מ:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו תיתבו כו'. אהך
דלא כתיב בה אנן עדים ידעינן באונסא דפלניא. שאונס גמור יש
ק א מיי' פ"י מהל' מכירה
א) ב"מ עב., ב) [ברכות ט.
וש"נ], ג) [דף מז: מח: וע"ש
הל' ב סמג עשין פב
גירסא קשה לר"י מאי קבעי מאי בינייהו הא בהדיא
לו ומכירין אנו איזה אונס. אי לא כתב בה הכי אלא סתמא כתבו
❖
טוש"ע ח"מ סי' רה סעיף
בפי' הרשב"ם],
פלוני אמר לנו שנאנס: מודעא דמאי אי. במודעא דמסר אגיטא
חולקין בסתמא א ועוד דפסקינן לקמן הלכתא דחיישינן בסתמא וא"כ
א:
קא ב מיי' שם הל' ג ופ"ו
היכי מגבינן כולהו מתנתא כיון דאינו
אומר לסהדי כתבו בשוקי
ואמתנה לא צריך כולי האי אלא כיון דמודע לסהדי דהאי גיטא שאני
מהל' גירושין הל' כ
גליון הש"ס
(ח) ברייתא ומיהו לפי שנוהגים עתה
נותן לאשתי אנוס אני בו ולא ברצון
ופ"ה מהל' זכייה הלכה ד
רשב"ם ד"ה גילוי מלתא
לכתוב בשטרי מתנה ואמר לנו
נפשי עשיתי לפיכך דעו שאני
סמג שם וסי' נ טוש"ע שם
דלא כתיב בה אנן ידעינן ביה באונסא
(ג)
א
סעי' ב וסי' רמב סעי' א
בסה"ד אא"כ ביטל אחר
מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא
מבטלו בפניכם וכן המתנה שאני מקנה
דפלניא לאו מודעא היא מודעא דמאי אי
וטוש"ע אה"ע סי' קלד סעי'
כתיבה. עי' גיטין דף לב
ב
הלכך כי אמר להו נמי סתמא דעתו
לפלוני אנוס אני ואיני מקנה אותה
א:
ע"ב ובתוס' שם ד"ה (הכא)
דגיטא ודמתנתא גלויי מילתא בעלמא היא
❖
קב ג ד מיי' פ"י מהל'
[התם]:
לומר כמו שכותבים בשטרות ובימי
ברצוני תהא מבוטלת אע"ג דלא ידעי
ואי דזביני והאמר רבא לא כתבינן מודעא
מכירה הל' ד סמג עשין
האמוראים לא היו נוהגים לכתוב כך
סהדי אונסא דיליה הרי גט והמתנה
פב טוש"ע ח"מ סי' רה
אזביני לעולם דזביני מודי רבא היכא דאניס
ג
סעיף ז:
הגהות הב"ח
בטלין: גלוי מילתא בעלמא היא.
לכך היה צריך לומר להם בפירוש
קג ה מיי' פ"ה מהל' זכייה
וכמעשה דפרדיסא א) ד דההוא גברא דמשכין
כתבו בשוקא כו' ור"ח גריס דאמר
כלומר הרבה בני אדם יוכלו לידע
(א) גמ' אמר ליה אי מזבנת:
הל' א ב ופ"ט שם הל'
(ב) שם הוינא לך לאיתתא
פרדיסא לחבריה לתלת שנין בתר דאכלה
ב סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
להו לא תיתבו בשוקא ברא וקרי ליה
אונסו דכיון דאינו מקבל ממון במתנה
ואי לא: (ג) רשב"ם ד"ה
סי' רמב סעי' ג ד ה:
תלת שני חזקה אמר אי מזבנת לי
סתמא שאינו אומר להם להטמין עצמו
ובגט זה שנותן אם איתא דניחא
קד ו ז מיי' שם פ"ה הלכה
(א)
מודעא וכו' ולא ברצון נפשי
אני נותן לה זה הגט
ה סמג שם טוש"ע שם
ואומר שלא לפרסם והיינו סתמא
ליה ליתנה מדעתו למה לו למסור
(ט)
מוטב ואי לא כבישנא לשטר משכנתא
לפיכך דעו וכו' בטלין דגלויי
סעי' ט וס"י:
מודעא ואי לא ניחא לו ליתן למה לו
כלומר לא פרסם ולא הטמינם ב אבל
ואמינא
לקוחה היא בידי כה"ג כתבינן
קה ח ט מיי' שם והל' ג
מילתא וכו' בגט זה ובמתנה
❖
ליתן גט ומתנה אלא ודאי נאנס
כתובו לא חשיב סתמא וכשר לפר"ח
זו וכו' אשלם לו מעותיו
טוש"ע שם ובסעיף ח:
מודעא: אמר רב יהודה האי מתנתא
וכו' ולא יצטרך לכתוב
בגט ובמתנה זו הלכך אין צריך
ולפיכך מה שנהגו לכתוב בשטרות
כצ"ל והד"א: (ד) ד"ה
טמירתא
לא מגבינן בה היכי דמי מתנתא
לפרש אונסו דלא דמי לזביני דהתם
מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא
גלויי מילתא כצ"ל ואות
רבינו גרשום
טמירתא אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי
ד' נמחק: (ה) ד"ה לא
צריך לפרש דאיכא למימר סתם מוכר
אינו אלא לשופרא דשטרא ומיהו
כתבינן וכו' לקמן בפירקין
דלא כתיב בה. עדים
זילו אטמורו וכתבו ליה ואיכא דאמרי
לא ברצונו מוכר אלא משום חסרון
לישנא דסתמא לא משמע הכי:
אמר רבא הלכתא וכו' ואין
גופייהו ידעו באונסיה לא
כאן אונס בזה השדה שהרי
מודעא היא: מודעא דמאי.
אמר רב יוסף דלא אמר להו תיתבו
מעות והלכך איכא למימר דמסר
שלא
ה
מדעתו בירר: (ו) ד"ה ומשני
צריכה למכתב בה ידעינן
מודעא דקסבר היום ולמחר כשיהיו
בשוקא ובבריתא ותכתבו ליה מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא אמר
מודה וכו' דאניס בכה"ג
באונסיה אי דגט או
וכו' ואין בלבו וכו' והכא
לי מעות מפיקנא מודעא ותבענא ליה
דמתנה שמכריחין אותו
רבא והויא מודעא לחברתה אמר רב פפא הא דרבא לאו בפירוש איתמר
ב)
הוא דאמרי: (ז) ד"ה האי
ליתן הכא לא צריך
לדינא ויחזור קרקע שלי ואני אשלם
אלא מכללא איתמר ו דההוא גברא דאזל לקדושי אתתא אמרה ליה אי
עובדא וכו' לגוזלו פרדס
למכתב ידעינן באונסיה
מעותיו אבל הכא אם ברצון נפשו נותן
שלו בטענותיו וכו' המודעא
דהאי גלוי מלתא בעלמא
כתבת לי כולהו נכסיך הוינא לך ואי לא לא הוינא לך אזל כתביה לה
שלפניו המבטלתו והוא לא
(ב)
דכיון שכפאוהו ועל כרחו
גט ומתנה בלא אונס למה כותב
יתן אל לבו: (ח) תוס'
נתן משום דאינו מקבל
לכולהו נכסי אתא בריה קשישא א"ל וההוא גברא מה תהוי עליה אמר
מודעא בחנם לא יתן גט ולא איצטריך
ד"ה איכא וכו' בשוקי
כלום אלא נותן: ואי מודעא
להו לסהדי זילו אטמורו בעבר ימינא וכתבו ליה אתו לקמיה דרבא אמר
וברייתא ומיהו יש לומר
דזביני. שכפאוהו למכור
לכתוב מודעא אלא ודאי אנוס הוא.
לפי שנוהגים וכו' ואמר לנו
אמרת דצריכי למיכתב
להו לא מר קנה ולא מר קנה
מאן דחזא סבר משום דהויא מודעא
ומשום הכי תקינו בגיטין דלא למיכתב
ז
שטר מתנה: (ט) בא"ד
ידעי' באונסיה: והאמר
והיינו סתמא דלא פי' לא
רבא לא כתבי' מודעא
לחברתה ולא היא התם מוכחא
מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה
גיטא עד שיבטל הבעל כל מודעות
ח
פרסום ולא הטמנה אבל
לזביני. שמאחר שמקבל
שמסר וכך הוא מפורש בערכין
אבל הכא מר ניחא ליה דליקני
ומר לא ניחא ליה דליקני איבעיא להו
וכו' וכשר לפר"ח ולפי זה
הוא דמים מיד גמר ומכר
ט
❖
מה שנהגו:
לו. ומודי רבא בזביני היכא
בפרק האומר משקלי עלי (דף
סתמא
דאניס דומיא דהאי מעשה
כא:) אמר רב ששת האי מאן דמסר
דפרדיסא אע"ג דמקבל זוזי
מודעא אגיטא מודעיה מודעא פשיטא לא צריכא דעשייה וארציה מהו דתימא כיון דארציה בטולי בטליה למודעיה קמ"ל עד דאמר בטלתיה
דכתבי' ליה מודעא וצריך
מוסף רש"י
למכתב ידענא באונסה:
ואימא כיון דארצי בטליה ולא צריך לפרושי דבטליה ואמרינן א"כ נתני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיתן אמאי קתני עד
פרדיסא. כרם (ב"מ עב.).
האי מתנה טמירתא. שאמר
שיאמר רוצה אני אלא קמ"ל עד דמפרש דבטליה. ודוקא מודעא שיש בה אונס אבל בלא אונס אי טעין ואמר גט שאעשה לא יהא גט אין זה
כבישנא. אטמין (שם).
כתבו לי בהחבא לא
ואמינא לקוחה היא בידי.
מגבינן בה דשמא כבר
ביטול דכיון דלא נאנס כלל אנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה לעשותו גט גמור ולא מהני ביה ביטול דקודם כתיבה $אלא א"כ ביטלו אחר
ואבד שטר המכירה ואבא
נתנה לאחר: בשוקי בריתא.
כתיבה: (ד) דגלויי מילתא בעלמא היא. כלומר די לנו בגלויי מילתא בעלמא דלא חיישינן אם תתגלה מילתא או לא דסברא היא דאניס
מכח חזקה שלש ג' שנים,
כלומר בגלוי לעיני הכל
דכולי האי לא מצינא למיזדהר
לא יכתבו: איכא בינייהו
כדפרישית: ואי דזביני. שמוסר מודעא שנאנס ולפיכך לא הויא מודעא עד שיעידו העדים שמכירין באונסו משום דאיכא למימר דלא אניס
❖
בשטרא (שם)
.
סתמא. ללישנא קמא אי
אלא השתא למעות צריך והיום ולמחר ליבעי למיחרט בההיא מכירה כשיזדמנו לו מעות ולפיכך מסר השתא מודעא לבטל מכירתו: לא
אמר להו סתמא זילו כתובו
הואיל דלא אמר להו
כתבינן מודעא אזביני. נראה לי טעמא דרבא משום דאמרינן לקמן בפירקין (דף מח.) (ה) הלכתא תליוה וזבין זביניה זביני ולא אמרן אלא
זילו איטמרו הויא מתנה
מוסף תוספות
בשדה סתם שכפאוהו למכור אחת משדותיו והוא בירר מעצמו אחת מהן ומכרה דלא הוי אונס אבל בשדה זו לא כו' והלכך לא כתבינן
וללישנא בתרא אמר להו
מודעא דאי בשדה זו הא לא הוי זביניה זביני ולא צריך מודעא אלא יביא עדים שאנסוהו ותיבטל שטר מכירה בלא שום מודעא ואי בשדה
א. דהא בלישנא בתרא
זילו כתובו לא הויא מתנה
אמרי מתנתא טמירתא
עד דאמר להו לסהדי תיתבו
סתם הא הוי זביניה זביני ואין אונס בזה השדה שהרי מדעתיה בירר ומכר את זה השדה ומודעא זו שיכתוב פסולה היא דמודעא בלא
כגון דלא אמר להו, אלא
בשוקי ברייתא ותכתבו
אונס לאו כלום היא. ומיהו רב הונא דאמר לקמן תליוה וזבין זביניה זביני חזינן דאכשר מודעא אזביני דלית ליה הך סברא דרבא: ומשני
ג)
סתמא אמר להו כתובו.
ליה: אמר רבא והויא
רמב"ן. ב. עיין תוס' רי"ד
מודעא לחברתה. שאם כתב
מודי רבא דכתבינן מודעא היכא דאניס. (ו) כה"ג דמעשה דפרדס דלקמן דמתוך פחד שמפחידין אותו להפסיד הפרדס לגמרי בלא דמים
וריטב"א בביאור האיכא
מתנה טובה לחד כתובה
קמזבין ליה אין בלבו למכור לגמרי אלא עד שינצל מן הפחד הכא ודאי כתבי' מודעא דהא אונס גמור הוא דאי לא מזבין ליה מערער
בינייהו לפי גירסת ר"ח.
וחתומה בשוק או בברא
והדר אותה מתנה עצמה
למחזיק יפסיד אותו המחזיק למערער בטענותיו דהכא הוא דאמרי נהרדעי דצריך למיכתב אנו יודעים ביה כו': האי עובדא דפרדסא פר"ח
כתבה לאחר בטמירתה
היאך ידעו העדים באונס של בעל הפרדס דאם בפני עדים אמר לו המחזיק טענות דלקמן אין צריך מודעא אלא יעידו ששמעו לזה המחזיק שבא
אינה מתנה לא זו ולא זו
דשניה הוה מודעא לחברתה
בעקיפין על בעל הפרדס ויטול בעל הפרדס את שלו וכך פירש אתא מריה דפרדיסא גבי סהדי ואודעינהו הני מילי שרוצה זה לגוזלו פרדס (ז)
ראשונה דהא לא ניחא
בטענותיו ואמר להו אנא תבענא ליה קמייכו ושמעו מיניה דטעין זבינתא ניהלי ולית לך עלי ולא מידי ובתר הכי א"ל בחשאי אנא מזביננא לך ואמר
ליה דראשון קונה הואיל
וכתב לשני ושניה טמונה
ליה כתוב לי שטר מכירה שלא בפני כדתנן [לקמן קסז:] כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו והביאהו לי ואתן לך הדמים והלך זה וסיפר לעדים מה
היא כגון האי מעשה:
שאמר לו זה לכתוב לו שטר מכירה וכן עשה וקודם שכתב ומסר השטר מכירה אמר לעדים אתם שמעתם שטען לקוחה היא בידי זה ג' שנים
בעבר ימינא. באותו מקום:
ואנא כתבנא ליה שטר מכירה כמו שאמר שלא בפניו ואקבל הדמים השתא מסר אנא מודעא קמייכו דלאו ברעות נפשי מזביננא להאי פרדיסא
דמחמת אונס הוא דכתב
לה. דלא מיקדשה ליה אי
אלא משום דכפר במשכנתא ובתר הכי תבענא ליה לדינא ומפקינא לה מיניה על ידי שיראה שטר מכירה זה שמהיום ואני אוציא המודעא לפניו
לא כתב לה כל נכסיה: אבל
המבטלתו והוא לא יתן לבו לטעון ולומר שג' שנים היתה לקוחה לו הקודמין לשטר זה: כה"ג.
שמפסיד הכל אם לא ימכור מודי רבא דכתבי
הכא. דהיכא דכתב לראשון
מתנה גלויה ולבתר הכי
מודעא: מתנתא טמירתא. מתנה טמונה. לקמיה מפרש: לא מגבינן בה. דשמא נתנה לאחר כבר או לעשותה מודעא לחברתה נתכוין כדלקמן:
כתב ליה לאידך בטמירתא
איטמורי. הטמינו עצמכם: ה"ג ואיכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו תיתבו בשוקי ובבריתא.
לא ציום לכתוב בשווקים וברחובות אלא
להאי אמרינן דניחא ליה
דליקני [ולא] הוי מודעא
סתם אמר להו כתובו: איכא בינייהו סתמא. שאמר להו כתובו סתם ולא אמר להם איטמורו וגם לא ציום לכתוב בשוקי ובבריתא ללישנא
קמא דרב יוסף כשרה וללישנא בתרא פסולה דצריך לומר להם כתובו בשוקא וחתמוה בברא. ובפירוש ר"ח גרסינן דאמר להו לא תיתבו בשוקא
ובבריתא ואי אפשר לומר כן דלשני לשונות דרב יוסף משמע סתמא כשרה: בשוקא ובבריתא. לעין כל כתובו לו: אמר רבא והויא. הך מתנתא
טמירתא מודעא לבטל חברתה שטר מתנה או מכירה גלויה וכשרה שנכתבה אחרי כן על שדה זו לאדם אחר דלכך כתבה להך טמירתא דלא
לחזיק בהאי שדה האיך בתרא: אלא מכללא איתמר. וטעות הוא: אתא בריה קשישא. קודם כתיבת השטר לאשה: אמר להו לסהדי. קודם
שנכתב שטר האשה: זילו איטמורו בעבר ימינא. באותו מקום: וכתבו ליה. לבני ויקדם שטרו ויגבה הכל: לא מר קנה. הבן משום דהויא
טמירתא: ולא מר קנה. האשה משום דטמירתא הויא לה מודעא לבטלה: ולא היא. דמתנה טמירתא כמאן דליתיה היא ולא הויא מודעא:
דמחמת אונסא. שאינה חפיצה בו אא"כ יכתוב לה הלכך לא גמר בלבו להקנות לה אלא עד שישאנה ויחזור בו והלכך התם הוא
דהויא במקום מודעא: אבל הכא. דליכא טענת אונס בבתרייתא לא הויא מתנה טמירתא
קמייתא מודעא לבתרייתא שהיא עשויה
כתקנה לבטלה דבקמייתא לא ניחא ליה דליקני הואיל ועבדה
טמירתא אבל אחרון שנעשה
לו שטר ראוי ניחא ליה דליקני. שמעינן
מהכא דמתנתא
טמירתא לא הויא מודעא
לחברתה
אלא היכא
דאיכא אונס בבתרייתא אונס
דמוכח אבל בלא אונס
ניחא ליה דליקני:
סתמא