לו:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נרה
שנה וזרע שתים כו'. נרה שתים וזרע שנה אחת לא נקט אלא
אפי' יום אחד נמי. יכול לעשות בו ניר: פירא רבא ופירא זוטא איכא
ע א מיי' פי"ב מהל' טוען
א) [ע' תוס' לקמן צג: ד"ה
מאן], ב) [יבמות מה.], ג) גי'
ונטען הל' ט סמג עשין
בינייהו. ר' ישמעאל ס"ל דלא הוי חזקה עד שילקט פירא רבא דהיינו
משום רבותא דר' אחא דאפי' הכי הויא חזקה ואומר ר"י
רש"ל שיגדור ג' גדידות
צה טוש"ע ח"מ סי' קמא
(ה) דנראה דוקא כגון שנרה וזרע ונרה אבל נרה בזה אחר זה אפי' רבי
כשנגמרה כל התבואה לפיכך צריך שלשה חדשים כגון שעורים ושבולת
סעי' ה וסעי' ט:
בדלי"ת והוא מלשון גודו
עא ב מיי' שם הל' א
אילנא, ד) רש"ל מ"ז, ה) אבל
אחא מודה דאינה חזקה דמה מועיל חרישה כל כך שחורשה ב' שנים
שועל ועדשים שגדלים בג' חדשים ור"ע סבר פירא זוטא דהיינו כגון
בלא זריעה: למעוטי מאי.
טוש"ע שם ס"א:
אילנות גדולות ממטע ט' ג'
שחת שגדל בשלשים יום הויא חזקה
עב ג טוש"ע שם סעיף טו:
לבית סאה כ"ה במהרש"ל.
עג ד מיי' שם הל' יט
אע"פ שלא נגמרה התבואה אי נמי
תימה לרשב"א דהיכי מוכח מהכא
ובדפו"ר ובמהרש"א בגרסא:
אפילו יום אחד נמי אלא דכולי עלמא ניר
❖
❖
א
אבל ג' אילנות ממטע עשרה,
טוש"ע שם סעי' יז:
כגון ירק דגדלין הירקות בחדש אחד:
דלמעוטי נירא קאתי דלמא קסברי
לא הוי חזקה והכא פירא רבא ופירא זוטא
נרה שנה. בלא זריעה: ושתיק. ולא
רבנן נירא הוי חזקה והא דצריך ג'
איכא בינייהו ת"ר ניר אינו חזקה וי"א הרי זה
רבינו גרשום
הגהות הב"ח
מיחה ומדלא מיחה הפסיד: כל שיבא
שנים מיום ליום משום דעד תלת
חזקה (א) א) מאן י"א אמר רב חסדא ר' אחא היא
ושיבא דכרבו ליעול בה. כל קיסמים
שנין מיזדהר איניש בשטרא כדמפרש
(א) גמ' מאן י"א. נ"ב
לחודייהו כי אם מידא
דתניא נרה שנה וזרעה ב' נרה ב' וזרעה
אע"ג דבהוריות דף יג אמרו
דבעל הבהמות לידא דרועה
בריש פירקין ואפי' לא עשה באותן
שבמחרישה יכניס בה כלומר הלואי
די"א היינו רבי נתן הכא
ומידא דרועה לידא דבעל
שנה אינה חזקה ר' אחא אומר הרי זו
שלש אלא ניר הוי חזקה דלא עביד
ויחרוש הרבה עד שתכלה מחרשתו
קבלה היתה בידו וע"ל ר"פ
הבהמות משום הכי יש להן
מאי
חזקה א"ר (ב) אשי שאלית כל גדולי הדור
המוכר פירות דף צג ע"ב
חזקה. פיס' ר' ישמעאל
איניש דכרבי לארעיה ושתיק:
ותתרפה הקרקע ואח"כ אטלנה
במ"ש התוס' בד"ה מאן י"א:
אומר שדה בית הבעל
בינייהו. וא"ת טובא איכא בינייהו
ואזרענה אני: ילמדנו רבינו ניר
ואמרו לי ניר הרי זה חזקה א"ל רב
(ב) שם א"ר אחא שאלית
לא צריך לאחזוקי בה
הוי חזקה. בשדה הבעל ודי בחזקת
כל גדולי וכו' הרי זו חזקה:
דשלש בצירות יכולין להיות בשתי שנים
ג' שנים רצופות שלימות
ביבי לרב נחמן מאי טעמא דמ"ד ניר הוי
(ג) רשב"ם ד"ה אבל
כי אם ג' חדשים בסוף
י"ב חדש ושני ימים: רבי ישמעאל
שבסוף שנה בצר וב' בצירות אחרי כן
חזקה לא עביד איניש דכריבו ליה לארעיה
וכו' פירות של ג':
שנה ראשונה וג' חדשים
ור' עקיבא דמתניתין. כדאוקמינן
בשתי שנים ואומר ר"י דמשמע ליה
(ד) ד"ה דקל וכו' דבפחות
בתחלת שנה אחרונה וי"ב
ושתיק ומ"ט דמ"ד ניר לא הוי חזקה מימר
מג' וכו' דהא לא גדר
חדשים של אמצעית דפחות
דג' בצירות שלמות כל שנות הבצירות א
דכ"ע ניר לא הוי חזקה כלומר יום
דמה שליקט מן הארץ
מיכן לא חשיבי ג' שנים
אמר כל שיבא ושיבא דכרבו לעייל ביה
אבל תימה לר"י אמאי לא משני דאיכא
א' בשנה שנר בו שדהו אינה חזקה
ולא מן האילן לדברי רב:
ולהכי נקט ג' חדשים
שלחו ליה בני פום נהרא לרב נחמן בר
(ה) תוס' ד"ה נרה וכו'
דג' תבואות בעינן בג'
בינייהו חרפי ואפלי כדאמרינן בפ"ב
להחשב כשנה שלמה לחשבון ג'
ואומר ר"י דנרה דוקא כגון:
שנים ובג' חדשים מתגדלות
רב חסדא ילמדנו רבינו נירא הוי חזקה או
שנים: זו דברי רבי ישמעאל ור"ע.
דע"ז (דף עה.) כמה מיישנן י"ב חדש
(ו) ד"ה היו לו שלשים אילנות
תבואה של שעורים ושל
הני אילנות לא בגדולים
שבולת שועל ולכלן לועזין
לא הוי חזקה אמר להו ר' אחא וכל גדולי
רשב"ג אומר מגת לגת מבד לבד היינו
דאמרי במתני' [כח.] שדה הבעל חזקתו
איירי וכו' בפ' לא יחפור
טרמיי"ש. לימא ניר איכא
תנא קמא איכא בינייהו חרפי ואפלי:
ג' שנים ואינה מיום ליום אלא י"ח
הדור אמרי ניר הרי זה חזקה אמר רב נחמן בר
ונראה דדוקא שלשים אבל
בינייהו דר' ישמעאל משום
היו לו שלשים אילנות. ונראה
תשע אילנות ממטע שלש וכו'
חדשים לר' ישמעאל וי"ד לר"ע אבל
הכי בעי ג' חדשים ולא
(ו)
יצחק רבותא למיחשב גברי הא רב ושמואל
ב)
דלא בזיי בזויי הס"ד ונ"ב
פחות דאם נייר ליה לקרקע
חכמים אומרים חזקתן שלש שנים
דדוקא שלשים ה) אבל ט' אילנות גדולים
בבבל ור' ישמעאל ור' עקיבא בא"י אמרי
פירוש אילנות גדולים וכן
לא הויא חזקה עד ג'
ממטע שלשה לבית סאה ואכל אחת
בכל דבר מיום ליום. ואליבייהו דהני
פירש בטור ח"מ בסי' קמ"א
שנים שלמים ג) דעבד
ניר לא הוי חזקה ר' ישמעאל ורבי עקיבא
בשם ר"י: (ז) ד"ה ממטע
ליה ניר דניר הוה חזקה:
בשנה זו ואחת בשנה זו לא הויא חזקה
רבנן פרישנן בריש פירקין [כט.] טעמא
וכו' דאע"פ שהן וכו'
ואפי' יום אחד סגיא.
מתני' היא רב מאי היא דאמר רב יהודה
מידי דהוה אשלשים היכא דלא באזי
דחזקת ג' שנים דעד שלש שנים
העומדים ליעקר והעומדים
דביום אחד מצי למעבד
אמר רב זו דברי ר' ישמעאל ורבי עקיבא
כצ"ל ותיבת ואותן נמחק:
בה ניר: פירא רבא. דר'
בזויי והני אילנות לא בגדולים איירי
מיזדהר איניש בשטריה טפי לא
(ח) ד"ה ממטע וכו' חזקה
ישמעאל סבר בעינן שלשה
אבל חכמים אומרים חזקתה ג' שנים מיום
דגדולים לא הוו אלא ג' לבית סאה
מיזדהר וכוותייהו דהני רבנן אליבא
ממכר דהיכא דקנה שלשה:
חדשים דאיכא בהו פירא
(ט) בא"ד ח' אמות מכל
רבא וגמר פירי בעינן ור'
ליום מיום ליום למעוטי מאי לאו למעוטי ניר
כדאמרי' בפ' לא יחפור (לעיל דף כו:):
דרב קיימי כדמוכח סוגיא דמכילתין
צד: (י) בא"ד מתוספתא
עקיבא סבר בפירי זוטרא
ממטע
❖
י' לבית סאה. פ"ה דפחות
דלא אזיל בתר לקיטת ג' פירות של
דלא שמואל מאי היא דאמר רב יהודה אמר
דמכילתין דקתני גבי קנה:
כגון אספסתא דבחדש אחד
נגמר כולו פריו סגי והויא
מבית סאה לעשרה אילנות
ג' שנים אלא ג' שנים שלמות בעינן
שמואל זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא
חזקה: נרה שנה וזרעה
הוו סמיכי ביותר והוו כיער ולא הוי
בכל דבר ומשום דאין אדם נזהר
שתים. ושתיק דאם איתא
אבל חכמים אומרים עד שיגדור שלש
מוסף תוספות
ג) ב
בשטרו יותר מג' שנים: לאו למעוטי
חזקה ואין נראה דהא מוכח בשמעתין
דשלו הוא הוי מחי והואיל
גדירות ויבצור ג' בצירות וימסוק ג' מסיקות
א. בין חפירתן ועבודתן
דלא מחי הוי חזקה:
ניר. דהא אפי' פירא רבא ופירא
דאכלן רצופין הויא חזקה דפריך רבא
וצבירתן. ר"ן. [ואף ד]ניר
מימר אמר. המערער: כל
מאי בינייהו אמר אביי דקל נערה איכא
ג
אנהרדעי אלא מעתה האי אספסתא
זוטא קא ממעט וכ"ש ניר דהא מיום
לא הוה חזקה, ה"מ שנת
שיבא דכרבא ליעיילו בה.
בינייהו ד) (שעושה שלש פעמים בשנה):
הניר, אבל שנת של זרע,
כלומר ולואי שיביאו כל
במאי קני ליה ולרשב"א נראה ליישב
ליום קתני למעוטי אפי' שנים
משנכנס לתוכה וחרש
אותן כלי אומנות שלהן
אמר רבי ישמעאל בד"א בשדה הלבן:
פ"ה דלקמן איירי שאוכל כל האילנו'
מקוטעות אלמא ניר לא חשיב חזקת
ופרנס כדרך הבעלים ולא
דכרבי בהן וליכרבו לארעאי
יצאתה מחזקתו, הרי זו
ולאחר כן שהיו מתקנים
(ז) אע"פ שהן רצופים הויא חזקה
יום אחד דידיה כשנה שלמה דאם כן
אמר אביי מדרבי ישמעאל נשמע לרבנן
חזקה ומונין לו משעת
אותה הייתי מוחה. שיבא
שהרי אכל העומדים ליעקר ואותן
די בי"ב חדש ושני ימים ואנן שלש
היו לו שלשים אילנות ממטע עשרה
הניר. רשב"א. ב. ולא
לועזין רישט"ל שמכסין בו
ד
משכחת לה שיהא קרקע
את התבואה לאחר שיהא
שנים מיום ליום בעינן: דאמר רב
העומדים להתקיים אבל הכא שאינו
לבית סאה אכל עשרה בשנה זו ועשרה
טפילה להן אלא בהאי
זרועה. אמר רב נחמן בר
יהודה אמר שמואל זו דברי ר'
אוכל כל אילנות אלא ג' בכל שנה
שיעורא בלחוד דהיינו
יצחק וכי מאי רבותא היא
בשנה זו ועשרה בשנה זו הרי זו חזקה
ישמעאל ור"ע. דאמרי במתני' אבל
אם היו ל"ג אילנות בג' סאין הרי יש
במטע עשרה לבית סאה
למיחשב גברי דסבירא להו
לאו
מצומצמים. ר"ן לקמן עב:
דניר הוה חזקה. והא רב
בשדה אילן כנס את תבואתו ומסק
בהן ג' אילנות העומדין ליעקר וכשהוא
ועיין רשב"א כאן.
ושמואל ור' ישמעאל ור'
אוכל י"א אילנות בכל שנה שמא באותן י"א שאוכל אותן בשנה זו יש
את זיתיו וכנס את קייצו הרי אלו ג' שנים [לעיל כח.] אלמא משליקט ג' פירות
ג. דהיינו ס"ד אמות לכל
עקיבא דמתני' דגברי רברבי
❖
אחד. תוס' ערכין יד.
נינהו וסבירא להו כו'.
בשדה אחת בשנה אחת בג' זמנים זה אחר זה חשיב לה חזקה: אבל
בהן ב' או ג' שעומדין ליעקר ובעינן בכל שנה שיאכל ג' מאותן
כדאמרן לעיל. אלא דכולי
חכמים אומרים. פירות (ג) ג' שנים צריך עד שיגדור בתמרים
העומדין להתקיים וביותר מבית סאה לעשרה נראה דלא קנה קרקע
עלמא ניר לא הוי חזקה.
זו דברי ר' ישמעאל ור'
ג' גדירות כו': מסיקות. בזיתים: מאי בינייהו. בין רב ושמואל
כל עיקר ולא כפ"ה דפי' דדוקא בכל הקרקע הוא דלא הוי חזקה אבל
רבינו גרשום (המשך)
ב
עקיבא דבעי כל חד וחד
ממטע
עשרה לבית סאה. קשה לר"י
בין למר ובין למר ג' שנים בעינן: דקל נערה איכא בינייהו. דקל
במה שצריך לאילנות הוי חזקה:
דמי כמאן דכנס את תבואתו
שיעוריה כדקתני מתני' אבל
וכנס קייצו [בבת] אחת וכן
חכמים אומ' כו' מאי לאו
דמאי שנא חזקה ממכר (ח) דגבי קנה ג' קנה קרקע ועשרה לבית
ילדה ובחורה (ד) דפחות מג' שנים שלמות טוענת ג' פעמים
הכי נמי כנס את קייצו דחד
למעוטי ניר דלא הוי חזקה
סאה הוו מפוזרים ולא קנה קרקע דבעשר לבית סאה יש מאתן וחמשין
דלשמואל הויא חזקה בג' גדירות אע"ג דליכא ג' שנים שלמות ולרב
פירא הוי חזקה לכולהו ולא
דהשתא מיום ליום ממעט
לכל אילן ובהמוכר את הספינה (לקמן דף פב:) גבי קנה ג' כו' אמר
בעינן ג' שנים מיום ליום. ורבינו חננאל פי' דקל נערה דקל
בעינן לכל פרי ופרי ג' שנים
מקוטעין דלא הוי חזקה
כי אם לכולהו פרי חד שתא.
כל שכן וכל שכן דניר
כמה יהא ביניהן משמנה ועד שש עשרה אבל יותר מי"ו הוו מפוזרין
המשיר פירותיו קודם גמרן מלשון גם חצני נערתי (נחמיה ה) לדברי
הכא נמי גבי אילנות היכא
לא הוי חזקה דבחד יומא
וכשיש ביניהן י"ו הוי לכל אילן ח' מכל צד סביבותיו דהיינו טבלא
שמואל דאמר בעינן ג' גדירות לא הוי חזקה דהא לא גדר
דאכל י' אילנות בשדה זו
מצי למעבדיה: ג' בצירות.
(ט)
ולא אכל להני הוי חזקה
דהיינו ג' שנים ולא ניר:
של י"ו על י"ו עגולה שהאילן יונק סביבותיו בשוה וי"ו על י"ו
לדברי רב דאמר בעינן ג' שנים והרי הוא מחזיק בו ג' שנים והויא
והכי נמי לכולה [שדה]
מאי בינייהו. בין רב ובין
מרובעים הוו מאתן וחמשין ושית דל רביע מינייהו דמרובע יתר על
חזקה ולפי הלשון הזה אפי' שמואל לא בא לגרוע מג' שנים והכי
הוו י' חזקה הני להני
לשמואל בין למר ובין למר
אע"ג דלא אכל להו לכולהו
ג' שנים אמרינן דבעינן
העיגול רביע לא ישאר אפי' מאתים אלמא לא הוי כשיעור י' לבית
קי"ל. ל"א פירש עוד דקל נערה דקל דיופרין שעושה פעמיים בשנה
אילנות בשתא חדא. אכל
חזקה: אמר אביי דקל נערה.
סאה ושמא יש לחלק בין מכר לחזקה דגבי מכר ודאי לא אמר
לשמואל בשנה ומחצה הויא חזקה דהא איכא ג' גדירות ולרב לא הויא
י' אילנות בשנה זו (וי'
דבחורה היא ובכחה עומדת
בשנה זו) וי' בשנה אחרת
וטוענת פרי ב' פעמים
חזקה דליכא ג' שנים: אמר אביי מדברי ר' ישמעאל נשמע להו
דקנה קרקע אם אינן רצופין כדרך שבני אדם רגילין ליטע ודרך בני
וי' בשנה שלישית שאם בא
בשנה בב' שנים של חזקה
לרבנן היו לו שלשים כו'. ה"ג לה. והכי פירושא דר' ישמעאל דבשנה
אדם אין להרחיק יותר מי"ו אמה אילן מאילן אע"פ שנכנסת יניקה
המערער וערער לאחר ג'
סגיא משום דבדקל נערה
שנים ואמר הואיל שלא היו
מצי לגדור ג' גדירות בב'
של זה בתוך יניקה של זה שאילנות גדולים יונקין י"ו אמה מכל צד
אחת הוי חזקה בשדה אחת בשלש לקיטות בשלשה מקומות בשדה
שנים: פיסקא אבל בשדה
טעונין כולן פירות לא הייתי
כדקתני כנס את תבואתו ומסק את זיתיו כו' מדבריו נשמע להו
ולכך אין דרך להרחיק אילן מאילן כל שיעור יניקתם דהיינו ל"ב
אילן שגדל שם התבואה
מוחה שלא אכלתן כולן
דא"כ לא יטע איש בשדה גדולה אלא ב' אילנות או ג' אבל גבי חזקה
לרבנן דפליגי עליה כדאמר רב יהודה אמר שמואל לעיל ובעו ג' שנים
נמי. קייצו תאנים. ה"ג
ג' שני חזקה. יכול לומר
אמר אביי מדר' ישמעאל
לו המחזיק אני אכלתים
דליכא פלוגתא בין ר' ישמעאל ובין רבנן אלא בשנה אחת וג' שנים
הויא חזקה כשיעור יניקה אע"פ שהן מרוחקין כשיעור יניקה אבל
נשמע היו לו ל' אילנות
בזמן שהיו טעונין ולא
קשה לר"י דיפה כח הדיוט מכח הקדש דגבי הדיוט קנה שלשה קנה
אבל כל מאי דאמר ר' ישמעאל בשנה אחת אמרי רבנן בג' שנים:
ממטע עשרה לבית סאה
מחית משום הכי הויא חזקה
די' אילנות צריכין בית סאה
ממטע עשרה לבית סאה. דבית סאה צריך לעשר נטיעות כדאמר בלא
קרקע משמנה ועד י"ו ג וגבי הקדש תניא בסוף המוכר את הבית
דבכך חשוב שדה אילן.
(לקמן דף עב.) הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה
יחפור (לעיל דף כו:) אבל אם פחות מבית סאה לי' אילנות הרי סמוכין
מי לא אמר ר' ישמעאל
במתני' להיכא דאכל חד
הרי זה הקדיש את הקרקע פחות מכאן או יותר על כן לא
ביותר והוי כיער ולא הוי חזקה דלא אחזיק כדמחזקי אינשי וביותר
פירא הוי חזקה לכולהו
הקדיש את הקרקע מאי שנא הקדש ממכר ופי' הקונטרס
מבית סאה לי' נמי לא הויא חזקה בכל הקרקע אלא כנגד מה
פרי דכל היכא דכנס את
תבואתו דמי כמאן דמסק
שצריך לאילנות: אכל י' בשנה זו כו' הרי זו חזקה. דכמי שהחזיק
בסוף המוכר את הבית (שם ד"ה ממטע) דהתם בדעת
את זיתו וכנס קייצו בפעם
מוכר תליא מילתא אבל גבי הקדש ביניקה תליא מילתא
ג' שנים בכל השדה דמי שהיה אוכל בכל השנה מה שגדל בו:
אחת והיכא דמסק את זיתו
ובהמוכר את הספינה
(שם דף פג. ד"ה כמה) פירש גבי
לאו
ג) אולי צ"ל ור"ע סבר ניר הוי
מכר והוא הדין למקדיש
אילנות דהוי נמי האי שיעורא וברייתא
דהמוכר את הבית (שם דף עב.) דקתני בהקדיש עשרה לבית סאה
חזקה.
פליגא וראיה מתוספתא
דמכילתין
דקתני (י) כי קנה ג' קנה
קרקע
וכמה יהו קרובים זה
לזה כדי שיהא
הבקר עובר בכליו
וכמה