מג:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמאי
שמירה בבעלים היא. פי' אם התחילו שניהם לשמור יחד
שמירה בבעלים היא. שכל אחד משמר קצת מן השותפות בביתו וקי"ל
קלו א טוש"ע ח"מ סי'
א) ב"מ פא., ב) [לעיל ל:
כתובות קט.]., ג) [שמות כב],
קעו סעיף ח:
כל אחד בשעה שהוא משמר חלק חבירו חבירו נמי משמר
בב"מ בהשואל (דף צה.) שמירה בבעלים פטור ואע"ג דבשואל כתיב
קלז ב מיי' פ"י מהל'
ד) בס"א ליתא "באונסין",
❖
לו חלקו ואע"פ שאין עמו במלאכה בשעת אונס כיון שהיה עמו
פטור דבעלים הא יליף שומר שכר התם מיניה מדכתיב ג) וכי ישאל וי"ו
ה) [ב"ק פי"א ה"ב],
שכירות הל' ב סמג
עשין פט טוש"ע ח"מ שם
בתחילת שמירה בעליו עמו קרינן ביה כדתניא (ב"מ דף צו.) היה
מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון וכיון שהיה ראובן משמר
וסי' שה סעיף ו וסי' שמו
מחלק שמעון בשעה שנגנבה או אבד
עושה עמו בשעת שאלה אין צריך
סעיף ה וסעיף ח:
הגהות הב"ח
קלח ג ד ה מיי' פט"ז
מחלקו בבית שמעון הרי שמעון
להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה
אמאי שמירה בבעלים היא אמר רב פפא
א)א
(א) גמ' דניחא ליה
מהל' עדות הל' א ב
פטור מחלק ראובן שהרי ראובן עמו
עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות
ב דאמר ליה שמור לי היום ואני אשמור לך
דתהדר ליה וכיון דאסהיד:
סמג לאוין קט טוש"ע ח"מ
❖
במלאכתו: אמר רב פפא. כגון
עמו בשעת שאלה ואפילו לא התחילו
(ב) רשב"ם ד"ה ואיבעית
סי' לז סעיף יז:
למחר: תנו רבנן מכר לו בית מכר לו שדה
אימא וכו' שאין לו עדות
שניהם לשמור יחד מכל מקום האחרון
שהתנו ביניהן כך שמור לי היום כל
אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו עליו מכר
וחזקה לזה יותר מזה:
פטור שהראשון היה עמו במלאכה
השדה חלקי וחלקך ואשמור לך
(ג) בא"ד אסקינן ליה
רבינו גרשום
לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה מפני
אע"ג כצ"ל ואות ד' נמחק:
בשעה שהתחיל השני לשמור:
למחר דכיון דלא שמרו ביחד כלל
(ד) בא"ד ואפ"ה כי
שאין אחריותו עליו מאי שנא רישא ומאי
אמאי שמירה בבעלים היא.
דאמר
❖
שמור לי היום כו'. וא"ת
אלא בזה אחר זה ליכא שמירה אחזיקני' וכו':
דכל זמן שבעליו עמו לא
שנא סיפא אמר רב ששת רישא בראובן
ג
ישלם ודרשי' ליה עמו
בבעלים הלכך נעשו שומרי שכר זה
אכתי שמירה בבעלים
בעבודתו עמו בשמירתו
שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא
היא דאמרינן בריש השואל דבעלים
לזה להתחייב ד) באונסין. ולאשמועינן
דכל זמן ששומר זה מקצת
מוסף תוספות
יהודה וקא מערער דלא ליזיל שמעון לאסהיד
באמירה גבי שואל את הפרה ובעלה
אתא דהיינו שמירה בשכר כשמשמר
השותפות שומר אידך נמי
א. דכיון שאומר לו
שאר השותפות ואמאי
ליה ללוי דניחא ליה (א) דהדרא וכיון דאסהיד
עמה א וי"ל שאני התם דבאמירה
כל השדה וחלק חבירו בכלל כדי
עכשיו שישמור לו למחר
נעשין כשומרי שכר זה לזה
משעבדי עצמן ליכנס במלאכתם מיד
שישמור לו חבירו למחר כמו כן דס"ד
ליה דלוי הוא היכי מצי מפיק לה מיניה
באמירה זו נעשה לו שואל
דמשלמין: ואני אשמור לך
ב
מעכשיו. ריטב"א ב"מ
למחר. דלאו עמו בשמירתו
אבל הכא לא משתעבד עד למחר
אמינא דשומר חנם הוא דבלאו חלק
ד דאמר ידענא דהאי ארעא דלאו דיהודה
פא. ב. שאמרו לעשות
הוא: אין מעיד לו עליה.
חבירו היה צריך לשמור את שלו
וא"ת ומאי קמ"ל שמואל דנעשין שומרי
מלאכתו לאלתר בלא
שאם יבא אחר ויערער
היא ובההוא זכותא דקא מפיק לה מלוי
הפסקת מלאכה אחרת.
עליה. מוכר אינו רשאי
שכר זה לזה מתניתין היא בהשוכר
ושמירה אחת היא בין הכל ולא ליהוי
ליפקה מיהודה דאמר ב)ה השני נוח לי הראשון
שם. ג. ולא [הוה] אמרינן
להצטרף עם עד אחד להעיד
את האומנים (ב"מ דף פ:) שמור לי
שומר שכר קמ"ל: (זה שייך לעיל [ע"א].
בשכר שישמור חבירו
שאינה של מערער אלא
קשה הימנו ואי בעית אימא כגון דאית
למחר שומר הוא היום,
של לוקח. ולפיכך אותו
ואשמור לך שומר שכר וי"ל דאי
בתוספתא בהגוזל ה) האומר תנו מאה
ליה סהדי למר ואית ליה סהדי למר
ושומרי חנם הם, קמ"ל
מוכר נוגע בעדות הוא:
מהתם הוה אמינא לפי שהם אינן
דינר לכנסת תנו ספר תורה לכנסת
שכל אחד נעשה לחבירו
מפני שאחריותו עליו. דאי
ואמור רבנן ארעא
היכא דקיימא תיקום
שומר שכר. רבינו יונה.
שותפין אבל הכא שהם שותפין כל
ינתן לכנסת הרגיל בה ואם היה
טריף לה מיניה המערער
ד. (ע"י עדות חזקה או
חוזר הלוקח על המוכר
ולוקמה
אחד ואחד כששומר חלק חבירו
רגיל בשנים יתנו לשניהם האומר
עידי מקח.) שם. ה. ואין
ולהכי [אינו] מעיד לו.
שומר גם בשביל עצמו : וכיון דאסהיד דלוי הוא כו'. הוה מצי
תנו לעניים יתנו לעניי אותה העיר ר' אחא אומר לעניי כל ישראל בן
לומר דשמעון לא הו"ל
אבל מכר לו פרה וטלית
ג
סהדי אלא שהוא מערער
וא' מערער עליה מעיד
לשנויי כגון דאסהיד שמעון דשל אבותיו דלוי הוה ובתר הכי אתי
האוכל משל אביו ועבד האוכל משל רבו קוצה ונותן פרוסה לעניים
שראובן גזלה ממנו ומשום
לו מוכר ללוקח להעמידה
שמעון וטעין דמלוי זבנה ואית ליה סהדי דראובן גזלה ממנו ומכרה
או לבנו של אוהבו ואינו חושש משום גזל שכך נהגו בעלי בתים.
ד
חשש ערעור אנו פוסלים
בידו: רישא בראובן שגזל
ללוי: כגון דאית ליה סהדי למר כו'. תימה דלא הוה ליה למימר
אותו לעדות, דא"כ מאי
שדה משמעון ומכרה ללוי.
ע"כ): מכר לו בית. אדם לחבירו: אין מעיד לו. מוכר ללוקח
קאמר בתר הכי כגון דאית
מפרש לקמן אמאי מוקי
כגון דהא מעיקרא נמי ידעינן דאית ליה לשמעון סהדי דדידיה
להעמידה בידו שאם יבא להצטרף עם אחר ולהעיד שהוא שלו
ליה סהדי, אפי' לית ליה
לה בגזל ומכר. ואתא
סהדי לשמעון פסלינן ליה,
יהודה וקא מערער על
נוגע בעדות הוא: מפני שאחריותו. של בית עליו דמוכר שאם
היא כדקתני ראובן שגזל שדה משמעון ואי לית ליה לשמעון סהדי
דילמא אית ליה סהדי
אותה קרקע מש"ה לא
שגזלה ראובן ממנו אנן היכי ידעינן שגזלה ומכח מה הוא מערער
יטרפוה מן הלוקח יחזור על המוכר והלכך ניחא ליה למוכר
דאבהתא. שיטמ"ק בשם
ליזל שמעון דנגזל הוא
תוס' הרא"ש. ו. ולוי טוען
לאסהודי ללוי דקנאה משום
ויהודה נמי ע"כ אית ליה סהדי דאי לאו הכי מאיזה כח מערער והכי
שתעמוד ביד הלוקח ולא יצטרך לפרעו כלום. הכי שמעינן ליה
שהוא לקחה. רבינו יונה.
דנוגע בדבר הוא משום
השתא: מכר לו פרה. לקמיה [מד.] מפרש ליה ואזיל: שאין אחריותו.
הל"ל כיון דאית ליה סהדי למר כו' ומאי ס"ד דמקשה ה ואין לומר
ז. והאי דקס"ד דמקשה
דניחא ליה לשמעון דתיקום
דלוקח עליה דמוכר אם יטלוהו הימנו מחמת המוכר שגזלה. והיינו
דמעיקרא ס"ד דאיירי כגון דאית ליה ליהודה עדים דשל אבותיו היא
דאיירי בהכי כי היכי
ארעא בידא דלוי דקסבר
דתיתוקם ברייתא בכל ענין
היום ומחר משכחנא סהדי
דקפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא מ"ש מטלטלי דלא הוי אחריות עליו
ולשמעון הנגזל אית ליה סהדי דאכלה שני חזקה וטעין מיהודה זבנה
ואפי' בכגון שיהודה
דגזלה מינאי והדרא ליה
ממקרקעי אם שתי מכירות הללו באחריות הוי תרוייהו אחריותו
דא"כ מאי קאמר בהאי זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה הא
מערער בערעור הגרוע
מידא דלוי לשמעון והיינו
ובא לו מכח ראובן הגזלן
שאחריותו עליו דיש לו
עליו ואי שלא באחריות הא תרוייהו אין אחריותו עליו: רישא בראובן
בהאי זכותא דמצי לאפוקי מלוי לא מצי לאפוקי מיהודה דבעדי גזילה
וכו' ופרקינן דאפי' בכה"ג
תקוה ואחרית לשמעון
שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה.
כלומר איניש מעלמא
המעידין שגזל ראובן ממנו מצי מפיק לה מלוי שבא מכח ראובן
הו"ל שמעון נוגע בעדות
שלאחר זמן יוציאה מיד לוי
דאמר לוי נוח לי ויהודה
ולהכי מסייע ליה להעמידה
ומערער על שדה זו שביד לוי ואומר שלי היא ומביא עדים או שטר
ומיהודה לא מצי מפיק לה אלא בעדי חזקה ונראה לרשב"א דס"ד
קשה הימנו. שם.
בידו: ומקשי' אמאי הוי
שלא יבא שמעון הנגזל ויצטרף עם אחר ויעיד שזה השדה אינו
דמעיקרא דיהודה בעי לאפוקי מלוי משום דאית ליה סהדי דראובן
נוגע בעדות ואין מעיד לו.
והא כיון דאסהיד שמעון
מכר לו וללוי אין עדים ובא שמעון להעיד ללוי דשל לוי היא ומשום
ליהודה כגון שיודע שום עדות לפסול עדות של יהודה בגזלנות וכן
ו
דההיא ארעא דלוי היא
הכי פריך כיון דמסהיד דהאי ארעא דלוי היא היכי מפיק לה מיניה
שטרו מפני שרוצה שמעון שיהיה השדה ביד לוי הקונה ואחרי כן
הואיל והוא מודי דשל לוי
והוה מצי לשנויי דלא מסהדי בהאי לישנא דלוי היא אלא דאמר דראובן
היום ולמחר יביא שמעון ראיה שזו השדה שלו היה וראובן גזלו ממנו
היא במאי טענה מצי תו
למיהדר ולאפוקי שמעון
מכרה ללוי אלא דעדיפא מינה משני והשתא פריך שפיר דבההיא
ויוציאו מיד לוי ויטלנו לעצמו דקרקע אינה נגזלת [סוכה ל:] ולא מהני בה יאוש
מידא דלוי: ומתרץ דלא
זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה דשניהם באין מכח ראובן ואם
ושינוי רשות והלכך נוגע בעדות הוא דלא ניחא ליה שיטלנו יהודה
אסהיד בפירוש דשלו היא
אלא הכי מסהיד ואמר
יביא שמעון עדים דראובן גזלה ממנו מצי לאפוקי מתרוייהו ז:
דתו לא מצי שמעון לאפוקי מיניה כדמפרש לקמן דנוח לו לוי ויהודה
ידענא דהאי ארעא לא
קשה לו והלכך אין מעיד לו שמעון הנגזל ללוי עליה והכי קאמר
דוקא
דיהודה היא דמערער עלה
ולא קאמר דלוי היא והשתא
ברייתא מכר לו בית מכר לו שדה ראובן הגזלן ללוי אין מעיד לו שמעון הנגזל ללוי לוקח עליה כנגד יהודה המערער מפני
נוגע בדבר הוא ולהכי
שאחריותו וסופו של נגזל עליו דלוקח להוציא הקרקע מידו והלכך נוגע הוא בעדות זו. ולקמן [מד.] מפרש אמאי מוקי לה בנגזל ומכר הוה
אין מעיד. ומקשי' אכתי
אמאי אין מעיד לו. והא
שפיר מצי לאוקומה בגזלן גופיה ואתא יהודה וקמערער דלא יבא שמעון הנגזל להעיד לראובן הגזלן להעמידה בידו משום האי טעמא
בההוא זכותא באותה טענה
גופיה דניחא ליה דהדרא ליה. וסיפא מפרש לקמן [שם]: ומקשינן ואכתי אמאי אינו מעיד לו עליה הא כיון דאסהיד דלוי היא. דקס"ד
עצמה דמפיק לה מלוי מצי
השתא הכי דמפקינן לה מיהודה ומוקים לה ביד לוי דקמסהיד הוא בשדה דלוי הוא ולאו דיהודה וכיון דהודה בפני בית דין דשל לוי
לאפוקה מיהודה כלומר
דמאי איכפת ליה אם תבוא
הוא היכי מצי מפיק לה מלוי אחרי כן והלא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ונמצא שאינו מרויח כלום בעדות זו ואינו נוגע בעדות
בחזקת יהודה והא מצי
זו כלל ואמאי קתני דאין מעיד: ומשני דאמר ידענא דההוא ארעא לאו דיהודה היא. דפסיל לעדי יהודה בגזלנותא או דמכחיש
למיטען ליהודה שדה זו
שאתה מחזיק בה שלי היא
לטענותיו בשום ענין בעולם כגון שמעיד בפני הודה לו וממילא מתוקמא השדה ביד לוי ואע"ג דלא קאמר דלוי הוא: ומקשינן אכתי
שגזלה ראובן ממני והואיל
אמאי אינו מעיד לו עליה מה מפסיד שמעון אם תהיה בחזקת יהודה והא בההוא זכותא דקמפיק לה מלוי היום ולמחר דקמייתי עדים
וכן הוא אמאי אין מעיד
ללוי מה הנאה יש לו
ששדה שלו היא וגזלה ראובן ממנו ה"נ ליפקה מיהודה בהנהו עדים עצמן ונמצא שאין מרויח במה שמעיד ללוי כלל: ומשני משום הכי
יותר שתהא ברשות דלוי
אינו מעיד דקסבר שמעון לוי נוח לי ויהודה גברא אלמא הוא וקשה ממנו ולא אוכל לדון עמו אם יבא בידו ומש"ה פסלינן ליה להאי עדות
ולא ברשות יהודה. ומשני
מש"ה אין מעיד דדלמא
דאיכא למימר שזהו מחשבתו של שמעון ואין לנו להכשיר אלא עד דפשיטא לן דאינו נוגע בעדות כלל. הכא הוה לן למימר איפכא לוי הראשון
קסבר שמן השני לוי נוח
נוח לי ויהודה השני קשה הימנו אבל לשון המשנה כך היא בכתובות (דף קט.): ואי בעית אימא. להכי לא מצי שמעון לאפוקה מיהודה כגון
לו להוציאה מידו והראשון
קשה הימנו יהודה. ואע"ג
דאית ליה סהדי לשמעון שהשדה שלו ואית ליה סהדי ליהודה שמכחישין לאלו ואומרים שהשדה של יהודה ואמור רבנן בכל ספק דין קרקע
דמשמע איפכא דיהודה הוי
היכא דקיימא ארעא תיקום שלא יוציאוה ב"ד מיד המחזיק בה כדאמר גבי פלוגתא דרבה ורב יוסף (לעיל לב:) היכא דקיימא ארעא תיקום לפי
שני ולוי ראשון הכא לא
שנסתפק לנו הדין וכן (לעיל לד:) גבי זה אומר של אבותי אר"נ כל דאלים גבר (ס"א וכגון שאין לו עדות וחלוקה לזה יותר מזה ע"כ) ומשום
דייק בהכי: ואיבעית אימא.
(ב)
מש"ה אינו מעיד דנוגע
דמספקא לן מי שרוצה להחזיק יחזיק ולא נוציא מידו וגבי נכסי דבר שטיא (כתובות דף כ.) אמר נמי אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת בר
בדבר הוא: כגון דאית
שטיא והכא נמי אי מטיא לידיה דיהודה לא מצי שמעון לאפוקי מיניה בהני סהדי דמפיק לה מלוי דכיון דמן הדין אוקימנה ביד יהודה שהרי ממ"נ
ליה סהדי למר. ליהודה
דשל אבותיו הוות: ואית
אין ללוי חלק בה הרי יהודה מוחזק ולא תצא עוד מידו. ולא דמי להאי דאמרן לעיל בפרקין (דף לא:) הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא א"ר
ליה סהדי למר. לשמעון
נחמן אנן אחתינן ליה ואנן אסקי' ליה (ג) דאע"ג דהתם נמי איכא סהדי למר ואיכא סהדי למר ואפ"ה (ד) אחזיקניה לאחד ע"פ עדיו והדר מסלקינן
שנגזלה ממנו דאי לא הוי
מסהיד שמעון וקא מפקה
ליה כשמביא חבירו עדים שלו היינו טעמא משום דכיון דשניהם באין יחד לדין ושני בעלי דינין יש להן עדים לא היה לב"ד להחזיק
יהודה מלוי לא מצי תו
לאחד יותר מחבירו אלא כל דאלים גבר הלכך הדר מסלקינן ליה ויהו כבתחילה וכל דאלים גבר דשלא כדין הורידוהו לאחד מהן בקרקע
שמעון לאפוקה מיהודה
הואיל דאית ליה ליהודה
אבל
סהדי ואית ליה לשמעון
סהדי אמור רבנן אוקי תרי לבהדי תרי וארעא היכא דקיימא בחזקת יהודה תיקום ומש"ה אתי האי שמעון לאסהודי ללוי כי היכי דתיקום ארעא בידיה דלוי. דאוקמינן תרי סהדי דלוי דמסהדי דלאו דיהודה היא לבהדי תרי סהדי
דיהודה ואוקי ארעא בחזקת מריה דהיינו לוי. ובתר הכי מייתי שמעון סהדי דנגזלה מיניה ומפיק לה מלוי. והכא לא מצי למימר אוקי תרי דלוי לבהדי תרי דשמעון דהא שמעון לא אסהיד דשדה של לוי היא אלא אסהיד דלאו דיהודה
היא ומש"ה אין מעיד שמעון דנוגע בדבר הוא דמינה דלוי מצי לאפוקה כדאמרן להכי מעמידה בידו: