מט:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נחלה הבאה לו. העתידה לבא לו כגון נחלה דרבנן כדמפרש לקמן
דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא משום דלדידן קיי"ל דאין אדם
קפט א מיי' פכ"ג מהל'
א) ב"ק ח: גיטין עז. כתובות
פג., ב) כתובות נח: ע: פג.
אישות הלכה א ועיין
מקנה ובמילתיה דרבא לחודיה לא סגי בלא רב כהנא דמדרבא לא הוה
אדם יכול להתנות עליה קודם שתבא שלא יירשנה כגון דקאמר דין
קז: ע"ש [ב"ק ח:], ג) כתובות
במ"מ סמג עשין מח טוש"ע
שמעינן שיוכל להתנות בדבר שלא בא לעולם דאע"ג דרבא קאי אמזונות
ודברים אין לי על אותה נחלה העתידה לבא לי כלומר לא יהא לי
צה. גיטין נה:, ד) [כתובות
אה"ע סי' צב סעי' א וסעי'
❖
פא:], ה) [צ"ל לית],
ג וסעי' ז וסי' סט סעי' ז:
דין ודברים: וכדרבא. כלומר ובאיזו נחלה מועיל התנאי בנחלה הבאה
שלא באו לעולם התם אינו חידוש מאי שאין לה מזונות דאטו יש לה
קצ ב מיי' פי"ט מהל'
ליטול מזונות בעל כרחה דכשרוצה
לו בתקנת חכמים כדרבא אבל בנחלה
מלוה הלכה ו:
קצא ג מיי' פי"ב מהל'
חוזרת בה ולא קמ"ל רב הונא
דאורייתא כגון דין ודברים אין לי
נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם
[א]
הגהות הב"ח
א
אישות הלכה ד סמג
אלא שיכולה להפקיע מעשה ידיה
בירושת אבי כשימות לא יועיל התנאי
מתנה עליה שלא יירשנה וכדרבא דאמר
(א) רשב"ם ד"ה מי
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
א)
מבעלה וא"ת רב דפסיק בפ' הכותב
דבעל כרחו שלו יהא אא"כ יתננה
לא וכו' וכ"ש כשמכרה:
סט סעי' ד וסי' פ סעי' טו
רבא כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים
ב
(ב) תוס' ד"ה יכולה וכו' איני
בהג"ה וסי' פא סעי' א
לאחרים בלשון מתנה: אי אפשי
(כתובות דף פד: ושם) כרשב"ג דאמר
מקבל עלי תקנת פרקונה:
כגון זאת שומעין לו מאי כגון זאת כדרב
בהג"ה:
בתקנת חכמים. שעשו להנאתי: כגון
אם מתה יירשנה אפי' כתב לה דין
קצב ד מיי' פכ"ב מהל'
(ג) בא"ד אומר רשב"א דאי
הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב
ב)
אישות הל' טו ועיין
אפשר לומר כן. נ"ב עין
זאת. דלקמן דמדרבנן היא: שומעין לו.
ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותך
בהשגות ובמגיד משנה ופי"ז
בש"ת ב"ח סי' רצ"ב דכתב
ג יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת
דבעל כרחו דאיניש לא יזכוהו חכמים
ולאו מטעמיה דאיהו סבר ירושת הבעל
שם הל' יא פ"ל מהל' מכירה
דגם כן דעת רשב"ם כך והוא
❖
ואיני עושה הא ראיה יש תימא נחת רוח
הלכה ג ועיין במ"מ סמג שם
ט"ס וצ"ל [והשאר חסר]:
דאורייתא ורב סבר ירושת הבעל
שאם אינו חושש בטובה שעשו לו
טוש"ע אה"ע סי' צ סעי' יז:
עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש
דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם
חכמים לא ניתן לו בעל כרחו שלדעתו
קצג ה ו ז מיי' פכ"ב מהל'
ג) ד
תקנוה חכמים: מאי כגון זאת. באיזו
אישות הל' יח ופ"ל
כשל תורה מאי שנא דמפירות יכול
הגהות הגר"א
וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אלמא אמרה
מהל' מכירה הלכה ג ופי"ד
להסתלק משום דהוו דרבנן ויש לומר
תקנת חכמים היו מדברים בבהמ"ד
נחת רוח עשיתי לבעלי הכא נמי תימא נחת
[א] בתוס' (ד"ה בע"א)
מהל' טוען הלכה א סמג שם
ה
דשאני ירושה דנפלה קמיה דבעל
שעליה אמר רבא כל האומר אי אפשי
דכשרוצה חוזרת. ויש חולקין
וסי' צה טוש"ע שם וטוש"ע
❖
רוח עשיתי לבעלי הא איתמר עלה אמר
ו
(הר"ן פ"ה דכתובות בשם
ח"מ סי' קנא סעי' א:
דיורשי האשה כנכרים הם באותה
בתקנת חכמים כגון זאת התקנה שאנו
הרא"ה והובא באה"ע סי'
רבה בר רב הונא לא נצרכה אלא ז באותן
❖
מדברים בה שומעין לו: כדרב הונא
ירושה לגבי בעל ולכך אין יכול
ס"ט ס"ד בהגה"ה):
ג' שדות אחת שכתב לה בכתובתה
רבינו גרשום
אמר רב. כלומר מתקנת מזונות
להסתלק אבל הכא מנכסי מלוג יכול
ואחת
להסתלק שישארו ביד מי שהן עכשיו
שהבעל נותן לאשה היו עסוקים
ממקום אחר. כגון נכסי
מוסף רש"י
מלוג דאשתו: איני ניזונית.
דהיינו ביד האשה ועוד מצינן למימר דלא עשו חיזוק אלא בדבר שיש
בבית המדרש והוא נוטל מלאכת ידיה תחתיהן וע"ז אמר רבא כגון
נחלה הבאה לו לאדם
איני מבקשת ממך מזונות
לו שורש מן התורה כגון ירושה דאיכא ירושה דאורייתא אבל בדבר
זאת התקנה שתקנו חכמים מזונות האשה לטובתה אם אומרת אי
ממקום אחר. שאינה ירושת
ואיני עושה לך מלאכה.
אבותיו מן התורה (גיטין עז.)
דליכא כוותיה בדאורייתא לא עבוד רבנן חיזוק אי נמי פירות דלא
אפשי בתקנת חכמים בזו התקנה שתקנו לטובתי דהא לדידי אינה
שתיקנו חכמים מזונותיה
אלא ע"י מעשיו תבא לו כגון
תחת מעשה ידיה ופירות
שכיחי לא עבוד חיזוק כדאמרינן בריש אע"פ (שם דף נו:) לכל יש
טובה דמלאכת ידי עדיף על מזונותי אזון משלי ואעשה מלאכה לעצמי
נחלת אשתו הבאה לו ע"י
נכסי מלוג שלה תחת
כתובה ולא לכל יש פירות דלא שכיחי כמו ירושה דאין לך אשה שאין
שומעין לה. ואתא לאשמועינן כרב הונא אמר רב שיכולה אשה לומר
נשואין שלו, דהואיל ומשום
קבורתה. ואם מתנה איני
תקנתא דידיה תקון רבנן
מבקש מפירותיה ואיני
לה נכסי צאן ברזל שיירש הבעל דאפי' במשיאים יתומה תנן (כתובות
לבעלה איני ניזונת משלך ואיני עושה מלאכה לך כי אם לעצמי כדמפרש
והוא בא למחול עליה מוחל
קוברה שומעין לו. וכיון
דף סז.) לא יפחתו לה מנ' זוז הלכך ירושת צאן ברזל שכיח ולא פלוג
טעמא בכתובות (דף נח:) קסבר מזוני עיקר כלומר תחלה תקנו עיקר
וכדרב הונא (כתובות פג.).
דכתב לה הכי ואפי' הכי
אדם מתנה עליה. קודם
מחזיק בעל בנכסיה ס"ד
רבנן בירושת הבעל דכל ירושות אין יכול להתנות אבל פירות דלא שכיחי
מזונות לאשה מן הבעל בע"כ בין תעשה בין לא תעשה ואח"כ תקנו
. בתקנת
שזכה (גיטין עז.)
תיהוי חזקה קמ"ל דלא
דאיכא טובא שאין להם נכסי מלוג לא עשו חיזוק:
מלאכה תחת מזונות שלא תהיה לה איבה וכיון דלטובתה נתכוונו לתקן
חכמים. שתיקנו לטובתי
דיכולה היא שתאמר נחת
יכולה אשה שתאמר לבעלה כו'. פי' בקונטרס וכי קאמר נמי
ואינה טובה לי (כתובות
רוח עשיתי לבעלי ששתקתי
לה מזונות תחלה והיא עוקרת לומר איני חפיצה בתקנה זו איני חוששת
פג.). כגון זאת. אמילתא
ומקשי' הא ראיה יש. כלומר
איני מקבל (ב) פרקונה ואיני חושש בפירות נכסי מלוג שלה
למזונותיו הרשות בידה וכיון דעקרה תקנת המזונות גם תקנת מלאכת
אחריתא אמרה רבה (גיטין
חזקה אין לאיש בנכסי
עז.). שומעין לו. הואיל
אשתו הא ראיה יש לו
שתקנו לי דמועיל התנאי בעודה ארוסה שעדיין לא זכה בקרקעותיה
ידיה לבעלה בטלה ממילא דכיון דמזונות אין לה גם הבעל לא יטול
והתקנה לצרכו נעשית, יכול
דאי מייתי בעל ראיה שטר
לפירות וקצת היה נראה לרשב"א להביא ראיה לדבריו מדתניא פ' נערה
מלאכת ידיה והיינו נחלה הבאה לו לאדם לאחר מכאן שהמזונות
לומר כלום עשו אלא להנאתי,
דזבנה ניהלי': [תימא] דנחת
שנתפתתה (שם דף מז: ושם ד"ה זימנין) תקנו פרקונה תחת פירות ש"מ
עתידים לבא בכל יום. וה"ה לפירות של נכסי מלוג שתקנו חכמים
אני אי אפשי בהנאה זו
רוח עשיתי לו. שפייס ממני
(שם). מאי כגון זאת. אהייא
למוכרה לו ולא גמרתי
דפירי עיקר ויכול לומר כן דהא בפ' אע"פ (שם דף נח: ושם) פריך
לבעל פירותיה תחת פרקונה [שם מז:] כ"ש וכ"ש שאם אמר איני מקבל עלי
. כדרב
אמרה רבא (שם)
בלבי להקנותה לו: לא
אמילתא דרב הונא דהכא מהא דקתני תקנו מזונות תחת מעשה ידיה
תקנת פרקונה ואיני חושש בפירות נכסי מלוג שתקנו לי דמועיל התנאי
הונא. אמזונות שתיקנו לאשה
נצרכה. דמצי למימר נחת
תחת מעשה ידיה. ואי אמרה
רוח עשיתי לבעלי ומקחו
ומשני אימא תקנו מעשה ידיה תחת מזונות ומ"מ (ג) אומר רשב"א
בעודה ארוסה שעדיין לא זכה בקרקעותיה לפירות. והיינו דאצטריך
אי אפשי בתקנה זו שתיקנו
בטל: באותן ג' שדות
דאי אפשר לומר כן דאדרבה פרקונה עיקר כמו שמדקדק ר"י בכתובות
במתני' למיתני [לעיל מב.] דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו לומר לקוח הוא בידי
חכמים לטובתי, שחשו לכל
אחת שכתב לה בכתובתה.
הנשים זימנין דלא ספקי להו
שהיתה לו שדה גדולה
פ' נערה (דף מז:) דאמר מאי לפיכך בעל אוכל פירות מהו דתימא
דאע"ג דכתב לה בעודה ארוסה שלא יטול כלום בפירותיה אפי' הכי
מזונות במעשה ידיהן ותקנו
ששוה יותר משיעור כתובה
שתקה ולא מיחתה לבעלה דמצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי ששתקתי
מיכל לא ניכלינהו אנוחי נינחינהו כו' קמ"ל דהא עדיפא דזימנין דלא מלו
להן מזונות ומעשה ידיהן
וכתב לה שתגבה שיעור
לבעל, אני איני צריכה לכך,
כתובתה מאותה שדה ואחת
אבל מעולם לא מכרתי לו: ומקשי גמרא הא ראיה יש. דקתני מתני'
ופריק לה מדידיה וקאמר נמי התם לעיל בשלמא בעל תקינו ליה רבנן
א
מעונגת אני ואי אפשי לעשות
שיחד לה בכתובתה ששוה
פירות דאי אישתבאי הויא ליה איבה ומימנע ולא פריק משמע דלטובת
אין לאיש חזקה שאין חזקה מועלת לו לקיים מקחו אבל ראיית עדים או
מלאכה, אמצא לי מזונות או
כנגד כתובתה שתגבה ממנו
יש לי אומנות יקרה יתר
האשה נתקן ובירושל' פ' נערה קאמר בהדיא אהא דתנן נשאת יתר
שטר תועיל לו לקיים מכירתה דאם מכרה לו אשתו נכסי מלוג שלה
כתובתה. ואחת שהכניס
על כדי מזונותי (כתובות
לה שום משלו לתוספת
קנה: תימא נחת רוח עשיתי לבעלי. שמכרתי לו שלא יכעוס עלי אבל
עליו הבעל שאוכל פירות בחייה בעל שאמר אי אפשי לאכול ולא לפרוק
פג.). איני ניזונת. משלך,
כנגד נדונייתה. דהיך ג'
אין שומעין לו והא דתנן פרקונה תחת פירות אע"ג דפרקונה עיקר לא
לא היה בדעתי להקנותו דלא דמי לתליוהו וזבין דזביניה זביני
דאגב
ואיני עושה. לך כלום אלא
שדות שייחד לה בעלה
[לעיל מז:]
לעצמי (שם נח:) איני ניזונת
אם מביא הבעל ראיה
תני הכא אלא לאשמועי' שלא תוכל האשה לומר איני נפדית ואיני
אונסי' גמר ומקני אבל הכא דליכא אונס כ"כ לא גמרה ואקנייה:
משל בעלי ואיני עושה לו
שמכרה לו אינו כלום
מי לא תנן. דכי הך טענה יכולה אשה לטעון לאחרים שקנו מבעלה
נותנת פירות ואע"ג דלטובתה נתקן שלא תטמע בין העובדי כוכבים
מלאכה, דכי תקון רבנן מזוני
דיכולה למחות ולומר נחת
להנאתה תקון, זמנין דלא
רוח עשיתי לבעלי. ומקשי'
וכ"ש (א) שמכרה לבעלה עצמו: לקח מן האיש. מן הבעל. כל
ועוד דלא דמי למזונות שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה דהתם לא
ספקה במעשה ידיה, ואחר
למעוטי מאי שאם א) מירי
מפקעת תקנת מעשה ידיה שאם אינה עושה ואינה ניזונת היום למחר
קרקעותיו משועבדים לכתובת אשתו והיום ולמחר אם ימות או יגרשנה
כך תקנו מעשה ידיה לבעלה
ומכרה היא דמקחו קיים.
משום איבה, הלכך יכולה
תעשה ותהא ניזונת אבל אם אמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות הרי
תטרוף מלקוחות אם לא תמצא בני חורין שכן כתב לה כל נכסי
לומר אי אפשי (גיטין עז:).
א) אולי צ"ל שאם מודה האשה
אחראין וערבאין לכתובתיך במס' כתובות (דף נא.): וחזר. זה הלוקח
מפקעת לגמרי תקנת פירות דפירות של כל ימיה הם תחת פרקונה
לקח מן האיש. קרקע
שמכרה לו דמקחו קיים.
המיוחדת לכתובת אשתו, או
א"נ שאני פירות משום דידו כידה שהוא זוכה בגוף הקרקע אבל מעשה
ולקח מן האשה נתן לה דבר מועט והקנתו לו כדי שלא תטרוף ממנו
שכתוב בכתובתה או הכניסה
חוב כתובתה: מקחו בטל. לא בטל בטל ממש שכל זמן שיחיה הבעל
ידיה היאך יזכה בהן שאינן בעין דלא שייך למימר שיזכה בגוף הידים
לו שום בכתובתה, וכל שכן
וכענין זה מצינו דר"ל דפליג ארב הונא בפ' אע"פ וסבר דמעשה ידיה
יאכל זה הלוקח את הפירות שהרי המוכר מכר לו כ"ז שלא תתגרש
שאר נכסים דאי לא עבדה ליה
אמר לה עיניך נתת בגרושין
עיקר ואינו מגיה הברייתא אלא תני תקנו מזונות תחת מעשה ידיה
האשה ולא יבא זמן גיבוי כתובתה שהרי משנה זו בכל נכסים וקרקעות
. מקחו
ובמיתה (גיטין נה:)
כדקתני אפ"ה אומר ר"ת דאין הבעל יכול לומר לה היכא דלא ספקה
שיש לו לבעל מיירי כדמוכח לקמן בסמוך [נ.] דאמרי' למעוטי מאי אילימא
בטל. משמע לגמרי ואפילו
❖
בחיי הבעל (כתובות צה.).
צאי מעשה ידיך למזונותיך כדמוכח בהדיא בפ"ק דגיטין (דף יב.)
למעוטי שאר נכסים כו' ובכולן אי אתה יכול לומר מקחו בטל לגמרי
ובריש המדיר (כתובות דף ע.) דפריך אי דלא ספקה הדרא קושיא לדוכתה
דאמר בפ' האשה שנפלו לה נכסים בסופה ד) דאי לא תימא הכי סיפא
כיון דמשעבד לה היכי מצי מדיר לה: ה"ג בפי' ר"ח ואחת שהכניס
מוסף תוספות
דקתני לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השולחן אלא
לה שום משלו. וה"פ אחת שכתב לה בכתובה במנה ומאתים ובמה שאדם
כל נכסי אחראין לכתובתיך ואי בעי לזבוני ה"נ לא מצי מזבין בתמיה
א. ואם איתא דפירות
עיקר תיסוק אדעתיה דלא
נותן משלו שייך לשון כתיבה ולא לשון יחוד כגון הכותב כל נכסיו לבניו
משם אנו למדין שהמכר קיים ואע"פ שמשועבדין לאשה אלא דלהכי
ליכלנהו. רשב"א כתובות מז:
ואחת שיחד לה בכתובתה תחת הנדוניא שהביאה מבית אביה כי נדוניא
אהני שעבוד שתוכל לטרוף מהן כשיגיע זמנה לגבות כתובתה הלכך
נמי נקראת כתובה דבפ' נערה שנתפתתה (שם דף מז: ושם) קתני
האי מקחו בטל אחזר ולקח מן האשה קאי דהוי בטל לגמרי ההוא מקח
קבורתה תחת כתובתה דהיינו תחת נדונייתה דתחת מנה מאתים לא
וכשתבא לגבות כתובתה תטרוף ממנו דמצי אמרה נחת רוח עשיתי
לבעלי למכור לך קרקע המשועבד לי ולא גמרתי בלבי להקנות לך:
קאמרי' דבסוף ההוא פירקא (דף נג.) קאמרי' דארוס' ה) (אית) לה קבורה
ומשני הא איתמר עלה. דההיא דחזר ולקח מן האשה אמר רבה בר
ואחת שהכניס לה שום משלו ששם לה שדה כנגד תוספת שהוסיף לה
משלו על מנה ומאתים וג' עניני ממון אלו כותבין בכתובה בסדר
רב הונא לא נצרכה למיתני מקחו בטל היכא דחזר ולקח מן האשה
זה תחלה מנה ומאתים ואח"כ נדוניא שמביאה עמה דהנעלת ליה
אלא באותן ג' שדות המשועבדות לה יותר משאר נכסים ודעתה סמכא
ואחר כך וצבי חתן והוסיף לה מדיליה כו' ובקונט' לא פירש כן:
עילווייהו טפי דהוי מקחן בטל דודאי לא גמרה ואקניי' אלא נחת רוח עשתה
לבעלה. ולקמיה [נ.] מפרש למעוטי מאי דלא ליהוי מקח בטל: אחת שכתב לה
אילימא
בכתובתה. כלומר אחת מן הג' שדות הוא שדה ששיעבד לה בפי' והזכיר ההוא שדה בשטר הכתובה ששעבד לה וסמכא דעתה עליה טפי משאר נכסים.
מיהו כל נכסיו נמי שעבד לה שכך כתב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך ומיהו לא הזכיר ולא סיים מכולם בפי' בתוך שטר הכתובה כי אם זה לבדו:
ואחת