ה:
השותפין פרק ראשון
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא דא"ל פרעתיך בזמני. כשהשלמת את גובה ארבע אמות:
אי אמרינן מיגו במקום חזקה ומ"מ אין להוכיח מכאן דקסבר ריש
כו
א
א) [גי' הערוך בערך סף ד'
א ב מיי' פי"ד מהל'
ספא וספא פי' כל נדבך
מלוה הל' א סמג עשין
פשיטא. דנאמן שהרי זו טענת מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי
לקיש המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים דאפשר
ונדבך זימניה הוא], ב) [לקמן
פד
טוש"ע ח"מ סי' עח
כלום: אלא לאו דאמר ליה פרעתיך בתוך זמני. קודם שהשלמת
דמיירי הכא שהלוהו שלא בעדים אלא הודה לו בפני עדים דאפילו
סעיף א:
לג. גיטין לד:] כתובות פז.,
כז ג מיי' שם סמג עשין צד
ג) [ועי' תוס' כתובות יט. ד"ה
לארבע אמות: ת"ש. מסיפא
בחזקת שלא נתן כו': אילימא דא"ל
למ"ד צריך לפורעו בעדים ה"מ היכא דהלוהו בפני עדים מעיקרא
טוש"ע ח"מ סי' קח
חזקה וכו' מה שהניחו בצ"ע],
פרעתיך בזמני. כשגמרתי את כותלי
דלא הימניה אלא בפני עדים ואם
ד) [קדושין סד: וש"נ], ה) צ"ל
סעיף יז:
כח ד ה מיי' שם סמג שם
תאמר מכל מקום ניפשוט מהכא
וידעתי כמה נתחייבתי לסייע
לבע"ח עכו"ם. ר"ש מדסוי
כי היכי דלא ליטרדן
תנן בחזקת שנתן עד
ומר"כ, ו) צ"ל במסקנא
טוש"ע ח"מ סי' עח
❖
בהגבהתך: מי יימר דמחייבו לי
דלא אמרינן מיגו דאי בעי אמר
שיביא ראיה שלא נתן היכי דמי אילימא
דהתם. מר"כ, ז) צ"ל דלרבא
סעיף א:
רבנן. הילכך אפילו אמר פרעתיך
פרעתיך עתה ואומר ר"י דהא לא
ודאי לא תקשה למה לא קאמר
דאמר ליה פרעתיך בזמני פשיטא בחזקת
ד' דהא פליג אריש לקיש.
בזמני לא מהימן: ואפילו מיתמי.
חשיב מיגו כיון דמיירי דקיימי ביום
מר"כ, ח) [צ"ל בעדים],
שנתן אלא לאו דאמר ליה פרעתיך בתוך
רבינו גרשום
❖
אחרון של זמן ואע"ג דמסקינן
אם מת הלוה בתוך זמנו גובה
ט) [צ"ל דקדושין פרק],
זמני אלמא עביד איניש דפרעיה בתוך זמניה
כי היכי דלא ליטרדן.
בשילהי דהשואל (ב"מ דף קב: ושם)
חובו מן היתומים בלא שבועה
שלא יתבעו בזמנו: אילימא
שאני הכא דכל א) שפא ושפא זימניה הוא
ולא חיישינן דילמא פרעיה: מה
דעביד איניש דפרע ביומא דמישלם
בזמנו. בשעת השלמת
גליון הש"ס
ת"ש בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן
ד' אמות פשיטא דנאמן
לי לשקר. אי בעי אמר ליה
זימניה מ"מ אין זה מיגו דלא חציף
גמרא במקום חזקה אמרי'
דמי איכא למאן דאמר
היכי דמי אילימא דאמר ליה פרעתיך בזמני
איניש למימר פרעתיך היום אבל רגיל
פרעתיך בזמני הילכך כי א"ל נמי
ב
מה לי לשקר. עי' בר"ן
דבזמנו לא הוי נאמן:
קדושין דף כ"ה ע"ב:
פרעתיך בתוך זמני נאמן בשבועה:
הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת:
אלא בתוך זמנו. קודם
אמאי לא אלא לאו דאמר ליה פרעתיך בתוך
תוס' ד"ה מי כו' דאי בעיא
כי היכי דלא ליטרדן. אע"ג דבפ' יש
השלמת ד' אמות ואפ"ה
או אמרה א"י לבוא עלי. לא
זמני אלמא לא עביד איניש דפרע בגו זימניה
קתני דנאמן דבחזקת שנתן
בכור (בכורות דף מט. ושם) תנן
זכיתי להבין הא שם בנדרים
הוא אלמא עביד אינש
שאני הכא דאמר מי יימר דמחייבו לי רבנן רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע
מבואר הטעם דנאמנת בהכי
דפרע בגו זימניה ותיובתא
בכור בתוך שלשים יום בחזקת שלא
משום דאין אשה מעיזה פניה
דריש לקיש. אמר לך ריש
עבדי כאביי ורבא מר בר רב אשי עבד כר"ל אוהלכתא כר"ל ב ואפילו מיתמי
נפדה ואומר ר"י דהתם לא שייך האי
בפני בעלה והכא ל"ש כן
לקיש בעלמא אימא לך
ואע"ג דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה חזקה
דהגט בידה וכפי דבריו דבא
דלא עביד אינש דפרע בגו
ב)
ג
ד
טעמא דלא ליטרדן דהוי ממון שאין
עליה אינו בעלה עוד וא"כ
זימניה ושאני הכא גבי כותל
לא עביד איניש דפרע בגו זימניה איבעיא להו תבעו לאחר זמן ואמר לו
לו תובעין מיהו קשיא לרבי מפרק
ה
ג
ליכא חזקה זו דהא ממ"נ אינו
אמאי נאמן דליכא תוך
בעלה ואדרבה כפי דבריה
זמנו דכל שעה ושעה כל
פרעתיך בתוך זמני מהו מי אמרינן $ במקום חזקה אמרינן מה לי לשקר
השואל (ב"מ דף קב: ושם) דאמר בעו
ג)
ד)
❖
(א)
עדיין זקוקה לו וצע"ג:
דימוס ודימוס שבנה זמנו
מיניה מרבי ינאי שוכר אומר נתתי
או
הוא לסייע ומש"ה נאמן:
ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה אימת אי בתוך זמנו תנינא מת בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה והשתא היכי מדמי
ת"ש מסיפא. הא סיפא
(ב)
קשיא לאביי ורבא אמרי לך
הגהות הב"ח
לה לבכור דהתם לא שייך למימר לא ליטרדן ולכך צריך לומר דבכור נמי איכא טירדא דמצוה שצריך מיד ליתן דזריזין מקדימין ומפרש
ד
אביי ורבא בעלמא אימא
(א) גמ' במקום חזקה מה לי
ר"י טעם אחר דהכא כיון דחייב לו ואיתרמי ליה זוזי פורע לו תוך הזמן דלא ליטרדן אבל גבי בכור דאכתי לא איחייב כלל עד לאחר ל'
לך דעביד אינש דפרע בגו
כצ"ל ותיבת אמרי' נמחק:
זימניה ושאני הכא גבי סמך
יום ושמא ימות בתוך ל' ויפטר וכן שוכר שמא יפול ביתו של משכיר ויצטרך שוכר לצאת דלא עדיף מיניה ומיהו קשיא הא דפריך לר"ל
(ב) תוס' ד"ה כי היכי וכו'
לו כותל דמש"ה אינו נאמן
מכותל חצר שנפל ודייק מיניה דעביד איניש דפרע בגו זימניה לאביי ורבא נמי תיקשי דמודו התם דלא עביד דפרע דשמא לא יבנה זה
זמנו תנינא מת האב בתוך:
כי טעין דפרע חלקו קודם
את הכותל ומיהו בכמה מקומות יכול לומר וליטעמיך ולא קאמר: אילימא דא"ל פרעתיך בזמני פשיטא. וא"ת ואמאי פשיטא הא
(ג) ד"ה ואפי' וכו' תוך זמנו
שסמך א) דאמרי' ליה אימר
(לרב פפא דמפרש וכו'
אמר סבר בדעתו הואיל
כיון דאין אדם פורע תוך זמנו ואנן סהדי שזה עשה כותל איצטריך לאשמועינן דאין צריך לפורעו בעדים וי"ל דאפילו מ"ד גבי מלוה חבירו
ואפילו לרב הונא בריה דרב
ואינו חייב עכשיו לסייע
יהושע) תא"מ ונ"ב ס"א
בהגבהה למה ליה למיתן
בעדים צריך לפורעו בעדים התם משום דלא הימניה מעיקרא אבל הכא ליכא שום הוכחה דלא הימניה הילכך פשיטא דאין צריך
ולא מיבעיא
וכ"ה באשר"י
ליה מי יימר דמחייבי (ליה)
ואפילו
מיתמי. ואע"ג דאמור רבנן הבא ליפרע כו'. נראה דביתומים גדולים מיירי אבל בקטנים לא גבי אפי' תוך
לפורעו בעדים:
לרב פפא וכו' אלא אפי'
[לי] רבנן למיתן כשאסמוך
לרב הונא בריה דרב יהושע
הכותל ומשום האי סברא
זמנו (ג) לרב פפא דמפרש טעמא דאין נזקקין משום פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ואפילו לרב הונא בריה
וכו': (ד) בא"ד עדות בחיי
לא יהיב ליה מידי ואי
❖
דרב יהושע דמפרש טעמא משום צררי לא גבי מיתמי קטנים אפילו תוך זמנו דאין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין דקטנים חשוב
האב נמי מצית למימר:
טעין דיהיב אינו נאמן:
שלא בפניו כדמוכח בריש פרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיב.) ואפילו נתקבלה עדות בחיי האב מצית למימר דחיישינן לצררי אפילו תוך
ואפי' מיתמי. שאם טעין
(ד)
אחד לחבירו פרעתיך תוך
הזמן בקטנים כדאשכחן גבי אלמנה בפרק השולח (גיטין דף לד: ושם) דתנן אין האלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וטעמא
זמנו ומת והניח יתומים
מוסף תוספות
משום שמא התפיסה הבעל צררי אע"פ שהוא תוך הזמן ומיהו מאלמנה אין ראיה דהתם חיישינן לצררי אפילו בגדולים משום דאית לה
ה
ו
חייבין היתומין לשלם דלא
א. ולא פשטינן לה
יכלי למטען שמענו מאבינו
בתנאי בית דין כדאמרינן בהנושא (כתובות דף קב: ושם) דחיישינן טפי לצררי בבנותיו מבבת אשתו משום כיון דאיתנהו בתנאי בית דין אימור
מדר"ל. רבינו יונה.
שאמר שפרע לו בתוך זמנו
צררי אתפסינהו ואין להביא ראיה מדלא קאמר הכא אע"ג דאמור רבנן אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ רבית אוכלת בהן כו'
ב. דמיכסף לומר השתא
ואע"ג דאמרי' הבא ליפרע
פרעתיך, דבו ביום לא
מנכסי יתומין אע"פ שיש
דלא מיירי בקטנים אלא דוקא בגדולים דשמא משום רב פפא נקט מילתיה בגדולים אי נמי נקט ההוא דהבא ליפרע לאשמועינן דגבי
מישתלי. ר"ן. ג. שיכול
לו שטר לא יפרע אלא
אפילו בלא שבועה ואין להביא ראיה משלהי דמכילתין (דף קעד:) דקאמר מאי בינייהו דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ולא קאמר
ז
ליתן לאיזה כהן שירצה.
בשבועה דאמרי' אלו היה
תוס' ב"מ קב: ד. ומאי
אבוהן קיים הוה מפיק
איכא בינייהו כגון דמית לוה תוך הזמן דלרב הונא גבי דהא רב הונא ורב פפא אמר בשמעתין דלית להו חזקה דריש לקיש ועוד
מייתי מיניה ראיה לשוכר
שובר ומרע ליה לשטרא
דבכמה מקומות יכול למצוא איכא בינייהו טובא ואינו חושש לומר אלא דבר אחד או שנים כדאמרינן בהמניח (ב"ק דף לג. ושם ד"ה הקדישו) גבי
דשייך טעמא דלא לטרדן.
אפ"ה דמחמרינן כל כך
פלוגתא דיושם השור מיהו יש להביא ראיה דאפילו רב הונא דמפרש טעמא משום צררי לא גבי מיתומים קטנים אפילו תוך הזמן דפריך
שם. ה. דלא ניתנה
בנכסי יתמי אפ"ה אי
כתובה ליגבות מחיים.
אמר אבוהן לבעל חובו
עליה דרב אסי בפ' שום היתומים (ערכין דף כב. ושם) ודחיק עלה לשנויי בבעל חוב ה) שקיבל עליו לזו ולא לזו ולא משני הכא במאי עסקינן
רשב"א. ו. דאין נפרעת
פרעתיך בתוך זמנו ומת
בשלא הגיע הזמן בחיי האב ואין לומר דההיא סוגיא סברה כטעמא דרב פפא דהא במסקנא משני כשחייב מודה והאי שינויא ליתא אליבא
ו)
אלא בשבועה, ואילו אתה
מגבי מיתמי: מה לי לשקר
עושה כתובה כחוב
במקום חזקה. כלומר הואיל
דטעמא דרב פפא וכן יש להוכיח מגופיה דמילתיה דרב אסי דקאמר אלא אם כן רבית אוכלת בהן ור' יוחנן אינו מוסיף כי אם כתובת
דעלמא שלא הגיע זמנו
ויכול הוא לטעון לפטור
אשה משום מזוני משמע בעל חוב לא משתכח בשום ענין דנפרעין ומסתמא רב אסי ורבי יוחנן אית להו חזקה דריש לקיש דהכי הלכתא
למה היא צריכה שבועה
עצמו ולומר שפרע בזמנו ב)
וכו' אלא דחיישינן לצררי.
בחזקה דאדם פורע בזמנו
כדפסיק בשמעתין ועוד אי לית להו חזקה דריש לקיש א"כ קי"ל כריש לקיש בארבעה דברים ובריש החולץ (יבמות דף לו. ושם) לא פסיק רבא
שם. ז. דכוודאי משוינן
והואיל ויכול לפטור עצמו
כוותיה אלא בתלת אע"ג דרבא ודאי ז) פליג אריש לקיש בשמעתין מ"מ גם לדידן מוכח דלא קי"ל כריש לקיש אלא בתלת ובפרק ד' וה'
ליה. שם. ח. דאי מחייב
בזמנו ואמר תוך זמנו אמרי'
ליתמי נמי נטעון. רמב"ן.
מה לי לשקר:
(ב"ק דף לט. ושם) דפריך לרבי יוחנן דאמר מעליית יתומים והאמר רבי יוחנן אין נזקקין לנכסי יתומים אלא לכתובת אשה אע"ג דקיימא לן
ט. [דאם הכא] מרע לה
דטעמא הוי משום צררי והתם בשור שנגח לא שייך צררי מ"מ פריך שפיר דרבי יוחנן אית ליה אין נזקקין בכל ענין אפילו במלוה הבא
[התם] לא מרע לה כיון
א) [נראה דצ"ל דאמרי' ליה
מחמת עצמו דלא שייך צררי מטעם דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין: אע"ג דאמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים כו'. ותניא
דאמרה בדדמי, ואי לא
דודאי אמר וסבר בדעתו
מרע [הכא], לפי שאין
הואיל וכו']. ב) [אולי צ"ל
נמי בפ' הכותב (כתובות דף פז. ושם) אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע כו' משמע שהיא משנה בשום מקום ותימה היכא אמרו
הווה כלל שיהיה פורע
שפרע בזמנו אמרינן מה לו
חכמים דמאלמנה ליכא למילף דשאני אלמנה דאית לה בתנאי ב"ד וחיישינן לצררי טפי ואומר ר"י מדתנן בפרק הכותב (שם דף פד.) גבי מי
בתוך זמנו אבל [התם]
לשקר ונאמן לטעון שפרע תוך
מרע דיכול להיות אמת
זמנו ואף שהוא נגד החזקה
שמת והניח אשה ובעל חוב והיה לו מלוה ופקדון ביד אחרים כו' יתנו ליורשים שכולם צריכים שבועה ואין היורשין צריכין שבועה ועוד
שמת במלחמה. תוס'
דאדם
פורע בזמנו והואיל
תנן בשבועות (דף מה.) וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה וכו' שלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע אלמא גם
יבמות קטו.
ויכול
לפטור עצמו ולומר
שפרע בזמנו].
האב היה נשבע שאינו פרוע מכאן משמע שאם הוציא שטר חוב על חבירו וא"ל אישתבע לי דלא פרעתיך בגו זימניה אין צריך לעשות ח
שבועה: מי אמרי' במקום חזקה מה לי לשקר או לא. הקשה הר"י בר מרדכי והא הך חזקה עדיפא משטר דבשטר אינו גובה אלא בשבועה
ובהך חזקה גובה בלא שבועה וא"כ מאי קא מיבעיא ליה הא פשיטא דמיגו במקום עדים לא אמרינן כ"ש במקום חזקה דעדיפא טפי ואור"י
דלא קשה כלל דודאי עדים עדיפי מחזקה דאי אמרי שפרעו אפי' בתוך הזמן פטור ואי אמרי אפילו אחר זמן ידענו שלא פרעו היה גובה
מן היתומים בלא שבועה ומה שצריך שבועה ביש לו שטר זהו לפי שאינו מוכיח מתוך השטר אם פרע ואם לאו דזימנין דזייר ליה אפשיטי
דספרא כדאמרינן בפ"ק דב"מ (דף יז.) אך קשה דמ"מ תפשוט דלא אמרי' מיגו במקום חזקה מדרמי בר חמא דאמר בפרק כל הנשבעין
(שבועות דף מה: ושם) המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו ח)(בשטר) ולא מהימן לומר החזרתי לך במיגו דאי בעי אמר דנאנסו משום דמצי
א"ל שטרך בידי מאי בעי וכ"ש דלא אמר מיגו במקום חזקה דחזקה עדיפא דאין צריך שבועה וטעמא דשטרך בידי מאי בעי לא מהני
לפוטרו משבועה ושמא סוגיא דהכא לא סברה כרמי בר חמא ולא דמי כלל לההוא ט) דפרק האומר (דף סד: ושם) דאמר היכא דמוחזק לן
דאית ליה אחים ואמר יש לי בנים דנאמן במיגו דאי בעי פטר לה בגיטא וכן ההיא דהאשה שלום (יבמות דף קטו. ושם) דבעי החזיקה היא מלחמה
בעולם מי אמר מיגו דאי בעי אמרה שלום בעולם או דלמא כיון דהחזיקה היא ואמרה בדדמי לא אתי מה לי לשקר ומרע לחזקה ומייתי
התם מעין ההיא בעיא לא דמי כלל להך דהכא ט ומיהו קשה מדתנן ביבמות בפרק בית שמאי (דף קיא:) יבמה שאמרה תוך שלשים יום לא
נבעלתי כופין אותו אחר שלשים מבקשים הימנו ומפרש התם דעד
שלשים יום מוקי איניש אנפשיה טפי לא מוקי ולכך לאחר שלשים יום
אין כופין דלא מהימנא אף על גב
דאית לה מיגו $ דאי בעיא
אמרה אינו
יכול לבא עלי דנאמנת כדמוכח
בסוף נדרים (דף צא.):
ואמר