חזקת
הבתים
פרק
שלישי בבא
בתרא
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דוקא
מכר דהוה ליה יאוש ושינוי רשות.
אבל הכא שמעון ויהודה אינן באין לדון זה עם זה אלא
לוי ויהודה
פ"ה וכגון שמכר
קלט א ב מיי' פט"ז מהל'
א) ב"ק קיא:, ב) [שם],
ג) [לעיל מג.], ד) צ"ל בעין
עדות הל' ב סמג
ומלוי הוא דמפיק לה יהודה מן הדין דהא ודאי לוי מגזלן קנאה וכיון
ראובן ללוי שלא באחריות ונראה דפירש כן משום דאי
❖
הדרא. רש"ש, ה) בס"א ליתא,
לאוין קט טוש"ע ח"מ סי' לז
דמן הדין אנו מחזיקין ליהודה בהאי שדה כשיבא שמעון (א) לריב עמו
באחריות הוי שמעון נוגע בעדות דאע"ג דהוי יאוש ושינוי רשות
סעיף יז:
קמ ג מיי' פ"ה מהל' גזילה
מפיק לה שמעון מלוי כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן
דיינינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת יהודה. והלכך אין
א
הל' ה סמג עשין עג
הגהות הב"ח
מעיד לו שמעון ללוי אם יודע שום
אבל בקרקע דאינה יאוש ושינוי
(ב)
טוש"ע ח"מ סי' שסא סעיף
(א) רשב"ם ד"ה (בדף
עדות שפוסל עדיו של יהודה או
רשות הדרא ליה כדפ"ה דאין מועיל
ז:
ולוקמה בגזלן משום דקא בעי למיתנא סיפא
קמא ד מיי' שם פ"ב הל'
הקודם) ואב"א וכו' כשיבא
שמעיד הוא ואחד בפנינו הודה לו
יאוש (ג) בקרקע ב וקשה לר"י דבירושל' א סמג שם טוש"ע
מכר לו פרה מכר לו טלית דדוקא מכר דהוה
שמעון לדין עמו כצ"ל
א
דניחא ליה דתיהוי ביד לוי דהדר
(דכלאים פ"ז) אמר דיאוש מועיל
והד"א: (ב) תוס' ד"ה דוקא
ח"מ סי' שנג סעיף ד וסי'
ליה יאוש ושינוי רשות אבל לא מכר דהדרא
וכו' אבל בקרקע אע"ג
שסא סעיף ז וסי' שסב סעיף
ומפיק לה מלוי ע"י עדיו שראו
בקרקע דאע"פ שאינה נגזלת מ"מ
❖
דאיכא יאוש ושינוי רשות
ליה לא תנא רישא נמי מכר וסיפא נמי נהי
א:
שגזלה ראובן ממנו ובתר הכי אפילו
מהני בה יאוש וגבי עבד משמע
וכו': (ג) בא"ד דאין מועיל
❖
דמייאש מגופיה מדמיה מי מייאש לא צריכא
יאוש ושינוי רשות בקרקע:
מייתי יהודה סהדי דהא ארעא
בהשולח (גיטין דף לט:) דמהני ביה יאוש
דמית גזלן דתנן הגוזל ומאכיל את בניו
רבינו גרשום (המשך)
ב
א) ג
דידיה היא לא מצי מפיק לה משמעון
אע"ג דאיתקש לקרקע ובשמעתין
והניח לפניהם פטורים מלשלם ולוקמה ביורש
ומש"ה נוגע בעדותו הוא:
שכבר פסל שמעון עצמו ועד אחר
דסיקריקון (שם דף נח:) אור"י דמוכח
מוסף תוספות
לא צריכא דמית גזלן.
הניחא למאן דאמר רשות יורש לאו כרשות
עמו עדיו של יהודה ועוד כיון דאית
נמי כן ונראה דמיירי שלא נתייאש
ב)ד
א. עיין ש"ך סימן ל"ז
דגזלה מש"ה מיאש נמי
ליה נמי לשמעון סהדי דהא ארעא
והוה מצי לפלוגי נמי בפרה וטלית
ס"ק כ"ט. ב. והדין עמו
מדמים דיורשין פטורין
לוקח דמי שפיר אלא למאן דאמר רשות יורש
דאי יאוש מועיל בקרקע
מלשלם וה"ה ללוקח
דידיה היא אמור רבנן היכא דקיימא
בין לפני יאוש בין לאחר יאוש אלא
כרשות לוקח דמי מאי איכא למימר ועוד קשיא
מאי נפקא מינה במאי
ומש"ה מצי מעיד דלא
ארעא תיקום: ומקשינן לרב ששת
מילתא דשכיחא נקט דבקרקע אין
דאינה נגזלת וכו'. תוס'
נגע בעדותו. ומקשי' ואכתי
❖
ליה לאביי מפני שאחריותו עליו ואין אחריותו
סוכה ל:
אמאי מוקים לברייתא בגזל
דאוקמה בלוקח מן הגזלן שלא יעיד
רגילין להתייאש כשישראל גזלה שאם
ומכר ונוקמיה ביורש כגון
עליו מפני שהיא חוזרת לו ואינה חוזרת לו
הנגזל ללוקח וליתני גזלן אם איתא
לא יוכל להוציאה מידו משום דלא
ראובן גזל שדה משמעון
מיבעי ליה אלא כדרבין בר שמואל דאמר ציית דינא יוציאנה מיד בנו:
והניחה ליורשו. ואתי לוי
ג)
רבינו גרשום
להך ברייתא כדמפרש לה רב ששת
וקא מערער עלה דלא
ונוקמה
רבין בר שמואל משמיה דשמואל המוכר
ביורש. וא"ת והא יורש
למה ליה לתנא לדחוק עצמו למיתני
ומקשי' מאי דוחקיה
ליזל שמעון ומסהיד לבן
לאוקמיה להא ברייתא בגזל
ראובן דלאו דלוי היא
שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו
מכר לו בית גזלן ללוקח והלא היה
אין מעיד לו עליה
ומכר לוקמה בגזלן לחוד.
דקסבר קרקע אינה נגזלת
יכול למצוא דין זה בגזלן עצמו בלא
דהדרא ליה כדאמר בהגוזל בתרא
עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו ודוקא
כגון ראובן שגזל שדה
ואין יכול להניחה ליורשיו
מכירה דאי אתא יהודה וקמערער
(ב"ק דף קיא:) דכל דבר המסויים כגון
משמעון ואתי לוי ומערער
והדרא לי וכן נמי נוקמא
בית או שדה אבל פרה וטלית לא מיבעיא
עלה דאמר שלי היא
לסיפא ביורש כגון ראובן
עליה דגזלן ראובן אין מעיד לו
פרה וטלית חייבין להחזיר מפני כבוד
בסתמא
לא ליזל שמעון ולצטרף
שגזל פרה וטלית משמעון
שמעון הנגזל עליה משום דהוי נוגע
אביהם וי"ל דהא אוקימנא בריש
עם עד אחד לאסהודי
והורישה לבנו לסהיד ליה
לראובן דאינה של לוי
שמעון: הא ניחא למאן
בעדות כדפירש והכי הוה ליה למיתני בברייתא ת"ר גזל לו בית גזל
הגוזל קמא (שם דף צד:) כשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת
משום דניחא ליה לשמעון
דאמר רשות יורש לאו
והכא איירי בלא עשה תשובה: אלא כדרבין בר שמואל.
לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו של נגזל עליה דגזלן:
ואיירי
דתיקום ברשות דראובן
כרשות לוקח מגזלן דמי.
דהדרא ליה דהיינו מפני
דלגבי לוקח מגזלן איכא
ופרקינן משום דבעי למיתני סיפא מכר לו פרה מכר לו טלית. מעיד
ברייתא דוקא שלא באחריות דאז יכול להעיד על פרה וטלית
שאחריותו עליו על ראובן
יאוש ושנוי רשות אחריתי
לו עליה דלא משכחת לה דמעיד לו עליה אלא בגזל ומכר כגון
ומילתא דשמואל איירי בכל ענין ורבותא נקט אפי' שלא באחריות:
שגזלה ממנו שיחזירה לו
משא"כ גבי יורש דליכא
דאי לא קא מסהיד ליה
שינוי רשות דרשות יורש
שמכר לו ראובן הגזלן ללוי הלוקח שלא באחריות ואתא יהודה וקאמר
עשה
שמעון ומפיק ליה לוי
כרשות גזלן דמי לא קנאה
שלי היא מעיד לו שמעון הנגזל ללוי הלוקח דלאו דיהודה היא דהא לא הדר שמעון ומפיק לה מיניה דלוי ואינו נוגע בעדות וכגון
לראובן בכח עדים שיש לו
דאין כאן שינוי רשות
שהשדה שלו היא אע"ג
מש"ה לא מתוקמא ביורש
דשמעיניה לשמעון דאייאש בעודה בבית ראובן קודם שמכרה ללוי דהוי יאוש ביד גזלן ושינוי רשות ביד לוקח דאפילו למאן דאמר בפרק
דמייתי שמעון שוב סהדי
דאפי' לגבי פרה וטלית
הגוזל בתרא [ב"ק קיד.] יאוש כדי לא קני יאוש ושינוי רשות קונה וקנה הלוקח שאין בו זכות כלל לבעלים הראשונים ולפיכך מעיד לו עליה
דנגזלה מיניה לא מצי מפיק
לא מצי מסהיד ליה דהוי
דאפילו אי מייתי נגזל סהדי שגזלה ראובן ממנו לא מפיק מלוי דקנה ביאוש ושינוי רשות ואילו היה נוטלה יהודה מלוי לא מפסיד
לה מיניה כדאמר לעיל
ליה נוגע בעדות דעדיין לא
דאמרי' ארעא היכא דקיימא
נפקא מרשותיה דנגזל: אלא
נגזל בהכי מידי דבלאו הכי לא מצי מפיק לה מלוי. וכה"ג לא משכחת לה אלא בגזל ראובן ומכרה ללוי אבל אם לא מכרה ללוי
תיקום ביד לוי ולהכי
למאן דאמר רשות יורש
אין מעיד לו לראובן שכל זמן שהן ביד ראובן הגזלן מצי מפיק להו נגזל מיניה ואע"ג דאייאש והלכך אין מעיד שמעון לראובן
נוגע בעדות הוא: ומשני
כרשות לוקח דמי. דחשיב
מש"ה לא מצי לאוקמא
שינוי רשות מאי איכא
שאינו של יהודה כי נוגע בעדות הוא דמיד ראובן מצי מפיק להו אבל מיד יהודה לא מצי מפיק להו מאחר שיזכוהו בית דין
בגזלן בלא מכר משום
למימר אכתי נוקמה ביורש
ע"פ עדיו ומשום דלא משכחת לה לסיפא אלא בגזל ומכר תנא נמי רישא בגזל ומכר. ולאשמועינן אתא דבגזל ומכר יש חילוק בין מקרקעי
דקא בעי למיתנא סיפא
וגבי רישא להכי אין מעיד
וכו'. דבסיפא לא סגי דלא
אע"ג דקרקע ברשות יורש
למטלטלי דבמקרקעי אינו מעיד דהוי נוגע בעדות דהדרא ליה דאין יאוש ושינוי רשות מועיל בקרקע דקרקע אינה נגזלת [סוכה ל:] ובמטלטלין
מוקמה אלא בגזל ומכר
היא לא הויא שינוי רשו'
מעיד דקנה לה לוקח ביאוש ושינוי רשות ולא תהדר ליה להאי מעיד דאיכא למ"ד בהגוזל [ב"ק שם] דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא קניא אבל ביאוש
דדוקא מכר דמש"ה מעיד
דקרקע לא ניידא ואינה
לו דהוה ליה יאוש בעלים
נגזלת ובסיפא גבי מטלטלי
ושינוי רשות הכל מודים דקנה הלוקח ולא הדרא גזילה למרה אלא מן הגזלן יטול הנגזל דמיה: ופרכינן וסיפא נמי. אמאי מעיד לו
ביד גזלן דשמעיניה לבעל
הוי רשות יורש שינוי רשות
נגזל ללוקח ומפיק לה מיהודה ומוקי לה ביד לוי נהי דמייאש מגופה דפרה וטלית ולא יוציאנה מיד לוי דהא קנייה בשינוי רשות שאחר
אבידה דמייאש ושינוי
ולהכי מצי מעיד. ועוד אביי
יאוש: מדמי מי מייאש. בתמיה. וכי מוחל הוא לגזלן דמי גזילתו והלא נתחייב לו הגזלן דמיה והלכך ניחא ליה דתיקו ביד לוי שיחזור
רשות ביד לוקח. דאפי'
מקשה קושיא אחריתי בהאי
למאן דאמר אע"ג דמייאש
שמעתא אי ס"ד כדקאמרת
ויטול הדמים מראובן שאילו היה נוטלה יהודה בעדים נמצא שלא היה לו לשמעון חלק בהך פרה וטלית ולא היה גובה מראובן כלום
לא נפקא מרשותיה דנגזל
דבגזל ומכר מיירי הברייתא
והלכך נוגע בעדותו הוא ואמאי מעיד: לא צריכא דמית גזלן. דהשתא אפילו מדמיה מייאש דיורשין פטורין מלשלם וכ"ש הלוקח דקנייה
היכא דאיכא יאוש ושינוי
מאי היא דקתני רישא מפני
רשות מודי דנפקא לה
שאחריותו עליו ומאי מפני
ביאוש ושינוי רשות דבהיתרא אתו לידיה: דתנן הגוזל כו'. והלכך מעיד דלא נוגע בעדותו הוא: ומאכיל את בניו. אע"פ
מרשותיה דבעלים משום
שאין אחריותו עליו דקתני
שנהנו בניו עצמן מן הגזילה פטורין דאינהו לא גזול מידי: והניח לפניהם.
כלומר או שהניח לפניהם גזילה קיימת לאחר מותו פטורין
הכי מעיד לו עליה: אבל
סיפא הכי איבעי ליה למיתני
אי לא מכר. דודאי הדרא
אין מעיד מפני שחוזרת
דקניוה ביאוש ושינוי רשות אי נמי כשאכלום כדמוקי לה התם [ב"ק קיא:]: ומקשינן לרב ששת דאוקמה לרישא בגזל ומכר משום סיפא ולוקמה ביורש.
ליה דליכא שינוי רשות
לו לנגזל ומעיד מפני
אם איתא דבגזל ומכר מיירי ובדמית גזלן א"כ מה ראה התנא לדחוק עצמו ולשנות שיטתו בגזלן שמכר אפילו לא מכר הגזלן נמי אלא
לא מצי לאסהודי משום
שאינה חוזרת לו כדקאמרת
דנוגע בעדות הוא מש"ה
דניחא ליה דהדרא לו אלא
גזל ומת וכיון דמת הוריש לבניו היה יכול למצוא חילוק בין רישא לסיפא כגון ראובן שגזל שדה משמעון ומית גזלן וירשו לוי בנו ואתא
איצטריך מכר דאיכא יאוש
מדלא קתני הכי ש"מ דלאו
יהודה וקמערער לא ליזיל שמעון ומסהיד ללוי בן ראובן דלאו דיהודה היא דקרקע אינה נגזלת והדרא ליה מן היורש משום הכי נוגע
ושינוי רשות דלא הדרא לה
בגזלן ולא ביורש מיירי
בעדותו הוא דאי מפיק לה יהודה מיניה דיורש לא הדרא לשמעון דהיכא דקיימא ארעא תיקום אבל בסיפא שגזל ראובן טלית או פרה משמעון
ולהכי מעיד עליה דאין נוגע
אלא בדרבין מיירי דאמר
בעדות. וכיון דאיצטריך
רבין בר שמואל כו' מפני
ומת וירשו לוי בנו ואתא יהודה וקמערער מעיד לו שמעון עליה דאיכא יאוש ביד ראובן ושינוי רשות ביד לוי יורש דרשות יורש כרשות
למיתני בסיפא גזל ומכר
שמעמידה האי מעיד בפני
לוקח דמי ולא תיהדר ליה לנגזל לא פרה ולא דמיה ולא הוי נוגע בעדות והכי הו"ל לתנא למיתני גזל לו בית והוריש לבנו אין מעיד כו'
דאיכא שינוי רשות א) אפ"ה
בעל חוב שלו שקרקע
לא מייאש שמעון דקסבר
זו שמכר שלא באחריות
גזל לו פרה והוריש כו'. והאי דקאמר ולוקמה ביורש לאו דוקא אלא ליתני יורש ואגב שיטפא דמקשי ליה לרב ששת דמפרש ומוקי לה
קרקע אינה נגזלת ולהכי
היתה משועבדת לבעל
בגזלן קאמר ולוקמה ביורש ומיהו ביורש לא מצי לאוקומה דהא קתני מכר אא"כ מתרץ לה למיתני הוריש: הניחא למ"ד.
בהגוזל בתרא [ב"ק שם]
נוגע בדבר דניחא ליה
חובו ועכשיו כשמכרה
דתיקום בידא דלוי דהדרא
שלא באחריות אי אתי
עלה דהך משנה רשות יורש דגזלן לאו כרשות לוקח מגזלן דמי דאילו גבי לוקח איכא יאוש ושינוי רשות וקני דלוקח רשותא אחריתי היא ואילו
ליה. ומקשי' וסיפא בפרה
מערער וקא מערער לא מצי
יורש כרעיה דאבוה וכברשות גזלן מורישו דמי ולא קניה ביאוש גרידא דהא שינוי רשות ליכא גבי יורש וכל היכא דאיתא הדרא בעין ד)
וטלית אמאי מעיד נהי
המוכר לאסהודי ליה משום
דמגופה של טלית מייאש
דניחא לי' דקיימא ברשותיה
לנגזל. והך משנה דקתני והניח לפניהן פטורין מוקי לה התם כשאכלום דלא הויא גזילה קיימת והלכך פטורין והלכך לא מיתוקמא הך סיפא
הואיל דאיכא יאוש ושינוי
דלוקח כדי שימצא אותה
ביורש דלא מצי למיתני ומעיד לו נגזל ליורש עליה משום דהדרא ליה פרה וטלית לנגזל אם תעמוד ביד יורש ונוגע בעדות הוא: כרשות
רשות מן דמיו של טלית
בעל חוב בידו של לוקח
מי מייאש והא אכתי תבע
ויגבה אותה ממנו והיינו
לוקח. דקנייה יורש ואע"פ שגזילה קיימת כדקתני והניח לפניהם פטורין דמשמע אפילו גזילה קיימת: מאי איכא למימר. ליתני גזל והוריש
ליה דמיו ונוגע בעדותו הוי
מפני שאחריותו עליו שאם
אמאי תני גזל ומכר בלא מכר נמי מתוקמא שפיר כיון דבמית גזלן מוקי לה רב ששת: ועוד קשיא ליה לאביי. במאי דמוקי לה רב ששת
דניחא ליה דתיקום ברשותא
לא היה מוצא בעל
בגזל ומכר והוצרך לפרש מפני שאחריותו עליו מפני שאחריות וזכות יש למעיד עליו דאידך שהוא מעיד לו דהיינו לוקח ולא מצינו בגמרא
דלוי כי היכי דליפרע ליה
חוב לטרוף קרקע מן
ראובן דמי גזילתו דאי הוה
הלוקח היה חוזר עליו.
שום אחריותו עליו מפורש כן עליו דלוקח אלא עליו דמוכר מפני שאחריותו של אידך עליו דמוכר והכי הוה ליה למיתני מכר לו בית
מפיק לה יהודה מן לוי
מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שחוזרת לו מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד עליה מפני שאינה חוזרת לו: אלא כדרבין בר שמואל.
בראיית עדים הוה אמר
ליה ראובן לשמעון מה
אתא לאשמועינן רישא דהך ברייתא ולא בגזל ומכר מיירי ואע"ג דדינא הכי כדלעיל מיהו ברייתא לאו בהכי איירי אלא במוכר קרקע
אתה מבקש ממני והלא
שלו שהיתה משועבדת לבעל חוב ומכרה ללוקח זה ואתא איניש מעלמא וקמערער דלא יעיד לו המוכר ללוקח מפני שאחריותו של בעל
לא היתה שלך אלא של
יהודה היא שהוציאה מן
חוב עליו דמוכר לגבות מקרקע זה והלכך ניחא ליה דתיקו ביד הלוקח דהדר עלה בעל חוב ולא ליהוי מוכר לוה רשע ולא ישלם [תהלים לז] וכנגד
לוי בכח עדים שהיא שלו
לוקח לא ליהוי לוה רשע שהרי לא באחריות מכר לו והלכך אין מעיד דנוגע בעדות הוא אבל בסיפא מכר לו פרה וטלית ללוקח ואתא
א) נראה דצ"ל תני רישא נמי
איניש מעלמא וקמערער מעיד לו מוכר ללוקח עליה וכגון שמכרה לו שלא באחריות מפני שאין אחריותו דבעל חוב עליו דלוה ה) המוכר
בגזל ומכר ואפ"ה לא מייאש
לגבות מטלטלין ששעבד ומכר לאחרים
אפילו עשאן אפותיקי לבעל
חוב
ואח"כ מכרן לאחרים כדרבא ואישתכח דלא
נוגע בעדות הוא:
וכו'.
בסתמא