חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
פפא אמר לדידיה לא תימרון לאחריני תימרון. נראה לר"י
ואי לא אמר למחר תבענא ליה בדינא ומפיקנא מיניה אלא פלוני גזלן
פח א ב ג ד מיי' פי"א
א) [לעיל כח: וש"נ],
ב) [שבועות לד: מא: מב.],
מהל' טוען ונטען הל' ו
דקאכיל לארעאי בגזלנותא בלבד הרי הוא כנותן פגם בחבירו ולא
דרב פפא אית ליה שפיר דשמואל דאמר לעיל מיחה בפני בני
ג) [לעיל כח: וש"נ], ד) [לעיל
ופ"ו הלכה ד סמג עשין צה
❖
כמוסר עדות ואינה מחאה כן פר"ח. ל"א שמעתי משמועת רבי יעקב
אדם שאין יכולין לומר לו לא הויא מחאה דהתם מיירי בחולה וזקן
לח:], ה) ערכין טז.,
טוש"ע ח"מ סי' קמו סעיף
ג וסי' עט סעיף יא:
בר יקר ועיקר פלניא גזלנא הוא ואפי' הזכיר על קרקע זה שמחזיק
שלעולם לא ילך למקום שמחזיק שם אבל הכא ילכו למקום המחזיק
פט ה מיי' פי"א מהל'
לאו מחאה היא שהרי לא מיחה מחמת
ויגידו לבני העיר ויאמרו לו והויא
טוען ונטען הל' ח
הגהות הב"ח
מחאה: ליתיב אדוכתיה ולימחי.
עצמו והרי הוא כמי שאמר פלוני
טוש"ע שם סעי' א:
ולמחר תבענא ליה (א) בדינא הויא מחאה
צ ו מיי' פ"ז מהל' דעות
(א) גמ' תבענא ליה לדינא:
❖
מחזיק בקרקעות של אחרים ולפוגמו
תימה אדפריך מר' יהודה לסייעיה
אמר לא תימרו ליה מאי אמר רב זביד הא
(ב) שם מי אמר לכו
הלכה ה סמג לאוין ט:
מתכוין ולא לערער שהרי אינו מזכיר
מרבנן דמוכח לעיל דסברי מחאה
ר' יוחנן: (ג) רשב"ם
קאמר לא תימרו ליה רב פפא אמר א לדידיה
ד"ה לאחריני וכו' דמשמע
שהוא שלו אבל אם פירש דקאכיל
שלא בפניו הויא מחאה א ואור"י דרבא
ליה לא אמרינן אבל:
לא תימרו ליה לאחריני אימרו להו חברך
רבינו גרשום
א)
לארעאי בגזלנותא הרי מיחה מחמת
היה טועה וס"ד דבכל מקום
(ד) ד"ה אמר רב הונא וכו'
חברא אית ליה חברא דחברך חברא אית
שאינה מוטלת עליו (לכחד)
הכי לא מיחה ואין מחזיקין
עצמו והודיע שהקרקע שלו מחזיק
שהחזקה נשמעת גם המחאה נשמעת
תז"מ ונ"ב ס"א לכסויא:
בנכסיו. לא הויא מחאה
ליה אמרו ליה לא אמרינן ליה אמר רב זביד
בעולה והויא מחאה ואע"ג דלא סיים
וכמו שהחזקה (ט) מיהודה לאספמיא
(ה) בא"ד אינו נותן אל
דמילי בעלמ' קאמר אבל
הא קא אמרו ליה לא אמרי' ליה רב פפא אמר
לבו שקיבל עליו לכסות
כי אמר להו למחר אתבעיה
למחר תבענא ליה בדינא ופירוש הוא
ה"נ מחאה ואפילו הכי א"ר יהודה
הדבר והלכך וכו' מהני מילי
בדינא הויא מחאה דקאמר
לדידיה לא אמרי' ליה לאחריני אמרי להו
למאי דקאמר דקאכיל לארעאי
שיבא בפניו וימחה ורבנן סברי אפי'
ב
למחזיק ובין א"ל לא אמרי'
להו דאין דעתו למחול. אי
ליה ובין אמרו לא מפקינן
בגזלנותא: אמר. לעדים לא תימרו
מיהודה לגליל אין החזקה נשמעת
אמר להו לא תימרו ליה
ב
חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא
שותא: (ו) ד"ה אלא וכו'
דמחיתי אמר רב זביד הא
ליה מחאה זו: אמר רב זביד הא
לכך לא הוי חזקה אבל מיהודה ליהודה
אית ליה אמר להו לא תיפוק לכו שותא אמר
באספמיא כדאמרינן לקמן:
קאמר לא תימרו ליה ולא
קאמר כו'. ולא הויא מחאה דהא
נשמעת והוי חזקה עד שיבא בפניו
(ז) ד"ה ויבא לשנה וכו' דוקא
הויא מחאה ומחזיקין. אמר
רב זביד הא קאמר לא תיפוק לכו שותא
ג
קאמר רבי יהודה שיבא:
רב פפא ודאי הוי מחאה
לא אמרו ליה עדים תו: רב פפא
וימחה ולכ"ע שלא בפניו לא הוי
(ח) ד"ה ליתיב וכו' ולומר
דהכי אמר ליה המערער
אמרו ליה לא מפקינן שותא אמר רב פפא הא
אמר. לעולם מחאה הויא דהכי קאמר
מחאה ורב נחמן דאיצטריך לשנויי
לו בתוך ג': (ט) תוס' ד"ה
לעדים לדידיה לא תימרו
קאמרי ליה לא מפקינן שותא רב הונא בריה
ליתיב וכו' וכמו שהחזקה
ליה הא לאחריני אימרו:
להו לעדים לדידיה לא תימרו אבל
עצה טובה קמ"ל ולא שני ליה דלא
❖
נשמעת מיהודה:
אמרו ליה העדים למערער
דרב יהושע אמר כל מילתא דלא רמיא
לאחרים תימרו וכיון שיאמרו לאחרים
מצי למיתב אדוכתיה לפי שהמחאה
ב) ד
לא אמרינן ליה לפלוני
דמחית. אמר רב זביד הא
עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה: אמר
יחזרו אותן אחרים ויאמרו לו דחברך
אינה נשמעת אלא באותה מדינה
ג
קאמרו לא אמרינן ליה ולא
הגהות חו"י
חברא אית ליה כו': אמרו ליה לא
משום דאכתי תקשי ליה אמאי מצריך
רבא אמר רב נחמן מחאה שלא בפניו הויא
הויא מחאה. אמר לעדים לא
א) רשב"ם ד"ה אמרו ליה
אמרינן ליה. לא קאי אהיכא דאמר
רבי יהודה לבא לפניו ילך עד המדינה
תיפוק לכו שותא כלומר לא
מחאה איתיביה רבא לרב נחמן אמר ר'
כו' והכא איירי שצוה אותם
תוציאו דבר מפיכם לשום
❖
להו לא תימרו ליה דהא לרב זביד
שהמחזיק שם וימחה דמדלא קתני
יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא
כצ"ל:
אדם שמחיתי. אמר רב זביד
אפי' שתקו לא הויא מחאה וכל שכן
ויבא לשנה אחרת וימחה ויודיעוהו
הא קא מזהיר דלא תפיקו
באספמיא ויחזיק שנה וילכו ויודיעוהו שנה
שותא ולא הויא מחאה.
הכא היכא שהשיבו כדבריו אלא
משמע שצריך לבא לפניו כדפרישית:
הא דקא מזהיר המערער
מוסף רש"י
ה"ג מכלל דלא סבירא ליה הא
ויבא לשנה אחרת ואי ס"ד מחאה שלא בפניו
מילתא באפי נפשיה היא וקאי אהיכא
הכי לעדים משום דחשב
הויא מחאה למה לי למיתי ליתיב התם
כל מילתא דמתאמרי
בדעתיה אמחה ואזהיר להו
אמר רבא מחאה שלא בפניו.
דאמר להו מחאה גמורה וציום לומר
באפי תלתא. כשהבעלים
דלא לימרו היום ולמחר
אדוכתיה ולימחי התם עצה טובה קמ"ל
לו והם ענוהו לא אמרי' ליה ולא חזר
ולא גר' והא אמר רבא אמר ר"נ:
ג)
אמרוה בפני שלשה המגלה
אוציא עדי מחאה ואגבה
אותה אינו לשון הרע, שזה
הפירות ותיקון הקרקע. ואי
דניתי ונשקול ארעא ופירי מדקא מותיב ליה
ומיחה אחרי כן בפני עדים אחרים:
לית
גילה תחלה דעתו שאם תגלה
אמרי לא מפקינן שותא.
אמר רב זביד הא קאמרי ליה לא
רבא לרב נחמן מכלל דלא סבירא ליה דמחאה שלא בפניו הויא מחאה
אותו אינו חושש, דמידע
הא אמרי' וכו' ולא הויא
ידע דסופה להגלות, דחברך
אמרינן ליה. וכיון שלא יאמרו לו היה
מחאה. אמר רב הונא אפי'
והאמר רבא מחאה שלא בפניו הויא מחאה בתר דשמעה מרב
ד)
חברא אית ליה וזה מגלה
הכי הויא מחאה משום
לו לזה למחות עוד בפני אחרים
לחבירו וזה לחבירו עד שיודע
דכל מלתא דלא רמיא עליה
נחמן סברה אשכחינהו ר' יוסי בר' חנינא לתלמידיו דר' יוחנן אמר להו
❖
שיאמרו לו ואם לא מיחה אחרי כן
(ערכין טז.).
דאינש שאינו מוזהר שלא
מי אמר ר' יוחנן מחאה בכמה ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מחאה
יאמר אומרה ולאו אדעתיה.
(ב)
הפסיד: רב פפא אמר. אין צריך
אמר ר' יהודה לא אמרו
בפני שנים ר' אבהו אמר ר' יוחנן מחאה בפני שלשה לימא בדרבה בר רב
ה
למחות עוד בפני אחרים דמחאה
א) משום שמקום של ר'
מוסף תוספות
הונא קא מיפלגי ה)דאמר רבה בר רב הונא וכל מילתא דמתאמרא באפי תלתא
יהודה הוא רחוק מאספמיא
מעלייתא היא דהכי קאמרו ליה לדידי'
א. דקתני היה בגליל
מהלך שנה להכי משער
לית
לא אמרינן שלא נלך עד מקומו:
והחזיק ביהודה אינה חזקה
בהאי גוונא. מכלל דלא ס"ל
הא יהודה ויהודה הויא
כרב נחמן והא אמר רבא
לאחריני אמרינן כו'. רב פפא קא דייק לא תימרו ליה לא אמרינן ליה דמשמע (ג) לא אמרי' ליה אבל לאחריני אמרי מדלא אמר לא
חזקה אלמא מחאה שלא
לעיל הלכתא מחאה שלא
תימרו: לא תיפוק לכו שותא. לא יצא דבר מפיכם דמשמע לא לו ולא לאחרים: שותא. דיבור כמו שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או
בפניו הויא מחאה. רשב"א.
בפניו הויא מחאה. ומשני
ב. שאם היתה נשמעת
בתר דשמעה מרב נחמן
דאמא (סוכה דף נו:): אמר רב זביד הא קאמר כו'. ואינה מחאה: אמרו ליה לא מפקי' שותא. לא קאי אהיכא דאמר להו לא תפיק לכו
המערער זקוק לבא
הא דקא מתרץ מתני' הכי
שותא דהתם כ"ע לא פליגי דלא הויא מחאה בין אהדרו ליה בין לא אהדרו ליה שום דיבור ומילתא באפי נפשיה הוא (א)וכגון שצוה אותם
ולמחות, רבינו יונה.
סברה כוותיה דרב נחמן
לאמר לו והם אמרו לא מפקינן שותא אמר רב פפא הכא ודאי מודינא דלא הויא מחאה דהא קאמרי כו' דמשמע לא לו ולא לאחרים: אמר
ג. לאו משום דס"ל כרבא
דשלא בפניו הויא מחאה
שהמחאה נשמעת למרחוק
אבל מעיקרא ס"ל דלא
רב הונא בריה דרב יהושע. האי נמי מחאה הויא דכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש שאינה מוטלת עליו (ד) לברר וגם אינו מפסיד אם
כמו החזקה [אלא]. שיטמ"ק
הויא מחאה ומש"ה הוה
אומר אם לא אומרה אמר לה לבני אדם ולאו אדעתיה כלומר אינו נותן אל לבו שקיבל הדבר עליו לכסותו והלכך אינו צריך למחות בפני
(ה)
בשם תוס' הרא"ש.
מותיב ליה הכי: בכמה.
בני אדם. כל מלתא של
אחרים שהרי מיחה בפני בני אדם שיכולין לומר לו. והלכתא בין אמר הממחה לא תימרו ליה מידי מהני מילי למחזיק ובין אמרו לא מפקינן
גנאי דמתאמרא באפי תלתא
שותא בכולהו הויא מחאה בר מדאמר להו הממחה דלא תיפוק לכו שותא דלא הויא מחאה וכן פסק ר"ח: ה"ג אמר רבא אמר רב נחמן
ואזלי הני תלתא ומשתעי
לה לאחריני לית בה משום
מחאה כו'. ואע"ג דאותביה רבא לרב נחמן שיטת גמרא היא בהרבה מקומות כן. והכי פי' כי שמעה רבא מרב נחמן להך מילתא דאמרינן
לישנא בישא והא נמי דבר
בה אמר רבא אמר רב נחמן איתיביה הך תיובתא ורב אשי שסידר גמרא הוא דקאמר אמר רבא אמר רב נחמן וגם מפרש הקושיא אחרי כן
גנאי הוה דקאמר להו פלוני
גזלנא הוא ב) מתאמרא
שהקשהו: מחאה שלא בפניו הויא מחאה. ולא בעינן שישלח שלוחו למחות בפניו אלא מכיון שמיחה שלא בפניו הויא מחאה שהרי יכול הדבר
באפי תרי והני תרי אמרי לה
לבא לאזניו ואפי' לא ידע המחזיק מחאתו של מערער לא חיישינן מאחר שמיחה זה כהוגן: איתיביה רבא לר"נ אמר רבי יהודה כו'. ואי
לאחרינא אית ביה משום
קשיא אדפריך מסיפא לסייע מרישא דהא אוקימנא מחאה שלא בפניו הויא מחאה איכא למימר דרבא מוקי לה לרישא במילי אוחרי: אלא כדי
לישנא בישא:
שיהא כו'. טעמא דרבי יהודה לאו משום דתלת שנין מיזדהר איניש בשטריה אלא כדמפרש כדי שיהא כו' וטעמא דחזקה לדידיה משום דלא
א) צ"ל לא אמרו וכו' אלא כדי
שביק איניש דאכלי ארעיה בלא רשותו אפי' שעה אחת ושתיק אלא לכך האריכו שלש שנים שפעמים שהמערער רחוק מהלך שנה ולא
שיהא באספמיא וכו' משום
שמקום וכו'. ב) נראה דצ"ל
יבא ערעור שלו לאזניו עד ג' שנים ולאיפלוגי את"ק אתא דלא חיישינן לשעת חירום וחזקה בפניו מיד הויא חזקה הואיל ולא מיחה מיד
ואי מתאמרא וכו'.
מדתלי טעמא באספמיא (ו) לקמן בפרקין [מא.]: ויבא לשנה אחרת. קס"ד דרבא דוקא קאמר (ז) שיבא המערער עצמו וימחה בסוף ג' בפניו של
מחזיק אלמא מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה והלכך חזקה שלא בפניו לא תיהוי חזקה. ואע"ג דלרבי יהודה הויא חזקה בהכי לא
סבירא ליה כרבי יהודה דר' יהודה מצריכו לילך ולערער ולרבא לא נצריכנו אלא מתוך שאינו יכול למחות באספמיא גם המחזיק לא יכול
להחזיק: ואי ס"ד. דאין צריך לשלוח שליח ולמחות בפניו בעדים אלא ימחה במקום שהוא שם ואם יבא הדבר לאזניו יבא למה ליה למיתי
עד מקום המחזיק או לשלח שלוחו למחות בפניו: ליתיב אדוכתיה. באספמיא ולימחי בפני עדים שהרי יכולין לבא ולומר לו (ח) בסוף ג'
אם ירצו: ומשני עצה טובה קמ"ל דנייתי. הוא עצמו ונשקול קרקע ופירותיו מיד המחזיק שאם ימחה במקומו ולא ילך ויוציא עכשיו מידו
הפירות שאכל המחזיק יוציא ממנו בטורח דקשה גזל הנאכל [חולין פט.]. ומיהו לאו דוקא מצריך ליה רבי יהודה לבא אלא הכי קאמר לא אמרו
דצריך ג' שנים אלא כדי שאם יהיה המערער באספמיא ומשהחזיק זה יצא הקול ויודיעוהו בשנה שניה וימחה בתחלת שלש ויוכל הדבר לבא
לאזניו של מחזיק בסוף שנה שלישית ואז יש הנאה למערער שאם ירצה הוא עצמו לבא בסוף שלש ויקח קרקע ופירות מעכשיו בלא דין
ודברים: והא אמר רבא מחאה שלא בפניו הויא מחאה. לעיל [לח:] פסק רבא הלכתא הכי: ומשני בתר דשמעיה מרב נחמן. ותירץ לו
תשובה שהשיבהו פסק רבא הכי: ה"ג מי שמיע לכו מרבי יוחנן מחאה בכמה. בפני כמה בני אדם: כל מילתא. של גנאי: דמתאמרא באפי תלתא
לית בה משום לישנא בישא. אם יחזרו ויאמרו לזה כך אמר פלוני עליך. וטעמא כדמפרש בערכין ביש בערכין [טז.] מ"ט חברך חברא אית ליה ואמר
אביי התם [טו:] דכל מילתא דעבידא לאיגלויי לית בה משום לישנא בישא. והלכך גבי מחאה נמי מילתא דעבידא לאיגלויי בעינן כדי שיזהר המחזיק
בשטרו ולהכי פליגי מ"ד בפני שנים
לית ליה דרבה בר רב הונא
דבעי
תלתא דהא אפי' בתרי
עבידא לאיגלויי והויא מחאה בפני שנים
ולענין