חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא
מהא דתניא יקריב אותו. וא"ת אי מהכא גמר אפילו
יקריב אותו. קרא
יתירא דהא כתיב לעיל זכר תמים יקריבנו ומצי
(ד)
קפ
א) [יבמות קו.] קדושין נ. ע"ש
א מיי' פי"ד מהל'
ערכין כא., ב) [יבמות כ.
מעשה קרבנות הל' טז
למיכתב יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו לפני ה': מלמד שכופין
תליוהו ויהיב נמי מתנה הוי וההיא דסיקריקין מוכח
וש"נ], ג) גיטין פח:, ד) [שם],
סמג לאוין קלא:
אותו. להקריב מה שנדר: עד שיאמר רוצה אני. אלמא היכא דכופין
דאינה מתנה והיה ר"י רוצה לתרץ דהכא הוי כמו מכר דהא יש לו
קפא ב ג מיי' פ"ב מהל'
ה) [שם נה:], ו) [שם נח.].,
ז) [לעיל מז:], ח) [גיטין מב:],
גירושין הל' כ סמג
אותו עד דאמר מתוך יסורין רוצה אני קרינא ביה לרצונו דגמר בלבו
כפרה תחת הקרבן וקונה הכפרה ומגיטי נשים דבעי למיגמר מינייהו
ט) [דברים כד], י) צ"ל: לרב
עשין כ טוש"ע אה"ע סי'
להקריב. והוא הדין לזביני אם אמר
הוי נמי כמו מכר שנפטר על ידי כך
הונא דהיכא דליכא. רש"ל,
קלד סעיף ה וסי' קנד סעיף
כ) [וע' תוס' ר"ה ו. ד"ה
משאר כסות ועונה אבל אי אפשר
רוצה אני הוי זביני דגמר בלבו להקנות:
כא:
יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל
1
קפב ד מיי' שם וסמג שם
יקריב], ל) [בתוס' דגיטין פח:
דתיהוי ליה כפרה. וכי אמר רוצה אני
לומר כן דא"כ גט מעושה שלא כדין
כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין
ד"ה ובעכו"ם מייתו
טוש"ע שם סי' קלד
א
ודאי בלב שלם קאמר: וכן אתה אומר
נמי יהא כשר ובהמגרש (גיטין דף פח:
הירושלמי בהיפך ועי'
סעיף ח:
אותו עד שיאמר רוצה אני ודלמא שאני התם
קפג ה מיי' שם טוש"ע שם
מהר"ם], מ) [וע' תוס' גיטין
בגיטי נשים. בהנך דתנן (כתובות עז:)
ושם) אמר שמואל דפסול ותירץ ר"י
❖
❖
דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה ואלא מסיפא
פח: בד"ה ובעכו"ם חובטין],
סעיף ט:
ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין
דכל דבר שהוא מחוייב לעשות הוי
וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד
א)
ב
ובעל פוליפוס דכופין ומכין אותו עד
כמו מכר והכא הרי הוא מחויב להביא
תורה אור השלם
מוסף תוספות
שיאמר רוצה אני ודלמא שאני התם דמצוה
ב)
קרבן ולקמן נמי מחויב הוא לגרש את
שיאמר רוצה אני דונתן מדעתו משמע:
ט)
לשמוע דברי חכמים אלא סברא הוא אגב
1 אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר
א. ומנפשייהו מביאין
דלמא. התם נמי כי אמר רוצה אני
אשתו דמיירי בהנהו שכופין אותן
אותן. רמב"ן. ב. והכי
זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח
אונסיה גמר ומקנה מותיב רב יהודה
להוציא אבל שלא כדין הוה כמו
גמר בלבו לגרשה דמצוה קעביד
קאמרינן משאמרו רוצים
אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ
❖
תליוהו ויהיב דלא הויא מתנה:
מאחר שחייבוהו חכמים להוציא:
אנו יהבו דעתייהו וגמרו
לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְיָ: ויקרא א ג
ג) גגט המעושה בישראל כשר (א) ד ובעכו"ם
יקריב אותו מלמד שכופין אותו.
דתהוי להו כפרה. רמב"ן.
אלא. רב הונא מסברא דידיה קאמר
פסול ובעכו"ם חובטין אותו ואומרין לו
ועיי"ש. ג. אינה באה
ה
דמתוך יסורים גמר בלבו ומקני הואיל
לא דמי להא דאמר בפ'
לכפר על עשה כפרה ממש
הגהות הב"ח
עשה מה שישראל אומר לך ואמאי התם
אלא אחר שכפרה
ואיכא תרתי יסורים ומתן מעות דלא
שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק דף
(א) גמ' בישראל כשר
התשובה על העשה היא
נמי נימא אגב אונסיה גמר ומגרש הא
מפסיד מידי: גט המעושה. שכופין
מ.) חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין
בעכו"ם כצ"ל ואות ו'
באה להקבלת פנים כאדם
איתמר עלה אמר רב משרשיא דבר תורה
נמחק: (ב) שם דבר תורה
שסרח במלך וריצהו ע"י
ד)
אותו לבעל להוציא. אם בישראל הוא
אותן משום דכיון דלכפרה קאתו לא
אפילו בעכו"ם נמי כשר:
פרקליטין וכשבא להקביל
אפילו בעכו"ם (ב) כשר ומה טעם אמרו
כשר שכפוהו ישראל וכגון דאמר רוצה
בעי משכוני דדוקא חטאות ואשמות
(ג) רשב"ם ד"ה בעכו"ם
פניו מביא דורון בידו.
פסול וכו' לא גמר ומגרש
רש"י זבחים ז: ד"ה עולה.
בעכו"ם פסול כדי שלא תהא כל אחת
אני: בעכו"ם פסול. ואע"ג דאמר
שבאות על חטא לא בעי משכוני
כצ"ל ותיבת ומקנה נמחק:
ד. משום לפניהם ולא
רוצה אני. וקא ס"ד דמקשה דבישראל
שרוצה שמאותו חטא יהיה לו כפרה
ואחת הולכת ותולה עצמה ביד עכו"ם
א
(ד) תוס' ד"ה אלא מהא
לפני עכו"ם אע"פ
דתניא יקריב: (ה) ד"ה יקריב
דהעכו"ם מעשין ע"פ
כשר משום דמצוה לשמוע דברי
אבל הכא נדר או נדבה אינן מכפרים
ומפקעת עצמה מיד בעלה מותיב רב המנונא
וכו' מקופיא. נ"ב פי' כפרה
ישראל. תוס' גיטין פח:
חכמים ובעכו"ם פסול כיון דליכא
והא דקאמר ניחא ליה דתיהוי ליה
ה) לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית
מכפרת אבל עדיין קפויה
ה. דהכא נמי הא איכא
מצוה אגב אונסי' לא גמר ומקנה
כפרה היינו ממה שנדר שאם לא
וצפה עי' פ"ק דזבחים:
משום מצוה לשמוע דברי
(ג)
מקחו בטל ואמאי התם נמי נימא אגב אונסיה
(ו) ד"ה גט וכו' כיצד בעכו"ם
חכמים, שאין הגוים אלא
ומגרש וקשיא לרב הונא דכיון י) דליכא
ישלם נדרו עונו ישא ב והא דאמר
פסול כגון אם חובטין אותו:
כמקל וכרצועה של דייני
גמר ומקני הא אתמר עלה ו) אמר רב לא שנו
מצוה לא מקני אגב אונסיה:
בתורת כהנים ובזבחים (דף ו.) וביומא
(ז) בא"ד וכי תימא דטעמא
ישראל, ואע"פ שאמרה
אלא דאמר ליה לך חזק וקני אבל בשטר
דבישראל כשר: (ח) בא"ד
תורה לפניהם ולא לפני
ובעכו"ם. אם אנו רוצים לכופו על
(דף לו.) דעולה מכפרת על חייבי עשה
עשה מה שישראל פלוני
גוים, לא להכותו קאמר
קנה ולשמואל דאמר אף בשטר נמי לא
ידי עכו"ם ויהיה הגט כשר מלמדים
הא אמר בפ"ק דזבחים (דף ז:) דעולה
אומר לך וכו' דעל פי רב
אלא שלא לדונו הגוים
פלוני: (ט) ד"ה דבר וכו' הוה
וכו'. רשב"א. ו. [ולפי"ז]
קנה מאי איכא למימר מודה שמואל היכא
אנו לעכו"ם שיאמרו לו עשה מה
דורון היא ולא מכפרת מקופיא (ה)
ג
❖
ליה לאיתויי הכא דהא אמר:
ניחא, דבתרווייהו הוה
שישראל אומר לך דהשתא נמי
מכפרת מקיבעא לא מכפרת כ):
דיהב זוזי ולרב ביבי דמסיים בה משמיה
טעמא משום דמצוה
ז)
אלא סברא הוא דאגב אונסיה
לשמוע דברי חכמים,
מצוה לשמוע דברי חכמים: התם
דרב נחמן קרקע אין לו מעות יש לו מאי
הלכך פריך ליה מן
מוסף רש"י
גמר ומקני. וא"ת כיון
נמי נימא אגב אונסי' גמר ומגרש.
ובעובדי כוכבים פסול.
איכא למימר רב ביבי ח)מימרא הוא ומימרא
יקריב אותו. אל פתח אהל
דהא לא מפסיד מידי דומיא דזביני
דמסברא ידעינן דאגב אונסיה גמר
רא"ש גיטין פ"ט ס"י.
לרב הונא לא סבירא
ליה אמר רבא הלכתא
מועד יקריב אותו, קרא יתירא
ז. שהרי מעושה בגוים
ומקני אמאי איצטריך קרא גבי קרבן
שמקבל דמי שדהו דכיון שאשתו שונאתו
הוא, דהא כתיב ברישיה
כמו גט המעושה שלא
תליוהו וזבין זביניה
זביני ולא אמרן אלא
ובלא גט נמי לא תעמוד אצלו וגט זה
למיכתב דכופין אותו וי"ל דאי לאו
יקריבנו (ר"ה ו. וכעי"ז קדושין
כדין הוי. רבינו יונה.
נ.). מלמד שכופין אותו.
בשדה
ח. דדבר תורה גט
אינו אלא להתירה לאחרי' לא מפסיד
קרא הוה אמינא אע"ג דגמר ומקני
לקיים דברי נדרו (קדושין נ.).
המעושה בגוים כשר דהוי
כלום: אפילו בעכו"ם כשר. דאגב אונסיה גמר וגרש דלא מפסיד
כיון דאינו מתרצה אלא על
ידי כפייה פסול הוא לגבי מזבח דזבח
המעושה. בחזקה (גיטין
כמו תלוהו וזבין כיון דבני
רשעים הוא קמ"ל שהקרבן נרצה: גט מעושה בישראל כשר
פח:). ותולה עצמה ביד
עשויי נינהו והרי הוא
מידי כדפרישית: פסול. מדרבנן וצריכה גט אחר ומיהו אם פשטה
עכו"ם. שוכרת עובד כוכבים
מעושה בדין. שם.
בעכו"ם פסול. בסיפא מסיים ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים
ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט מזה ומזה: ותולה עצמה ביד
אנס לכוף בעלה לגרשה ובאה
ט. עיין בע"ב ברשב"ם
❖
עליו בעקיפין (שם).
ד"ה רב הונא ובתוד"ה
עכו"ם. להחניף לו ולזנות עמו עד שיכריח את בעלה לגרשה:
לו עשה מה שישראל אומר לך ויש מפרשים דהוי פירושא דרישא
אמר רב הונא. י. דכיון
נימא אגב אונסיה. דסיקריקון גמר ומקני בעל הבית כיון דיהיב
כיצד בעכו"ם פסול חובטין אותו ואומרים לו כו' ואין נראה
(ו)
ד
דאינו מקבל ממון במתנה
ליה זוזי ולא מפסיד מידי דהיינו תליוהו וזבין: מודה שמואל דהיכא
דא"כ אדפריך ליה הכא מסיפא ליסייעיה מרישא דקתני ובישראל כשר
ובגט זה שנותן, אם איתא
רבינו גרשום
דניחא ליה ליתנה מדעתו
דיהיב ליה זוזי. זה הלוקח מן הסיקריקון כשחזר ולקח מבעל הבית
דאגב אונסי' גמר ומקני וכי תימא (ז) דבישראל כשר משום
למה לו למסור מודעא ואי
יקריב אותו. דלגבי עולה
יהב ליה זוזי לבעל הבית דאגב דמקבל זוזי גמר ומקני דהיינו תליוהו
דמצוה לשמוע דברי חכמים דא"כ בעכו"ם נמי אמאי פסול והא
לא ניחא לו ליתן למה לו
אותו יתירא הוא וקאמר
ליתן גט ומתנה, אלא ודאי
מלמד דכופין אותו להקריב
וזבין אבל בלא מעות לא גמר ומקני דהא רב הונא נמי תליוהו וזבין
חובטין אותו לעשות דברי חכמים ה ונראה לר"י דהכי קאמר
נאנס בגט ובמתנה זו,
כשנדר. דניחא ליה דתיהוי
קאמר אבל תליוהו ויהיב לא הוי מתנה: ולרב ביבי דמסיים. לעיל [מז:]
דבעכו"ם נמי כשר וכגון שאומר לו עשה מה שישראל (ח) אומר
הלכך א"צ לפרש אונסו
ליה כפרה בקרבנו וגמר
וכו'. רשב"ם לעיל מ: ד"ה
ומתרצה: כופין אותו. ליתן
במילתיה דרב נחמן דאמר גזלן שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין
לך ו וכן מפרש בהלכות גדולות והכי מוכח בתוספתא דקתני
גלוי מילתא.
גט לאותן שכופין אותן
מעמידין שדה בידו ואוסיף רב ביבי אבל מעות יש לו לגזלן שנתן
ובעכו"ם חובטין אותו ואומר לו עשה מה שפלוני אומר לך משמע
להוציא כגון מוכה שחין
ובעל [פוליפוס] כו': התם
לנגזל אלמא ס"ל לרב ביבי דאפי' נתן הגזלן לנגזל מעות לא קנה
דעל פי ר' פלוני שהוא חכם חובטין אותו וכשר הוא שהוא
נמי סבר. האי מוכה שחין
דתליוהו וזבין לא הוי זביני והוא הדין להך משנה דסיקריקון דאי נתן
אומר להם לחובטו וכן משמע ל) בירושלמי דגיטין דקאמר
מצוה לשמוע דברי חכמים
הסיקריקון או הלוקח ממנו לבעל הבית מעות דמי השדה לא
התם רב אמר ישראל שעשה כמעשה עכו"ם כשר באומר איני
שגזרו כן ומתרצה. אלא
סברא דכי אמר תליוהו
קנה וקשיא לרב הונא: מימרא הוא. שהיה אומר משום אחרים
זן ואיני מפרנס תנא ר' חייא עכו"ם שעשו כמעשה ישראל
וזבין דזביניה זביני דאגב
ואינה לא משנה ולא ברייתא. ואי הוה אמר לה רב ביבי
פסול ואפי' אמר איני זן ואיני מפרנס הדא מתני' אמרה כן
אונסי' גמר ומקני: גט
המעושה. ע"י ב"ד ישראל
משמיה דנפשיה הוה מהדר גמרא גברא אגברא קרמית בתמיה:
ובעכו"ם חובטין אותו ואומר לו עשה מה שישראל אומר לך
כש': תולה עצמה בעכו"ם
ולא מה שאני אומר לך והא דאמר בגיטין (דף פח:) לפניהם ולא
בשדה
א) שאנס עצמה לגרשה.
התם נמי נימא אגב אונסיה
לפני עכו"ם כיון שהעישוי על פי דייני ישראל לאו היינו לפני עכו"ם דלפני עכו"ם היינו כשהעישוי נעשה על פי דייני עכו"ם מ):
גמר בעל הבית ומקני ליה:
דבר תורה אפילו בעכו"ם כשר.
דכיון דבדין מעשים כאותן שכופין אותו להוציא דבישראל נמי אי שלא כדין מעשה פסול
מודה שמואל היכא דיהיב
זוזי. דגמר ומקני ליה: מאי
כדאמר שמואל בהמגרש (גיטין דף פח: ושם) וא"ת ומאי נפקא מינה אם תולה בעכו"ם ומפקעת עצמה מיד בעלה דכיון דבדין
איכא למימר. אמאי אפי'
עבדה וגם חכמים היו כופין אותו להוציא וי"ל דגזרו כדין אטו שלא כדין וא"ת לההוא טעמא דמפרש בהמגרש דבעכו"ם פסול
קרקע בדין הוא דיש לו
דאגב אונסיה גמר ומקני.
דבר תורה משום לפניהם ולא לפני עכו"ם ועכו"ם לאו בני עישוי נינהו תקשה ליה לרב הונא אמאי פסול נימא דאגב
אין ודאי יש לו קרקע.
אונסיה גמר ומגרש וי"ל כיון שעל ידי כפיית עכו"ם נותנו הוי שלא כדין ושלא כדין הוי כמו מתנה כדפרישית לעיל וא"ת
והא דרב ביבי מימרא היא
ואמאי מייתי הכא דרב משרשיא ההוא דהתם הוה ליה לאיתויי דהא אמר התם דהא דרב משרשיא בדותא היא וי"ל דלפי סברת
ואינה עיקר דאינה לא
(ט)
משנה ולא ברייתא כי אם
המקשה דחשיב עכו"ם בני עישוי מתרץ לו דפריך ליה בעכו"ם אמאי פסול ואי לאו דבני עישוי נינהו לא הוה פריך ולא מידי
מימרא בעלמא:
דהוי כמו מתנה ז ולסברתו משני ליה כדרב משרשיא ח: הא איתמר עלה אמר רב לא שנו. תימה לרשב"א דמשמע דלא אמר רב
א) נראה דצ"ל שיאנס את
הונא תליוהו וזבין זביניה זביני אלא בשטר אבל בלך חזק וקני לא וכיון דאגב אונסיה גמר ומקני מה לי האי ומה לי האי ועוד
בעלה לגרשה.
הקשה דקאמר ומודה שמואל היכא דיהיב זוזי משמע דלרב קני אפי' לא יהיב זוזי ואמאי והא תליוהו ויהיב לא הוי מתנה ותירץ
דבהכי פליגי רב ושמואל דקסבר רב דאי לאו דיהיב זוזי לא הוה עביד שטר ושמואל סבר דמחמת אונס עביד שטר אבל אחריות
לא היה מקבל כדאמר בהנזקין (שם דף נח.) עד שיכתוב לו אחריות נכסים: אמר רבא הלכתא תליוהו וזבין זביניה זביני.
לאו דוקא נקט תליוהו דאפילו בלא יסורין אלא מחמת אונס ממון כי ההוא מעשה דפרדיסא (לעיל דף מ:) הוו זביני ואם מסר
מודעא לא הוו זביני דקיימא לן כרב
הונא [דכתבינן] מודעא אזביני כדפירש הקונטרס ט ודוקא מכר אבל מתנה תליוהו ויהיב לא
הויא מתנה אפילו
לא מסר מודעא
אי דידעי עדים אונסיה
והיכא דמסר מודעא אפי'
לא ידעי אונסיה
כתבינן י וכן בגיטין
והיכא