חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קבלן
אמרי לה אינו מעיד. אע"ג דאית
קבלן. ערב קבלן
שקבל המעות מידו
של מלוה ונתן לידו של לוה
ליה
ארעא אחריתי
קסז א מיי' פט"ו מהל'
א) [לקמןנב.], ב) בס"א: וכיון
❖
שהורגין,
עדות הל' ו עי' כ"מ
וזהו דינו דממי שירצה המלוה יפרע תחלה. אבל ערב סתמא אין
תימה דמאי נפקא מינה דאי אתי מלוה וטריף את של קבלן
סמג לאוין קט טוש"ע ח"מ
תובעין לערב תחלה עד שיעמיד מלוה ללוה בדין ויחייבוהו לשלם
אתי קבלן וקטריף את של לוה כיון דאית ליה ארעא אחריתי ואין
סי' לז סעיף יג בהג"ה:
קסח ב ג ד ה ו ז ח מיי'
ואין לו מה לפרוע ואז יגבה מן הערב: אמרי לה מעיד. כמו
נראה לומר כגון שיש לקבלן
בינונית וההיא ארעא שרוצה להעיד
הגהות הב"ח
פי"ד מהל' טוען הל'
ערב: ואמרי לה אינו מעיד.
עליה נמי בינונית אבל ארעא אחריתי
(א) גמ' אי דאתו בטענתא
ג ד סמג עשין צה טוש"ע
דאית ליה ללוה היא זיבורית דמפסיד
דאכתי נוגע בעדות הוא דניחא
וכו' אי דלא אתו בטענתא
ח"מ סי' קנב:
קבלן אמרי לה מעיד ואמרי לה אינו מעיד
א
קסט ט י מיי' פי"ג שם
דאבוהון אלא בטענתא
כשיבא מלוה וטריף את שלו דלא יהיה
ליה דנוקמא תרוייהו ארעתא
אמרי לה מעיד כערב דמי ואמרי לה אינו
דנפשייהו אפי' בן גזלן נמי.
הל' יא סמג שם
לו לגבות אלא מזיבורית דא"כ מלוה
בידיה דלוה כי היכי דליהוו ליה
טוש"ע ח"מ סי' קמט סעיף
נ"ב ע"ל דף נב בתוס' ד"ה
א
מעיד דניחא ליה דלהוו בידיה תרוייהו דכי
מודה לי: (ב) שם ממטי ליה
יג:
ארעי טובא זיבורית ובינונית דכי
נמי לא יעיד ללוה אפילו אית ליה
קע כ מיי' שם הל' ד
לדידיה ולחמריה: (ג) שם
אתי בע"ח מאי דבעי שקיל אמר רבי יוחנן
אתא מלוה למגבי בינונית דקבלן כדין
ארעא אחריתי כענין זה ועוד בכל
סלקא דעתך אמינא אב לבן
טוש"ע שם סעיף כח:
אומן אין לו חזקה בן אומן יש לו חזקה
קעא ל מיי' שם הל' ו
אחולי: (ד) רשב"ם ד"ה אי
ב
בע"ח שדינו בבינונית לימא ליה אתן
ענין משמע דאינו מעיד דלא מפליג
דאתו וכו' דמצי אמר אנא
טוש"ע שם סעיף כז:
אריס אין לו חזקה ג בן אריס יש לו חזקה
לך בינונית דלוה והלכך הוה נוגע
בין היא בינונית בין היא זיבורית ועוד
קעב מ מיי' שם הל' ט
זבנית: (ה) תוס' ד"ה פעמים
גזלן ובן גזלן אין להן חזקה בן בנו של
וכו' דאם איתא דהדר זבנה
טוש"ע שם סעיף ד:
בעדות דאי לא הוה ללוה בינונית לא
דצ"ע בהניזקין (גיטין דף מט:) דנראה
ד
ה
קעג נ מיי' שם טוש"ע שם
מיניה הוה אמר: (ו) ד"ה
❖
גזלן יש לו חזקה היכי דמי אי אתו בטענתא
ליגבי מלוה אלא מבינונית דקבלן
דמוכח התם דאם אין ללוה אלא
(א)
ירד וכו' כי אמר בפני הודה:
סעיף י ועיין בטוש"ע
❖
אה"ע סי' פז:
דהכי הוי דינא דלכל מאן דבעי
זיבורית גם קבלן לא יתן לו אלא זיבורית
דאבוהון ו אפילו הנך נמי לא אי דלא אתו
תבע ברישא. אבל בערב סתם ליכא
ונראה דהיינו טעמא דקבלן אינו מעיד
בטענתא דאבוהון אפילו בן גזלן נמי לא
מוסף תוספות
למימר הכי דכל כמה דאית ליה ללוה
ללוה אע"ג דאית ליה ארעא אחריתי
רבינו גרשום
צריכא דקא אמרי עדים בפנינו הודה לו
ז
א. עיין תוס' רי"ד מה
למיפרע מידי ואפי' זיבורית לאו כל
משום דטריחא ליה מילתא למיקם
דתמה על פירוש זה. ב. כגון
קבלן מאי. דדיניה דקבלן
הנך איכא למימר קושטא קא אמרי האי
כמיניה דמלוה למיהדר גבי ערב
עליה בדינא ודיינא וכשיהיו ללוה
שהחזיק בן אריס שלש
שאמר למלוה הלוהו ואני
אע"ג דאודי נמי לא מהימן כדרב כהנא
שנים בשדה זו. רבינו יונה.
קבלן יכול המלוה לפרוע
כדקי"ל במכילתין (לקמן דף קעד.)
קרקעות הרבה לא יגבה המלוה מן
ג. ואע"פ שכתב ר"ש ז"ל
מן הקבלן ועכשיו כל
דאמר רב כהנא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי
לא יתבע לערב תחלה: אומן אין
הקבלן הואיל ויכול לגבות מן הלוה
דכי קאמר אומן אין לו
שדותיו של לוה משועבדים
חזקה לצדדין קתני, לא
לקבלן עד שיפרע חובו:
ליה ולחמריה לשחוור אמר רבא פעמים
לו חזקה. כדקתני מתני' [מב.]: אבל בן
בהרווחה אבל מלוה מעיד ללוה בכל
ח
(ב)
מחוור. ר"ן. ד. עיין
אמרי לה מעיד. ללוה
של אומן. וכגון שאין הבן אומן יש לו
ענין אפילו אותה שמעיד עליה היא
שאפילו בן בנו של גזלן נמי אין לו חזקה
רשב"ם. ה. כיון שאבי
והוא שיש ללוה שדה
חזקה וכדמפרש לקמן: גזלן. לקמן
אביו דר בה חד יומא
בינונית ואחריתי זיבורית דמשום
אחרת כשיעור החוב חוץ
היכי דמי כגון דקא אתי בטענתא דאבא
טענינן לו אע"פ שבאה
מה שעוררין עליה דהשתא
מפרש היכי דמי יש שמפרש שהוחזק
איחלופי בינונית לזיבורית לא יעיד
דאבוה היכי דמי גזלן אמר רבי יוחנן ט כגון
ליד זה מיד הגזלן אביו
לאו נוגע הוא: ואמרי לה
בגזלנות על שדה זו ובהאי שדה הוא
שקר דמכל מקום יש לו שוה בשוה אי
שלא היתה לו חזקה. רבינו
דאפ"ה אין מעיד. דניחא
שהוחזק על שדה זו בגזלנותא ורב חסדא
יונה. וי"ל דאפי' הוחזק
ליה לקבלן דלוקמי מן
דאין לו חזקה ויש שמפרש לקמן כגון
נמי ארעא אחריתי דכולה שמעתין
אביו בגזלנות על שדה זו,
הני קרקע תרוייהו בידא
אמר י כגון דבית פלוני שהורגין נפשות על
רוצח נפשות על עסקי ממון והלכך
כיוצא בו קאמר:
שהוציא למערער מתוכה
דלוה שיהא לו יותר ממה
ה"ג כגון דקאמרי בפנינו הודה.
עסקי ממון: תנו רבנן אומן אין לו חזקה ירד
באונס, אפשר היה שירשה
לפרוע: בן אומן. ובן אריס
כ
אין לו חזקה על שום קרקע של
מאביו וחטף ודידיה חטף.
הרי הן כאחר ויש להן
מאומנותו יש לו חזקה אריס אין לו חזקה
אחרים בעולם: אי דאתו.
הנך
פי' בן אריס בן אומן
ריטב"א.
חזקה: אי דקאתי הני בנים
בטענה דאבוהון. דאמרי
ירד מאריסותו יש לו חזקה בן שחלק
בנים בטענתא דאבוהון דאמרי אבינו
בן גזלן ומש"ה אומן אין לו חזקה
ל
א) מ
אבינו הורישה לנו. מאי
הורישה לנו ומש"ה בן גזלן אין לו
אבל בן יש לו חזקה כשטוען קמי דידי
ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם
איריא בן גזלן דאין לו
חזקה אפי' הנך בן אומן ובן
חזקה דכי האי גוונא אין טוענין
הודית לאבי שמכרת לו נאמן במיגו
בשלמא בן שחלק איצטריך סלקא דעתך
אריס נמי לא ליהוי חזקה.
ליורש דכיון דמכח גזלן קאתי ואיהו
דאי בעי אמר מינך זבנתה ב אבל בן
ואי דאתי בטענה דנפשייהו
אמינא (ג) אחולי אחיל גביה קמ"ל דלא אלא
לא טעין מאבי אני יורש דזבנה
גזלן אין לו חזקה דהודאה שהודה
דאמרי זבנינה אפי' בן
אשה שנתגרשה פשיטא לא צריכא
מגזלן נמי ליהוי ליה חזקה:
נ
מינך קמאי דידי דליהמניה ע"י מיגו
לגזלן לאו הודאה היא דאי לאו דאודי
בפנינו הודה לו. המוכר לבן
במגורשת
דמצי אמר זבנית מינך הלכך חזקה
ליה שמכרה לו הוה ממטי ליה
(ד)
אומן ולבן אריס ולבן גזלן
דזבניה ניהלייהו לאבוהון
שאין עמה טענה היא שהרי אין לאבא חזקה וגם הבן הבא מכחו
ולחמריה לשחוור אבל לא גרסינן כגון דקאמרי עדים דהא אי איכא
מש"ה איכא למימר בבן
אין חזקתו חזקה וכיון דמכח אבוהון קאתו אפילו הנך בן אומן ובן
עדים דאודי ליה דמיניה זבנה א"כ אומן ואריס גופייהו יהו נאמנים
ג
אומן ובן אריס כי אתו
בטענה דאבוהון דקושטא
אריס נמי לא ליהוי להו חזקה: אלא בטענה דנפשייהו. אנא זבנתה
ועוד כיון דאיכא עדים בן אריס בן אומן למה צריכים להחזיק
קאמרי דהמוכר (בכ"י הנעתק
מינך: לא צריכא. דקאתו בטענתא דאבוהון וכגון דאמרו עדים בפנינו
בלא חזקה נמי מוקמינן לה בידייהו כיון דאיכא סהדי. ר"ת:
הוא בכאן מקום פנוי כמו חצי
פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא
הודה לו המערער לאביהן של אלו שמכרו להם הלכך הנך בן אריס ובן
שורה ואולי חסר כאן איזה
תיבות) [זבן] ניהלייהו. והאי
דאבוה. תימה לר"י דאמאי אין לו חזקה הא טוענין
אומן איכא למימר קושטא קאמרי כשטוענין אבינו לקחו ממך שהרי
בן גזלן אע"ג דאיכא
הודה והודאת בעל דין כמאה עדים אבל בן גזלן אע"ג דאודי האי
ליורש והוה ליה למימר דלמא אי הוה אביו קיים דהיינו בן גזלן הוה
עדים שהודה המוכר לגזלן
שמכרה לו לא הויא
מערער לאביו לא מהימן לומר לקוח הוא ביד אבי ואפי' בחיי אביו אם
טעין אנא הדר זבינתה מינך ונראה לר"י דגרס פעמים שבן גזלן יש
חזקה דמחמת ביעתותא
נתנו לבן שהרי הוא מתוך פחד הודה לו לגזלן כדרב כהנא כו' אבל בן
לו חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה דהוא אבי הגזלן וקמ"ל
הוא דאודי ליה דהוי מסתפי
ד
דאי לא מודי ליה הוי מלשין
בנו של גזלן יש לו חזקה אי אתי בטענה דאבוה דטעין מאבי ירשתי ואבי
דאע"ג שהיתה ביד מי שאין לו חזקה דהיינו אביו הגזלן מ"מ יש לו
עליה. וממטי ליה ולחמריה
לא היה גזלן וכי האי גוונא טוענין ליורש דאילו היה אביו קיים הוה
חזקה כיון שאמר שהיתה של אבי אביו ויש ליישב גירסא ראשונה פעמי'
ה
לשחוור. שילך עם חמורו
באנגרא לשליחו' עבדות
טעין מינך זבנתה ולא הוה אתי בטענתא דאבוה אף אנו נטעון בשביל
דבן בן גזלן אין לו חזקה והכי פירושה כגון דאתא בטענתא דאבא
השלטון כדמתרגמינן לא
היורש ורישא דקתני אומן אין לו חזקה בדליכא עדי הודאה דלצדדין
דאבוה ואומר שאמר לו אביו דהיינו בן הגזלן שהניחה לו הגזלן אביו
חמור א' [מהם] נשאתי לא
חמרא דחד מנהון שחרית.
קתני: אי לאו דאודי ליה. נגזל לגזלן: הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה
דאם איתא דהדר (ה) זבנתה מינך הוה א"ל אנא זבינא אי נמי נראה
וכמו נוח לתשחורת. ולא
לשחוור. היה מוסר אותו ואת חמורו לפקיד כדמתרגמינן (במדבר טז)
לר"י דלא טענינן ליורש כי האי גוונא דמילתא דלא שכיחא היא כי
גמר והקנה לו. אבל בן
[לא חמור אחד מהם נשאתי] לא חמרא דחד מנהון שחרית דסתם
היכי דאמר בסוף המוכר את הבית (לקמן דף ע: ושם ד"ה מאן) דלא
בנו של גזלן אי אתי
בטענה דאבוה יש לו חזקה
גזלן גברא אלמא הוא: פעמים שאפילו בן גזלן יש לו חזקה. ואע"ג
טענינן ליתמי נאנסו משום דמילתא דלא שכיחא היא והא דקאמר לעיל
דאביו לאו גזלן הוה: ירד
דלא אתי בטענה דנפשיה היכי דמי כגון דקא אתי בטענתא דאבא
[בן] בן גזלן בן אומן יש לו חזקה היינו דוקא משום דאמר בפנינו
מאומנותו. ושוב מחזיק בה
יש לו חזקה: בן שחלק.
דאבוה שטוען מאבי אבי אני יורש ואיהו לא היה גזלן ומיגו דמצי
הודה ואדרבה משם יש להוכיח דמשמע הא לאו הכי אין לו חזקה כיון
שנתן לו אביו חלקו בחייו
אמר זבנתה מינך כי אמר נמי זקני הורישה לאבי ואבי הורישני נאמן
דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה:
והוא מחזיק בשדה אחת
ירד מאומנותו יש לו חזקה. מצינו לפרש מאותן כלים שנתן לו לאחר
יותר על חלקו שנתן לו
דחזקה שיש עמה טענה מעלייתא היא: ל"א כתוב בספרים פעמים
אביו ג' שנים וכן אשה
שבן בנו של גזלן נמי אין לו חזקה וכגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה.
שירד מאומנותו דומיא דאריס שירד מאריסותו אי נמי אפילו
שנתגרשה והחזיקה שוב
בשדה בעלה ג' שנים: הרי
שאבי אביו גזלן היה. ושניהם אמת אבל הראשון נראה שאמר רבא
אותן כלים שנתנו לו בשעה שהיה עדיין אומן והוא ששהו אחר אומנותו
הן ככל אדם. ויש להן
ולא האחרון: היכי דמי גזלן. אותו שאין לו חזקה: על שדה זו.
כ"כ שהוא רגילות שמחזירם לבעלים ונראה דבן אומן נמי דאמר
חזקה: סד"א אחולי אחיל
ליה. א) היה הפירות דלא
ובההוא שדה הוא דאין לו חזקה אבל בשאר שדות יש לו חזקה: כגון
לעיל דיש לו חזקה כי אמר (ו) בפנינו הודה היינו אחר ששהה אחר מות
מערער ולא תהוי חזקה:
של בית פלוני שהורגין כו'. אנשי רשעים היו שהיה מכיר בהן רב
אביו דאי לאו הכי אין נראה שיהא נאמן במיגו דאי בעי אמר לקוח
חסדא שהורגין נפשות על עסקי ממון אין להן חזקה בשום קרקע
הוא בידי דאי טעין נמי לקחתיה ממך לא היה נאמן:
א) אולי צ"ל הפירות שאכל
ב)
הבן ולא מערער וכו'.
בעולם שכל אדם ירא למחות בהן. וקי"ל כתרוייהו: ירד מאומנותו.
מגורשת
ושוב מחזיק בה יש לו חזקה: בן שחלק. הפליג מאביו ואין סמוך עוד על שולחנו כגון שנשא אשה ואין משתדל עוד בנכסי אביו. הרי הן ככל
אדם אע"ג דתנן (לעיל דף מב.) לא לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה ולא האב בנכסי הבן ולא הבן כו' הנך כיון שהופלגו זה מזה
יש להן חזקה זה על זה: סלקא דעתך אמינא אחולי אחיל. האב גבי דבן פירות שאכל בשלש שנים ולפיכך לא ערער ולא תיהוי חזקה קמ"ל
דלא מחיל: אלא
אשה שנתגרשה פשיטא. דמחזקת בנכסי בעלה וכן
בעלה מחזיק בנכסיה שהרי
שונאין זה את זה
והיה להן למחות:
מגורשת