חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמאי. מעידין זה
על זה: נוגעין בעדותן הן. דכל זמן שלא חלקו
והכי קאמר שנוטל בשבח המגיע לכתפים כאריס שלא (א) יסתלקו אותו
קל א מיי' פט"ו מהל'
א) כתובות פג. צה. גיטין עז.
[לקמן מט. כריתות כד:],
עדות הל' ד סמג לאוין
לגמרי אם יטול שום מערער כלום מן השדה יפסידו שניהן ונמצא
כמו קבלן כמו שעושין לנוטע שלא ברשות שמסלקין אותו בכך אפי'
ב) [לקמן מד.], ג) בס"א:
קט טוש"ע ח"מ סי' לז סעיף
דלעצמו מעיד: דכתב ליה. האי מעיד להאי מחזיק דין ודברים אין לי
משדה העשויה ליטע ובשדה שאין עשויה ליטע כו' פי' ועוד שגם
ועל, ד) [לקמן קכח.]:,
א:
קלא ב מיי' פט"ז שם הל'
ה) [וע"ע תוס נדה נ. ד"ה
בשדה שאין עשויה ליטע נוטל כמו בעשויה ליטע מה שאין כן בנוטע
עמך בכל השדה ואפילו על חלקי שהכל שלך והכי משמע דין ודברים
א
❖
שלא ברשות: אין לי עסק בה לא שם סעיף טו:
ור"מ היא],
ג סמג שם טוש"ע
לא יהא לי על שדה זו ולשון חכמים
קלב ג טוש"ע שם סעיף
אמר כלום. וא"ת דבפרק השולח
הוא לומר אין לי במקום לא יהא לי
אמאי נוגעין בעדותן
הן הכא במאי עסקינן
א:
גליון הש"ס
והלכך כיון דנתן לו חלקו מעיד עליה
(גיטין דף מג: ושם) גבי מוכר עבדו
דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וכי
קלג ד מיי' שם פט"ו הל'
דלא נוגע בעדות הוא. והכי נמי הוה
לנכרי כו' אמר היכי דמי אונו דכתב
רשב"ם ד"ה ליסתלקו כו'
ב סמג שם טוש"ע שם
כתב לו מאי הוי והתניא האומר לחבירו
א)
ויקנו מידם. קשה לי הא קי"ל
סעיף יט וסי' ז סעיף יב:
מצי לתרוצי כשהקנה לו חלקו אלא
ליה לכשתברח ממנו אין לי עסק בך
קלד ה ו ז מיי' שם הל' ג
דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק
דגזל ולא נתייאשו הבעלים
רבותא נקט לאשמועינן דבכי האי
אלמא אין לי עסק בך הוי לשון טוב
שניהם אינם יכולים להקדישו
וסמג שם טוש"ע ח"מ
בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום הכא
א
ואם כן א"י להקנות ובתשובה
סי' ז שם וסי' לז סעיף כ:
גוונא הוי לשון מתנה: מאי הוי.
ואור"י דאין לי עסק בך משמע אלא
קלה ח טוש"ע ח"מ סי'
הארכתי בעז"ה: תוס' ד"ה
במאי עסקינן כשקנו מידו וכי קנו מידו מאי
תהא לעצמך וגבי עבד דמהני הרי קעו סעיף ח ועיין
הרי אינו לשון מתנה ואכתי נוגע
וליסלקו כו' ואור"י. עי'
❖
הוי הרי מעמידה בפני בעל חובו דאמר
בריטב"א קדושין דף מג ע"ב
בש"ך:
בעדות הוא: האומר לחבירו. שותף:
את לעצמך מהני נמי אין לי עסק בך
ב)
ב
ד"ה והשתא ועי' נדה דף נ
ואין לי עסק בה. כלומר לא יהא לי
רבין בר שמואל משמיה דשמואל המוכר
אבל בשדה דלא שייך למימר הרי את
ב
ע"א תוס' ד"ה ור"מ:
בא"ד בסופו. אלא בממון.
לעצמך כי אמר נמי אין לי עסק בך לא
עסק בה ומכלל אתה שומע אלא
שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו
רבינו גרשום (המשך)
עי' תוס' שבועות דף לג ע"א
❖
אמר כלום דכיון דליכא לפרושי אין לי
הכל יהא שלך אלא שלא הוציא הדבר
עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו הכא
ד"ה קרובים:
לא אמר ולא כלום מי שאמר
בפירוש מפיו: וידי יהו מסולקות לא
עסק בך אלא תהא לעצמך גבי שדה
לחבירו דין ודברים אין לי
במאי עסקינן דקביל עליה אחריות אחריות
בשדה זו דמש"ה לא מסתלק
אמר כלום. דכיון דכבר יש לו חלק
כמו גבי עבד לא משמע גבי שדה אין
דהא קא חזינן דאית ליה. וכן
דמאן אי נימא אחריות דעלמא כל שכן דניחא
הגהות הב"ח
לי עסק בה אלא סילוק דין ודברים
בשדה והוא אומר לא יהא לי חלק בו
הכי נמי להיכא דאמר ליה
ליה אלא אחריות דאתיא ליה מחמתיה וכי
(א) תוס' ד"ה (בדף הקודם)
אין לי עסק בה וידי
ג
אין זה לשון מתנה לחבירו אלא לשון
כדמוכח בכריתות (דף כד:) : מסולקות ממנה הא קא
ג
שבח וכו' כאריס שלא יסלקו
מפני שמעמידה בפני בעל חובו.
מסלק נפשיה מיניה מי מסתלק והתניא בני
תפלה הוא הלואי שלא יהא לי חלק
ד
אותו כמו: (ב) ד"ה מפני וכו'
חזינן דאית ליה חלק בה
מאי איריא מפני שמעמידה
ומש"ה לא אמר כלום דנוגע
עיר שנגנב ספר תורה שלהן אין דנין בדייני
בשדה זו וכל זמן שלא אמר יהי נתון
וא"ת מאי איריא מפני
❖
בפני ב"ח תיפוק:
בעדות הוא: בשקנו מידו.
לך שדה זו לא יצא עדיין מרשותו ואין
שמעמידה (ב) תיפוק ליה משום דלא
אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה
דלית ליה לחד על חבירו
תופס לשון זה אלא בדבר שעדיין לא
כלום מש"ה מעיד דלא נוגע
ניחא ליה דתיהוי תרעומת עליו כדאמרי'
העיר ואם איתא ליסלקו בי תרי מינייהו
בעדות: וכי קנו מידו. מעיד
מוסף רש"י
זכה בו והוא מתנה עליו שלא יהא
בפ"ק דב"ק (דף ח:) ראובן שמכר שדה
ולידיינו שאני ס"ת דלשמיעה קאי תא שמע
לו והלא נוגע בעדותו הוא
שלו כשיבוא הזמן שעתיד לזכות
לשמעון שלא באחריות ואתא בעל חובו
האומר לחבירו. כגון שדה
מפני שמעמידה זה המעיד
האומר תנו מנה לבני עירי אין דנין בדייני
של שותפין ואמר האחד
בפני בעל חוב שלו. דהואיל
באותו דבר דאין אדם זוכה בדבר
וקטריף לה מיניה דינא הוא דאתי
לחבירו אחד מן הלשונות
דקנו זה מזה דומה כמכרו
אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה
בעל כרחו כדלקמן בפירקין (דף מט.)
ראובן ומשתעי דינא בהדיה ולא מצי
הללו, בין בכתיבה בין באמירה
זה לזה וכמכר לשותפו
העיר אמאי ליסלקו בי תרי נפשייהו ולידיינו
(כתובות פג.). ואין לי עסק
לאחר שנתחייב ממון
א"ל לאו בעל דברים דידי את דא"ל לא
ובכתובו' (דף פג.) דנחלה הבאה לו לאדם
בה. אחת מכל לשונות הללו
למלוה דמשועבד לו מה
הכא נמי בס"ת ת"ש האומר תנו מנה לעניי
לאחר מכן מתנה עליה שלא יירשנה
ניחא לי דתיהוי לשמעון תרעומת
ה
(גיטין עז.). לא אמר כלום.
שמכר ומש"ה מסייע
דאין כאן לשון מתנה (כתובות
לשותפו כדי שיבא בעל חוב
עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין
אבל מכיון שכבר הדבר שלו הוא
עילואי וי"ל דאין נפסל בשביל כך
פג.) ולא אבד זכותו (כריתות
שלו ויטרפנה ממנו בשביל
והוא אומר לא יהא שלי לא אמר
לעדות א"נ הכא מיירי אפילו במכיר
ראיה מאנשי אותה העיר ותסברא עניים
כד:) דמאחר שהיא שלו צריך
חובו כי היכי דלא מקרי לוה
לכתוב לשון מתנה (גיטין עז.)
רשע ולא ישלם: דאמר רבין
כלום דבעל כרחו יהיה שלו כל זמן
בה שהיא שלו דליכא תרעומת:
שקלי דייני מיפסלי אלא אימא אין דנין
וליסלקו בי תרי מינייהו
דאין זה לשון מתנה כשאמר
כו'. והני שותפין נמי
שלא יתננה לאחרים. כן נראה בעיני
לא יהא לי חלק בשלי, דעל
כמוכרין זה לזה שאם יאבד
בדייני עניי אותה העיר ואין מביאין ראיה
ולידיינו. וא"ת והא
ועיקר והכי מוכח לקמן בפירקין [שם].
כרחו הרי הוא שלו עד שיאמר
אחד מהם חלקו שיחזור על
מעניי אותה העיר ואמאי לסתלקו בי תרי
לחבירו שדי נתונה לך שדי
האחר: הכא במאי עסקינן.
וי"מ דמשום הכי לא אמר כלום
בעינן ד) תחילתו וסופו בכשרות והכא
מכורה לך שדי מופקרת לכל
דמצי מעיד דקביל עליה
נפשייהו ולידיינו הכא נמי בספר תורה ואמאי
❖
דקאמר אין לי דין ודברים ולא
הוי תחילה בפסול והוי כמו קרוב
מי שירצה (לקמן מט.).
אחריות: אחריות דמאן
קרי להו עניים דהכל אצל ספר תורה עניים
קבלו עליהן. אי דעלמא
קאמר לא יהא ונמצא שהוא מכזב
ונתרחק $ ואור"י דלא שייך תחילתו
אחריות של כל אדם בעולם
הן ואיבעית אימא לעולם כדקתני עניים
שהרי יש לו חלק בו והוא אומר אין
בפסלות הכא כיון שאין פסלות תלוי
שאם יבא שום אדם ויערער
מוסף תוספות
עליו ויוציאה מידו שיחזור
לי ושבוש הוא דאין זה לשון הגמ'
בגוף $ אלא בממון ה) ד:
ממש ובעניי דראמו עלייהו והיכי דמי אי
ו
א. שהיורד ברשות דינו
ויטול חצי מחלקו של
דקיץ להו ליתבו בי תרי מינייהו מאי דקיץ ותסברא
לומר בשום מקום לא יהא והכי מוכח
ה"ג
עניים שקלי
שוה בכל שדה בין עשויה
חבירו: כל שכן וכל שכן
ליטע בין אין עשויה ליטע
דנוגע בעדות הוא דקסבר
לקמן דקמשני הכא במאי עסקינן
ודיינין מיפסלי
להו ולידיינו הכא במאי עסקינן דלא קיץ להו
לחלוק עמו הפירות כיון
אם מאבד חבירו חלקו יחזור
בשקנו מידו ולא קא מתרץ באומר לא
[אלא] ה"נ בספר תורה ואמאי קרי
שברשות הורידו. תוס'
עלי: אלא שקבל עליו בלבד
ואב"א ז לעולם דקיץ להו וניחא להו דכיון
יהא: כשקנו מידו. שותף חבירו קנה
להו עניים כו' :
רי"ד. ב. שהעבד זוכה
אחריות דאתיא מחמתיה.
ה
דרווח רווח: ונעשין שומרי שכר זה לזה
בעצמו. ריטב"א גיטין מג:
דאי טרף לה בעל חוב דאיהו
ח
מידו בקנין סודר והשתא דאיכא קנין
אמאי
ג. דאין כאן לשון הקנאה
מפצי ליה וכיון דקבל לו
אמאי
מועיל התנאי: וכי קנו מידו מאי הוי.
ולא לשון הפקר וכו' וגרע
אחריות בשביל עצמו וכל
ממחילה דלא מהניא
הבא מכחו לאו נוגע בעדות
אכתי אמאי מעיד להעמיד השדה בידו הרי נוגע הוא בעדות זו דניחא ליה שיהיה השדה ביד השותף מפני שמעמידו האי נותן לפני בעל
בקרקע. ריטב"א. ד. שלא
הוא למערער דעלמא שאין
חובו שאם יש לו שום בע"ח שהלוהו מעות קודם שהקנה לחבירו חלקו שהיה לו בשדה יבא בעל חוב ויטרוף אותה שהרי חציה משועבדת
נאמר תחילתו בפסלות
בא בשבילו ונאמן: וכי
אלא במי שהיה קרוב
מסלק נפשיה. מכל וכל
לו ויפטר זה הנותן מבעל חובו ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם [תהלים לז] כדלקמן בשמעתין [מה.] שאילו יטרפוה מזה בעדים שיאמרו שלא היה לאלו
ונתרחק או פסול הגוף
מדבר של שותפו מי מסתלק
שותפין חלק בה לא יוכל בעל חוב שלו לגבות הימנה והו"ל לוה רשע ולא ישלם: שלא באחריות. וכל שכן באחריות: אין מעיד לו
אחר, שהרי זה מעיד למי
ומצי מעיד: אין דנין. הגנב:
שהיה קרובו בשעת ראיה,
בדייני אותה העיר. משום
עליה. אין מצטרף עם עד אחר להעמידה בידו ואע"ג דאי הוה מפסיד לוקח לא הדר עליה דמוכר: מפני שמעמידה כו'. ובדלית
אבל כאן שעכשיו נסתלק
דנוגעין בדבר הן: ואין
ליה ארעא אחריתי מוקמינן לה לקמן בשמעתין [שם] דלא ניחא למיהוי לוה רשע ולא ישלם: דקביל עליה אחריות. האי שותף לחבירו
מממון זה אין זה מעיד
מביאין ראיה. עדות: ואם
ממה שהקנה לו וכדמפרש ואזיל דהשתא אינו מעמידה לפני בעל חובו והלכך מעיד: אחריות דעלמא. שלא בשביל חוב חבירו
לקרובו ולא למי שהיה
איתא. דשותף מצי מסלק:
קרובו בשעה ראיה, שהרי
לסתלקו תרי מאותה העיר
אלא מערער לומר שדה זו של אבותי או שלי היא: כל שכן. דאינו מעיד דנוגע בעדות הוא כשמעיד להעמידו ביד זה דניחא ליה
ממון אחרים הוא ולא שלו
מחלק של ספר תורה
דתיהוי בידו משום דאי מפיק מיניה עליה הדר: אלא אחריות דאתא ליה מחמתיה. אם יטרפוהו בשביל חובו שחייב לאחרים יחזיר
ולאחרים הוא מעיד.
ולידייני. אלא ש"מ דלא מצו
רמב"ן. ה. פירוש המתרץ
לסלוקי נפשייהו מספר
לו הדמים הלכך מעיד עליה גבי ערער דעלמא להעמידה בידו שאינו מעמידו בפני בעל חובו דמה הנאה יש לו אם יטרפנה בעל חוב
אומר לו כן שאין להעמיד
תורה הואיל דשותפין אינון
מיד זה ולא יהא כנגדו לוה רשע סוף סוף לוה רשע ולא ישלם הוא גבי חבירו שקיבל עליו אחריות וחייב לשלם ואין לו ונכנס בע"ח זה במקום
ברייתא בממון ממש,
מש"ה אין דנין הכי נמי
שלמה יחשדו הדיינים
להיכא דאמר השותף אין לי
בעל חוב ראשון וגם אם לא יעיד לו מה מפסיד הרי אחריות דעלמא לא קיבל וממ"נ בין יעיד בין לא יעיד בע"ח אחד הוא דיש לו דהוי
בעבור העניים אלא בע"כ
עסק בה היכי מסתלק:
❖
כנגדו לוה רשע ולא ישלם ולקמן בשמעתין [שם] מוכח דמיקרי לוה רשע מוכר באחריות וטרפוה מן הלוקח ואינו משלם לו: וכי מסלק. שום שותף
בס"ת מיירי. תוס' רי"ד.
דלשמיעה קאי. ולא מצו
לסלוקי נפשייהו דלא מצי
נפשיה מחלקו: מי מסתלק. בתמיה. מי הוי סילוק גמור אפילו לגבי עדות דלא הוי נוגע בעדות כלל ויכול להעיד דאוקמת ליה בשקנו
לסתומי אודניהו שלא
מידו: והתניא כו'. וטעמא משום דאיכא למימר קנוניא הוא דעבוד כדי שיעיד לו עליה ויעמידנה בידו ואחר כך יחזור לשותפותו:
לשמוע מספר תורה אבל
רבינו גרשום
הכא גבי שדה מצו לסלוקי
אין דנין. הגנב והוא טוען לקחתיו בדמים או שום טענה: ראיה. עדים שראוהו שגנבו או שמעידין שזהו ס"ת של אותה העיר דכולן שותפין
ומעידין זה על זה כדאמר
נפשייהו כדאמרן: אין דנין.
ונוגעין בעדותן: ליסתלקו. יכתבו דין ודברים אין לי על ספר תורה זה $ויקנו מידם: דלשמיעה קאי. ואין יכול לסלק עצמו שלא יהא
לעיל: ואמאי מעידין הא
ליורשין: הכא נמי בס"ת
נוגע בעדות שהרי נהנה בו ויוצא בשמיעתו אלא אם כן ילך לו לדור בעיר אחרת שלא יהנה בקריאתו: לבני עירי. לצרכי בני העיר
נוגעין בעדותן הן. משום
קאמר. תנו מנה לבני עירי
דאם האחד היה מאבד חלקו
לקנות ס"ת דלשמיעה קאי:
לחומות העיר ולכל צרכי רבים: וליסלקו בי תרי מינייהו. שלא יהנו בו כלל ויתנו מכיסם כנגד המנה של צבור: הכא נמי בס"ת.
היה חוזר זה שאבד והיה
ותסברא. דמתרצתא היא
שפירש תנו מנה לבני עירי לקנות בו ס"ת: ותסברא עניים שקלי כו'. גמרא קא פריך עלה ומתרץ לה והדר מקשי מינה ושיטת הגמרא היא
נוטל חצי מחלקו של חבירו
דמצית לאקשויי ניהליה וכי
ולפיכך מסייע לשותפו כדי
עניים שקלי המנה ודייני
זו ועדיין לא סיים קושיא שלו למיפרך מינה עד לבסוף. כלומר ותסברא דהכי קאמר דוקא שהדיינין יפסלו בשביל העניים והלא אין
שלא יפסיד הוא עצמו: הכא
העיר מיפסלי: דהכל עניים
נוגעין בעדותן כלל: דהכל אצל ספר תורה עניים הם.
שכולן צריכים לו ודרך בני אדם לקרוא בני עירו עניים כשאין להם ס"ת
במאי עסקינן. דמצי מעיד
אצל ס"ת. דכל אדם צריך
לו: דכתב ליה. כל חד
לה: ובעניים דרמו עלייהו.
דעניות גדול הוא זה: ואי בעית אימא לעולם. כל הברייתא כדקתני דבעניים ממש מיירי ובדייני העיר שאינן עניים קאמר דמפסלי.
על אנשי העיר לפרנסן
לחבריה: דין ודברים אין לי
ודקא קשיא לך דיינין אמאי מפסלי הרי אין נוגעין בעדות: בעניי דרמו עלייהו. על דייני העיר ג) פירוש עשירי העיר וכדמפרש ואזיל
על שדה זו. של חבירי ואפי'
ומש"ה אין דנין בדייני העיר
מאבד אחד חלקו א): והא
משום דכל זמן שמעות מנה
דהשתא נוגעין בעדות הן: אי דקיץ להו. דבר קצוב לבני העיר לכל אחד כמה יתן לעניי העיר משלו בכל שנה ושנה: ומשני דלא קיץ להו.
הזה מתקיימין אין צריכין
דכל זמן שיש מן המנה בעין לא יתנו הדיינין כלום: לעולם דקיץ להו. ואפ"ה ניחא
אלא הכל לפי הצורך ולפי מחסורן של עניים נותנין
ליתן אחרים לעניים ונוגעין
א) נראה דצ"ל ואפי' מאבד
המנה לעניים: דכיון דרווח. שיש
להו לדיינין שינתן
להם מעות רווח כלומר הרי יש להם מעות ולמה יתנו כלום כל זמן שאין צריכין:
בדבר הן: אידקיץ להו. כמה
אחד חלקו לא יפסיד חבירו.
נותן כל בעה"ב בחודש
שמירה לעניים. ניתבו בי תרי
מינייהו מאי דקיץ להו ובתר הכי נידיינו דהשתא לא נגעי: אפ"ה ניחא להנהו דייני. דנרווחו עניי העיר ולא יצטרכו ליתן להם כל כך ומש"ה אין דנין: