חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא
למעוטי שאר נכסים. בפ' האשה שנפלו (כתובות דף פא.)
ואחת שיחד לה בכתובתה. לא נכתב בתוך השטר אלא לאחר נישואין
קצד א ב מיי' פכ"ב מהל'
א) [ב"ק צ.], ב) ב"ק פח: ב"מ
לה. צו: לקמן קלט: כתובות נ.
אישות הל' טו טז
ייחד לה אחת משדותיו ועשאה אפותיקי לגבות ממנה כתובתה ומיהו
גבי הרוצה למכור בנכסי אחיו פ"ה דהא דתנן בהניזקין
עח:, ג) ב"ק צ., ד) [שבת קלה.
ופוסק מכרן קיים סמג עשין
❖
כל שדותיו משועבדים לה בתוך שטר הכתובה אלא על זה בוטחת
(גיטין דף נה:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל הא
מח טוש"ע אה"ע סי' צ סעי'
וש"נ],
יג וסעי' טז:
יותר הואיל ויחדו לה בפני עדים: ה"ג ואחת שהכניסה לו שום משלה.
אוקמינן בג' שדות והקשה
ה"ר שמואל דכ"ש בשאר נכסים איירי
קצה ג מיי' שם הל' ז
שדה שהכניסה לו מבית אביה ושמו
כדמשמע הכא לכך נראה לר"י לפרש
טוש"ע שם ס"ט:
תורה אור השלם
קצו ד שם סעי' טז:
אותו וכתבו שוויו בשטר הכתובה
מקחו בטל משעת טריפה וג' שדות
ואחת שיחד לה בכתובתה ואחת שהכניסה
א
קצז ה מיי' שם הל' יז
1 אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם
שקבלו עליו הבעל בדמים והן נכסי
לאו למעוטי שאר נכסים ואפילו בג' ופי"ד מהל' טוען
לו שום משלה למעוטי מאי אילימא למעוטי
יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ
❖
צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם
שדות מקחו קיים עד שעת טריפה
הלכה א סמג שם וסי' צה
שמות כא כא
הוּא:
שאר נכסים כל שכן דהויא (א) ליה איבה דאמר
טוש"ע שם וטוש"ע ח"מ סי'
הותירו הותירו לו וזהו שכותבים ודא
ויש ליישב פ"ה דמקחו בטל משמע קנא סעיף א:
❖
לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה אלא למעוטי
נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוה כך
בטל לאלתר וה"פ למעוטי מאי דלא
ב
גליון הש"ס
נכסי מלוג האמר אמימר איש ואשה שמכרו
א
א)
וכך ממון סך הכל קיבל עליו החתן
מציא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי
תוס' ד"ה אילימא כו' אבל
מוסף תוספות
בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום כי איתמר
בכך וכך דינרין וגם זה השדה משעבד
אילימא למעוטי שאר נכסים דלא
קשה להרשב"א. קשה לי
דהיכן פסיקא להו דהמקשן
א. אבל
כל
לה עם שאר נכסיו של בעל אלא
תטרוף לגמרי כ"ש דהויא לה איבה
דאמימר היכא דזבין איהו ומית אתיא איהי
ג
ב
היה מוקי לה בשאר נכסים.
זמן שהיא תחתיו אינה
שעל זה בוטחת יותר בשעבודו הואיל
והא דלא קאמר למעוטי שאר נכסים
ומפקא א"נ זבנה איהי ומתה אתא איהו ומפיק
דלמא ידע דמלישנא בטל
יכולה לבטל המכר
מוכח דלא מיירי בשאר נכסים
דאין מקחו בטל לאלתר דמשום הא לא
ומבית אביה הכניסתו. ומג' שדות הללו
והמתנה בשביל שעבוד
בתקנתא דרבנן וכדר' יוסי בר חנינא דאמר
ב)
אלא דהיה מוקי (בג' שדות
כתובתה. תוס' הרא"ש
אם חזר ולקח מן האשה מקחו בטל
הוה צריך למימר לא נצרכה אלא לאותן
ובנכסי מלוג וזו) רק בג'
כתובות פא. ב. וכן כתב
רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו ג האשה
דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי.
ג' שדות דפשיטא הוא דאין מקח
שדות ומדמי מסברא נ"מ לג'
רש"י ז"ל בפירושיו בפרק
שמכרה בנכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מיד
שדות לענין נ"ר והתרצן
מי שהיה נשוי (יבמות
בטל אלא באותן ג' שדות דהא כל אדם
והמתרץ עצמו מפרש והולך לסיים תירוץ
חידש לו דמדברי רבה בר
צה.). ר"ן. ועיי"ש בטעם
הלקוחות אבל היכא דזבינו תרוייהו לעלמא
שלו למעוטי מאי כלומר ולמעוטי מאי
מוכר קרקע המשועבדת אלא ודאי
ד
ר"ה דע"כ בא למעט דבנ"מ
הדבר. ג. אבל מ"מ
❖
לא אמרי' נ"ר וצ"ע:
מתני' באותן שלש שדות
נקט ג' שדות הללו דהוי מקחו בטל
לא איצטריך לאוקומי באותן שלש
א"נ זבנה איהי לדידיה זבינה זביני ואיבעית
ה
בלבד הוא שמקחו בטל
ולא שדה אחרת אילימא למעוטי שאר
שדות אלא למעוטי שאר נכסים דלא
אימא אמימר דאמר כר' אלעזר דתניא
מיד כפשטא דמתני', והנך
ג)
לכשתבא לגבות כתובתה
הגהות הב"ח
נכסים וקרקעות של בעל המשועבדין
טרפה כלל $אבל קשיא לרשב"א דהיכי
המוכר את עבדו ופסק עמו שישמשנו שלשים
מהם, דלאו בעל דברים
לה דאם חזר ולקח מן האשה יהא
מצית למימר דפשיטא ליה דבשאר
(א) גמ' דהויא לה איבה:
דלקוחות היא עכשיו,
יום ר' מאיר אומר הראשון ישנו בדין 1 יום או
(ב) רשב"ם ד"ה ה"ג והא
[אבל] הוא עצמו מוציאה
מקחו קיים ולא תאמר נחת רוח
נכסים אין מקחו בטל לאלתר הא
אמר אמימר וכו' עבדה ליה
יומים מפני שהוא תחתיו והשני אינו בדין יום
מיד הלקוחות כמי שמוכר
עשיתי לבעלי והכי קאמר רבה בר רב
מקמי דמוקי לה הכא באותן ג' שדות
ואמאי: (ג) ד"ה ואיבעית
דבר שאינו שלו. רמב"ן.
או יומים מפני שאינו תחתיו קסבר קנין פירות
הונא לא נצרכה כו' כלומר אין משנה
הוה ס"ד דמיירי בשאר נכסים ואע"ג
אימא אמימר אפילו
ד)
ד. דלר"מ נמי יוצא בשן
❖
דקתני מקחו בטל: המוכר עבדו
כשמכרו:
ועין לאיש. תוס' ב"ק צ.
כקנין הגוף דמי ר' יהודה אומר השני ישנו
זו מדברת בשאר נכסים אלא בהנך
ה. דדריש [גבי דין יום או
ע"מ שישמשנו ל' יום.
ג' שדות דכיון דמשועבדין לה כל כך
הא דלא נקט
בדין יום או יומים מפני שהוא כספו הראשון
יומים] כספו המיוחד לו
וה"נ עבד המיוחד לו,
מוסף רש"י
שהן מיוחדין לה ודאי לא גמרה
המוכר עבדו לפירות כדנקט בהשולח
אינו בדין יום או יומים שאינו כספו קסבר קנין
ועבד מלוג אין מיוחד
ואקנייה אלא נחת רוח עשתה לבעלה
(גיטין דף מז:) המוכר שדהו לפירות
איש ואשה שמכרו בנכסי
לשניהם שלזה יש פירות
פירות לאו כקנין הגוף דמי ר' יוסי אומר
מלוג. אפילו מכרו שניהם
ולזה יש גוף ואין זה קרוי
אבל בשאר שדות שאין משועבדין לה
משום דאין דרך למכור עבד כענין זה
כאחד, לא עשו ולא כלום.
שניהם
בעלים ואפי' שניהם יחד
כל כך שאין מיוחדים לה ודאי גמרה
אלא משכיר אותו לעשות מלאכה:
שאינו לא לזה ולא לזה ואם
אינם יכולים למוכרו וכמו
ישנו בדין יום או יומים. אין להקשות השתא בעמידת יום לא יוקם
מת אחד מהם זה הנשאר
כן אין יכולין לשחררו. שם.
ואקנייה ולא מצית אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי והוו מקחו קיים:
מוציא מידי הלקוחות, ולא
ולפיכך אפי' הוציאה
כל שכן. דמצית אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי: דהויא לה איבה. אם
כ"ש ביומים דרש"י פי' בפרשת ואלה המשפטים איזהו יום
דמו לשותפין דעלמא, דהתם
האשה את עינו והאיש
שהוא כיומים הוי אומר מעת לעת: קסבר קנין פירות כקנין הגוף
לא תמכור לו ללוקח מבעלה וכל שכן דהוי מקחו בטל ותטרוף האשה
יש לזה חלק בכולו ליטול
הפיל את שינו או אפי'
חצי וכן לזה, אבל הכא כולן
הוציאו את עינו או הפילו
דמי. דאי משום דדריש תחתיו ה"נ כתיב כספו ומנא ליה דתחתיו
ממנו כתובתה כשתתגרש או ימות בעלה דאי לא כתבה ליה ללוקח
קנויין לה לגוף וכולן קנויין לו
את שינו שניהם, אינו יוצא
דוקא טפי מכספו אלא משום דסבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי
אמר לה בעלה עיניך נתת בגירושין או במיתה וסבורה את לגבות
לפירות וליכא מיוחד לא לזה
להן. רשב"א ב"ק צ. ו. דאין
ולא לזה (ב"ק צ.). באושא
לו כח לשחרר קנין הגוף
וא"ת א"כ הוה ליה למימר שניהם אינן בדין יום או יומים כדאשכחן
כתובתך כשאמות או אגרשך ולכך אין את מנחת למכור מנכסי כלום
התקינו. כשהיתה סנהדרין
של אשה, אבל בדין יום או
בהחובל (ב"ק דף פט: ושם) דתני חדא עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה
אבל בהנך ג' שדות לא אמר לה בעל הכי דמאחר שייחדם לה דין הוא
באושא שגלתה וישבה שם
יומים שהוא תחתיו ויש לו
סנהדרי גדולה, כדאמרינן
כח לרדותו לעשות
אבל לא לאיש ותניא אידך לא לאיש ולא לאשה ומסיק דכ"ע לית
שתערער במכירתן והלכך רבותא הוא דקאמר לא נצרכה האי דתני
בר"ה (לא.) גבי עשר מסעות
מלאכתו סברא הוא שיהא
להו תקנת אושא ובקנין פירות כקנין הגוף דמי קמיפלגי מר סבר
מקחו בטל לא מבעיא בשאר נכסים דמילתא דפשיטא היא דמצית
(ב"מ לח.). האשה שמכרה
בדין יום או יומים מאחר
בנכסי מלוג. הקרן (כתובות
דקנין פירות כקנין הגוף
כקנין הגוף דמי ומר סבר לאו כקנין הגוף דמי אלמא הא דחשיב
אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי כדי שלא יאמר עיניך נתת בגירושין
❖
נ.) להיות הבעל אוכל פירות
דמי. תוס' שם.
קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מהני שיצא לאיש אלא לענין שלא
ובמיתה אלא אפי' בהנך ג' שדות דליכא למימר הכי אפ"ה מקחו בטל
בחייה וגוף הקרקע יהיה
יצא לאשה ור"י בר ברוך ל"ג ובקנין פירות כקנין הגוף דמי
דכיון דמ"מ אינן שלה לגמרי כי אם של בעל מצית אמרה נחת רוח
ללוקח לכשתמות (ב"מ לה.)
שאם ימות בעלה יזכה בהן
רבינו גרשום
עשיתי לבעלי: אלא ודאי למעוטי נכסי מלוג. אתא רבה בר רב הונא
קמיפלגי אלא ה"ג דכ"ע לית להו תקנה ובפלוגתא דהני תנאי כו' והא
ואם תמות היא ויירשה
דבהנהו אמר אם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו קיים דכיון
דקתני לאשה אבל לא לאיש כר' יהודה וההיא דקתני לא לאיש ולא
בעל יפסידו, ונכסי מלוג
אילימא למעוטי שאר נכסים
הן נכסים שנפלו מבית
דידיה כל שכן. הוא דמקחו
דשלה הן אינה יגורה מבעלה ויכולה למחות לבעלה שלא ימכור ולא
לאשה כר' אלעזר דאמר שניהם אינן בדין יום או יומים ד ואפילו
אביה או שהכניסה קרקעות
בטל דמצית למימר נחת רוח
שניהם יחד אין יכולין לשחרר ומשום הכי לית להו תקנת אושא
מצית אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי ומתני' נמי דקתני
אין לאיש חזקה
ה
שלא נישומו בכתובתה ולא
עשיתי לבעלי דאי לא
[לעיל מב]
קיבל בעל עליו אחריות
שבקתיה למזבן ליה מנכסיה
בנכסי אשתו הא ראיה יש בנכסי מלוג מיירי דכיון דהנכסים שלה לא
דלר' אלעזר אין מכירתו כלום הלכך לא שייך לר' אלעזר
ואוכל פירותיהן בחייה כתקנת
מידי הויא ליה לבעלי איבה
מצית אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי: ה"ג והא (ב) אמימר כו'. וקס"ד
תקנת אושא דתקנו שהבעל מוציא מיד הלקוחות ולדידיה אין
חכמים תחת פרקונה, ולהכי
בהכי. דאמר לי להכי את
מיקרי מלוג, שמולגן ומחסרן
מקנטת אותי שאין את
השתא דהכי קאמר איש שמכר ואחריו האשה לא עשו כלום דמצית
כאן מכירה כלל ויש לתרץ בדוחק גירסת הספרים דהתם
בעל, שאוכל הפירות כמליגת
מנחת לי למכור כלום כדי
אמרה נחת רוח כו' וכל שכן אי זבנה לבעלה דנחת רוח עבדה
סברא הוא שלא יועיל קנין פירות להיות כקנין הגוף אלא
הראש (רשב"ם לקמן קלט:).
שאגרשך ותטול כתובתך
ומתה. ובעל יורש אותה
ואמאי קדייקא מתניתין הא ראיה יש: ומשני כי איתמר דאמימר. לא
לענין שלא יצא בשן ועין לאשה אבל לענין שיצא לאיש לא
מהן או רצונך שאמות
דבר תורה (ב"מ צו.). הבעל
בחייך כדי שתטול כתובה
שמכרו שניהם ביחד אלא איש או אשה קאמר כגון היכא דזבין איהו
דלא אלים להפקיע קנין פירותיו את קנין גוף דאשה שיצאו
מוציא מיד הלקוחות. גוף
מהן ולהכי לא מחיתי ומכרו
לאחר ומית דאתיא איהי האשה ומפקא מן הלקוחות גוף הקרקע
לו לחרות אי נמי דלא דמי קנין פירות דבעל שלא
הקרקע, והכי מוקי לה בפרק
בטל: אלא למעוטי נכסי
ו
האשה בכתובות (עח:) תקנת
מלוג. שאם מכרן הבעל
והפירות מכאן ואילך שבעל אין יכול למכור אלא הפירות שהן שלו
היה בפניה ושתקה מקחו קיים
אושא בגופה של קרקע לאחר
בחייו וגם הגוף אם תמות אשתו ויירשנה הוא אבל אם ימות הוא
היא תיטול נכסי מלוג שלה הלכך האיש שמכר לא עשה ולא כלום
מיתה (ב"מ לה.) דשויוהו
דאין יכולה לומר נחת רוח
רבנן כלוקח והוא לוקח ראשון
עשיתי לבעלי משום הואיל
לגבי הכי שאם ימות בחיי אשתו היא תקח נכסי מלוג שלה א"נ אם מכרה היא גוף הקרקע בלא פירות שהרי הפירות של בעל הן
דאע"ג דבעלמא
דהגוף שלה ולא של בעל
(כתובות נ.)
תחת פרקונה ואח"כ מתה לא עשתה ולא כלום ולא נאמר מאחר שמתה אין לבעל עוד פירות שהרי לא יפדנה עוד וגם גוף הקרקע
קנין פירות לאו כקנין הגוף
איבעי לה למחויי: והאמר
דמי, בעל בנכסי אשתו אלמוה
אמימר איש או אשה שמכרו
לא ירש מאשתו אע"פ שהבעל יורש את אשתו שהרי מכרה גוף הקרקע בחייה אי אפשר לומר כן אלא אתי בעל ומפיק כמו שהתקינו
רבנן לשעבודיה משום איבה
נכסי מלוג לא עשו ולא
באושא כשהיתה סנהדרין לשם באחת מי' גליות שגלתה סנהדרין כדאיתא בראש השנה (דף לא.) וכדר' יוסי בר' חנינא כו': הבעל
והוי כלוקח ראשון (ב"ק פח:).
כלום: דאמר כר' אלעזר:
המוכר את עבדו. עבד
ופסק עמו. המוכר ללוקח:
מוציא מיד הלקוחות. כדמפרש טעמא בב"ק (דף צ.) דאלמוהו רבנן לשעבודא דבעל משום איבה ועשאוהו לוקח ראשון. ומיהו להכי
כנעני, לאחר, ופסק עמו.
ראשון ישנו בדין יום או
אהני מכירת האשה שאם ימות בעלה בחייה יטלם הלוקח: אבל היכא דזבינו תרוייהו לעלמא. הוא מכר את הפירות והיא מכרה את
המוכר עם הלוקח, עלמנת
יומים. שאם הכהו ומת
הגוף: א"נ זבנה איהי לדידיה. לבעלה: זבינייהו זביני. ולא מצית אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי דבשלה לא עבדה נחת רוח דלא
שישמשנו עוד שלשים יום
לאחר יום או יומים לא
(ב"ק צ.). הראשון ישנו
יוקם: שני. אם הכהו בתוך
קפיד עליה בעל. והלכך שפיר קדייקא מתני' הא ראיה יש שאם יש לו שטר או עדים שמכרה לו אשתו נכסי מלוג שלה הוי המקח
בדין יום או יומים. אם
אותן ל' יום אע"פ שמת
קיים: ואי בעית אימא אמימר. (ג) כשמכרו שניהם ביחד לאדם אחד קאמר דלא עשו ולא כלום ואפילו לקח תחלה מן האיש וחזר
הכהו בתוך שלשים יום הללו
לאחר יום או יומים יהרג
ולא מת תחת ידו אלא עמד
המכה ובעבד כנעני (גר)
ולקח מן האשה וכ"ש היכא דמכרה היא לבעלה דלא הויא מכר ומיהו לא תקשי ממתניתין דדייקא דהוי מכר דאמימר דאמר כר'
יום או יומים חי אינו נהרג,
קמיירי: קסבר. ר' מאיר
אלעזר ויליף טעמא מקראי דדבר של שני שותפין שהגוף לזה והפירות לזה אין כח לשניהם למכור דלא זה קרוי בעליו ולא זה קרוי
דכתיב (שמות כא) אך אם
להכי ראשון ישנו בדין יום
יום או יומים וגו', אבל
או יומים משום דסבירא ליה
בעליו ומתני' דרבנן דפליגי עליה דר' אלעזר: שישמשנו. למוכר: הראשון. אם הכהו ומת לסוף שני ימים מחמת הכאה זו: ישנו
שני אם הכהו בתוך שלשים
קנין פירות שיש לו בעבדות
בדין יום או יומים. יעמד לא יוקם (שמות כא) ופטור דאילו מכה לישראל חבירו אם מחמת מכה זו מת אפילו לסוף שנה נהרג
יום הללו שהיה בבית ראשון,
ל' יום (דהיינו) כקנין הגוף
אינו בדין יום או יומים,
דמי מה קנין הגוף כשהוא
כדנפקא לן מונקה המכה [שם] מלמד שחובשים אותו כו' (סנהדרין דף עח:): מפני שהוא תחתיו. עדיין כל ל' יום וכתיב ומת תחת
ונהרג עליו אפילו מת מחולי
עבדו לגמרי וחבל בו דישנו
ידו (שמות שם) ותחת קרינא ביה אבל השני הלוקח אינו בדין יום או יומים אם הכהו ומת אלא הורגין אותו דעבד כנעני כבר ישראל
זה לסוף שלש שנים, דקנין
הוא לכל דבריו דגמר לה לה מאשה [חגיגה ד.]: קסבר. רבי מאיר קנין פירות דהיינו תשמיש דעבד כל שלשים יום: כקנין
פירות שהוא קנין לראשון
כקנין הגוף דמי ולאו דשני
הגוף דמי. כלומר כאילו קנה גופו ואותו שאין לו פירות אין קנין הגוף שיש לו בעבד כלום דאין גופו עומד אלא
הוא (שם).
רבי יהודה. דייק סיפיה
לפירותיו והלכך
ראשון קרוי אדון:
דקרא לא
יוקם כי כספו הוא למי שהוא קנוי
לגופו הוי עבד:
שניהם