מא:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתא
לקמיה דרב יהודה כו'. ומסיק דרב יהודה כר"ש בן אלעזר
חד אמר. רב כהנא עייל כותלו בתוך של חבירו: תרתי אוצייתא.
קי א מיי' פ"ג מהל' עדות
א) סנהדרין לא. נזיר כ.
ע"ש, ב) [סנהדרין כט.],
הלכה ג סמג עשין קח
ס"ל ותימה דבפ' זה בורר (סנהדרין דף ל: ושם לא. ד"ה הוא)
שתי שורות קרקע על פני השדה כדגרסינן בהשותפין (לעיל דף יב.)
ג) [שבועות מח:], ד) לעיל
טוש"ע ח"מ סי' ל סעיף ב:
תלת אוצייתא בי"ב גופני: תרתי מגו תלת. תרתי אוצייתא מן השלש
אמר רב יהודה עדות המכחשת זה את זה בבדיקות כשרה בדיני
קיא ב ג מיי' פי"ד מהל'
כג., ה) [צ"ל דסייר ארעא],
ו) רש"ל, ז) צ"ל והכא.
טוען הלכה יד סמג
ממונות ומוקי לה באחד אומר ארנקי לבנה ואחד אומר ארנקי שחורה
שמעיד האחד דתרוייהו מיהא מודו דתרתי אוצייתא עייל דבכלל תלת
רש"ש, ח) [ע' מכות ו.
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
איכא תרי: א"ל. רב כהנא לרב
קמו סעיף יד: אבל אחד אומר מנה שחור ואחד אומר
פסק רב נחמן הלכה כר'
קיב ד ה מיי' שם הל' יג
מנה לבן אין מצטרפין נהרדעי אמרי
יהודה: כמאן. דיינת לי דהא תרוייהו
ומה"ט פסקו כל הפוסקים
אתא לקמיה דרב יהודה אזיל אייתי תרי
כרבי ובכן מצוה לתקן. והקרני
טוש"ע שם סעיף י:
אפי' א' אומר מנה לבן ואחד אומר מנה
מכחשי האי להאי ותבטל עדותן:
סהדי חד אמר תרתי אוצייתא עאל וחד אמר
קיג ו ז מיי' שם פי"ב
ראם אומר שצ"ל ואפילו
שחור ומסיק דאינהו דאמור כר"ש בן
א"ל כר"ש בן אלעזר. שהלכה כמותו
לר"נ דפסק כוותיה דרבי
הלכה ו סמג שם
תלת אוצייתא עאל א"ל זיל שלים תרתי מגו
נמי. ועי' מהרש"א וראמ"ה],
טוש"ע ח"מ סי' קמד סעיף
אלעזר דהכאז) משמע דרב יהודה דפליג
ואליבא דב"ה: ואחת אומרת מאתים.
ט) [וע"ע תוס' סנהדרין לא.
ב:
תלת א"ל כמאן כרבי שמעון בן אלעזר
❖
אנהרדעי פליג (ג) אר"ש בן אלעזר
היו באותו היום באותה שעה באותו
קיד ח מיי' פי"א מהל'
ד"ה שב"ש אומרים],
דתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו
מלוה הלכה ה סמג
א)
דהכא וי"ל דרב יהודה נמי כרשב"א
מקום: שיש בכלל מאתים מנה. דהיינו
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
בית שמאי ובית הלל על שתי כיתי עדים
❖
קטז סעיף א: ובהא פליגי דנהרדעי סברי דאחד
מאה זוז ואין כת שניה מכחשת על
הגהות הב"ח
אומר מנה שחור ואחד אומר מנה
שאחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים
מנה שכת ראשונה מעידה אלא מוסיפין
(א) רשב"ם ד"ה ואמרי ליה
לבן דמי למילתיה דר"ש בן אלעזר
הן מנה אחת אבל כת ראשונה
שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת
וכו' שראוהו שדר בבית:
רבינו גרשום
דלא דייקי ביה סהדי ודמי לארנקי
(ב) ד"ה אבל ראיה וכו' אינו
מכחשת לשניה על אותו מנה
אחת שאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים
צריך לטעון כלום: (ג) תוס'
חד אמר. עייל כותלו
ורב יהודה סבר דלא דמי כלל לארנקי
שמוסיפין ובאותו מנה שני אוקי תרי
ד"ה אתא וכו' פליג נמי
שבית שמאי אומרים נחלקה עדותן ובית הלל
בשדה חבירו תרתי אוצייתא
דהתם דאין זה גוף המעשה לא
(ד)
לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת
אר"ש בן אלעזר דהכא:
ברוחב ב' שורו' על פני כל
אומרים יש בכלל מאתים מנה א"ל והא
(ד) בא"ד דהתם כיון דאין
א
השדה: אמר ליה זיל אהדר
היה להן לבדוק אבל מנה דגוף
מריה ולא ישלם: נחלקה עדותן.
זה גוף וכו' דגוף הדבר
תרתי אוצייתא מגו תלת.
מייתינא לך איגרתא ממערבא דאין הלכה
הדבר הוא שמעידין עליו דייקי וקסבר
ב)
דמאי דקמסהיד מר לא קמסהיד מר:
שמעידין עליו הוא דייקי:
דתרווייהו הני עדים מסהדי
(ה) ד"ה נחלקה וכו' דהכא
דמודה ר"ש בן אלעזר במנה שחור
כר' שמעון בן אלעזר א"ל לכי תיתי ההוא
דתרתי אוצייתא עיילת בתוך
ב"ה אומרים יש בכלל מאתים מנה.
ג)
❖
מיירי כצ"ל ותיבת מצי נמחק:
שדהו ובכל תלתא איכא
דבטלה עדותן אפי' לב"ה ולא דמי
גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שני אתא
ונוטל מנה הכא נמי יש בכלל תלת
תרתי: אחת אומרת מנה
למנה ומאתים דעבידי דטעו טפי
א
לוה פלוני מפלוני ואחת
אוצייתא תרתי ומיהדר ליה: א"ל.
מארי דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי
אומרת מאתים א) מנה
מוסף רש"י
אלא מדמה מנה שחור ומנה לבן
רב כהנא לרב יהודה: והא מייתינא
ביתא א"ל מפלניא זבינתה דזבנה מינך אתא
ונוטל מנה הכי נמי יש
לאחד אומר חבית של יין וא' אומר של
נחלקה עדותן. שכיון
איגרתא כו'. דאפי' ב"ה מודו דנחלקה
בכלל ג' אוצייתא תרתי
לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר
ב
שהאחד שקרן שוב אין כאן
ומהדר לי' [תרתי]: א"ל.
שמן דבהא מודו כולי עלמא דנחלקה
עדותן: א"ל. אהדר מיד עד דמייתית
עדות (סנהדרין לא.). יש
רב כהנא לר' יהודה והא
בה איהו דזבנת מיניה ואפי' חד יומא אוקימנא
עדותן כדאיתא התם :
ב
איגרתא. וכרב יהודה קיימא לן שכן
בכלל מאתים מנה. שניהם
מייתינא איגרתא ממערבא
נחלקה עדותן. הקשה ריב"א
לה בידך ואי לא לא אמר רב הוה יתיבנא
מעידין על מנה ובאותו מנה
דלית הלכת' כר' שמעון בן
נעשה הדין: בקשתא. מקום: בעיליתא.
אין מכחישין זה את זה (שם).
אלעזר. דאפילו בית הלל
לב"ש דאמרי בכת אחת
קמיה דחביבי ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי
בעליה: דזבנה מינך. בחזקת שהייתי
הבא משום ירושה אינו
מודו להיכא דאחד אומר
נחלקה עדותן דחשיבי להו עדות
צריך טענה. אינו צריך לומר
מנה ואחד אומר מאתים
ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה אי
סבור דזבנה מינך לקחתיה ממנו:
ג
אתה מכרת לאבי, אלא ראיתי
דנחלקה עדותן ולא קא
מוכחשת ואפי' בב' כיתי עדים נמי
דדר בה. ההוא דאמרת דזבנה לך:
א"ל קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי
לאבי שהחזיק בה ולא ערער
משלם אפילו מנה הכי
❖
תבטל עדותן דהוי נמצא אחד מהן
אדם עליו (לעיל כג.).
נמי נחלקה עדותן: אמר
אפי' חד יומא. כדי לאמת דבריך
בעי א"ל אנא זבנתה מינך אמר רבא כוותיה
ליה. אהדר מיד עד דתיתי
קרוב או פסול עדותן בטלה אפילו
ואוקמה בידך הואיל והחזקת שני
איגרתא: בקשתא. שם
דר' חייא מסתברא דקתני ד) הבא משום
הן מאה כדאמר בפ"ק דמכות (דף ה:)
מקום: בעיליתא. בעלייה:
חזקה ושוב לא תצטרך להביא עדים
מוסף תוספות
ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי
ואומר ר"י דלאו פירכא היא דמצינו
דדר בה. ההוא דזבניה
שלקחה מבעליו אותו שמכרה לך
א. דעביד אינשי דטעו
אפי' חד יומא כדי לאמת
למימר דב"ש כר' יוסי סבירא להו
ד הא ראיה בעי ודלמא לא ראיה בעי ולא
משום דטוענין ליורש וטוענין ללוקח
בין תרתי לתלת, וכן נמי
דבריך ואוקמה בידך הואיל
דאמר התם במה דברי' אמורים בדיני
בין מנה למאתיים,
דאחזקת בה ד' שנין:
טענה בעי ואיבעית אימא שאני לוקח דלא
דהבא משום ירושה ומשום מקח אינו
[וכ]דאמרינן וכו'. ר"ן.
חביבי. ר' חייא דודו: ואמרי
נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים
צריך טענה אלא ראיה שדר בה
שדי זוזי בכדי איבעיא להו נראה בו מאי אמר
ב. [ד]בחבית צריכין הן
ליה. ואי לא מייתי סהדי
העדות בשאר והכי הלכתא דפסיק רב
להעיד ממה היתה מלאה
דדר בה ההוא דזבניה ליה
המוכרה לו יום אחד בעי: חביבי.
אביי היא היא רבא אמר ה עביד איניש
שאם יעידו כי ראובן
חד יומא אמאי לא מוקמי'
נחמן ח) כוותיה ואפי' לרבי נמי מצי
ר' חייא דודו של רב כדאמרינן
הפקיד חבית מלאה ביד
בידיה וכי אין אדם עשוי
ה) דסיאר ארעיה ולא זבין: ו שלשה לקוחות
למימר דהכא (ה) מצי מיירי כגון
שמעון אין זו עדות מפני
לקנות מאחד בלילה ולמכור
בסנהדרין (דף ה.) דרב בר אחוה
מצטרפין אמר רב וכולם בשטר למימרא
דאתו למיחזי ואפי' אתי לאסהודי
שב"ד חוקרין אותן ממה
באותו הלילה ואמאי לא
ז
דר"ח ובר אחתיה דר"ח: ואמרי
היתה מלאה והן צריכין
מוקמי' בידיה הא הכא
הני מילי כי מסייעי אהדדי הוא דאמר
דסבר רב שטר אית ליה קלא ועדים לית
לומר או יין או שמן,
איכא למימר דבלילה זבנה
ליה. לחביבי אמאי צריך להביא עדים
נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן
והילכך אם זה אומר יין
מאחר ולאלתר מכרה ליה:
להו קלא והאמר רב המוכר שדה בעדים
ח
שראוהו (א) בבית יום אחד: וכי אין
וזה אומר שמן נחלקה
וחזיתיה לדעתי'. שהבנתי
בטלה אבל הכא דהא מכחשי
גובה מנכסים משועבדים התם לקוחות
אדם עשוי ליקח בלילה. ולמכור
עדותן, כיון שלא כיוונו
מתוך דבריו דאי אמר ליה
אהדדי לא ט):
ראייתם בדבר שעיקר
המחזיק קמיה דידי זבנה
אינהו
לאחר שיתן לו ריוח באותו לילה
העדות תלויה בו. תוס'
מינך ההוא שקניתיה ממנו
מלוה
עצמו והוה לך לאוקומי להאי אנכסיה
רי"ד. ועיי"ש.
מהימן: כוותיה דר' חייא.
דאמר לעיל דצריך לאתויי
בטענה זו דהא טוענין ללוקח. ומיהו כר"ח קיי"ל כדמוכח מסקנא: וחזיתיה לדעתיה. דרבי חייא: דאי טעין ליה. האי מחזיק קמאי דידי
סהדי דדר בה ההוא אפי'
זבנה מינך ההוא דזבנה ניהלי מהימן: מיגו דאי בעי אמר כו'.
הלכך כיון דטעין נמי טענה מעלייתא אני יודע שממך לקחה מהימן
חד יומא הכי מסתברא.
דקתני הבא מחמת ירושה
דהשתא הויא ליה חזקה שיש עמה טענה אבל כי טעין מפלניא זבנתה בחזקת דאמר לי דזבנה מינך אבל איני יודע אם לקחה ממך אם
והוא הדין מחמת לקיחה:
לאו היינו חזקה שאין עמה טענה הואיל ואפי' יום אחד לא נראה דדר בה: כוותיה דר' חייא. דצריך להביא עדים שדר בה המוכרה לו
הא ראיה. כל דהו בעי
כהאי גוונא: ולא ראיה
יום אחד: הבא משום ירושה. והוא הדין משום לקיחה: אין צריך טענה. הך טענה דלעיל דקתני מתניתין [ע"א] אתה מכרת לי אתה נתת לי
בעי. דהואיל ובא מחמת
במתנה אין צריך יורש לטעון ולומר אתה מכרת לאבי: אבל ראיה. בעדים שדר בה יום אחד מיהא בעי. מדלא קתני הבא משום
ירושה אנן טענינן ליה:
ירושה אינו צריך כלום דייקינן הכי: ודילמא לא ראיה כו'. והכי קאמר הבא משום ירושה אין צריך שום טענה בעולם אלא זו בלבד
איבעית אימא. משום הכי
(ב)
בעי ר' חייא ראיה גבי לוקח
מאבי אני יורשה אבל לא עדי דירת יום אחד ולא טענת מכירה ומתנה שניתנה לאביו בעי: ה"ג ואי בעית אימא שאני לוקח כו'.
משום דלוקח שאני מיורש
אפילו אם תאמר כי היורש צריך ראיה דדר ביה מורישו יום אחד לוקח עדיף טפי מיורש דלוקח אילו לא ברירא ליה מילתא דודאי
דלוקח לא שדי זוזי בכדי
דהואיל ויהיב דמי מדקדק
זבנה המוכרה לו מבעל הקרקע לא הוי שדי זוזי בכדי הלכך ודאי קם אמילתא שפיר כשלקחה ואין צריך לא ראיה ולא טענה:
יפה דההוא דזבניה ניהליה
איבעיא להו נראה בו.
המוכרה ללוקח זה באותו קרקע למוד כמה ארכו וכמה רחבו מאי מי חשיבא עדות ראיה כעדות דירה.
דדייר ביה חד יומא והואיל
שטוען מפלניא זבינתיה
ומשום דכר' חייא קיימא לן קבעי לה: שלשה לקוחות מצטרפין. שדה שיש עדים שהיתה של ראובן כל הימים והחזיק בה שמעון שנה
דזבנה מינך צריך למיתי
כי טוען שקנאה מראובן ואח"כ מכרה שמעון ללוי בשטר והחזיק לוי שנה ואח"כ מכרה לוי ליהודה וכתב לו שטר מכירה כדלקמן
ראיה דדר בה חד יומא
ההוא דזבנה ניהליה אי לא
והחזיק בה שנה הרי שלש שנים ואתא ראובן וקמערער ואומר כי לא מכרה לשמעון ויהודה טוען הרי החזקנו בין שלשתינו שלש
מייתי ראיה לא מוקמינן לה
שנים ולא מחית ושמעון שלקחה ממך שאנו באין מכחו לא היה לו ליזהר בשטרו יותר מג' שנים וראובן משיב לפי שכל אחד מכם לא
בידיה: איבעיא להו נראה
בו מהו. כלומר אית ליה
החזיק שלש שנים אלא שנה לא חשתי למחות שהייתי רואה שאתם יראים להחזיק כדמחזקי אינשי ולא הייתי יודע שבשביל שהייתם
סהדי דההוא דזבנה ליה
מוכרין זה לזה לסוף שנה לפיכך לא החזקתם כל אחד כי אם שנה: מצטרפין. הלקוחות ויפסיד ראובן דכיון דבשטר לקחו זה מזה
הוה איתחזי בההוא ביתא
כדמפרש רב בסמוך עדים שבשטר אפקו לקלא וידע ראובן ומדלא מיחה הפסיד אבל בלא שטר מצי טעין האי דלא מחאי שלא
והוה אזיל לעיוני במצרי
הבית כמה ארכו וכמה רחבו
החזיק אחד מכם שלש שנים ולא אחזקיתו כדמחזקי אינשי כדאמרינן לעיל (דף כט:) באמתא: וכולן בשטר. אשני לקוחות אחרונים
הוי מי אמרינן הואיל וקא
קאי אבל לוקח ראשון שלקח מן המערער מה לנו ולשטרו [דאם יש לו שטר פשיטא דאין יכול לערער]: שטר אית ליה קלא.
ו)
מעיין הכי ודאי קני מהאי
מערער לאוקמי' ליה בידא
שמתאספין לכותבו ולחותמו והכל שומעין: ועדים לית להו קלא. מכירה בעדים בלא שטר: המוכר שדהו בפני עדים. וקבל עליו
דלוקח ודמי כמאן דדר בה
אחריותו: גובה.
הלוקח מן המוכר אפי' מנכסים ששעבד ומשכן או מכר קרקעותיו אחרי מכירה זו שקבל עליו אחריותה. וטעם משום
חד יומא: אמר אביי היא
היא. ודאי דמי כמאן דדר
דעדים מפקי לקלא וידעו הלקוחות שמכר זה קרקע באחריות והיה להם להניח למוכר בני חורין כשיעור האחריות אלמא עדים בלא שטר
בה: רבא אמר. לא קנה
אית להו קלא: שאני לקוחות. אע"ג דמכירה בעדים בלא שטר לית ליה קלא ממילא אלא אם כן יפשפשו ויחקרו הדבר:
לוקח דהואיל דלית ליה
סהדי דדר בה ממש דעבד
אינהו
אינש דסייר ביתא דחבריה
ולא זבין: ג' לקוחות מצטרפין. כגון שמכר שדה לאחד והחזיק בה שנה והלך זה שקנאה ומכר לשני והחזיק בה שנה והלך זה שני ומכרה לשלישי והחזיק בה שנה מצטרפין אלו ג' שנים ודמי כאילו שהתה ביד לוקח שלישי ג' שנים והחזיק
בה: אמר רב וכולן בשטר. כלומר אם אלו לקוחות מכרוה זה לזה בשטר ולא מיחה זה בשעת מכירה אין יכול שוב למחות משום השטר: קלא אית ליה. ואם איתא דשלו היא היה מוחה בשעת מכירה: עדים לית להו קלא. שאם מכרו זה
לזה בעדים שלא בשטר ולא מיחה יכול שוב למחות דיכול למימר לא ידעתי במכירתם: והאמר רב המוכר שדהו שלא בשטר גובה מנכסים משועבדים. שאם מכר שדהו בפני עדים לאחד באחריות ובא בעל חוב של מוכר וטרפה מן הלוקח
גובה מנכסין משועבדים שאם מכר לאחרי כן שדה לאחר אחר שקבל לזה אחריות שמשועבד לפצותו גובה אותן משועבדין שמכר לאחרים בשיעור הקרקע שטרפה ממנו אלמא כיון דגובה מנכסין משועבדין ש"מ דקסבר רב בעדים
א) צ"ל שיש בכלל מאתים מנה ונוטל מנה כו'.