מו:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלח
ליה ר"נ בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב. ר"נ סתם שבכל
ראה תניא. ראה טליתו ביד
האומן שרואה עכשיו
ובעדים אבל זה
קסב א ב מיי' פי"ג מהל'
א) [גי' הערוך קהרמנא פי'
אפוטרופוס], ב) הדק"ס
טוען הל' ה סמג
אינו רואה טליתו ביד זה האומן וגם העדים כשראוהו לא הכירוהו
גמרא הוא ר"נ בר יעקב ד) תדע דבכל הגמ' לא תמצא
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
אומר שבכמה כת"י ליתא ועי'
אם זה הוא: ואי חכים. התובע מצי משוי ליה ראה יכול לישתדל
קמט סעיף כה: ר"נ בר יעקב נזכר שמו ושם אביו אא"כ יש ר"נ אחר אצלו כי הכא
בהגהות יעב"ץ, ג) רש"א,
קסג ג ד מיי' שם הל' ו
ד) ובמס' קדושין דף לג.
ובירושל' פליגי בכל מקום רב נחמן
בר יעקב ורב ששת משמע
לאומן בדברים עד שיראהו לו בפני עדים וכיון שיראהו יוכל להוציאו
טוש"ע שם סעיף כו:
משמע דסתם ר"נ הוא ר"נ בר
דהוא ר"נ סתם דהוא בר פלוגתיה
ממנו דאומן אין לו חזקה היכא
קסד ה ו מיי' פט"ו מהל'
אבא [ועי' בתשובת חוט השני
דראה: דא"ל. דרך ערמה בחשאי:
דרב ששת בגמ' שלנו ולא כמו שמשמע
עדות הל' ה סמג
סי' כ' שרוצה לומר דתרי רב
ראה תניא אמר רב אשי ואי חכים משוי ליה
לאוין קט טוש"ע ח"מ סי' לז
נחמן הוו וחד מינייהו ר"נ בר
אמאי תפסת. טלית דידי: לאו משום
מתוך פירוש הקונטרס בסוף פרק
ראה דאמר ליה אמאי תפיסת ליה לאו משום
אבא], ה) [ועי' תוס' עירובין
סעיף ב:
דאית לך. זוזי גבאי ואתה ירא שלא
קסה ז ח מיי' שם הל' ו
כל הגט (גיטין דף לא: ושם ד"ה אנא)
יח. ד"ה מתקיף ועוד שם מג:
דאית לך גבאי השתא (א) אפקינהו ושימינהו
טוש"ע שם סעיף יג:
ד"ה יתיב ותוס' גיטין לא:
דרב נחמן בר יצחק הוה חתניה דבי
אכפור בך איני כופר בך ואף אתה
קסו ט מיי' שם ועי'
שקול את דידך ואשקול אנא דידי א"ל רב
ד"ה אנא], ו) [צ"ל לפי'
❖
נשיאה דהיינו רב נחמן סתם כדמוכח
אל תכפור לי ולעכבה בהיתר כנגד
א
בהשגות טוש"ע שם
רשב"ם],
❖
אחא בריה דרב אויא לרב אשי מצי א"ל
סעיף יד:
בהעור והרוטב (חולין דף קכד:)
ועוד
מה שאני חייב לך אפקה בפני בני
לא צריכנא לשומא דידך כבר שמוה קמאי
דאמרינן בהשולח (גיטין דף לט:)
אדם שבקיאין בשומא ונשיימיה ושקול
הגהות הב"ח
דקמך: אריס אין לו חזקה: אאמאי עד האידנא
דידך והחזר לי המותר אם יש יותר:
אמר ר"נ בר יצחק אנא אמינא [אין]
רבינו גרשום
(א) גמ' השתא אפקיה
פלגא והשתא כולה א"ר יוחנן ב באריסי בתי
מצי א"ל כו'. כלומר גם האומן כ"ש
הלכה ורבנן דאתו ממחוזא אמרי
ולישיימיה שקול את דידך:
שפיר קאמר דראה תניא.
אבות אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסין
(ב) רשב"ם ד"ה דליכא פירא
משמיה דר"נ הלכה אלמא ר"נ סתם
שיהא ערום ומכיר בערמתו ויאמר
דכל זמן שלא ראה נאמן
ג
וכו' הרבה שדות ימצא
המחזיק: אי חכים התובע
❖
לאו היינו ר"נ בר יצחק ובפרק מי
לא צריכנא לשומא דידך כבר שיימוה באריסות וגם:
תחתיו יש לו חזקה מאי טעמא דלא עביד
מצי משוי ליה ראה. כלומר
שהוציאוהו (עירובין דף מג: ושם ד"ה
ראשונים לפני בואך ואין שוה כלום
כי היכי דכי ראהו בידו אין
אינש דנחתי אריסי לארעיה ושתיק א"ר
האומן נאמן הכי נמי יכול
יותר מן החוב שאתה חייב לי: אריס.
יתיב) אמר יתיב ר"נ בר יצחק אחורי
יוחנן אריס שחלק לאריסין אין לו חזקה
ד
לשדלו בדברים עד דמשוי
מוסף תוספות
דרבא ויתיב רבא קמיה דר"נ וכן
שיודעין בו שבאריסות ירד לשדה זו
ליה ראה ויכול להוציאה
מאי טעמא אימור א) הרמניא בעלמא שויוה
א. (ע"כ לשון רש"י שם.
דאמר ליה דרך הערמה
אין לו חזקה: אמאי. אין לו חזקה
בכמה מקומות אמר רבא אמר רב
שלח ליה ר"נ בר רב חסדא לר"נ בר יעקב
ועיי"ש בתוס' דכתב
אמאי תפשית האי טלית
נחמן ורב נחמן בר יצחק הוה
והלא עד האידנא שהיה באריסות
בזה"ל "ולפירושו רב
דידי לאו משום דאית לך
ילמדנו רבינו אריס מעיד או אינו מעיד
נחמן סתם שבגמ' הוא רב
גבאי כך וכך זוזי איני כופר
תלמידיה דרבא כדמשמע בלא יחפור
פלגא היה נוטל כדין אריס והשתא
נחמן בר יצחק דבהעור
לך ואף אתה אל תכפור
הוה יתיב רב יוסף קמיה אמר ליה הכי אמר
(לעיל דף כב.) ואין להאריך ה):
אכלה כולה שלש שנים ואין זה דרך
והרוטב משמע דסתם רב
לי שאני יודע שזה שאתה
הא דאית ליה פירא בארעא. לא
שמואל אריס מעיד והתניא אינו מעיד לא
נחמן הוא חתנא דבי ריש
אריסים והיה לו לבעל השדה למחות:
ה
אומר לא היו דברים מעולם
גלותא".) ב. עיין רשב"א.
בעבור שאתה (חושבה)
קשיא הא דאיכא פירא בארעא והא דליכא
א"ר יוחנן. מתני' באריסי בתי אבות
יעיד דנוגע בעדות הוא לפי
ו
ג. וטעמו של דבר
[תופסה] כנגד מה שאני
פירא בארעא (עמלק סימן) תנו רבנן ערב
שהיה נותן לו למחצה לשליש ולרביע
מיירי שרגילין לשמור שדות של
שחושש הלוקח ראשון
חייב לך: אפקיה. דנישום
ב)
ז
לגזילת השדה ואינו חושש
ושקול דידך והב דידי
ואם יזכה המערער הרי שלא ברשותו
משפחה זו מעולם הן ואבותיהן
מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתי
לחוב שאינו ידוע, לפי
וכן יכול לטוענו שיוציאה:
ירד וידו על התחתונה אבל לית ליה
באריסות ולא היו יכולים להחליפו
ב
שאומר בלבו אפי' אם על
א"ל רב אחא. אי משום
מלוה מעיד ללוה
והוא דאית ליה ארעא
ח
המוכר חוב מקודם אולי
הא לא דמצי טעין האי
פירא בארעא לא חייש אם יסלקוהו
באריסים אחרים ואותן אריסים נוהגים
אחריתי לוקח ראשון מעיד ללוקח
יפרענו במטלטלין או
לא צריך לשומא דידך
ט
דכמה שדות ימצא באריסות:
לאכול כל הפירות ב' וג' שנים ואחרי
שאני יודע שומתה: פיסקא
מעות דסתם הלואה
שני והוא דאית
ליה ארעא אחריתי
לוקח ראשון מעיד ללוקח שני
עומדת לאפרועי בזוזי.
אריס. (שידוע) אין לו חזקה
כן יאכלו הבעלים כמו כן הלכך אין
קבלן
רבינו יונה. ד. משום
לומר שלי היא כבר אכלתיה
והוא דאית ליה ארעא
להם חזקה אבל שאר אריסין יש להן
דעיקר בטחון המלוה
ג' שנים: אמאי. אין לו
אחריתי אבל לית ליה ארעא אחריתי לא יעיד. פ"ה משום דחייש
[והערב] על אמונת הלוה
חזקה: אריס. של בתי אבות שהוריד אריסין תחתיו אותן ג' שנים שהיה
חזקה ולימא ליה האריס
דלא הוה מוזיף ליה אילו
עד האידנא אכלתיה פלגא
לו לאכול והוא לא עשה עמהן כלום: יש לו חזקה. דלא עביד בעה"ב
שמא יבא בע"ח ויטרוף ממנו ולא יהא לו ממה לגבות מן המוכר
היה חושש שיזקיקנו
כדין אריס והשתא אכלתיה
וקשה לר"י דא"כ אפילו אית ליה ארעא אחריתי נמי דכי היכי דחייש
דנחתי אריסין נכרים בארעיה בלא רשותו ושתיק שמא יקלקלו שדותיו
לטרוף קרקע, לפיכך די לו
כולה ג' שני חזקה ודלי הוא
באחריות שדה אחת ואינו
שקניתיה: הכא באריסי בתי
לבע"ח קטן ה"נ ניחוש לבעל חוב גדול שיהא חובו כנגד שני קרקעות
אא"כ עושה האריס עצמו עמהן ורואה מה הם עושים כדלקמיה:
חושש עליה שמא היא
אבות עסקינן. כגון משפחה
אריס. של בתי אבות: שחלק לאריסין. לכל אחד מסר לעשות
אלא נראה לר"י דאע"ג דלעיל (דף מד.) גבי מוכר שדה שלא באחריות
גזולה אבל הלוקח אינו
אחת שמתחברין וכל אחד
לוקח על אמונת המוכר
נותן לאריס שדה אחת כולה
חלקו בשדה וגם הוא עושה עמהן: אין לו חזקה. דאע"ג דהיכא
אמרינן שאין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו התם ודאי
שישלם לו אם היא גזולה,
ג' שנים או ה' כדי שיזרענה
חיישינן לבעל חוב לפי שאדם יודע אם יש לו בעלי חובים אם לאו
דהוריד תחתיו יש לו חזקה הכא אין לו חזקה דכה"ג לא קפיד בעל
לפיכך מדקדק שיהא לו
ויאכל פירותיה ובאותו שכר
אחריות בנכסי המוכר על
ישמור כל השדות של
השדה מאחר שגם הוא עושה עמהן: ואיכא למימר הרמניא שויוה.
וכשאנו רואים שבא להעיד אנו חוששים שלכך מעיד לפי שרוצה
❖
ספק גזל שדה שלקח. שם.
משפחה ולאחר ג' שנים או
להעמידה בפני בע"ח והתם אפילו אית ליה ארעא אחריתי לא יעיד
רשות נתנו לו להוריד אריסין עמו אם טורח הוא לו לעשות לבדו:
ה' מחזירה לבעליה וחוזר
שני של אותה משפחה
אריס. שהורידהו ראובן ובא שמעון לערער עליו מי מצי אריס
דחיישינן שמא יש לו בעל חוב גדול וכן אומר רשב"א דמשמע לעיל
ונותן לו שדה אחת לג'
רבינו גרשום (המשך)
כי פריך וכי קנו מידו מאי הוי הרי מעמידה בפני בע"ח ולא משני כגון
להעיד לו לראובן להעמיד בידו מי הוי נוגע בעדות משום דנהנה מן
שנים שיהיו כל הפירות
פירות השדה או לא: א"ל. רב יוסף דיתיב קמיה הכי אמר שמואל
דאית ליה ארעא אחריתי והא דקאמר לעיל אי דאית ליה ארעא
שלו כדי שישמור כל
אינו מעיד דנוגע הוא. ואי
שאר שדותיו ושדות כל
ליכא פירי בארעא דכבר
כו': הא דאיכא פירא בארעא. שעדיין לא נטל האריס חלקו אינו מעיד
אחריתי עליה הדר לא תקשי היאך הדר עליה שמא יש לו בעל חוב
המשפחה וכן עושין כולם.
לקט חלקו המגיע מעיד:
גדול דה"פ אי אית ליה ארעא אחריתי כדי כל החוב עליה הדר ואי
דניחא ליה דתיקו ביד ראובן דאי שקיל ליה שמעון יטול גם הפירות
היה לו שדה אחת כולה כל
ערב מעיד ללוה. דשלו
ימי אריסותיו אין לו חזקה
היא הקרקע שקנאה אע"ג
כדין נגזל: דליכא פירא בארעא. וגם לא טרח בה האריס כלום
לית ליה ארעא אחריתי כדי כל החוב מאי נפקא מינה אבל אין לחוש
בה דהשתא לא מצי למיטען
דמשתעבדי לערב שדותיו
שהלוקח מעיד לפי שיהיה לבע"ח של מוכר ממה לגבות דאין הלוקח
בשנה זו מצי להעיד דלא מרויח מידי בהאי עדות ואם משום שאם
עד האידנא פלגא והשתא
של לוה. ואימת מעיד והוא
כולה דמעיקרא נמי לאוכלה
דאית ליה ארעא אחריתי
יודע אם יש למוכר שום בע"ח אלא היינו טעמא דאין הלוקח ראשון
נשאר הקרקע ביד ראובן היה מורידו באריסות הרבה (ב) ימצא שדה
כולה הקצוה לו: אריס.
ללוה חוץ מזו שמעיד עליה
מעיד ללוקח שני אע"ג דלא חייש לבע"ח מיהו חייש שמא קרקע גזולה
באריסות וגם מי יודע אם יעשנו אריס שלו אם ירצה יעשה ואם
שהוריד אריסין תחתיו על
שוה שיעור החוב שנתערב
אותה שדה שקבל מן בתי
בשבילו: מלוה נמי מעיד
ירצה יחדל: ערב. של לוה כנגד המלוה מעיד ללוה על קרקע שלו
היא והיום או למחר יבא הנגזל ויקחנה ולא יהיה לו ממה לחזור על
אבות והוריד אריסין לחצי
ללוה. דזבין ההוא קרקע
להוציאה מן המערער. ואימת מעיד: והוא דאית ליה. ללוה: ארעא
המוכר היכא דלית ליה ארעא אחריתי למוכר וא"ת ומלוה וערב
ג
השדה למחצה מפירות וחצי
דלא אמרי' הואיל דהאי
אחריתי. שיוכל המלוה לגבות הימנה את חובו ויפטר הערב ונמצא
(והלוקח) אמאי מעידים ללוה אע"ג דאית ליה ארעא אחריתי ניחוש
השדה החזיק בידו בשביל
קרקע משועבד למלוה נוגע
שכר השדה והוריד בחציה
בעדות הוא. דכיון דאית
שמא היא גזולה וכשיבא נגזל ויקחנה לא יהיה לו ממה לגבות כדחיישינן
שאין הערב מרויח כלום במה שמעמיד שדה זו ביד לוה. והא ליכא
אריסין ג' שנים יש לו
ליה ללוה ארעא אחריתי
לחד נגזל גבי לוקח ה"נ ניחוש גבי ערב ומלוה וי"ל דבשום מקום אין
למימר דלכך מתכוין הערב דניחא ליה שיהו שדות הרבה ביד הלוה
חזקה באותו חצי שהוריד
דמצי למיגבי מינה מלוה
בה האריסין לומר שלי
שיעור הלואתו לאו נוגע
המלוה וערב והלוקח חוששין כל זמן שאחריות שלהן קיים ד:
שאם חייב הלוה עדיין לבעל חוב אחר שיגבה תחלה קרקע האחת
היא ואין יכולין לומר לו
בעדות הוא: לוקח ראשון
לוקח ראשון מעיד ללוקח שני.
ויגבה הערב קרקע השנית ונוגע בעדותו הוא ליכא למימר הכי
קשה לרשב"א אמאי לא קאמר לוקח
בתי אבות כולה הלוינוך
מעיד ללוקח שני. כגון
בשכירות משום דלא עביד
ראובן לוה משמעון מנה
מעיד למוכר והוא דאית ליה ארעא אחריתי בין ו)(לפרש"י) בין לפר"י:
דכולי האי לא חייש שמא לא יפרע הלוה בזמנו ואת"ל לא יפרע שמא
אינש דמחתי כלל. אריס
ושוב מכר ב' שדותיו
יבא מלוה אחר ויגבה ואח"כ יבא מלוה זה ויפרע ממנו שני חששות
קבלן
שהיו לו שדות הרבה לעבוד
אחת ללוי באחריות ואחת
ולא היה מספיק לבדו
ליהודה השתא שדה זו
לא חייש והלכך לאו נוגע בעדות הוא. וכי האי גוונא איכא לתרוצי גבי מלוה מעיד ללוה: לוקח ראשון מעיד ללוקח שני. כגון ראובן
והקים עליהן אריסין לסייעו
שמכר ליהוד' משועבדת
שמכר שדה אחת ללוי ואחר כך שדה אחרת ליהודה ואתא איניש מעלמא ומערער על של יהודה לומר גזלה ראובן ממני מעיד לו לוי ליהודה
והיה מחלק להם משכר
ללוי מפני שקיבל ללוי
אריסותו בין מאותן שדות
אחריות שאם יבא שמעון
דהיינו לוקח ראשון ללוקח שני ומעיד לו שהיא שלו ולא של מערער. והוא דאית ליה ליהודה עוד קרקע אחרת שלקח מראובן שיוכל בעל חוב
שקבל ובין מאותן שדות
ויטרוף את לוי שיחזור לוי
דראובן לגבות חובו הימנה כדין בעל חוב שגובה מלוקח אחרון ואם אין לו גובה משלפניו והלכך כיון דאית ליה ליהודה עוד קרקע
שייחדו לו לשכירותו אם
ויגבה ממה ששייר ראובן
אחרת המשועבדת לבעל חוב דראובן אי נמי יש לו לראובן קרקע אחרת בת חורין דליהדר עלה בעל חוב דידיה מצי לוי לאסהודי
טוען ואמר החזקתי באותו
שלא מכר ללוי עכשיו אם
חלק שהורדתי האריסין
רוצה לערער על שדה שקנה
ליהודה אהך קרקע דלאו נוגע בעדותו הוא דהא אפי' מפיק ליה מערער מיהודה לא אתי בעל חוב דראובן וטריף מלוי אלא מקרקע
לא הויא חזקה. דאימור
יהודה שמשועבדת ללוי
אחרת שיש לו ליהודה מראובן או לקרקע אחרת שיש לו לראובן עוד אבל אי ליכא קרקע אחרת לא מסהיד לוי ליהודה מפני
בהרמנא בעלמא שוי' נתנו
יכול לוי שהוא לוקח ראשון
לו רשות בעלי השדות
להעיד על יהודה שקנאה
שמעמידה לוי בפני בעל חוב דראובן פן יבא ויטרוף הימנו. ודוקא לוקח ראשון אין מעיד ללוקח שני ג) [היכא דלית ליה ארעא
להורידן. דהואיל דנפישי
ולא אמרי' נוגע בעדותו
אחריתי] אבל לוקח שני מעיד ללוקח ראשון אפילו היכא דלית ליה למוכר קרקע אחרת דהא בעל חוב דמוכר לעולם אלוקח שני
אריסין מתעסקי טפי בשדות
הוא משום דמשועבדת לו
ומינטרן טפי וניחא להו:
אינו רוצה שתצא מידו.
הדר בין שיש קרקע ללוקח ראשון ובין אין לו והלכך לא מרויח מידי בעדותו וכגון שמכר מוכר ללוקח ראשון שלא באחריות אבל
אריס וכו'. להעיד לבעל
ואימתי מעיד לו והוא דאית
אם מכר לו באחריות
לא מסהיד ליה שני לראשון אלא אם כן יש לו קרקע למוכר דליהדר לוקח ראשון עלויה דנוגע
השדה שקנאה לדחות
לו לראובן או ליהודה קרקע
מעליו המערער או לא. מי
אחריתי שאם היה שמעון
בעדותו הוא דחייש דאי
מפקי ליה מלוקח ראשון הדר לוקח ראשון עילוואי שקניתי אחריו קרקע המשועבדת
לו.
כן נראה בעיני:
אמרי' דנוגע בעדות הוא
טורף את לוי שיכול לוי
קבלן לחזור או על ראובן שמכר
הואיל דמתהני מפירותיה
או לא: הכי אמר שמואל
מעיד. הואיל דאין לו בגוף קרקע:
הא דאיכא פירי בארעא. שעדיין לא נטל האריס חלקו
לו או על יהודה שקנה מה שמשועבד לו דהשת' לא נוגע
בעדות הוא דעדיין יש
לו מקום לגבות ממנו: