השותפין פרק
ראשון בבא בתרא
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואמר
לו פרעתיך בזמני אמאי לא כו'. הוה מצי לשנויי הא דקתני
או דילמא. כיון דמוחזק לן דאין אדם פורע בתוך זמנו לא אמרינן
כט א מיי' פ"ו מהל' טוען
א) שבועות לח:, ב) שם מא:
כתובות פח., ג) [בערוך ערך
הל' ו' ופ"ז הלכה ה
במקום דאיכא חזקה דמרעיה לדבוריה מה לי לשקר וליהמנוהו:
בחזקת שלא נתן היינו בתוך זמנו או בזמנו ואמר פרעתיך
לפתא האריך בפי' סוגיא זו],
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
אמר לו הין. ובפני עדים: אין לך בידי. מפרש ואזיל מאי היא:
בתוך הזמן דליכא מיגו כדפרי' לעיל אבל לאחר זמנו הוי בחזקת
ד) [עי' ב"ק סז.], ה) לפי'
סי' עט סעיף י:
❖
ל ב מיי' שם פ"ו הל' ג
מהרש"א הד"א,
לא היו דברים מעולם. הלכך חייב לשלם שהרי יש עדים שהודה
שנתן דבמקום חזקה אמרינן מה לי לשקר אך ניחא ליה לשנויי
סמג שם טוש"ע ח"מ שם
התם מימר אמר מי יימר דמחייבי לי
לו בפניהם וכיון דאמר לא לויתי
סעיף א ובהג"ה:
לא ג ד מיי' פ"ג מהל'
רבנן דלא תיקשי נמי לאביי ולרבא:
מודה הוא שלא פרע שכל מי שאינו
או דילמא במקום חזקה לא אמרינן מה לי
גליון הש"ס
כל האומר לא לויתי כאומר כו'.
שכנים הל' א סמג עשין
לוה אינו פורע הלכך כאומר לא פרעתי
לשקר ת"ש בחזקת שנתן עד שיביא ראיה
גמרא דעבד ליה הימלטי.
פב טוש"ע ח"מ סי' קנז
דמי דאילו אמר פרעתי נאמן אפילו
הקשה ה"ר יצחק מה צריך כאן
סעיף י:
מלשון הכתוב וטמנתם במלט
שלא נתן היכי דמי אילימא שתבעו לאחר
לב ה מיי' פ"ח מהל'
(ירמיה מ"ג ט'): רש"י ד"ה
לוה בפני עדים דקי"ל בשבועות
לטעם כל האומר כו' הא ודאי כיון
זמן ואמר לו פרעתיך בזמני פשיטא אלא
שכנים הל' ט סמג עשין
אחזיק להורדי כו' כגון
(דף מא:) המלוה את חבירו בעדים
שכבר הודה תו לא מהימן לומר שלא
שטוען הוא מכר לי. עי'
פה טוש"ע ח"מ סי' קנג
לאו דאמר ליה פרעתיך בתוך זמני אלמא
סעיף יט:
לקמן דף כג ע"א תוס' ד"ה
אין צריך לפורעו בעדים: סמך לפלגא.
לוה דבשלמא בשבועות (דף מא:
❖
לג ו מיי' שם הל' ז טוש"ע
והא:
אפילו במקום חזקה אמרי' מה לי לשקר שאני
ושם ד"ה כל) צריך להאי טעמא
שלא היה כותל חדש ארוך ככותל הראשון
שם סעיף טז:
הכא דכל שפא ושפא זמניה הוא ת"ש מד'
לד ז ח מיי' שם הל' ו
אלא בחציו או בגובהו לא הגיע לגובהו
שאומר לו מנה לי בידך והלה אומר
❖
טוש"ע שם סעיף י:
הגהות הב"ח
אמות ולמעלה אין מחייבין אותו סמך לו כותל
של ראשון: סמך לכולה. חייב ליתן
להד"מ ואתו עדים ואמרי ראינו שלוה
(א) גמ' דאמר ליה פרעתיך
ופרע השתא הא דקאמרי סהדי שלוה
לו חלקו בכותל הראשון כאילו סמך
אחר כו' עד שיביא ראיה שנתן ה"ד אילימא
בתוך: (ב) שם ומודה רב
לעזי רש"י
מהימני והא דקאמרי (ח) פרע לא
כותל שני כנגד כל הראשון דכיון
שתבעו לאחר זמנו ואמר לו פרעתיך בזמני
ובאקבעתא
נחמן באפריזא
דהתחיל סופו לגמור ויתן תקרה ותנן
מהימני דהא איהו קמכחיש להו דאמר
דכשורי אמר רב נחמן
שרדי"ל [בורדי"ל].
אמאי לא אלא לאו דאמר פרעתיך בתוך
❖
(א)
בי כוי לא הויא חזקה
בית קטן.
אע"פ שלא נתן עליו את התקרה
לא לויתי והאומר לא לויתי כאומר
זמני אלמא במקום חזקה לא אמרינן מה לי
ואע"ג דמתנח ביה הימלטי
(ד) נותן מיד: תוס'. ויעשה עליות
לא פרעתי דמי אבל הכא לא צריך
דאמר ליה אמינא לכי
לשקר שאני הכא דאמר מי יימר דמחייבי לי
מפייסת: (ג) שם ואמר
ע"ג תקרה ויצטרך לו כותל שהגביה
כלל ואומר ר"י דאיצטריך לאשמועינן
רבינו גרשום (המשך)
רב נחמן אחזיק להורדי
רבנן א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי
חבירו. ע"כ: ומודה רב הונא
דלא מצי למימר האומר לא לויתי
לא אחזיק לכשורי לכשורי
עליו מעט בהא מודה רב
ת"ש מנה לי בידך אמר לו הין למחר אמר
אחזיק להורדי רב יוסף
הונא שלא יתן אלא כנגד
א)א
בקרנא ולופתא. בחיבור שבקרן
לא שלא לוה כלל אלא כאילו לא לויתי
אמר אחזיק להורדי אחזיק
אותו גובה של אותו לופתא
לו תנהו לי אם אמר נתתיו לך פטור אין לך
זוית. לופתא חיבור הרי שהיה סוף
לפי שפרעתי קמ"ל דכאילו אומר לא
לכשורי איכא דאמרי אמר
לפי שאין בדעתו להגביהו
פרעתי בהדיא: סמך לפלגא סמך
ר"נ אפי' אחזיק לכשורי
בידי חייב מאי לאו נתתיו לך דא"ל פרעתיך
ביתו של ראובן דבוק לכותל זה שבין
יותר: ומודה רב נחמן
לא אחזיק להורדי איכא
באפריזא. היינו מורפט"א
לכולה. האי לפלגא איירי בין לאורך
שתי חצרות ולאחר זמן נמלך ראובן
בזמני אין לך בידי דא"ל פרעתיך בתוך זמני
דאמרי אמר רב נחמן אחזיק
בל"ע אע"ג דאמר רב נחמן
בין לגובה: ומודה רב הונא
זה וחיבר בנין מועט בקרן זוית של
להורדי כצ"ל ונ"ב ה"א
למאי דסמך סמך דלא יתן
ה)
וקתני חייב אלמא במקום חזקה לא אמרינן
באלפסי וע"ש פי' בנמוקי
אלא כנגד שיעורא דסמך
בקרנא ולופתא. מפרש ר"ת קרנא
סוף ביתו ובליטת הבנין משוכה כנגד
מה לי לשקר לא מאי אין לך בידי לא היו
יוסף: (ד) רש"י ד"ה סמך
מודה שאם סמך כותלו
מקצת אורך הכותל המבדיל בין
להיכר שלא יאריך החומה יותר שבסוף
לכולה וכו' את התקרה עדיין
כנגד חציו גבוה כמו אותו
דברים מעולם דאמר מר כל האומר לא
ב)
ב
נותן מיד: (ה) ד"ה ומודה
כותל שהגביה חבירו וחציו
החצרות מודה רב הונא דלמאי דלא
אותו כותל שסמך כייפיה לקרנא
(ט)
רב הונא וכו' לימשך יותר
האחר עשה נמוך והניח על
לויתי כאומר לא פרעתי דמי: סמך לו כותל
סמך לא סמך שאין בנין כזה עשוי
כלפי כותלו של חבירו ולופתא הוי
הס"ד: (ו) ד"ה אפריזא
הנמוך אפריזא ודאי גלי
אחר מגלגלין עליו את הכל כו': א"ר הונא
וכו' ומי שאין לו אותו עץ
דעתיה דהיום ומחר יניח על
לימשך (ה): ומודה רב נחמן באפריזא
היכר שלא יגביה הכותל יותר כגון
עב: (ז) ד"ה דא"ל שמעון
אותו אפריזא קורות ויגביהו
סמך לפלגא סמך לכולה ורב נחמן אמר
ובאקבועי כשורי. לענין גובה דקאמר
שעשה היכר בראש החומה לפי
לכי מפייסת וכו' תקרה
בשוה לאחר זמן ובהאי
למאי דסמך סמך למאי דלא סמך לא סמך
ומעזיבה ותפייסני כו' ולא
מודה רב נחמן דמגלגלין
רב נחמן דלמאי דלא סמך לא סמך
שרגילין לעשות החומה צרה למעלה
ג
אצטרך: (ח) תוס' ד"ה כל
עליו את הכל ואית דאמרי
מודה הוא שאם עשה בכותל שסמך
שיפלו הגשמים מחוץ לחומה ולא ישהו
ומודה רב הונא בקרנא ולופתא ומודה
ג)
ד
וכו' שפרע לא מהימני וכו'
אפריזא (נתר) [נסר] ארוך
דלא מצי למימר הא דאמרי
מקום הנחת ראשי קורות עלייה על
שם ומודה רב נחמן באפריזא היא היכר
שמשקעין באורך הכותל
ר"נ באפריזא (ב) ובקבעתא דכשורי אמר רב
לא לויתי לא שלא לויתי כלל:
ובונין עליו כדי שתקשר
שיאריך עדיין הכותל שבסוף אורך
פני כולה סופו להגביהו עוד כשיעור
הונא בי כוי לא הוי חזקה ואע"ג $דעבד ליה
(ט) ד"ה ומודה וכו' שסמך
הכותל יפה וכן בקבעתא
ה
החומה אינו שוה אלא אבן אחת בולטת
גובה עלייה וניחא ליה בגובה דכותל
עושה כיפיה לקרנא וכו'
דכשורי שאם עשה באותו
❖
הימלטי דא"ל אמינא לכי פייסת לי לא
בראש החומה כמו שרגילים:
מחיצה הנמוך מקום חורין
ראשון ונותן חלק בכל גובהו: אפריזא.
ואחת שוקעת דודאי עדיין יאריכנו
ליתרע אשיתאי (ג) אמר ר"נ אחזיק להורדי
כדי לקבוע בהן לאחר
עץ ארוך ועב שנותן על פני כל אורך
ואקבעתא דכשורי היינו שעשה מקום
זמן קורות אע"ג דהשתא
לא אחזיק לכשורי לכשורי אחזיק להורדי רב
לא קבע בהן מגלגלין
מוסף תוספות
הכותל להניח עליו ראשי קורות ומגין
הנחת ראשי קורות דמוכח שסופו
עליו את הכל דגילה דעתו
יוסף אמר אחזיק להורדי אחזיק לכשורי א"ד
עליהם שלא ירקבו מחמת ליחלוח
להגביה עד שיעור גובה עלייה:
א
א. ולא נחלקו אלא
דלאחר זמן יעשה שם עלייה
אמר רב נחמן אחזיק להורדי אחזיק לכשורי
כשהניח סוף בניינו שוה.
ויגביהו: בי כוי לא הוי
הכותל ובלשון משנה קרוי מלטיסין ד).
האי
ו
❖
שיטמ"ק בשם ראב"ד.
חזקה. כגון סמך כותלו
לכשורי אחזיק להורדי אמר רב נחמן אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי אחזיק
ומי שאין לו (ו) עץ עב עושה חורים
לחצר חבירו והוי בכותלו
בכותל ונותן נסרים קטנים למעלה
של זה חלונות חורין לצד
לשפכי לא אחזיק לנטפי ורב יוסף אמר אפילו אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי
חצר חבירו אין יכול חברו
רבינו גרשום
ולמטה ולצדדין ומניח בתוכו ראשי
א"ד אמר רב נחמן אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי לנטפי אחזיק לשפכי אבל
להחזיק בזה הכותל ולומר
ז
קורות והיינו אקבעתא דכשורי: בי
והלה אומר לפני עדים
שיש לו חלק בזה הכותל
לצריפא דאורבני לא רב יוסף אמר אפי' צריפא דאורבני עבד רב יוסף עובדא
ח
הן. אין לך בידי מעולם
מחמת אלו החורין הפתוחין
כוי לא הוי חזקה. שמעון שהגביה
בצריפא דאורבני אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו
לרשותו ואע"ג דעביד ביה
חייב הואיל והודה לו
כותל החולק בחצר למעלה מד' אמות
מעיקרא: פרעתיך בזמנו.
בהנהו כוי המלטה כעין
בבירה
באותו [היום] שתבעו.
שעושין בחלונות שקובעין
ועשה בו חלונות לצד ראובן להנחת
אלמא דבמקום חזקה לא
שם הקורות מקיפין החור
ראשי קורות כמו שפירשתי לא הויא חזקה לגבי ראובן לאמר אני סייעתיך להגביהו שאלולי שסייעתיך לא היית עושה לי הנחת קורות שאם אבא
אמרי' מה לי לשקר. לא
בלבנים כדי שלא ירקבו
לעולם בעלמא אמרי' מה
ראשי הקורות מלחלוח
לסמוך לו כותל אחר לאחר זמן שאתן עליה תקרה ואף על גב דמתנח ביה הימלטי הם נסרים עבים שנותנים בצדי החורים להגין
לי לשקר והכא כי אמר ליה
החומר ואע"פ שטוען בעל
על ראשי הקורות ולא מצי למימר ראובן אי לאו דסייעי בהדך לא טרחית כל האי טירחא: דא"ל שמעון (ז) דכי מפייסת לי לא תתרע
אידך אין לך בידי משום
חצר אני עשיתי כל זה אין
אשיתאי. אמרתי בלבי שמא תמלך לסמוך לי כותל אחר ולתת תקרה ותפייסני בממון במה שהגבהתי לא אצטרך לקלקל כותלי לנקוב
מאי חייב לאו זמן ותוך
חזקה לחבירו לטעון שיש
זמן איכא הכא. אלא מש"ה
לו חלק בכותל מחמת אותן
בו חורים להנחת ראשי קורותיך: תוס'. אחזיק להורדי. כל חזקות הללו דשמעתין אינן חזקות שלש שנים דלא שייך שלש שנים אלא
חייב אתמול אמר לו הן
המלטות משום דמצי אמר
גבי חזקת קרקע שמחזיק בשדה חבירו ואומר לקחתיו ממך אבל הכא בחזקת תשמישין בעלמא מיירי שמשתמש בשל חבירו ובשעה אחת
בעל הכותל האי דעבדי
בפני עדים ועכשיו אמר ליה
אין לך בידי כמאן דכפר
הכי מצד שלך להכי עבדי
משתמש בפניו ושותק הויא חזקה כדמוכח לקמן דאמרי' ואי חבריה בטינא לאלתר הויא חזקה וטעמא משום דאמרינן לא שביק איניש
ליה בתר הודאתו דמי א)
דכי מפייסת לי ותקנה ממני
לאישתמושי בתוך שלו תשמיש של קביעות בלא רשותו וכיון דמשתמש זה לפניו ושותק י"ל דנטל רשות ממנו או נתן לו ממון ומכר לו תשמיש
הכא אמר לויתי ויש עדים
שיהא לך רשות להשתמש
שלא יכול לומר לא פרעתי
בכותלי ולקבוע בו קורות
זה והני מילי דהויא חזקה $כגון שטוען הוא מכר לי או נתן לי במתנה אבל אם טען נשתמשתי בפניו ושתק אינה חזקה כדתנן לקמן בחזקת הבתים
שיהיו מזומנין החורין ולא
דמי וחייב לפרוע ולעולם
(דף מא.) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי והוא א"ל שלא אמר לי אדם דבר מעולם
מיהא ליכא למישמע מינה:
תצטרך לחתור בכותל דלא
פיסקא סמך לו כותל
מיתרע אשיתאי: אחזיק
אינה חזקה כו' ובכל חזקות מיירי לא שנא חזקת שלש שנים ל"ש חזקת יום אחד כי הני. ע"כ: אחזיק להורדי. להניח ראשי רהיטים דקים
אחר. כדפרישית
להורדי. שאם היה לאחד
על כותל חבירו: לא אחזיק לכשורי. להניח עליו קורות כבדות תחת אלו: הכי גרסינן אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי אחזיק לשפכי לא אחזיק
לעיל: סמך לפלגא סמך
חזקה בכותל חבירו לקבוע
בו זיזין לא יקבע בו קורות
לנטפי. היתה לו חזקה בחצר חבירו שיטפטף גגו מי גשמים לתוכו על פני כל אורך גגו בלא מרזב: אחזיק לשפכי. אם רצה עושה מרזב
לכולה. שאם סמך זה כותל
כנגד אותו כותל שהגביהו
דיכול לעכב עליו ולומר אם
א"ד אמר רב נחמן כו' אבל לצריפא דאורבני לא. גג של צריף
ויקלח כל מי הגג במקום אחד דהא עדיפא ליה לבעל החצר:
חבירו משלו ולא האריכו
הוחזקת לזיזין שהם דקין
שרדי"ל בלע"ז שמכסין אותו בענפי ערבה והיינו אורבני ומתוך
שהטיפין סמוכין מאד אין בעל החצר יכול להשתמש תחתיהם:
כשיעור אותו כותל כולו
שאין מרעין את הכותל כל
אלא כנגד חציו (משום
כך כקורות ודאי לא תחזיק
בירה בו לקבוע קורותיך שהם
דאמר סמך לכולה) אעפ"כ
אמר רב הונא מגלגלין עליו את הכל ויתן חלקו המגיע בכל הכותל אע"פ שלא סמך אלא כנגד חציו משום דאמרי' היום או למחר
עבין: איכא דאמרי אחזיק להורדי אחזיק לכשורי. הואיל והחזיק בו בכותל קובע מה שירצה: אחזיק לשפכי. שאם יש לא' חזקה
ימלך בעצמו ויאריכנו כנגד כולו: מה דסמך סמך. שכנגד אותו שיעור שסמך יתן חלקו ותו לא דלא מחייבי ליה עכשיו משום
שמרזיבו מקלח לחצר חבירו אם ירצה לסלק את מרזיבו ולהניח כל ב) תקרתו בניטוף יכול חבירו לעכב עליו ויכול לטעון טוב לי
לקבל מימיך במקום א' יותר מכמה מקומות: איכא דאמרי. אחזיק נמי לנטיפי דיכול זה בעל הגג לטעון מאחר שהוזקקת לקבל
היום ומחר: בקרנא ולופתא. קרנא שאם התחיל אותו כותל שסמך מרחוק שלא כנגד אותו כותל שהגביה חבירו אלא סופו של
מימיי מה לי בשפכי מה לי בנטיפי: אבל לצריפא דאורבני. כלומר הני מילי דאמרין אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי אם הגג מכוסה מן
אותו כותל שסמך אותו כנגד זוית של אותו כותל שהגביה חבירו בהא מודה רב הונא שאין מגלגלין עליו ליתן אלא כנגד חלקו
דפין שבולע המים אבל אם מכוסה בצריפא דאורבני באגודות של גמי או של קנים שמקלחת המים הרבה שאין שוהה בהן המים
באותו קרן שאם היה דעתו לסומכו היום ומחר כולו כנגד אותו כותל לא היה בונה משך בנינו לצד אחר לופתא אנפנדי"ף בלע"ז
יכול לעכב עליו: ג) איכא דאמרי היינו צריפא דאורבני כלו' הני מילי דאין יכול לעכב על נטפי אם הגג עשוי כמות כל גגין שאין
כלומר שלא סמך האי כותל כנגד גובה של כותל חבירו אלא הגביהו כנגד מחצית כותלו של חבירו ולא משום בית אלא לקרות
א) [אולי צ"ל בתר הודאתו דמי וכהיכי דאומר לא לויתי ויש עדים שלוה דאינו יכול לומר לו דפרעתי דמי וחייב לפרוע וכו']: ב) [אולי צ"ל לסלק את מרזיבו ולהניח שיזוב המים מכל תקרתו בניטוף וכו']: ג) [ר"ל דאיכא דמפרשי פירוש אחר בצריפא דאורבני: