חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קני
מתקיף לה רבא. אמאי קנה קרקע דכנגד האילן מאחר דתנן לא קנה
ד) ליה משיפוליה ועד תהומא. פירש הקונטרס שאם מת יטע אחר
פא א מיי' פכ"ד מהל'
א) [לעיל לה: וש"נ],
ב) כתובות דף יז:, ג) [שם
מכירה הל' ו סמג עשין
קרקע כלל לא קנה. ודקשיא לכו דכיון דלהתקיים בקרקע זו קנאו נמצא
במקומו וקשיא לר"י דבהדיא קתני בהמוכר את הספינה (לקמן
ע"ש], ד) [שייך לעמוד
פב טוש"ע ח"מ סימן רטז
❖
שקנה יניקת הקרקע גם ליטע אחר במקומו של זה אחר שייבש או
דף פא.) גבי קנה ב' אילנות דאם מתו אין לו קרקע ונראה לר"י
סעיף ט:
הקודם],
פב ב ג מיי' פי"ב מהל'
יקצץ: לימא ליה. מוכר: כורכמא דרישקא זביני לך. קרו"ג אוריינטי"ל
דלא קני מקום האילן אלא לענין שלא יוכל (ו) לחפור זה חלל תחתיו
א
טוען ונטען הל' יח
דקני ליה עד תהומא ואכתי קשיא
ורגילים למכרו בקרקע ומניחו עד
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
הגהות הב"ח
לרשב"א מהא דתניא בהמוכר את
שיגמור פריו ועוקרו. אף האילן
סימן קמא סעי' כ:
מתקיף לה רבא ולימא לי' כורכמא דרישקא
א
פג ד מיי' פי"א הל' ה סמג
(א) גמ' ואי לכורכמא:
שמכרתי לך לפירותיו הקרקע לא
הבית (לקמן דף עב.) כשהקדיש ג'
זביני לך עקור כורכמא דרישקא וזיל אלא
(ב) שם דמהימן וכי תימא
שם טוש"ע ח"מ סימן
מכרתי לך אלא להניח אילנך בקרקע
אילנות בזה אחר זה פודה את האילנות
הכי נמי מיתקני רבנן
קמו סעי' א:
אמר רבא בבא מחמת טענה אמר ליה מר
ב
פד ה מיי' שם הל' ב וסמג
מילתא: (ג) שם במשנה
שלי כל ימי שצריך לקרקע עד שייבש
בשווייהן ואם היה מקום האילן קדוש
קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי (א) ואי
עמו במדינה א"ר יהודה
שם טוש"ע ח"מ סי'
❖
היינו דומיא דכרכום ומאחר שיבש לא
כלל היה לו לפדות לפי חשבון בית
כצ"ל ותיבת אחת נמחק:
קמג סעי' א:
כורכמא דרישקא זבין ליה מאי ה"ל למעבד
(ד) שם וילכו ויודיעוהו:
תהני לו הקרקע עוד: עקור כורכמא
זרע חומר שעורים בחמשים שקלים
(ה) רשב"ם ד"ה דאי לא
ג איבעי ליה למחויי דאי לא תימא הכי א) הני
דרישקא וזיל. כמו שעוקרים את
כסף דכן הוא הדין כשמקדיש אפי'
תימא וכו' מאחר שהמוחזק
לעזי רש"י
בו אוכל: (ו) תוס' ד"ה קני
משכנתא דסורא דכתב בה הכי במישלם
משהו קרקע עם האילן ואומר ר"י
הכרכום אחר שנתבשל ואינו יכול
❖
וכו' שלא יוכל זה לחפור
קרו"ג אוריינטי"ל. חריע.
❖
שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף אי
דבלאו הכי דחי רבא מילתייהו
ליטע כרכום אחר במקומו גם אתה
חלל:
לא תטע אילן אחר במקומו: אלא
דנהרדעי שפיר ולרשב"א נראה דהתם
כביש ליה לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא
רבינו גרשום
אמר רבא. הכא הוא דקני לקרקע
כמ"ד בעין רעה מוכר לפיכך אין
בידי הכי נמי דמהימן (ב) מיתקני רבנן מילתא
מוסף רש"י
קדוש אפי' מקום האילן אבל נהרדעי
שתחת האילן בבא מחמת הטענה
מתקיף לה רבא אמאי
דאתי בה לידי פסידא אלא איבעי ליה למחויי
במישלם שניא אלין כו'.
קנה מקום האילן. לימא
סברי מוכר בעין יפה הוא מוכר:
שטוען למוכר בפירוש מכרת לי האילן
הכא נמי איבעי ליה למחויי: מתני' ב)שלש
דלא מיחזי כהלואה אלא
ליה. מוכר ללוקח לכורכמא
ואי כורכמא דרישקא. לכך נקט
והקרקע שתחתיו ליטע אחר במקומו
כלוקח הימנו פירות השנים
דרישקא זבינא לך. דומיא
ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה
האלו במעות הללו (ב"מ
הוא כעין שמוכר אדם
ובשטר ואכלתיה שני חזקה ולא נזהרתי
כורכמא דרישקא שמתקיים
סז:). שלש ארצות לחזקה.
לחבירו ירקות של צבע
ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה
בשטרי יותר משלש שנים דהשתא
בקרקע ג' שנים דהיינו שני חזקה
שלש ארצות של א"י חשובות
כורכמא דרישקא מעולה
חלוקות זו מזו לענין חזקה
שקורין אריינט"ל שלא מכר
אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה (ג) אחת
לא דמי לכורכמא דרישקא: א"ל מר
ודרך להשהותו בקרקע כמו שיכול
כאילו הן ארצות נכריות ואם
לו כי אם הצבע עצמה ולא
אלא
כדי שיהא
קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי.
להתקיים:
אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא
היה בזו והחזיק אחר בקרקע
מקום הכורכמא הכי נמי
באספמיא. דעד שם יש מהלך שנה
שיש לו בחברתה אינה חזקה
מאחר שהקונה דקל יחידי נאמן
מצי למימר ליה כי יבש
כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה ילכו
(ד)
(כתובות יז:). עד שיהא עמו
האילן אנא הדקל זבינא לך
ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת: גמ' ג) מאי
בטענה זו ויטע אחר במקומו אי
ויותר מכאן אין דרך להרחיק יותר
במדינה. או שניהם בגליל
שקול אילנך ועקיר וזיל.
כורכמא דרישקא זבין ליה אם מכר
מקרקעו ואם הרחיק יותר לא פלוג :
או שניהם ביהודה ואפילו הן
אלא אמר רבא. משום הכי
ב
קסבר ת"ק אי קסבר מחאה שלא בפניו הויא
מחאה
בשתי עיירות (שם). אפילו
קני ליה משיפוליה ועד
שלא בפניו כו'. תימה
לו סתם דקל לפירותיו ולא פירש לו
יהודה וגליל נמי. הוה
תהומא בבא הלוקח מחמת
מחאה אפי' יהודה וגליל נמי אי קסבר מחאה
קרקע דקיימא לן אין לו קרקע דאם
דבכל דוכתי נקט מחאה
ליה למחויי היכי דהוי ומדלא
טענה שטוען ואמר אילן
שלא בפניו לא הויא מחאה אפילו יהודה
מחי תיהוי חזקה (שם). אי
ומקומו מכר לי והחזקתי
יבש או נעקר לא יטע אחר במקומו:
ואמאי לא נקט חזקה שלא בפניו
קסבר מחאה שלא בפניו
בו שני חזקה ולא מיחה
ויהודה
נמי לא א"ר אבא בר ממל אמר רב
מאי הוה ליה. למוכר למעבד שלא
הויא חזקה ויש לומר לפי שהטעם
לא הויא מחאה. כגון
במקומו אדם: אי לכורכמא
אם היה בעיר אחת ומיחה
דרישקא. כלומר האילן
לעולם
קסבר מחאה שלא בפניו הויא
יהא זה בא מחמת טענה ויטע אחר
תלוי במחאה ולא בחזקה שאדם
ג
ד
שלא בפניו בפני שנים בעיר
לבדו כל זמן שלא יתייבש
במקומו דכל אדם יטעון אחר שלש
המחזיק בקרקעותיו של חבירו אית
מחאה
ומשנתינו בשעת חירום שנו ומ"ש
אחרת (שם). אפילו יהודה
מאי הוה ליה למיעבד
ה
ויהודה. בשתי עיירות נמי
מה מועיל לו מחאתו
שנים שפירש לו קרקע מאחר שהוא
ליה קלא שהוא חוקר ושואל על
יהודה
וגליל דנקיט
הא קא משמע לן
לא תיהוי חזקה, דלא הוה
והא כששלמו שני חזקה
נאמן בטענתו: איבעי ליה למחויי.
נכסיו אבל המחאה אין לה קול כל
ליה למחויי שלא בפניו (שם).
עדיין לא הגיע זמן לקצור
דסתם
לעולם כו' הויא מחאה.
בתוך כל שלש להודיע שלא מכר לו
כך שאין המחזיק מחזר אם מוחה לו
הכורכמא ועדיין ברשותו
דחברך חברא אית ליה דהני
עומדת הקרקע שתחת
קרקע אלא כי כורכמא דרישקא ושוב
לא יכול
לטעון אחר שלש
בעל קרקע לפיכך אין חזקתו חזקה כשאין יכול לשמוע מחאתו דמה
דמחי באנפייהו מגלו לאחריני
הכורכמא וכן נמי האילן
שטר היה לי ואבד דכיון דמיחה
בו זה
היה לו להזהר
יועיל שמיחה:
ובא הדבר לאזני המחזיק והוה
ומשום הכי לא מיחה ואמאי
ליה לאזדהורי בשטריה (שם).
כשטוען הלוקח טענת חזקה
בשטרו: דאי לא תימא הכי. דמחאה כי האי גוונא לא הויא
דסתם אמאי הויא חזקה ומשני
ומשנתינו. דקתני יהודה
מחאה מאחר (ה) שמודה בו שאוכל עכשיו מן הקרקע מן הדין דלא הויא מחאה אלא בטוען פלניא גזלנא הוא כדלקמן [ע"ב]: מתני'
וגליל לא, בשעת חירום
ודאי הויא חזקה הואיל
שנו. דיכול לומר לא נגלית
ולא מיחה דאע"ג דעדיין
אמרינן בגמרת ארץ ישראל [פ"ג ה"ג] א"ר אלעזר אפי' שתי אכסניות כגון שלומי ונבורו והירדן מפסיק בינתים ועומד ורואה אחד מחזיק בשדה
לי מחאתו שאשמור את שטרי
היה לו לתפוש הקרקע
שלו אינה חזקה עד שיהא עמו באותה העיר ובאותה מדינה רב אמר עיקר חזקה הכנסת פירות דאפי' ראהו חורש וקוצר ומעמר ודש וזורה
(שם). ומאי שנא יהודה
לאחר ג' אפילו הכי
ובורר ולא ראהו מכניס פירות אינה חזקה עד שיראהו מכניס פירות: מתני' שלש ארצות. בארץ ישראל: לחזקה. חלוקות זו מזו לענין
וגליל דנקיט. אם יש חירום
איבעי ליה למוכר למחויי
נמי מעיר לעיר אפילו שתי
בתוך ג' שנים דלא מכר
חזקת שלש שנים כדמפרש ואזיל: היה. בעל הקרקע ביהודה והחזיק בגליל שהיה הקרקע בגליל והחזיק בה אדם שלש שנים בלא מחאה אינה
עיירות באותה מדינה נמי לא
לו כי אם האילן לבדו
❖
(שם).
חזקה כדמפרש טעמא בגמרא דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי שאין שיירות מצויות מזו לזו ולא הויא מחאת בעל הקרקע מחאה שהרי
והיכא דלא מיחה איהו
דאפסיד אנפשיה: פיסקא
אין מי שיגיד לו למחזיק שמיחה זה ויזהר בשטרו דהא אין שיירות מצויות הלכך כיון דאינו יכול למחות אע"ג דלא מיחה לא הפסיד בשתיקתו
שלש ארצות לחזקה שצריך
והיה לו לזה המחזיק ליזהר בשטרו שהרי יודע שאין בעל הקרקע יכול למחות: עד שיהא עמו במדינה. כגון שהיה ביהודה בעיר אחת והחזיק
שיהיו המחזיק והמערער
מוסף תוספות
במלכות אחת של הללו ג'.
ביהודה בעיר אחרת דכיון דשיירות מצויות הוה ליה למחויי ומדלא מיחה הפסיד: א"ר יהודה לא אמרו שלש שנים כו'. לחלוק בא ולומר דאינן
א. (עד שייבש וכו'
אבל היה העורר ביהודה
חלוקות לחזקה דהיה בגליל והחזיק ביהודה הויא חזקה ואפילו היה באספמיא שהוא רחוק מהלך שנה מארץ ישראל והחזיק בארץ ישראל הויא
אחרונים. עיין רמב"ן.
והמחזיק בגליל אינה חזקה
ב. שלא לתת דבריהם
משום דאין שיירות מצויות
חזקה שהרי לכך האריכו שני חזקה זמן מרובה של שלש שנים כדי שיעור שאם היה באספמיא ואם יחזיק זה בקרקע שלו שנה ובתוך שנה
לשיעורים, אבל למי שהוא
דליזלו ולימרו ליה דהאי
ראשונה יצא הקול ילכו בשנה שניה ויודיעוהו לבעל הקרקע ולשנה שלישית יבא וימחה ובגמרא [לט.] מפרש אי בעי ר' יהודה מחאה בפניו או לא
עימו בעיר וכו' לאלתר
אחזיק בשדהו כדי שיבוא
הוה חזקה כראמרינן
וימחה: עד שיהא עמו
ויותר ממהלך שנה אין דרך אדם להרחיק מביתו ולפי ההוה תקנו וטעמא דר' יהודה לא משום דתלת שנין מיזדהר איניש בשטריה אלא כדמפרש
בגמ' (מא.). ריטב"א.
במדינה. באותו מלכות כמו
כדי שיהא כו' וטעמא דחזקה לדידיה דלא שביק איניש דאכלוה לארעיה בלא רשותיה ואפילו שעה אחת ושתיק אלא לכך האריכו שלש שנים
ג. דפשיטא ליה דחזקה
ביהודה ויהודה דשיירות
שפעמים היה המערער רחוק אבל אי הוי המערער בעיר הוי חזקה מיד כדאמרי' לקמן בפירקין [מא.]: גמ' מאי קסבר תנא קמא. דר' יהודה:
שלא בפניו הויא חזקה
מצויות ומצי למימחי
אפי' יהודה וגליל נמי.
ולמשלח ליה על ידייהו
אי קסבר מחאה. שמוחה בעל הקרקע במחזיק אפי' שלא בפניו כגון ששניהם דרין בעיר אחת ומיחה בפני שנים מן השוק שלא בפניו של
רבינו יונה.
דהני שיירות ואי לא מיחה
מחזיק אפי' הכי הויא מחאה דחברך חברא אית ליה ושמע המחזיק בדבר זה והיה לו להזהר בשטרו ומדלא נזהר הפסיד והלכך קתני עד
הוי חזקה א) אי לא
מיחה הואיל דמחאה שלא
שיהא עמו במדינה אחת דכיון ששניהם במדינה אחת הויא מחאה אע"פ שאינם בעיר אחת: אפי' יהודה וגליל נמי. היה ביהודה והחזיק
בפניו הויא מחאה: אפי'
בגליל תיהוי מחאה: ואי קסבר לא הויא מחאה. כדקתני דהיה ביהודה והחזיק בגליל אינה חזקה: אפי' היה ביהודה והחזיק ביהודה.
בעיר
יהודה וגליל נמי (לא) הויא
חזקה ואמאי קתני מתני' עד
אחרת נמי לא תיהוי מחאה ואמאי קתני עד שיהא עמו במדינה: לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה. ומשום הכי קתני עד שיהא עמו
שיהא עמו במדינה:
במדינה. ודקשיא לך אפילו יהודה וגליל נמי תיהוי מחאה מתני' בשעת חירום תיגרות יש בין יהודה וגליל ואין שיירות מצויות מזו לזו ואם ימחה
א) נראה דצ"ל ואי לא מיחה
לא יבא הדבר לאזניו של מחזיק שיזהר בשטרו והלכך לא הויא מחאה וכיון דלא הויא מחאתו של מערער מחאה חזקתו של זה נמי לא
הוי חזקה הואיל דמחאה וכו'.
הוי חזקה דטעמא דחזקה ג' שנים קונה משום דמצי טעין ליה מחזיק אמאי לא מחית בתוך שלש ואילו הכא לא מצי למטען הכי דהא לא
יכול למחות דהא אינה מחאה: ומ"ש יהודה וגליל דנקט. דכיון דבשעת חירום מיירי הוא הדין לכל המלכיות שיש חירום בין זו לזו והכי הוה
ליה למיתני כל הארצות חלוקות לחזקה בשעת חירום. ואית דמפרשי מ"ש יהודה וגליל דנקט כיון דבשעת חירום מוקמת לה מ"ש יהודה
וגליל דלא הויא חזקה אפילו יהודה
ויהודה לא תיהוי חזקה ואין נראה בעיני דאם כן הוה ליה למימר כדלעיל אי הכי אפילו יהודה
ויהודה נמי לא ועוד דהכי מתרץ ר'
אבא בשעת
חירום שנו שיש תגרה בין המלכיות אבל עיירות
של מדינה ומדינה
אין בינותם תגרה:
הא