לט:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
נר מצוה
רבינו גרשום
לית
בה משום לישנא בישא. דקלא אית לה וסופו שידע אע"ג
ולענין לשון הרע לית בה משום לישנא בישא היכא דמתאמרא קמי
צא א מיי' פי"א מהל'
מאן דאמר בפני שנים הויא
טוען ונטען הלכה ח
תרי: ומ"ד בפני ג' אית ליה דרבה בר רב הונא. דבג' הוי גלויי
דמלוה ע"פ אפי' בכמה עדים אינו גובה מן הלקוחות וטעמא
מחאה לית ליה דרבה בר רב
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
הונא דודאי אם מספרין הני
משום דלית ליה קלא כדאמר לקמן (דף מב.) דהתם הוי טעמא משום
מילתא ולא בתרי הלכך בפני ב' לא הויא מחאה דלא עבידא לאיגלויי.
סי' קמו סעי' ה:
❖
שנים למחזיק דמיחה
צב ב טוש"ע שם סעיף ז:
דמאן דיזיף בצינעא יזיף ועוד דהתם אין יודעין מי יקח שיגידו לו
כן נראה שיטה זו בעיני ועיקר. (הגה"ה. תמיה לי אמאי לא אמר נמי
המערער אין לשון הרע
פלוני חייב אבל מאן דידע מחאה
לימא בדאביי קמיפלגי ושמא משום
בכך. ומאן דאמר בפני ג'
אית ליה דרבה דודאי ג' אין
יאמר למחזיק:
דלא מצי גמרא לאוקמי כדברי הכל
לית בה משום לישנא בישא מ"ד בפני שנים
הגהות הב"ח
בהם משום לשון הרע אבל
לית בה משום לישנא בישא. פירוש
כדמוקי דרבה בר רב הונא כדמסיק
שנים אם מיחה בפניהם אין
לית ליה דרבה בר רב הונא ומ"ד בפני ג' אית
(א) גמ' הויא ליה מחיתא
מספרים בשמו משום
למילתיה לא דכ"ע אית להו דרבה
לאותו שאומר לפני ג' דבפרק
למחויי: (ב) רשב"ם ד"ה לא
א
ליה דרבה בר רב הונא לא דכולי עלמא אית
דלשון הרע הן מספרין:
דכ"ע וכו' קסבר מחאה שלא
בר רב הונא כו'. ע"כ). ולקמן נמי
יש בערכין (ערכין דף טו:) מייתי עלה
מאן דאמר בפני שנים הויא
בפניו לא הויא מחאה וכיון:
להו דרבה בר רב הונא והכא בהא קא
מחאה א) ודאי בפניו
מוכח דמאן דבעי גלויי מילתא במחאה
הא דא"ר יוסי מעולם לא אמרתי דבר
(ג) ד"ה איבעית אימא וכו'
דמחזיק עצמו סגי בשנים
מיפלגי מ"ד בפני שנים קסבר מחאה שלא
כדאוקימנא
מתני'
בעי שלשה והכי הויא מסקנא
וחזרתי לאחורי פי' שלא היה חושש
משום דמחאה שלא בפניו
וכדפסקינן הלכתא וכו':
מ"ד
בפניו לא הויא מחאה ומ"ד בפני ג' קסבר
לא הויא מחאה ובפניו
בפני ב'
דשמעתא. וכל רבותינו מפרשים דגבי
אם ישמעו בעלים:
(ד) ד"ה והכא כו' שמא אלו
בעינן מחאה אבל אי אמרינן
מעצמן: (ה) ד"ה לשנה וכו'
מחאה שלא בפניו הויא מחאה אי בעית
קסבר מחאה שלא בפניו לא הוי
מחאה נמי לשון הרע איכא דקאמר
דמחאה שלא בפניו (לא)
ואם מיחה שנה ראשונה וכו'
מחאה. תימה להאי לישנא דרבא
הויא מחאה לא סגי בשנים
אימא דכ"ע מחאה שלא בפניו הויא מחאה
פלניא גזלנא הוא והלכך לרבה בר
להזהר עוד בשטרו: (ו) ד"ה
משום דאית בה לישנא
ה"ג אמר ר"ל כו' בסוף כל
רב הונא אי מתאמרא קמי תרי לא
קאמר לקמן מחאה בפני ב' ולעיל פסק
והכא בהא קמיפלגי מ"ד בפני ב' סבר סהדותא
בישא ולא משתעו ומאן
ג' כדי: (ז) תוס' ד"ה כיון
הוי מחאה משום דאית בה משום
רבא מחאה שלא בפניו הויא מחאה:
דאמר בפני ג' צריך למחות
בעינן ומאן דאמר בפני ג' קסבר גלויי מילתא
וכו' פ"ה עד סוף כל ג' וג'
סהדותא בעינן. ואי לאו משום
קסבר דאפי' מחאה שלא
לישנא בישא ולא יאמרו לו למחזיק
שנים: (ח) ד"ה וצריך וכו'
בעינן גידל בר מניומי הוה ליה (א) מחויאתה
בפניו הויא מחאה ומשום
ונראה דכההיא הלכתא. נ"ב
ולאו מילתא היא דלא דמי ללשון
סהדותא הוה סגי
הכי צריך ג' דכל מלתא
ובאשר"י פ"ג סימן ח' חולק
למחויי אשכחינהו לרב הונא ולחייא בר רב
דמתאמרא באפי תלתא לית
הרע כלל דעיקר מחאה היינו משום
בחד דחברך חברא אית ליה ואע"פ
על זה ומתרץ דל"ק מידי
❖
בה משום לישנא בישא הא
ולרב חלקיה בר טובי דהוו יתבי ומחה קמייהו
מההיא דלעיל:
דבעינן שיבא הדבר לאזניו של מחזיק
שלשון הרע אין נשמע היינו לפי
בתרי אית בה [לישנא
לשנה הדר אתא למחויי אמרו ליה לא צריכת
בישא]: סהדותא בעינן
ומצוה היא לומר לו כדי שיזהר בשטרו
שמעלימין אותו מבני אדם ומ"ד בפני
ובתרי סגי במקבלי עדות.
הכי אמר רב כיון שמיחה שנה ראשונה שוב
מוסף תוספות
ולכך תקנו למערער שימחה בפני
ג' בעי גלויי מילתא כמו בלה"ר :
ב
גלויי מלתא בעינן לפרסם
כיון
וגלוי מלתא לא סגי בפחות
שמיחה שנה ראשונה שוב אין
עדים כדי שיוציאו את הקול תדע
אינו צריך למחות ואיכא דאמרי אמר ליה חייא
א. כגון בדבר שיש
מג': גידל בר מניומי הוה
צריך למחות. פ"ה עד סוף
לשמוע בו ב' פנים,
דהיכא דאמר להו לא תפיק לכו
(ז)
בר רב כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אין
ליה מחיתא למחויי שהיה
[ו]מאחר שאמר בפרהסיא,
שותא לא הויא מחאה [ע"א]: לא דכ"ע
ג' שנים וא"ת מתני' היא דקתני עד
אחד מחזיק בנכסיו והיה
צריך למחות אר"ל משום בר קפרא וצריך
אין לדונו שאמר לגנות,
מוחה: צריך למחות
אית להו דרבה בר רב הונא. דכל
כדי שיחזיק שנה ויודיעוהו שנה ויבא
אבל וודאי בדבר של גנות,
למחזיק בסוף כל ג' וג'
למחות בסוף כל ג' וג' תהי בה רבי יוחנן
כ"ש שיש בו לישנא
לשנה אחרת וימחה אלמא דאין צריך
גלויי מילתא לא הוי בפחות מג' ואי
שנים שאם לא ימחה בסוף
בישא. רבינו יונה. ועי"ש
וכי גזלן יש לו חזקה גזלן ס"ד אלא כגזלן
כל ג' יכול המחזיק לומר
למחות רק פעם אחת תוך ג' שנים
הוה בעינא גלויי מילתא במחאה היה
באריכות. ב. כלומר שיהא
אחרי שמחית מכרת לי וכבר
יש לו חזקה אמר רבא הלכתא צריך
הדבר מפורסם לכל.
א
וי"ל דאי ממתניתין ה"א דאין צריך
צריך למחות בפני שלשה. אבל בהכי
החזקתי בה ג' שנין. תהי בה
רשב"א. ג. [ד]הוי ליה
ר' יוחנן אמאי צריך למחות
למחות בסוף כל ג' וג' תני בר קפרא ערער
כי אם מחאה אחת בסוף ג' אבל
פליגי דמ"ד בפני שנים קסבר (ב)
ב
כהיכא דאיכא עדים וראה
בסוף כל ג' וכי גזלן יש לו
במטלטלים דשוב אין לו
חזר וערער חזר וערער אם מחמת טענה
אם מיחה בתחלת ג' ושוב לא מיחה
שלא בפניו לא הויא מחאה דכיון דאין
חזקה כלומר מאחר שאמר
חזקה כדאמרינן לקמן
אני קניתיה ממך אחר
בכל אותן ג' ס"ד דמודה שהיא שלו
מחאה אלא בפניו די לו בשני עדים
ראשונה ערער אין לו חזקה ואם לאו יש לו
בשמעתא דאומנין. ר"ן.
שמחיתה מכלל דמודי
ד. דעיקר המחאה מאי
ואין לפרש דאין צריך למחות עד
שיעידו שמיחה בו וכיון דמיחה בפניו
חזקה אמר רבא א"ר נחמן מחאה בפני שנים
דקודם לכן באת לידו
היא למחר תבענא ליה
עולם דא"כ פליגי אדר"ל והוה ליה
אין לך גלויי מילתא גדול מזה שהרי
בגזלנות וכי גזלן יש לו
בדינא, וכיון דעברו שלש
ואין
למימר ר"ל אמר: וצריך למחות
חזקה כיון שגזלן הוא אע"פ
ודאי ידע המחזיק שמיחה בו זה ויזהר
שנים אחרי המחאה ולא
שהחזיק בה כמה שנים אין
תבעיה בדינא, ומימחא
בסוף כל ג'. אין לפרש דטעמא שלא יאמר לקחתי אחר המחאה
בשטרו ומ"ד בפני ג' קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה והלכך
חזקתו חזקה ומקשי' גזלן
נמי לא מחי, מתייאש
ס"ד והא לאו גזלן הוא דהא
כדפ"ה כיון דעל כרחו מודה דמעיקרא קודם מחאה לא בתורת מכירה
היכא דמיחה שלא בפניו צריך ג' משום גלויי מילתא דכיון דידעי ג'
מתביעתו ולא מיזדהר
קא טעין דזבנה ניהליה
בשטרא ותולה מחאתו
כאילו כל העולם יודעין: איבעית אימא דכ"ע מחאה שלא בפניו הויא
נחת בה אין נאמן לומר אחרי כן קניתי ועוד דא"כ שפיר קרי ליה
ג
ובתורת מכירה אתאי לידיה
בדברי הבל. רא"ש סימן ח'.
ולאו גזלן הוא אלא פריך
מחאה. (ג) כדאוקי מתני' וכדפסק הלכתא [לח:] וכ"ע כרבה בר רב הונא
גזלן אלא טעמא כדפ"ה משום דתלת שנין מזדהר איניש בשטריה
ועיי"ש.
הכי וכי כגזלן יש לו חזקה
סבירא להו דאין גלויי מילתא במחאה שלא בפניו אלא בג': והכא
אחר המחאה ותו לא ולהאי טעמא הא דאמר לעיל (דף לא.) אבל
ד
האי דכגזלן דמי דטוען שיש
לו חזקה שקנאה ממנו אחרי
בהא קמיפלגי מ"ד בפני שנים קסבר סהדותא בעינן. ודי לנו בשני
אכלה שית שנין אין לך מחאה גדולה מזו פליגא אהך דהכא דקאמר
מחאתו ולא קודם וכי מי
דצריך למחות כל ג' (ח) ונראה דכההיא הלכתא דסתמא דגמרא קאמר
עדים שיעידו שמיחה זה בתוך ג' ואם יבא הדבר לאזניו יבא דמאחר
שהוא כגזלן יש לו חזקה ב)
לה ולא כמו שפסק ר"ח דהלכה כבר קפרא: מחאה בפני שנים
בתר דקאמר אלא ודאי אין
שיוכל לבא לאזניו של מחזיק בשום ענין בעולם הויא מחאה דלא חייש
לו חזקה ואמאי צריך
ואין צריך לומר כתובו. ואם תאמר ומה מועיל הכתיבה והא לא חשיב
אלא שלא יתרה בהם לכסות הדבר דכיון דלישנא בישא ליכא במחאה
למחות בסוף כל שלש:
שטר אם לא נעשה מדעת מי שהוא חובתו כגון שטר מכר
שמא אלו עצמן ילכו ויגידו למחזיק או יאמרו לאחרים שיאמרו לו:
ערער בשנה ראשונה וחזר
(ד)
וערער בשניה וחזר וערער
גלויי מילתא בעינן. שידע כל העולם וכיון דנודע לג' כאילו נודע כבר
מדעת
בשלישית אם מחמת טענה
למחזיק דמי דמסתמא ידע במחאה זו אבל בשנים מסתמא לא ידע: מחויאתה למחויי. שהיה אחד מחזיק בנכסיו והיה רוצה למחות ומיחה
ראשונה היו כל ג' ערעורין
שלא שנה דברו אין לו
קמייהו בפני שלשתן. וה"ה לפני שנים כדאמר רבא לקמן מחאה בפני ב' ואין צריך לומר כתובו אלא הכי הוה עובדא וכן פסק ר"ח דמחאה
חזקה למחזיק ואם לאו
בפני שנים: לשנה אחרת אתא.
פעם שניה ומיחה קמייהו. ס"ל דכל שנה ושנה צריך למחות ואם מיחה (ה) פעם ראשונה ושניה
ששנה המערער דבריו
שאמר פעם אחת שלי היתה
ולא מיחה בשנה שלישית איגלאי מילתא דשלא כדין מיחה ראשונה ושניה ולסוף שנה שלישית זו הויא חזקה ולא צריך להזהר
אני קניתיה ושוב אמר של
בשטרו: לא צריכת. למחות כל שנה ושנה. אבל פעם אחת מיהא צריך למחות בכל ג' וג' כדלקמן שלא יהו ג' שנים רצופים בלא
אבותי היתה אין בדבריו
כלום ויש לו חזקה למחזיק.
מחאה ומיהו אינהו לא איירי בהכי מידי אלא למעוטי ג' מחאות בתוך ג' שנים באו דדי בשנה ראשונה ושוב אין צריך למחות בכל
הג' שנים: ה"ג אמר ר"ל משום בר קפרא וצריך למחות בסוף כל ג' וג'. דאע"ג דמשמיחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות
ה"מ בהנהו ג' אבל בסוף ג' צריך למחות עדיין דלא נהוי תלת שנין בלא מחאה דתלת שנין מיזדהר איניש בשטריה אחר המחאה
א) צ"ל הוי מחאה ס"ל דבפניו
דמחזיק עצמו בעינן מחאה
טפי לא מיזדהר. והכי הלכתא ואע"ג דתהי בה רבי יוחנן תמיה היה אבל ירא היה לחלוק על בר קפרא וגם ר"ח פסק כן. וי"מ
ושלא בפניו לא הויא מחאה
טעמא דצריך למחות בסוף (ו) ג' כדי שלא יטעון לאחר המחאה מכרת לי ולא נהירא דכיון דעל כרחו מודי דמעיקרא לאו בתורת מכירה
ולפיכך סגי בשנים אבל אי
אמרינן דמחאה שלא בפניו
נחת בה אינו נאמן לומר אחרי כן החזקתי בה בתורת מכירה: תהי. מחשב ומקשה בה: וכי גזלן יש לו חזקה. כלומר אמאי צריך למחות
הויא מחאה לא סגי בשנים
בסוף כל ג' והלא משמיחה המערער שנה ראשונה והוציא קול על זה שהוא גזלן היה לו להזהר בשטרו כל הימים עד שירד עם זה לדין או עד
וכו'. ב) נראה דצ"ל יש לו
חזקה לטעון דקנאה בתר
שיראה את שטרו אחר המחאה לב"ד ומדלא נזהר בשטרו יפסיד דאיכא למימר גזלן הוא והיינו דקפריך גזלן ס"ד הא קטעין שטר היה לי קודם
המחאה אלא ודאי וכו'.
המחאה ואבד ומספיקא הוא דאנן מפסידין אותו את הקרקע לפי שלא נזהר בשטרו אלא אימא כגזלן וכדפרישית: ערער וחזר וערער.
בסוף כל ג' וג'. בר קפרא לטעמיה דאמר צריך למחות בסוף כל ג' וג' הילכך מנהג הוא לערער הרבה פעמים: ערער. מיחה בפני עדים:
אם מחמת טענה ראשונה ערער. דבכולהו מחאות טעין קאכיל לארעאי בגזלנותא הרי זו מחאה והלכך אין לו חזקה למחזיק. אבל אם במחאה
ראשונה הזכיר שבגזלנות ירד אל שדה זו ובמחאה שניה הזכיר כי משכנתא בידו ואני מוסר לכם עדות זו כדי שלא יחזיק בה ויאמר
מכורה היא בידי כיון ששינה בטענתו אינה מחאה ונתקיימה החזקה ביד המחזיק. וה"ה למוחה ג' מחאות בתוך שלש שנים משני טענות
המכחישות זו את זו דאין כאן מחאה כלל לא ראשונה ולא אחרונה והויא חזקה לסוף ג' דכיון דמיחה מחאה אחרת בשנה שניה שמכחשת
מחאה של שנה ראשונה מודה הוא דההיא מחאה שלא כדין הוה והודאת בעל דין כמאה עדים דמי ובטלה לה לההיא מחאה קמייתא וכ"ש
זו שניה דהוחזק כפרן וכמי שלא מיחה בתוך ג' כלל דמי: ה"ג בפי' ר"ח מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו. אלא כותבים לו העדים שטר
מחאה למערער להיות בידו לעדות שמיחה בתוך ג' ואע"פ שלא צוה
אותם דזכין לו לאדם שלא בפניו ושלא ברשותו דמסתמא ניחא ליה:
וכן