חזקת
הבתים פרק
שלישי
בבא
בתרא
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא
אמר
לי אדם דבר מעולם. והוא
סתמא מאי. משום דתרי לישני אמר רב יוסף לעיל [מ:] ואיכא בינייהו
הדין דאפי' אם אמר
קו א מיי' פ"ה מהלכות
א) [לעיל כח:], ב) [לעיל כג.],
ג) [כתובות לו. גיטין לז:],
זכייה הלכה ב סמג עשין
סתמא חד פסל וחד מכשר הלכך קבעי הכא אמאי סמכינן אי אמר
זבינתיה מפלוני דזבנה מינך דלא הויא חזקה עד שיאמר
ד) [גירסת הערוך בערך בדק
פב טוש"ע ח"מ סי' רמב
להן סתמא כתובו ולא אמר להו תיתבו בשוקא ובברייתא ולא אמר להו
אתה מכרת לי כדקתני סיפא אלא הא עדיפא ליה למינקט שלא אמר
ב' רב חנן ומיושב בזה קושיית
סעיף ג:
קז ב מיי' פי"ד מהל' טוען
הרשב"א בתוס' ד"ה כמאן],
נמי איטמרו מי הוי מתנתא טמירתא או לא. ויש מפרשין דאמודעא קאי
לי אדם דבר מעולם לאשמועי' דלא הוי פתח פיך לאלם כדאמר בגמ':
ה) צ"ל משום דגמר ומקני.
אמרי לי אחוי (לי) שטרך. וכשלא
הל' יב סמג עשין צה
❖
דאוקימנא דלא הויא מתנתא טמירתא
מר"כ,
טוש"ע ח"מ סי' קמו סעיף
מודעא לחבירתה אבל סתמא מי הויא
אוכל להראות שטרי
סתמא מאי רבינא אמר לא חיישינן רב אשי
קח ג מיי'ט: שם הל' יג
אמר חיישינן והלכתא חיישינן: מתני'
מודעא ולא נהירא כלל דלההוא לישנא
שהפסדתיו יאמרו שגזלתיה אבל
טוש"ע שם סעי' י:
א
תורה אור השלם
קט ד טוש"ע ח"מ סי'
דאמרי' סתמא פסולה ודאי לא הויא
כשאומר לא אמר לי אדם [דבר]
כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד
❖
א)ב
1 פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין
קמב סעי' ב:
מודעא דהיינו טמירתא: לא חיישינן.
מעולם לא יאמרו שגזלתיה אלא
❖
אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי והוא אמר
כָּל בְּנֵי חֲלוֹף: משלי לא ח
דאינה טמירתא אלא כשרה: חיישינן.
ראיתי שלא מיחו בידי והחזקתי בה
ונמצא שמחל לי: והא אחזקי לי.
לו שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה
רבינו גרשום
לטמירתא ולא מגבינן בה ואי מגבינן
גליון הש"ס
שמכרת לי שנתת לי במתנה אביך מכרה לי
לא מהדרינן עובדא והיינו דלא
פירש הקונטרס בניתי כותל על פיו
לראשון: איבעיא להו.
רשב"ם ד"ה חיישינן כו'
אביך נתנה לי במתנה הרי זו חזקה והבא
להיכא דאמר לעדים זילו
קאמר רב אשי דלא מגבינן אלא
והוא סייע לי וכיון שבמצותו (ד) עשה
ב)ג
משום ירושה אינו צריך טענה: גמ' פשיטא
והיכא דקיימא ארעא
סתם כתיבו ליה חיישינן
חיישינן דספק הוא $והיכא דקיימא
הוי חזקה שיש עמה טענה וקשה
תיקום. עיין לעיל דף לב ע"ב
דלהוי מתנה טמירתא אי
ארעא תיקום: והלכתא חיישינן. דלא
תוס' ד"ה והלכתא:
דמדקאמר בתר הכי והא אחיל משמע
לא חיישינן:
מהו דתימא האי גברא מיזבן זבנה ליה האי
תוס' ד"ה כמאן כו' היינו
פיסקא כל חזקה שאין עמה
דעד השתא לא הוה מחזיק בה מטעם
מגבינן בה והלכך צריך לכתוב בתוך
ארעא ושטרא הוה ליה ואירכס והאי דקאמר
דלא כר"י. קשה לי הא
למחזיק טענה אחרת של
מחילה ועוד דלאלתר הוה ליה לרב
השטר וכך אמר לנו כתבוה בשוקא
אמרינן לעיל דגם ר"י מצי
זכותו אינה חזקה: והבא
הכי סבר אי אמינא מיזבן זבנה לי האי ארעא
סבר דמחאה שלב"פ הוי
מחמת ירושה. מי שהחזיק
נחמן למימר מחילה בטעות הואי א
וחתמוה בברא ואע"ג דלא אמר אלא
מחאה אלא דעצה טובה
ג' שנים וערער אחד ואמר
אמרי לי אחוי שטרך הלכך לימא ליה אנן
כתבוה לו סתם שטר מתנה כמו
ונראה לפרש דרב ענן הוה טעין
קמ"ל וביותר הא ר"נ אמר
לו מה אתה עושה בשלי
דלמא שטרא הוה לך ואירכס כגון זה פתח
שתקנו חכמים קאמר: מתני' כל
כן לעיל ושפיר אמר כאן לרב
שירשתיה מאבי ואמר זה
ג)
1
שלקח ממנו ולא הי' לו עדים שלקחה
❖
ענן כמאן כר"י וצ"ע:
מהיכן באת לאביך אין צריך
פיך לאלם הוא קמ"ל (ענ"ב סימן) רב
חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה.
והיה רוצה להיות נאמן מתורת חזקה
ד)
ב
לזה לטעון היכן לקחה
אביו או שום טענה אחרת:
ענן שקל בידקא בארעיה אזל (א) הדר
בין בחזקת ג' שנים דקרקעות ובתים
וכי א"ל רב נחמן דלאו חזקה היא
פשיטא. דהיכא דאין עמה
הגהות הב"ח
ואילנות בין בחזקת יום אחד כגון
השיב לו רב ענן והא אחיל דאע"פ
גודא בארעיה דחבריה אתא לקמיה דרב
טענה מעליא דאינה חזקה.
(א) גמ' אזל אהדר גודא וכו'
הנך דאמרינן לעיל (דף ו.) אחזיק
שאינו נאמן לומר לקחתיה תהא שלי
איצטרכין דמהו דתימא אם
נחמן א"ל זיל הדר והא אחזיקי לי אמר
זיל אהדר וכו' ור' ישמעאל
לא טעין אמרינן משום הכי
להורדי כו' מיירי וקאמר דצריך לטעון
מטעם מחילה דסייע בגודא בהדאי
בר' יוסי דאמרי כל בפניו:
ליה כמאן כר' יהודה ור' ישמעאל
לא טעין דהאי מיזבן הוא
(ב) שם אי הוה ידעת מי
מאיזה כח החזיק בה והלכך כיון
והיה לו עדים או היה מודה בסיועו
דזבנה ליה כו' קמ"ל דלא
דאמרי כל בפניו לאלתר הוי חזקה לית
הוה עבדת: (ג) רשב"ם
טענינן בשבילו דכיון דאיהו
דטעין טענתא מעליא שבדין ירד
ואין הסוגיא מוכחת כן ג:
ד"ה והא אחיל כו' והלא
לא טעין אנן לא טענינן
הלכתא כוותייהו א"ל והא אחיל דאתא
שלא
אמר לי אדם דבר מעולם
לקרקע זה ומתוך כך החזיק בה כשיעור
יש לי וכו' דאמר לי לך
ליה: שקל בדקא בארעיה.
וסייע בגודא בהדאי אמר ליה מחילה
חזק: (ד) תוס' ד"ה והא וכו'
שבא שטף מים ושטף
פשיטא. קשה למהר"ם דמאי
ד
חזקה שאמרו חכמים וזה שתק ולא
שבמצותו עשיתי הוי חזקה:
לכולה ארעיה ואהדר גודא
בטעות היא את גופך אי הוה ידעת לא
מיחה הויא חזקה ואין המערער
פריך פשיטא הא לעיל (דף כח:) פריך
(ב)
(ה) ד"ה שלא וכו' ופירש שם
בארעא דחבריה שקבע
בתוספות פי' ראשון דאפי'
כתליו בקרקע חבירו: א"ל.
עבדת כי היכי דאת לא הוה ידעת הוא
נאמן לומר לא על ידי ירד לקרקע
גמרא אלא מעתה חזקה שאין עמה
לא אמר שלא אמר לי אדם
לרב ענן: זיל אהדר לו
שלי אלא בלא רשותי דאם כן למה
טענה כו' ופירש שם בתוספות פירוש
נמי לא הוה ידע רב כהנא שקל בידקא
דבר מעולם פריך ונראה לי
קרקעו וקבע מחיצתך בתוך
דמכח סיפא דמשמע דאפי'
הניחו להחזיק: שלא אמר לי אדם דבר
שלך למקום שהיה מתחלה:
(ה) א' דאפי' אמר [שלא אמר] לי אדם
בארעיה אזל הדר גודא בארעא דלא דידיה
אם אמר מפלוני דזבנה מינך
אמר ליה רב ענן והא
מעולם אינה חזקה. בגמרא פריך
דבר מעולם פריך ונראה לומר דמכח
וכו' ונראה דזה דוחק וכו'
אחזיקי לי. שקבעתי בקרקע
אתא
פשיטא: משום ירושה. שאומר אכלתיה
סיפא דמשמע דאפי' מפלוני דזבנה
איכא למידק איפכא ולפרוך
שלו בפניו ולא מיחה לי:
טפי מרישא לסיפא ונראה
אמר ליה כמאן. אמרת
שני חזקה מכח ירושת אבי שהיה מוחזק בה ביום מותו: אינו צריך
מינך זבינתה לא הויא חזקה פריך פשיטא ונראה כי זה דוחק דמנא ליה
לי דמקשה לא אסיק אדעתיה
דבפניו הוי חזקה לאלתר:
טענה. לומר היאך בא ליד אביו דאין אדם בקי בקרקעות אביו
למיפרך ארישא טפי מאסיפא דהא מרישא איכא למידק איפכא
דנטעון ליה אנן ולהכי פריך
כר' יהודה. דקתני במתני'
פשיטא דחזקה גרידא אינה
לא אמרו ג' שנים אלא
היאך באו לידו ומיהו ראיה בעדים בעי שראו את אביו הוחזק
וליפרוך טפי מסיפא לרישא ונראה לי דמקשה לא מסיק אדעתיה
מועלת בלא טענה ומשני
שיהא באספמיא כו' הא
גמ'
בה יום אחד והכי מפרש בגמרא [ע"ב]: פשיטא. דכיון דאין לו טענה
דנטעון ליה אנן ולהכי פריך פשיטא דטענה גרידא אינה מועלת
דסלקא דעתך דנטעון ליה אנן
אם מחזיק בפניו ולא
ולעיל פריך חזקה שאין
מיחה לאלתר הויא חזקה
אינה חזקה: מיזבן זבנה ליה. האי ארעא מזה המערער לקחה ואבד
דאינה טענה ומשני דס"ד דנטעון ליה אנן דכיון דלא מיחה שלש
עמה טענה תיהוי חזקה
(א"ל) וכר' ישמעאל דקתני
שטרו: אמרי לי אחוי שטרך. שאינו בקי בדינין לידע שחזקה במקום
שנים ודאי מכר לו או מחל ועוד יש לומר דלרבנן דרבי ישמעאל
היינו דנטעון ליה אנן
בסיומא דהאי פירקין ת"ר
דכיון שלא מיחה: (ו) בא"ד
מעשה באדם אחד שפתח
שטר עומדת: קמ"ל. דאי טעין טענינן ליה ואי לא טעין אנו לא ילפינן
דלא ילפי משור (ו) פריך פשיטא אבל קשה דבמתניתין לא הוזכרו
משור המועד פריך פשיטא
חלונותיו לחצר השותפין
ליה למיטען. שמעינן מהכא דאי הוה טעין הכי מהמנינן ליה דכה"ג
רבנן ומתני' כר' ישמעאל ונראה דפריך אחזקה דיום אחד דמתני'
כצ"ל ונ"ב דיבור זה הוא
בא לפני ר' ישמעאל ואמר
גליון: (ז) ד"ה כמאן וכו'
אינו קרוי חוזר וטוען דאין זה מכחיש טענות ראשונות: שקל בידקא
נמי איירי בה מדקתני כל חזקה כדפ"ה:
לו החזקת בני החזקת משום
כמאן כר"י. קשה לרשב"א דהאמר רב ענן לעיל (דף לח:)
דלא בעי מחאה בפניו
דסבירא ליה לאלתר בפניו
בארעיה. שטף מים נכנס בשדהו ונטל את המחיצות ולא נודע מקומן:
והיינו: (ח) ד"ה אמר וכו'
הוה חזקה: אמר ליה מחילה
הדר גודא כו'. עשה כותל חדש בינו לבין שכנו והרחיב קרקע שלו
לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל מחאה בפני עדים שאין
ופי' הקונטרס הכא הלואה
בטעות הואי. דאיהו לא
שמתחלה כצ"ל ותיבות ומיחזי
ידע דעבדת בתוך שלו דאת
ועשה הכותל בשדה חבירו: והא אחזקי. שבניתי כותל על פיו ובצואתו
יכולין לומר לו כו' משמע דלא בעי (ז) בפניו מחאה $ והיינו דלא
❖
כרבית נמחק:
גופך אי הוה ידעת דבתוך
כר"י ושמא סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא: אמר ליה
כדאמר לקמיה דאתא וסייע גודא בהדאי וכמאן דאמר לי חזיק וקני
שלו אתה בונה כותלך מי
היית בונה מדעתך בתוך
מחילה בטעות הואי. וקשה דבפ' איזהו נשך (ב"מ דף סו: ושם ד"ה
דמי וכיון שעל פיו עשיתי וגם החזקתי יום או יומים שהיה כותל שלי
שלו אלא כי היכי דאת לא
מוסף רש"י
בקרקע שלו והוא ידע ולא מיחה אלא שתק הרי חזקתי חזקה שיש עמה
התם) אמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קני הדרא
ידעת משום דשטף המים
שלא אמר לי אדם דבר
סימני המיצר איהו נמי לא
טענה ואידך הוה טעין לא נתתיה ושני חזקה לא החזיק: א"ל כמאן.
ארעא והדרי פירי למימרא דסבר רב נחמן מחילה בטעות לא
מעולם. ולא אמר לו אתה
הוי ידע דעבדת בתוך שלו
טענת והא אחזיקי דסבירא לך חזקת יום אחד הויא חזקה היכא
הויא מחילה והא איתמר המוכר פירות דקל לחבירו כו' ואמר רב
מכרת לי (לעיל כח:). הבא
ואמטול הכי סייע לך לבנות
משום ירושה אינו צריך
דידע מערער ולא מיחה: כר"י. דמתני' [לח.] דתלי טעם דג' שנים
נחמן ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה ומשני התם זביני
וכשידע לא מחל:
טענה. אינו צריך לומר אתה
כדי שיהא באספמיא שנה כו' הא אם קרוב בתוך מהלך יום
והכא הלואה ופירש הקונטרס הכא הלואה (ח) ומיחזי כרבית
מכרת לאבי, אלא ראיתי לאבי
שיוכל לידע מיד כשידע ולא ימחה תהיה חזקה וכר' ישמעאל בר'
שמתחלה בהלואה באו לידו וכרבית קצוצה דמו ואין אבק רבית אלא
שהחזיק בה ולא ערער אדם
❖
עליו (לעיל כג.).
יוסי נמי בשלהי פרקין (דף נט:) ת"ר מעשה באדם אחד שפתח חלונותיו
במכר כגון לקח ממנו פירות דריש מתניתין דהתם משמע דבכ"מ
לחצר השותפין בא לפני ר' ישמעאל א"ל החזקת משום דס"ל בפניו
לרב נחמן מחילה בטעות הויא מחילה בר מהתם בהלואה דמיחזי
מוסף תוספות
לאלתר הויא חזקה: אין הלכה כו'. אלא כרבנן דאמרי דכל דבר
כרבית והכא סבר רב נחמן דלא הויא מחילה ומיהו בלאו הכי קשה
חזקה ג' שנים מיום ליום בעינן: והא אחיל כו'. (ג) והא יש לי טענה
על פירושו דהא אמר רבינא התם בריש פירקא (דף סב.) דמשכנתא
א. [וא"כ] הא הויא חזקה
שאין עמה טענה ולא עדיף
ודאית שהקנה לי קרקע דיש לי עדים שראו שהיה מסייע לי
בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה דלא חשיב רבית
לאלתר לדידהו משלש
לבנות הכותל וכמאן דאמר לך חזק וקני דמי: מחילה בטעות
קצוצה ומסתמא דלא פליג עליה רב נחמן ונראה לרבינו תם דה"פ
שניםלרבנן.ר"ן. ב. שהיה
טוען וכו', החזקתי בה
היא. שלא היה יודע שאתה בונה בתוך שלו: מי הוה עבדת. בתמיה.
דבכ"מ סבר רב נחמן דלא הויא מחילה כדאמר הכא ובריש המפקיד
בפניו, והלה טוען מעולם
(ב"מ דף לה.) קאמר נמי רב נחמן התם שומא בטעות הוא ובספ"ק
אלא גם אתה טעית וכסבור היית שאתה בונה בתוך שלך:
לא מכרתי לו כלום. רמב"ן.
דגיטין (דף יד.) נמי אמר דקנין בטעות חוזר אלא היינו טעמא
ג. [ד]אהדר גודא בארעא
חד
דחבריה לא משמע שלקחה
דרב נחמן דהתם זביני ולא הויא מחילה בטעות שאפי' היה המוכר יודע שיוכל לחזור לא היה חוזר דניחא ליה דליקו בהימנותיה
ועשה כן. שיטמ"ק בשם תוס'
וגמר ומקני אבל הכא הויא הלואה והלוה אינו מקני ליה אלא בתורת מכר והמכר אינו כלום דאסמכתא היא ולא גמר ומקני
ד
הרא"ש. (אולם ברמב"ן
מפרש שכשראיתי שהגדר
וכיון דהדרא ארעא הדרי נמי פירי אבל אם היה נותן בתורת רבית היה קונה דאבק רבית אין יוצא בדיינים ורבא דהוה בעי לאותובי
היה בתוך שלו, לא רציתי
אונאה לא היה יודע זה הפירוש שאם היה יודע לא היה מקשה כלום מאונאה דהכא לא הויא מחילה בטעות כדפרי' גמר ומקני ור"נ
ה)
ה
לקבל הימנו ונתתי לו
דמים.)
ד. [ד]כיון
היה משיב מאיילונית לפי סברת רבא כלומר אדמותבת לי מאונאה תסייען מאיילונית אלא על כרחך צריך אתה לחלק כדפרישית:
שבדעתו מכר ובמכר שייך
אתא
לומר ניחא ליה דליקום
בהימנותיה א"כ אית לן למימר דכל כמה דלא הדר ביה מחיל ליה מחילה גמורה. ריטב"א ב"מ סו: ה. [אלא ד]היה סבור דטעמא דרב נחמן דלא מפקינן באי שמיט ואכיל משום דמחילה בטעות הויא מחילה. תוס' ב"מ סז.