חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מלוה
על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות. לא
אינהו אפסידו אנפשייהו.
דשדו זוזייהו
בכדי שהיה להם לחקור יפה
קטו א מיי' פי"א מהל'
א) לקמן קנז. ודף קעה.,
ב) [עירובין נ: כתובות ח.
מלוה הל' ה סמג עשין
אם מכר שום קרקע באחריות ולא עשו לפיכך הפסידו אבל גבי שלש
איצטריך אלא משום יורשין דלקוחות תנינא בהדיא וקסבר
גיטין לח: סנהדרין פג: חולין
צד טוש"ע ח"מ סי' קטז
לקוחות אין להפסיד המערער דכיון דליכא שטר במכירות הללו ולא
שעבודא לאו דאורייתא ומלוה בשטר שהוא גובה היינו שלא תנעול
א
קכב:], ג) קדושין יג: [ב"ק
סעיף א:
קטז ב מיי' פי"ב מהל'
קד: לקמן קנז. קעה.: ערכין
יצא הקול ממילא לא היה לו לחקור דמימר אמר לפי שיראים להחזיק
דלת בפני לוין ומכר נמי משום תקנת השוק ואע"ג דביורשין לא
ו: ז. כ. בכורות מח:],
טוען הל' ז סמג עשין
בקרקע שלי לא אכלוה כל אחד שלש
שייך לחלק בין מלוה על פה למלוה
ד) [גיטין עז: ועי' תוס' לקמן
צה טוש"ע ח"מ סי' קמד
נב: ד"ה נעל], ה) [ב"מ טו:],
שנים: ומי אמר רב הכי. דמכירת
בשטר מ"מ כל היכא דגבי לקוחות
סעיף ג:
אינהו אפסידו אנפשייהו ומי אמר רב הכי
ב
קיז ג ד מיי' שם הל' ח
ו) [כתובות יח.], ז) [לקמן
קרקע באחריות בעדים בלא שטר
חיישינן משום נעילת דלת כמו מלוה
והתנן המלוה את חבירו
בשטר גובה
קעו.], ח) [כל הפירות רש"ש],
טוש"ע שם סעיף ד:
א)
❖
קיח ה מיי' פי"ג שם הל'
גובה הלוקח כשיטרפוה ממנו מנכסים
בשטר או מלוה הכתובה בתורה למ"ד
ט) [ואומר רש"ש],
ג
מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים
א סמג שם טוש"ע
משועבדים: בשטר. דסתם שטר
(קדושין כט:) ככתובה בשטר דמי או
בני חורין וכי תימא ב) רב תנא הוא ופליג
ח"מ סי' קמט סעיף כח:
לאחריות נכתב ואפילו לא נכתב קי"לה)
כשעמד בדין או עשה עבדו אפותיקי
קיט ו מיי' שם והל"ג
הגהות הב"ח
והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על
ג)
טוש"ע שם סעיף א:
אחריות טעות סופר הוא וכמי
גבי נמי מיתמי אבל מלוה על פה
קכ ז מיי' שם טוש"ע שם
(א) רשב"ם ד"ה אמר רב
פה אינו גובה לא מן היורשים ולא מן
שנכתב דמי: מנכסים משועבדים.
כיון דלא חשש לעשות שטר לגבות
פפא וכו' מכר זו השדה:
ובסעיף כה:
קכא ח מיי' שם טוש"ע
(ב) ד"ה האומנין הד"א עם
הלקוחות מלוה אזביני קא רמית מלוה כי קא
מלקוחות כי לא גבי נמי מיתמי
מלקוחות וכגון שלא שבקו ליה ללוה
ד"ה אין להם וכו' והכא גבי
סעיף א [וכט]:
בני חורין לגבות המלוה מהם: ע"י
יזיף בצנעא קא יזיף כי היכי דלא ליתזלו
ליכא נעילת דלת והא דאמרי' בפ"ק
קכב ט מיי' שם הל"א
אומנין וכו' כדי לתקנו נמי
אין לו חזקה לטעון לקוח הוא
עדים. כלומר בלא שטר: מנכסים
[והל"ח] טוש"ע שם
דבבא קמא (דף יא:) גבי הלכה
(ד)
נכסיה עליה א זביני מאן דזבין ארעא בפרהסיא
בידי: (ג) ד"ה שותפין וכו'
סעיף ט:
בני חורין. וכגון שמודה שלא פרעו
גובין מן העבדים אמר רב נחמן
זבין כי היכי דליפוק לה קלא ת"ר אכלה
קכג י מיי' שם טוש"ע שם
דלכולי עלמא: (ד) תוס'
ב
דהא קי"ל המלוה חבירו בעדים אין
לעולא אמר ר"א אפילו מיתמי לא
ד"ה מלוה וכו' גבי אמר
סעיף ג וסעיף ו:
ו)
האב שנה והבן שתים האב שתים והבן שנה
קכד כ מיי' פ"ג מהל'
עולא אמר ר' אלעזר
צריך לפרעו בעדים. אבל ממשועבדין
מיניה מיניה ואפילו מגלימא דעל
❖
הלכה גובין מן העבדים:
זכיה הל' א ופ"א
האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הרי זו
כתפיה שם מפורש: בפני האב
לא יגבה דעדים בלא שטר לית להו
מהל' מכירה הל' ח סמג
חזקה למימרא דלוקח אית ליה קלא ורמינהי
עשין פב פד טוש"ע ח"מ
שנה כו'. והא דאמרינן בפרק שני
קלא ולא אמרינן לקוחות אפסידו
סי' קצב סעיף א וסי' רמא
מוסף רש"י
אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים
אנפשייהו וקשיא לרב: מלוה על פה.
דכתובות (דף יז: ושם ד"ה ואחת) אמר
ג
סעיף א:
קכה ל מיי' פ"ב מהל'
המלוה את חבירו בשטר.
בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב
היינו מלוה את חבירו בעדים: אינו
רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן
אפילו לא נכתב בו
שכנים הל' יא ועי'
גובה לא מן היורשין כו'. טעמא
ואפילו הגדיל לא כמו שיש מפרש
שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו
אחריות, גובה מנכסים
בהשגות ובמ"מ ובטור ח"מ
משועבדים. אם אין ללוה
סי' קעג בשם תשובת הרא"ש
שם דיתום אפילו גדול במילי דאבוה
מפרש בשילהי מכילתין [קעה:] שיעבודא
חזקה ואי סלקא דעתך לוקח אית ליה קלא
נכסים בני חורין גובה
ופ"א מהל' מכירה סמג
לאו דאורייתא ומיהו לא קי"ל הכי
קטן הוא ואין מועלת חזקה לגביה אפילו
אין לך מחאה גדולה מזו אמר רב פפא
מלוה מן הלקוחות, דאמר
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
אלא כדמפרש התם הלכתא גובה מן
שהיה גדול כשמת אביו דהא הכא אמר
בשנים אוחזין (ב"מ יד.)
קצב שם וסי' קנז סעיף ב:
ז)
כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם:
קכו מ מיי' פ"ב מהל' זכיה
ד
לרבנן אחריות שלא נכתב
היורשין ולא מן הלקוחות: יזיף איניש
בהדיא דהוי חזקה כשאכל בפני הבן
מתני' ה האומנין ו והשותפין ז והאריסין
בשטר טעות סופר הוא
הל' א ב ג ופ"א מהל'
בצנעא. ומבקש שלא לפרסם הדבר
והאב שני חזקה אלא דוקא שהיה קטן
וכמי שנכתב בו דמי, דלא
מכירה סמג עשין פב טוש"ע
והאפוטרופין אין להם חזקה לא לאיש חזקה
שדי אינש זוזי בכדי ולכך
סי' קצב שם וסי' ערה סעיף
ח
ט
כדי שאם יבא למכור קרקע לא
כשמת אביו אינה חזקה אע"פ שאחרי
❖
נתכוין המלוה שיכתוב בשטר
יב:
כן הגדיל. ר"י: ואי סלקא דעתך
בנכסי אשתו ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה
יבינו העולם שהוא דחוק לפרוע
ד
אחריות אלא ששכח הסופר
וטעה, וסתם שטר קלא אית
ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב
מעות ולא יקחו ממנו ביוקר הלכך
לוקח אית ליה קלא אין לך מחאה גדולה
י
ליה ולקוחות הוא דאפסידו
רבינו גרשום (המשך)
מזו. אור"י דהוי מצי לשנויי כאן בשטר
מאי הוה להו ללקוחות למיעבד:
במה דברים אמורים במחזיק אבל בנותן
אנפשייהו שלקחו קרקע מן
כ
הלוה ולא הניחו לו בני
מאן דזבין בפרהסיא קזבין. כדי
הוא חייב ממון אם לאו
כאן בלא שטר דאין מצטרפין אלא
מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר
ל
מ
חורין כדי לגבות מהן מלוה
ולהכי אין גובה המלוה אלא
שיקפצו עליה לוקחין והלכך אפסידו
בשטר כדאמרינן לעיל אלא שמא
את חובו (לקמן קנז.). מלוה
מנכסין בני חורין. אבל גבי
ד) נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה:
על פה אינו גובה לא
לקוחות אנפשייהו שאם חקרו יפה
דעדיפא מיניה קא משני ה:
מוכר שאני דמאן דזבין
גמ'
מן היורשים. דשיעבודא
שקונין קרקע בפרהסיא זבין
היו שומעין מבני אדם שמכר מוכר
אבל
לאו דאורייתא, וכל שכן מן
כי היכי דניפוק ליה קלא
זה כבר קרקע באחריות: אכלה האב
שנה. ומת ואכלה בנו אחריו שתים ולא מיחה המערער:
הרי זו חזקה. שמצטרפין לשלש שנים
הלקוחות, אבל מלוה בשטר
דאינש אמיד הוא הואיל
הוא עצמו שיעבדו, דכתב ליה
וזבין מקרקעי והואיל וכן
דיורש כרעיה דאבוה הוא ולא מצי מערער למטען משום דלא אחזיק כל אחד שלש שנים לא מחיתי שהרי הכל יודעים שדרך הבן
כל נכסיי דאית לי אחראין
היה לו ללוקח אחר לבדוק
לירש את האב: ולוקח שנה. שמכרה לו הבן בשטר: למימרא דלוקח. מיורש אית ליה קלא: ורמינהי כו'. ולרב לא פריך לעיל
לשטרא דנן (קדושין יג:).
אם מכר לראשון באחריות
נעל. דלת, וגדר. פרצה,
שעליו לפצותו אם לא.
דרב בלוקח מלוקח מיירי הלכך אלימא ליה טפי למיפרך ממאי דדמי ליה: אית ליה קלא. והיה לו למערער למחות ומשום דלא מיחה
ופרץ. גדר כל שהוא, הרי
והואיל ולא בדק ב) ולא קנה
הויא חזקה: אכלה. המחזיק: בפני האב. שהיתה שלו שנה שאומר שלקחה מן האב: ובפני הבן. לאחר מות האב: ובפני הלוקח.
זו חזקה. לקנות, שאין
השני לפיכך גובה לוקח
המוכר יכול לחזור בו (גיטין
ראשון מנכסין משועבדין
שלקחה מן הבן ויש לו שטר: הרי זו חזקה. ולא מצי מפיק ליה לוקח דבן מידיה דמחזיק משום דקטעין מחזיק שטר היה לי מן האב
❖
עז:).
אפי' אם לקח בעדים בלא
ונזהרתי בו בשמירתו שלש שנים ועכשיו אבד הימני שלא חששתי לשמרו אחר שהחזקתי שלש שנים בלא מחאה שלא ידעתי מלקיחתך
שטר: אכלה האב. לקרקע
מן הבן לסוף שתי שנים דלוקח מבן לית ליה קלא ולא הויא מחאה: אין לך מחאה גדולה מזו. שמכרה הבן לסוף שתי שנים ללוקח זה
שנה ומת ואכלה בנו אחריו
שתים שנה וכו' הרי זו
מוסף תוספות
והיה למחזיק להזהר בשטרו כל הימים עד דמרע ליה לשטרא דהאי לוקח אבל בשלש שנים אחר השטר אין די ומפקינן מידא דמחזיק
חזקה. דמצטרפות לג'
אם לא נזהר בשטרו כדאמרינן בפירקין לעיל (דף לא.) אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו: אמר רב פפא. לעולם אימא לך דלוקח
א. [דאל"כ] גבי יורשים
שנים: והבן אכלה שנה.
כי ליכא קלא מאי הוה וכו'
ומכרה ללוקח ואכלה
אית ליה קלא והכא אמאי לא חשבי מחאה לקיחת הלוקח מן הבן משום דמכר לו הבן כל שדותיו סתם אותן שהיו של אביו וטוען
וקושיית [הגמ' הוא] אי
הלוקח שנה: למימרא
הלוקח שגם זה השדה קניתי בכלל קרקעות כולן דאמרינן ליה כל שדותיו מכר לך חוץ מזו אבל אם מכר (א) זה השדה בפני עצמו
איתא דסבר רב דעדים אית
דלוקח אית ליה קלא.
להו קלא, כי היכי דתקון
שקונה הוא שדה פלוני
בטלה חזקתו של מחזיק דאין לך מחאה גדולה מזו. ויש מפרשים במוכר כל שדותיו ומכר לו בפירוש גם זו עמהן ולאו מילתא היא דסתם
רבנן במלוה בשטר דגובה
והוה ליה למערער למחות
מתני'
האומנין. בעלי אומנות שמוליכין להם בביתם לתקן כלים כגון צבעין או כובסין או חייטין או סורקי
משמע שלא פירש:
מנכסים משועבדים, הכי
בשעת לקיחה או בשעת
הוה להו לתקוני במלוה
מיתת האב והואיל ולא
בגדים שטוענין לקוח הוא בידי: (ב) אין להם חזקה. ולא בחזקת שלש שנים מיירי דסתם אומן לא שייך אלא במטלטלין וחזקת שלש שנים
על
פה.
ר"ן.
מיחה הויא חזקה: ורמינהי
לא נאמרה אלא במקרקעי אבל במטלטלי מי שהוא מוחזק בשל חבירו אפילו שעה אחת שאנו רואים שיוצאים מתחת ידו אע"פ שיש לחבירו
ב. [ד]בשלמא בלקוחות
אכלה. המחזיק שנה בפני
איכא לפלוגי בין ע"פ
עדים שהיה שלו נאמן זה המוחזק לומר לקוח הוא בידי דסתם לוקח מטלטלין מחבירו בלא עדים הוא קונה ובלא שטר חוץ מדברים העשויין
האב שהיתה הקרקע שלו
לבשטר וכו', [ד]במלוה
ובפני הלוקח שלקחה מן
להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי דאינו נאמן כדקי"ל במסכת שבועות (דף מו:) וה"נ גבי אומנין אפילו דבר שאינו עשוי להשאיל
ע"פ לא גבי משום דליכא
הבן שנה הרי אלו מצטרפין
ולהשכיר ועשוי לשלחו לאומן כדי לתקנו אין לו חזקה לטעון לקוח בידי מאחר שיש עדים לאידך שהיה שלו וטוען שלחתיו לך לתקנו: שותפין.
קלא. תוס' ב"ק יא: ג. פי'
והוי חזקה ואין יכול הלוקח
כגון קרבנות ופדיון הבן
שוב לערער ולומר לו כשם
שלקחו קרקע בשותפות והחזיק אחד בחלק חבירו ואכל כל הפירות שלש שנים אינה חזקה שכן דרך שותפין לאכול זה פירות שלש שנים או
וערכין ונזקין. תוס' קידושין
שיש לי עדים שלקחתיה מן
ארבע שנים ואח"כ יאכל זה כמו כן. ובסדר משנת רבינו גרשום הכי גרסי' השותפין והאפוטרופין והאריסין אבל אומנין לא קתני והכי הוה
יג: ד. הואיל ותחלתו
הבן כך יש עליך להראות
כשהוא קטן ראהו מוחזק
שטרך שקניתה מאביו מפני
מסקנא בגמרא [ע"ב] (ג) דכולי עלמא יש שותף שאין לו חזקה וכיון דשותף אין לו חזקה כל שכן אומן כדמפרש בגמ' [ע"ב]: והאריסין. שיורדין לתקן
בה לא ידע כשהגדיל
שיכול להשיב לו המחזיק
הקרקע למחצה לשליש ולרביע אם טוען שני חזקה החזקתי בקרקע ואכלתי הפירות ח) אינה חזקה שיכול לומר המערער לאריסות הורדתיו
שהיתה של אביו עד
עד ג' שנים נזהרתי בשמירת
ששומע מפי אחרים. רש"י
שטרי מכאן ואילך לא
ודמי הפירות היה משלם לי או זקפתים עליו במלוה אי נמי מנהג אריסים לעבוד קרקע עשר שנים וחמש שנים אוכלין הבעלים כל הפירות
כתובות יז: ד"ה וכדרב הונא.
נזהרתי. ואם איתא דהלוקח
❖
של כל השדה ואחר כך אוכלין אריסים חמש שנים כנגדן: לא לאיש. שאוכל פירות נכסי מלוג של אשתו חזקה בנכסי אשתו דאורחיה דבעל
ה. עיין בר"ן מה דמתרץ.
קלא אית ליה יכול לומר לו
הלוקח הואיל ששמעת
למיכל פירי ואם יגרשנה תטול נכסי מלוג שלה. ובגמרא [מט.] פריך פשיטא: בנכסי בעלה. אם אכלה פירות של שדה בעלה ג' שנים אינה
שמכרו לי הבן אין לך
יכולה לטעון לקוח הוא בידי דכיון דמזונות אשה על בעלה שביק לה למיכל פירי. ובגמ' [נא.] פריך פשיטא: ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן
מחאה גדולה מזו והיה לך
רבינו גרשום
כו'. דומיא דאפוטרופין נינהו זה בנכסיו של זה: בד"א. כל החזקות הללו דאינו חזקה וגם יש מהן דהויין חזקה וצריך ג' שנים: במחזיק.
לשמור שטרך אלא ש"מ
אית להו קלא שמפרסמין
מדקתני הרי זו חזקה מכלל
כדמפרש בגמ' [נב:] בחזקה שיש עמה טענה ומחלוקת שחבירו מערער עליו: אבל בנותן מתנה. בפנינו ומודהט) לו שילך ויחזיק בה וקי"ל [קדושין כו.]דקרקע
שקבל אחריות לזה ולא
דלית ליה ללוקח קלא דאם
נקנית בכסף בשטר ובחזקה ובההיא חזקה שהיא במקום קנין לקנות קרקע כיון דנעל וגדר כו' הויא חזקה לקנות: שחלקו. ורוצה כל
איבעיא להו לזבוני מיניה.
איתא דקלא אית ליה אין לך
וקשיא דרב אדרב. ומשני
מחאה גדולה מזו ואין זו
אחד לזכות בשלו שלא יוכלו לחזור זה בזה: בנכסי הגר. שאין לו יורשין וכל הקודם להחזיק בנכסיו זכה: נעל. עשה דלת: וגדר.
התם לא משום ההוא טעמא
חזקה מיבעי ליה: אמר רב
או גדר חומה: ופרץ. פירצה כדי שיכנס בה: כל שהוא. בגמ' מפרש: הרי זו חזקה.
לבלתי חזור זה בזה כיון דברשות חבירו החזיק:
[נג.]
גובה מנכסים דעדים אית
פפא. לעולם אימא לך
להו קלא א) הוה להו
דלוקח קלא אית ליה והכא
לאסוקי אדעתייהו מקמי דליזבון והי' להו לפשפושי ולבדוק אי משעבדי הני קרקעי לאחר או לא הואיל ולא פשפשו בדבר גובה
אמאי הויא חזקה כי לית ליה שטרא משום דהבן מכר ללוקח שדותיו סתם ומכר לו זה עמהן והואיל ולא מכר לזה בפני עצמו
מנכסין משועבדים אבל ג' לקוחות לאחר שמכרו בעדים לא מצטרפי משום הואיל דלית להו קלא מאי הוה ליה למערער לאסוקי
יכול לומר המחזיק ללוקח אני הייתי סבור ששדותיו אחרות היה מוכר לך ולא זו שהוחזקתי בה לכך לא חששתי לשמור שטרי
יותר מג' שנים משעה שקניתיה הלכך הויא חזקה אבל בעלמא לוקח אית ליה קלא: פיסקא ג) האומנין. בעלי אומנות שמתקנין
על דעתיה דלימחי: ומי אמר רב הכי. דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדין כלומר דעדים אית להו קלא: והתנן ע"י
עדים גובה מנכסים בני חורין. אלמא עדים לית להו קלא וקשיא מהני אדרב: וכי תימא דרב תנא הוא. דספרא רב שנאו: ופליג.
כלים או צבעין או כובסין שמתקנין בגדים בשכירות אע"פ שהחזיקו ג' שנים באותן החפצים אינה חזקה משום דמצי המערער
לומר לתקנו נתתיו לך: והשותפין. אם החזיק אחד בחלק חבירו ג' שנים אינה חזקה דאיכא למימר כך התנו ביניהן שתהא ברשות
אמתני': מלוה על פה. הויין בעדים ולא בשטר: אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחו'. דלית להו קלא: מלוה עביד אינש
דיזיף בצנעא כי היכי דלא ליזלזלו נכסיה. דאי הוו ידעי אינשי דהוא חייב ממון כשירצה למכור קרקע מפני חובותיו יהיו מזלזלין
זה ה' שנים וכן ברשות של אחר: והאריסין. שיורדין לתקן למחצה לשליש ולרביע אם טוען שני חזקה החזקתי בקרקע אינה
חזקה שיכול לומר לו המערער לאריסות הורדתיך וכן האפוטרופין של יתומין:
בנכסיו ולא יקנו ביוקר לפי שידוע שדוחקין אותו בעלי חובין ומש"ה יזיף בצנעא ומאי הוה להו ללקוחות לאסוקי אדעתייהו אם
א) נראה דצ"ל אלא משום דהוי להו וכו'. ב) נראה דצ"ל וקנה השני.
ג) עי' ברשב"ם שכ' בשם רבינו דלא גרס אומן וכ"ה באמת בנוסח המשנה שבירושלמי אבל הדבר צ"ע דהרי חזינן דרבינו היה גורס אומן במשנתינו.