהו שוין פירות השנה דינר:
אמר הכי לא מהימן למחות
אותו ישראל אפי' יום אחד
אחר ג': דאי לא תימא
חזקתו חזקה: אמר רבא אי
אי כביש. טומן המלוה ואמר לאחר שלש לקוחה היא בידי הכי נמי דמהימן ולא יוכל זה לטעון לפירות הורדתיו ומחאה נמי לא
הכי. דצריך למחויי בתוך ג'
אתי ישראל ואמר. לדידי
תועיל לו: דאתי ביה. לוה לידי הפסד בתמיה: אלא איבעי ליה למחויי. בתוך כל שלש ומהניא ליה מחאה ומדלא מיחה הפסיד:
ולהודיע לרבים שאינה שלו
אמר אותו עכו"ם שמכרה
א"כ הני משכנתא דסורא
לזה דההוא עכו"ם גופיה
הכא נמי. אם איתא דלפירא אחתיה איבעי ליה למחויי בתוך שלש קודם שיחזיק: ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם. שדה
דמשכן ליה לוה למלוה
קנאה מישראל מהימן:
שהכל יודעין שהיתה של ישראל ואכלה עכו"ם שלש שנים או יותר וטוען שלקחה מישראל ואזיל ישראל וקנה מההוא עכו"ם ואכלה גם הוא
דליכול שדהו בנכייתא עד
אחר העכו"ם שני חזקה או יותר לא הוי חזקה אלא אתי מריה דארעא ומפיק ליה מידיה דישראל וישראל ליזיל וליתבע לעכו"ם דזבן מיניה
זמן שישתלם ממנו בפירות
שיאכל מן השדה: אלא
דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה דלא הוה ליה למזבן ארעא דישראל מעכו"ם עד דלימא ליה הב לי שטר דזביני דזבנת לה מישראל דדין
איבעי ליה למחויי. בתוך ג'
חזקה לית ליה לעכו"ם ולא כל מאן דאתי מחמתיה דסתם עכו"ם גזלנים הם וישראל ירא למחות והלכך לא תקנו בהם חזקה כדאמרינן
א) נראה דצ"ל שעומדים
לקמן בשמעתין [לו.] הני דבי ריש גלותא לא מחזקי משום האי טעמא גופיה שיראים אנו למחות וישראל זה הבא מחמת עכו"ם אע"פ שהחזיק
במחלוקת כגון אלו: שלא ניתן
אין חזקתו כלום וחזקה שאין עמה טענה היא שהרי הוא טוען העכו"ם מכרה לי אבל איני יודע היאך באה לידי העכו"ם שיוכל למכרה.
להישבון וכו'. ב) אולי צ"ל
או ששלח אחריו לביתו וכו'
אבל אי טען ישראל ואמר יהב לי ההוא עכו"ם שטר זביני דזבנה מינך וראיתי בו שלקחה ממך מהימן דדמי למאן דא"ל קמי דידי זבנה ההוא
ואפשר דכוונתו ששלח הלוקח
עכו"ם מינך דמסקי' לקמן דמהימן מיגו דאי בעי א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה. ודוקא בא מחמת עכו"ם דאילו בא מחמת ישראל אע"פ שלא
אחריו של מריה דארעא וכמו
שפי' הרשב"ם בשם הר"ח
דר בה אלא יום אחד אותו שמכרה לזה וזה החזיק שלש שנים חזקתו חזקה כדאמרי' לקמן (דף מא:) גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין:
ז"ל.
לדידי