חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
❖
דאית ליה ארעא אחריתי עליה הדר. הוה מצי לשנויי כגון
אי דאית ליה. למוכר ארעא אחריתי בת חורין שיוכל בע"ח לגבות
קנ א מיי' פי"ט מהל'
א) רש"ל, ב) גי' רש"ל לקמן,
מכירה הל' ד סמג לאוין
הימנה עליה הדר בעל חוב דאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום
שעשאה אפותיקי דאז לא הדר אארעא אחריתי דאית ליה ואם
א
קע טוש"ע ח"מ סי' רכה
שיש נכסים בני חורין ואפי' הן זבורית ואמאי אינו מעיד הרי אין
תפול ביד המערער יפרע לו אחרת ומש"ה אינו מעיד עליה דנוגע
סעיף ב:
תורה אור השלם
בעדות הוא: מאי נפקא מינה. תימה דנ"מ שיפטרו אם יתעשר ב
קנא ב מיי' פ"ט מהל'
מעמידה בפני בעל חובו ואין לו למוכר לא ריוח ולא הפסד אם
1 לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם
טוען הל' א סמג עשין
תעמוד ביד הלוקח ואינו נוגע בעדות
ושמא בשביל כן אין לפוסלו לעדות
צה טוש"ע ח"מ סי' קלד
וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן:
זו: מאי נפקא ליה מינה. אם תשאר
כיון דהשתא לא מרויח מידי :
סעיף א:
אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה דידיה הדר
תהלים לז כא
ג
דינא הוא דמפצי ליה. תימה
קנב ג מיי' שם הל' ב
2 פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי
❖
ביד הלוקח הא אפילו אי מפיק לה
אי דלית ליה ארעא אחריתי מאי נפקא ליה
טוש"ע שם סעיף ב:
נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא
מערער לא מצי גבי בעל חובו מיניה
לרשב"א דלימא ליה אייתי
וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:
מינה לעולם דלית ליה ארעא אחריתי דאמר
❖
תהלים קמד יא
דמוכר מידי דהא לית ליה: לא ניחא
ראיה דבדין טרפה ואשלם לך דאפילו
לא ניחא דליהוי 1 לוה רשע ולא ישלם סוף
רבינו גרשום
ליה. ללוה דתיפוק ארעא מיד לוקח
לגבי ישראל מצי למימר הכי כל שכן
סוף לגבי אידך נמי לוה רשע ולא ישלם הוא
היכי דמי. האי מוכר: אי
הגהות הב"ח
ולא ימצא בעל חוב ממה לגבות
לגבי עכו"ם ד ויש לומר דמיירי כגון
דאית ליה ארעא אחריתי.
דאמר להכי זביני לך שלא באחריות מכריז
וקם ליה לוה בלוה רשע ולא ישלם
שבדיני עכו"ם דן עמו ובדיניהם הויא
(א) רשב"ם ד"ה ואניס
חוץ מזו שמכר אמאי לא
רבא ואיתימא רב פפא דסלקין לעילא
וכו' לא בעי למישקל כצ"ל
מצי מסהיד ליה והא עליה
והלכך נוגע בעדותו הוא: סוף סוף.
דעכו"ם הלכך חייב לפצותו:
ותיבת ליה נמחק: (ב) בא"ד
דידיה קא הדר בעל חובו
אבל
ודנחתין לתתא האי בר ישראל דזבין ליה
מסר לו שלא בעדים מתוך
מה הנאה יש לו בעדות זו דמוקי לה
יוציאנו מידו בדין דעכו"ם:
וגבי מההוא קרקע דשייר לו
חמרא לישראל חבריה וקא אתי עכו"ם ואניס
(ג) תוס' ד"ה אבל וכו' דלא
שיכול לומר כו'. אין לפרש
ביד לוקח והדר בעל חוב וגבי לה
ולא על הלוקח. ואי דלית
מסתבר לאוקומה כגון דלא
ליה ארעא אחריתי אמאי
❖
מיניה לגבי לוקח נמי הוה ליה לוה
מתוך שהיה יכול לומר אין בידי כלל
ליה מיניה דינא הוא דמפצי ליה מיניה ולא
ידעי:
לא מצי מסהיד הא לא
רשע שהרי הפסידו ולא הוי נוגע
דהא בראה מיירי כדמוכח אתקפתא
נוגע בעדות דכיון דלית ליה
אמרן אלא שאינו מכיר בה שהיא בת חמורו
קרקע מאי נפקא ליה מיניה.
בעדות זו: ומשני דאמר ליה להכי
דאביי דראה עבדו אלא ה"פ מתוך
אבל מכיר בה שהיא בת חמורו לא ולא
כלומר אמאי איכפת לו אם
מוסף תוספות
זבני לך שלא באחריות.
להפטר מכל
שיכול לומר לא היו דברים מעולם
לא היה מוצא בעל חובו
אמרן אלא דלא אניס ליה לדידיה ולאוכפא
א. שאין שעבודו אלא
לגבות כלום מן הלוקח סוף
אחריות שבעולם והלכך אינו מעיד
שבא לידו בתורת אומנות אלא בתורת
אבל אניס ליה לדידיה ולאוכפא לא אמימר
עליו דהא אמר ליה אין לך
סוף אין יכול בעל חובו
שרוצה להעמידה בפני בעל חובו
מכר אי נמי אתה מכרתו לאחר ואחר
ה
פרעון אלא מזו. רמב"ן.
לחזור לגבות ממנו שהרי
אמר אפי' ליכא כל הני לא מאי טעמא מידע
א
ב. דלמא חושש הוא שמא
אין לו כלום הלכך מה לו
דלגביה הוא דהוה ליה לוה רשע אי
מכרו לי כדפי' הקונטרס ואם תאמר
יקנה נכסים ויעשיר לאחר
למוכר לשקר ואמאי נוגע
ידע דסתם עובד כוכבים אנס הוא שנא' 2אשר
לא פרע ליה: מכריז רבא. דריש
מאי איריא אומן דאין לו חזקה היכא
זמן ויטרוף בעל חובו
בעדות הוא: לעולם דלית
פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר: אומן אין
לרבים: דסלקין לעילא. העולין
לפיכך הוא מעיד עליה.
דמסר לו בעדים אפי' אחר נמי כיון
ליה ארעא אחריתי למוכר.
ב
רמב"ן. ג. שדבר רחוקהוא
ודקאמרת אי הכי מה לו
לו חזקה וכו': אמר רבה ל"ש אלא שמסר
מבבל לארץ ישראל: ודנחתי לתתא.
שיש עדים שבא לידו בתורת פקדון
ואין אדם מעלה על לבו
לשקר אפ"ה חיישינן משום
מא"י לבבל. כולכם תדעו דין זה האי
ואפילו לא ראה למאי דמסיק שצריך
לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך
כדי שיעיד עדות שקר.
דלא ניחא ליה דליקרייה
רמב"ן. (ועיי"ש מה הדין אם
לוה רשע ולא ישלם וניחא
בר ישראל כו': חמרא. חמור:
להחזיר לו בעדים ולקמן פריך לה אבל
שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם כי אמר
קנה). ד. דאחריותא
ליה דלישכח בעל חובו
ואניס ליה מיניה.
דלוקח דקטעין
מכל מקום קשה דמאי ס"ד דרבה וי"ל
דאונסא לא קביל עילויה.
למטרף מידי מן הלוקח:
ליה נמי לקוחה היא בידי מהימן אמר ליה
יד רמה. ה. כגון שטען
סוף סוף. כי טרף ליה
עכו"ם חמור זה נגנב ממני או מי
כגון שמסר לו בעדים סתם ולא פירש
אביי אי הכי ג אפילו בעדים נמי מתוך שיכול
לקוח הוא בידי אחר
בעל חובו לגבי דלוקח הרי
שמכרו לך גזלו ממני ובלא עדים
בפניהם אם בתורת מכר אם בתורת
שמסרתו לי בתורת אומנות.
לוקח קורא לו לוה רשע
לומר לו החזרתיו לך כי אמר ליה לקוחה
רבינו יונה. ו. [כיון] שמסרו
ולא ישלם. לא דמצי אמר
מאנסו הימנו וכדמפרש לקמן דלא
פקדון ולהכי דוקא אומן אין לו חזקה
היא בידי מהימן אמר
ליה רבה מי סברת
לו סתם רגלים לדבר
ליה מוכר להכי זביני לך
אניס ליה לאוכפא אלא החמור לבדו
דמסתמא לתקנו מסר לו כיון דלא
שבתורת אומנות הוא
שלא באחריות דלא ליהוי
המפקיד
שאילו באו בתורת מכר היה
ליה עוד שום תרעומות:
פירש אבל אחר מדלא פירש שהוא
דמוכח מילתא דדידיה הוא דקא
ו
לו לפרש. רמב"ן.
דסלקין לעילא. מבבל
פקדון מסתמא מכר או מתנה הוא ז ורב נחמן בר יצחק דפריך בסוף
שקיל דלאו דידיה לא בעי (א) ליה למישקל והלכך דינא הוא דמפצי
ז. כדאיתא בשבועות
לא"י: ודנחתין לתתא. מא"י
ליה כמו הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה (תהלים קמד) ויביא עדים
הסוגיא אומן הוא דאין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה לא מסתבר ליה
(לד:). רמב"ן. ח. והקשה
לבבל כלומר הוו ידעין
ר"מ ז"ל א"כ לקמן דפריך
הכל האי דינא. ולא אמרן
וידון עם העכו"ם אולי יוציאנו מידו (ב) דעכו"ם צייתי דינא הם. ודוקא
לרב נחמן לאוקומה בראיה בלא ידיעה דלא שכיח כדפריך ב)[לעיל
ליה אביי לרבה מראה עבדו
דמפצי ליה אלא כשאין
עכו"ם אבל קאניס ליה ישראל לא מפצי ליה אלא יתבענו בדין דאין כח
מיניה] אי דאיכא עדים ליחזו עדים מאי קאמרי דלא שכיח שימסור
ביד אומן לשני ליה כגון
מכיר בה הלוקח שהיא בת
שרגיל לתקן אצלו לכך
חמורו דמוכר: לא מפצי
לישראל לגזול חמור מחבירו בלא עדים ובלא ראיה: ולא אמרן. דצריך
בפניהם ולא ידעי הקציצה והכא נמי רב נחמן בר יצחק לא פריך
נראה כפי' ר"י ז"ל כו'
ליה. דהשתא ידע דעובד
מוכר לפצות לוקח אלא שאין מכיר בה לוקח שהיא בת חמורו של
אלא מכח סברא זו והכי פריך אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו
ככתוב בתוס'. שיטמ"ק בשם
כוכבים באנסות לקחה ממנו
תוס' הרא"ש. ט. דא"כ לא
ולא בדין: ולא אמרן. אפי'
מוכר דאיכא למימר הדין עם העכו"ם: אבל הכיר בה כו' לא.
חזקה הא ע"כ ידעי עדים דבתורת פקדון אתא לידיה דלא מסתבר
שבקת חיי לכולהו אומני.
להיכא שאין מכיר בה שהיא
מבעי ליה לפצותו כיון דדבר ידוע הוא שגדלה בביתו של מוכר וסתם
לאוקומה (ג) בדבר דלא ידעי דלא שכיח כלל הקשה בקונט' אמאי
ר"י מיגש. י. לאו למימרא
בת חמורו דמפצי ליה אלא
דאביילית ליהמגוגביאומן
דקא אניס ליה עובד כוכבי'
עובד כוכבים אנס הוא מסתברא דשלא כדין אנסו העכו"ם: ולא אמרן.
יש חזקה לאומן מ"ש מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ותירץ
דהא שמעתא מוכחא לקמן
בלא אוכפא דאיכא למימר
דמפצי ליה היכא דאין מכיר בה אלא דלא אניס את החמור ואת
דדברים העשויין להשאיל ולהשכיר שייך גבי כל אדם אבל הכא
דאית ליה מגו. רמב"ן.
מה שהכיר אניס ומה שלא
האוכף דכיון דהניח את האוכף מסתברא דשלו הוא נוטל. והלכך נקט
מצי למימר אומן אינך רגיל אצלי לתקן ור"י אומר דאפי' רגיל לתקן
יא. [ד]לגבי אומן ככלים
הכיר לא אנס ומש"ה דינא
ח
העשויין
להשאיל
הוא דמפצי ליה אבל אניס
חמור אבל פרה וטלית ליכא למימר האי חילוק דאוכף: לא. מפצי
אצלו יש לחלק דדברים העשויין להשאיל ולהשכיר שייך בין לגבי
ולהשכיר. ר"ן. יב. דהא
לתרוייהו לא מפצי ליה:
ליה דסתם עובד כוכבים אנס הוא: אפילו ליכא כל הני. אינו מכיר בה
אדם שמכיר שהוא נאמן בין מכיר שאינו נאמן ואין יכול כל שעה
אמימר כו': פיסקא אומן
אפי' בכלים העשויים
להשאיל ולהשכיר שאינו
שמתקן כלים אם מבקש
שהיא בת חמורו ולא אניס לאוכפא אפילו הכי לא מפצי ליה דסתם
להעמיד עדים כשרוצה להשאיל ולהשכיר שלא להשיא עצמו שם רע
נאמן לומר לקוחין הן בידי
ממנו בעל הבית שיחזור לו
בשכיניו אבל לאומן אם צריך הוא לתקן יכול ליתן לאומן המכיר
עובד כוכבים אנס הוא א)[והכי קי"ל משום דאמימר בתראה הוא]: אומן אין
אם לא ראה נאמן. רשב"א.
את כליו אע"ג דאין רואהו
יג. דאמרת דאפי' בדראה
בידו אין לו חזקה לאומן
לו חזקה. מתני' היא דקתני [מב.] האומנין והאריסין. כל חדא חדא בבא
שהוא נאמן או להביא עדים לכך יש לו חזקה שלא בעדים ט:
נאמן ועשיתו לאומן בזה
לומר לקוח הוא בידי: אמר
אי הכי אפי' בעדים נמי מתוך שיכול לומר החזרתיו לך כו'. פירוש
מפרש להו ואזיל: אמר רבה לא שנו. דאין לו חזקה לטעון לקוח
י
כשאר כל אדם. שם.
רבה ל"ש. דאין לו חזקה
אלא שמסר לו בעל הבית
הוא בידי וצריך לשלם האומן לבעל הבית את בגדיו או את כליו:
בשלמא לדידי דלא מפליגנא בין יש עדים לאין עדים אלא בראה
בעדים דאע"ג דלא ראהו
אלא שמסר לו. בעל הבית לאומן טליתו בפני עדים לתקנו והלכך
הוא דמפליגנא היכא דראה אפילו היכא דליכא עדים לא מהימן
יא
בידו אין לו חזקה לאומן
אפילו אין אנו רואים עכשיו הטלית ביד האומן ובעל הבית תובעו
כדאמר אביי בסמוך והיכא דלא ראה אף על גב דאיכא עדים
לומר לקוח הוא בידי משום
דסביר ליה המפקיד אצל
טליתו אין האומן יכול לטעון החזרתיו לך דסבירא ליה לרבה המפקיד
מהימן במיגו דמצי אמר החזרתיו לך יב אלא לדידך יג היכא דאיכא
חבירו בעדים צריך להחזיר
אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים כדמפרש לקמיה [ע"ב]והיה
עדים
לו בעדים אבל מסר לו
שלא בעדים אע"ג דראוהו
לו להחזירו בעדים וכל שכן שאנו רואין אותו בבית האומן שאין יכול לטעון לקוח הוא בידי שהרי מעידין עדים שבתורת פקדון בא לידו
בידו יש לו חזקה דמתוך
שהרי בפניהם מסר לו. ומיהו אי טעין החזרתיו לך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים נאמן דהכי אמרינן בשבועות (דף מא.) דאפי'
שיכול לומר לא היו דברים
מעולם. לא נתת לי שום
למ"ד המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים אי טעין ואמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן. ומיהו כל זמן
כלי לתקן: אמר ליה אביי
דלא טעין אלא החזרתיו לך שלא בעדים אינו נאמן והא דלא אמרינן מתוך שיכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת
אי הכי אפי' בעדים. מסר לו
כיון דלא ראוהו הוי חזקה
הים כי אמר נמי החזרתי ביני ובינך נאמן כי האי גוונא לא אמרינן מיגו דכיון דלא פרעו בפני עדים לא היה יכול לומר פרעתי בפני
מתוך שיכול לומר לו כו'.
פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר איניש פן יעשה בדאי היום ולמחר כי הדרי עדים ממדינת
משום דמשמע לו המפקיד
אצל חבירו בעדים אין צריך
הים ויאמרו לא היו דברים מעולם: אבל מסר לו שלא בעדים. לא מיבעיא היכא דאין אנו רואין הטלית בידו דמתוך שיכול לומר
להחזיר לו בעדים:
אמת אתה מסרת לי אבל החזרתי לך ונאמן דהא אין צריך עכשיו להחזיר לו בעדים אי נמי יכול לומר לא היו דברים מעולם שלא מסרת לי ויהיה
נאמן בשבועת היסת כי אמר לו נמי ישנו בידי ולקוח הוא שמכרתו לי דיש לו חזקה ונאמן ע"י האי מגו אלא אפילו אם ראו עכשיו עדים
הטלית ביד האומן או שתפוס בו בפנינו מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם שלא מסרתו לי אבל אחר מסרו לי שמכרתו לו והוא
מכרה לי כי אמר ליה נמי אתה מסרתו לי ומכרתו לי נאמן בהאי מיגו דסבירא ליה לרבה השתא דהיכא דלא מסר לו בעדים ל"ש ראה
הטלית בידו עכשיו ל"ש לא ראה יש חזקה דלא מדמי ליה לדין של דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר אידך לקוחין הן בידי דאינו
נאמן הואיל ויש למערער עדים שהיה שלו ואע"ג דליכא עדי מסירת שאלה או שכירות משום דשאלה ושכירות לכל שכניו אדם משאיל
ומשכיר אבל הכא מצי אמר אומן אינך רגיל לתקן בגדיך אצלי והכי מוכח לקמיה [ע"ב] דלרבה ל"ש ראה ל"ש לא ראה יש לו לאומן חזקה
היכא דליכא מסירה בעדים: אמר
ליה אביי. לרבה אמאי לא משוית שום חילוק היכא דמסר
לו בעדים בין ראה עכשיו הטלית
בידו בעדים ללא
ראה אפילו מסר
בעדים נמי היכא דלא ראה
יש
לו חזקה מתוך שיכול לומר
לו החזרתיו לך
דסבירא ליה לאביי
המפקיד