ו:
השותפין פרק
ראשון בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האי
כשורא דמטללתא. אומר ר"ת דאמתני' קאי דעד שלשים יום
בירה גדולה. בית ארוך
מאד וחלוק מתוכו להרבה חדרים (ה) קטנות
לה א ב ג מיי' פ"ו מהל'
א) לעיל ב:, ב) [ערוך ערך
מצר ב'], ג) במ"א: כלל,
שכירות הל' א סמג
לא הוי חזקה והוי בחזקת שלא נתן מכאן ואילך הוי בחזקת
והשכיר לזה אחד מהן הרי זה משתמש בכתליה בחורי הכתלים על
א
ד) בדפוס ישן איתא ולא זה
עשין סט טוש"ע ח"מ סי'
עד
שיג סעיף א: שנתן ואתי שפיר דנקטיה הכא ולא בחזקת הבתים: שבעה יומי.
פני ארכה מבחוץ עד ד' אמות אף שלא כנגד ביתו ובזיזים היוצאים
רוצה לעשות בגגו, ה) [שייך
יוכל לסתור: ואי חבריה
לו ד ה ו מיי' פ"ח מהל'
לדף ז.], ו) תיבת אלא נוסף
מכתלים: ובעובי הכותל. בראשו כגון אם השכיר לו בה עלייה: אבל
לאו דוקא שבעה דבשמיני עצרת לא
ב
שכנים הל' ז סמג עשין
ע"פ המהרש"ל והמהרש"א
❖
בטינא לאלתר הוי חזקה. ואומר
בתרבץ אפדני לא. דרך בוני בירה
אומר להשמיטה, ז) ס"א ל"ג,
פב טוש"ע ח"מ סי' קנג
רבינו שמואל דחזקות דלעיל לאו דשלש
חשובה להניח לה כנגד פתח הטרקלין
סעיף יז:
בבירה גדולה משתמש בזיזיה ובכתליה
א
(א)
לז ז ח מיי' שם פ"ג הלכה
שנים אלא לאלתר כדאמרינן הכא:
החשוב שבה כעין גינה קטנה לאויר
עד ד' אמות ובעובי הכותל במקום
שנהגו
ה סמג שם טוש"ע ח"מ
הגהות הב"ח
בשני צדי רשות הרבים. אומר
ועולין בה דשאים ויפה המראה לעינים
סי' קנט סעיף א:
אבל בתרבץ אפדני לא ורב נחמן דידיה
לח ט מיי' שם הל' ו ועי'
(א) גמ' משתמש בכתליה
ר"י דוקא בשני צדי רשות
ושם אין רשות לזה לתלות בכתלים
ובזיזיה עד ארבע אמות:
אמר ב אפילו בתרבץ אפדני אבל
רחבה
בהשגות סמג שם
הרבים שאין האחד מרגיש בחבירו
כלום שאינו עשוי ליכנס לתוכו:
(ב) שם לא חזו לי. נ"ב ע"ל
טוש"ע שם סעיף ב וסי' קס
שאחורי הבתים לא ורבא אמר אפילו
דף ס': (ג) שם ועבד דידיה
ג
סעיף א:
אבל רחבה שאחורי הבתים. כל
כשעולה בגגו שיזהר ממנו מדאמרינן
ג
לט י כ מיי' וסמג שם
מהו דתימא: (ד) שם
רחבה שאחורי הבתים אמר רבינא ד האי
בסמוך אבל בין גג לגג ד לא:
היקף שאחורי הבתים קרוי רחבה
איתבס תתאי: (ה) רש"י
טוש"ע ח"מ סי' קנט
מהו
כשורא דמטללתא עד תלתין יומין לא הוי
סעיף ב:
ד"ה בירה וכו' חדרים
ושלפני הבתים קרוי חצר (ו). אין
דתימא מצי א"ל שקול אוזינקא
מ ל מיי' שם הלכה ז ועי'
קטנים והשכיר: (ו) ד"ה אבל
כו'. וא"ת והיכי הוי ס"ד
הרחבה מושכרת לו להשתמש: לא
חזקה בתר תלתין יומין הוי חזקה ואי
ה
בהשגות ובמ"מ ובכ"מ
רחבה. חצר הס"ד ואח"כ
מה"ד לא אין הרחבה:
הויא חזקה. אם סמכה על כותל
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
דמצי למימר ליה הכי דאטו משום
סוכה דמצוה היא עד שבעה יומין לא הוי
(ז) ד"ה תוס' פשיטא ל"צ
קס סעיף ג:
דקדם זה ה ועשה הורע כחו ויכול
חבירו ולא מיחה בתוך שלשים [יום]
חזקה בתר שבעה יומין הוי חזקה ואי
מא מ מיי' שם טוש"ע שם
דקדים דאי לא קדים:
ו
❖
לדוחקו זה לעשות כל הכותל ויש לומר
לא הויא חזקה לטעון ולומר פייסתיך
(ח) ד"ה אבל וכו' בהי עדנא
סעיף א וסעיף ב:
חבריה בטינא לאלתר הוי חזקה אמר אביי
סלקת כצ"ל ואות ד' נמחק:
דס"ד כיון דאם לא קדם זה ועשה
במעות עד עולם דכל תלתין יומין
(י)
(ט) ד"ה איתבס תתאי:
ז שני בתים בשני צדי רשות הרבים זה עושה
זה הוה מצי למימר שקול אוזינקא וזיל
לא קפיד איניש ולא מחי סבור חברי
(י) תוס' ד"ה מהו כו' ועשה
רבינו גרשום
מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו
הוה מצי כצ"ל ותיבת זה
ועשה כל הכותל או הב לי אוזינקא
זה צריך לצל ולימים מועטים יטלנו
נמחק: (כ) ד"ה שתי וכו' כי
מנטף אלא משני עברי הבית
זה שלא כנגד זה ומעדיף מאי איריא ברשות
משם: ואי סוכה דמצוה היא לבתר
ואעשה אני הכל ונרויח בין שנינו שלא
קאי עליון בשפת חצירו
אבל בנוי כעין צריף הוט"א
❖
כדאמרי' לעיל:
בל"ע שהוא עגול ומנטף
הרבים אפילו רשות היחיד נמי רשות
ז' הויא חזקה. דכיון דשבקוה עלה
נצטרך להעדיף השתא נמי מצי למימר
ח
בכל סביבותיו לא [אחזיק]
ליה הכי קמ"ל דלא מצי אמר ליה
יותר מן הצורך הוה ליה למחויי:
הרבים איצטריכא ליה מהו דתימא נימא
ויכול לעכב עליו: בבירה
כיון שכבר עשה זה ולא אמר לו קודם:
תוס'. ומדלא מיחה איכא למימר
גדולה. כעין מגדל גדול
מוסף רש"י
ליה סוף סוף הא בעית לאצטנועי מבני
שתי חצרות זו למעלה מזו. וא"ת
ובונין בתוכה בתים הרבה
דזה פייסו במעות עד עולם שכן היה
עושה לו מעקה גבוה ד'
רשות הרבים קמ"ל דא"ל רבים ביממא חזו
סביבותיה ויש סביבותיה
ותחתון למה יסייע לעליון
דרכם לקבוע סוכתן לצורך כל השנים
אמות. כדי שלא יראה בחצר
חצר וגנות ופרדסין הרי זה
לי בליליא לא חזו לי את בין ביממא בין
(ב)
חבירו כשהוא משתמש בגגו
השוכר משתמש חוץ לביתו
דמכי מטי לארבע אמות ולא יוכל
והלכך מיד לאחר ז' הויא חזקה דלא
❖
(לעיל ב:).
בכתליה דבירה הסמוכות א)
בליליא חזית לי א"נ רבים כי קאימנא חזו
התחתון לראות בחצר העליון יבנה
דמי לסוכה דמטללתא דלא הוי חזקה
לכותל אם יש בה חורין או
לי כי יתיבנא לא חזו לי את חזית לי בין כי
זיזין שתולין בה חפציהן עד
עד תלתין יומין דההיא לצל בעלמא
העליון ואומר ר"ת כגון שחצר התחתון
ד' אמות סמוך לבית דשייך
מוסף תוספות
קאימנא בין כי יתיבנא רבים כי מעיינו חזו
אינו נמוך אלא אצל חצרו של עליון
הוא דעבדה אבל סוכה זו לצורך
ו)
בתר בית: ובעובי הכותל
א. ואתא לאשמעינן
במקום שנהגו. לישתמש
לי כי לא מעיינו לא חזו לי את ממילא נמי
כל ימות החג שבכל שנה עשאה.
ז)(אלא מצד א') ומצד א' הוא גבוה כחצר
דאפי' לאחר שהניח תקרה
על גב ב) הבית משתמש
ע"כ: זה שלא כנגד זה. זה סותם
העליון שיוכל לראות שם ור"י מפרש
חזית לי אמר מר זה עושה מעקה לחצי גגו
בחזקת שלא נתן עד ל'
חוץ לגג בעובי החומה
יום. תוס' רי"ד. דעביד
גגו לצד צפון וזה לצד דרום: ומעדיף.
ד' אמות: אבל בתרבץ
דהתחתון מזיק לעליון כי קאי עליון (כ)
וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד
איניש דמשאיל לחבריה
אפדני. גינת ביתן שסמוך
כדאמרי' לעיל כי קאימנא חזו לי ולכך
מושך המעקה יותר מחצי הגג כדי
בכי הא, אבל טפי מהכין
לפלטין אינו משתמש
זה ומעדיף פשיטא לא צריכא דקדים חד
צריך לסייע עד ד' אמות בחצר העליון:
שיהיה במקצת כנגד סתימתו של זה
לא. רשב"א. ב. אלא
לבתים אלא לפלטין: אבל
שוף מנייהו ועבד מהו דתימא נימא ליה אידך
לישנא דקרא נקט ז' ימים.
רחבה גדולה שאחורי
(ג)
ומתוך כך לא יראה בהדיא ג) לגגו של
נמוקי יוסף. ג. [ד]לאו
הבתים. היא ודאי עשויה
שקול אוזינקא ועבדיה את כוליה קמ"ל דא"ל את מ"ט לא עבדת משום דמיתרע
חבירו: פשיטא. דהאי פלגא והאי
אדעתיה כשישתמש בגגו,
לצורך הפלטין עצמה: האי
אשיתך אנא נמי מיתרע ליה אשיתאי א)אמר ר"נ אמר שמואל טגג הסמוך לחצר
להביט מרחוק ולראות את
כשורא דמטללתא. אם נעץ
פלגא: לא צריכא דקדים חד ועביד
חבירו עולה לגגו,
אחד קורתו בכותל חבירו
חבירו עושה לו מעקה גבוה ד' אמות אבל בין גג לגג לא ור"נ דידיה
דידיה. מעקה לחצי גגו קודם שבא
ואישתכח דלא מצי
מדעתו של בעל הכותל
לאיצטנועי מיניה. רבינו
לסכך עליה מפני החמה
לב"ד ואח"כ תבע את חבירו לעשות
אמר אינו זקוק לד"א אבל זקוק למחיצת עשרה למאי אי להיזק ראיה ארבע
י
יונה. ד. [מכיון] דסמוכין
אם נעוצה בו הקורה יותר
בשלו מהו דתימא הואיל והתחיל
אמות בעינן אי לנתפס עליו כגנב במסיפס בעלמא סגיא אי לגדיים וטלאים
זה לזה, כל שחבירו בא
מל' יום ולא מיחה בעל
להשתמש בגגו, ירגיש
הכותל הוי חזקה לזה
לעשות יגמור המעקה בגגו וזה יתן
בכדי שלא יזדקר בבת ראש סגי לעולם לנתפס עליו כגנב במסיפס מצי
כ
ויצניע עצמו. רשב"א.
שנעצה לקובעה שם לעולם
לו חצי הוצאה: אוזינקא. יציאה:
ה. פלגא לסלק היזיקו
שסתם שאלה משאיל כותלו
משתמיט ליה ב) [אמר ממצורי קממצירנא] במחיצת עשרה לא מצי משתמיט
❖
תוס'. דאי לא קדים אלא בא לב"ד
כדינו. שם.
לחבירו לנעוץ בו [מידי]
(ז)
ליה מיתיבי אם היה חצרו למעלה מגגו של חבירו אין נזקקין לו מאי לאו אין
ל' יום ותו לא: ואי סוכה
על עסק המעקה ולא זה רוצה לעשות
דמצוה היא. כלומר אם
נזקקין לו כלל לא אין נזקקין לד' אמות אבל נזקקין למחיצת עשרה איתמר
בגגו פשיטא דב"ד עושה פשרה
ד)
הרשהו לנעוץ קורה לצורך
רבינו גרשום (המשך)
סוכת החג דמצוה ודאי
שתי חצרות זו למעלה מזו אמר רב הונא תחתון בונה מכנגדו ועולה ועליון
ביניהם לעשות כל אחד חצי מעקה
החצר גבוה ושוה לגגו
אם הניחה שם יותר על
בונה מכנגדו ועולה ורב חסדא אמר עליון מסייע מלמטה ובונה תניא כוותיה
או האחד יעשה כולו וחבירו יחזיר
עושה מעקה ד' אמות לגג
ז' ימים בפני בעל הכותל
שלא יציץ לחצר חבירו. ואי
שלא מיחה יכול להחזיק בה
לו שכר הורעת אשיותא אבל השתא
דרב חסדא ל שתי חצרות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי
קשיא למה אין מחייבין בעל
לעולם: ואי חבריה לקורה
דקדים יכול לטעון אידך אילו לא
חצר לעשות מחיצה לחצירו
בטינא. כלומר שקבעה
ועולה אלא מסייע מלמטה ובונה מ ואם היתה חצרו למעלה מגגו של חבירו
שלא יסתכל לגג חבירו. הא
לקורה בכותל בחומר
קדמת אותי הייתי עושה כולו בגגי
אינו זקוק לו הנהו בי תרי דהוו דיירי חד הוה דייר עילאי וחד הוה דייר תתאי
לא תיקשי דהיזקא דחצר
ובלבנים בקביעות בפני בעל
אבל לחצאין לא עבידנא דטריחא לי
עדיף מהיזקא דגג דחצר
הכותל ולא מיחה הוה
(ד) איתבר תתאי א"ל תתאי לעילאי תא ונבנייה א"ל אנא שפיר קא דאירנא
לחזר אחר פועלין בשביל דבר מועט.
קביעא תשמישתא וגג לא
חזקה לאלתר דאיכא למימר
א"ל
קביעא תשמישתיה: אבל
דמחל לו: ב' בתים משני
ע"כ: לא תתרע אשיתאי. מכובד
בין גג לגג דלא קביעא
צדי רה"ר. אם מקום הוא
הבנין שמכבידין על חומת טיט ממהרת לקלקל למעלה: גבוה ארבע אמות. משום היזק ראיה: אבל בין גג לגג. לא צריך כדאמרינן
תשמישתייהו לא להאי ולא
שמשתמשין על הגגות זה
להאי לא: אי לנתפס עליו
עושה לחצי גגו מעקה גבוה
בשמעתין קמייתא חצר קביעא תשמישיה וגג לא קביעא תשמישיה ולא ידענא בהי עדנא (ח) דסלקת דאיצטנע ממך: אין זקוק לו.
כגנב. כלומר אי לכך צריך
ד' אמות משום היזק ראיה
בין גג לגג לארבע אמות גובה: אם נתפס כגנב. שאם יכנס לפנים מן המחיצה לשם גניבה נכנס: מצי משתמיט ליה.
ולומר
מחיצה דלא יכנס חבירו
וכן השני זה שלא כנגד זה
לשם בלא רשות ויתפס
ומעדיף מעט זה כנגד זה
חפץ נפל מידי על גגך ונכנסתי אצלך ליטול: היתה חצירו למעלה מגגו של חבירו. שהיה קרקע החצר גבוה מקרקע הבית:
כגנב דיכול לומר לו לגנוב
כדי שלא יוכל א' להציץ
אין זקוק לו. בעל החצר לעשות לו מחיצה בין חצר לגג דכיון דגג לא קביע תשמישיה נוח ליזהר משכיניו שלא יראוהו: זו
באת: במסיפס בעלמא סגי.
בתוך גג חבירו ג) אלא
ברה"ר מצי למימר חבריה
אפי' במחיצה כל שהוא
למעלה מזו. קרקעית האחד גבוהה מחבירתה: זה בונה מכנגדו ועולה. התחתון בונה משלו מלמטה עד שמגיע לגובה קרקעיתו
דמעכב מאי [נפקא] לך
אם יעבור עליו בלא רשות
של חבירו ואחר כך מתחיל זה לסייעו ונותן חלקו מכנגדו ומעלה ולא יהא עליון נפסד בשפלות קרקעיתו של תחתון: דהוו דיירי חד
מינה אי לא עבידנא מעקה
יתפס כגנב: במסיפס יכול
כוותך סוף סוף אי לא הואי
לאישתמוטי. דטעין דכיון
עילאי וחד תתאי. כשחלקו האחין נטל זה בית וזה עלייה: (ט) איתבר תתאי. נטבעו הכתלים התחתונים בארץ עד ששפלה
אנא הכא אפ"ה קבעית
דלא הוי האי מחיצה גבוה
תקרת העלייה ואין התחתון יכול ליכנס בתוכו אלא אם כן שוחה: תא ונבנייה. בוא ונסתור את כל הבית ונבננו:
לאצטנועי מבני רה"ר קמ"ל
י' טפחים לא הוה ידענא
איבנייה אנא. משלי: אמר ליה. עליון לית לי דוכתא דדיירנא
ביה: לא קא מתדר לי. איני יכול לדור בביתי מפני עלייתך:
דמצי אמר ליה אידך ד)
אי משום מחיצה הוי משום
ה)
אי לא מבני רה"ר יכילנא
הכי עברנא ולא משום
שוף גניבה: למעלה מגגו של
לאצטנועי דכי יתיבנא לא
חזו לי קמ"ל ה) דאפ"ה יכול לכופו שיעשה חצי מעקה לגגו: דקדים חד מינייהו ועביד. מעקה לחצי גגו: אזינקא. חצי הוצאתך
חבירו. שקרקעית החצר גבוה יותר על הגג: מאי לאו אין נזקקין לו כלל לעשות מחיצה וקשיא לעיל דתרצת ו) זקוק
שתוציא בכולו: משום דאיתרע אשיתך. שלא יכביד על הכותל ויפול הכותל אנא נמי מסתפינא הכי: גג הסמוך לחצר חבירו. דמקום
למחיצה: שתי חצירות זו למעלה מזו. שהאחת גבוה יותר מן האחרת תחתון יחקוק מחיצה בקרקע עליון ובונה עד
שיהיה הכותל שוה לחצר העליון ושוב יגביהו העליון עד ד' אמות: ורב חסדא אמר עליון מסייע מלמטה עם התחתון.
לפי שהעליון יכול לראות התחתון ולא תחתון העליון לפיכך צריך העליון לעשות רוב הבנין כפי שלא יזיק לתחתון
א) [אולי צ"ל בכותליה דבירה הסמוכות לכותל ביתו אם יש בה חורין וכו']: ב) [נראה דצ"ל על גג הבית וכו']: ג) [נראה דצ"ל רה"ר
מראייתו: ואם היתה חצירו למעלה גבוה מגג של חבירו אין זקוק לו. משום דגג לא קביעא תשמישתיה: איתבר ביתא
איצטריכא ליה דמהו דתימא דמצי למימר ליה חבריה וכו']: ד) [נראה דצ"ל דמצי למימר ליה אידך אי לא את מבני רה"ר וכו']: ה) [אולי
דתתאי. שנפלו קצת מכותלי התחתון וירד בית העליון ונח על אותו קצת כותל התחתון שנשתיירו: אמר ליה תתאי לעילאי
צ"ל דכי יתיבנא לא חזו לי ומש"ה יכול לכופו שיעשה חצי מעקה לגגו]: ו) [אולי צ"ל דתרצת דזקוק למחיצה י']:
תא נבניה. כלומר סייע לי לבנות הבית כבראשונה: שפיר דאירנא. כלומר איני צריך שאני יפה דר שלא נפלה עלייתי: