מב:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
גמ'
שותף יש לו חזקה. יש ענין לשותף דאין לו חזקה כדמפרש
אבוה דשמואל. וגם
תנו.
במתני': שותף.
לוי חבירו:
קכז א מיי' פ"יג מהל'
א) [צ"ל שלפופי], ב) [צ"ל
דאריס], ג) [צ"ל שאינה עשויה
טוען הל' ח סמג עשין
לקמן וא"ת א"כ ליתני במתני' שותף אין לו חזקה אע"פ
השותפין והאפוטרופין כו' אבל אומן לא תנו דכ"ש דאין לו חזקה
❖
צה טוש"ע ח"מ סי' קמט
ליטע],
שיש שותף שיש לו חזקה כי היכי דתני אריס אע"פ ששאר אריס
דהא אין לו חלק כלל דנימא מיגו דהיה לו חלק בו קנה מחבירו
סעיף ב ועי' פ"ה מהל'
שותפין הל' ח ובטוש"ע ח"מ
ניתן לו: אבל שותף יש לו חזקה. דאם
שאינו אריסי בתי אבות יש להן חזקה ויש לחלק:
את חלקו אלא ודאי לתקנן
סי' קעט:
שותף
גליון הש"ס
כיורד ברשות דמי לאו
איתא דלא מכר לו חלקו היה לו
קכח ב ג מיי' פ"י מהל'
גמ' אבוה דשמואל
גמרא הא דנחית לכולא.
למימרא דאין לו חזקה.
לעבוד את האדמה ולאכול הפירות
גזילה הל' ז סמג עשין
ולוי תנו שותף אין לו
עג טוש"ע ח"מ סי' שעה
עיין לקמן דף נז ע"ב תד"ה
בשותפות: מחזיקין זה (ג) לזה. אם
(ה) וא"ת מנא ליה דילמא לענין
חזקה וכל שכן אומן שמואל תני אומן אין לו
בשותפין: שם אמרי לה
סעיף ה:
קכט ד מיי' פט"ו מהל'
שנוטל בשבח המגיע לכתפים כדאמר
האחד מחזיק בחלקו ובחלק חבירו
להאי גיסא. שבת דף קה
חזקה אבל שותף יש לו חזקה ואזדא שמואל
עדות הל' ד סמג
ע"א פסחים דף קח ע"א
ג' שנים הויא חזקה: ומעידין זה. על
בסמוך וכ"ת דמשמע ליה דבכל ענין
❖
לטעמיה דאמר שמואל השותפין מחזיקין
לאוין קט טוש"ע ח"מ סי' לז
גיטין דף סז ע"ב:
❖
מדמי ליה לאריס דלמא כשאר אריסים
חלקו של זה להעמידה בידו אם בא
סעיף א:
זה על זה ומעידין זה על זה ונעשים שומרי
קאמר שיש להן חזקה ולא כאריסי
אחד מן השוק לערער עליו ולא הוי
הגהות הב"ח
שבח
שכר זה לזה רמי ליה רבי אבא לרב יהודה
המגיע לכתפים.
בתי אבות:
נוגע בעדות כדמפרש לקמן [מג.]: ונעשין
רבינו גרשום
(א) גמ' במעצרתא דבי ר'
(א) במערתא דבי רב זכאי מי אמר שמואל
כשומרי שכר זה לזה. שאם מבית
מפרש רש"י בכמה מקומות וכן
זכאי: (ב) שם מאי קמ"ל
שותף אין לו חזקה. אע"ג
רבינו שמואל דמגיע לכתפים כגון
אחד מהן נגנב דבר של שותפות
שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד
שותף כצ"ל ואות ו' ת'
דיכול למימר מן חבירי
נמחק: (ג) רשב"ם ד"ה
ענבים הראויין ליבצר וקשה דאמרי'
חייב לשלם כשומר שכר וזהו שכרו
קניתי חלקי: וכ"ש אומן.
א
ברשות דמי לאו למימרא דשותף אין לו חזקה
מחזיקין זה על זה: (ד) ד"ה
דאיכא למימר כדי לתקן
שגם חבירו ישמור הכל כשיעור זמן
בפ"ק דב"מ (דף טו:) והא מעשים
לא קשיא $ הא דנחית לכולה הא דנחית לפלגא
דלית בה וכו' בריש פירקין.
נתנו לו: מחזיקין זה על
שמשמר זה עכשיו: והא אמר שמואל
בכל יום וקא מגבי שמואל לבעל חוב
נ"ב דף כ"ט ע"ב וע"ש
זה. שאם האחד תופש
$ אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא
בתוס': (ה) תוס' ד"ה שותף
חלקו וחלק חבירו ג' שנים
שותף. שמחזיק בכל השדה גם
בשבח המגיע לכתפים ואי ס"ד היינו
וכו' וא"ת נ"ב ס"א ותימה:
החזיק בו: ומעידין זה
רבינא אמר א הא והא דנחית לכולה ולא
בחלקו של חבירו: כיורד ברשות
ענבים (ו) הראויים ליבצר א"כ בעל
(ו) ד"ה שבח וכו' היינו ענבים
על זה. שאם בא אחד
קשיא הא דאית בה דין חלוקה הא דלית
העומדים ליבצר: (ז) בא"ד
וערער על חלק חבירו יכול
דמי. כלומר כאילו נתן לו חבירו
חוב לא גבי מינייהו כדאמר בכתובות
אמר ליה אביי לא יהא:
שותפו להצטרף עם עד
בה דין חלוקה גופא אמר שמואל שותף
פ' נערה (דף נ:) אמר ליה זיל הב
רשות וצוהו להיות במקומו כדין
ב
(ח) בא"ד להאריך ולומר
אחר ולהעיד עליו דשל
❖
שנוטל בשבח:
אביו היה או אם ערער עליו
כיורד ברשות דמי מאי קמ"ל שותפות אין
אריס דמי: לאו למימרא דשותף
ליה מתמרי דעל בודיא אמר ליה (ז)
(ב)
אדם יכול שותפו להצטרף
אין לו חזקה. דהוי כאריס שיורד
לא יהא אלא בעל חוב דחזו
לו חזקה לימא שותף אין לו חזקה אמר רב
עם עד אחד ולהעיד עליו
לבודיא קאמינא סוף סוף כל העומד
ברשות ולכך לא הויא חזקתו חזקה.
שקנאו: ונעשין שומרי שכר
מוסף תוספות
נחמן אמר רבה בר אבוה לומר שנוטל בשבח
ג
זה לזה. שאם שומר זה
ליגדר כגדור דמי דצריכי לדקלא
ולקמן מפרש דאכתי לשאר דברים
המגיע לכתפים בשדה שאינה עשויה ליטע
א. פירוש שהגיע לבצור
מקצת הממון שבשותפותם
קאמינא אלמא לא גבי מאותם
קאמר שמואל כיורד ברשות דמי
ולינטל על הכתף. רשב"א
וזה מקצת ונגנב מבית אחד
כשדה העשויה ליטע: ומעידין זה לזה
ד
ב"ק צה: ב. היינו שבח
או אבד אינו כש"ח אלא
העומדים ליגדר ולאו פירכא היא
מדלא קאמר בהדיא שותף אין לו
הבא מחמת עמל כתפיו,
חייב לשלם משום דש"ש
אמאי
חזקה: דנחית לכולה. שדה שקנו
דהא רש"י נמי לא בעי למימר מאותן
וכתפיו פירושו עמלו,
הוא שבשכר ששומר לו
ושבח שאין מגיע לכתפים
חבירו מקצת הממון שומר
שניהם: דנחית לפלגא. בחלק המובחר החזיק ואמר חלקנו והגיע זה
העומדים ליבצר מיד אלא כלומר כל דבר שסופו ליתלש כגון פגין
היינו שבח שהשביחו
לו אידך מקצתו: כיורד
או בוסר ור"ת מפרש מגיע לכתפים היינו דבר שבא ע"י טורח ומייתי
לחלקי והחזקתי בו שלש שנים ואידך טעין עדיין לא חלקנו אלא כך
ב
נכסים מעצמן כדיקלא
ברשות. חבירו לשדהו דמי
ואלים ארעא ואסקה
דהוי כאריס שיורד לרשות
ראיה מהא דתנן בסוף יש נוחלין (לקמן דף קלד.) האומר זה אחי
התנינו בינינו שתאכל אותו חלק ג' שנים ואני אחריך כמו כן ג' שנים:
שרטון. רשב"א ב"ק
חבירו וכיון דחשיב הוא
אמרי לה להאי גיסא. יש מתרצים בענין זה הא דאמר שמואל שותף
אינו נאמן ויטול עמו בחלקו מת יחזירו נכסים למקומם נפלו לו
צה: ג. והשתא מפרש
כיורד ברשות חבירו לדעתו
תלמודא שפיר דאפי'
(וכו' לדעתו) מכלל דאין לו
נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו ובעי רבא (שם קלה:) שבח
יש לו חזקה דנחית לכולה דמנהג שותפים ליטול בשותפות פירות כל
בשבח ששבחו נכסים
חזקה: אמרי לה להאי גיסא
ששבחו נכסים מאליהם מהו בשבח המגיע לכתפים לא תבעי לך
שנה ושנה או זה יטול חצי הקרקע וזה החצי ולשנה הבאה למפרע מה
מאיליהן לא מיבעיא ליה
הכי שאם ירד לפלגי לאותו
דכי נפלו ממקום אחר דמי כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים
שלקח זה אשתקד יקח זה עכשיו שכל אחד רוצה ליהנות בכל שנה מחלקו
אלא בשבח שהוא צריך
חצי שלא הגיע לחלקו יש
לקרקע, ריטב"א לקמן
לו חזקה משום דמצי למימר
כגון דקלא ואלים ארעא ומסקא שרטון משמע שבח שאינו מגיע
וזה שהניח להחזיק לחבירו ג' שנים בכל השדה ודאי מכר לו את חלקו
קלה: ד. שכיון שאין
המחזיק חלקך קניתי ממך
והלכך הויא חזקה: והא דאמר שמואל אין לו חזקה דנחית לפלגא. שכן
לכתפים היינו בא מאליו ולר' אלחנן נראה דאדרבה משם קשה לר"ת
צריכים לקרקע כתלוש
וכבר החזקתי בו ואין לך
דמי וה"ל כנכסיו שנפלו
בו כלום ודאי הויא חזקה
דלמה שינה בלשון דמעיקרא קאמר נכסים ששבחו מאליהם מהו ובתר
דרך שותפין לאכול זה פלגא ואידך חבריה פלגא שלש שנים או ארבע
❖
ממקום אחר. שיטמ"ק שם.
אבל אי נחת לכולה ואמר
ואחר כך אוכלין למפרע בענין זה ארבע שנים אחרות: ואמרי לה
הכי קאמר כי תיבעי לך בשבח שאין מגיע לכתפים דמעיקרא נמי
כולה מוחזקת בידי אינה
חזקה דאמר דמש"ה הניחה
להאי גיסא. היכא דנחית לכולה לא הויא חזקה שכן הוא מנהג
הוה ליה למימר שבח שאין מגיע לכתפים אלא משמע דשבח המגיע
זה ברשותו ג' שנים כדי
רבינו גרשום (המשך)
לכתפים נמי הוי נכסים ששבחו מאליהם וע"ק לר"ת אמאי קאמר
השותפין לאכול שדה שלש שנים והלכך לא מצי טעין לקוח חלקך
ג
שישתמש בה נמי הוא כנגדו
ג' שנים אחרות ומש"ה
מה שדה העשויה ליטע אם
כגון דקלא ואלים ה"ל למימר כגון פירות הבאות מאליהם ואומר
בידי והיכא דנחית לפלגא הויא חזקה דסברא הוא דחלקו דאם
אינה חזקה דכיורד ברשות
יורד בה אדם שלא ברשות
רשב"א דאין תימה לפי' רש"י דשבח המגיע לכתפים היינו פירות
איתא דניחא ליה ליהנות מחלקו בכל שנה ולא להמתין שלש שנים
הוה. ואמרי לה להאי גיסא
וזרעה ותיקנה דנוטל כפי
אמאי חשיב להו כנכסים שנפלו לו ממקום אחר ויטלו אחיו עמו
או ארבע שנים אחר חבירו כמנהג שותפין לא היה לו לברר חלק
הכי האי דנחית לכולה הויא
חלקו המגיעו כל מחצית
חזקה משום דמצי למימר
השבח האי שותף נמי אם
אחד לבדו אלא יעשו בשותפות ויחלקו הפירות: הכי גרסי' רבינא
הלא גם להם יש פירות בארצם שהיתה כנגד זו דהא מבעי ליה
למערער הואיל שהחזקתי
יורד בשדה שאינה עשויה
אמר הא והא דנחית לכולה הא דאית בה דין חלוקה. ארבע
בדקלא ואלים ארעא ומסקא שרטון אי חשיב כנפלו לו נכסים
בכולה שני חזקה שלי היא
ליטע וזרעה והשביחה נוטל
שקניתי חלקך ממך אבל
בכל מה שהשביח חלקו
ממקום אחר כ"ש פירות דאית לן לאחשובינהו טפי כנפלו לו
אמות לזה וארבע אמות לזה הויא חזקה דכיון דיש כדי לזה וכדי
אי נחית לפלגא לא הויא
וחצי חלק חבירו משא"כ
ממקום אחר כדמוכח גבי בכור (לקמן דף קכד.) דפליגי רבי ורבנן
לזה אינו מנהג להניח האחד להקדים לו חבירו ג' שנים אלא אם
ד
חזקה משום דמצי למימר
אדם אחר דעלמא שאם
המערער חלקנו בשוה
יורד שלא ברשות בשדה
כן מכר לו חלקו: דלית בה דין חלוקה. אינה חזקה דהתם מנהג
בחפירה והוו שיבלי א)(שלחופי) והוו תמרי אי בכור נוטל פי שנים
ובחלקך המגיעך החזקת
שאינה עשויה ליטע אם
אי לא ואפ"ה מודו בדקלא ואלים וארעא ומסקא שרטון דשקיל
הוא לאכול זה שלש או ארבע שנים שלימות כל השדה ואחר כך
ובתוך שלי לא תחזיק
השבח יתר על ההוצאה
כלל דמה שירדתי בחלקי
נוטל את ההוצאה ואם
אלמא חשבינן פירות טפי בנפלו לאחר מכן מדקלא ואלים ומצינן
זה משום דבשניהם ביחד אינו כדאי. והכי קיימא לן. והך עובדא
ברשותי ירדתי: הא דאית
היציאה יתירה על השבח
למימר שפיר שיטלו אחיו בפירות ואע"פ שגם לקחו נגדם בחלקם
דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא דזבון אמהתא בשותפות מר
בה דין חלוקה. ד' אמות
נוטל את השבח דכל שעה
דהם טרחו והם אכלו אבל מה שהמת טרח למה לא יקחו בטורח
משתמש ראשונה שלישית כו' בריש פרקין (דף כט:) ופרשינן טעמא
לזה וד' אמות לזה ונחית
ידו על התחתונה הואיל
(ד)
לכולה והחזיק בה ג' שנים
שירד שלא ברשות אבל האי
המת כמותו וכתלושים חשיבי ואי תלשם ואח"כ מת זה דבר פשוט
כי היכי דלא ליחזקו אהדדי ה"ה דאי הוה כל אחד משתמש שלש שנים
חזקתו חזקה משום דמצי
שותף כיורד ברשות דמי
שיטלו עמו ומיהו קשה לפי' הקונט' למה הוצרך כאן להאריך ולומר
רצופין לא תהוי חזקה דהא לית בחדא אמתא דין חלוקה והלכך לא
למימר ליה חלקך קניתי
(ח)
וידו על העליונה:
ממך. אבל אי לית [בה]
בשבח המגיע לכתפים דהיינו פירות שבכל שנה ושנה כדין אריס לא
תהוי חזקה ואינהו דאחזוק בסירוגין משום דלמא לא ידעי העדים
דין חלוקה והחזיק בה אינה
היה לו לומר אלא שנוטל בשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה
לסוף ג' שנים שלקחוה בשותפות ויטעון המחזיק בה שאינו שותף
חזקה משום דמצי למימר
המערער הואיל דלא הוה
ותהוי חזקתו חזקה: לומר שנוטל. כדין אריס שיורד ברשות. אפי'
ליטע דהיינו כדין אריס דיורד שלא ברשות שקיל בשדה העשויה
דין חלוקה הייתי מתרצה
ליטע כדין אריס כדאמר בהשואל (ב"מ דף קא.) היורד לתוך שדה
בשבח המגיע לכתפים גמר פירי כגון קמה לקצור וענבים לבצור נוטל
שיהא בידך ג' שנים:
לומר שנוטל בשבח המגיע
חבירו שלא ברשות כו' ומסיק דבשדה העשויה ליטע אומדים כמה
כל החצי כדין אריסי העיר ואפילו הוא שדה שאינו עשוי ליטע אלא
לכתפים. שאם השביח עד
אדם רוצה ליתן בשדה זו ולנוטעה ופרש"י דהיינו כדין אריסי העיר
לזריעה ונטעה הוא נוטל כל דינו כאילו עשוי ליטע כדין היורד ברשות
גמר פירי שנוטלו חצי דאי
הוה אמר בפירוש אין לו
אבל לפר"ת אתי שפיר דה"פ שנוטל דוקא בשבח המגיע לכתפים
דאילו יורד שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה דאם השבח יתר
חזקה והיה השותף זורעה
דהיינו בא ע"י טורח בשדה שאין עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע
על היציאה נוטל את היציאה ואם היציאה יתר על השבח נוטל יציאה
היה ידו על התחתונה ולא
כדין אריס אבל באין מגיע לכתפים לא יטול כדין אריס ואף על גב
שיעור שבח כדאמר בב"מ בהשואל (דף קא.) היורד לתוך שדה חבירו
היה נוטל בחלקו של חבירו
כלום אבל השתא דאמר
ב) (דאדם) נוטל בשבח דאתי מעלמא ממילא כדמשמע בפ' מי שאחזו
ונטעה שלא ברשות אמר רב שמין לו וידו על התחתונה ושמואל
שותף כיורד ברשות דמי
(גיטין דף עד:) הכא שיורד שלא ברשות סבר גמרא דאין לו ליטול בשבח
אומר אומדין כמה אדם רוצה ליתן על שדה זו ליטע וא"ר פפא לא
הא אתא לאשמעי' דנוטל
כאריס דמה אריס נוטל
הבא מאליו כדין אריס ומ"מ קשה דבכל מקום גרס ובשדה ג)(שאינו
פליגי כאן בשדה העשויה ליטע כאן בשדה שאינה עשויה ליטע והכא
מחצה אפי' בשבח המגיע
חשיב להאי שותף כיורד ברשות והלכך שקיל בשדה שאינה עשויה
שלו) בוי"ו ולפירוש זה הוה ליה למימר בשדה בלא וי"ו כיון דחדא מילתא
לכתפים האי נמי נוטל
מחצה של חבירו וחלקו
היא ויש ליישב פ"ה ונפרש ההיא דהשואל כמה אדם רוצה ליתן
ליטע כשדה העשויה ליטע ואי הוה אמר שמואל שותף אין לו חזקה
משום דהיינו ג' חלקים.
בשדה זו ולנוטעה דלאו היינו כדין אריס דלאריס נותנין יותר למחצה
הוה אמינא דידו על התחתונה הואיל ובלא רשות חבירו ירד:
איבעית אימא מש"ה תני
שותף כיורד ברשות דמי
ולשליש כי עוסק בה לתקנה כמה צרכים אלא ה"פ כמה אדם רוצה
אמאי
ונוטל בשדה שאינה עשויה
ליתן לקבלן ליטע
שדה זו ולא ירד בה
לאריסות אלא
מיד נוטל שכרו ונוטל יותר משכיר יום כי
שכיר יום אין
עליו
לתקן אם יתקלקל
ליטע כשדה העשויה ליטע
והכי