חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאו מי אמר רבי ישמעאל חדא פירא הוי חזקה לכולהו פירי. (ב) דבמקום
וכמה יהו (ח) רחוקים ממטע עשרה לבית סאה פחות מכאן או יותר
עד א ב מיי' פי"ב מהל'
א) [לקמן סד: סה: עא. עב.
פב:], ב) [לקמן עא. פב:],
טוען ונטען הל' יט כ
הזיתים מהני למקום התבואה והקיץ וכאילו החזיק בשלשתן דמי וכן
על כן או שקנה בזה אחר זה לא קנה את הקרקע ולא את האילן
ג) [לקמן עא.], ד) צ"ל
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
כשכנס את תבואתו כמי שהחזיק בשלשתן דמי שמן הטעם הזה הוי
שביניהם ובתר הכי קתני במקדיש ההיא דמייתי בהמוכר את הבית
ולפירושו. רש"ל, ה) [ועי'
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
❖
קמא סעי' יז:
תוס' בכורות ח. ד"ה בנות],
חזקת שלש שנים בכל השדה אע"פ שלא החזיק בו בכולהו פעם אחת
(לקמן דף עב.) ונראה דפחות
מכאן דקתני גבי הקדש קאי נמי אכדי
עה ג מיי' שם הל' יז ופכ"ד
הכי נמי חזקת מקום י' אילנות של
שיעבור בקר וכליו ויותר מכאן קאי
מהלכות מכירה הלכ' ט
שנה ראשונה זו חשובין כאילו החזיק
אלבית סאה כמו גבי מכר ולפי זה
סמג שם טוש"ע שם סעיף
לאו מי אמר ר' ישמעאל חד פירא הוי חזקה
(ט)
א ד)
הגהות הב"ח
יט וסי' רטז סעיף יג:
נמי במקום העשרים וכן בשניה וכן
נמי ליכא למימר דאין חילוק בין חזקה
לכולהו פירי הכא נמי הני הוו חזקה להני
עו ד מיי' פכ"ד מהל'
(א) גמרא דלא אפיקו
בשלישית כאילו החזיק בכל שנה
למכר וסבר אביי כההיא ברייתא
אחריני אבל אפיקו אחריני
מכירה הלכה ח ועיין
והני הוו חזקה להני והני מילי היכא דלא
א
ולא אכל: (ב) רשב"ם ד"ה
בהשגות ובמגיד משנה סמג
בג' אילנות: וה"מ. דהוי חזקה באכילת
דתוספתא דהא אביי גופיה סבר כרב
אפיקו (א) אבל אפיקו ולא אכל לא הויא
לאו מי וכו' דמקום הזיתים
עשין כב טוש"ע ח"מ סי'
נחמן דאמר מח' ועד ששה עשר
שלשים אילנות בג' שנים כה"ג היכא
וכו' שלא החזיק בו בכולהו כי
רטז סעי' יא יב [וברב אלפס
חזקה והוא דבאזי באזוזי: זה החזיק באילנות
ב
אם פעם אחת וכו' בכל שנה
סוף פרק ד' דמכילתין דף
דא"ל אביי לרב יוסף לא תפלוג עליה
דלא אפיק אחריני כי העשרים לא עשו
❖
וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה
בכל אילנות דמי הס"ד:
קצב:]:
דר"נ וא"ת ואי מדמינן מכר להקדש
פירות כי אם עשרה לבד בכל שנה
(ג) ד"ה אבל אי אפיק הני
אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא
שלשים אילנות: (ד) ד"ה
אם כן קשיא דר' שמעון אדר' שמעון
דומיא דרבי ישמעאל שמלקט כל מה
והוא דבזאי וכו' בבית סאה
אם כן אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום
מוסף רש"י
דההיא דהמוכר את הבית מוקמינן לה
שגדל בשדה. ופירש ר"ח כגון בנות שוח
זו ובשנה: (ה) ד"ה זה
לימא ליה בעל קרקע לבעל אילנות עקור
דאמר מוכר בעין יפה
החזיק וכו' דרפק בה פורתא
שאין פירותיהם נגמרים עד ג' שנים:
כר' שמעון ובהמוכר את הספינה (לקמן
ובעל האילנות פשחינהו
מוכר. בכל דיני מכירות
אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה
אבל אי אפיק. הני (ג) אילנות כולהו
דף פג.) אמר רבי מאיר ור' שמעון
ג
או עשה: (ו) ד"ה לימא
הני
שבעולם (לקמן סד:).
קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי
פירות בכל שנה ולא אכל אלא י'
אומרים הנוטע את כרמו ח' על ח'
וכו' האילן יש לו כמות
מילי גבי בור ודות. גבי
שהוא יונק מן הקרקע שהרי
מכר את הבית ושייר בור
מינייהו לא הוי הני י' חזקה לכ'
מותר להביא זרע לשם אלמא חשיב
קרקע: ד פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות
קנאו לפירותיו: (ז) ד"ה זה
ודות, דלית ליה שום היזק
דכיון דלא אכל כל הפירות גילה על
ר' שמעון בח' אמות מפוזרים ומייתי
קנה וכו' אלא קרקע הצריך
ללוקח דהא לא מכחשי בארעא
לפניו יש לו קרקע ואפילו לר' עקיבא
לאילנות: (ח) תוס' ד"ה (בדף
והלכך לא חשש לשייר כלום
עצמו שהשדה אינה שלו וירא להחזיק
התם ראיה מינה למכר אילנות ונראה
דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור
א)
ב)
הקודם) ממטע כו' וכמה יהו
מן הקרקע סביב הבור
חזקה גמורה ולפיכך לא חשש זה
לרשב"א דלא מוקי לה (י) בהמוכר את
מרוחקים ממטע עשרה:
ולא הדרך, אבל אילנות.
ודות דלא מכחשו
בארעא אבל אילנות
(ט) בא"ד ויותר מכאן קאי
שמקלקלין את הקרקע שייר
המערער למחות ולא הויא חזקה:
הבית (לקמן דף עב.) כרבי שמעון אלא
דקמכחשי
אעשר לבית סאה כמו גבי
מן הקרקע עם האילנות אף
והוא דבזאי בזויי. לשון בזיעה. כלומר
במאי דקא סבר מקדיש בעין רעה
מכר ולפי זה נמי: (י) בא"ד
לחזור וליטע במקומן אם
ונראה לרשב"א דלא מוקי
יזקינו אלו, משום דלא לימא
וה"מ דהוי חזקה כשאכל עשרה בכל שנה היינו ע"י פיזור שאכל ג' בכל
הוא מקדיש אבל במאי דחשיב בח' אמות מפוזרים לא קיימא כוותיה:
היכא דלא אפיק. פי' ר"ח כגון בנות שוח שמשעה שנחנטו עד
לה ההיא דהמוכר את
ליה לוקח עקור אילנך כשימות
❖
בית סאה דנמצא מחזיק כל השדה אבל אכל י' אילנות ביחד בבית
הבית לגמרי כר' שמעון
והיפטר מכאן (לקמן עא.).
אלא: (כ) ד"ה לימא וכו'
סאה זה ובשנה שניה כמו כן בבית סאה שני וכן בשלישית אינה
לקיטתן ג' שנים כדתנן (שביעית פ"ה מ"א) בנות שוח שביעית שלהן שנה
(ד)
ב
והכי קשיא ליה לרב פפא:
חזקה דכל בית סאה חשוב שדה האילן בפני עצמו ושדה שלם לא הוי
שניה פי' בשנה ב' של שמיטה לפי שאותן פירות שנלקטים בשנה ב'
(ל) בא"ד שאני דקאמר ליה
רבינו גרשום
חזקה לשדה אחר והיינו נמי דומיא דרבי ישמעאל דכנס את תבואתו
של שמיטה נחנטו בשביעית ואסורין כדין שביעית ולכך אוקמה ר"ח
כי היכי: (מ) בא"ד כדפ"ה
ג
❖
דאפילו בג':
אבל אפיק ולא אכל. כי
ומסק את זיתיו כו' שבכל השדה הוא אוכל דסתם שדה האילן על
בבנות שוח דבשאר אילנות באלף שנים לא יארע זה דבל' אילנות
אם מעשרה לחודייהו לא
פני כולו מפוזרין הזיתים והדקלים: זה החזיק באילנות וזה החזיק
ילקו בשדפון ג' שנים ואותן שילקו בשנה זו לא ילקו בשנה זו ובזו בזויי ה)
הוי חזקה הני להם משום
דמצי למימר ליה המערער
מוסף תוספות
בקרקע. שני לקוחות שלקחו שדה האילן מאדם אחד ביחד וכל
וא"ת והיכי מצי מיירי בבנות שוח והא בריש פירקין אמרינן גבי
הואיל שלא היית אוכל
הקרקע היה צריך לאילנות שהיו נטועים כדין שדה אילן. והכי מתוקמא
חזקה בעינן דבעידנא דאיתיה להאי פירא ליתא להאי פירא והכא
א. דהאי פחות מכאן
א) לא הייתי מוחה: והוא
ארישא דברייתא קאי
דבזאי בזויי. כלומר היכא
סוגיא דשמעתין לאחד מכר הקרקע ולאחד מכר האילנות והחזיק כל
כשאכל פירות שנה ראשונה ושניה כבר נחנטו פירות שנת ג' וי"ל כיון
דקתני כמה יהיו מקורבים
אמרינן כי לא אפיקי דהני
אחד בשלו כגון דרפק בה פורתא (ה) או עשה שום עבודת קרקע
שעדיין יש שנה עד גמר שלהן הוי שפיר בעידנא דאיתיה להאי פירא
כמלא אורה וסלו בקרוב
הוי חזקה להני היכא דלא
זה
ליתא להאי פירא : החזיק באילנות כו'. פ"ה דלאו בחזקת ג' שנים
כל אחד בשלו דקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה [קדושין כו.] ולאו בחזקת ג'
לו וכמה יהיו מרוחקין י"ו
אפיקו כל הני ל' בין כולהו
ד
אמה ועלה קתני פחות
אלא י' אילנות ולא בעינן
שנים מיירי ובהדיא מפרש לקמיה [ע"ב] דבשני לקוחות מיירי: אמר רב זביד
איירי אלא שמכר לזה קרקע ולזה אילנות והחזיק כל אחד בשלו כגון
מכאן או יותר על כן.
ב) אותן שבבית סאה יחד
זה קנה אילנות. לפירותיהן בלא קרקע שאם יבשו האילנות לא יטע
דרפק בה פורתא ובעל אילנות פשחינהו כדאמר לקמן האי מאן דפשח
ריטב"א. ב. והא דקאמר
אלא צריך דבזע בהו כגון
אבל אפיק ולא אכל לא
דאפיק ג' בין עשרה בהאי
אחרים במקומן וזה קנה כל הקרקע אפי' אם יש שם ג' אילנות דתנן
דיקלא אדעתא דדיקלא קני ה וקשה לר"י דלא הוה ליה למיקבעיה אמתני'
הויא חזקה ה"ק אבל
בית סאה ובאידך בית סאה
בהמוכר את הספינה (לקמן דף פא.) דקנה קרקע תחתיהם וביניהן
דהכא דאיירי בחזקת ג' שנים אלא לקמן גבי חזקות של קנין ועוד
ו
בשאר אילנות שטוענין
אפיק נמי ג' בתוך י' ובבית
בכל שנה ואפיק ולא אכל
סאה שלישית אפיק ד' בין
וחוצה להן כמלא אורה וסלו ה"מ בלוקח אחד הקונה אילנות בתוך של
דאמאי נקט חזקה טפי משטר וכסף וחליפין הוה ליה למינקט מכר
לא הויא חזקה. רשב"א
עשרה והיינו בזע בזועי
חבירו דקנה קרקע אבל הכא בשני לקוחות שלוקחין ביחד זה אילנות
סתם כדנקט מכר בכולה סוגיא דבסמוך ונראה לר"י דאיירי בחזקת
וע"ע ריטב"א. ג. דבתר
שהוציא מתוך בית סאה
חנטה אזלינן. ר"ש שביעית
זו לתוך בית סאה זו.
וזה קרקע מצי אמר ליה בעל הקרקע לבעל האילנות כי היכי דלדידי
ג' שנים דלרב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע ואין לבעל
ז
פ"ה מ"א. ד. אבל התם
ובאידך תרתין שנין ליפקי
לית לי באילנות לדידך נמי לית לך בקרקע והכי מפרש לקמיה : לימא
אילנות בקרקע כלום ולכך כי יבשו לא יטע אחרים במקומן ורב פפא
ח
[ע"ב]
דבשנה אחת נלקטין כיון
כי האי גוונא הנך דלא
ליה. כשייבש האילן עקור אילנך שקול וזיל ולא תטע אחר במקומו
סבר דזה קנה אילנות וחצי קרקע פי' לא שיקנה בגוף הקרקע כלום
דאיתא לפירא השתא
אפיקו אשתקד דמצי למימר
ומחר הן נלקטין כאכילה
המחזיק אכלתי בכל שנה
אבל כל זמן שהוא טוען פירות אינו יכול לומר כן ואע"ג דקרקע
שהרי זה החזיק בכל הקרקע אלא לענין שאם יתייבשו יטע אחרים
אחת דמיא. רשב"א.
מכל בית סאה ואכלתים
אין לו האילן כמות שהוא יונק מן הקרקע קנאו לפירותיו. והכי
במקומן ומינה שמעי' בסמוך דמכר לזה אילנות ולזה קרקע דלרב
(ו)
ה. ואילו קדם אחד
כולם בג' שנים ובדומיא
ט
בזכייתו הא ודאי קנה הכל
דמתני' דקתני כנס את
זביד אין לבעל אילנות בקרקע כלום ליטע אחרים במקומן לכשיבשו
נמי מוכח לקמן בשמעתא [לח.] מדאמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא
דכל שהוא מטע עשרה
תבואתו ומסק את זיתיו
לרב אשי אי כורכמא רישקא זבין ליה כו' ובהמוכר את הספינה
ולרב פפא יש לו דסברא הוא דאם מכר לזה אילנות ולזה קרקע
לבית סאה זה טפל לזה
וכנס את קייצו דמכולה אכל
וכו', הילכך כשמוכר
דהאי פירא הוי חזקה להאי
(לקמן פא.) נמי תנן הקונה ב' אילנות בתוך שדה חבירו הרי זה לא קנה
בסתם קנה בעל אילנות הקרקע ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו
לשנים יחד וכו' פליגי רב
ודמי כמאן דאכל מכולהו
קרקע כו' ואם מתו אין לו קרקע אלמא אע"ג דאין לו קרקע קתני
גם חזקתו יש לו להועיל לענין זה:
זביד ורב פפא. ריטב"א.
תלת זימני: זה קנה אילנות
לימא ליה בעל קרקע [לבעל אילנות] עקור אילנך שקול וזיל.
ו. בפ' הספינה (לקמן
וחצי קרקע. מקום האילנות
ולא יעקרנו עד שימות וה"ה להא דרב זביד: זה קנה אילנות
פא.) ואי נמי בפ' הבית
שאם מתייבשין הללו יכול
וחצי קרקע. לאו דוקא חצי קרקע אלא (ז) הצריך לאילנות
פירוש לכשיתייבשו ואע"פ שכך הוא אמת לרב זביד מכל
(לקמן סט.). רשב"א. ז. זה
לנטוע אחרים תחתיהן שאם
טוען אני לקחתי את
תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו. אי נמי דוקא קאמר
מקום פריך ליה רב פפא דאין סברא שידחוק אותו מיד לעקרו
לא היה כלום בקרקע היכא
האילנות וזה טוען אני
דייבשי היה יכול לומר לו
חצי וכגון שכל הקרקע צריך לאילנות אם לא מפני שמכר הקרקע
כשיבש כיון דג' אילנות מכר לו ועוד מצינו למימר עקור אילנך
לקחתי את הקרקע, או
עקור אילנך שקול וזיל
לחבירו ואפילו לא הוו אלא ב' אילנות דקיימא לן בהמוכר את
לאלתר קאמר והכי קשיא לרב פפא כיון דאפילו בג' אילנות
שזה טוען אני לקחתי את
אין לך שוב בקרקע כלום:
(כ)
הכל וזה טוען אני לקחתי
הא פשיטא לן מכר קרקע
הספינה דאין להן קרקע הכא יש להן דכיון דשני לקוחות הן שקונין
אמרת דאין לו בקרקע כלום אע"ג דבעלמא בג' אילנות אית ליה
את הכל. יד רמה. ח. אלא
[ושייר אילנות לפניו] יש
ביחד מצי אמר ליה בעל האילנות לבעל הקרקע כי היכי דלדידך
קרקע משום דבשני לקוחות שאני (ל) וקאמר ליה כי היכי דלדידי לית
שמקיימם מיהת, דהא
לו קרקע. מקום האילנות:
אילנות קנה ולא עצים.
ואפי' לר' עקיבא דאמר.
בעין יפה זבין לדידי נמי כו' והכי מפרש לקמיה [ע"ב]: מכר קרקע
לי באילנות הכי נמי לדידך לית לך בקרקע אי חשיב האי טעמא א"כ
ריטב"א. ט. וכאילו אמר
באידך פירקין דלקמן מכר
ושייר אילנות לפניו.
אפי' אינן אלא ב' יש לו קרקע כדי מחיית
לאלתר נמי קודם שיבש לימא ליה עקור אילנך ואע"ג דבעלמא בחד
חצי דין קרקע הראוי
את השדה לא מכר לא
בעלמא לאילנות, והדין
את הבור ולא את הדות
האילנות וצורכן וגם אם יבשו יטע אחרים במקומן דודאי מוכר
לוקח בקנה שנים דלא קנה קרקע מ"מ יעמוד שם האילן עד שימות
הראוי להם הוא שני
וצריך ליקח לו דרך מן
לעצמו שייר קרקע והכי אמרינן בהדיא בהמוכר את הבית (לקמן
הכא גרע טפי מהאי טעמא דאית לך כי היכי דלדידי כו' אלא ודאי
דברים, האחד שיהא לו
הלוקח לילך לבור ולדות
תחתיהם וביניהם כמלא
משום דמוכר בעין יפה
דף עא.) אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה ב' אילנות בתוך
לית לך למימר האי טעמא הלכך כשמכר לזה קרקע ולזה אילנות
אורה וסלו והשני שיטע
מוכר ומוכר לו כל השדה
של חבירו הרי זה לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר ב' אילנות לפניו
בעל אילנות קנה מקום הגזע ליטע אחרים במקומן כשייבשו י ומיירי
אחרים במקומם. ריטב"א.
אפי' דרך של בורו: הני
יש לו קרקע: ואפי' לרבי עקיבא דאמר כו'. פלוגתא דרבי עקיבא
בין בג' אילנות בין בב' כדפ"ה ואפילו בג' אין לו קרקע הצריך
י. כי היכי דלא לימא ליה
מילי גבי בור ודות. מש"ה
(מ)
עקור אילנך. רשב"א.
מכר לו אפי' את הדרך דלא
ורבנן לקמן בהמוכר את הבית (דף סד.) בשני מקומות גבי מוכר
לאילנות [כיון] שפירש בהדיא לזה קרקע ואפי' בב' אילנות כשיבשו
מכחשו בארעא דיכול
את הבית תנן לא מכר את היציע כו' ולא את הבור ולא את הדות
יטע אחרים במקומן משום כי היכי דלדידך בעין יפה זבין כו':
לזרוע סמוך לבור ודות:
אע"ג דכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא
דאי א) נראה דצ"ל שלא היית אוכל
דמוכר בעין יפה מוכר ולא שייר במכירתו כלום וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך דמוכר בעין רעה מוכר וגבי מוכר את השדה
כל הפירות. ב) צ"ל ולא
בענין דאפיקו אותן י' שבבית
תנן ג) נמי הכי דאמרינן מוכר בעין יפה מוכר ולא שייר אל עצמו דרך ללכת אל בורו: ה"מ גבי בור ודות. הוא דקאמר ר' עקיבא דלא
סאה יחד אלא צריך וכו'.
עיכב דרך לעצמו סביבות הבור כלום דלא מכחשי בארעא שיכול הלוקח לזרוע על שפתו ולא יצעק עליו הלוקח לעקור בורו מכאן
דהא אינו מזיקו
כלל הלכך לא אסיק
מוכר אדעתיה לעכב לעצמו
כלום
מן הקרקע והלכך צריך
ליקח ממנו
דרך בדמים
לילך אל בורו:
דקא