לח:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דסתם
יהודה וגליל כשעת חירום דמי. ואם תאמר ומאי שנא דגבי
ג)הא קמ"ל. ר' אבא: דסתם
יהודה וגליל. אפי' בשעת שלום: כשעת
פה א ב מיי' פי"א מהל'
א) [לעיל כח: וש"נ], ב) [לקמן
לט.], ג) [שייך לע"א], ד) צ"ל
טוען ונטען הל' ו סמג
חירום דמי. שאין שיירות מצויות מזו לזו. אבל בשאר מלכיות אי איכא
גט אמר בריש גיטין (ד' ד: ושם ד"ה כיון) המביא גט ממדינה
ומדמפרש, ה) צ"ל מארצם.
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
קמו סעיף א: למדינה בארץ ישראל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום
חירום לא הויא חזקה אבל בשעת שלום הויא חזקה דהא שיירות מצויות
דק"ס, ו) גי' רש"א משום,
פו ג ד מיי' פי"ד שם הל'
ז) נ"א לאיפלוגי, ח) [שייך לדף
והאי דקאמר רבי אבא בשעת חירום שנו הכי קאמר יהודה וגליל הרי
כיון דאיכא עולי רגלים משכח שכיחי לקיימו ואפי' בזמן שאין בהמ"ק (ה)
לט.], ט) [צ"ל משכונה
י סמג שם טוש"ע ח"מ
❖
כיון דאיכא בתי דינים דקביעי משכח
הן כשעת חירום של שאר מלכיות:
סי' קמג סעיף ג:
לשכונה],
פז ה ו מיי' פי"א שם הלכה
אין מחזיקין בנכסי בורח. כלומר אם
שכיחי וי"ל דודאי גבי גט מצויין
דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו: אמר
ז סמג שם טוש"ע ח"מ
❖
החזיק אינה חזקה כדמפרש ואזיל
לקיימו אפי' מיהודה לגליל לפי שהאשה
רב יהודה אמר רב אין מחזיקין בנכסי בורח כי
סי' קמו סעיף ד:
הגהות הב"ח
דקסבר מחאה שלא בפניו לא הויא
רגילה לחזר אחר עדי קיום אבל הכא
אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי למחות
(א) גמ' דאמר רב ענן
מחאה וכיון דלא יכול למחות גם זה
אי לאו דשכיחי טובא לעולם לא ישמע
נ"ב גירסת רשב"ם אמר רב
בפניו הוא צריך ורב מאי קמ"ל מחאה שלא
רבינו גרשום
לא יכול להחזיק וכר' יהודה סבירא
מחאתו שאין המחזיק רגיל לחזר אם
ענן: (ב) שם פלניא גזלנא
בפניו לא הויא מחאה והאמר רב מחאה שלא
הוא דקאכיל לה לארעאי:
ומשני האי דקתני יהודה
ליה דאמר במתניתין ילכו ויודיעוהו
מוחה לו ואם לאו הלכך בשיירות דעולי
(ג) רשב"ם ד"ה ומחאה וכו'
וגליל לא הויא מחאה משום
בפניו הויא מחאה רב טעמא דתנא דידן
שנה ויבא לשנה אחרת דמשמע דצריך
רגלים ובתי דינין לא סגי וא"ת והא
רבא הלכתא מחאה שלא
דבשעת חירום הדרכים
קמפרש וליה לא סבירא ליה ואיכא דאמרי
בפניו וכו' דאנוס הוא דאין
שנו ומשום הכי לא הויא
למחות בפניו: כי אמריתה. להא
דאמרי' התם (דף ו.) רב ששת מצריך
לו: (ד) ד"ה אבל וכו' שדה זו
חזקה דאי טעין ליה מחזיק
אמר רב יהודה אמר רב מחזיקים בנכסי בורח
דרב קמיה דשמואל אחר פטירתו של
ט)(מערסא לערסא) ורבא מצריך אפי'
מאחר: (ה) תוס' ד"ה דסתם
אלמלא היית מוחה בתוך
וכו' בית המקדש קיים כיון
רב שבא ללמוד לפני שמואל. רב מת
באותה שכונה ופריך והא רבא הוא
ג' הייתי מזהר בשטרא
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי פשיטא וכי
וכו' וי"ל דודאי גט עדים
דלא מירכס מצי למימר
מקמי שמואל כדאיתא בשחיטת חולין
דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו
למחות בפניו הוא צריך ורב מאי קמ"ל מחאה
מצויין לקיימו וכו' אם מוחה
ליה המערער משום דחרם
ומשני שאני בני מחוזא דניידי אטו מי
(דף צה:) דכל זמן שהיה רב קיים הוה
לו אם לאו הלכך בשכיחות
הדרכים הוא לא הוו שיירות
שלא בפניו הויא מחאה והא אמרה רב חדא
דעולי רגלים: (ו) ד"ה אין
מצויות דאזלי ולימחו לך
נימא דבמחוזא מחאה שלא בפניו לא
שלח לי' ר' יוחנן לקדם רבינו שבבבל כי
וכו' וכי תימא כיון כצ"ל
ולהכי לא מחיתי. ומקשה
זימנא אלא הא קמ"ל א דאפי' מיחה בפני ב'
הוי מחאה ויצטרך לבא לפניו למחות
נח נפשיה דרב שלח לי' לשמואל לקדם
ואות ו' נמחק: (ז) בא"ד
אי הכי מאי שנא יהודה
שאין יכולין לומר לו הויא מחאה דאמר רב
אימא דלעולם לא כצ"ל ואות
וגליל דנקיט דלא הויא
(א)
חבירנו כו': א"ל. שמואל: וכי למחות
וי"ל דלא דמי דכשחותמים על הגט
❖
ד' נמחק:
חזקה אפי' יהודה ויהודה
ענן לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל מיחה
בפניו הוא צריך. בתמיה. אלא לא
במחוזא והולכין להן אין דרך שיצעקו
נמי לא הויא חזקה הואיל
דבשעת חירום הוא ומשני
בפני שני בני אדם שיכולים לומר לו הויא
בעיר אנחנו חתמנו על גט פלוני אבל
צריך למחות בפניו דמחאה שלא בפניו
משום הכי נקט [יהודה
מוסף רש"י
במחאה דרך הליכתם רגילות לומר
הויא מחאה והלכך מחזיקים נמי שלא
מחאה מיחה בפני שני בני אדם שאין יכולין
וגליל] דכשעת חירום דמי
חברך חברא אית ליה.
בפניו דאיבעי ליה למחויי: ומקשה
דלאו שיירות מצויות: אין
פלונימיחה ושומעין אחריםעדשנשמע
א
לומר לו לא הויא מחאה ורב חברך
א) ב
בבית המחזיק: אין מחזיקין בנכסי
ויאמרו זה לזה והדבר בא
מחזיקין בנכסי בורח. דאי
גמר' והאמר רב מחאה שלא בפניו
חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית
לאזניו ואינו יכול לומר אילו
ברח אינש ממלכות ואתא
בורח. בבורח מחמת ממון איירי דאי
הויא מחאה. כדאמר ר' אבא אמר רב
שמעתי הייתי נזהר בראיית
אחר והחזיק בנכסיו לא
ליה אמר רבא הלכתא אין מחזיקין בנכסי
ג
זכותי (לעיל כח:). ומחאה
הויא חזקה. א) והא אמר
מחמת מרדין בהא לא פליג שמואל
לעיל [ע"א] לעולם קסבר מחאה שלא בפניו
שלא בפניו הויא מחאה.
ליה לרב דמ"ש הכי אין
בורח ב) ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי ד)
כדמוכח בסמוך ודוקא בבורח אבל
כו' ומדפריך למילתיה דת"ק איכא
ב
ולא בעינן שישלח שלוחו
מחזיקין דמחאה שלא בפניו
לא קשיא כאן בורח מחמת ממון כאן בורח
למחות בפניו, אלא מכיון
לא הויא מחאה. והא אמר
ד
למימר דסבירא ליה הכי: לטעמא
באיניש דעלמא הויא חזקה שיכול לבא
שמיחה שלא בפניו הויא
ר' אבא בר ממל אמר
מחמת מרדין: היכי דמי מחאה אמר רב זביד
דתנא קמא. פירש רב משום דקשיא
למקום שמחזיק שם ולמחות אבל בורח
ג
מחאה, שהרי יכול הדבר
רב לעיל כדמתרץ מתני'
לבא לאזניו ואפילו לא ידע
דמחאה שלא בפניו הויא
פלניא גזלנא הוא לא הויא מחאה פלניא
רישא לסיפא וליכא לתרצה אלא בכי
אינו רשאי לבא במקום שעומד לא הויא
ה
ו
המחזיק מחאתו של מערער
מחאה ואמאי אין מחזיקין.
האי גוונא: וליה לא סבירא ליה.
מחאה שלא בפניו וסבר לה כר' יהודה
גזלנא הוא דנקיט
לה לארעאי בגזלנותא
לא חיישינן מאחר שמיחה זה
רב לטעמיה דתנא דמתני'
(ב)
❖
כהוגן (לקמן לט.).
אלא כרבי יהודה סבירא ליה: מחזיקין
קאמר. איכא דאמרי כו'
דקתני ויבא לשנה אחרת וימחה משמע
ולמחר
ה"ג כי אמריתה קמיה
בנכסי בורח. דמחאה שלא בפניו
שצריך למחות בפניו וא"ת ודלמא ר'
דשמואל אמר לי פשיטא
הויא מחאה ואיבעי ליה למחויי ומדלא מיחה הפסיד דכיון דשיירות
יהודה נמי לא בעי מחאה בפניו וה"ק ויבא במדינה שהמחזיק בה וימחה
וכי למחויי בפניו הוא צריך
מוסף תוספות
וכיון שהוא יכול למחות
כגון אם הוא ביהודה יבא ביהודה וימחה שאז תשמע מחאתו וכי תימא
מצויות אנן סהדי שנודע לו שאחרים החזיקו בקרקע שלו ולא מצי טעין
א. דדרך בני אדם
בכל מקום שהוא ולא מיחה
וכיון שחזקה נשמעת עד אספמיא גם המחאה תשמע עד אספמיא
לא ידעתי ולפיכך לא מחיתי דכי היכי דמחאה שלא בפניו הויא מחאה
(ו)
כששומע דבר תימה
פשיטא דמחזיקין. ורב מאי
שאדם מחזיק בקרקע
קמ"ל דמחזיקין אי משום
ואי מחאה שלא בפניו הוי מחאה ליתיב אדוכתיה ולימחי הא ליתא דאי
משום דחברך חברא אית ליה ושמע המחזיק מחאתו של זה המערער
שאינו שלו אומרו
דקסבר מחאה שלא בפניו
כל מקום שחזקה נשמעת גם המחאה נשמעת אם כן היכי מוכח לעיל
הכי נמי נודע לו שהחזיק זה בקרקע שלו והוא לא מיחה ולפיכך הפסיד.
לאחרים. תוס' הרא"ש גיטין
הויא מחאה והאי לא מיחה
ד: ב. [ו]קים להו
להכי מחזיקין והא אמרה
דלרבנן מחאה שלא בפניו הויא מחאה אימא דלעולם (ז) דלא הוי מחאה
והאי דנקט בורח לאו דוקא דהוא הדין לכל מרחיקי ארצם ה) אלא אורחא
במילתיה דרב דאפי'
רב חדא זימנא כדאמרינן
והיה ביהודה והחזיק ביהודה הוי חזקה לפי שהיא נשמעת ויבא וימחה
דמילתא נקט שאין דרך בני אדם להחזיק בקרקע של אחרים בגזל אלא
בבורח מחמת ממון
לעיל. אלא הא קמ"ל רב
קאמר. ר"ן. ג. [ו]לא מצי
דאע"ג דמיחה בפני שנים
בקרקע בורח: א"ל פשיטא. דמחזיקין דהא ממתניתין דקתני [ע"א] שלש
לפני המחזיק אבל מיהודה לגליל אין החזקה נשמעת ומשום הכי לא הויא
טעין להכי לא מחינא
שאינן יכולין לומר לו
ארצות לחזקה שמעינן דמחאה שלא בפניו הויא מחאה ואיבעי ליה
חזקה אלא ודאי פשיטא ליה לגמרא דהחזקה נשמעת מרחוק אבל מחאה
משום דמחאתי לא הוי
שאינן עוברי דרכים אפי'
לא ולהכי מוכח לעיל שפיר דסברי רבנן דהויא מחאה שלא בפניו דאי
מחאה ולא הוה ליה
למחויי ומדלא מיחה הפסיד. בגמרת ירושלמי [פ"ג] רב אמר אין חזקה לבורח
הכי הויא מחאה שאם אין
ד
למיתי. רשב"א. ד. עיין
יכולין לומר לו לימרו למאן
לא הויא מחאה אלא צריך לבא לפני המחזיק א"כ מיהודה לגליל תהא
ולא מארץ לארץ ושמואל אמר יש להן חזקה אמר רב נחמן קרא מסייע
תוס' לעיל בסוף עמוד א'
דלימא ליה משום דחברך
חזקה כמו שביהודה יש לו לילך ולמחות מיהודה לגליל נמי ילך לפניו
ליה למר ויתן לה המלך סריס אחד לאמר השב את כל אשר לה ואת כל
ד"ה מחאה.
וכו' אבל אי לא מיח'
כלל (אין) מחזיקין: תרתי.
תבואת השדה מיום עזבה את הארץ ועד עתה (מלכים ב ח): ורב מאי
וימחה וי"ל מדלא תני ר' יהודה אומר ויבא לשנה אחרת וימחה ויודיעהו
בתמי' קאמר כלומר דהני
קמ"ל.
שמע מינה שצריך למחות לפניו. ר"י:
דקאמר מחזיקים בנכסי בורח הא ודאי קמ"ל מחאה שלא
תרי מילי לא מצי קיימי
ולמחר נקיטנא ליה. נראה לר"י דלא צריך למימר נקיטנא ליה
דחדא קשיא לאידך משום
בפניו הויא מחאה והיה לו למחות הלכך חזקה נמי שלא בפניו בלא
דאי אמרינן אין מחזיקין
מחאה הויא חזקה: והא אמרה רב חדא זימנא. דאמר ר' אבא בר
אלא אורחא דמילתא נקט מדלא קאמר רב זביד פלוני
בנכסי בורח משמע משום
דמחאה שלא בפניו לא הויא
גזלנא הוא דאכיל לארעאי בגזלנותא לא הויא מחאה פלוני גזלנא הוא
ממל אמר רב לעיל [ע"א] לעולם מחאה שלא בפניו הויא מחאה כו' ומסתמא
מחאה והדר תני דהויא
הוה שמעינן דכסתם מתני' סבירא ליה מדמפרש לה הכי: אפי' מיחה
דאכיל לארעאי בגזלנותא ולמחר נקיטנא ליה בדינא הויא מחאה:
מחאה. כאן בבורח מחמת
בפני ב' שאין יכולין לומר לו. כגון חיגרין או שהולכין למדינת הים
ממון שמחויב לאנשי העיר
רב
אין צריך לו להחביא עצמו
ומרחיקין מאותו המלכות שדר בה המחזיק אפי' ו) הכי מחזיקין בנכסי בורח דתיהני ליה מחאה כי הך ואע"ג דהנך לא יאמרו לו למחזיק
כל כך והיה יכול למחות
דחברך חברא אית ליה והלכך כיון דהויא מחאה חזקה נמי הויא חזקה. ושמואל שהיה מקשה על דברי רב ואומר פשיטא וכי למחות לפניו
שלא בפניו והויא מחאה
ואי לא מיחה והחזיק אחר
הוא צריך להך רבותא דקאמר רב לא אסיק אדעתיה והלכך פריך שפיר מאי אתא רב לאשמועינן: אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי כו'.
בנכסיו הוי חזקה אבל
אשינוייא דשנינן אליבא דרב אתא לאשמועינן ולמימר דהך רבותא לא סבירא ליה לשמואל כדמפרש ואזיל והוה מתמה פשיטא: הלכתא
ז)
בורח מחמת מרדין שהיה
מורד ומחויב למלכות
אין מחזיקין בנכסי בורח. דמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה וכיון דלא מצי מערער למחויי מחזיק נמי לא מצי אחזוקי: ומחאה שלא בפניו הויא
אין מחזיקין בנכסיו
מחאה.
והלכך חזקה שלא בפניו הויא חזקה ומשום הכי מחזיקין בנכסי בורח דהא מצי למחויי ומדלא מיחה הפסיד. והיינו דקפריך גמרא תרתי
משום דאי הוה מוחה
יוודע למלכות היכן הוא
בתמיה משום דקשיא רישא לסיפא. ומשני לא קשיא כאן בבורח מחמת ממון פסיק רבא הלכתא (ג) שלא בפניו הויא מחאה משום דמצי למחויי
ויבקשוהו עד שימצאוהו
וכל מקום שזה יכול למחות חזקתו של חבירו בנכסיו הויא חזקה הואיל ולא מיחה דכיון דמחמת חוב ממון הוא בורח אין זה בורח אלא
ויהא מסוכן בגופו ומשום
לאישתמוטי בעלמא עד דהוה ליה ופרע ואינו ירא למחות דכיון דאנוס הוא ואין לו מה לפרוע אין רודפין אחריו ואם נודע מקומו
א) נראה דצ"ל ופרכינן דרב
שברח שם אינו חושש: כאן בבורח מחמת מרדין. מחמת רציחת נפשות ירא למחות פן יודע מקום תחנותו וירדוף גואל הדם אחריו כי
מאי קמ"ל דאין מחזיקין
יחם לבבו והשיגו והרגו ובדידיה קפסיק רבא דאין מחזיקין בנכסי בורח והכי הלכתא: מרדין. לשון רציחה בלשון פרס כדאמרינן בהגוזל
משום דמחאה שלא בפניו.
ומאכיל (ב"ק דף קיז.) השתא פרסאי דקפדי אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין: היכי דמי מחאה. אמחאה שלא בפניו קאי דפסיקנא לעיל
דהויא מחאה: אמר רב זביד. אמר לסהדי פלניא גזלנא הוא לא הויא מחאה שאפילו אם יאמרו עדים לשון זה למחזיק לא אתי לאזדהורי
בשטריה דהא לא ידע אמאי קרי ליה גזלן שיזהר בשטרו: אבל אמר לו פלניא גזלנא הוא דקאכיל לארעאי בגזלנותא. שהרי לא מכרתיה
לו דהשתא הוה ליה לאיזדהורי בשטר מכירת שדה (ד) זה מאחר שערער זה עליו והלכך הויא מחאה: ח)ולמחר תבענא ליה בדינא הרי זה מחאה.
ואי