חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי
גריס ר"ח אכלה ערלה שביעית וכלאים הויא חזקה. וכן
לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה
מהימן. דמדאסיק אדעתיה
נט א מיי' פי"ד מהל' טוען
א) לעיל לג: ע"ש, ב) [כתובות פ.
ע"ש], ג) (שם), ד) כתובות פד:
הלכה ו סמג עשין צה
למיטען הכי ה"נ הוה מצי למיטען אנא זבינתה מינך ואכלתי' שני
נראה לר"י עיקר ואיירי כשאכלה זמורות וכן מוכח בהאשה
א
גיטין כ:, ה) ב"מ קטז., ו) [צ"ל
טוש"ע ח"מ סי' קמט סעיף
חזקה דמהימן הלכך מה לו לשקר וקושטא קאמר: מי איכא מידי דאילו
שנפלו (כתובות דף פ.) דתנן המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא
דמסירן. יעב"ץ], ז) צ"ל כמו.
טז:
ס ב מיי' שם פי"ב הל' טו
רש"ל, ח) [ועי' תוס' מנחות נח:
אמר עכו"ם לא מהימן כו'. השתא
הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל
נמי חזקה שאין עמה טענה
❖
ד"ה ואיכא דאמרי],
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
אכל ואמר בגמרא עבד רב יהודה
היא דאפי' אם טענתו אמת היא דאמר
סי' קמא סעי' יג:
סא ג מיי' שם הל' יב ועיין
עובדא בחבילי זמורות ורב יהודה
ליה עכו"ם דמישראל זבנה הלא
לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה
בהשגות ובמ"מ טוש"ע
גליון הש"ס
לטעמיה דאמר רב יהודה אכלה
אין בדבריו של עכו"ם כלום בלא
מהימן מי איכא מידי דאילו עכו"ם
שם סעיף יא:
(א)
שטר: קמאי דידי. כלומר שאני
סב ד ה מיי' שם הל' יא
ערלה שביעית וכלאים הויא חזקה
גמרא עיזי דמסירי לרועה.
ח)
אמר לא מהימן ואילו אמר ישראל משמיה
עיין ב"ק דף עט ע"ב תוס' ד"ה
טוש"ע שם סעיף י:
יודע בבירור היינו חזקה שיש עמה
ואין לומר דלעולם גרס הכא אינה
❖
סג ו מיי' שם הל' ט טוש"ע
אין:
דעכו"ם מהימן אלא אמר רבא א אי
טענה: האי מאן דנקיט כו'. כבר
חזקה והתם כשאכלה זמורות והכא
שם סעי' ה:
אמר ישראל קמי דידי זבנה עכו"ם מינך
סד ז מיי' שם הל' י טוש"ע
פרישית לה לעיל [לג:]: האי מאן דאחזיק
כשאכלה פירות שהן אסורים ולכך
שם סעי' ו:
הגהות הב"ח
וזבנה ניהלי מהימן מיגו דאי בעי א"ל
מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה.
לא הויא חזקה שלא אכל כדרך
סה ח מיי' פי"ג שם הלכה ב
(א) גמ' דאילו אמר עכו"ם לא
סמג שם טור ח"מ סי'
אנא זבינתה מינך ואמר רב יהודה האי מאן
האוכלים דאם כן הוה ליה לאיתויי
חיות השדה שבאות ואוכלות הזרעים
א)
מהימן: (ב) שם מהימן מ"ט
קמט:
ההיא דהתם נמי הכא דאיירי בדיני
שבקצות השדה ויש שעושין קירות
דנקיט מגלא ותובליא ואמר איזיל איגזרה
סו ט מיי' שם פ"י הל' א סמג
לא חציף: (ג) שם ואמר רב
יהודה אכלה ערלה שביעית
שם טוש"ע ח"מ סי' קלה
חזקה וא"ת דהכא משמע דזמורות
וגודרין השדה ומניחין קרקע חוץ
❖
לדקלא דפלניא דזבנתיה מיניה מהימן (ב) לא
וכלאים אינה חזקה:
ס"א וסי' עב סעי' כא:
ועצי כלאים שרו ומ"ש מהא דאמרינן
לקיר מעט בשדות הסמוכות ליער
סז י כ מיי' שם הלכה ד וסמג
חציף איניש למיגזר דקלא דלאו דיליה ואמר
ומשליכים שם זרע ומה שצומח באות
בפרק כל שעה (פסחים דף כו:) תנור
שם טוש"ע ח"מ סי' קלה
רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי
סעי' ב:
ב
הגהות הגר"א
החיות ואוכלות אותו ואינן נכנסות
שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין
סח ל מיי' שם הל' ג סמג שם
ולבר לא הוי חזקה מ"ט מימר אמר כל
בשדה עכשיו ואם בא אדם והחזיק
של כלאי הכרם חדש יותץ מכלל
[א] רשב"ם ד"ה ומשני. אבל
טוש"ע ח"מ סי' עב סעי'
יש כו'. ש"ע סי' עב וב"ה סי'
יז יח כא:
דזרע נמי ערודי אכלי ליה ואמר רב יהודה
באותו הקרקע חוץ לגדר אינה חזקה
דאסירי ואמרינן נמי התם (דף כה.)
ב)
סט מ מיי' שם פ"י הל' ב
קלה. ורמב"ם וש"ע סי' קלה
דיכול לומר דכיון דכל מה דזרע
כלאי הכרם עיקרן נאסר ומיהו הא
אכלה ערלה (ג) אינה חזקה תניא נמי הכי
ב
סמג שם טוש"ע שם סעיף
כתבו עבדים לבד (ועמ"ש רבינו
❖
כא וסי' קלה סעיף א [וברב
שם בס"ק ה):
בההוא קרקע ערודי אכלי ליה לא
לא קשה דאיכא למימר דעיקרן נאסר
אכלה ערלה שביעית וכלאים אינה חזקה
ג) ג
אלפס עוד בכתובות פרק ט דף
❖
איכפת ליה למחות דלא אחזיק
משום דכתיב (דברים כב) הזרע וי"ל
קח: ובשבועות פ"ז דף שיד:]
אמר רב יוסף ד אכלה שחת לא הוי חזקה
כדמחזקי אינשי לפיכך לא הויא חזקה:
דהתם איירי בזרוע מעיקרן שנזרעו
מוסף רש"י
אמר רבא ואי בצואר מחוזא קיימא הוי
ה
אכלה ערלה. אחת מן השלש שנים
הזרעים עם נטיעות הכרם שגדלו
מגלא ותובליא. כלי גודרי
רבינו גרשום (המשך)
חזקה אמר רב נחמן תפתיחא לא הוי חזקה
ו
הויא שנת ערלה אינה חזקה דלא
הזמורות באיסור אבל הכא איירי
תמרים, המגל לגדור ותובילא
חבל לעלות לדקל מרוב גבהו,
זאפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה ח והני
אכלי ליה ומשום הכי שתק
איכפת ליה לבעל השדה בשנת ערלה
בזמורות שהיו כבר גדולים קודם
וי"מ תובילא סל לקבל פירות
ולא איבד שדהו בשתיקתו:
דבי ריש גלותא לא מחזקי בן ולא מחזקינן
ולכך לא מיחה וכ"ש אם שלשתן שני
שנזרעו כלאים שאותן אינן נאסרים
(לעיל לג:). ואמר. בפנינו,
אכלה ג' שנים ערלה. היכי
איזיל איגזרה לדקלא
דמי כגון שהיו בה נטיעות
ערלה. ערלה וכלאים אכילתן באיסור
אלא כשהוסיפו מאתים ג כדאמר בפרק
בהו: והעבדים וכו': עבדים יש להם חזקה
דפלניא. כלומר אלקוט
ושנה ראשונה טעון פירות
שביעית הפקר לכל לכך לא מיחה
כל שעה (שם דף כה.) ובפרק כל הבשר
הפירות, מהימן. ושבקין ליה
ד) והאמר ר"ל ט הגודרות אין להן חזקה אמר
מקצתן והיו ערלה ובשנה
ב"ד ללקט הפירות בלא עדים
שניה טענו אחרים ובשלישית
ולא הויא חזקה. ובפירוש ר"ח גרסינן
(חולין דף קטז.) זרוע ובא הוסיף
רבא אין להן חזקה לאלתר אבל יש להן חזקה
ושטר, אחרי שאין ידוע שהבעלים
י
אחרים דכולהו הוי ערלה אינה
הכי אכלה ערלה ושביעית וכלאים
מאתים אין לא הוסיף מאתים לא
מוחין בדבר קודם לקיטה, ואם
חזקה דהאי דשתיק בעל השדה
לאחר ג' שנים אמר רבא אם היה קטן
כ
אתא חבריה וטען להד"מ אחר
הרי זו חזקה ולא נהירא: אכלה
ולא ערער משום שלא היו
ומיירי הכא שזמורות לא הוסיפו
שליקט האילן לית עליה אלא
מוטל בעריסה יש לו חזקה לאלתר פשיטא
ראוין לאכילה: אכלה שחת.
שחת. שלא המתין עד שתגדל
מאתים והפירות הוסיפו ולכך לא
שבועת היסת, אבל מקמיה
ג' שנים שלא המתין עד
לא צריכא דאית ליה אימא מהו דתימא
התבואה אלא ג' שנים קצרה כשהיא
הויא חזקה אלא בזמורות ואין זה
דליגדריה אתא מריה דדיקלא
שתגדיל התבואה אלא היה
ואמר להד"מ, לא מהימן מלקט
קוצצה כשהיא שחת ומאכילה
ניחוש דלמא אימיה עיילתיה להתם קמ"ל
שחת ומאכיל לבהמתו אינה חזקה
דוחק דהכי הוי אורחא דמילתא
עד דמייתי ראיה, (לעיל לג:).
לבהמות אינה חזקה דשמיט
דשמיט ואכיל ולא היה אוכל כשאר
שקודם מוסיפין הפירות מאתים
אכלה ערלה. אכלה לוקח שני
אימא לא מנשיא ברא ה) הנהו עיזי דאכלו
ואכל הוה ולא אכלה כאכילת
ערלה, שאין הנאתן אלא
בני אדם: אי בצואר מחוזא.
בני אדם ולפיכך לא חשש זה למחות
מן הזמורות לפי שהזמורות כבר
חושלא בנהרדעא אתא מרי חושלא
בזמורות, שהפרי אסור בהנאה,
כלומר אם אותה קרקע עומדת
בו שיש רגלים לדבר שירא הוא
היו גדולות קודם זריעת כלאים:
או שביעית שהוא הפקר, או
סמוך למחוזא שעשירים היו
תפסינהו והוה קא טעין טובא אמר אבוה
שזרעה כלאים, הרי זו חזקה.
וזורעין שדותיהן למאכל
להחזיק כשאר בני אדם לפי שבגזל
נרה בהמתן אי לא מיחה הויא
עולין לו למנין שלש שנים, אי
דשמואל ל יכול לטעון עד כדי דמיהן דאי
ירד בה: ואמר רבא ואי. קאי האי
אחת מהשלש שנים אחת מאלו
חזקה: תפתיחה. זוהי קרקע
בעי אמר לקוחות הן בידי והאמר ר"ל הגודרות אין להן חזקה שאני
(כתובות פ.). הגודרות. בהמות
מ
שפחותה היא יותר מבית
שחת: בצואר מחוזא. בבקעת מחוזא
(גיטין כ:) בהמה דקה על שם
השלחין שפתוחה היא ובקועה
$ עיזי ו) דמסירה לרועה והא איכא צפרא ופניא בנהרדעא טייעי שכיחי
הוי חזקה לפי שעשירים הם ובהמות
(במדבר לב) גדרות צאן (כתובות
ככברה זו שאינה מקבלת מים
פד:). אין להן חזקה. אין
להם הרבה ודרכם להאכיל השדות
ומידא לידא משלמי: ר' ישמעאל אומר שלשה חדשים וכו': לימא
כך אין ניכרין בה המים
המחזיק בהם יכול לומר לקוחין
ואין יכולין להשקותה ואינה
לבהמות כשהן שחת: תפתיחא.
ניר איכא בינייהו דרבי
ישמעאל
סבר ניר לא הוי חזקה ורבי עקיבא
הן בידי, שמא מצאן והכניסן
מוציאה פירותיה אם החזיק
קרקע פתוחה ומלאה בקעים ואינה
בביתו, לפי שדרכן להלך בשדות
בה אדם ג' שנים אינה חזקה
סבר ניר הוי חזקה ותסברא לרבי עקיבא מאי איריא חודש
(שם) אדם שתפסן אינו יכול
הואיל שאין בה שום לחלוחית
מוציאה פירותיה לא הויא חזקה
אפילו
לטעון לבעליהם מכרתם לי
לא חשש למחות: אפיק כורא
דמפני רעתה לא הקפיד למחות. ורבי'
דאיכא למימר מעצמן הלכו אצלו
ועייל כורא. שאין מוציאה כי
❖
(גיטין כ:).
אם כעין שזורעין בה ולא יותר
חננאל פירש תפתיחא שדה שלא חרש אותה אלא הוגשמה ונשבה הרוח וזרחה השמש ונתבקעה כגון ז) פתחי חרישה וזרע בה כגון זה אינה
אינה חזקה דלא חשש למחות
חזקה: אפיק כורא. זרע כור: ועייל כורא. וליקט בו כור והכניס לביתו דכיון דליכא הרווחה לא הוי חזקה דלא חשש זה למחות:
הואיל ואין מרוויח בה: והני
דבי ריש גלותא אם מחזיקין
לא מחזקי בן. אם החזיק אחד מהן בשדותינו אינה חזקה וצריך להזהר בשטרו דמחמת יראתן לא מיחו בהן: ולא מחזקינן בהו.
מוסף תוספות
בקרקעות שלנו ג' שנים אינה
שמתוך שהם עשירים ויש להם בתים ושדות הרבה מניחין בני אדם לדור בבתיהם ושותקים ושמחים כדי להשביח קרקע שלהם
א. דאכילת זמורות אכילה
חזקה דבשביל כבודן שתקי
היא, וזו אכילת היתר שאין
וימצאום מתוקנים וגם למחות אינן חוששים לפי שבזרוע יטלו את שלהם כל זמן שירצו. וי"מ לפי שעסוקין בצרכי צבור אין יודעין מי
אנשי: ולא מחזקינן בהו.
ערלה נוהגת בעצים וכו',
בשדותם בג' שנים דמשום
מחזיק בשלהן ולא נהירא: הגודרות אין להן חזקה. גודרות צאן וכל דבר המהלך בדרכים ובשווקים שיכול לומר מעצמו נכנס או
ושביעית נמי אינה נוהגת
דעשירים נינהו שתקי אי נמי
אתה הכנסתו לביתך והחזקת בו אינה חזקה ואין יכול לומר לקוח הוא בידי והעבדים מהלכים הם בכל מקום ותנן דיש להם חזקה:
בעצים דכל שאינו פרי אינו
משום דטרידי בטורח צבור
מופקר בשביעית וכו',
ולא ידעי ולא מחי. והעבדים
ומשני הא דאמר ר"ל אין להן חזקה ה"מ לאלתר שהמחזיק בהן בביתו אין יכול לטעון לקוח הוא בידי בלא עדים ובלא ראיה
וכלאיים נמי וכו'. רשב"א.
יש להם חזקה. מי שמחזיק
כשאר מטלטלין שאין יכולין להלך ואין עשוין להשאיל ולהשכיר דנאמן בהן לומר לקוח הוא [בידי] הואיל וישנו בביתו דבשאר
ב. אלמא נאסר העיקר
בהם ג' שנים: הגודרות אין
אע"פ שאין בו פירי. תוס'
להם חזקה. כגון צאן ובהמה
מטלטלין הוי חזקה לאלתר דהמוחזק בהן יכול לטעון שלי הוא שלקחתיו אבל יש [א] להן לעבדים ולגודרות חזקה לאחר ג' שנים
הרא"ש כתובות פ. ג. ויש מי
שאם החזיק בהן אינה חזקה
שהיה לו לזה המערער למחות ולא מיחה: אמר רבא. עבד כנעני קטן המוטל בעריסה: יש לו חזקה לאלתר. אם החזיק בו אחד
שאומר שאפי' הוסיפו
משום דיש בהם רוח חיים
הזמורות אינו נאסר אלא
דאיכא למימר מאליהם הלכו
ואמר לקוח הוא בידי נאמן הואיל ואין יכול להלך ולא דמי לגודרות וגם אין עשוי להשאיל ולהשכיר: פשיטא. דודאי מעצמו לא
התוספות אבל עיקרן של
אצלו והחזיק בהן גבי עבדים
הלך: דעיילא אימיה. דעבד בבית אותו המחזיק תדיר: אימיה עיילתיה. ושכחתיה שם דהשתא היינו גודרות: הני עיזי דאכלו
גפנים שהיו שם קודם לכן לא
נמי איכא למימר מאליהן הלכו
❖
נאסר. רשב"א.
אצלו והחזיק בהן ואמאי יש
חושלא. שעורים קלופים שנכנסו בשדה [וראו] אותה תבואה השטוחה שם לשמש וקיימא לן [ב"ק טו:] שן מועדת היא לעולם וכי הויא ברשות
להן חזקה: אמר רבא אין
הניזק נזק שלם משלמת ואין עדים מעידין מה אכלו מעט או הרבה וטוען בעל השדה כי הרבה אכלו יותר מכדי דמיהן של עזים
להם חזקה לאלתר אבל יש
הללו: יכול לטעון עד כדי דמיהן. של עזים מ"ט מיגו דיכול למימר בעל השדה לקוחין הן בידי דהא תפיס בהו ומהימן כי קאמר
להן חזקה לאחר ג' שנים:
רבינו גרשום
א) כדקתני בהמה גבי עבדים
נמי כך וכך אכלו מהימן. וקיימא לן האי מהימן בשבועה אבל בטפי מכדי דמיהן דליכא מיגו לא מהימן אלא בעדים: והאמר ר"ל כו'.
ומקשי' מי איכא מידי וכו'.
וגבי גודרות בהמה דקה דאין
ואמאי יכול לטעון עד כדי דמיהן הא ליכא מיגו דלא מצי למימר לקוחין הן בידי: שאני עיזי. דאע"ג דגודרות נינהו כיון דמסירי
להם שמירה כל כך אין להם
אלא אמר רבא אי אמר ההוא
ישראל דזבנה מעכו"ם קמי
חזקה אבל בהמה גסה דיש
לרועה מתוך שמשונות הן יותר מאילים וכבשים ואין אדם יכול להחזיק בהן בדרך לפיכך יש להן חזקה: והאיכא צפרא. שהולכים
דידי זבנה ההוא עכו"ם מיניה
להן שמירה יש להם חזקה
יחידות מבית הבעלים עד בית הרועה: ופניא. שהרועה מביאן מן השדה עד תוך העיר וכל אחת הולכת מעצמה לבית הבעלים: טייעי.
דישראל ולבתר הכי זבנה
לאלתר דמצי אמר אתה מכרת
(מיני') ניהלי מהימן מיגו
לי: קטן עבד יש לו חזקה.
ישמעאלים גנבים: מידא לידא משלמי. מיד הבעלים ליד הרועה שחרית ומיד הרועה ליד הבעלים ערבית ואין הולכות יחידות כלל: ניר.
וכו': האי מאן דאחזיק מגודא
משום דליכא למימר איהו
חרישה כדכתיב נירו לכם ניר (הושע י): רבי ישמעאל סבר ניר לא הוי חזקה. אלא גמר פירי הלכך צריך ג' חדשים בראשונה וג' באחרונה
אזיל לתמן: ב) אית ליה אימא
דערודי ולבר. כגון שרגילין
בני אדם שיש להם שדות
לא מנשיא ברא ומדאיתא גבי
דבהכי גדל פרי כל צרכו וי"ב חדשים באמצע דבעינן רצופין: ורבי עקיבא סבר ניר הוי חזקה. הלכך בחדש אחד סגי כדי לעשות ניר:
האי ב' ימים או ג' ולא מיחה
סמוך ליער משמרין מקצת
אפי' יש לו חזקה: חושלא. שעורין
משדה סמוך ליער וכונסין
בשדה ועושין מחיצה בין השדה ליער בשביל שאם יצאו חיות ערודין מן היער כדי שירעו באותה הרחקה שיש מן המחיצה ליער קלופות: דמסירי לרועה. ויש להן שמירה משום הכי כשהן ברשות של זה יש להן חזקה דליכא למימר דמאחריני נינהו:
ולא יבואו לשבור המחיצה ולאכול התבוא' ואם החזיק אדם באותו שיור שהניח בשביל הערודים אפילו לאחר שעמדה ברשותו ג' צפרא ופניא. דאזלי לחודייהו לרועה והדרי לביתייהו בלא שמירה ובדין הוא דלית להו חזקה דאיכא למימר מנפשייהו
שנים אין חזקתו חזקה מאי טעם דאמרינן האי דלא מיחה זה בעל הקרקע בתוך ג' שנים דקסבר הואיל וכל מאי דזרע האי ערודי אזלי התם ואחזיק בהו. ומשני בנהרדעא שאני משום דשכיחי טייעי כלומר גנבים ישמעאלים לא שביק לגודרותיהו למיזל
א) אולי צ"ל והא דלא קתני בהמה גבי עבדים משום דדוקא גבי גודרות דבהמה דקה וכו' אין להם חזקה לאלתר אבל בהמה גסה וכו'.
ב) צ"ל ל"צ דאית ליה אימא וכו' קמ"ל אימא לא מנשיא ברא כו'.