מה:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עדים אפי' לא ראה דלא מהימנא אמאי אינו נאמן במיגו דאי בעי
המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר
לו בעדים כי א"ל
קנג א מיי' פ"ט מהל'
א) ב"מ קיב: שבועות מו.,
ב) נ"א אומן, ג) צ"ל מנאנסו.
טוען הל' ב סמג עשין
אמר החזרתיו לך ומיהו קשה דלשון אי הכי אפילו בעדים נמי לא
נמי לקוח הוא בידי מהימן ולא משכחת מתני' דקתני אומן אין
❖
מהר"ם, ד) נ"א ואפי' אין,
צה טוש"ע ח"מ סי' רצו
משמע הכי אלא משמע אי הכי דשלא בעדים נאמן במיגו בעדים
לו חזקה אלא היכא דראה לא שנא מסר בעדים לא שנא לא מסר
סעיף א ב וסי' רצז סעיף א:
קנד ב טוש"ע ח"מ סי'
נמי הוה לך למימר מיגו בשלמא לדידי דלית לי מיגו שלא בעדים
דלמסירה לא חייש אביי דעכשיו אינו יכול לטעון החזרתיו לך דהא
קלד סעיף ד:
הגהות הב"ח
בעדים נמי לית לי מיגו אלא לדידך
קא חזינן ליה בידו וגם אינו יכול
קנה ג מיי' פ"ו מהל'
(א) גמ' איתיביה אביי
קשה ור"ת דחק לפרש ואין נראה
לטעון לא מסרתו לי דדמי לדברים
פקדון הלכה ד ופ"ט
המפקיד אצל חבירו בעדים אינו צריך
א
כלל לר"י: המפקיד אצל חבירו
לרבה ראה עבדו וכו':
מהל' טוען הל' ב סמג שם
העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר
להחזיר לו בעדים לא ס"ד אלא המפקיד אצל
(ב) שם מה טיבו אצלך א"ל
טוש"ע ח"מ סי' קלד סעיף
בעדים צריך להחזיר לו בעדים.
לקוחה היא בידי דאינו נאמן אע"ג
אתה: (ג) תוס' ד"ה נתנה
א וסי' רצז סעיף א:
חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים
קנו ד מיי' פ"ט מהל'
וכו' דלא חזינן דשיהה לא
דליכא עדי מסירה ובכה"ג לחוד הוא
וא"ת אכתי להימניה במיגו דאי בעי
❖
(א) מיתיבי אביי ראה עבדו ביד אומן וטליתו
טוען הל' ב ופי"א
שיהה כצ"ל ותיבת דלא נמחק:
דס"ל לאביי דאומן אין לו חזקה. והכי
אמר נאנסו כדאמרינן בסוף המוכר
א
מהלכות שכירות הל' ח סמג
ביד כובס אומר לו מה טיבו אצלך אתה
(ב)
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
הויא מסקנא דשמעתין כאביי: ראה
את הבית (לקמן דף ע. ושם) גבי
❖
פט סעיף ה:
מוסף תוספות
מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר
עבדו ביד אומן. שמלמדו אומנות
מפקיד אצל חבירו בשטר ואפי' מאן
כלום בפני אמרת לו למוכרו וליתנו לו
א. [ו]בשבועה חמורה.
דפליג התם היינו משום דשטרך
והך ראיה בעדים היא שאינו יכול
שם. ב. [ו]אי פרעה כבר
מוסף רש"י
במתנה דבריו קיימין מאי שנא רישא ומאי
בידי מאי בעי ותירץ ר"ת דודאי הוה
לטעון לא ראית. וכגון שהחזיק בו
ה"ל כופר הכל. תוס' שבועות
כל זמן שהטלית ביד
מצי אביי למיפרך ליה אי הכי בעדים
שלש שנים דאי בפחות מג' שנים
מו. ג. דחזקה שאין
שנא סיפא אמר רבה סיפא ב ביוצא מתחת
אומן. דבעל הבית הוי
בעה"ב עובר בבל תלין לא
נמי להימניה במיגו דאי בעי אמר
למה לי דנקט אומן דמשמע אבל
ידי אחר וקאמר ליה אחר בפני אמרת לו
המוציא מחבירו עליו הראיה
מהני אלא היכא דאיכא
נאנסו אלא דלא אסיק אדעתיה
באדם אחר הויא חזקתו חזקה
להביא עדים שלא קצץ אלא
חזקה דאין שכיר משהה
❖
למוכרו וליתנו במתנה מיגו דאי בעי א"ל
אחת (שבועות מו.).
שכרו בהדיה. תוס' ב"מ קיג.
ואותביה מברייתא ואודי ליה דבראה
והאמר ר"ל (לעיל דף לו.) הגודרות
ועיין מהרש"א. ד. דסתמא
מינך זבנתיה כי א"ל נמי בפני אמרת לו
איירי מתני' ותו ליכא למפרך מידי
אין להן חזקה ואוקימנן אין להן חזקה
דמילתא כל שמסר בעדים
למוכרו דבריו קיימין ומהימן קתני מיהת
עדים ידעי בקציצה. רשב"א.
רבינו גרשום
אנאנסו ג) וי"מ דהא דקאמר הכא
לאלתר אבל יש להן חזקה לאחר ג'
ה. ([ד]האי מאי קושיא
רישא ראה היכי דמי אי דאיכא עדים למה לי
שנים: וטליתו ביד כובס. ואפילו
דצריך להחזיר לו בעדים היינו אם
דלמא דידעי הא ולא ידעי
אמר ליה מי סברת כו'.
הא.) רמב"ן. ו. ואע"ג דלא
אמר רב' מפרש לה לסיפא
ראה ניתי עדים ונשקול אלא לאו דליכא
שעה אחת: לא אמר כלום. דאומן
רוצה להיות פטור משבועה אבל
ראה, עדים מהימני ולא
א) ביוצאת העדות מחמת
אין לו חזקה: בפני אמרת. לפלוני
בשבועה נאמן במיגו דנאנסו ד) ואין
עדים וכי ראה מיהא תפיס ליה לא לעולם
ג
הוא, ואע"ג דאית ליה מגו,
ידי אחר ולא מחמת ידי
למוכרו וליתנו לו במתנה: דבריו.
משום דמגו במקום עדים
מחזיר לו בעדים והכי פי' לעיל
אומן וכי אמר ליה המערער
דאיכא עדים והוא דראה והא את הוא דאמרת
❖
לא קאמרינן. שיטמ"ק.
להאי אחר מה טיבו אצלך
לא שנו דאומן אין לו חזקה בלא
של ב) גזלן קיימין. הכי קס"ד השתא
המפקיד אצל חבירו בעדים צריך לפורעו
אמר לו בפני אמרת לו
שבועה אלא שמסר לו בעדים אבל
והיינו דקפריך מאי שנא רישא כו':
לאומן למוכרו למי שירצה
בעדים אמר ליה הדרי בי מתיב רבא לסיועי
ואני קניתיו ממנו דבריו
אמר רבא כו'. ברישא מפרש לה
מסר לו שלא בעדים נאמן בלא שבועה
רבינו גרשום (המשך)
קיימין מיגו כו' כי אמר
לרבה א) ד הנותן טליתו לאומן אומן אומר
והדר מפרש תיובתא: ביוצא.
במיגו דאי בעי אמר לא היו דברים
ליה נמי זבינתה ניהליה
נאמן עד דאיכא תרתי:
שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי
ובפני אמרת לו שימכרהו או
הנותן טליתו לאומן. לתקנה
מעולם ומיירי קודם שנתקנה שבועת
הטלית מתחת ידי אחר שטוען
יתנהו למי שירצה מהימן:
וראה אותה בידו: אומן
לך אלא אחת כל זמן שהטלית ביד אומן על
היסת ולכך כי אמר לא היו דברים
שלקחו מן האומן וקאמר ליה אחר
אי דאיכא עדים. שראוהו
אומר. ב' מעות קצצת לי
שמסר לו למה ליה ראה
בשכירותי: להביא ראיה.
בעה"ב להביא ראיה נתנה לו בזמנו נשבע
מעולם אין צריך שבועה אי נמי לאחר
לבעל הבית התובעו ואמר לו מה
בידו אע"ג דלא ראה בידו
בעדים: נתנה לו. האומן
שנתקנה וללישנא דבעי בשבועה
טיבו אצלך והלא מסרתיו לאומן
ונוטל עבר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה
לא אמר כלום האומן דנייתי
לבעה"ב: בזמנו. היינו כל
עדים שהפקידו אצלו ונפיק
דררא דממונא ולא חשיב הכא דררא
לתקנו והוא משיב מן האומן קניתיו
היום שהחזירה לו: נשבע.
ה"ד אי דאיכא עדים ליחזי עדים מאי קאמרי
לדבריך דאמרת המפקיד
האומן ונוטל מבעה"ב
דממונא דאמר לא בא לידי בתורת
ובמצותך מכרו לי שבפני אמרת לו
אצל חבירו בעדים צריך
אלא
דשכיר בזמנו נשבע ונוטל:
אומנות ואין מודה שנתחייב בו מעולם
למוכרו הרי הוא כמי שטוען ממך
להחזיר לו בעדים. אלא לאו
עבר זמנו המוציא מחבירו
הכא במאי עסקינן דליכא
עליו הראיה. בעדים: אי
ולא חשיב דררא דממונא אלא מנה לי בידך וא"ל הן למחר א"ל
לקחתי דמיגו דאי א"ל האי מחזיק לבעה"ב מנך זבנתי ומהימן הוא
עדים ומש"ה דוקא ראה וכי
דאיכא עדים. שקצץ לו
תנהו לי וא"ל נתתיו לך שמודה שנתחייב ועל פירוש זה קשה לר"ח
דהא לאו אומן הוא כי א"ל נמי יודע אני דזבינתה ניהליה לאומן
ראה המפקיד ביד האומן
בפניהן:
מיהא תפיס מן האומן
דמאי פריך לקמן מראה עבדו ביד אומן אי דאיכא עדים למה לי
וזבנה אומן ניהלי מהימן דהיינו כדאמרן לעיל [מא:] דאי א"ל דזבנה מינך
דלא מהימן הוא דלית ליה
קמאי דידי מהימן: אי דאיכא עדים.
שמסר לו למה לי ראה הא את
ראה לייתי עדים ולישקול הא מהני ראה דאפילו בשבועה לא יהא
חזקה וקשיא לרבה דאמר
היכא דמסר לו שלא בעדים
הוא דאמרת ל"ש אלא שמסר לו בעדים ל"ש ראה ל"ש לא ראה אמרת
נאמן דאין לו מיגו דבלא ראה מהימן הוא בשבועה במיגו דנאנסו
אע"ג דראהו מהימן האומן
דאין אומן מהימן משום דכיון דהפקידוהו בעדים צריך להחזירו בעדים
וברייתא משמע דלא אמר כלום דאפילו בשבועה אינו נאמן ונראה
והא הכא קתני דאינו נאמן
אע"ג דליכא עדים הואיל
ואמאי קתני דכי ראה אינו נאמן אבל אם לא ראה מהימן דמשמע דאין
לו לתרץ דהכא לא חשיב מיגו דטעמא דמ"ד דצריך להחזיר בעדים
דראהו. ומשני לא לעולם
צריך להחזיר לו בעדים: וכי ראה. אותו ביד האומן מיהא תפיס ליה
משום דכיון דלא הימניה בשבועה כדאמר בשבועות (דף מא: ושם)
מש"ה אינו נאמן האומן
דהויא כאילו א"ל בהדיא אל תחזיר לי אלא בעדים הלכך לא מהימן
בעה"ב ומוציאו מידו. אלמא היכא דראה אפילו לא מסר בעדים
דאיכא עדים שמסרו לו
והוא דראה המפקיד דוקא.
במיגו דאיהו דאפסיד אנפשיה אבל התם בהמוכר סבר דאין צריך
לא מהימן אומן וקשיא לרבה דאמר דהיכא דמסר שלא בעדים ל"ש
מש"ה הואיל דאיכא תרתי
ראה לא שנא לא ראה מהימן אומן: ומשני רבה לא לעולם. היכא
להחזיר לו בעדים ולא חשיב כאילו אמר אל תחזירני אלא בעדים
עדים וראה אינו נאמן. אבל
לעולם אי ליכא עדים אע"ג
ולכך נאמן במיגו אבל אין נראה דאפילו מאן דאית ליה צריך
דלא מסר בעדים אומן מהימן ואפילו ראה כדאמרינן והכא מיירי
דראה בידו מהימן האומן
להחזיר לו בעדים כי איכא מיגו מהימן דאי לאו הכי תקשי מאי
כגון דאיכא עדים שמסר לו וגם ראה הטלית בידו דכיון דאיכא
וכן הכי נמי אי איכא
עדים הואיל דלא ראהו
פריך ליה אביי מההיא דראה עבדו ביד אומן דסברא דאין צריך
תרתי עדים וראה לא מצי לאחזוקי ביה ולמימר לקוח הוא בידי
המפקיד מהימן האומן ויש
להחזיר לו בעדים הא איכא תנא בשבועות דאית ליה המלוה את
שהרי בתורת פקדון בא לידו ומיגו ליכא למימר דהא לא מצי למימר
לו חזקה. ומקשה ליה
אביי והיכי מצית למימר
חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים ויסבור רבה כוותיה אלא
החזרתיו לך שהרי רואין אותו עכשיו בידו. ועכשיו חזר בו רבה בעל
משום דאיתנייהו תרוייהו
משום דאפילו ההוא תנא דשבועות מודה בפקדון דאיכא מיגו
כרחו ממאי דאוקי למתני' במסירת עדים אע"ג דלא ראה אין לו
אינו נאמן הא ליתנייהו
דנאנסו דאין צריך להחזיר לו בעדים לכך נראה כפי' ר"ת:
חזקה לאומן והשתא ס"ל דהיכא דאיכא תרתי עדים וראה אין לו
תרוייהו נאמן והא את
נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל. וא"ת והא אמר בפ' המקבל
הוא דאמרת המפקיד אצל
חזקה אבל עדים ולא ראה או ראה ולא עדים יש לו חזקה שיכול
חבירו בעדים אע"ג דלא
(ב"מ דף קיב: ושם) אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר
לטעון החזרתיו לך היכא דלא ראה ואע"ג דמסר בעדים דהדר ביה
ראהו צריך להחזיר לו
בעדים ולא מהימן האומן
לא קצצתי לך אלא אחת המוציא מחבירו עליו הראיה דקציצה מידע
ממאי דאמר לעיל צריך להחזיר לו בעדים וכ"ש היכא דליכא לא
אע"ג דליתנייהו תרוייהו:
ידיע ובפ' כל הנשבעין (שבועות דף מו. ושם) פריך ליה ומשני דהך
עדים ולא ראה דיש לו חזקה. ולאביי בראה לחוד תליא מילתא אם
א"ל הדרי בי. דסבירא
ליה המפקיד אצל חבירו
דהכא כרבי יהודה דקציצה נמי לא דכיר דטרוד הוא בפועליו וא"ת
ראה ביד אומן אין לו חזקה ואם לא ראה יש חזקה ולמסירה לא
בעדים א"צ להחזיר לו
חיישינן בין בעדים בין בלא עדים: והאמרת כו'.
א"כ לאחר זמנו נמי אמאי אמר המע"ה הוה לן למימר נשבע
וכיון דאיכא עדים
בעדים והואיל שלא ראהו
מהימן האומן והכי קתני
למה לי ראה: מתיב רבא. לאביי: לסיועי לרבה. נראה בעיני
ונוטל דמאי טעמא אמרינן בעלמא לאחר זמנו דאין נשבע ונוטל
לה אמר רבה ל"ש דאין
כדמפרש בריש כל הנשבעין דחזקה דאין שכיר משהה שכרו ואין
דבלשון הזה אמר רבא בבית המדרש תניא כוותיה דרבה ותיובתא
לו חזקה אלא שמסר לו
בעדים וראהו בידו אבל
דאביי: על בעה"ב להביא ראיה. עדים. משום דאומן מהימן מיגו
בעה"ב עובר בבל תלין והכא הרי שהה שכיר ובעה"ב עבר דמודה
אם לא ראהו מהימן האומן
שקצץ לו אחת ועדיין חייב לו וליכא למימר דמיירי כגון דאמר לא
דמצי למימר לקוח הוא בידי יכול לטעון עד כדי דמיו כדאמרי' גבי
משום דסבירא ליה המפקיד
הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא (לעיל דף לו.): בזמנו נשבע ונוטל.
קצצתי לך אלא אחת ופרעתי לך דא"כ בזמנו אמאי נשבע ונוטל
אצל חבירו בעדים א"צ
להחזיר לו בעדים ואם מסר
כלומר אם בזמנו תובעו בדין נשבע ונוטל דהיינו מן הנשבעין ונוטלין.
הא כרבי יהודה מוקמי לה ואיהו בעי הודאה במקצת ב ואין לתרץ
לו שלא בעדים נמי אע"ג
נמי כגון שאומר אותה אחת שקצצתי לך ברשותך השהיתי דלא
שכיר בזמנו נשבע ונוטל וטעמא בשבועות משום דבעל הבית טרוד
דראהו מהימן האומן מתוך
[מה.]
שיכול כו' ואביי ס"ל אע"ג
בפועליו הימנוהו לשכיר: עבר זמנו. אחר ששקעה החמה: המוציא
עבר בבל תלין דמ"מ חזקה דאין שכיר משהה שכרו ליכא דהרי
דליכא עדים הואיל שראהו
מחבירו. שכיר: אי דאיכא עדים. שמסר לאומן בפניהם ומסתמא
שיהה אחת ודוחק לומר דמאי דחזינן דשיהה שיהה ומאי דלא
ג
מיהא תפיס דלאו אומן
אי
מהימן. ואי איכא נמי עדים
חזינן (ג) דלא שיהה לא שיהה: דאיכא עדים ליחזי עדים מאי
גם בפניהם קצץ השכירות: ליחזי. דיינין עדים מאי קאמרי:
הואיל שלא ראהו בידו
קאמרי. דודאי ידעי הקציצה דרגילות הוא תימה לר"י דעדיפא
אלא
ד
נאמן האומן משום דס"ל
המפקיד אצל חבירו בעדים
מינה הוה ליה למיפרך דאי איכא עדים וראה דאכתי לא מסיק אדעתיה לאוקמה בלא ראה אם כן אמאי מהימן אומן שהטלית בידו
ה
א"צ להחזיר לו בעדים
והכי הוה ליה למימר בשלמא לרבא מוקי לה בדליכא עדים דמהימן לרבה במיגו אלא לאביי במאי מוקי לה בין דאיכא עדים בין דליכא
ואביי עביד ראיה עיקר
עדים לא מהימן במיגו ויש לומר דהכי קאמר אי דאיכא עדים ואתא לאשמועינן דאע"ג דאיכא עדים אומן מהימן וכגון דלא ראה ליחזי
בלא עדים ורבה ס"ל דאינו
עדים מאי קאמרי ו אלא לאו דליכא עדים דתו לא מצית לאוקומי בדלא ראה דאם כן מאי קא משמע לן פשיטא דכי
ליכא עדים ולא ראה
א) נראה דצ"ל ביוצא הטלית.
דמהימן