מז:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מגורשת
ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה. וכגון שייחד
מגורשת ואינה מגורשת. כגון זרק לה גט ספק קרוב לה ספק קרוב
קעד א מיי' פי"ח מהל'
א) ב"מ יב: ע"ש גיטין עד.
אישות הלכה כה סמג
ע"ש כתובות צז: ע"ש,
לה ארעא אחריתי דאי לאו הכי אין ט)לו חזקה דכיון
לו דבעלה חייב במזונותיה עד דיהב לה גט ודאי כר' זירא ואיכא
ב) גיטין נה:, ג) [שם נח.],
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
למימר כיון דמגורשת ואינה מגורשת אשתו היא וחייב במזונותיה
דאית לה מזוני מזוני הוא דקא אכלה כדאמרי' לקמן :
א
ד) [שם], ה) [לקמן מח.],
צג סעיף ב:
ראייתן ראיה ומעמידין שדה
קעה ב מיי' פי"ד מהל'
ו) ב"ק סב. [לקמן מח:],
בידן. נראה לרשב"א דנקט
והניח לה בעל קרקע זו בידה כדי שתיזון מפירותיה ולא הויא חזקה
ז) ערכין כא. קדושין נ. יבמות
טוען הל' א סמג
קמ"ל דהויא חזקה דכיון דהתחיל
תרוייהו איידי דבעי
קו. ר"ה ו., ח) [רש"ל],
עשין נה טוש"ע ח"מ סי'
❖
ט) בס"י לה,
בגירושין והוא שונא לה לא יחד לה
למיתני גבי גזלן אין ראייתו ראיה
קנא סעיף א:
במגורשת ואינה מגורשת וכדרבי זירא
קעו ג טוש"ע ח"מ סי' רלו
קרקע למזונותיה כי בטורח יתן לה
ואין מעמידין שדה בידו דהתם
א)דאמר ר' זירא אמר ר' ירמיה בר אבא אמר
סעיף ד:
קעז ד מיי' פי"ד מהל'
מזונות בצמצום כשיחייבוהו ב"ד:
איצטריך תרוייהו דאי לא תנא אלא
הגהות הב"ח
שמואל כל מקום שאמרו חכמים מגורשת
א
טוען הל' ב ועיין
חייב במזונותיה. דאכתי אגידא ביה:
אין ראייתו ראייה הוה אמינא דאין
ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה אמר
(א) גמ' דאמר רב כהנא
במ"מ סמג שם טוש"ע שם
וכולן. אומן ואריס וכל הנך דלעיל
ראייתו ראיה לגבי הא שאין מעמידין
אי לאו דאודי: (ב) שם אלא
וסי' קנא סעיף ג:
רב נחמן אמר לי הונא כולן שהביאו ראיה
ב
קעח ה ו מיי' שם וסמג
מדתניא יקריב: (ג) רשב"ם
[מב.] דאמרן אין להן חזקה: ראיה.
שדה בידו אבל מעות יש לו דלא ה"א
ד"ה לקח וכו' והלוקח ממנו
שם טוש"ע ח"מ סי'
ראייתן ראיה ומעמידין שדה בידן גזלן
קנא סעיף ג: טעמא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי
שטר מכירה או עדי מכירה:
נמי לא קנה: (ד) ד"ה דאמר
❖
שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין
קעט ז מיי' פ"י מהל'
רב וכו' בפני עדים לך חזק:
ראייתן ראיה. מילתא דפשיטא היא
ליה ולחמריה לשחוור אלא הוה
מכירה הל' א ועי'
מעמידין שדה בידו מאי קמ"ל תנינא ב) גלקח
ומשום סיפא נקט לה: גזלן שהביא
מפרשינן טעמא משום דתליוהו וזבין
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל
ראיה. עדי מכירה או עדי הודאה
צה טוש"ע ח"מ סי' קנא
לא הוו זביניה זביני אפי' מנה לו מעות
מוסף רש"י
סעיף ג בהג"ה וסי' רה
אבל מתן מעות לא ראו: אין ראייתו
הלכך קאמרי תרוייהו דאין ראייתו
לאפוקי מדרב דאמר רב לא שנו אלא דאמר
ג)
לקח מסיקריקון כו'
סעיף א [וברב אלפס עוד
❖
ראיה. כדרב כהנא דאי לאו דאודי
ראיה כלל דאפי' מעות אין לו דטעמא
מקחו בטל. דאמרינן
בגיטין פ"ה דף קע.]:
ב
ליה לך חזק וקני אבל בשטר קנה קמ"ל
מיראה עבד, אי נמי השני
הוא משום דאי לאו דאודי ליה כו'
ליה או שכתב לו שטר מכירה הוה
כדשמואל דאמר אף בשטר נמי לא קנה
נוחלי והראשון קשה הימנו,
ד) ד
והאי כולן נראה לרשב"א דקאי נמי
ממטי ליה ולחמריה לשחוור [ע"א] אבל
ובגמרא מוקי לה דלא כתב
רבינו גרשום
עד שיכתוב אחריות נכסים ורב ביבי מסיים
ה)
ליה שטרא (גיטין נה:). לא
אבן שלא חלק ואשה שלא נתגרשה
אם נתן לו הגזלן מעות בפני עדים
בה משמיה דרב נחמן ה קרקע אין לו אבל
שנו. דמקחו בטל, אלא
מגורשת ואינ' מגורשת.
ואע"ג דאמר לקמן [גבי אשה בנכסי
ראייתו ראיה כדרב הונא לקמיה
דאמר ליה. בעלים לזה
כגון זרק לה גט ספק קרוב
מעות יש לו בד"א שאמרו עדים בפנינו
ו
שלקח מסיקריקון, לך חזק
לו דבעלה חייב במזונותיה
בעלה] ג דלגלויי זוזי הוא דבעי כיון
דאמר תליוהו וזבין זביניה זביני
וקני. בחזקה, דכיון דדיבורא
עד דיהיב לה גט ודאי
מנה לו אבל אמרו עדים בפנינו הודה לו לא
דאוקימנא בהודאה לא שייך בה גלויי
ואע"ג דרב ביבי מוקי לה לקמן
בעלמא הוא איכא למימר
ואיכא למימר א) די"ל ספק
כדרב כהנא דאמר אי לאו דאודי ליה הוה
השני נוח לי, אבל בשטר.
זוזי ועוד דמשמע לקמן דסבירא להו
להא אפילו בשנתן מעות הגזלן לנגזל
(א)
מגורשת דאם איתא דגרשה
אי כתב ליה שטרא בשמיה,
אית ליה בהדה איבה
ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור אמר רב
לרב הונא ולרב נחמן דלא אמר לגלויי
ואפ"ה לא קנה גזלן הא אמרינן
קנה. דכולי האי לא הוה
ולא היה מייחד לה קרקע
זוזי הוא דבעי: ומעמידין שדה
הונא תליוהו וזבין זביניה זביני מ"ט כל
לקמן בשמעתין [מח.] דרב ביבי מימרא
ליה למיעבד אי לאו דזבנה
למזונות כי אם ממקום אחר
ו) ז
ליה מכר גמור ומדעת
יהיב לה מזונות בצמצום
בידן. גבי אומן נמי שייך שדה כגון
היא ומימרא לרב הונא לא סבירא
דמזבין איניש אי לאו דאניס לא הוה מזבין
. עד שיכתוב
והויא חזקה: וכולן. בין
(שם נח.)
אבל
בשטר קנה.
אם הוא בנאי:
ליה. וכדרב הונא קיימא לן בשמעתין:
אחריות. דאי טרפו לה
אומן ובין אריס וכל הני
ואפילו הכי זביניה זביני ודילמא שאני אונסא
מיניה לגבייה דמי ארעא
דלעיל שהביאו ראיה. עדות
ואין מעמידין שדה בידו. ולא לכל
אלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה
דנפשיה מאונסא דאחריני אלא (ב) כדתניא
. לשחוור. אנגריא של
ז)
שקנו אותה קרקע ראייתן
(שם)
❖
נמי קאי כדמוכח במתני' בהניזקין
הבא מכחו כגון בן גזלן או לוקח
מלך (במדבר טז טו).
ראיה והוי חזקה: לקח מן
יקריב
סיקריקון. זהו גזלן שאמרו
מגזלן: מאי קמ"ל. רב הונא דגזלן
(גיטין דף נח: ושם) וקשה דתניא בסוף
לו בני אדם מחמת שהוא
וכל הבא מכחו אין ראייתו ראיה ולא קנה: תנינא. במסכת גיטין
מי שהיה נשוי (כתובות דף צה. ושם ד"ה וכתבה) כתב לראשון ולא חתמה
אנס שא קרקע זו והניחני
מוסף תוספות
בהניזקין: לקח מסיקריקון. מגזלן נכרי הורג נפשות על עסקי
וחזר ולקח מבעה"ב ב)
לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה דוקא משום דלא חתמה לראשון
א. (מט.) לא לאשה
שתפיש לו קנין הנגזל
ממון שאומר לו שא קרקע זו והניחני ומתנה זו לא הויא מתנה
אבל אי חתמה לראשון לא איבדה כתובתה כדמוכח התם אע"פ
חזקה בנכסי בעלה,
ללוקח שוב שהקרקע של
שכתבה שטר ונראה לר"י דהא דקאמר רב בשטר קנה יש להעמיד
דאפילו למ"ד תליוהו וזבין זביניה זביני תליוהו ויהב לא הויא מתנה
פשיטא כיון דאית ליה
סיקריקון מקחו בטל דבעל
ד
מזוני מזוני הוא קא אכלה.
כרחיה אודי ליה ולא גמר
בשטר הראיה שאחר הקנין דכיון שאחר הקנין עשתה שטר שייפתה
וטעמא מפרש בגיטין [נה:] ג' גזירות גזרו ח) [קמייתא כל דלא קטיל ליקטיל
רשב"א. ב. דאע"ג דאודי
ומקני ליה אלמא דראיה
כחו כל כך קנה וההיא דכתובות מיירי בשטר מתנה בלא קנין אחר
מציעתא כל דקטיל לייתי ארבע זוזי] בתרייתא כל דקטיל ליקטלינהו
ליה באנפי אחריני שקבל
של גזלן אינה ראיה. ומשני
ממנו מעות מוציאין
הך ברייתא איצטריך למתני
אלא שטר א"נ חתמה דהתם לשון גמר כמו חתמו גבי תורף דגיטין
קמייתא ומציעתא כיון דקטלי נכרים לישראל אגב אונסיה גמר ומקני
השדה מידו ואין הנגזל
לאפוקי מדרב דאמר לא
וכמו תורה חתומה ניתנה בהניזקין (גיטין דף ס.) כלומר שגמרה מקח
בתרייתא אמרי האידנא לישקול ולמחר תבענא ליה בדינא והלכך
ה
מחזיר לו המעות שהודה
שנו דמקחו בטל אלא דאמר
בקבלתם. רבינו יונה.
לו בעה"ב לך חזק בקרקע
ונתרצתה בעל פה אי נמי חתמה ממש ובשטר של בעל והא דאמר
לא קנה הסיקריקון דהא לא נתן מעות אלא גזלה בחנם והלוקח
ג. [נא.]. ד. דבחד לוקח
וקני מש"ה לא קני דלא
רב בשטר קנה שעשתה שטר מכירה בשמה ומסתבר דטעמא דרב
(ג) נמי ממנו לא קנה דקרקע אינה נגזלת [סוכה ל] ואכתי ברשותא דמריה קמא
יכולה לומר נחת רוח
מצי לאחזוקי בה משום
עשיתי לבעלי. תוס' גיטין
דבעל כרחיה קאמר אבל
כטעמא דשמואל דאמר בהניזקין (שם דף נח. ושם ד"ה אבל) אף
איתא ואפילו חזר ולקח מבעל הבית שכתב לו שטר כדמפרש לקמן
נח. ה. גמורה ומסויימה
אי כתב ליה בעל הבית
בשטר לא קנה עד שתכתוב לו אחריות ושמואל לטעמיה דאמר
או במתנה או בשטר מכירה בלא מעות דאילו נתן מעות לבעל הבית
ושלימה. רש"י גיטין ס.
שטר מכירה קנה: קמ"ל.
בפ"ק דב"מ (דף יד. ושם) אחריות לאו טעות סופר בשטרי מקח
קנה כרב הונא דהא אפילו סיקריקון עצמו היה קונה אם נתן לו
ו. ובסתם שטר ככתבה
רב נחמן דאפ"ה לא קנה
לו אחריות דמי, וההיא
כדשמואל וכו': אחריות.
וממכר ורב סבר אחריות טעות סופר הוא ו אבל קצת קשה דלקמן
מעות לנגזל והכי מוכח לקמן בשמעתין גבי מילתיה דרב הונא דאית
דכתובות כשפירשה דלא
דלא מפיק ליה מידיה: ורב
פריך לרב הונא דאמר תליוהו וזבין זביניה זביני מהא דאמר שמואל
ליה תליוהו וזבין כו' אפילו הכי לא קנה לוקח דמחמת פחד דסיקריקון
קבלה אחריות מיירי. תוס'
ביבי מסיים בה משמיה דרב
גיטין נח. ועיין מהרש"א.
נחמן. להיכא דחזר ולקח
אף בשטר לא קנה ואי תלוי הדבר באחריות מאי קשה ליה משמואל
הקנה לו ללוקח וכיון דאין ראיית הלוקח מגזלן ראיה אפילו כי הדר
ז. [מח.]. [ו]היכי מסיים
מבעל הבית מקחו בטל
טפי מרב: ורב ביבי מסיים בה כו'.
ק"ק הלשון דהא רב ביבי
וזבין מבעל הבית כל שכן וכל שכן דאין ראיית הגזלן עצמו ראיה
בה קרקע אין לו אבל
דקרקע אין לו ללוקח אבל
מעות יש לו, והא
מעות שנתן יש לו: בד"א.
פליג כדאמרי' לקמן ז ורב הונא לא מיירי בהכי אלא בהודה ולא במנה:
דמחמת פחד כתב לו השטר ומעולם לא קיבל דמים מן הגזלן דנימא
אמילתיה דר"ה קיימינן
דמעות יש לו ללוקח כגון
זביניה זביני: ומשני לאפוקי מדרב. אתא רב הונא: דאמר רב.
אילימא
ואלו לר"ה אם יש שם מתן
שאמרו עדים בפנינו מנה
מעות בפני עדים ראייתו
לו המעות לבעה"ב אבל
עלה דההיא משנה: לא שנו. דחזר ולקח מבעה"ב מקחו בטל אלא דאמר לו בפני עדים (ד) חזק וקני ומעות לא קיבל בפני עדים
ראיה, דאמר רב הונא
אמרו העדים בפנינו הודה
דנימא זביניה זביני כדלקמן וגם שטר לא כתב לו בעל הבית ללוקח אבל אם כתב לו שטר ודאי אקני ליה ואתא רב הונא למימר דגזלן
תליוהו וזבין זביניה זביני.
לו המוכר להסיקריקון ולא
שהביא ראיה אפילו בשטר אין ראייתו ראיה כדשמואל: אף בשטר לא קנה. דמאימת סיקריקון כתב לו: ורב ביבי מסיים. בהא מלתא דאמר
רבינו יונה.
ראו נתינת המעות אפי'
מעות אין לו דהאי דאודי
רב נחמן א"ל הונא: משמיה דרב נחמן. שהיה מוסיף בה רב נחמן דבר זה מדעתו. ומיהו רב הונא לא סבירא ליה האי תוספתא כדלקמן
ליה כדרב כהנא וכו':
בשמעתין [מח.] דכל היכא דאיכא מתן מעות סבר ליה לרב הונא דהוו זביני. ולאו אדרב ושמואל קאי דבמסכת גיטין בהניזקין [נח.] דאיתא לפלוגתייהו
אמר רב הונא. אי אמרו
ואיימו לאיש תלוהו בעץ
לא איירי רב ביבי כלל התם: קרקע אין לו. לגזלן כמו שאמרנו אין מעמידין שדה בידו: אבל מעות. שנתן לו הגזלן לנגזל בדמי
אי לא מזבין לו שדהו
קרקע זו יש לו שיחזירם לו הנגזל ולא קנסינן ליה לגזלן לאבד מעותיו. ושמעינן מהכא דסבירא ליה לרב ביבי תליוהו וזבין לאו זביניה
וזבין מחמת יראה זביניה
זביני אע"ג דאנסוהו: אי
זביני והיינו דאמרינן לקמן [מח.] דרב הונא לית ליה דרב ביבי: בד"א. דמעות יש לו כגון שאמרו עדים בפנינו מנה לו הגזלן לנגזל ונתן לו
לאו דאניס. שאין לו מעות
המעות או שכתבו בשטר אנו ראינו שנתן לו המעות דמשום פחד דסיקריקון דגזלן לא מסהדי וכתבו עדים שיקרא: אבל אמרו
להוציא לצרכיו:
עדים בפנינו הודה לו. נגזל לגזלן שקיבל ממנו הדמים או שכתבו בשטר המכירה וכך אמר לנו הוו עלי עדים שקיבלתי ממנו הדמים
א) אולי צ"ל ואיכא למימר
ומכרתי לו לא יחזיר לו מעות לגזלן: כדרב כהנא כו'. ומסקנא דמילתא דרב ביבי היא: תליוהו וזבין. מי שתלו אותו או עשו לו יסורין
דאין לה חזקה קמ"ל כיון
עד שמכר וקיבל הדמים ואומר רוצה אני: זביניה זביני. ולא יוכל לחזור בו וטעמא מפרש ואזיל: ואית דגרס תלוה. ורבינו חננאל
דהתחיל בגירושין אית ליה
וכו'. ב) אולי צ"ל שאמר לו
כתב תליוהו. ודוקא מכר אבל מתנה לא הויא מתנה דכיון דלא מקבל מידי לא גמר ומקני כדמוכח לקמן [שם] דאמרינן מודה שמואל היכא
הנגזל ללוקח לך חזק וקני
דיהב זוזי: דכל דמזבין איניש. רוב חפצים וכלי ביתו וטליתו שאדם מוכר אי לאו דאניס ודחיק במעות לא הוה מזבין ואפ"ה הוה
והודה לו שוב שהקרקע וכו'.
זביניה זביני בעל כרחו אפילו לא גמר ומקני שלא נתנה תורה חילוק במקח וממכר בין דברים הצריכין לו ומכרן לדברים שאין
צריכין לו אלא כולהו קונה לוקח. וה"נ אע"ג דאניס מוכר קונה לוקח הואיל וקיבל דמים אע"ג דלא גמר ומקני: שאני אונס דנפשיה.
שצריך למעות ומתוך כך מוכר חפציו מדעתו דהתם איכא למימר גמר ומקני: מאונסא דאחריני. שמכריחין אותו למכור דהתם לא גמר ומקני:
יקריב