לז:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאי לא מצי למימר ליה עקור אילנך שקול וזיל. פירוש לכשייבש
דקא מכחשי. השרשים בקרקע וגם מעכבין את המחרישה ודאי
עז א מיי' פכ"ד מהל'
א
א) כלאים פ"ה מ"ב עירובין
ג: לקמן פג. קב:, ב) ערכין
מכירה הל' ט סמג עשין
אסיק אדעתיה לשייר לעצמו קרקע סביבות האילנות כדי שלא יוכל
ובלאו טעמא דמכחשי ארעא אי לא משייר מצי א"ל עקור אילנא
יד:, ג) צ"ל: כרבנן ודחי ומוקי
פב טוש"ע ח"מ סי' רטז
הלוקח לערער עליו ולומר כשיבשו אילנותיו עקור אילנותיך שקול וזיל
דעל כרחו לא יעכב האילן בשדהו ועוד שרוצה לזרוע מקום האילן :
ב
סעי' ו בהג"ה:
לה אפילו כר"ע. כן העתיקו
❖
מכר אילנות ושייר קרקע. פ"ה דבב' אילנות איירי דבג' הכל מודין
עח ב מיי' פי"ב מהל' טוען
תוס' ועי' חל"ג,
דהא מזקי לארעאי: לימא
ליה. כשייבש האילן: מכר אילנות ושייר
הלכה א ועיין במ"מ
קרקע לפניו. שפירש לו כן האילנות
דקנה קרקע כדתנן בהמוכר את
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
אני מוכר לך והקרקע אני מעכב
הספינה (לקמן דף פא.) ומוקי לה בגמ'
סי' קמא סעיף א וסעיף יח:
דקמכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא שייר
הגהות הב"ח
עט ג מיי' פכ"ד מהל'
לעצמי: פלוגתא דר"ע ורבנן. בין
כרבנן ודחי ומוקי לה אפי' כר"ע ולפי
לימא ליה עקור אילנא וזיל מכר אילנות
(א) גמ' עקור אילנך שקול
מכירה הלכה ג סמג
(א)
זה רישא דקתני שנים אין לו קרקע לא
לרב זביד בין לרב פפא. ובשני
וזיל: (ב) רשב"ם ד"ה ה"מ
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן לר"ע
דיש לו קרקע: (ג) ד"ה
רטז סעיף ז:
אתי כר"ע וכן מוכח בסוף המוכר את
אילנות מיירי דבשלשה אילנות הכל
פ ד מיי' פ"ז מהל' כלאים
אכלן וכו' לקיים כן אלא:
דאמר מוכר בעין יפה מוכר א אית ליה
מודים דקנה קרקע כדתנן סתמא
הבית (שם דף עב. ושם) דקתני הקדיש
(ד) ד"ה האי מישרא וכו'
הלכה ב ע"ש בכ"מ סמג
לרבנן לית ליה לר"ע אית ליה ואפילו לרב
הרי זו זרועה רצופה וכו'
לאוין רפ טוש"ע י"ד סי' רצו
בהמוכר את הספינה (לקמן דף פא.)
ג' אילנות ממטע י' לבית סאה כו' בזה
❖
ואחר שגדלו קצת מפזרים:
סעיף לג:
זביד דאמר אין לו ה"מ גבי שני לקוחות
אחר זה לא הקדיש את הקרקע ופריך
ומוקמינן לה בגמ' ג) כר"ע ומיהו רישא
(ה) ד"ה משיפולא וכו'
דא"ל כי היכי דלדידי לית לי באילנות
כל הקרקע משולי האילן:
(ו) מיניה אילימא רבי עקיבא האמר
דקתני גבי שנים אין לו קרקע לאו ר"ע
(ו) תוס' ד"ה מכר וכו'
רבינו גרשום
לדידך נמי לית לך בקרקע אבל הכא מוכר
מוכר בעין יפה מוכר וכ"ש מקדיש פי'
היא כדמוכח בשילהי המוכר את הבית
ופריך מני אילימא ר"ע:
(ז) בא"ד או בשדה גדול
ואמאי בזה אחר זה לא הקדיש את
(לקמן דף עב.) והתם פרשינן לה:
אבל אילנות דמכחשו
בעין יפה מוכר לרבנן לית ליה ואפילו לרב
נ"ב פי' בשדה שיש בו
בארעא. שרשים ואין
לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית
הקרקע אלמא משמע דקנה אילן
פפא דאמר יש לו ה"מ גבי שני לקוחות
שלשה אילנות דיש לו קרקע
יכול לזרוע תחתיהם מפני
לי'. ללוקח מקום האילנות על הקרקע
אחד נמי קנה קרקע ואין נראה
מ"מ כשאמר בהדיא דמשייר
שענפין מעכבין מימי המטר
דא"ל כי היכי דלדידך זבין בעין יפה לדידי
הקרקע ותנאי זה לא בעינן
שלא ירד עליהן כיון דקא
ליטע אחרים במקומן כשימותו: לרבנן
לר"י דהא כיון דהא דתנן בהמוכר
דבלא תנאי נמי אין לו יותר
מכחשי ודאי שייר לעצמו
נמי זבין בעין יפה אבל הכא מוכר בעין
אין לו. קרקע ואם ימותו לא יטע
את הספינה (שם דף פא.) קנה ג'
מתחתיהן לפיכך כשהתנה
מקום האילנות: לר' עקיבא.
רעה מוכר אמרי נהרדעי אכלן רצופין אין
ושייר לעצמו לטפויי אתי
מכר לו נמי מקום האילנות
קנה קרקע מוקי נמי כר"ע א"כ
אחרים במקומן כדתנן סתמא [פא] הקונה
ושייר לעצמו אף תחתיהן וכן
ואפילו לרב זביד דאמר
לו חזקה מתקיף לה רבא אלא מעתה
שני אילנות לא קנה קרקע: אפי' לרב
ע"כ לר"ע בשנים לא קנה קרקע
ב
אצל דרך ואצל ע"מ שהדיוטא
לעיל להיכא דמכר לשנים
עליונה שלי בפ' המוכר את
שדהו זה החזיק באילנות
האי מישרא דאספסתא במאי קני לה אלא
זביד כו'. כלומר דרב זביד נמי מצי
דהכי משמע דוקא ג' קנה קרקע
הבית דף סג וסד איתא
וזה החזיק בקרקע אין
אבל ב' לא קנה קרקע לכך יש
למימר אליבא דר"ע ולא הויא מילתיה
אמר רבא מכרן רצופין אין לו קרקע א"ר
דתנאי שלא לצורך לטפויי
ג
לו לבעל האילנות כלל
מילתא אתי: (ח) בא"ד בעין
כתנאי אלא כדברי הכל: ה"מ. דקאמר
לפרש להא דשמעתין בג' אילנות
בקרקע. הני מילי גבי שני
זירא כתנאי כרם שהוא נטוע על פחות
א)
יפה טפי ממכר דאפילו
לקוחות דהאי טעין לי מכר
ואע"ג דבעלמא בג' קנה קרקע שאני
רב זביד [ע"א] אין לו קרקע גבי ב' לקוחות
וכו' כ"ש במקדיש אילן
מארבע אמות ר' שמעון אומר אינו כרם וחכ"א
הקרקע והאי טעין לי מכר
כדפרישית לעיל [שם]: לית לי באילנות. לא
הכא דמיירי כגון שאין שם קרקע אלא
כצ"ל ותיבת את נמחק:
האילנות משום הכי אין
הרי זו כרם ורואין את האמצעיים כאילו
(ט) בא"ד לטעמיה דאמר
ד
לו דמצי למימר לו בעל
בעצים ולא בפירות: לית לך בקרקעות.
לצורך האילנות ופירש בהדיא שמשייר
במסכת ערכין: (י) ד"ה אינו
הקרקע לבעל האילנות כי
אינן ב) אמרי נהרדעי האי מאן דזבין דקלא
אפי' במקום האילן וכשייבש תעקרנו
הקרקע לעצמו (ז) או בשדה גדול' ואומר
וכו' כעין גפן יחידי וכו' מן
היכי דלדידי כו'. אבל הכא
❖
לחבריה קני ליה משפוליה עד תהומא
מערכי המלחמה:
להיכא דמכר אילנותיו לחד
ותלך: ה"מ. דיש לו (ב) קרקעות: גבי
בפירוש שכל הקרקע משייר ולכ"ע לא
ושייר בקרקע לפניו ודאי
מתקיף
שני לקוחות דאמר. בעל האילנות
קנה בגוף הקרקע כלום אלא למ"ד
מודה רב זביד דיש לו קרקע
מקום אילנות דמוכר בעין
מוסף רש"י
מוכר בעין יפה מוכר יכול ליטע אחר
לבעל הקרקע כי היכי דלדידך זבין
יפה מוכר. ורבנן דמפלגי
במקומו כשייבש וההיא דהמוכר את הבית ה"פ מני אילימא ר"ע
בעין יפה מה שמכר לך מן הקרקע על מנת להיות הקרקע שלך
דאי לא שייר לימא ליה
על ר' עקיבא סברי לית
עקור אילנך וזיל. ואנן
עולמית היא ופירותיה: אף לדידי זבין בעין יפה. שאוכל פירות
ליה ואפי' לרב פפא דאמר
ואליבא דרבנן דר"ש דסבירא להו מקדיש בעין יפה הוא מקדיש
סהדי דלדעת כן עיכב את
לעיל יש לו הני מילי גבי
אילנותי לעולם שאם ימותו אטע אחרים תחתיהן דאין אדם חוטא
הא אמר מוכר בעין יפה הוא מוכר וכל שכן מקדיש ואלא רבנן
האילנות לעצמו שיהיו כאן
שני לקוחות דמצי למימר
ולא לו למכור לזה בעין יפה ולזה בעין רעה: אבל הכא. שעיכב
ואליבא דרבנן דר' שמעון דאמרו במקדיש הקדיש את כולן הרי
לעולם אף לחזור וליטע
ליה בעל האילנות לבעל
אחרים במקומן כדרך שהיה
הקרקע כי היכי דלדידך
לעצמו כל לגבי עצמו בעין רעה מוכר כדי לשייר לעצמו: אכלן
אומר מוכר בעין רעה מוכר אבל מקדיש בעין יפה מקדיש וכיון
לו כח זה באילנות עד עכשיו
בעין יפה מכר דלא שייר
רצופין. להני שלשים אילנות כגון שנטועין ט"ו בבית סאה אינה
דסבירא להו דכולי האי מקדיש בעין יפה (ח) ממכר דאפי' בור ודות
(לקמן עא:). כרם שהוא
קרקע לפניו לדידי נמי בעין
נטוע על פחות מארבע
יפה מכר לי מקום האילנות.
שאין הקרקע צריך להם הקדיש כ"ש במקדיש את האילן שהקדיש
חזקה ואפילו אכלן כולן כל שלש שנים דלא אחזיק כדמחזקי אינשי
אמות. שאין בין שורה
אבל הכא היכא דשייר
דאין ראויין לקיים (ג) אלא לעקור ולשרש: מתקיף לה רבא אלא
את הקרקע הצריכה לאילן ואע"ג דבמכר לא מכר את הקרקע
לשורה ד' אמות (ערובין ג:).
קרקע לפניו מוכר בעין רעה
אינו כרם. אלא יער ומותר
מוכר ולא גמר ומקנה ליה
מעתה. כיון דמשום דנטועין מחוברין לא הויא חזקה: האי מישרא.
ומיהו אההיא דבתר הכי אי אפשר לפרש כן [דקאמר] אלא פשיטא
בכלאים (רשב"ם לקמן פג.)
מקום האילנות: אכלן. הני
ר"ש ואליבא דמאן אילימא אליבא דר"ע הא אמר מוכר בעין יפה
ערוגה דאספסתא במאי קני לה הרי (ד) זרועה רצופה ואפ"ה
ומותר לזרוע לשם (ערובין ג:).
אילנות רצופין. כגון שהיו
ורואים את האמצעים.
נטועין בבית סאה אחת ט"ו
מוכר כ"ש מקדיש ומ"מ יש לפרש בדוחק דפריך מסברא כיון
אמרי' בריש פירקין [כח:] דהוי חזקה. ומיהו לאו אתקפתא מעליתא היא
הנטועין בתוך ריוח הראוי
אילנות דדינייהו להיות י'
דמוכר בעין יפה מוכר אית לן למימר דמקדיש כל שכן דיותר מעט
דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה האי מכחיש בארעא טפי והאי לא
להיות בין שורה לשורה (שם)
ותו לא. אינה חזקה דמצי
כאילו אינם. דכל העומד
בעין יפה מקדיש ובאילן אחד נמי הקדיש המקדיש את הקרקע
מכחיש טפי אלא רבא הוא דלית ליה האי סברא ובמילתא בעלמא
למימר ליה מערער לא
ליעקר כעקור דמי וחומרא
החזקת כשאר חיזוקין של
אע"ג דבמכר לא קנה ועוד יש לפרש דלא מכח הקדש זה אחר זה
הוא דמוקי להו לנהרדעי. ויש לפרש אכלן רצופין אינה חזקה
היא גבי כלאים (לקמן פג.).
אחרים: האי שדה נטועה
דייק התם דבעין רעה מקדיש אלא דייק מדקתני הקדיש שלשה
שסופן לשרש אותן ולפזר נטיעתן שכן דרך אילנות לנטוע הרבה
משפוליה. מקום מושב
מישרא דאספסתא. ערוגה
❖
האילן, עד תהומו (ערכין יד:).
מלאה אספסתא שרצופין
אילנות ממטע י' לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע כולה לפיכך
תחלה ביחד ואחר שגדלו מפזרים אותן הלכך לא הוי חזקה
הן זה עם זה במאי קני
כשהוא פודה פודה לפי בית זרע חומר שעורים כו' ואי ס"ל דבעין
הואיל ולשרש קיימי ואין זו עיקר גידולן וראיה לדבר דגבי נטיעות
ליה: מכרן רצופין. שהיו
נטועין יותר ממטע עשרה
מוסף תוספות
יפה מקדיש אע"פ שהקדיש את הקרקע ואת האילנות בבת אחת
אשכחן י' לבית סאה ובאילנות אמרו ג' לבית סאה ועל כרחך
ג
לבית סאה אין לו ללוקח
הו"ל למימר דפודה וחוזר ופודה ופודה תחלה את האילנות בשויין
נטיעות היו מתחלה והיו י' לבית סאה ואח"כ מיעטום לג' בבית
א. ומדנחית לשיורא
קרקע דחשוב הוא כיער
שייר לפניו קרקע גמור
מה יער לא מכר אלא
וחוזר ופודה את הקרקע לפי בית זרע חומר שעורים כדאמר רב
סאה וכן דרך אספסתא כמו כן לזרעה הרבה ביחד רצופין כמו
הצריך לאילנות תחתיהן
לעצים האי נמי לא מכר
הונא בפרק יש בערכין (ערכין דף יד.) הקדיש שדה מלאה אילנות כשהוא
שעושין לכרישין וכרוב ואח"כ עוקרין אותן וממלא מהן ערוגה
וביניהן וחוצה להן כמלא
אלא לעצים: שדה כרם.
אורה וסלו. רשב"א.
פודה פודה את האילן בשווייו וחוזר ופודה קרקע לפי בית זרע חומר
גדולה והיינו דפריך רבא אלא מעתה האי מישרא דאספסתא כו'. כן
הנטוע על פחות מד' אמות
ב. דלא דמי לבור ודות
דבין גפנה לגפנה ליכא ד'
נראה בעיני: אלא אמר רבא. אי אית לן למימר מידי ברצופין הכי
שעורים בחמשים שקל כסף אלמא סבר רב הונא מקדיש כו' ד איתיביה
דהדרך הוא דבר אחר
אמות כדי עבודת הכרם
אמרינן: מכרן רצופין אין לו קרקע. כגון שנטועין יותר מי' בבית
ר"נ לרב הונא ופריך ליה מברייתא דהמוכר את הבית ומשני הא
לבדו חוץ מבור ודות אבל
אינו כרם ומותר להביא
הכא השיור הוא מקום
זרע אחר לשם ואינו עובר.
מני ר"ש היא דאמר בעין רעה הוא מקדיש והשתא מדקדק לקמן
סאה דהכא לא אמרי' הקונה שלשה אילנות קנה קרקע דאין זה שדה
האילן. שיטמ"ק בשם תוס'
וחכ"א הרי זה כרם ודומין
האילן דלעקור ולשרש קיימא: על פחות מד' אמות. שאין בין שורה
בפשיטות דכולה סוגיא דלקמן אליבא דרב הונא קיימא לטעמיה
הרא"ש, ועיי"ש מה
הגפנים אמצעים כאינן הכא
אינו
שמתרץ. ג. אמאי פודה
נמי סבירא להו לחכמים
כרם.
(ט) דאמרי' במס' ערכין (שם) בעין יפה הוא מקדיש:
לשורה אלא ג' אמות אינו כרם והמביא זרע לשם אינו לוקה משום לא
אילנות אגב קרקע. רמב"ן
שרואין אותן שעודפין על
תזרע כרמך כלאים (דברים כב) ומותרין באכילה: האמצעיים. שורה
ואין צריך להרחיק זרע ד' אמות אלא שלשה טפחים כעין (י) כרם
בהוספות שבסוף המסכת.
מטע י' לבית סאה כאילו
ד. בעין יפה מקדיש וכו'
אינן ומכר לו את הקרקע
יחידי ולענין מי שנטע כרם ולא חיללו דאינו חוזר מן המלחמה:
בין שתי שורות רואין כאילו אינה והוו להו שש אמות בין שורה לשורה.
ה
אילנות לבד וקרקע לבד
ורבי שמעון ס"ל כרבא
ולעיל נמי גבי מכרן רצופין לרבנן רואין את האמצעיים כאילו אינן ודינן
קני
ולא שיפדה אילנות אגב
והיינו כתנאי: משיפולי
קרקע. גמרא ורש"י ערכין יד.
אילן. היינו מקום תפישת
כמפוזרין וגבי מכרן רצופין יש לו קרקע ולר"ש אין לו קרקע והיינו כתנאי דמילתא דרבא תנאי היא כר"ש ודלא כרבנן. ובהמוכר את הספינה (לקמן פב:)
ה. דעבודתה ו' טפחים.
השרשין ועד התהום כל
מפרש כמה יהו מרוחקין יותר מד' אמות ואכתי הוי כרם: קני ליה. הלוקח לקרקע: משיפולא עד תהומא. שוליו (שמות כח) מתרגמינן שיפולוהי.
ר"ש כלאים פ"ה מ"ב.
אותו קרקע מכר לו והיינו
כלומר כל הקרקע בשולי האילן דהיינו שפת הקרקע עד תהום של קרקע. שאע"פ שדקל יחידי הוא ותנן דאפי' ב' אין לו קרקע ה"מ סביבות
מדה בינונית של אילן דאי
(ה)
אמרינן קנה בקרקע ברוחב
האילן הוא דאין לו כלום כמו שיש לג' ביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו אבל תחתיו דאילן מיהא אית ליה דכיון דאילן לפירותיו קונה להתקיים
הענפים היינו יותר מדאי
מקרקע זו גם אם ימות האילן יטע אחר במקומו. ואשמעינן נמי
דאין בעל השדה יכול לחפור
תחת האילן אפילו למטה מאלף אמה:
ואי אמרינן לא קנה אלא
כנגד עובי קורות האילן
מתקיף
היינו מעט יותר מדאי אבל
משיפוליה היינו יותר מעובי קורת האילן ופחות מרוחב הענפים ובהכי סגי ליה בקרקע: